פ"ע, פָּשׁוּ, פִּשְׁתֶּם, תָּפוּשׁוּ, תָּפוּשִׁי, — פָּשׁ האדם, הֲסּוּס, פָּשָׁה הָעֶגְלָה, נהיה גדול, שָמֵן, חזק1, gross werden, erstarken; grandir, se fortifier; to grow large, to grow strong: כי תשמחי כי תעלזי שסי נחלתי כי תָפוּשִׁי2 כעגלה דשה ותצהלי כאברים (ירמ' נ יא). וקלו מנמרים סוסיו וחדו מזאבי ערב ופָשׁוּ פרשיו ופרשיו מרחוק יבאו (חבק' א ח). ויצאתם וּפִשְׁתֶּם3 כעגלי מרבק (מלא' ג כ). —  ובסהמ"א, במשמ' רִבּוּי4, ואמר הפיטן: ועוד כתב לה בתורת מאוחר מצות לא תעשה נקדשו למנין שלוש מאות וששים וחמשה פשו (אזהר' ר' יצחק בר ראובן). אריה קפוץ יקפוץ וגוריו יפושו כארבה (ר' שמואל יזכה, שריד' מהגני', מ"צ וייס, 80). — ואמר המשורר: מיום אשר יצאו ספריו על פני תבל בעיר ועיר ישיבות פשו יושבי קרנות נעשו מיושבי אהל ותחת סופרים נכבשו (יהגו מזמותי, שירים מקבצים, ספר דברי חכמים, עט).  ובימיו אך שלום פש כירח (מיכ"ל, קהלת). — °ובמשמ' נשאר עודף: כמה שנים היו לישמעאל בעולם כשנולד יעקב ע"ר פשו משניו ס"ג (בראש' רבתי, אלבק, 72).