*, פעל מסֻפק: אם בא יצרך להסחיקך רמחהו1 בדברי תורה יצר סמוך תצור, ואם עשיתה כן אני מעלה עליך כילו בראת את השלום (ר' חנינא, מד"ר בראש' כב).
1 [תאודור מביא שם את הנסחאות: רמהו, רומיהו, רמחהו, רומחהו, רמחיהו (וכן גם במדה"ג), דחהו, שמחהו (נסחה אחרונה זו ע"פ דרשת ר' סימון שבאה אחרי זו), סמכהו (וכן בילקוט ישעיה תכט). ואולם הגרסה המקורית צריכה א) להיות קרובה בלשון או בענין אל "סמוך" הנדרש בכתוב, ב) להתאים בצרוף אל "בתורה", ג) לבאר בקרוב את יצירת הנוסחאות השונות. ואפשר שהבין הדורש "סמוך" כלשון שכיבה ושֵנה כענין "סמכוני" על יד "רפדוני" (שה"ש ב ה, (ועי' רפד, הערות), ועל כן דרש: דַמְּכֵהוּ ז"א נַיֵּם אותו בדברי תורה, מן דָּמַךְ, ישן, נום. והשוה גם את המאמר המקביל (שבבבלי סוכ' נב:, קדוש' ל:) בשם תנא דבי ר' ישמעאל: אם פגע כך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אכן הוא נמוח וכו' שאולי גם הוא נולד בדרשת הכתוב, כגון אל תקרי סמוך אלא משוך, וגם אל תקרי סמכהו אלא (כדבר) שֶׁמֹּחֵהוּ, כדרשת ר' סימון: שמחהו בתורה, ואך מקורות חדשים יוכלו לגלות את גלגולי הדרשות האלה.]