ב. שׁוֹנֶה
ת"ז, מ"ר שׁוֹנִים, — רע, פושע1: ירא את יי' בני ומלך עם שׁוֹנִים אל תתערב כי פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע (משלי כד כא-כב). — ואמר המשורר: ואל תתחר בנרגנים ושונים (רשב"ג, עזב הגיון, ביאליק-רבניצקי א, 50).
1 [משמ' כזאת בקרוב מתאימה לענין הכתוב, בנגוד למי שירא אלהים ומלך, ואמנם אפשר, כדעת רבים, שאין כאן בעקר אלא כתיב חסר אלף במק' שׂנאים, ולפי זה גם בפס' כב המכון: ופיד שׂנאיהם (של אלהים ומלך). והשבעים תרגמו גם בפס' כא כאלו היה כתוב שניהם.]