פ"י, יַעֲקֹד, — עָקַד כבש או במקור הנדפס כנראה נשמטה  המלה 'קשר' את פלוני, קשרו בחבל ידיו אל רגליו, binden; lier; to bind: ויבן שם אברהם את המזבח ויערך את העצים וַיַּעֲקֹד את יצחק בנו וישם אותו עַל־הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים במקור  נדפס 'ממעל להמזבח' (בראש' כב ט). — ובתו"מ: ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני (ר' יהודה משום ר' עקיבא, ר"ב טז.). — ועָקַד מזבח, עשה עקדה על המזבח: אמרה לו (חנה לבנה) בניי לכו ואמרו לאברהם אביכם אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות (גיט' נז:). כל מה שהיה א"א עוקד את יצחק בנו מלמטה היה הקב"ה כופת שריהם של עכו"ם מלמעלה (רבי חפני בר יצחק, מד"ר בראש' נו). בשעה שבקש אברהם לעקוד יצחק בנו (ר' יצחק, שם). אמר לה (יצחק לשרה) נטלני אבא וכו' ובנה מזבח וסדר מערכה ועקדני עליו ונטל מאכלת לשוחטני (מד"ר קהל', לך אכול בשמחה לחמך). קשר שתי ידיו ושתי רגליו (של יצחק) ועקדו על גבי המזבח (פדר"א לא). — ובסהמ"א: אברהם שניצטער כל אותו הצער השליך עצמו לאש עקד את בנו על גבי המזביח וכו' (גנזי שכטר א, גינצבורג 45). — ואמר פיטן: והיום הזה לפניך יופקד כשר מפעלות עוקד ונעקד (אשר מי יעשה כמעשיך, יוצ' ב ר"ה). — ואמר המשורר: שתילו עקד להיטיב הקשר (רשב"ג, שולמית יספה, מנח' יוה"כ). לפני אליהו עקד אותו ולקח המאכלת להמיתו (ר"י הלוי, את נתיבי רעיון). נסהו בבנו יחידו ובהר המוריה עקדו ולמאכלת שלח ידו כי כן צוה לו המלך (ראב"ע, מי כמוך אפס יש). משנה ברכה בכפלים הם עקוד לעקוד פעמים (ר' שמואל, גנזי שכטר, ג, דודסון 40). — *ובינ' פָעו': לא יצא גמל במטוטלת לא עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמות (שבת ה ג). עקוד שתי ידים ושתי רגלים רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור (שם גמר' כד.). כשנכנסו ישראל לים כבר הר המוריה נעקר מקומו וכו' ויצחק כאלו עקוד עליו ונתון על המזבח וכו' (מכי' בשלח ג). — ואמר הפיטן: זמן עדנה בו בשרה חנוט לקצו עקוד למוסרה (אדון מקדם, יוצ' פרש' החודש). שמאלו רמה וימינו לרום ותחת ויעד בכם עלי שירה עקודה ומה תעשו ליום פקודה (רסע"ג, אנכי אש, אזהר', קובץ מעשי ידי גאונ' קדמונ' ב, 40). — ואמר המשורר: פנו אלי בכל עקוד וקשור ורז אסור ואתיר מאסריו (ר"ש הנגיד, עלי כל איש, הרכבי א כז). ואיך אישן ועפעפי קשורים בגבותי ואישוני עקודים (רשב"ג, אהה לי). — וכמו ש"ז, ואמר הפיטן: ראה ערום ועריה ונאנח ולעקודו סוד זה פיענח (ר"א הקליר, איכה את אשר). והקשרים הנקראים עקוד1 אשר אני עתיד לזכור אותם בספר הזה (סוד הסודות לאריסטו, 62 IX).

— נפע', *נֶעֱקַד, — שעָקְדוּ אותו: וילכו שניהם יחדיו זה לעקוד וזה ליעקד זה לשחוט וזה לישחט (מד"ר בראש' נו). פתח יצחק ואמר רבונו של עולם וכו' לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח (שם איכ', פתיח'). והקב"ה היה יושב ורואה לאב שעוקד ולבן שהיה נעקד (פדר"א לא). רבש"ע וכו' רחם על יצחק שהוא אדם ובן אדם נעקד לפניך כבהמה (ילק' בראש' קא). — ובתפלה: שנשבעת לו בהר המוריה זרע יצחק יחידו שנעקד על גבי המזבח (ברכת השחר). — ואמר הפיטן: שש אב לעקוד ובן להעקד (ר' יוסי בן יוסי, אתה כוננת). עוד יזכר לנו אהבת איתן אדונינו ובבן הנעקד ישבית מדיננו (מוסף ר"ה). שעה קרבני כשה הנעקד חליפת חגיגת יום זה תמורתי (ר"י בן ראובן, אחוה דעי, אזהר', כח.). זכות עוקד ונעקד ותומת זד נזיד חשוב היום לשוגה ולפותה וכי יזיד (ר' אליה בר שמעיה, אין תלויה, סליח' יום ז). — ואמר המשורר: מרום כהביט עוקד ונעקד השה עקוד והאש תוקד בחון טהור לב זכר ופקד (רשב"ג, אז בהר, סליח' ער"ה). רב וצעיר נולדו לנעקד ונינו התפקדו ובשבעים מצרימה ירדו כי מיי' היא (ראב"ע, אחד רבה אמונתך).

— הִפע', *הֶעֱקִיד, — כמו קל: לא היו כופתין את הטלה אלא מעקידין2 אותו (תמי' ד א). בשעה שהעקיד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח תלה עיניו והביט בשכינה (מד"ר בראש' סה). נטל את יצחק בנו ועלה לראש ההר וכו' והעקידו על גבי המזבח (פסיק' דר"כ כז). יצחק שהעקיד עצמו על גב המזבח (ילק' תהל' קטז). — ואמר הפיטן: האב מעקיד והבן נעקד בחילה הן אראלים צעקו חוצה ביללה (אשר מי יעשה כמעשיך, יוצ' ב ר"ה).