פ"י, רָשׁוּם, — חקק וכתב, aufzeichnen, schreiben; noter, écrire; to note  down, write: אבל אגיד לך את הָרָשׁוּם בכתב אמת (דני' י כא). — ובתו"מ: לא חייבו (הכותב) שתי אותיות אלא משום רושם, שכך היו רושמין1 על קרשי המשכן לידע אי זה הוא בן זוגו (שבת יב ג). כתב בדיו בסם וכו' ובכל דבר שהוא רושם וכו' חייב (שם שם ד). ואינו כותב לא בקומוס ולא קנקנתום ולא בכל דבר שהוא רושם אלא בדיו (סוט' ב ד). עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם (מכו' ג ו). השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנות והמשתתף עמהן צריך שירשום (חול' י ג). המקרא הזה רשום ומפורש על ידי איוב (מכי', עמלק א). האוכל איסור בזמן הזה צריך לרשום לפניו את השיעורין (ר' הושעיא, ירוש' פאה א א). הרושם על העור כתבנית כתב פטור (שם שבת יב ד). עד שלא נגאלו ישראל ממצרים היתה (לבנת הספיר) רשומה כרקיע, משנגאלו עוד לא נראית ברקיע (בר קפרא, שם סוכ' ד ג). עד שירשום2 ויאמר מכאן ועד כאן (ירוש' ביצ' ד ו). את הרשום בכתב אמת וכו' עד שלא נתחתם גזר דין רשום, משנתחתם גזר דין אמת (לוי, שם יבמ' יב ו). עדים שאינן יודעין לחתום וכו' רושם לפניהם בדיו והן חותמין בדיו (ר"ש בן לקיש, שם גיט' ב ג). רושם לפניהם במים, אם בא ועירר עררו קיים (שם שם). א"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו (שבת סה.). כל מקום שנאמר וישק אינו אלא כרושם (כלה רבתי ג, היגר, 240). ונשרו דמעות מעיניהם (של המלאכים) לתוך עיניו (של יצחק) והיו רשומות בתוך עיניו וכיון שהזקין כהו עיניו (מד"ר בראש' כה). בשעת השמד היו הפולחין לובשין סנדלים מסומרים והיו עושין רושם בארץ והיו בנות ישראל יוצאות ורואות את סנדליהן רשומות בארץ והיו מתייראות ומפילות (ר' יוחנן, דב"ר ליברמן, 81). האדם חוטא, הקב"ה רושם עליו מיתה, עשה תשובה הכתב מתבטל, לא עשה תשובה הרשום בכתב אמת (תנחו' בובר, צו ז). — ובסהמ"א: פי' שחור כלי ברזל וכו' ורושם בו את המגילה (ערוך ערך שחר). מכתב שקורין גרפיא ושל ברזל הוא קורע ורושם את הגלל שייש (רש"י, ע"ז כב:, ד"ה מכתבא). שרש אשר אינו נאמר על יום ידוע ולא עת רשום3  אלא על העת אשר הקב"ה מגלה אותו ברחמיו (ראב"ח הנשיא, ס' העבור, 22). ומעת שירשום (בגופו) באחד מדברים הרושמין אחר שישרוט באי זה מקום מן הגוף וכו' לוקה (רמב"ם, עכו"ם יב יא). שאמר לו המוכר רשום מקחך (הוא, מכירה ז ז). והעצם הוא הנמצא הבלתי צריך לנשוא, נרשום4 אותו תחלה כן עד שנוסיף ביאור (אמו"ר א א, 4). וכאשר רצה אבן גבירול לרשום אותו (את החֹמר הראשון) אמר וכו' (שם א ב, 11). לספרי הנביאים כלם קראו שם נביאים וכו' לרשום מעלתם וגם כן להבדילם מהכתובים (ר"י אברבנאל, הקד' לנביאים ראשונים). — ורשם עצמו לעבודה זרה: מנהג העכו"ם שרושמין עצמן לע"א שלהן כלומר שהוא עבד נמכר לה ומרושם לעבודתה (חנוך מצו רנג). — ואמר הפיטן: הקרואים בשמם כשמך, הרשומים ומצויינים לך (ינאי, האומרים, קרוב' ימים נוראים, זולאי, שמ). צאן קדושים, קהלות יעקב, רשומים בשמך (אם אני חומה, הושענות). הן על הבאר שוררו בעליזות וכו' ובספר מלחמות רשומה בשיטי חרוזות, אז ישיר ישראל את השירה הזאת (שמעון בר יצחק, אי פתרוס, זולת ז פסח). חדש ושבת חשב להפר חוטא ואשם חק ויעבר קול גם במכתב רשם ואמר הס כי לא להזכיר בשם (מנחם בר' מכיר, אודך כי עניתני, יוצר שבת ב חנכה). בלמדו ספר מפי משולי ערמת והבין ודקדק בדת רשומת (אלה אזכרה, מוסף יוה"כ אשכנז'; שחר' ת"ב ספרד'). — ואמר המשורר: ואהבתו בתוך לבי כתובה ומנער עלי לוחו רשומה (יוסף בן חסדי, הלצבי חן, שעה"ש 28). ספרי אמת הם וכל דיניהם השם חתמם, שם הדברים על אפניהם עוזו רשמם (ראב"ע, אלים ברוצם, איגר 87). — בינ' פָעוּ', רָשׁוּם, °במשמ' כאלו מְצֻיָּן בסימנים, נִכָּר, חשוב ונכבד5: כלם קדושים ומזרע אחד קדוש ומסתעפים מאנשים רשומים (ר"י אברבנאל, הקד' לס' שמות). והנה נתנו חז"ל בזה טעם למלת וילך שנאמר על מעשה רשום שנעשה וכו' להעיר על מעשה רשום ומצויין לעשותו (הוא, שמות, וילך איש מבית לוי). כאשר שמע סיסרא שברק בן אבינעם אדם גבור חיל רשום מאד (הוא, שפט', ויגידו לסיסרא). כיוון לזכור עניני דוד ומעשיו הרשומים (הוא, הקד' שמואל). עדין היו ביהודים אנשים רשומים בחכמה ובתפארת (שבט יהודה, הנובר, 2). כל איש או אנשים שבמקרא שהיה איש חשוב רשום בעושר וטובה (ר"מ אלשיך, איו' א א). ונתקבצו ועמדו על נפשם קרוב לס"ד אנשים או יותר מהם אנשים רשומים וכו' (שו"ת מהרשד"ם יו"ד פ). ורבו ביניהם המריבות עד שנתרצו ובררו שני דיינים רשומים מחכמי שלמי העיר (לחם רב סי' קעא). — ואמר המשורר: בכל העלמות נעימות ותמות ובנוי רשומות הלא אין כלאה (עמנו' פראנשיס. מתק שפתים, 47). — °מִדה רְשׁוּמָה, מדה מסֻמנת ברשם כנכונה, geaicht; jaugé; gauged: ואם יש מנהג בעיר שאין מודדים אלא במדה הרשומה ברושם הידוע וזו אינה רשומה מותר להשהותה (שו"ע חו"מ רלא ג). — °רָשַׁם במשמ' עשה רֹשֶׁם: ותמצא הפעל נוכחה רושֵׁם מאלו העצמים ונכח המועיל והמחדש (רש"ט פלקירא, מקו"ח לרשב"ג ה כא). התפעליות הנפש כמו הדאגה והכעס והיגון שירשמו רושם גדול (צרי היגון, 12). — °רָשַׁם עגול וכדו', עשה תנוע בצורת עגול6: עגולת המזלות היא העגולה אשר ירשמה השמש בתנועתו מהמערב אל המזרח (ס' הגדרים).

— נפע', *נִרְשַׁם, — שרשמו אותו, נטבע ונחקק: שהיו המכות נרשמות בגופיהן (של המצרים) (מד"ר תהל' עח). — וסהמ"א: והמתחבר לרשע, מפני שהוא לומד ממעשיו והם נרשמים בלבו (רמב"ם, תשובה ד ה). כל ענין הראשונים לפי מעלתם היה בהתרשמות יתר וע"כ נרשם עונם (נצח ישראל סוף פרק ד). — ואמר המשורר: והנפרע ובעל חוב בלי שם יהי נשבע ומשתלם כנרשם (רב האי גאון, שערי שבועות, קבוצ' קונטרסים, לה.). והסוד הנזכר בכל ספר יקר ורשומו נכר במופתים נרשמים (משלם דאפיאירה, בחזות בנבואה, ידיעות מכון שוקן ד, נו). נרשמת בכתב אשורי תורה כל סוד נעלמי היא נפש מכתב ניירי נקראת עוז תעצומי (ר"ש שבזי, שם יחוד, שירי תימן, 206). — °ונרשם דבר לפלוני, סֻמן בסימן המורה שהדבר שלו: למי זאת נרשמת הכר נא דבר אמת למי החתמת והפתילים (ר"י הלוי, יום ליבשה, גאלה ז פסח, זמורה ז, 263).

— פֻע', *רֻשַּׁם, — שרשמו וחקקו בו סימן: למה נכתבה פרשת מצורע למעלן ואחריה פרשת סוטה, משל לחמורה שהיתה חולה והוליכה אצל האפייטרוס וכיוה אותה וילדה בן מרושם, למה, שנכוית אמו, כך הולידה פרשת מצורע בן מרושם, זה הנואף וכו' (ר' תנחום בר חנילאי, מד"ר במד' ט). — ובסהמ"א גם במשמ' שרשמו אותו: מנהג העכו"ם שרושמין עצמן לע"א שלהן כלומר שהוא עבד נמכר לה ומרושם לעבודתה (חנוך מצוה רנג). — ואמר הפיטן: בנתה ביתה בחכמה ובתבונה רושמה מבטן7 והוכנה וכו' יחד יתארסו שניהם באמונה (ברכת המזון לחתן, ידיעות מכון שוקן ה, קד).

— פִע', °רִשֵּׁם, — רִשֵּׁם דבר, סִמֵּן וצִיֵּן אותו, הגדיר, bestimmen, definieren; determiner, définir; to determine, define: והגדרת היסוד הכללי והצורה הכללית אינה ממה שאפשר וכו', אבל לרשם אותם אפשר מצד סגולותיהם המתחייבות להם (רש"ט פלקירא, מקו"ח לרשב"ג ה כא). ואלו הגרמים פועלים ומרשמים מקצתם במקצתם (קטעים מס' העצמים, קופמן, Stud über Sal. Ibn Gabirol, עמ' 32). — ובמשמ' צִיֵּן ובחר, ואמר הפיטן: שוַּני כמלאכי מרומו מושבו רשמני לרוממו (אנעים חדושי שירים, יוצר א פסח, מחז' איטל' א, קד.).

— הִפע', °הִרְשִׁים, — כמו קל, רָשַׁם, כתב, נתן סימן, ואמר הפיטן: בשלשת ימי אפלה נגהם להעמם, בשבעה ימי עברה להרשימם (אלהים אל דמי, סלוק שבת זכור). צבי קדש חללת ראשית מלהרשים, צץ המטה ופרח הזדון ליורשים (שלמה הבבלי, תוחלת ישראל, סליח' ב עשי"ת). דברת מלכות שלישית חלם חמודות בפרושים, דמות נמר ולו ארבעה כנפים להרשים8 (מנחם בר' מכיר, אודך כי עניתני, יוצר שבת ב חנכה).

— הָפע', °הָרְשַׁם, — כמו נִפע' ופֻע': ריבוי זקן לא יגלחו משורשם, סורטה בגיוויים לא יורשם (ינאי, טלטולי, קרוב' ויקרא, זולאי, קסב). תכבד העבודה עלי כלה כהרשם, תאמים ספרו מעשה להולך בראשם (ר"י טוב עלם, אז כארשת, זולת שבת הגדול). — ובמשמ' סֻמן והגדר בסימנים: ויורשם (היסוד הכללי) עוד שהוא עצם מקבל לכל הצורות וכו' ותורשם (הצורה הכללית) שהיא עצם החכמה השלמה והאור הנקי (רש"ט פלקירא, מקו"ח לרשב"ג ה כט).

— הִתפע' °הִתְרַשֵּׁם, — התרשם דבר בדבר, השאיר בו רשמיו וסימניו, sich abzeichnen, Eindruck machen; se dessiner, faire impression; to leave its imprint, its impression: החייב מזה שיהיה התטבעות חלקי הצורה וכו' והתרשמם ביסוד כפי מה שברצון ממנו (רש"ט פלקירא, מקו"ח לרשב"ג ב יח). מפני היות כל צורה מצורות הנמצאים התרשמה ביסוד (שם שם יט). כי האדם כשידבר באמרה תתרשם צורתה וענינה בשמע השומע ושכלו, ואל זה הקרוב יאמר כי הבורא ית' וית' דבר בדברה והתרשם ענינה בעצם היסוד ושמר אותה, כלומר שהצורה הברואה נתרשמה ביסוד ונתטבעה בו (שם ה עא). ואחר כך יתחדש בו כח אחר בו ישמור מה שיתרשם בנפשו מהמורגשות אחר שיהיו נעלמים מהשיג ההרגש (הוא, המעלות ב, 45). נתרשם בבשרם רושם מצות הברית (מנחת קנאות, קופמן, 89). שהמראה שצריך מירוק וזיכוך לשיתרשמו בו הגוונים וכו' (רי"צ קארו, תולדות יצחק, פח:). השמש כשיתרשם בלחות האוירי שנתחדש מהמטר תראה הקשת (ר"י אברבנאל, ש"ב כב). לגדל רבוי המים ההם שבאויר לא היו יכולים ניצוצי השמש לעבר בה עד שלא היה מתרשם הקשת לא בעננים ולא באויר (כלי יקר, נח ט יד). שיתרשמו בו (בחֹשן) מיד כל השנויים היעודים במערכת האומה (ר"ש פפנהים, יריעות שלמה א, כא:). רצה לחתם במאמר שיתרשם בלב השומע וישאיר בזכרונו למוד גדול (שד"ל, דברי קהלת, מחקרי היהדות ב, 121). — והתרשם דבר מדבר, קבל רֹשם ממנו, נרשם סימנו בו, e. Eindruck empfangen; s’impressioner; to be impressed: ותמצא הנפעל נוכח המתרשם מהעצמים והמקבל התועלת (רש"ט פלקירא, מקו"ח לרשב"ג ג כא). ועיין בנפש הצומחת וכו' ותמצא הטבע עצור בה מתרשם ממנה (שם שם מב).