*, רָוָק, רווק1, תוש"ז, — מי שלא נשא אשה, פנוי, ledig, Junggeselle; libre, garçon; single, bachelor: לא ילמד אדם רווק2 סופרים ולא תלמד אשה סופרים, ר' אליעזר אומר, אף מי שאין לו אשה לא ילמד סופרים3 (קידוש' ד יג). לא ירעה רווק בהמה ולא ישנו שני רווקים בטלית אחת (ר' יהודה, שם שם יד). והם (המצרים) לא היו יודעין (שהבנים הם בכורים), שנשותיהן חשודות בעריות וכולן בכורים מרווקים אחרים4 (מכי' מסכ' דפסחא יג). שלשה מכריז עליהן הקב"ה בכל יום, על רווק הדר בכרך ואינו חוטא ועל עני המחזיר אבידה לבעלים ועל עשיר המעשר פירותיו בצינעה (פסח' קיג.). רווק שגדל במדינה ולא נחשד על הערוה אין נאמן גדול מזה (אדר"נ, שכטר, נוס' ב לה). מי הקדימני ואשלם וכו' זה רווק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשנים (ר' תנחומא, מד"ר ויקר' כז). למה הדבר דומה, לעשיר גדול רווק ואין לו אשה אין ביתו בית (תנחו' בובר, אחרי טו). — ובסהמ"א: ומה טוב לרווקים להקדים להתפלל בהם (בפסוקים אלה) לעת מצא זו אשה (מעבר יבק, מנחת אהרן יב).