*, קל לא נמצא.

— פִע', * פִּגֵּל, פ"י, — עשה שיהיה פִּגּוּל, פסל הקרבן כפגול וכדו', unrein machen; faire impure; to make unclean: הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין (גיט' ה ד). השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליא בחוץ לא פגל המולק תורים בפנים לאכול ביציהם בחוץ לא פגל (זבח' ג ה). התודה מפגלת את הלחם והלחם אינו מפגל את התודה וכו' והכבשים מפגלין את הלחם וכו' (מנח' ב ג). הזורק את הדם על מנת להקטיר אמורין למחר לא פגל שמחשבה בפנים בדבר הנעשה בחוץ (תוספת' זבחים ה ה). והיתה ללחם מלמד שהיתה מעכבת ומפגלת ופוסלת את הלחם (ספרא אמור פרק יח). מה שלמים אין טבילת אצבע מפגלת בהן אף חטאת אין טבילת אצבע מפגלת בהן (זבח' יג:). פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ וכו' וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר (שם מא:).  וקא אמר משמיה דרב חסדא אין הקטרה מפגלת הקטרה ואפי' לר"מ דאמר מפגלין בחצי מתיר (מנח' יז.). שהיו מזהירין אותם בעת ששוחטים שלא יפגל אחד מהזבחים שלא לפסול אחד מהקרבנות בנותרות (מד"ר שה"ש, הנה מטתו). —  ואמר הפיטן: מה לי ולכם מחן הדגל אף הטנפת פגל1 ולא התגלגל (אחשבה, זולת שבת בראש'). געול מרגל וגם פגל ספרו (אמנם כן, ערב' יו"כ). — ובסהמ"א, בהשאלה: מקדישי כל ישן ומפגלי כל חדש (ר"א צויפל, שע"י ד, 33). 

— פֻע', *פֻּגַּל, רק בינ' מְפֻגָּל, — שפגלו אותו, שנעשה פִּגּוּל: השוחט את התודה לאכול ממנה למחר היא והלחם מפוגלין לאכול מן הלחם למחר הלחם מפוגל והתודה אינה מפוגלת (מנח' ב ג). פעמים שהם (כבשי העצרת) מפוגלים והלחם מפוגל הם מפוגלים והלחם כשר הם כשרים והלחם מפוגל הם כשרים והלחם כשר (תוספת' שם ה ה). — ובסהמ"א: אם אכל מהם מקרבן מפוגל חייב כרת (רש"י יומ' סו.).

— הִתפ', *הִתְפַּגֵּל, נתפגל, — נעשה פִּגּוּל, כמו פֻּע': היה מקריב עימו זבחים ואמר לו נתפגלו היה עושה עמו טהרות ואמר לו נטמאו וכו' (תוספת' תרומ' ב ב). חברי' אמרי' נתפגל זה ונתפגל זה אבדו אימוריו של זה (ירוש' יומ' ה ה). מה שלמים מפגלין ומתפגלין אף כל מפגלין ומתפגלין (זבח' כח:). פיגל בירך של ימין לא נתפגל הירך של שמאל (מנח' יג:). לימא קל וחומר ומה המפגל (תודה) אין מתפגל הבא פגל ולא פיגל אינו דין שלא יתפגל (שם טו.)