רִתּוּחַ

°, ש"ז, — תכונת הדבר הרותח, Sieden; bouillonnement; boiling: וימשש הדבש בכל עת בלי לנוח שלא ישפך הדבש מחום הריתוח (שבתי דונולו, ספר המרקחות, II). והלא מצרף, כלומר והלא נמצא מרבה ריתוח האש במים (ר"ח, יומא לד:).  ר' יוחנן קבר י' בנים זכרים וכי העשירי שבהן נפל לתוך יורה גדולה שהיתה רותחת ריתוח קשה וחזק ונמס בשרו ונמק (נסים גאון, ברכ' ה):

חיפוש במילון:
ערכים קשורים