ש"נ, מ"ר רַפְסֹדוֹת, — דֹּבְרָה1, קורות מחֻברות יחד זו אצל זו שנעשו לשטח צף על פני מים ונושא עליו כלים ואנשים כמו אניה, floss; radeau; raft: ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון ככל צרכך ונביאם לך רַפְסֹדוֹת על ים יפו ואתה תעלה אתם ירושלם (דהי"ב ב יה). — *ובמשמ' הֲדוֹם, שרפרף או קרשי הרצפה שתחת רגלי היושב: מלך בו"ד יושב על כסא גבוה ואין רגליו מגיעות לרפסודות שתחת רגליו (תנחו' בראש' ה). — ומ"י °רַפְסֹדֶת, ואמר המשורר: עיני כים נגרש ומימיו יחמרו מדם ובבתי כמו רפסדת (רמב"ע דמעה בעיני, ברודי, נ).
1 [כך תרגמו ופרשו את המלה כל התרגומים הקדומים (השבעים σχεδίαιϛ, ולג': ratibus וכדו'), וכן אמרו חז"ל: היא אסדא היא אסכריא היא רפסודה (ירוש' ברכ' ד ה, שרידי הגניזה, 34; בדפו' רפסודות). ואולם במקום הכתוב בדה"י בא במ"א ה כג: ואני אשימם דברות בים עד המקום אשר תשלח אלי ונפצתים שם ואתה תשא, ע"כ, ואין ספק שלפנינו אך שתי נוסחאות של מאמר אחד, ואין שתי מלים מקוריות, דברות מכאן ורפסדות מכאן; וגם מצד הלשון אין מבנה המשפטים כך עולה יפה, ומצד הענין בודאי קשה להניח שהובאו העצים בים התיכון הסוער בדברות ממש. ואפשר כי דברות או רפסדות שם מקום הוא שעל הים, והשוה את שם העיר דָּבְרַת ביששכר (יהוש' יט יב), וצ"ע.]