* 1, ש"נ, — מעשה הרומז, רֶמֶז, Andeuten, –ung; allusion; hint: חרש שנשא פקחת וכו' כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה (יבמ' יד א). ומאי שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטא דידיה איידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אזיל משבש ומייתי לה וכו' (בבלי שם קח:). כשם שאסורה לו כך אסורה לאחין, והא אינה מכרת בקריצותיהם ורמיזותיהם וכו' (שם שם). למלך שבנה פלטין והושיב בתוכה אלמים והיו משיכימין ושואלים בשלומו של מלך ברמיזה ובאצבע ובמנולין (בשם ר' לוי, מד"ר בראש' ה).2 — ובסהמ"א: מפסידי יחוד המעשים לאלהים וכו' הרהור היצר ורמיזתו לאדם במה שיחבב אליו העולם הזה (ר"י א"ת, חו"ה, יחוד המעשה ד). אמר הכוזרי, ואיך אודיע בשם מה שאין עליו רמז וכו' אמר החבר, אבל רומזים אליו ברמיזה הנבואות ובראיה הרוחנית (הוא, כוזרי ד ג). כי החלק ההוא ממנו עצם בלתי נגדר ואין רמיזה אליו3 (שם שם). והחלותי לרמוז לך רמיזות (ר"ש א"ת, מו"נ, פתיחה). ולא תמצא מהם אלא הערות קטנות ורמיזות באו בתלמוד ובמדרשות (שם א עא). הכל נכתב בתורה בפירוש או ברמיזה (ר"י אבוהב, מנוה"מ ב א א ב). ונדבר לפניו דברי חשק בחרוזות ונעשה אל הגבירה רמיזות (עמנואל, מחב' יז). ואם הרמיזה הוא תקון הקול הפנים והאברים עם ההאתות לענין רציני לומר שאם יאמר דבר יעורר על העצבון ראוי שיתקן הקול והפנים במדרגת המקוננים והבוכים וכו' (ר"י מסיר ליאון, נפת צופים א ד, 14). ראוי שנדבר בענינים הנעשים עם המלות4 וכו' שיקראום רמיזת הפנים (שם שם יב, 38). והנה עשה זאת הרמיזה בצאתם ממצרים להעיד שהיתה סבת מיתתם היותם יוצאים ממצרים באותם האמונות המשובשות (ר"י אברבנאל, יהוש' ה, וזה הדבר). דע לך כי להשלמים בחכמתם הרמיזה די להם (פחד יצחק ערך נקור, פה.). גם כמה דברים וכו' הוחזרו על ידי יהודים יצ"ו, כי הם הגידו למלך ולשריו מחוט ועד שרוך נעל מה שבאו לידם או שהיה להם ידיעה או רמז ורמיזה ממנו (פנקס קראקא, חדשים גם ישנים, נספח לגרץ בעברית ז, 21, בהערה). —  ואמר המשורר: והגידי כזאת בחידות ורמיזות לבנות עליזות אשר אמרו הב הב (עמנואל, צבית חן, מחב' ז, הברמן, 201).