שָׁחוּם
° 1, ת"ז, — חום, braun;brun; brown: ומה תקנה היה עושה לכבשים שילדו שחומים, היה נותן בראש הצאן כל העקודים, והשחומים היו עומדים אחריהם, והיה מעמיד הכבשים אחר השחומים כדי שיסתכלו העזים השחומות בעקודים שלפניהם וילדו כיוצא בהם שחומים (בראשית רבתי ל לט-מ, אלבק, 142). חום, שחום דומה לאדום רו"ש בלע"ז, לשון משנה שחמתית ונמצאת לבנה לענין התבואה, והיה שכרי, אותן שיולדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכבשים יהיו שלי (רש"י, בראש' ל לב). היה הצמר שלהן אדום או שחור או שחום חייבות בראשית הגז (רמב"ם, בכורים י ו). היו שני מיני גיזה כגון גיזה לבנה וגיזה שחומה (שם שם יא).
1 [צורה עברית, בתמורת שחים, שחימא, בתרגומים הארמיים (במק' חוּם העברי) ובבבלי.]