המשורר אלישע* רודין נולד בא' בשבט תרמ"ח, 14 בינואר 1888 (לפי גירסא אחרת נולד ב-1885), במסטיסלאב, פלך מוהילוב, ברוסיה. בן להורים אמידים. בבית הוריו קיבל חינוך מסורתי ולמד גם שפות זרות וספרות. בגיל 17 החל לעבוד בהנהלת חשבונות. היה פעיל בתנועה המהפכנית היהודית בשנים 1905 עד 1907 בליטא ובפולין. את עבודתו הספרותית החל ביידיש. בשנת 1913 החלו להופיע שיריו, סיפוריו הקצרים ומסות בדפוס. אחרי המהפכה הבולשביסטית בימי הרדיפות על הלשון העברית וספרותה ובעיקר עם היוולד בנו התחיל לכתוב עברית. הוא דבק בלשון בקנאות, ללא מורא, ואף לא הסתיר את הערצתו לתנ"ך ולארץ-ישראל. שיריו הועברו מרוסיה הסוביטית לארץ ישראל ובה נדפסו ב"דבר", "הארץ" ו"גיליונות". על אשמתו ה"עברית" הוציאו אותו מאגודת הסופרים. הוא נרדף וסבל קשות, אך לא הפסיק את יצירתו בעברית. בתרצ"ח ראה בארץ ספרו "בפאת נכר", הכולל דברי שירה והגיונות. הספר הוא המנון וערגה לעברית ובו משולבים גם "שירי סוהר", שיר על ביאליק וכן שירה על אלישע בן אבויה. בתש"ג הופיע קובץ שיריו "לבן" המוקדש לבנו יחידו, שנפל כחייל מתנדב בקרב עם הנאצים (1942). שירים אלה העביר רודין לארץ ברשיון מאת הצנזורה הצבאית. הספר "לבן" הופיע ב-1943, שעה שמחברו היה כבר כלוא במחנה-הסגר בסיביר. לאחר המלחמה עבד תקופה קצרה בוועד היהודי האנטיפאשיסטי כמתרגם ואחר-כך התפטר ועסק במלאכות שונות. שנות חייו האחרונות עברו עליו בסבל וביסורים, משנתבדו תקוותיו לעלות ארצה. רודין נפטר גלמוד ועזוב לאחר שכיבה ממושכת בבית-חולים במוסקבה בחשון תש"ז, נובמבר 1946. הוא היה המשורר העברי האחרון ברוסיה הסובייטית. ב-1954 כינס אברהם קריב את יצירתו הספרותית, שני ספריו בצירוף דברים חדשים (מהם מתורגמים מיידיש) בספר "הענף הגדוע" (יחד עם נחלתו של חיים לנסקי).
* שמו מלידה היה אברהם אליהו. בנעוריו התעניין מאד באלישע בן אבויה, ובגיל ארבע-עשרה התחיל לחבר פואימה לכבודו.
[מקורות: קרסל, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия]

Hebrew poet. Born in Mstislavl, Russia, Rodin became a bookkeeper. Between 1905 and 1907, he was active in the Jewish revolutionary movement in Lithuania and Poland. Excelling in Yiddish composition as a child, he published several collections of Yiddish poems in the Soviet Union in the early 1920s. His Hebrew poems and literary sketches began to appear in Erez Israel in Davar, Haaretz, and Gilyonot (1929–38), which ultimately caused him to be imprisoned by the Soviet authorities. A book of poems and essays, בפאת נכר (In a Foreign Corner), appeared in 1938 and expresses his devotion to the Hebrew language. The book includes "Prison Poems", a poem dedicated to Bialik (Rodin attributes his adoption of Hebrew in the late 1920s to Bialik's influence), and a poem on Elisha ben Avuyah. Rodin's son, to whom he was deeply attached, volunteered for the front in World War II and was killed in 1942. Poems to his son, written before and after his death, were collected in לבן (To My Son), and were published in Erez Israel in 1942–43. After the war he worked briefly as a translator for the Jewish Anti-Fascist Committee. In 1954 A.Y. Kariv published all of Rodin's works (together with those of Hayyim Lensky) in הענף הגדוע (The Severed Branch, 1954). Kariv prefaced the collection with a biographical sketch of Rodin, one of the last poets in the Soviet Union to write in Hebrew.
[Source Citation: "Rodin, Elisha." Encyclopaedia Judaica. Eds. Michael Berenbaum and Fred Skolnik. Vol. 17. 2nd ed. Detroit: Macmillan Reference USA, 2007. 364. 22 vols. Gale Virtual Reference Library. Gale. Ohio State Univ Libraries/Columbus. 20 Oct. 2009]

ספריו: