צרויה שלו נולדה בה' בניסן תשי"ט, 13 באפריל 1959 בקבוצת כנרת. אביה הוא המבקר והוגה הדעות מרדכי שלו. דודה הוא המשורר והסופר יצחק שלו, אביו של הסופר מאיר שלו. גם אחיה, ענר, הוא סופר. בעלת תואר ראשון ושני במקרא מהאוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1988 החלה לעבוד כלקטורית בהוצאת כתר ובהמשך כעורכת בהוצאת 'כתר' ובהוצאת 'קשת'. ערכה ספרי עיון ופרוזה רבים, בהם ספריהם של רם אורן, ישראל סגל, שלי יחימוביץ', שפרה הורן, דן מירון ואחרים. כמו כן ערכה בשנים 1992–1995 עם יגאל שוורץ, את כתב העת אפס שתיים. מתגוררת בירושלים. היא נשואה לסופר איל מגד, ולהם בת משותפת. שלו היא גם אם לבת, מרוה, מנישואיה הראשונים.
    את דרכה הספרותית החלה כמשוררת. בהיותה בת שבע-עשרה פירסמה שיר ראשון בהארץ, וב-1988 יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד קובץ שיריה מטרה נוחה לצלפים, שזכה לשבחים ולפרסים. מבחינות רבות התווה ספר מוקדם זה את הפואטיקה הייחודית ואת קשת הנושאים שיאפיינו את יצירתה: התודעה השלטת בו היא של דוברת-אישה פגיעה הסובבת בעולם מסויט, שהמצבים היומיומיים בו מתוארים כ"מחלה לילית", או געש "נהר של נפט" ועשן מיתמר. השירים נעים בין הזיה למציאות ובין דמות האהוב לדמות האב. לשונם המאופקת כמו מתפקעת משלל מטפורות מפתיעות ומקוריות, ומן האלוזיות המקראיות והביטויים הארכאיים הנמהלים בעברית עכשווית.
    המעבר מכתיבת שירה לכתיבת פרוזה תואר על ידה כמעבר מפתיע: "הייתי בטוחה שתמיד אכתוב רק שירים. אבל זה בקע מתוכי... זה היה מסע מרתק, שלא ידעתי את סופו", סיפרה בריאיון לאילת נגב (1993) עם צאתו לאור של ספר הפרוזה הראשון שלה, רקדתי עמדתי (כתר, "צד התפר", 1993). ואכן, הספר מציע מסע מרתק. זוהי יצירה פוסט-מודרנית הכוללת תיאור פנטסטי, מוקצן, גרוטסקי ונועז של חיי אישה שנישואיה ופרשות האהבים שלה עומדים על סף חורבן ובתה נלקחה ממנה. אם המציאות המתוארת בעלילתו הפרומה והתזזיתית של הספר אינה אלא, כפי שציין יגאל שוורץ בגב הספר: "החצנה מדהימה של עולמה הפנימי של הגיבורה". הגבולות בספר בין שפה למציאות, בין דימוי לריאליה ובין מוראות החרדה לבין העולם שבחוץ נדמים כלא קיימים.
   כמו בשירתה, גם בפרוזה שלה משלבת שלו עברית דיבורית ותיאורים "חיים" ולעתים אלימים, של מיניות בוטה, עם מושגים מעולם ארכאי, מקראי, ובעיקר הדימוי החוזר ונשנה של חורבן הבית. זהו, למעשה, הנושא המכונן של הרומנים הבאים שלה: חיי אהבה (1997); בעל ואישה (2001); תֶּרָה (2005); שארית החיים (2011). באמצעות מטפורות מורחבות שונות של חורבן וכליה (חורבן בית המקדש, ההתפרצות הגעשית באי תֶּרָה) מתארת שלו חורבנות אישיים ותהליכי פירוק של זוגיות ומשפחה, כפי שחוות אותם גיבורות נשים. את הרומנים ניתן לקרוא כמו סדרה של עלילות עוקבות, שכמו משכפלות זו את זו: חיי אהבה הוא סיפור תשוקתה של יערה למי שהיה המאהב לשעבר של אמה, על רקע חיי נישואיה לאחר; בעל ואישה מגולל את עלילת הפֵרדה של זוג נשוי, בעקבות מחלת הבעל; תרה שב ועוסק בפֵרדה, בגירושין ובניסיונות יצירתה של משפחה חדשה, חלופית, ושארית החיים עוסק במות האם והתפרקות המשפחה הגרעינית ובאימוץ ילד, מעשה (שיש לו בסיס ביוגרפי) שאמור להביא תיקון לחורבן הבית. ארבעת הרומנים האלה הם לכאורה מודרניסטיים-ריאליסטיים מובהקים. עלילותיהם הסדורות-כביכול מתבססות על תבניות עלילתיות ספרותיות מוכרות, שבמרכזן פירוק המשפחה הבורגנית. גם סצנות המין הנועזות והמפורטות מתרחשות במסגרת זו. נוסף לכך, הן מושתתות בגלוי על תבניות פסיכואנליטיות: הבת המחפשת במאהבה תחליף לאביה, מרכזיותו של בית ההורים ותפקיד "עלילת הנישואים" של ההורים בחייה הבוגרים של האישה והאם ועוד. רוב הפירושים שנכתבו לרומנים עסקו בתבניות הללו, העולות גם מהרמיזות השזורות ביצירותיה, בעיקר לרומנים מהספרות האירופית שבמרכזם נשים, וכן ליצירותיו של עגנון, ובעיקר לנובלה בדמי ימיה.
    אך במקביל, דומה כי אף ששלו בחרה לנטוש את הנוסח ה"פרוע" שאפיין את רקדתי עמדתי, היא מוסיפה לחתור בדרכים שונות תחת ההמשגות הפסיכולוגיות והמודרניסטיות. התובנה הזאת מתבקשת, בין השאר, בעטיו של העיצוב המוגזם במכוון של התשתית הפסיכואנליטית, ובעטיים של ההיפוכים המפתיעים המתחוללים בעלילה הפסיכואנליטית וקוראים עליה תיגר (כך, למשל, לוקה דווקא הגבר בבעל ואישה בתסמינים היסטריים קלאסיים). החתירה שלה תחת  ההמשגות הפסיכולוגיות והמודרניסטיות מתבטאת גם בנטייתה לתאר מצבים גרוטסקיים, החורגים מהנורמות הריאליסטיות (הגיבורה השוהה בחדרו של המאהב בשעת האבל על אשתו בחיי אהבה). אך יותר מכול נקשר הפן החתרני לעיצובם של המציאות הסיפורית ודמויות המשנה ברומנים כהשלכות של תודעתה, רגשותיה ותחושותיה המועצמות של המספרת, הגיבורה הראשית, כמו גם לתפקיד המרכזי שממלאת בכך לשון הדימויים, המטפורות והסמלים העשירה. הפן החתרני טמון לא אחת גם בבחירה "להמציא" סיפורים "קדומים" ולנכס אותם למערכת האלוזיות הגלויה של יצירותיה.
    אפשר לטעון כי המורכבות הזאת סייעה להתקבלות יצירתה של שלו במערכת הספרותית, הן על ידי קהל הקוראים הרחב בארץ ובעולם והן על ידי הביקורת והמחקר, שלרוב זיכו את ספריה באהדה ובעניין. ארבעת הרומנים האחרונים שלה היו לרבי-מכר. חשוב לציין כי היא החלה לכתוב בתקופה שבה הפכה יצירתן של סופרות-נשים בישראל מ"נספח" ליצירת הגברים לספרות מרכזית, קובעת טון וסגנון. ספריה תרמו רבות לשינוי זה. דומה כי עבור סופרות ישראליות רבות היא פרצה את הדרך לעיצוב חי, משוחרר ורב-ממדי של עולם של נשים, שאינו מתווך על ידי העולם הגברי; עולם של ארוטיקה, תשוקה וחרדה נשית; של התבוננות ללא כחל ושרק באימהות ובחיי המשפחה. יצירותיה מסמנות גם מהלך נוסף (ומעורר מחלוקת), הבולט בספרות הישראלית החל בסוף המאה העשרים: ההתרחקות מהנושאים ה"גדולים", מהנרטיב הלאומי והקולקטיבי, ולעתים גם מהמרחב המקומי, לטובת התמקדות באישי ובפרטי. אך בה בעת, שייכותה של שלו למסורת ולמרחב ההתייחסות של הספרות העברית אינה מוטלת בספק.
    הרומנים שלה זכו להצלחה בינלאומית מסחררת ותורגמו לעשרות שפות. ב-2007 יצא לאקרנים בהפקה ישראלית-גרמנית סרטה של הבמאית הגרמנייה מריה שריידר חיי אהבה, שהתסריט שלו מבוסס על ספרה של שלו ונכתב בשיתוף עמה. הסרט זכה לביקורות אוהדות בגרמניה. פירסמה גם ספר ילדים בשם ילד של אמא (2001). היא זכתה בפרסים רבים, בהם פרס  אקו"ם (1997, 2003,  2005), פרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (1996), בעקבות ספרה שארית החיים היתה מועמדת ל'פרס ספיר' לשנת 2011. כן זכתה בפרסים בגרמניה ובצרפת.
    בשנת 2015 מסרה צרויה שלו את ארכיונה למכון "הקשרים" באוניברסיטת בן-גוריון בנגב  והוא כולל כתבי-יד, מכתבים, תמונות, הרצאות ומחקר וביקורת על כלל יצירתה, בשפות שונות.

נכתב על-ידי מעין הראל עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים: גרנות¹, גרנות², ויקיפדיה, ITHL]

ספריה:

• מטרה נוחה לצלפים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1988) <שירים>
• רקדתי עמדתי (ירושלים : כתר, 1993) <תורגם לרוסית>
• Я танцевала, я стояла : Роман / Цруйя Шалев ; Предисловие Зои Копельман, Перевод С Иврита И Послесловие Н. Левиной (Москва-Иерусалим : Гешарим, 2000)
• חיי אהבה (ירושלים : כתר, 1997) <תורגם להולנדית, גרמנית, אנגלית, טורקית, איטלקית, צרפתית, ספרדית, פורטוגזית, פולנית, קוריאנית, צ'כית ויפנית>
• Liefdesleven / vertaald door Shulamith Bamberger (Amsterdam : Vassallucci, 1999)
• Liebesleben : Roman / aus dem Hebräischen von Mirjam Pressler (Berlin : Berlin Verlag, 2000)
• Love life / translated from the Hebrew by Dalya Bilu (New York : Grove Press ; Edinburgh : Canongate, 2000)
• Aşk hayatım / Zeruya Şalev. [Almanca’dan] çeviren: Ahmet Arpad (Istanbul : Doğan Kitapçılık, 2001)
• Una relazione intima / traduzione di Massimo Bracchitta ; a cura di Elena Loewenthal (Milano : Frassinelli, 2000)
• Vie amoureuse : roman / traduit de l'hébreu par Sylvie Cohen (Paris : Gallimard, 2000)
• Vida amorosa / Tsruyá Shalev ; traducción del hebreo de Ana Ma. Bejarano (Barcelona : Galaxia Gutenberg, 2001)
• Vida amorosa de uma mulher / traduzido do hebraico por Francisco de Assis Basto da Costa Reis (Lisboa : Editorial Presença, 2001)
• Życie miłosne / tr. Agnieszka Jawor-Polak (Warszawa : Wyd. W.A.B., 2003)
• Modok / tr. So Yu-jong (Seoul : Purunsup, 2003)
• Milostný život / Cruja Šalevová ; z hebrejského originálu ... přeložily Lenka Bukovská a Mariána Švecová (Praha : Eroika, 2003)
• 愛と背徳の香り. 下 / ゼルヤ・シャレヴ著 ; 栗原百代訳 (東京 : 扶桑社∥フソウシャ, 2004)
• בעל ואישה (תל-אביב : קשת, 2000) <עריכה - יגאל שוורץ> <תורגם לאנגלית, גרמנית, איטלקית, צרפתית, ספרדית, קוריאנית, וטורקית >
• Husband and wife / translated from the Hebrew by Dalya Bilu (New York : Grove Press, 2001)
• Mann und Frau : Roman / aus dem Hebräischen von Mirjam Pressler (Berlin : Berlin Verlag, 2001)
• Una storia coniugale / traduzione di Elena Loewnthal (Milano : Frassinelli, 2001)
• Mari et femme : roman / traduit de l'hébreu par Laurence Sendrowicz (Paris : Gallimard, 2002)
• Marido y mujer / Tsruyá Shalev ; traducción del hebreo de Ana Ma. Bejarano (Barcelona : Galaxia Gutenberg, 2002)
• 남편과아내 / 체루야살레브지음 ; 김혜은옮김 (서울시 : 푸른숲, 2002)
• Kadin ve kocasi / tr. Bilge Erkut (Istanbul : Doğan Kitap, 2003)
• ילד של אמא (תל-אביב : קשת, 2001) <עריכה - דליה לב> <איורים - כריסטינה קדמון> <תורגם לאיטלקית>
• Il bambino della mamma / traduzione di Raffaella Scardi e Ofra Bannet ; illustrazioni di Barbara Nascimbeni (Milano : Mondadori, 2004)
• תרה (תל-אביב : קשת, 2005)<תורגם לגרמנית>
• Späte Familie : Roman / aus dem Hebräischen von Mirjam Pressler (Berlin : Berlin Verlag, 2005)
• שארית החיים (ירושלים : כתר, 2011) <עריכה - שירה חדד>
• תראו את הילד! (ירושלים : כתר, 2014) <איורים - אביאל בסיל>
• כאב (ירושלים : כתר ספרים, 2015) <עריכה - שירה חדד>

• אפס שתיים : כתב עת לספרות (ירושלים : כתר, תשנ"ב) <בשיתוף יגאל שוורץ> <פסק להופיע>
• אשראם / רם אורן (תל-אביב : קשת, 1998) <רומן מתח>
• אש חיה / רם אורן (תל-אביב : קשת, 1999)
• חוה ואדם / רם אורן (תל-אביב : קשת, 2000) <רומן מתח>
• עירום / רם אורן (תל-אביב : קשת, 2000) <רומן מתח>
• אהבה בדלתיים סגורות / רם אורן (תל-אביב : קשת, 2001) <רומן מתח>
• התמכרות : ועוד סיפורים / רם אורן (תל-אביב : קשת, 2002)
• נסיכה אפריקנית / רם אורן (תל-אביב : קשת, 2003) <רומן מתח>
• היורשת / רם אורן (תל-אביב : קשת, 2004) <רומן מתח>
• דובים ויער / יצחק בן-נר (ירושלים : כתר, 1995)
• והכל כידוע אמת / צפורה דולן (ירושלים : כתר, 1990)
• האוניברסיטה השחורה / דני דותן (ירושלים : כתר, 1995)
• היפה בנשים / שפרה הורן (תל-אביב : קשת, 1998)
• חתולים, סיפור אהבה / שפרה הורן (תל-אביב : קשת, 1999)
• בקשה מאשה אהובה / שמואל ואקנין (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1997)
• איפה כולם / בועז יזרעאלי (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1997)
• אשת איש / שלי יחימוביץ (תל-אביב : קשת, 2001)
• משחקי זוגות / שלי יחימוביץ (תל-אביב : קשת, 2003)
• סינית אני מדברת אליך / סביון ליברכט (ירושלים : כתר, 1992)
• סודות ששמרתי בבטן / ליהיא לפיד (תל-אביב : קשת, 2001)
• רומן משפחתי / עדנה מזי"א (תל אביב : קשת, 2005)
• מול האח השותק : עיונים בשירת מלחמת העצמאות : מחזור ראשון / דן מירון (תל-אביב : האוניברסיטה הפתוחה, 1992)
• גבר גרוש / טוביה מנדלסון (ירושלים : כתר, 1993)
• נעילה / ישראל סגל (ירושלים : כתר, 1990)
• אחד משנינו / ישראל סגל (ירושלים : כתר, 1995)
• חלום בתכלת-שחור / יפתח ספקטור (ירושלים : כתר, 1991)
• אני אנסטסיה / אלונה קמחי (ירושלים : כתר, 1996)
• חיבוק התאנה : "זכות השיבה" של הפלסטינים / דני רובינשטיין (ירושלים : כתר, 1990)