רָשִׁישׁ

*, 1 ת"ז, — חלש, חסר אונים, ואמר בן סירא: אל תהי גבהן בלשוניך ורפי ורשיש2 במלאכתך (ב"ס גני' ד כט).



1 [עי' בהערה הבאה.]

2 [כך כתוב והשׁין מנקדת בחיריק בכ"י. ואין זה אלא מבטא אחר או ט"ס במקו' נשיש, חלש וחסר אונים בארמ' ובסור' (עי' במלון הסורי של ברוקלמן מהד' ב, עמ' 450). וכן בתרג' הסורי של ב"ס במקום זה ונשיש. וכנראה זאת גם כונת הכתוב: או נָשיש (ז"א חלש) שבט בני מאסת (צ"ל מְאֻסַת) כל עץ (יחזק' כא יה), שהמסרת נקדש נָשִׂישׂ בשין שמאלית.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים