ש"נ, שַׁחְתָּם, — שׁוּחה, שחית, בור, המשמש גם מצודה, Grube; fosse; pit: וישמעו אליו גוים בְּשַׁחְתָּם נתפש (יחזק' יט ד). ויפרשו עליו רשתם בְּשַׁחְתָּם נתפש (שם שם ח). בור כרה ויחפרהו ויפל בְּשַׁחַת יפעל (תהל' ז יו). טבעו גוים בְּשֲׁחַת עשו ברשת זו טמנו נלכדה רגלם (שם ט יו). כי חנם טמנו לי שַׁחַת רשתם חנם חפרו לנפשי (שם לה ז). להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שָׁחַת (שם צד יג). כרה שָׁחַת בה ויפל וגלל אבן אליו תשוב (משלי כו כז). — ובתמונה לשאוֹל, מקום המתים, בהקבלה אל מות, חשך, עפר וכדו' ובצרוף עם פעלים כגון ירד, קרב, עבר לשחת, אל השחת, ראה שחת ועוד: מהר צעה להפתח ולא ימות לַשַּׁחַת ולא יחסר לחמו (ישע' נא יד). לַשַּׁחַת יורדוך ומתה (יחזק' כח ח). לקצבי הרים ירדתי הארץ ברחיה בעדי לעולם ותעל מִשַּׁחַת חיי יי' אלהי (יונה ב ז). כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידיך לראות שָׁחַת (תהל' יו י). מה בצע בדמי1 ברדתי אל שָׁחַת היודך עפר היגיד אמתך (שם ל י). ויחי עוד לנצח לא יראה הַשָּׁחַת (שם מט י). הגאל מִשַּׁחַת חייכי (שם קג ד). יחשך נפשו מני שָׁחַת וחיתו מעבר בשלח (איוב לג יח). ותקרב לַשַּׁחַת נפשו וחיתו לממתים (שם שם כב). ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שַׁחַת מצאתי כפר (שם שם כד). פדה נפשי מעבר בַּשָּׁחַת וחיתי באור תראה (שם שם כח). להשיב נפשו מני שָׁחַת לאור באור החיים (שם שם ל). — ובאר שחת: ואתה אלהים תורדם לבאר שַׁחַת (תהל' נה כד). — שחת כלי: ואתה חשקת נפשי מִשַּׁחַת כלי (ישע' לח יז). — ואמר בן סירא: בתאר אשה השחתו רבים וכו' עם בעלה אל תט אציל ואל תסב עמה שכור פן תטה אליה לב ובדמים תטה אל שחת (ב"ס גני' ח-ט). המוריד מלכים אל שחת ונכבדים ממטותם (שם מח ו). חשכת בשרי משחת ומיד שאול הצלת רגלי (שם נא ב). — ובמגלות מדבר יהודה, בפרט אנשי השחת, אנשי החֹשך והרשע: ופקודת כול הולכי בה לרוב נגיעים ביד כול מלאכי חבל לשחת עולמים (סרך היחד IV, 11). ואשר לוא להוכיח ולהתרובב2 עם אנשי השחת ולסתר את עצת התורה בתוך אנשי העול (שם IX, 16). ואני אם אמוט חסדי אל ישועתי לעד וכו' ואם יפתח3 צרתי ומשחת יחלץ נפשי (שם XI, 11). אודכה אדוני כי שמתה נפשי בצרור החיים ותשוך בעדי מכול מוקשי שחת (מגילות גנוזות ב, סוקניק, לג). אודכה אדוני כי פדיתה נפשי משחת ומשאול אבדון העליתני לרום עולם (שם שם לח). בהפתח כל פחי שחת ויפרשו כול מצודות רשעה וכו' בהתעופף כל חצי שחת (שם שם לט). — ובספר ברית דמשק: ולהבדל מבני השחת ולהנזר מהון הרשעה (ברית דמשק ח יד, השלח כו, 491). — ובתו"מ: אני רץ והם רצים, אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת (תפלה ביציאה מבית המדרש, ברכ' כח:). זה שהשפיל ישראל לבאר שחת (פסיק' רב' תשא י, מא.). — ובסהמ"א: וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת ואבדון ותפתה ועלוקה (רמב"ם, תשובה ח ה). המשקר במדה או משקל קרוי ע"ם שח"ת פי' (בראשי תבות) עול, משוקץ, שנוי, חרם, תועבה (ר' אליעזר אזקרי, ספר חרדים, מב.). — ואמר המשורר: אמת שחת כמו מכלה ומות כמו רֹעה וכל היקום כשבים (רמב"ע, הענק ח, שעט). — ומ"ר *שְׁחָתִים: ובעולם הבא להנצל מן הפורענויות ומן השחתים (מדרש תדשא, אפשטין, יב).