*, ש"ז, כמו א. עִרְעוּר, — טענה לפסול דבר או פלוני: איזה הוא ערער אמרו האיך קפץ פלוני לכהונה שלא נטל חלקו מימיו ושלא נשא כפיו מימיו אין זה ערער שהוא בן גרושה או בן חלוצה נתין ממזר הרי זה ערער וכו' כל מי שיש לו ערער יבוא ויאמר (תוספת' כתוב' ב ג). נאמנת חיה לומר זה יצא ראשונה אימתי בזמן שאין שם ערער אבל אם יש שם ערער אינה נאמנת (שם ב"ב ז ב). —  קרא עַרְעָר: מעשה במשפח' בדרום שהיו קורין עליה ערער ושלח ר' את רומינוס לבדקן ומצא שנתגיירה זקנתה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד והכשירה לכהונה (ר' יעקב בר אידי, ירוש' ביכור' א ה). אילו שטר שהוא מחותם בארבע עדי' יקרא עליו ערער זה מעיד על שנים וזה מעיד על שנים (ר' חגיי, שם סוט' א א). הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזקת שהיא שלו וקרא עליו אחד ערער לומר שלי היא (בר קפרא, ב"ב קנד:). כגון שקרא עליו ערער ערער דמאי אילימא ערער דגזלנותא כל כמיניה נוגע בעדות הוא אלא ערער דפגם משפחה (ר' אחא בריה דרב איקא, סנה' כג:). — ובסהמ"א: משפחה שקרא עליה ערער והוא שיעידו שנים שנתערב בהן ממזר (רמב"ם, אסורי ביאה יט יח). וכן מקיימים השטר משטר שקרא עליו ערער והוחזק בבי"ד וכו' (שו"ע חו"מ מו ז). ואם יש עדים וכו' יוצא ממקום אחר משטר שקרא עליו ערער וכו' ויש מי שאומר שאין צריך שקרא עליו ערער דבהוחזק בבית דין סגי אפילו לא קרא ערער וכו' (שם לז).  אפילו אם פוסלו ככלל המשפח' כגון שקראו ערער (לבוש חו"מ, דיינים יג ה).