*, עֲקֵדָה, ש"נ, — שה"פ מן עָקַד, קשירה: לא היו כופתין את הטלה וכו' וכך היתה עקידתו ראש לדרום ופניו למערב (תמו' ד א). — ובסהמ"א:  הידים ורגלים ביחד היא עקידה (רש"י, בראש' כב ט). — ובפרט עֲקֵדתוֹ של יצחק: וראיתי את הדם רואה אני את דם עקדתו של יצחק (מכי בא ז). יי' יראה את נזכר להם עקידתו של יצחק ומתמלא רחמים עליהם (ר' יוחנן , ירוש' תענ' ב ד). למה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק (ר"ה טז.). באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה רבון כל העולמים וכו' הריגה הם חייבין זכור להם את עקדתו של יצחק וכו' (מד"ר שה"ש א יא). — ובתפלה: ותראה לפניך עקדה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גב המזבח וכו' ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור (מוסף ר"ה). שאלו נא וראו ההיתה עקדה מרובה כזאת מימות אדם הראשון עד הנה (הגזרות הישנות (תתנו), 9).