קֵסָמִית
*, ש"נ, — כמו קֵסָם, קסמי עצים: מי שאין לו מים לרחוץ מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית1 (ברכ' טו.). — ובסהמ"א: הנותנת קסמית באזני הקדרה שתהא מרתחת ושופעת לאחוריה הרי זה מדרכי האמורי, אבל נותנים קיסם של תות ושל זכוכית בתוך הקדרה (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, 444).
1 [ובכ"י פ' יקנח ידיו בצרור בעפר ובקיסם, עי' ד"ס. ואולי צ"ל ובקסמין.]