פ"י, עֲרַפְתּוֹ, עָרְפוּ, עֹרֵף, עֲרוּפָה, יַעֲרֹף,— עָרַף את הבהמה וכדומ', שָבַר את עָרְפָּהּ, כרת את ראשה ממול עָרְפָּהּ: וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וַעֲרַפְתּוֹ (שמות יג יג). והורדו זקני העיר ההוא את העגלה אל נחל איתן וכו' וְעָרְפוּ שם את העגלה בנחל וכו' וכל זקני העיר וכו' ירחצו את ידיהם על העגלה הָעֲרוּפָה (דבר' כא ד-ו).— עָרַף כלב: שוחט השור מכה איש זובח השה עֹרֵף כלב וכו' (ישע' סו ג).—  ובהשאלה, עָרַף מזבח, הרס אותו: הוא יַעֲרֹף מזבחותם ישדד מצבותם (הוש' י ב).— ובתו"מ: ועורפין אותה (את העגלה) בקופיץ מאחוריה (סוט' ט ה). אשה אומרת ראיתי (את ההורג) ואשה אומרת לא ראית היו עורפין עד א' אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראית היו עורפין וכו' (שם ח). אין שורפין את הפרה ואין עורפין את העגלה וכו' (תוספת' סנה' ג ד). חלל ולא חנוק חלל ולא מפרפר וכו' ר"א אומר בכולם היו עורפים (ספרי דבר' רה). בעי רב ירמיה ערף עז מהו אווזין ותרנגולין טעמא מאי וכו' (זבח' ע:) — ועָרַף אדם, הרג אותו: אם תלמיד חכם הגון הוא כטל ואם לאו עורפהו1 כמטר (רבא, תענ' ז.). — ובהשאלה: ולמה נקרא שמה ערפה שהכל עורפין2 אותה מאחריה (סוט' מב:). ובסהמ"א: הוא הפסיד ממונו של כהן שלא רצה ליתן לו שה בפדיונו מה שיזכה לו המקום לפיכך יופסד ממונו שיערפנו ולא יהנה ממנו (רגמ"ה, בכור' י:). שלא יערפנו עד שיפריש הכהן שה תחתיו (שם יב.).  — ואמר המשורר: לו בם (בהלולים) זמן ישפט ודיניו יצדקו אז ערפו אותם ולא שחטו (רמב"ע, דיואן, כ"י בודל'). — ואמר הפיטן: ערף (עמד וקרץ) כבש וזרק והקטיר והיטיב ערבו ונסכו (וחביתין) בכושר ולא בפסול (אזכר סלה, סדר עבודה, מחז' איטל' ב, קל.). עזוז הדריך בנעלים יופי פעמי נעלים ערף קמי בשעלים אחזו לנו שעלים (ר' משלם בר' קלונימוס, אפיק רנן, יוצ' ב פסח). ערפת המון קמים פרעת דין ענמים (ר' משה בר' קלונימוס, אצולים מפרך, יוצ' אחר' פסח). פתלתול המנקש ומעקש דרכים צרפהו ערפהו בלי היות סרוכים (ר' שמעון בר יצחק, אויל המתעה, סליח' ער"ה). — עֲרוּפָה, העגלה הערופה: אמרה סנונה וצרופה בדולה בדתה מערופה גדלה כרענן לתרופה (אמרה סנונה, יוצ' פ' פרה).

— נִפע', *נֶעֱרַף, — שערפו אותו: נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה תצא ותרעה בעדר משנערפה העגלה תקבר במקומה (סוט' ט ז). אמר הקב"ה יבוא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות (ר' יוחנן בן שאול, שם גמר' מו.). מהו והנה עם קשה עורף הוא א"ר יהודה בן פולויה בשם ר' מאיר ראויים הן להערף (מד"ר שמות מב). וערפו שם את העגלה בנחל הוא הורג והיא נערפת אם אדם חטא בהמה מה חטאת (שם קהל' ב, ד"ה אל תהי צדיק הרבה).

הִתפ',*הִתְעָרֵף, נתערף,—  כמו נפע': למה הדבר דומה לעגלה ערופה שאעפ"י שנתערפה ואח"כ נמצא ההורג הרי זה יהרג (ספרא ויקר' פרק כא). הרי שנתערפה עגלה ואח"כ נמצא ההורג שומע אני יתכפר להם ת"ל ולארץ לא יכופר (ספר' במד' קסא).