שׁוֹמְרָה

* 1, שומירה, ש"נ, — סֻכת השומר בשדה ובכרם: שומרה שבכרם גבוהה עשרה ורחבה ארבעה זורעין בתוכה2 (כלא' ה ג). הגנה והקרפף וכו' מטלטלין בתוכה, ובלבד שיש בה שומרה או בית דירה (ר' יהודה בן בבא, ערוב' ב ה). ואת השומרה שאינה עשויה בטיט וכו' אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצורכה וכו' ולא את השומרה שהיא עשויה בטיט (ב"ב ד ח-ט). המוכר את השדה לא מכר לא את הגת ולא את השומירה אף על פי שהן כרם (תוספת' שם ג ד). למלך שהיתה לו שומרה3, כיון שעמד בנו מסרה לו (ר' יוסה בר חנינה, ירוש' ר"ה א ג). — ובסהמ"א: שומרה שבכרם אם גבוהה עשרה ורחבה ארבעה מותר לזרוע בראשה ירק וכו' אבל אם היתה השומרה עגולה צריכה שיהיה בתוכה חלל ארבעה טפחים כדי שתהיה מופלגת מן הארץ (רמב"ם, כלאים ז כב). ואת השומרה שאינה טוחה בטיט אע"פ שאינה מחוברת לארץ (טור או"ח, מכירה רטו).



1 [כן גם מדב"מ בכל המקומות. אמנם אפשר, שאין זה אלא כתיב מלא או צורת הפסק של המלה שָׁמְרָה שבמקרא, ועי' שם.

2 מדב"מ: בראשה.]

3קטעי הירושלמי מן הגניזה, עמ' 146: שומירה, וכן בפסיק' ר"כ ה, פרשת החודש, בובר, נג: ובכ"י אוקספורד לפסיק' ר"כ,  וכן בפסיק' רב': שומרים.]

חיפוש במילון: