*, פ"י, — עשה פְּגָם בדבר או בפלוני, קלקל אותו, עשה בו מום, פְּסוּל, verletzen, verstümmeln; estropier, endommager; to mutilate, damage, פָּגַם סכין, עשה בה פגימה: עצם ודאי פוגם עור ספק פוגם ספק לא פוגם (חול' י.). — עשה פגימה בלבנה: אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח וכו' ומה אם זה שנכנס ברשות כך פגמו הכתוב הנכנס שלא ברשות על אחת כמה וכמה (מד"ר בראש' ו). — ובשמוש לפגימה בדברים אחרים: הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש אף על פי שלא פגם מעל (ר'  עקיבא, מעיל' ה א). הנהנה והפוגם בשוה פרוטה מן הקדש מועל נהנה ולא פגם פגם ולא נהנה הרי זה לא מעל (תוספת' שם ב א). אין שמין קב מפני שמשביחו ולא בית כור מפני שפוגמו (ב"ק נח:). מה נערה המאורסה שלא בא אלא לפוגמה אמרה תורה ניתן להצילו בנפשו רודף אחר חבירו להורגו על אחת כמה וכמה (סנה' עג.). — ובסהמ"א: שהאומר בפיו שפלונית פגומה חמור מן הפוגמה בעצמו שזה נותן נ' שקל וזה ק' (רגמ"ה, ערכ' יד:). — *ובמשמ' הפחית, המעיט, — פָּגַם כתֻבה, שטר, הקטין את הסכום הכתוב בכתֻבה או בשטר: הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה וכו' הפוגמת כתובתה כיצד היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה לא תפרע אלא בשבועה (כתוב' ט ז-ח). כתובת אשה פגמה וזקפה משמטת פגמה ולא זקפה זקפה ולא פגמה הרי זו אינו משמטת (תוספת' שביע' ח ד). עד שתפגום (את הכתבה) ותזקוף (ר' חייא, ירוש' שם ט א). הפוגמת לא הפוחתת כתובתה כיצד היתה כתובתה מאתים והיא אומרת מנה נפרעת שלא בשבועה (ירוש' כתוב' ט ז). הפוגם שטר חובו לא יפרע אלא בשבועה (תוספת' שבוע' ו ה). ואלו נשבעין ונוטלין השכיר והנגזל וכו' והפוגם שטרו שלא בעדים (כתוב' פז:). — ובסהמ"א: המגרש את אשתו קודם השמיטה אין כתובתה נשמטת ואם פגמתה או זקפתה עליו במלוה משמטת (שו"ע חו"מ הלווא' סז יז). — *פָּגַם כבודו של פלוני: ר' יהודה אומר רצה לחלוץ הרשות בידו אמרו לו נמצאתה פוגם כבודו של מלך (תוספת' סנה' ד ב). היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר (ספרי דבר' יז). פגם הכתוב כבוד צדיק בקבר מפני כבוד צדיק בשעתו (ר' הילל בריה דשמואל בר נחמן, ירוש' ברכ' ו א). — וכן בלא מלת כבוד במשמ' זו, גרם חרפה, גנאי: למרגלית דלית לה טימי כל שמשבח בה פגמה (שם ט א). שכל הפוגם את עצמו פוגם את משפחתו עמו (מד"ר במד' כא). בזמן שיש לו לאדם מאה רבוא ונוטלילם את כל ממונו אל יפגום את עצמו בשוה פרוטה (אדר"נ טו). — ובסהמ"א: בזמן שיש לו לאדם מאת רבוא ונוטלין את כל ממונו אל יפגום את חבירו בשוה פרוטה (ר"י בן עקנין, ספ' המוסר ב יד). — *פָּגַם כוס של ברכה, פסל אותו: כוס פגום אין מברכין עליו טעמו פוגמו (ר' אלעזר, ירוש' ברכ' ז ו). טעמו פוגמו וכוס של ברכה צריך שיעור חדא מילתא היא (ר' אשי, פסח' קו.). — ובסהמ"א: שאם הוא מתמנה בטענתו כדי לפגום את בעל דינו האלה חוזרת עליו (ערוך, ערך הסת). ולמה פוגם עלינו את דברי רבינו הגדול (רמב"ן, מלחמ' ה' על הרי"ף, שבת ב:). ואין שיחה מחלקת מצוה א' לב' ולא פוגמת ברכה לכל המצוה (ריטב"א, פי' ר"ה לדף לד.). — וכן °פָּגַם בדבר, נתן בו פְּגָם: לכן כל איש ישראל יחרד מלפגום ביחוד העליון על ידי עון שנאת חנם או לשון הרע וכו' (ספ' חרדים ז טז). יהיה רצון מלפניך יי' או"א שבזכות ספירת העומר שספרתי היום יתוקן מה שפגמתי בספירה (רבונו של עולם, ספירת העומר). — ואמר המשורר: ועויתי והעויתי ופשעתי ופגמתי וצררתי וצערתי וקללתי וקלקלתי (ראב"ע, לך אלי תשוקתי, כהנא א 205). — ואמר הפיטן: קפחתי אז שנת תרדמה קראו לו הנערה לפגמה קדקדו השכיב וכישן נדמה (ר' יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצ' שבת א חנכה).

— נִפע', *נִפְגַּם, שפָּגְמוּ אותו, שנעשה פָּגוּם: על אלו מומין שוחטין את הבכור נפגמה אזנו מן הסחוס1 אבל לא מן העור וכו' (בכורו' ו א). תנור של אבן ושל מתכת וכו' ניקב נפגם נסדק וכו' טמא (כלים, ה יא). חרחור שנפגם טמא עד שינטל רובו נשבר מקופו טהור (שם יג ג). המעצד והאזמל והמפסלת והמקדח שנפגמו טמאים ניטל חסומן טהורין (שם שם ד). כוס שנפגם רובו טהור נפגם בו שליש ברובו טהור (שם ל ג). מעשה בביתסי אחד שניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהם ונפגמה קרנו של מזבח ובטלה עבודה בו ביום (תוספת' סוכה ג טז). אבני היכל שנפגמו אין להן פדיון וטעונין גניזה (שם מגיל' ג ה). בימוס שנפגם רובו הרי זה מותר (שם ע"ז ה ח). צלצל שכמקדש של נחשת היה ומימות משה היה נפגם וכו' מכתשת שבמקדש של נחשת היתה ומימות משה היתה נפגמה וכו' (שם ערכ' ב ג-ד). שתהא הנאתו ופגמתו כאחד בדבר שדרכו ליפגם (שם מעיל' ב א). כגון שנטל קרנו של מזבח או שנפגמה הסכין (מכי' ויקהל א). חרוץ ריס של עיניו שניקב שנפגם ושנסדק  (ספרא אמור פרש' ז). אמר (משה) לפניו רבון כל העולמים לא כך אמרתי לך אין בי כח שאני נפגם בלשוני (פדר"א מ לד). בו ביום נפגמה קרן המזבח ונתנו עליו גוש של מלח שלא יהא נראה כפגום (ירוש' סוכ' ד ח). — ובסהמ"א: נוח לו למלוה שיפגם שטרו ונוח לו ללוה כדי שיכוף לפורעו (תלמיד ר' יהודא גאון, הלכ' פסוק' 55). ואפילו נמצא הרבה שמעידין על חתם ידי הקרוב הזה אין בזאת פגם על הכתובה וכיון שאחריהם הוא חותם אין נפגמין בזאת אלא העדות מתקיימת בכשרים (תשו' הגא', הרכבי מב). סכין שנשמט מן הנצב או שנפגם אין מחזירין אותו ואין משחיזין אותו (רמב"ם, כלי המקדש א טו). אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו פסולין ואין להן פדיון אלא נגנזים (הוא, ביהב"ח א טו). כיון דעומדים ליפגם לא מעל עד שיפגום (רעב"ט, מעיל' ה א). העבדים והשפחות אין קורים להם אבא פלוני ואימא פלונית שלא יבא מהדבר תקלה ונמצא זה הבן נפגם (שו"ע חו"מ רעט ה).

— הִתפ', *הִתְפַּגֵּם, נתפגם, כמו נפע': מכתשת היתה במקדש של נחושת היתה ומימות משה היתה והיתה מפטמת את הבשמים נתפגמה והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים וכו' אלו שני כלים נשתיירו ממקדש ראשון ונתפגמו2 ולא היה להם ארוכה (ערכ' י:). — ובסהמ"א: קניא שכאכא שמו ומהלך במים על הארץ וקרומיתו משונה וחדה ואינה מתפגמת ומתחככת כשאר הקנים (ערוך ערך סמניא). פעלו אמת פעלו של הקב"ה שגזר על הלבנה שתהא מתפגמת והולכת (שבלי הלקט, ראש חדש קסז).

— הִפע', °הִפְגִּים, כמו קל: להתגדל עליהם משום מעלה כשאר כהנים אינו ראוי שהוא בעצמו הפגים את מעלתו (תשו' גא', בית תלמ' ה, 128). אמר החבר היה זה מפגים על אמונתי אלו נמצאה אמונה מוחזקת (ר"י א"ת, הכוזרי א סא). אותן שהפגימו בריתם ולא נתעסקו בפריה ורביה עד שבא הקב"ה ובונה אותם ומשתיל ונוטע אותם (הרקנטי, אבן יקרה א, וישב, לד:).