ת״ז, מ״ר, עֲקֻדִּים, — תיש עָקֹד, שיש ברגלו למטה כעין טבעת, שצבע השערות סביב הרגל במקום הזה מתחלף מצבע שערות שאר הרגל, והוא נראה כאלו היה קשור שם בחבל: ויסר ביום ההוא את התישים הָעֲקֻדִּים1 והטלאים ואת כל העזים הנקודות והטלאות (בראש' ל לה). ותלדנה הצאן עֲקֻדִּים נקדים וטלאים והכבשים הפקיד יעקב ויתן פני הצאן אל עקֹד וכל חום בצאן לבן (שם לט–מ). אם כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן נקדים ואם כה יאמר עֲקֻדִּים יהיה שכרך וילדו כל הצאן עֲקֻדִּים (שם לא ח). והנה העתדים העלים על הצאן עֲקֻדִּים נקדים וברדים (שם י).— ואמר המשורר: חק פזורה כי תפקד כתמי טלוא ועקד הסר משם כל שה נקד (ר' יצחק בן ראובן, פחדתי מיצרי, שער השיר 60).