ש"ז, כנ' עָרְפִּי, עָרְפְּךָ,-פֶּךְ, עָרְפְּכֶם, עָרְפּוֹ, עָרְפָּם, — חלק אחורי הראש ממול הצואר, באדם ובבהמה, Nacken, Genick; cou; neck, back of neck, ומליצה, ידו בְעֹרֶף אויבו, הכהו והכניעו: יהודה אתה יודוך אחיך ידך בְּעֹרֶף איביך (בראש' מט ח). — קְשֵׁה עֹרֶף, מי שאינו שומע בקול זולתו ואינו מקבל מרותו ואינו שומע בעצתו, ועומד על דעתו, ואינו מותר על דעתו, nartnäkig; rétif; stiffnecked: ויאמר יי' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עֹרֶף הוא (שמות לב ט). לא אעלה בקרבך כי עם קשה עֹרֶף אתה (שם לג ג). — עֹרֶף קשה, עַקְשָׁנוּת: כי אנכי ידעתי את מריך ואת עָרְפְּךָ הקשה הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם יי' (דבר' לא כז). — עָרְפּוֹ גיד ברזל, הוא קְשֵׁה עֹרֶף: מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל עָרְפְּךָ ומצחך נחושה (ישע' מח ד). — הקשה עָרְפּוֹ, נהיה קְשֵׁה עֹרֶף, מֵאן להכנע: ומלתם את ערלת לבבכם וְעָרְפְּכֶם לא תקשו עוד (דבר' י יו). ולא שמעו ויקשו את עָרְפָּם כערף אבותם אשר לא האמינו ביי' אלהיהם (מ"ב יז יד). ולוא שמעו אלי ולא הטו את אזנם ויקשו את עָרְפָּם הרעו מאבותם (ירמ' ז כו). כי הקשו את עָרְפָּם לבלתי שמוע את דברי (שם יט יה). איש תוכחות מקשה עֹרֶף פתע ישבר ואין מרפא (משלי כט א). ואבתינו הזידו ויקשו את עָרְפָּם ולא שמעו אל מצותיך (נחמ' ט יו). ויתנו כתף סוררת וְעָרְפָּם הקשו ולא שמעו (שם כט). וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו באלהים ויקש את עָרְפּוֹ ויאמץ את לבבו משוב אל יי' (דהי"ב לו יג). — נָתַן עֹרֶף, במשמ' פנה מפלוני, עזב אותו, זנה מאחריו: כי מעלו אבתינו ועשו הרע בעיני יי' אלהינו ויעזבהו ויסבו פניהם ממשכן יי' ויתנו עֹרֶף גם סגרו דלתות האולם (שם כט ו-ז). — נתן את האויב עֹרֶף אל פלוני, עשה שהאויב ינוס מפני פלוני: ונתתי את כל איביך אליך עֹרֶף (שמות כג כז). ואיבי תתה לי עֹרֶף (ש"ב כב מא). — הפך, פנה עֹרֶף לפני פלוני, הֻכָּה ונָס לפניו: בי אדני מה אמר אחרי אשר הפך ישראל עֹרֶף לפני איביו (יהוש' ז ח). ולא יכלו בני ישראל לקום לפני איביהם עֹרֶף יפנו לפני איביהם (שם יב). איך חתה הילילו איך הפנה עֹרֶף מואב (ירמ' מח לט). — הראהו עֹרֶף, שהוא פנה עֹרֶף: כרוח קדים אפיצם לפני אויב עֹרֶף ולא פנים אראם ביום אידם (שם יח יז). — אחז בְּעָרְפּוֹ, כדי לנענעו, לזעזעו: שלו הייתי ויפרפרני ואחז בְּעָרְפִּי ויפצפצני (איוב יו יב). — ובעוף: ומלק את ראשו ממול עָרְפּוֹ ולא יבדיל (ויקר' ה ח). — ובתו"מ: השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשרה (חול' א ד). גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי (אלישע בן אבויה, חגי' טו.). ואיזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד עורף הוי אומר זו קשת (ר' יוחנן, ע"ז כה.). מצות מליקה מחזיר סימנים לאחורי העורף ומולק (בני ר' חייא, חול' יט:). עד עכשיו קורין את ישראל בחוצה לארץ האומה של קשה עורף (ר' אבין, מד"ר שמות מב.). — עָרְפּוֹ של עולם, המערב: יערף כמטר לקחי זה רוח מערבית שהוא ערפו1 של עולם שכולו לברכה (ספרי דבר' שו). — ובסהמ"א: משמוע ספוק היד על ערפך ירעשו הרואים מקול תוק[עי ב]פס (רסע"ג, ספ' הגלוי, רל). כמו שאמרו חכמי הערב אין בעורף בעבור כלומר שאם חלה האוהב את פני חברו לעשות דבר בעבורו מיד שהפך פניו ללכת שכח ציוויו ואין בערפו כתוב בעבור שיראהו כתוב שם (המאירי, פי' משלי כז יט). כדי שלא יתנהו מעורף שלי הקליפות (ר"נ בר"י אלחנן, עה"מ, טו:.). — עָרְפֵּי חזירים: מפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב ערפי חזירים וכיוצא בהן (רמב"ם, מלכים ח א). — עֹרֶף של חזרת: ויש ששונין הא דמגילה קדלי דחיזרי ומפרשין עורף של חזרת כלומר ראש של חסא (ערוך ערך קתל). — עֹרֶף של קרדום: קרדום שנפל עושפו הוא העורף אשר לעמת חודו (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג חרש). — ואמר המשורר: האת הדפתנו ואין כח בך או יד יקותיאל עלי ערפנו (רשב"ג, כוכב אשר דרך). ביום כלות וחמות ריב יגרון באהל איש אזי תשכון בעתה ואשת חן באישה עין ימינה הלא תשית וערפה לחמותה2 (ראב"ע, ביום כלות, כהנא א, 85).