1 [הקדמונים שלנו הניחו שרש זה, אבל אין בדומה לו בלשונות האחיות. ולפיכך הניחו החדשים את השרש עמה, א. עמם, וסֹּברים שעֻמת הוא נסמך של צורה עֻמָּה; וכך ציין גם המחבר במלונו הקטן.  ועמית הוא שם נקבה במשקל דָלִית, זָוִית, שמשמש לזכר.  באשור' אֵמוּתֻ, יחד. ובַרת מחבר עֻמת עם הערב' אַמַם ٲمم, אצל ( Etymol Stud. 15]