ג. פּוּשׁ

* 1, פ"ע, — נח, ruhen; reposer; to rest: תוך ד' אמות עמד לפוש פטור לכתף חייב (אביי, שבת ה:). כשעמד לפוש אבל עמד לכתף מאי פטור (ב"ק לא.). — ובסהמ"א: לר' יוחנן בן נורי נח כמו המים שאמרנו מים ע"ג מים היינו הנחתו פי' לפוש (ר' חננאל, שבת ה:). כגון ריצה אחת ואינו צריך לפוש ביני ביני (הוא, ביצ' כד:). אבל כשעומד לפוש לא הוי הגבהה צורך הוצאה (תשו' ר"ת, מקנ"ר, 116).



1 [כמו נפש.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים