° סימן התקופה חסר במקור, קל לא נמצא.

— הִפע', °הֶעֱמִית, עשה שיהיה עמית, חבר יחדו zugesellen; associer; to associate, — ואמר הפיטן: מחכימי פתי יעמיתו לו לחנכו לשננו בחוקי עשור (יוסי בן יוסי, אזכיר גבורות, עבודה). וישב עם זקני גוי אחד אוגדי לולב אחד ומעמיתים בם אתרוג אחד (ר"א הקליר, כי אקח מועד, ב סכות). מתי לחציר נעמית תועה ומתעה להעמית שובי שובי השולמית (אהבוך, יוצ' א פסח).קרב מחסר כפרים ורצה לעבד בעבדת כשרים להתחבר ולהעמית קדוש ידים ורגלים מן הכיור פן במיתה חיתו יצמית (ר' יצחק, אדברה, אזהרות כ.). ואמר המשורר: לשון עברי העמית בלשון הארמית והכשיל גם המית נפשות ופגרים (תלמידי מנחם, תשו' על דונש, 98). והחזיק בתרמית ובין רעים הצמית ופרודו העמית לעומת הצרות (רשב"ג, ואומר אל תחשה). — מן הזרע שנתתי לך וברכתיו באת בברית עם פלשתים זרע הארורים ולהעמית עמו (פענח רזא, וירא יב).

— הָפע', °הָעֳמַת, הועמת, — שהעמיתו אותו, נתחבר: נצלו מיד פתרוסים אשר אותם מעשים והועמתו היות ששים שונאיהם בים דורסים (אות זה החדש, יוצ' פרש' החדש).

— נִפע', °נֶעֱמַת, נעשה עמית, — כמו הָפע': ראשי שבטיו (של כה"ג) הם נעמתו לו להשביעו בשם (יוסי בן יוסי, אמת כוננת, מעש' ידי גא'). הם נעמתו לו כשבת אחים יחד להורהו סדר (שם). על כי תועים למד (אברהם) תעוב מסכה ומאס רהבי גויה ונעמתה לו יסכה (ר"א הקליר, אלים כהשעין, ב סכות).

— פִע', °עִמֵּת, עשה שיהיה לֻמַּת פלוני, העמיד לפניו, נגדו: עמתו להראהו ולא הכיר מראהו עד באצבע הראהו אז בן וראהו (אבי כל חוזה, יוצ' שבת פרש' החדש). עמתו ונגדו בשויון (ר"י הדסי, אשה"כ שעג).