1, קל לא נמצא במקרא.

— פוֹעַ', יְרוֹפָפוּ, — רוֹפַף הדבר, רעד והתנועע הנה והנה, schwanken, zitten; chanceller, trembler; to rock, tremble: עמודי שמים יְרוֹפָפוּ ויתמהו מגערתו (איו' כו יא). — ואמר הפיטן: ימינך טפחה אותם על תהו ועמודיהם ירופפו ויתמהו מגערתך בעודם (רסע"ג, תפלת השחר, סדור רסע"ג, מט). עת פלטו ונתמלטו מכור ברזל סוינים, קול נופפו ולא רופפו כמו אבות כן בנים (ידועי שם, אופן ז פסח).

— קל, *רָפַף, בינ' רוֹפֵף2, — נד הנה והנה, לא קבוע, לא קפוי: טטרגון ששני ראשיה נוגעין בארץ ואמצעיתה רופפת והטמא והטהור יושבים עליה בגדי טהור טמאין (ר' יהוד, תוספת' זבים ד א). כל שבעה החרב שלופה, עד שלשים הוא רופפת3 לאחר שנים עשר חדש היא חוזרת לתערה (ר' יוחנן, ירוש' מו"ק ג ז). לקערה שהיא מליאה חלב עד שלא נתן לתוכה מסו החלב רופף, משניתן לתוכה מסו הרי החלב קופה (מד"ר ראש' יד). אם נותן לתוכו מסו נקפא ועומד, ואם לאו הולך רופף (שם ויקר' יד). — ומוחו של תינוק רופף4: (הנחת תפלין של ראש) מקום שמוחו של תינוק רופף5 (ירוש' עירוב' י א). — ורָפַף בעיניו6: הרופפת בעיניה והמוציא רעי בשעת שחיטה כשרה (ר' אליעזר בר' יוסי, תוספת' חול' ב יב). — ובהשאלה, הֲלָכָה רוֹפֶפֶת וכדו': כל הלכה שהיא רופפת בבית דין ואין את יודע מה טיבה, צא וראה מה הציבור נוהג ונהוג (ריב"ל, ירוש' פאה ז ו). — ובסהמ"א: והחמורים (שנשכום הצרעות) מתרפקים ורופפים על העצים ועל הצרורות וכו' (ברכיה הנקדן, משלי שועלים י). דלאחר החורבן ברצון היו תלוין (צום י' בטבת וי"ז בתמוז) וכשנשנית משנתינו רופפין היו בידי ישראל (ריטב"א לר"ה א, כה:). והיה עשן פסלו של מיכה מתערב עם עשן המערכה והנצח היה רופף וכו' עד שבא שמואל ומרק הדין שהיה נאחז בימין (פלח הרמון יז א). הן עדיין אברי רופפים חופפים לא למדו משוך עט סופר (קבץ אגרות, בוקסטורף, 38). — ואמר הפיטן: ופחד שרפים אשר ברגע כל שורפים לפני שיר זה לא רופפים (ר"א קליר, הוא נקרא, סלוק שבת החדש). — ואמר המשורר: ויחרד לבי ויתר כבודי7 ועצמותי רפפו וידי רפו (ר' בחיי אבן פקודה, בקשה, בסוף חו"ה, הוצ' יהודה). ונפשם נכספת בידם טוטפת בתוך בין רופפת ורועים בגנים (אשר קרשקש, שיר בשבח הספר, בראש מו"נ). — ובינ' פָעוּ', °רָפוּף8: אינו נכבש וכל שעה הוא רפוף9 ואינו קשה  (רש"י, חול' נא:, ד"ה לא נהילא). יחזקו ידים רפות בהלכות רפופות (הקד' השגות רמב"ן לספר המצות להרמב"ם). — °רָפַף בלבו, הִסֵּס: לפי שרפפה10 בלבה תביא קרבנה מרופף (בראשית רבתי, אלבק, 45). — והלכה רופפת: והלכה רופפת קח לך המנהג (ר"ת, ספר הישר, תשו' עו ב, 172).

— פוֹעֵ', *רופף, — כמו קל, התנענע הנה והנה: לחלב וכו' עד שלא תרד לתוכו טפה אחת של מסו הוא מרפרף11 (ר' יצחק, מד"ר בראש' ד). — וכמו פוֹעַ', רעד והתנענע: והיו עמודי בית הוועד מרופפים (ירוש' מו"ק ג א). — ופ"י, °רופף את הלשון, הניע אותה: פעמים שאדם מדבר דבר אחד והוא רופף12 את לשונו, ויש דבר שהוא פושט את לשונו (בראשית רבתי, אלבק, 135). — ובסהמ"א: בעופפי חרבי וכו' ויש לפרשו וכו' ענין התנועה כלומר בהניעי אותה ורופפי אותה על פניהם (רד"ק שרשים, עוף). וכל אשר הוא מהם בעל כנף מעופף, אשר עמודי שמים מרופף (ר"י חריזי, תחכ' לז, 302). ואם תהיה העין גדולה מרופפת הנה בעליה עצל אוהב הנשים וכו' ואם תהיה העין קטנה ותכלילית ומרופפת הנה בעליה מעט הבושת (יוסף ישראל פורלין, תולדות אדם ג לג). — ואמר הפיטן: השריץ מעופף והשחיץ לנופף, העיט לעופף, השרץ לרפף, הרקק צפף, ממי יפיף, נפש חיהו עוף יעופף (עבודת יוה"כ, Elbog., Stud., עמ' 177). ברקיך יסוד רופפו ורעמיך דום התריפו (אלהים בהנחילך, יוצ' ב שבוע', מחז' איטל' א, קנד:). — ואמר המשורר: כי פרשה ארבע כנפים עלי ותראה מרופפת (ר"י הלוי, שלמה בהוד, זמורה ג, 203). סביבה יחנה דגל יהודה והיא גם היא סביבותיו תרופף (הוא, צרי גלעד, שם ב, 58). לשירי הזמן ידו ינופף, והגלגל לשעטתו ירופף (ר"י חריזי, תחכ' טז, 165).

— נִפע', °נִרְפַּף, — נרפף האבר, הלב, רפף ורעד: להשקותו מהסם המשלשל ולשפשף המקום הנרפף בסמרטוט קשה (ש"ט טורטושי, ספר השמוש, תרגום אלזהרוי). — ואמר המשורר: לבי עלי זה נרפף לא נגלף יראה וינאמה (שלום שבזי, לבי לחכמה, שירי תימן, 198). — וכמו רפה, נרפה: תבואה באוצר טרוף, וברכות בלי לירוף (נחמיה בן שמואל, אם ימלאו, תפלת גשם, ידיעות מכון שוקן ד, רה).

— הִתפ', °הִתְרוֹפֵף, — התנענע, רעד: טהור עינים עליהם יחופף, ידוד יכסה פניו בלי מתרופף (ר"א קליר, אילי מרום, מוס' יוה"כ). ששפתותיהן של זקנים מתרפטות ואינו יכול לקפוץ שפתותיו לטעום החיך המאכל ומשתרבבות ומתרופפות (ערוך ערך מרפט). מגערת כל עוף תתרופף, ולא כמוהו לעופף (ברכיה הנקדן, משלי שועלים מא). כל איש יהי נבא, אזי ימס לבו ויתרופף לחרדתו (עמנואל, מחברת ד, הברמן, 148).