קָסַר

°, קל לא נמצא.

— פִע', °קִסֵּר1, — המליך כקיסר: התמו השרים הגדולים הראויים למלוכה ולקסריות מרומא כי המלכתם איש שכור עלינו ואותו קסרתם בחק הקסריות (יוסיפון עה). ויאספו כל זקני רומא לקסר את אספסיונוס בחק הקסריות (שם עז).

— הִתפ', °הִתְקַסֵּר2, — נעשה קיסר, מלך כקיסר: וזה מעשה משפט הקיסריות על פי חק אשר ברומא, יביאו את המתקסר כל זקני הרומיים וכו' (שם שם). גם המשליכים (פרחי הזהב) הם הם הנבחרים בעצת רומא להיותם אחרי התקסר הקיסר ההולך אל ימינו למשנה לו והולך על שמאלו לשר על כל הצבא (שם שם). ואחרי כן יבאו לפניו יועצי עיר רומא וזקניה וכו' ויבקשו ממנו להשבע להם שלא יחלל ולא יפר ברית אחת מהם אחרי התקסרו עליהם (שם שם). וכאשר נהרג גסקלגס ונתקסר קלודיוס בשנת שנ"ג (קרוכמל, מורה נבוכי הזמן יו).



1 [פעל עברי נגזר מן קֵיסָר, Ceaser ברומ', ונמצאו במקורות גם °קֵיסָרוּת, ש"נ: ויסכימו להסיר את כתר הקיסרות ממנו (יוסיפון טו), והוא אשר השיב חק הקיסרות פעם שלישית במדינת רומה (שם); °קֵיסָרִי, ת"ז, °קֵיסָרִיּוּת, ש"נ.]

2 [וגזרו ממנו אף הִתְקַסְּרוּת.]

חיפוש במילון: