אורי ברנשטיין נולד בתל־אביב בכ״ז בטבת תרצ״ו, 22 בינואר 1936 לאביו נחום, יליד רוסיה
שעלה לארץ בגיל צעיר, ולאמו רבקה, שנולדה בבאר טוביה. למד בתיכון עירוני א׳. למד
לתואר מוסמך למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שירת בפרקליטות הצבאית כסנגור. עסק
במקצוע עריכת־הדין בשנים 1963–1967. ב־1968 הצטרף לקונצרן התעשייתי אמקור, תחילה
כסמנכ״ל ואחר כך, במשך כעשרים שנה, שימש כמנכ״ל הקונצרן. ב־1998 עזב את התעשייה ופתח
משרד לעריכת־דין. מ־1995 לימד באוניברסיטאות בישראל, ובשנים 1999–2009 שימש כפרופסור
חבר לספרות עברית באוניברסיטת בן־גוריון וכראש המסלול לכתיבה ספרותית.
החל לכתוב שירים בגיל צעיר, ושיריו הראשונים נדפסו בעיתונים במעלה
ועתידות. ספר שיריו הראשון, אביב ושברו, יצא ב־1955 (עדי). לימים ראה בו ברנשטיין
ספר בוסר והתעלם ממנו במבחרים ובכינוסים שהוציא. מאז ועד 2010 פירסם שישה־עשר ספרי
שירה.
בשנים 1962–1967 ערך במשותף עם נתן זך את כתב העת יוכני. ב־1962 פירסם את ספר
השירים באותו החדר, באותו האור (יוכני). בספר החל להתגבש סגנונו הייחודי. ניכרת
בסגנון זה השותפות הדורית של ברנשטיין לאסתטיקה של הקול השירי המסרב לפתטי, המסרב ללוקלי
והחושד בחברתי. אבל בניגוד למשוררים בני דורו כמו נתן זך וישראל פנקס, שמר על זיקה
לקודמיו בשירה – בעיקר נתן אלתרמן וחיים גורי – בכך שמיזג בשיריו טון מאופק, בנוסח
שנות החמישים, וטון חגיגי בנוסח שנות השלושים. הוא סירב להביא אל שיריו את העברית המדוברת
ואת הסלנג, וסירב לוותר על האופי האלגנטי של הטור השירי. בעיקר סירב לוותר על המוזיקליות
ההרמונית של השורה בשיר.
שלא כמו מרביתם של בני דורו, הקפיד ברנשטיין לכל אורך כתיבתו לשמור
על שירה אינטימית, שמתמקדת בחיפוש אחר הדיוק וההשתנות שבקול האישי. הוא מסרב בעקביות
לעשות את השיר לזירה של חיים פוליטיים ואידיאולוגיים. אמנם מפעם לפעם הביע את דעתו
הפוליטית במאמרים, שבהם הביע את תמיכתו בחלוקת הארץ בין הישראלים לפלסטינים, אבל הוא
המעיט בכך והקפיד שלא להביא את השאלות האלה אל שיריו.
בספרו ערב עם סו (1976) החליף את הקול הלירי, הגברי, בדיאלוג
בין שני קולות אחרים. הקול האחד הוא קולה של אישה בשם סו, המספרת זיכרונות על ידידה
שמת. הקול השני אינו מכונה בשם, אבל יש בו הד לקולו של נפתלי יבין, איש תיאטרון וסופר,
שהיה ידידו של ברנשטיין ונפטר בלונדון ב־1972 בגיל שלושים ושש. ברנשטיין גם ערך את
קובץ הסיפורים מעיזבונו של יבין ילדות ממושכת וקיץ וחורף בעיר אחרת (1976).
הספר עם מוות (1982) והספר עניין פרטי (1992) הם שני מחזורי שירים שכתב
המשורר בצל מותם של אמו ואביו.
ברנשטיין כינס את שיריו פעמיים. ב־1985 הופיע שירים נבחרים 1962–1982.
וב־2004 הופיע הכינוס המקיף שירים 1962–2002. את הספר מסיימת יצירה שלא פורסמה
לפני כן: ״אברהם אבינו בניו יורק״, שב־2006 הופיעה גם כספר נפרד. כאן כתב בז׳אנר של
הפואמה, כדי להתבונן מזוויות שונות בנושא המעסיק אותו מאז ראשית כתיבתו: האני השירי
– לשונו, בדידותו, מיניותו, התבגרותו, ומבטם של אחרים עליו.
ב־2002 יצא רומן פרי עטו, ספק חיים. הרומן נושא אופי של
אוטוביוגרפיה בדויה־למחצה. המשיכה של ברנשטיין אל הפרוזה באה לידי ביטוי כבר ב־1959,
כשפירסם, שלוש שנים לפני ספר שיריו באותו החדר, באותו האור, ספר של פרוזה פיוטית,
המים ההולכים מנגד. פירסם גם שני ספרים של פרוזה לנוער: ילד טוב, יצירה
המבוססת על זיכרונות ילדותו (1981), והרפתקאות ירוקות (1990), סיפור מסע באירלנד.
הספר חיות על הדרך (1991) הוא סיפור מסע באפריקה, אבל אינו פונה אל הקורא הצעיר
דווקא. שני ספרי המסע הם גם מחוות של אהבה לפרוזה של נחום גוטמן. בשנים 1972–1981 ערך
את ספריית המדע הבדיוני של עם עובד.
לכל אורכה של דרכו עסק גם בתרגום שירה ובכתיבה מסאית על ספרות.
הוא פירסם תרגומים רבים בכתבי עת, ואת הבולטים שבהם כינס בספרים. ב־2002 יצא תרגום
מקיף שלו ליצירתו של ארתור רמבו (עונה בגיהנום) בצירוף מבוא. ב־2004 יצא מבחר
מקיף של שירי ייטס בתרגומו בצירוף הערות. ב־2006 יצא תרגומו מצרפתית של שירי ז׳ול לפורג
בצירוף מבוא מקיף. ב־2010 ראה אור תרגומו כל שירי ת.ס. אליוט בצירוף מבוא והערות.
פירסם עשרות רשימות בענייני ספרות. ב־1998 הוציא את הקובץ עיסוק
בין חברים: פרקים על השירה, וב־2008 ראה אור הקובץ על הפרסונה ופרקים אחרים
על השירה. שיריו תורגמו לכמה שפות אירופיות וכן לסינית ולערבית. ב־2009 הוציא הזמר־כותב
דוד פרץ אלבום של הלחנות משיריו של ברנשטיין בשם כולם מעשים בודדים, ובו גם
מקריא המשורר כמה משיריו.
שנתיים לאחר מותו ב־2019 ראה אור ספר שיריו נבחרים, שהוא מבחר מקיף משירתו.
אורי ברנשטיין היה נשוי לסופרת הדרה לזר
ואב לבן ובת. אורי ברנשטיין
נפטר בא׳ בשבט תשע״ז, 28 בינואר 2017.
על אהבה אחת ויחידה : מחזור שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 2002)
שירים : 1962–2002 (ירושלים : מוסד ביאליק ; הקיבוץ המאוחד, תשס״ד 2004)<מבחר
של כ־360 שירים מתוך 518 שירים שנתפרסמו ב־11 ספרי שירה וגם שירים חדשים. ספרי
השירה בקובץ: באותו החדר, באותו האור – בעונה קצרה – כולם מעשים בודדים – ערב
עם סו – עמק השווה – עם מוות – מה שנשאר, מה שלא – עניין פרטי – זמן של אחרים
– מן המקום החדש – על אהבה אחת ויחידה שירים חדשים: שני מחזורי קינה – אברהם
אבינו בניו־יורק (פואמה)>
אברהם אבינו בניו יורק : פואמה (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 2006)
<כולל פתח דבר מאת נסים קלדרון>
הספר הרומנטי : שירים (תל־אביב : קשב לשירה, תשס״ז 2007)
עולם עובר (תל־אביב : עם עובד, תשס״ח 2007) <שירים>
על הפרסונה, ופרקים אחרים על השירה (בני־ברק : הקיבוץ המאוחד, 2008)
התוכן: על הפרסונה – על
הקונקרטי ועל האבסטרקטי בשירה – על השימוש בביוגרפיה האישית בשירה – על הכישוף
בשירה ועל שירתה של דליה רביקוביץ – המשוררים וארץ המתים.
משא טירזיאס (רעננה : אבן חושן, תש״ע 2010)
שירים לפסנתר יחיד : 2007–2009 (בני־ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע״א 2011)
מיתולוגיות פרטיות : שירים (תל־אביב : קשב לשירה, תשע״ב 2012)
הזיכרון הארוך של האהבה : מחזור שירים, 2009–2012 (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד,
תשע״ג 2013)
מי שהוא : מחזור שירים (תל־אביב : קשב לשירה, תשע״ד 2014)
פני הימים : שירים 2012–2014 (תל־אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ו
2016)
נבחרים (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ט
2019) <עריכה – הדרה לזר
ונסים קלדרון>
תרגום:
אבן וכלנית : מבחר שירים / ז׳ן בורדייט (תל־אביב : עם הספר, 1965)
<השירים תורגמו בידי אהרן אמיר, אורי ברנשטיין,
חיים גורי>
עונה בגיהנום / ארתור רמבו ; מצרפתית, אורי ברנשטיין (תל־אביב : קשב לשירה,
תשס״א 2001)
שירים / ויליאם בטלר ייטס ; תרגם והוסיף הערות אורי ברנשטיין (תל־אביב : קשב
לשירה, תשס״ד 2004)
הביתה לתוך החשכה / אלכסנדר פטרוב ; תרגם אורי ברנשטיין בשיתוף עם המשורר (תל־אביב : קשב לשירה, תשס״ה 2005) <שירים. כולל מאמר ״סרביה על המפות
– על אלכסנדר פטרוב ושירתו״ מאת אורי ברנשטיין>
מבחר שירים / ז׳ול לפורג ; תרגם מצרפתית והקדים פתח־דבר אורי ברנשטיין (תל־אביב
: קשב לשירה, תשס״ו 2006)
כל שירי ת.ס. אליוט / תרגום, מבוא והערות – אורי ברנשטיין (בני־ברק : הקיבוץ
המאוחד, תשע״א 2010)
עריכה:
יוכני : עתון לספרות / בעריכת אורי ברנשטיין
ונתן זך (תל־אביב, תשכ״א–תשכ״ז, 1961–1967). 5 חוברות
(חוב׳ א: אייר תשכ״א, אפריל 1961; חוב׳ ב: אלול תשכ״א, אוגוסט 1961; חוב׳ ג: אדר
ב׳ תשכ״ב, מרץ 1962; חוב׳ ד: אב תשכ״ג, יולי 1963; חוב׳ ה: תמוז תשכ״ז, יולי 1967)
בגוף אחד : שירים / עדי וולפסון (תל־אביב : ספרית פועלים, תש״ס 2000)
ילדות ממושכת וקיץ וחורף בעיר אחרת : סיפורים / נפתלי
יבין (תל־אביב : ספרי סימן קריאה : מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תשל״ו
1976)
יעוז, חנה. שני ספרים – שתי שיחות : ראיון
עם המשורר אורי ברנשטיין. פסיפס, גל׳ 44 (2000), עמ׳ 1–3 <לרגל
הופעת המונוגרפיה של צבי לוז על שירתו>
מאמרים:
ברנשטיין, אורי. שיר הוא תהליך. בתוך: מאין נחלתי את שירי :
סופרים ומשוררים מדברים על מקורות השראה / עורכת: רות קרטון־בלום (תל־אביב : ידיעות
אחרונות : ספרי חמד, 2002), עמ׳ 151–177.
לוז, צבי. שירת אורי ברנשטיין : הקדמה
למונוגרפיה. עלי שיח,
חוב׳ 39 (קיץ תשנ״ז 1997),עמ׳ 83–87.
לוז, צבי. אורי ברנשטיין:
״עליך ללכת מכאן״. בספרו: הזרימה הדו־סטרית של
העברית : בין הקנונים לשירה המתחדשת (בני־ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע״א 2011),
עמ׳ 91–94.
גור, בתיה. שבוע של ספרים. הארץ, 7
בפברואר 1992, עמ׳ ב 9.
וייכרט, רפי. משנה לשנה זה נעשה חיוור יותר?
עכשיו, חוב׳ 58 (1992), עמ׳ 322–325.
זהבי, אלכס. עניין פרטי? קריאה בשירים חדשים
של א׳ ברנשטיין. אפיריון, גל׳ 22–23 (1992), עמ׳ 26–27.
זך, נתן. קו ריק בחושך הסובב. הארץ,
י׳ באדר א׳ תשנ״ב, 14 בפברואר 1992, עמ׳ ב 8.
מאירוביץ, דורית. ועכשיו
תתחיל שיחה, אם. דבר, ה׳ באייר תשנ״ב, 8 במאי 1992, עמ׳ 25
<חזר ונדפס בספרה הנוף הוא הנפש
: מסות ומאמרים על משוררים ושירה (תל־אביב : קשב לשירה, תשע״ב 2011), עמ׳ 85–90>
קלדרון, נסים. הירהורים: על אורי ברנשטיין
ועל המחזור ״ענין פרטי״. חדרים, חוב׳ 10 (1993), עמ׳ 10–15.
שחם, חיה. השיחה היא מעשה של בדידות. ידיעות
אחרונות, המוסף לשבת, כ״ו בשבט תשנ״ב, 31 בינואר 1992, עמ׳ 23.
שתל, שמואל. אם רק נסכין. עתון 77,
גל׳ 150 (תמוז תשנ״ב, יולי 1992), עמ׳ 15.
על ״זמן של אחרים״
ברונובסקי, יורם. העניין המנודה של השירה.
הארץ, 10 במאי 1996 <חזר ונדפס בספרו ביקורת
תהיֶה : רשימות על שירה, פרוזה ומסה בספרות העברית / ערך והוסיף אחרית
דבר – דוד וינפלד (ירושלים : כרמל, תשס״ו 2006), עמ׳ 305–308>
על ״עיסוק בין חברים״
ברונובסקי, יורם [יוחנן רשת]. ברנשטיין בין
חברים. הארץ, תרבות וספרות, י״ז בשבט תשנ״ח, 13 בפברואר 1998, עמ׳ ד 2.
על ״מן המקום החדש״
אדיבי־שושן, אסתר. לאסוף אומץ מכל הבא ליד . עתון 77, גל׳ 246–247
(2000), עמ׳ 12–13.
ברונובסקי, יורם [יוחנן רשת]. ברנשטיין, יופי
בשל ומהודר – ריבנר: שיבה מאוחרת. הארץ, תרבות וספרות, י׳ באדר ב תש״ס,
17 במארס 2000, עמ׳ ב 14
על ״ספק חיים״
בלבן, אברהם. גבולות הזיכרון. ידיעות אחרונות,
המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, י״א בתמוז תשס״ב, 21 ביוני 2002, עמ׳ 27.
על ״שירים 1962–2002״
בן־שאול, משה. אורי ברנשטיין – ארבעים
שנות שירה. מאזנים, כרך ע״ח, גל׳ 3 (ניסן תשס״ד, אפריל 2004), עמ׳
31–32.
ויסמן, דורית. איש שהפחד מקנה לו זקיפות
קומה. מאזנים, כרך ע״ט, גל׳ 3 (אלול תשס״ה, ספטמבר 2005), עמ׳ 4–6.
לאור, יצחק. שירי הגביר לגבירה. הארץ,
תרבות וספרות, י׳ באלול תשס״ד, 27 באוגוסט 2004, עמ׳ ה 2.
לויתן, עמוס. חותרת תחת עצמה. עתון 77,
שנה כ״ח, גל׳ 289 (אייר תשס״ד, אפריל 2004), עמ׳ 34–35.