1, שֹׁמֵר, ש"ז, כנ' שֹׁמְרֶךָ, מ"ר שֹׁמְרִים, סמ' שֹׁמְרֵי, ― מי שדרכו או אומנותו לשמר על אדם, על בית, שדה וכרם, עיר וכדו', Wächter; gardien; guard(ian): ויאמר יי' אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי הֲשֹׁמֵר אחי אנכי (בראש' ד ט). ויראו הַשֹּׁמְרִים איש יוצא מן העיר (שפט' א כד). ויבא גדעון וכו' בקצה המחנה ראש האשמרת התיכונה אך הקם הקימו את הַשֹּׁמְרִים (שם ז יט). וישכם דוד בבקר ויטש את הצאן על שֹׁמֵר (ש"א יז כ). ויטש דוד את הכלים מעליו על יד שׁוֹמֵר הכלים (שם שם כב). ויאמר אכיש אל דוד לכן שֹׁמֵר לראשי אשימך כל הימים (שם כח ב). ויקח יהוידע הכהן ארון אחד ויקב חר בדלתו וכו' ויתנו שמה הכהנים שֹׁמְרֵי הסף את כל הכסף המובא בית יי' (מ"ב יב י). עלה אל חלקיהו הכהן הגדול ויתם את הכסף המובא בית יי' אשר אספו שֹׁמְרֵי הסף מאת העם (שם כב ד). חלדה הנביאה אשת שלם בן תקוה בן הרחם שֹׁמֵר הבגדים (שם שם יד). ויצו המלך את חלקיהו וכו' ואת שֹׁמְרֵי הסף להוציא מהיכל יי' את כל הכלים העשוים לבעל ולאשרה (שם כג ד, וכעין זה דהי"ב לד כב). אלי קרא משעיר שֹׁמֵר מה מלילה שֹׁמֵר מה מליל אמר שֹׁמֵר אתא בקר וגם לילה וכו' (ישע' כא יא-יב). כְּשֹּׁמְרֵי שדי היו עליה מסביב (ירמ' ד יז). אם יי' לא ישמר עיר שוא שקד שׁוֹמֵר (תהל' קכז א). מצאוני הַשֹּׁמְרִים הסבבים בעיר (שה"ש ג ג). אל תתמה על החפץ כי גבה מעל גבה שֹׁמֵר (קהל' ה ז). ויקבצו את כל נערה בתולה וכו' אל יד הגא סריס המלך שֹׁמֵר הנשים (אסתר ב ג). ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני אל יד שעשגז סריס המלך שֹׁמֵר הפילגשים (שם שם יד). בימים ההם וכו' קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך מִשֹּׁמְרֵי הסף (שם שם כא). ואגרת אל אסף שֹׁמֵר הפרדס אשר למלך (נחמ' ב ח). ואחריו החזיק שמעיה בן שכניה שֹׁמֵר שער המזרח (שם ג כט). מתניה ובקבקיה עבדיה משלם טלמון עקוב שֹׁמְרִים שוערים משמר באספי השערים (שם יב כה). ושלום בן קורא וכו' ואחיו וכו' שֹׁמְרֵי הספים לאהל (דהי"א ט יט). ― ובצרוף שומר משמרת הקדש וכדו', עי' שָׁמַר. ― ובכנוי לאלהים שומר ישראל: אל יתן למוט רגלך אל ינום שֹׁמְרֶךָ הנה לא ינום ולא יישן שׁוֹמֵר ישראל יי' שֹׁמְרֶךָ יי' צלך על יד ימינך (תהל' קכא ג-ה). ועי' שָׁמַר. ― ובתו"מ: שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה (שקל' ד א). רואין אותו כאילו הוא שומר קשואין (ב"ק ח א). אין לוקחין מן הרועים צמר וחלב ולא משומרי פירות עצים ופירות (שם י ט). המפקיד מעות אצל חברו, צררן והפשילן לאחוריו וכו' חיב, שלא שמר כדרך השומרים (ב"מ ג י). כל האומנין שומרי שכר הן, וכולם שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר חנם, שמר לי ואשמר לך שומר שכר (שם ו ו). ארבעה שומרים הן, שומר חנם והשואל, נושא שכר והשוכר (שם ז ח). שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה וכו' הדא דאת אמר בשומרי גייסות, אבל בשומרי ממון עשו אותם כשומר גנות ופרדיסין (ירוש' סוכ' ב ה). שומר שמסר לשומר חייב (רבא, ב"ק יא:). שומר אבידה, רבה אמר בשומר חנם (שם נו:). וכולן פטורין משבועת שומרין (רב, שבוע' מט:). מה גפן זו השומר שלה עומד למעלה, כך ישראל השומר שלהם למעלה (מד"ר ויקר' לו). ― *שומר העולמים, כנוי לאלהים: אמר לו שומר מה מליל, מה מליל שומר העולמים (ירוש' תענ' א א). ― *שומר הפתח: פתח עליה (על ר' יוחנן) ההוא ספדנא, אפילו שומר הפתח (של גיהנם) לא עמד לפניך, רבינו (חגי' טו:). ― *שומר לפרי וכדו', חלק הצמח המגן על פריו וכדו': וערלתם ערלתו את פריו, את הטפל לפריו, ומאי ניהו, שומר לפרי (ברכ' לו:). שומרים לטומאה קלה ולא שומרים לטומאה חמורה, שומרין לטומאה קלה מנלן, דתנא דבי רבי ישמעאל על כל זרוע, כדרך שני אדם מוציאין לזריעה, חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה ועדשים בקליפתן, ולא שומרין לטומאה חמורה מנלן, דתנו רבנן בנבלתה ולא בעור שאין עליו כזית בשר (חול' קיז:). שני שומרין מהו שיצטרפו, היכי דמי, אילימא בזה על גב זה ומי איכא שומר על גב שומר וכו' (שם קיט:). ― ובתפלה: שומר ישראל, שמר שארית ישראל וכו' (תפלת שחרית). ― °שומר קרום המח, שם מכשיר רפואי: והכריחנו הענין וכו' שנכניס תחת גלגלת העצמות על דרך השמירה הכלי הנקרא שומר קרום המוח (פרקי משה כד). ― °ושומר המושבה, הקבוצה וכדו', נוהג בדבור ובספרות.