ש"נ, — קֶסֶת הַסֹּפֵר, לדעת המפרשים, תיק שהכיל דפים, דיו וכלי הכתיבה1, Schreibzeug; écritoira; writing-case: ואיש אחד בתוכם לבוש בדים וְקֶסֶת הספר במתניו ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית ויקרא אל האיש הלבש הבדים אשר קֶסֶת הספר במתניו (יחזק' ט ב-ג). והנה האיש לבוש הבדים אשר הַקֶּסֶת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי כאשר צויתני (שם שם יא). — ובסהמ"א2: המוציא דיו על הקולמוס שיעורו כדי לכתוב ממנו שתי אותיות, אבל אם הוציא הדיו בפני עצמו או בקסת צריך שיהיה בו יתר על זה כדי שיעלה ממנו על הקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות, היה בקסת כדי אות אחת ובקולמוס כדי אות אחת וכו' הרי זה ספק (רמב"ם, שבת יח ט). ויביאו את קסת הסופר והמגלה וכו' ויפול הגורל לאחד וכתב אין כמלך חזק בארץ (יוסיפון, גינצבורג, לז). לפיכך דומה עסק האומות באלו החכמות למי שמיפה קסת הסופר ועושה לו רצועות של זהב וכיוצא בהן וחסר מקום הדיו שאין הקסת אלא בעבורו (יהודה הכהן, מדרש החכמה, כ"י ברלין). ולי חבר שקול כנגד כלם עם יונק על חור קסת משתעשע איש רעים להתרועע (דברי חכמים אשכנזי, מעשה הרב דון ר' יצחק ארדוטיל, מח:). ואני קפצתי על קסתי נטשתי את מגלתי (שם שם). ידי שלחתי לעטי לטבול אותו בדיו ויאמר אלי ואיו כי ברוח הקרח נערמו מימיו קפאו בלב קסת  תחומיו (שם שם). והעט ירד אל ירכתי קסתו וישכב על מטתו (שם מט). והעט קם בחמתו מירכתי קסתו ויאמר שמעני הודיעני על מה תריבני (שם שם). וכה הראני מהר"ר יאושע הנז' טופס  כתב רבני קושטא מליצי יושר וזכות על מהר"ר יאונתן וכו' ויאמר אלי מהר"ר יאושע דיעלה על הדעת שרבני קושטא דרכו קסתם בבלי דעת על מה אדני המחלקת הטבעו וכו' ואני וכו' אמרתי אהה אדוני כל זמן שגוף הכתב ליתיה קמן דעדי חתימה כרתי מי יודע אם לע"ט כזאת קסת גבורים רבני קושטא (חיד"א, מעגל טוב, 23-24). והיד כותבת ותופ"ס הקס"ת לא יעמוד לית ליה די"ו קסת  גבורים חתי"ם3 (שם, 29). — ואמר המשורר: אחי מוסר אשר חכמה חניתו והקסת והקולמוס אזניו (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 19). שלום חיים אורך ימים בימינו אש הדת למו בימינו חרת קסת לרשום בכתב אמת לשמו (מצבה משנת שפ"ג, וכשטין, Inschriften I, 93). תפשתי את קסתי ולשלחני ישבתי לענוד בת שירי חרוזים כאשר נסיתי (יל"ג, השירה מאין תמצא, כל שיריו ב, 21).