*, קל לא נמצא בתו"מ.

— פִע', *רִשֵּׁל, — רִפָּה והחליש, abschwächen; affaiblir; to weaken: בשעה שהרוח יוצא לעולם הקב"ה משברו בהרים ומרשלו בגבעות ואומר לו תן דעתך שלא תזיק בריותי (ר' יהושע בן חנניה, ירוש' ברכ' ט ג). הנואף הזה כביכול מרשל כח השכינה (ר' יצחק, מד"ר במד' ט). — ובסהמ"א: הנאה בך לפנות לדברי מרשלי ידי מחזיקי דת (רב האי גאון לר"א בן עטא הנגיד, JQR NS I, עמ' 235). זה מפתוי היצר לך שירשל אותך מעיין ומחקור על אמתת הענינים (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ג). כי הוא מזהיר על עניני המצות, ומצוה על בחירת עבודת הבורא ומרשל מבחירת התענוגים ומונע מהם (שם, אהבת ה' ז). שהשינה מעצלתו מהלמוד ומהמעשים ומרשלת הגוף ומרבה בו ליחה לבנה (ר"י עקנין, ס' מוסר ב טז). ועוד יועיל בטול זה הדעת באמונה מפני שזה יביא לרשל משתדל (ר"י בדרשי, אגרת לרשב"א, תשו' רשב"א תיח). ושלא יתיצב איש לפניהם ולפחות יספיק לרשל העם ולרפות ידיהם (ר"י עראמה, חזות קשה, שער ח).

— פֻע', בינ' *מְרֻשָּׁל, — רפה, תלוי ברפיון: היו (בגדי הכהן) מרושלין ומסולקין או שהיו משוחקין ועבד, עבודתו כשרה (תוספת' מנח' א ח; בבלי זבח' יח.). מרושלין שסילקן ע"י אבנט כשירין (זבח' יח:).

— הִתפע', *הִתְרַשֵּׁל, נִתְרַשֵּׁל, — רפו ידיו, התעצל, nachlässig sein; se relâcher; to slacken: חס ושלום לאותו צדיק (משה) שנתעצל במילה וכו' אלא שנתרשל בלינה קודם המילה לכך בקש המקום (ר' יוסי, מכי' עמלק א). וכל זמן שהם מתיגעים ידיהם מתרשלות (ספרי במד' פב). שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה (ר' יהושע בן קרחה, נדר' לא:). לצייר שהיה צר איקונין של מלך, בא לגמור הפרצוף, אמרו לו מת המלך וכו' כיון ששמע הצייר כך נתרשלו ידיו (ר' אבהו, מד"ר במד' ט). אף משה ואהרן נתרשלו ידם (כשהוציאו המרגלים דבת הארץ) מיד עמד כלב וכו' (שם שם טז). לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו וכו' כשסרח רביעית נתרשלו ידי אוהבו של מלך (שם שם יח). אמר לו זמרי ואותה שלקחת מדינית היא, מיד נתרשלו ידיו של משה ונתעלמה ממנו הלכה (שם שם כ). ע"י שנתגעשו ונתרשלו ישראל מלגמול חסד ליהושע רצה הקב"ה להרעיש וגם להגעיש עליהם ההר (שם קהל', טוב שם). היין נכנס בכל אבר ואבר והגוף מתרשל והדעת מטולטלת (תנחו' בובר, שמיני ז). — ובסהמ"א: יתפאר (המלמד) בלבו שאין כמותו ויתרשל מן התינוקות (רש"י, ב"ב כא., ד"ה דילמא). כי הנפשות תאותן רבה להשיג תכלית הרע ומתרשלות לעסוק בדרכי החסד (ר"י א"ת, חו"ה, הקד', 21). אבל אם ניכר לרב שהם מתרשלין בדברי תורה ומתרפין וכו' חייב לרגוז עליהן (רמב"ם, ת"ת ד ה). אסור לבית דין לחוס על ההורג, שלא יאמרו וכו' ונמצאו מתרשלין בהריגתו (הוא, סנה' כ ד). שמיגע גופו ומקלקל את חדוד דעתו ומשקיע את אשו ותתרשל נפשו מלדרוש ותלאה ותפרש (ר"י עקנין, ספר מוסר ב כ). וכשהכח השכלי משתדל בצורך ההוא הגופני והוא מתרשל בפעולתו ובטל לעצמו וכו' (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, ויגש, מ.). אחד ממלכי ערב לקח בשבי אחד מהמלכים וצוה להדליק מדורה גדולה ולהשליכו שמה וכו' ירדו גשמים וכבו המדורה ויתרשלו בשמירתו (צרי היגון, 14). מדרך הנפש כאשר תתעסק במשפט כח מה שתתרשל ממשפט כח אחר (אמו"ר ב ה א, 70). ומה אם טרפה ששומר שכר פטור עליה לא באת על ידו, קל וחומר אם נתרשל בשמירתן שהוא חייב בה על כל פנים (מדה"ג, בראש' לא לט, מרגליות, תקנא). אף על פי שהייתי אצל לבן לא נתרשלתי מן המצוות (שם שם לב ה, תקסא). נתפחד יעקב שמא יתרשל יוסף מקבורתו בארץ ישראל (שם שם מח ז, תתיח). שאין מתרשלין לדבר מצוה (שם שמות יז יב, הופמן, 183). שיש עדים שאבד באונס ולא היה כח במוכר להצילו ולא נתרשל בדבר (שו"ע חו"מ רד ב). — ואמר המשורר: שבתי וראיתי רפה ומתרשל סכל וגם עצל ידו נצלחת (ר"מ בן חביב, דרכי נעם, יד.).

— קל, °רָשַׁל, — כמו התפ': עון בעלי תשובה יכבש ויעביר לפשול, פשעי זדונות עשה כחטא שגיאות לרשול (מנחם בר' מכיר, אדעה כי אין, זולת שבת תשובה). כי אין הדעת באחת משתי השמירות שרשל בשמירתו שאם חייבו על זו הגנבה מפני רשולו יש גם לחשוב על הנטרף מפני רשולו ולמה פטרו, ואיך אפשר היות שני מאמרים כאחד, על האחד נאמר רשל ועל האחד לא רשל, והאמת שאם רשל בכל מה שספר להזיק הבהמה יתחייב לשלם (אהרן הקראי, גן עדן, ד' שומרים, קפד.).

— נִפע', °נִרְשַׁל, — נחלש, ואמר הפיטן: הלמוני בגלות ונמעדתי בקלות, אחזתני דלות כאשה אלמנה, והייתי נרשל לכל עמים משל נלחץ גם נכשל, נתעב ומשונה (אלהי אזכירה, סליח' יוה"כ, תימנ'). ידי עשו גברה וידי נרשלה במתני חלחלה (מה לי, שם).

— הִפע', °הִרְשִׁיל, — כמו הִתפ', ואמר הפיטן: בבת דשא האשיל ועשב וזרע אִבַּר, בעת תת כחה ותרשיל ועץ פרי ופסת בר (רסע"ג, באדני יצדקו, עבוד' יוה"כ, סדור רסע"ג, רפא).