1, פ"ע, רָץ, רַצְתָּה, רַצְתִּי, רָצוּ, רָץ, רָצִים, רָצִין,רוּץ, רֻץ, אָרוּץ, אָרֻץ, אָרֻצָה, אָרוּצָה, אֲרוּצֵם2, תָּרוּץ, יָרוּץ, יָרָץ, יָרֻץ, יָרֹץ, תָּרָץ, נָרוּצָה, יָרוּצוּ, יָרֻצוּ, יְרוּצוּן, יְרֻצוּן3, — רץ האדם, אף עם ציון הכיון אל מקום, לביתו, עד פלוני, ממקום וכדו', laufen; courir;to run: ואל הבקר רָץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו (בראש' יח ז). ותמהר ותער כדה אל השקת וַתָּרָץ עוד אל הבאר לשאב (שם כד כ). וַתָּרָץ הנער ותגד לבית אמה כדברים האלה ולרבקה אח ושמו לבן וַיָּרָץ לבן אל האיש החוצה אל העין (שם שם כח-כט). ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא וַתָּרָץ ותגד לאביה (שם כט יב). וַיָּרָץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה (במד' יא כז). ויקח אהרן כאשר דבר משה וַיָּרָץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם (שם יז יב). וישלח יהושע מלאכים וַיּרֻצוּ האהלה והנה טמונה באהלו (יהוש' ז כב). והאורב קם מהרה ממקומו וַיָּרוּצוּ כנטות ידו ויבאו העיר וילכדוה (שם ח יט). ויעמדו איש תחתיו סביב למחנה וַיָּרָץ כל המחנה ויריעו ויניסו (שופט' ז כא). ותמהר האשה וַתָּרָץ ותגד לאישה (שם יג י). וַיָּרָץ (שמואל) אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי (ש"א ג ה). וַיָּרָץ איש בנימן מהמערכה ויבא שלה (שם ד יב). וַיָּרֻצוּ ויקחהו (את שאול) משם (שם י כג). ויאמר (יהונתן) לנערו רֻץ מצא נא את החצים אשר אנכי מורה הנער רָץ והוא ירה החצי להעבירו (שם כ לו). ואחימעץ בן צדוק אמר אָרוּצָה נא ואבשרה את המלך וכו' ויאמר לו יואב לא איש בשרה אתה היום הזה וכו' ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך אשר ראיתה וישתחו כושי ליואב וַיָּרֹץ ויסף עוד אחימעץ בן צדוק ויאמר אל יואב ויהיה מה אָרֻצָה נא גם אני אחרי הכושי ויאמר יואב למה זה אתה רָץ בני ולכה אין בשרה מצאת ויהי מה אָרוּץ ויאמר לו רוּץ וַיָּרָץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי ודוד יושב בין שני השערים וילך הצפה אל גג השער אל החומה וישא את עיניו וירא והנה איש רָץ לבדו וכו', וירא הצפה איש אחר רָץ ויקרא הצפה אל השער ויאמר הנה איש רָץ לבדו (ש"ב יח יט-כו). ותקרא אל אישה ותאמר שלחה נא לי אחד מן הנערים ואחת האתנות וְאָרוּצָה עד איש האלהים ואשובה (מ"ב ד כב). ואת המזבחות וכו' נתץ המלך וַיָּרָץ4 משם והשליך את עפרם אל נחל קדרון (שם כג יב). וקוי יי' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים יָרוּצוּ ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו (ישע' מ לא). לא שלחתי את הנבאים והם רָצוּ לא דברתי אלהים והם נבאו (ירמ' כג כא). בלי עון יְרֻצוּן ויכוננו5 (תהל' נט ה). יָרוּץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו (איוב יה כו). פנה אל הרבה והנה למעט וכו' יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רָצִים איש לביתו (חגי א ט). ויבא עד האיל בעל הקרנים וכו' וַיָּרָץ אליו בחמת כחו (דני' ח ו). — ורץ אחרי אדם להשיגו: ויעזב (אלישע) את הבקר וַיָּרָץ אחרי אליהו (מ"א יט כ). ויאמר גיחזי נער אלישע איש האלהים הנה חשך אדני את נעמן הארמי הזה מקחת מידו את אשר הביא חי יי' כי אם רַצְתִּי אחריו ולקחתי מאתו מאומה וירדף גיחזי אחרי נעמן ויראה נעמן רָץ אחריו ויפל מעל המרכבה לקראתו ויאמר השלום (מ"ב ה כ-כא). משכני אחריך נָרוּצָה (שה"ש א ד). — ובמֻשא ישיר, רץ המערכה, בית לחם, רץ ארח וכדו': ויטש דוד את הכלים מעליו על יד שומר הכלים וַיָּרָץ המערכה (ש"א יז כב). והיה כי קם הפלשתי וילך ויקרב לקראת דוד וימהר דוד וַיָּרָץ המערכה לקראת הפלשתי (שם שם מח). אם פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לָרוּץ בית לחם עירו (שם כ ו). כי בכה אָרוּץ גדוד6 באלהי אדלג שור (ש"ב כב ל; וכעין זה תהל' יח ל). והוא כחתן יצא מחפתו ישיש כגבור לָרוּץ ארח (תהל' יט ו). — ורץ לקראת פלוני לקדם פניו או להתקפה: וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וַיָּרָץ לקראתם מפתח האהל (בראש' יח ב). וַיָּרָץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך (שם כד יז). ויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן אחתו וַיָּרָץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו (שם כט יג). וַיָּרָץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו (שם לג ד). והיה כי קם הפלשתי וילך ויקרב לקראת דוד וימהר דוד וַיָּרָץ המערכה לקראת הפלשתי (ש"א יז מח). — ורץ לקראת רץ ירוץ: רָץ לקראת רָץ יָרוּץ ומגיד לקראת מגיד (ירמ' נא לא). — ורץ לפני אדם, לפני מרכבתו, כמשרת ושומר: זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו וְרָצוּ לפני מרכבתו (ש"א ח יא). ויעש לו אבשלום מרכבה וססים וחמשים איש רָצִים לפניו (ש"ב יה א). ויד יי' היתה אל אליהו וישנס מתניו וַיָּרָץ לפני אחאב עד באכה יזרעאלה (שם יח מו). — ורץ את פלוני בהתחרות המרוץ, wettlaufen; concourir; to run a race: כי את רגלים רַצְתָּה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים (ירמ' יב ה). — ורץ אדם במגדל, נס אליו: מגדל עז שם יי' בו יָרוּץ צדיק ונשגב (משלי יח י). — ורץ הגוי: הן גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך יָרוּצוּ (ישע' נה ה). — ורץ הסוס או בעל חיים מהיר אחר: כמראה סוסים מראהו (של הארבה) וכפרשים כן יְרוּצוּן וכו' כגבורים יְרוּצוּן וכו' בחומה יְרֻצוּן בבתים יעלו (יואל ב ד-ט). הַיְרֻצוּן בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים (עמו' ו יב). — ורץ המלאך: והנה המלאך הדבר בי יצא ומלאך אחר יצא לקראתו ויאמר אלו רֻץ דבר אל הנער הלז לאמר וכו' (זכר' ב ז-ח). — ורץ האלהים על האדם, תקף אותו: יפרצני פרץ על פני פרץ יָרֻץ עלי כגבור (איוב יו יד). — ובהשאלה, רצו רגלי האדם לרע, מהר לעשותו: רגליהם לרע יָרֻצוּ וימהרו לשפך דם נקי (ישע' נט ז; וכעין זה משלי א יו). לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לָרוּץ לרעה (משלי ו יח). ועי' א. רֶגֶל. —  רץ האדם דרך המצוות, מהר לעשותן: דרך מצותיך אָרוּץ כי תרחיב לבי (תהל' קיט לב). — ורץ הקורא בספר, קרא בו בשטף ובמהירות: ויענני יי' ויאמר כתב חזון ובאר על הלחות למען יָרוּץ קורא בו (חבק' ב ב). — ורץ דבר האלהים: השלח אמרתן ארץ עד מהרה יָרוּץ דברו (תהל' קמז יה). — וכמו הִפע' במשמ' הבריח: הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגיעה ארוצם7 מעליה (ירמ' נ מד). ועי' רָץ. — ואמר בן סירא: בני אם תרוץ לא תגיע ואם תבקש לא תמצא, יש עמל ויגע ורץ וכדי כן הוא מתאחר (ב"ס גני' יא י-יא). — ובתו"מ: בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם, בזמן שהן מרובין רצין ועולים בכבש (יומא ב א). מעשה שהיו שנים שוין ורצין ועולין בכבש (שם שם ב). שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצים והזיקו זה את זה שניהם פטורין (ב"ק ג ו). ראה אותן רצין אחר מציאה וכו' ואמר זכתה לי שדי זכתה לו, היה צבי רץ כדרכו וכו' ואמר זכתה לי שדי לא אמר כלום (ב"מ א ד). פרה רצה בין הכרמים הרי זו אבדה (שם ב ט). אמר אחד יש לי ללמד עליו זכות הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו (סנה' ו א). הוי רץ למצוה קלה (כבחמורה) (בן עזאי, אב' ד ב). הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים (יהודה בן תימא, שם ה כ). כהן ששומע את קולה (של המגרפה) יודע שאחיו הכהנים נכנסין להשתחוות והוא רץ ובא, ובן לוי שהוא שומע את קולה יודע שאחיו הכהנים נכנסים לדבר בשיר והוא רץ ובא (תמיד ה ו). רצה היא אחר הבשר ואינה רצה אחר הפת, ואפי' תימר רצה היא אחר הבשר ואחר הפת בשר גוררת ואוכלת (ירוש' פסח' א ג). לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל (ר' יוחנן, ברכ' ע:). ביציאתו (מביה"ד) מהו אומר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות וכו' אני רץ והם רצים, אני רץ לחיי העה"ב והם רצים לבאר שחת (שם כח:). היתה חבילתו מונחת לו על כתיפו רץ תחתיה עד שמגיע לביתו, דוקא רץ אבל קלי קלי לא (רב אדא בר אהבה, שבת קנג:). (האשה) הכל רצין אחריה (רבי יוסי, יומא עה.). ראתה (החיה) שני בני אדם ורצתה אחריהן משולחת (תענ' כב.). אמר רב קטינא כל המכניס את בנו (ללמוד תורה) פחות מבן שש רץ אחריו ואינו מגיעו, איכא דאמרי חביריו רצין אחריו ואין מגיעין אותו (כתוב' נ.). כיון שהכירו בהם אויבין אמר להם (רבי יהודה בן בבא לתלמידיו) בני רוצו (ע"ז ח:). פתח משה ואמר רבונו של עולם, לא רועה נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה ורצתי לפניהם כסוס במדבר (מד"ר איכה פתיח', רבי יוחנן פתח). לאחר שברח מפני הקוסטנר והיה רץ והוא רץ אחריו, אמרו לו מעוט בריצה שלא תרבה בחזירה (ר' חייא רבה, שם קהל' ג, שמח בחור). כיון שהגידו למרדכי שהוא (המן) בא נתיירא עד מאד וכו' אמר להם לתלמידיו בני רוצו והבדלו מכאן שלא תכוו בגחלתי שהרי המן הרשע בא להרגני (שם אסתר, מהר קח אח הלבוש). — ובהשאלה: אם באת הלכה תחת ידך ואי אתה יודע אם לתלות אם לשרוף לעולם הוי רץ אחר השריפה יותר מן התלייה, שאין לך חביב בתורה יותר מפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים והן בשריפה (רבי אבא בר יעקב בשם ר' יוחנן, ירוש' תרומ' ה ט; שם סוטה ח ב). — ובסהמ"א, רצה המחבת לתוך התנור, נכנסה בו מהר: אם מושחים אותה (את המחבת בחלב) מבחוץ כדי שתרוץ המחבת לתוך התנור שרי (ר"י חאגיז, הלכות קטנות ט א, ח' או"ח). — °ורץ מנהג, רץ מרוץ, נהג מנהג, ורץ שם על פנים שונים, רצה הקדחת על ג' פנים וכדו'8: והיא התחלה מלאכות' (של המחלה) ירוץ ענינה על הדרך המלאכותי (קבוצי גלינום ב בחראן). ואלו שתי הקדחות תרוץ הרכתבם על ג' פנים (שם שם). שם הטבע ירוץ לדברי אבוקרט על ארבעה פנים האחד מזג הגוף והרביעית תכונת הנפש (מתרגם מאמר אחד מספר גלינוס, כ"י פריז). שיתמיד בדמוייו וחקוייו מהדברים אשר רץ המנהג לעשותם בדמוי (ספר השירים לאריסטו, לאזיניו יט). ויקרב מזה המקום מה שירוץ בו מנהג הערב מהזכרת האוהבים בדמיון (באור לספר השירים לאריסטו, לאזיניו כ). — °ורץ ענין אחד מרוצת משנהו, נהג כמנהגו: אמר אריסטו הנה מה שירוץ זה המרוץ (קלונימוס ב"ר קלונימוס, תרגום שמע הטבעי?). וההכרחי בלמודים ומדברים אשר ירוצו על המנהג הטבעי (שם). הנה מה שירוץ זה המרוץ אינו ממנו דבר יחויב שיכנס באחד מאלו השנים (שם). וגלוי שאי אפשר שיהיה אין תכלית ירוץ מרוצת מה שהוא בפעל ומרוצת העצם (שם). בהתחלות זה האופן ומה שירוץ מרוצת ההתחלות ויכנס בה מן ההכנות למלאכת המוסיקי (בחכמת המוסיקי, כ"י פריז). הנה אשר ירוץ מרוצת הכנת הסבות הוא העיון בחכמות המועילות בעולם על הרוב הרפואה וחכמת הדינין רצוני המכלה זמנו בחכמת הרפואית כדי להרויח מבלי שיכוון לגמול חסד (אמו"ר לראב"ד מאמר ב הקד', 45). ואשר ירוץ מרוצת ההליכה מסע אחר מסע ויכלה פעמי דרכו זה אחר זה הוא זיכוך הנפש והתטהרה מאבות הפחתיות ותולדותיהן (שם שם, 46). אף על פי שירוץ מרוצת הריסת האמונות והפינות המונחות בתורה (ר"י עראמה, חזות קשה ח). — °ובמשמ' השתדל, הזדרז, פנה אל דבר מה: כי רוצם עמנו אל שכלם בעת הצרך אל ההנהגה כאשר הם רצים אל ראותם בעת שהם צריכים לראות וכו' יבטל עמידתם ויאמת המדעים (או"ד א, ד"ה והדעת השני עשר, ליפציג, 43).

— פוֹעֵ', יְרוֹצֵצוּ, — רוצֵץ, רָץ הנה והנה: בחוצות יתהוללו הרכב ישתקשקון ברחובות מראיהן כלפידים כברקים יְרוֹצֵצוּ (נחום ב ה). — °ובינ' רוֹצֵץ, כמו מְרוֹצֵץ, ואמר הפיטן: אשר מלכותך בברקים רוצצים ובזקים נוצצים (דונש, אשר מלכותך, קרוב' יוה"כ, אלוני, נג).

— הִפע', הָרֵץ, אֲרִיצֶנּוּ, אֲרִיצֵם, יָרִיצוּ, יְרִיצֻהוּ, — הֵרִיץ אדם את פלוני, — א) עשה שפלוני ירוץ ויבוא, הביא מהר, החיש, schnell bringen; amener vite; to fetch quickly: וישלח פרעה ויקרא את יוסף וֲיְרִצֻהוּ מן הבור (בראש' מא יד). ויאמר ישי לדוד בנו קח נא לאחיך איפת הקליא הזה ועשרה לחם הזה וְהָרֵץ המחנה לאחיך (ש"א יז יז). ויבשלו הפסח באש במשפט והקדשים בשלו בסירות ובדודים ובצלחות וַיָּרִיצוּ לכל בני העם (דהי"ב לה יג).9. — ב) הֵרִיץ את האריה וכדו', במשמ' עשה שיברח פלוני, הבריח אותו, vertreiben; chasser; to chase away: הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגיעה אֲרִיצֶנּוּ מעליה (ירמ' מט יט).הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגיעה אֲרִיצֵם10 מעליה (שם נ מד). — ובתו"מ: בהמה שאכלה כרשינין לא יריצנה בחצר בשביל שתתרפה (שבת נג:). סוס ורוכבו, הקב"ה מביא סוס ורוכבו ומעמידן בדין ואומר לסוס למה רצת אחר בני והוא אומר מצרי הריצני בעל כרחי וכו' ואומר למצרי למה רצת אחרי בני והוא אומר הסוס הריצני בעל כרחי וכו' (מכי' בשלח מסכ' דשירתא ב). ד' שמות נקראו לארץ וכו' ארץ, כנגד תקופת ניסן שהיא מריצה את פירותיה (רשב"ג, מד"ר בראש' יג). קשרו שערן בזנבי סוסיהם והיו מריצין אותם מירושלים ועד לוד (שם איכה ב, ישבו לארץ). היו דוחקים אותם (הבבלים את היהודים) ומריצים אותם בעל כרחם (פסיק' רב' כח, על נהרות בבל, איש-שלום, קלה). ועי' רצה, רצץ11. — ובסהמ"א: והנה הגבור מהר על רכבו וכו' והתאמץ על סוסו והריצו (ר"י חריזי, תחכמוני כה, 229). — ואמר המשורר: שבעתי נדדים על ערשות אנושים הריצני פעמי למעונות קדשים (רמב"ע, אותה, שעה"ש 89). ורעיו ינדהו למדבר יריצהו (הוא, בשם אל, ברודי, רמג). אחריך תריצי בדרכי מרוצי (אחריך תריצי, ברכ' מעין שלוש ומעין ארבע, הברמן, ידיעות מכון שוקן ה, נד). טבור ארצי יה אליה תריצי (שם שם). — °והריץ המדבר מלה בפיו, הריץ אותה אל אשר אחריה, עשה שיוכל לרוץ בה, לאמר אותה בקלות ובמהירות: (לסדר) ראשי פרשיות ומריצן בפיו שמתוך שראש הפרשה שגורה בפיו הוא נזכר בכולה (רש"י, שבת יב:). ומצאנו בטור הזה שהוא בגין הקל שזכרנו מלה מורכבת מעבר ובינוני, יֹשַׁבְתִּי בלבנון (ירמ' כב כג שהיא מורכבת מן יוֹשֶׁבֶת וְיָשַׁבְתְּ וכו' ורבי יונה המדקדק אמר כי השו"א להריץ המלה ואינם כי אם בינונים והיה ראוי להיות יוֹשֶׁבֶת וְיוֹלֶדֶת ולהריץ המלה אל אשר לפניה החליפו הסגול בשו"א (רד"ק, מכלול, שער דקדוק הפעלים, ליק, נג.-נג:). וכתב ר' יונה כי באו כן (הפעלים יִשְׁבְּ, יִפְתְּ, יַרְדְּ, יֵשְׁטּ, יֵשְׁתְּ) להריץ המלה אל אשר אחריה (שם שם קיג:). — °והריץ החזן פרשה בפיו: (החזן) מסדר ראשי פרשיות מריץ בפיו ראש כל הפרש' ביחידי בספר לאור הנר ומתוך שראש פרשה שגורה בפיו הוא נזכר בכולה (התרומה, שבת, ריט). — °ובתכונה: התקופה השלישית כשהחמה באה מפאת צפון וכו' והיא במהלכה השוה נוספת עליו להריצו (ראב"ח הנשיא, ספר העבור ג ב, 80). — °ואף במשמ' פ"ע, הריצה הלבנה, הוסיפה למהר: ואם תהיה הלבנה מריצה במהלכה ונרחבת האופן המזלות לפאת צפון (הוא, צורת הארץ לג).