ישראל גוטמן, היסטוריון וחוקר השואה, נולד בוורשה בה׳ בסיון תרפ״ג, 20 במאי 1923. בצעירותו הצטרף לתנועת השומר הצעיר והיה תלמידו של מרדכי אנילביץ'. כמו רבים מחברי התנועה, הוא הצטרף לארגון היהודי הלוחם (אי״ל) והשתתף במרד גטו ורשה. ב-5 במאי 1943, לאחר שנפצע, הוצא מהבונקר ונשלח למחנה הריכוז מיידנק, ומשם למחנה ההשמדה אושוויץ. בינואר 1945 צעד בצעדת המוות למאוטהאוזן. בשנת 1946 עלה לארץ ישראל, והצטרף לקיבוץ להבות הבשן, בו התגורר עד 1971. בשנת 1961 העיד במשפט אייכמן. היה ממייסדי “מורשת בית עדות ע”ש מרדכי אנילביץ'“, ובשלב מאוחר יותר שימש כמנהל הארגון. בשנת 1963 ערך את כתב העת “ילקוט מורשת”. בשנת 1975 קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית עבור עבודת הדוקטורט שלו בנושא “תנועת ההתנגדות והמרד המזוין של יהודי ורשה על רקע חיי הגטו 1939–1943”. לאחר מכן החל בקריירה האקדמית שלו באוניברסיטה העברית, והיה ראש הקתדרה ע”ש ריטה ומקס הייבר לחקר השואה ותולדות יהודי מזרח ומרכז אירופה. בין השנים 1985–1988 כיהן כראש המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית. בשנת 1989 יצאה לאור “האנציקלופדיה של השואה”, שהייתה אחד מפרויקטי המחקר המרכזיים שלו. משנת 1991 שימש כיועץ לממשלת פולין בנושאי יהדות והנצחת השואה, וכן היה חבר בהנהלת המוזיאון להנצחת השואה בוושינגטון. בין השנים 1993–1996 היה ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם, ובין השנים 1996–2000 שימש כהיסטוריון הראשי של יד ושם. החל משנת 2000 כיהן כיועץ אקדמי של יד ושם. בנוסף, היה חבר במועצת יד ושם, בהנהלת המכון הבינלאומי לחקר השואה, בוועדה המדעית של יד ושם ובמערכת כתב העת “יד ושם – קובץ מחקרים”. עבודותיו זכו בפרסים רבים, ביניהם פרס שלונסקי לספרות, פרס יצחק שדה לספרות צבאית, פרס התאחדות יהודי פולין, פרס לנדאו למדעים ולמחקר, ודוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ורשה. גוטמן היה נשוי לעירית אדלשטיין והיה אב לבן ולשתי בנות. בנו נמרוד נהרג במהלך שירותו הצבאי בשנת 1971.

ישראל גוטמן נפטר בכ״ז בתשרי תשע״ד, 1 באוקטובר 2013, בגיל 90, ונקבר בהר המנוחות בירושלים.

ישראל גוטמן בספריה הלאומית

מקורות: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, ויקיפדיה