1, מק' עַרְעֵר, — א) פ"י, עִרְעֵר חומה, זִעְזַע  אותה, umwalzen; abattre; to overwhelm, destroy: כה אמר יי' צבאות חמות בבל הרחבה עַרְעֵר תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו (ירמ' נא נח). — ואמר הפיטן: הזכר לערים נוה נארו צרים אשר חומות ערערו (אצילי מרעי, יוצ' שבת זכור). ספוק ברושים ואלגומים מתוכנים ערערום כשדים ויניעו ראש שכנים (גנזי שכטר ג, דודסון 63)). — ובתלמו' בהשאלה: נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערים2 אותה ומשקין אותה בעל כרחה (סוט' ג ג). לכשתטמא מים מערערין אותה ובודקין אותה (שם גמר' יח:). — ובסהמ"א: וכן החולה שהריח דבר שיש בו חומץ וכיוצא בו מדברים שמערערין את הנפש דינו כעוברה (רמב"ם, מאכל' אסור' יד טו). לבריא שהריח וערערה נפשו (ר"נ על הרי"ף, יומ' ג:). — ואת האדמה: עורו פילי פי' הטפה היורדת בכח מערערת פילא כמו פילחא כדכתיב כמו פולח ובוקע בארץ (ר"ח, תענ' ד.). — ב) *פ"ע, עורר, ביחוד עורר התנגדות לדבר, טען כנגד דבר, einwenden; objecter; to object: נקבע הלכה כרבן גמליאל ולא ערער אדם על דבר (תוספת' שם ב ה). האוכל שדה שש שנים ועירער עליו שלש שנים הראשונות באחרונה אמר לו אתה מכרתה לי אתה נתתה לי במתנה וכו' (שם ב"ב ב ד). לפי שבא ראובן ועירער אמר דיי שקדמני יהודה למסעות (ספרי במד' נב). למלך בשר ודם שהיה לו בן בית ונתן לו שדה אחוזה במתנה ולא כתב ולא חתם ולא העלה לו בערכים בא אחד וערער כנגדו על השדה אמר לו המלך כל מי שירצה יבוא ויערער כנגדך על השדה בוא ואני כותב ואני חותם וכו' [כך] בא קרח וערער על הכהונה כנגדו אמר לו המקום כל מי שרוצה יערער כנגדך על הכהונה [כאן אני] כותב ואני חותם (שם קיז). אם בא וערער עררו בטל (ר' מנא, ירוש' שבת יב ד). שאם בא ועירער עררו בטל (ר' יוסי, שם גיט' א א). ואותו היום גברה ידן של ב"ה וקבעו הלכה כמותן ולא היה שם אדם שערער בדבר כלום (ביצ' כ:). תני בר קפרא ערער חזר וערער חזר וערער  אם מחמת טענה ראשונה ערער אין לו חזקה (ב"ב לט:). מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה בשעת מיתה (שם קנד.). והלא משמך אמרו יפה ערערו בני משפחה (שם קנד:). ואם היה כהן מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהם (ע"ז יג.). בזמן שאדם בא לבית המדרש ולא היו נוהגין בו כבוד או שערער עם חברו אל ילך ויאמר לאשתו כך וכך ערערתי עם חבירי (אדר"נ ז). שלא יעמוד עלי עשו ויערער על הבכורה (ר' הונא, מד"ר בראש' סח). מיום שנבראו שמים וארץ הירח והכוכבים והמזלו' עולין להאיר על הארץ ואינן מערערין3 זה עם זה (פדר"א נב). — ובסהמ"א: כתב בחליו ולא זיכה אותה לבעליה וכו' בטילין הן וכו' אבל אם אין שם יורשים לערער עימהן מה שכתב בכתב ינתנו להן (מעשים לבני א"י, תרביץ א, לוין 96). ראמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא לקחו שפחה אחד נשתמש בה שנה ראשונה שלישית וחמישית ואחד נשתמש בה שינית רביעית וששית בא עירער ומערער בה בא לפני רבא אמר להם וכו' (תלמידי ר' יהודאי גאון, הלכ' פסוק', 74). וכיון שקנו העדים ממנה כי ידו כידה אין לשוב ולערער במה שנעשה (גנזי שכטר ב, גינצבורג 188). וערערה הבת ואמרה שמכרה בבת אחת (תשו' הגא' הרכבי מ). ואף האנשים שהיו עמו בשיארא מעידים שלו נפלו ליסטים על השיארא ושלא יצא לשמעון זה שום גנבה בכל הדרך כל עיקור ולא צוח ולא עירער (תשו הגא' גני', אסף 146). שוף לי דאיקום בארעא כלומר אל תערער עלי אתה כלום וכו' (רש"י, ב"ב קסט.). ולא עירערו ולא מיחו מחמדים כלו ממתקים (הוא, מעש' הגא' סא, 55). טען זה הישראל הבא מחמת העכו"ם ואמר בפני לקחה העכו"ם שמכר לו מזה הישראל המערער עלי הרי זה נאמן (רמב"ם, טוען ונטען יד ו). שראה אותו בונה וסותר כל שהוא ומשתמש ולא מיחה בו ולא ערער הרי זה מחל (הוא, שכנים יד ב). ועדיין בעל הספר הזה מערער על דבריו (ראב"ד, תמים דעים, ס.). בענין התפלות ונוסח שבהם ומנהגים ישנים שערערו עליהם קצת מפרשים (המאירי, יומ' ח, סוף). לא סר האחרון מהם לערער דעת הראשון ויקרב אל היושר והנכון ראשון ראשון עד שעמד על זה דעתם אשר הוא ירושה עתה בידם אשר לא ערער בו מערער מני אלף וחמש מאות שנה (ראב"ד, אמו"ר, 63). ובני אחות אמו ירדו א[ל]  רמל[ה] וערערו והכל עזרו אותם (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 148). ויש לנו לערער למערער בעז"ה (ר"א הקראי, ג"ע שחיטה כא, צו:). יום יום הביעו ואליה תשעו ואך לא לערער ובני הקטורה אלהים נתנה לענו מתנה (ר"י מפיסא, מנח' קנא', 8). כי אפשר לבעל דין לחלוק ולערער שלא יחוייב מצד הטענות האלו שיהיה חדוש מן האפס המוחלט (שם, 96). מי שמכר בין בנכסיו בין בנכסי אביו ומת ובאו קרוביו וערערו לומר שקטן היה בשעת המכר ובקשו לבדקו אין שומעין לו (שו"ע חו"מ, אונאה רלה יג). ושלא יהיה להם לערער ולתובע אליו שום דבר שבעולם מענין הבית הנ"ל (שריד מעיר ב, 4 קובץ על יד ט). ויהיה לו רשות לאחוואה חוואה ולמחאה מחאה וכו' ולגזור ולהשביע ולערער ולדון וכו' (שם 7). — ג) *במשמ' עשה שיפגש, הפגיע4: כי עת ופגע יקרה את כלם עת היא שפוגעת האדם ומערערת בו כל הדברים האלו (מד"ר קהלת, שבתי וראה).

— הִתפ', הִתְעַרְעֵר, תִּתְעַרְעַר, —  הִתְעַרְעֲרָה החומה, נזדעזעה ונהרסה: כה אמר יי' צבאות חמות בכל הרחבה ערער תִּתְעַרְעַר ושעריה גבהים באש יצתו (ירמ' נא נח). — ואמר בן סירא: פועל זאת [לא י]עשיר יבוזה מעוטים [ית]ערער (ב"ס גני' יט א). — ואמר המשורר: אל תעבירו קול בארץ הצבי פן ירגזון הריו ויתערערו (רשב"ג, בימי יקותיאל). — ואמר הפיטן: להר שעיר אסעיר וערער יתערער (ימי שנותי, יוצ' שבת א אחה"פ). — ובמשמ' גדלים כמו עַרְעָר: אך תולעת השני ותולעת עצי יער בחרף כלים ונאספים ומזרעם בקיץ עוד נשרצים ונרמשים וחיי' ומתערערים כערער (ר"י הדסי, אשה"כ מ"ב).

— פֻלפ', °עֻרְעַר, עורער, — שערערו וזעזעו והפילו אותו: למה לנצח עורער ביד עמים להיות לשונא וצר ואיה אווי מושב פה (ר"א הקליר, אהלי אשר, קינ'). על שני מקדשי יסודם כהיום עורערה על חרבות מעט מקדשי ומדרשי התורה (מי יתן, קינ'). סור מנהדרי ערער זקנים שבתו משער מבית לבנון יער (רשב"י, בר' אבון, אל אל חי, יוצ' שבת ב' אחה"פ).