קל לא נמצא.

— פוע', יְקוֹסֵס, — קוֹסֵס (את) פרי הגפן, השחית, קלקל1: הלא את שרשיה ינתק ואת פריה יְקוֹסֵס ויבש כל טרפי צמחה תיבש (יחזק' יז ט). — ואמר הפיטן: ולו גווע גועתי שם כמסוס גוסס, ולא דמיתי שור בציה ובו פריי יקוסס (רסע"ג, אני הגבר, סליח' ת"ב, סדור רסע"ג, שבת). מעני תדכא ושוטני תבוסס, נטושות תהתז וזלזל תקוסס (רשב"ג, שחורה ונאוה, גאלה, תכלאל ב, קנה:). נאור בראותך בדם מתבוסס, נגפת פורכים פרים לקוסס (שמעון בר יצחק, שבט יה, יוצ' ז פסח). — ואמר המליץ: אם הטרף עליך פריך יקוסס ונשארת כעץ יבש (ב"ז, ב"ס, ו ד).

— קל, *קָסַס, —  קסס היין, התחיל להחמיץ, התקלקל מקצת: היין שקסס2 ופירות שהרקיבו ומעות שהחליאו (מע"ש ד ב). המוכר וכו' מרתף של יין מקבל עליו עשר קוססות למאה (ב"ב ו ב). המוכר יין לחבירו ונמצא קוסס3 הגיעו (ר' שמעון בן אלעזר, תוספת' שם ו י). הקוסס והמזיג והמגולה ושל שמרים ושל ריח רע הרי זה בעל מום למזבח (שם מנח' ט ט). ר' שמואל בר רב יצחק היה לו יין קוסס, יהב בגויה שערין בגין דיחמע (ירוש' פסח' ב ז). שהיין מגיתו, שהיין קוסס מערבין בו ומשתתפיו בו ומברכין עליו ומזמנין עליו ומקדשין בו את הכלה ומנחמין בו את האבל ונמכר בחנות לשם יין, והמוכר לחברו יין סתם לא מכר לו יין קוסס (שם סוטה ח ה). לאחד שהיה לו מרתף אחד של יין, פתח חבית אחת ומצאה של חומץ, שניה כן שלישית ומצאה קוסס, אמרין ליה קוסס הוא אמר להון ואית הכה טב מיניה, א"ל לא, כך בדורותיו היה (נח) צדיק, הא אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק (ר' יהודה, מד"ר בראש' ל). — ואמר הפיטן: עטו חיזק ואמץ הקסת, הלבישו עוז בשריון קשקשת, ויך צריו מכה קוססת, כהכרית מיאורם דגה וקשקשת (קטע מזמן הגאונים, סעדיאנה שכטר, 70). — ואמר המשורר: ונער ממך ידיו לבבי ואולם עץ אהבים לא קססו לאש עפעפך לראות מאוה עדי כי מראות סגור תפשו (רשב"ג, בחר מהחלי, ברודי, 8).

— נִפע', °נִקְסַס, שקססו אותו: ואמר הפיטן: יי' מה אדם והוא כעץ נקסס, כבוא אמת בצעו יהי כמו קש מרוסס הוא, יי' מה אדם, מוס' יוה"כ ספרד'