רַמָּאוּת

* 1, ש"נ, — מעשי הרמאי, תרמית Betrug; fraud(e): האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית, הלך וקידשה לעצמו וכו' מה שעשה עשוי אלא שנוהג בו דרך הרמאות2 (תוספת' יבמ' ד ד). אחיו אני ברמאות (ב"ב קכג.). כתיב וילך פדנה ארם, מה תלמוד לומר אל לבן הארמי, מלמד שכולן כוללן ברמאות (רבי פנחס, מד"ר בראש' סג). אם לרמאות כי אחי אביה הוא, ואם צדיק וכי בן רבקה הוא (שם שם ע). כיון ששמע קין התחיל עשות תשובה של רמאות (תנחומא בובר בראש' כה, י.) — ובסהמ"א: למה נקרא שמו לבן הארמי, שהיה מלובן3 ברמאות (ר' יצחק בראשית רבתי לא, אלבק, 143). והרמאות שעשה שמעון עם ראובן ולא גילה לו את המום חייב עליו שמעון תרעומת בלבד (תשו' הגאו', הרכבי, 167). אם הנתבע רמאי כל שכן שישתדל בו הדיין וכו' שלא ישתכר הרמאי ברמאותו אלא ידרוש ויחקור יפה לבטל רמאותו (לבוש חו"מ דינים טו ד).



1 [במקורות מא"י: רַמָּיוּת, עי' שם.]

2ירוש' קדוש' ג א: מנהג רמיות.]

3 [ז"א כפול ברמאות (עי' טורטשינר, הלשון והספר א, עמ' 123 וכו'). ועל כן אמרו חז"ל שנקרא אף כושן רשעתים הואיל ועשה שתי רשעיות.]

חיפוש במילון: