מנשה דובשני (הוניגבאום) נולד בתל-אביב בכ״ב בתמוז תרע״ד, 16 ביולי 1914. נתחנך בתל-אביב ובירושלים וסיים לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים ובבית הספר למשפטים (1943). עבד בפקידות ובהוראה במקומות שונים ובשנותיו האחרונות בהרצליה. היה בשליחות הוראה בבואנוס איירס ובפאריס. דובשני פירסם מאז 1935 מאמרים בעניני ספרות וחינוך (בעיקר ב״גליונות״). הוציא לאור סידרת ספרים ומהדורות לבתי־ספר בתולדות הספרות העברית וכן תירגם מאנגלית (בחתימת מ. בן-לוי).

בין ספריו: ״יצירתו של ביאליק״ (תשי״ד), ״הרמב״ם, חייו ומשנתו״ (תשט״ו. מהדורה חדשה יצאה לאור ב־2024), ״משנת אחד העם״ (תשי״ז), ״הכוזרי״ (תשי״ז), ״הכוזרי ושירי ר׳ יהודה הלוי (תש״ך), ״רנ״ק״ (תש״י), ״יל״ג ומנדלי״ (תשי״ט),״פרקי סידור ומחזור״ (1960), ״שעורים בשירת טשרניחובסקי״ (תשכ״א), ״שיחות חינוך וחיבורים עיוניים״ (תשכ״ב), ״שעורים בספרות עברית וכללית״ (מהדורה ב, א–ב, תשכ״א–תשכ״ד), ועוד. הוציא עוד ״ספר מכתבים מסחריים״ (תרצ״ו), ״ספר מכתבים משרדיים ומסחריים״ (תש״ט), ״משרדות ובנקאות״ (1938), ״המועצה המקומית״ (1946), וכן: ״שאלות וחידות במקרא״ (1959), ״שאלות ונושאים בתנ״ך״ (תשי״ז–תשכ״א). תירגם את ״הצד המיני של הנשואין״ (תרצ״ח, חתום: מ. בן לוי) למ.ג. אכסנר ו״מלון בבל״ (רומן מאת ארנולד בנט, תשט״ז, בחתימה הנ״ל).

דובשני היה נשוי ליהודית דובשני ואב לשתי בנות ובן. בתו, אביביה רז, פסיכולוגית ומשוררת, היתה נשואה למחזאי אברהם רז (רוזנברג).

מנשה דובשני נפטר בהרצליה בי״ט באדר ב׳ תשמ״ד, 23 במארס 1984.

מנשה דובשני בספריה הלאומית

[מקורות: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, ויקיפדיה]