אמיר גלבע (ברל פלדמן) נולד
בעיירה האוקראינית ראדזיווילוב, מערב פלך ווהלין, סמוך לגבול גליציה, בין שתי מלחמות
העולם נכללה העיירה בשטח פולין (כיום בתחומי אוקראינה) בט׳ בתשרי תרע״ח, 25 בספטמבר
1917. הוא היה הרביעי משבעה ילדים. בני משפחתו עסקו בחייטות. את ראשית לימודיו עשה
בחדר, ולאחר מכן קיבל חינוך עברי בבתי ספר של רשת ״תרבות״, וכן למד עד גיל שש-עשרה
בבית ספר ממשלתי פולני. מגיל שמונה היה חבר בסניף המקומי של תנועת ״החלוץ הצעיר״. בית
הספר קירב אותו אל הספרות העברית, פעילותו בתנועה נטעה בו אמונה ציונית עמוקה, ומילדותו
התגבשה בו ההכרה כי ייעודו להיות משורר עברי בארץ ישראל.
ב-1933 יצא להכשרה חקלאית, תחילה בעיר לוּצְק ומ-1934 בעיירה וֶרְבָּה.
ב-1936 עבר להכשרה העירונית בעיר בנדין, מערב פולין. באותן השנים פירסם שירים ביידיש
בעיתונות התנועה – מעט מכתיבת נעורים שופעת, שרובה אבד. על אף מתחים שנתגלעו בינו לבין
חבריו לתנועה בשל האינדיווידואליזם המובהק שלו, אושרה עלייתו ארצה. בנובמבר 1937 חזר
לביקור פרֵדה בראדזיווילוב, אך הסתיר מבני משפחתו את טעמו האמיתי של הביקור ואת מגמת
פניו. לצורך עלייתו נדרש לאמץ זהות ארץ-ישראלית בדויה ובחר לעצמו את השם אמיר גלבע,
שהיה לשמו הספרותי ולימים גם לשמו הרשמי. בדצמבר יצא לדרך בקבוצת עולים בלתי לגאלית
מקרב אנשי ״החלוץ״, ובינואר 1938, לאחר מסע תלאות בספינת המעפילים ״פוסידון״, נחתו
בחשאי בחוף השרון. אחרי כמה חודשים בקיבוץ גבעת השלושה עזב לפתח תקווה הסמוכה, ובשנים
הבאות התפרנס מעבודות דחק מזדמנות ברחבי הארץ. ב-1940 נחשד בהשתייכות למפלגה הקומוניסטית
ונאלץ להסתתר זמן-מה מן המשטרה הבריטית. מאז עלייתו כתב שירים ביידיש ובעברית, אך עד
מהרה התרכז בעברית בלבד. שיריו ביידיש רוויים מוטיבים של מחאה פרולטרית וכתובים ברובם
בפאתוס רגשני מתפרץ. בעצת ידידים גנז אותם, וכמה עשרות מהם נשמרו בעיזבונו.
שירו העברי הראשון שפורסם, ״כי אז אצעק״, הופיע בפברואר 1941 בדפים
לספרות של דו-השבועון של ״השומר הצעיר״ בעריכת אברהם שלונסקי.
יש בשיר ארוך זה כדי לבשר כמה מעיקרי הפואטיקה האקספרסיוניסטית שהתגבשה בשירתו, בהם:
תפישה מועצמת ומוכללת של המציאות; בניית דמות של ״אני״ בעל ממדי ענק וכוחות על-אנושיים;
רטוריקה הכרזתית-דקלומית המרבה בחזרות ובקטלוגים תיאוריים; נטייה לחבוק מרחבי נופים
גדולים ורצפים היסטוריים ארוכים; מעבר בין ביטויים של מצוקה אישית מייסרת מזה להארה
חזונית מזה; ריבוי ציורי לשון המבטאים רגשות עזים; הימנעות מצורות שיריות סגורות ועיצוב
חופשי מתגוון של השורה, הבית ויחידות הריתמוס. השיר עורר רושם בחוג המשוררים הצעירים
שצמחו אז בחסותו של שלונסקי. בעקבות זאת התוודע גלבע לשלושה
מהם: שלמה טנאי, עוזר רבין ובנימין
גלאי, ויחד תיכננו להוציא כתב עת משלהם, הוא ילקוט הרעים.
בד בבד שקד על הכנת קובץ שירים ראשון משלו, שראה אור באפריל 1942
בשם לָאות (ארחה). כבר בחוברת צנומה זו ניכר מאבקו הפנימי בין נטייתו
הטבעית לכתיבה חווייתית ״פרועה״ ופורצת צורות לבין הנוסח הניאו-סימבוליסטי רב-ההשפעה
של אסכולת שלונסקי-אלתרמן, שעיקרו השאיפה לליטוש צורני ומוזיקלי, להתרחקות מן הממד
הווידויי-אוטוביוגרפי ולהמרת הרגש החשוף בשנינה שכלתנית, המעמידה את השיר כאובייקט
גבישי מושלם. מאבק זה נמשך לפחות עד סיומו של אותו עשור, והוכרע כשחזר ודבק בנטיותיו
הראשוניות.
בקיץ 1942 התגייס לצבא הבריטי והוצב כנהג ביחידת הובלה במסגרת הבריגדה
העברית. בשלוש השנים הבאות שירת בחזיתות צפון-אפריקה ואיטליה, ולאחר המלחמה הגיע עם
יחידתו גם לצרפת ולבלגיה. רק בתום המלחמה נודע לו בוודאות מה שכבר ניחש – שאביו ואמו,
ששת אחיו ואחיותיו וצאצאיהם נרצחו כולם עם קהילת ראדזיווילוב. מכאן ואילך נעשו זיכרונות
הילדות בעיירה, דמויותיהם של בני משפחתו וביכוי אובדנם למרכיבים של קבע בשירתו.
בתקופת שירותו הצבאי המשיך בכתיבה רצופה של שירים, שמקצתם פורסמו
בשתי החוברות הראשונות של ילקוט הרעים, בעיתונות הפנימית של חיילי הבריגדה
ובאכסניות אחרות. ב-1946, סמוך לשחרורו מן הצבא, גיבש מתוכם את כתב היד של ספרו
הנה ימים באים, אך הוא נגנז מסיבה לא ידועה, התגלה אחרי מותו ופורסם במלואו רק
ב-2007. השירים מבטאים תחושות זוועה, חרון ופחד לנוכח אימי המלחמה והשואה, אך לא פחות
מכך תאוות חיים נמרצת, כיסופי אהבה והיקסמות מיפי הטבע עד כדי ביטויים של שמחה אקסטטית
על עצם הקיום.
מ-1947 עסק בעבודות תרגום, עריכה והגהה. ב-1949 הופיע ספרו השני,
שבע רשויות, המכיל מבחר מתוך מאות השירים שחיבר מאז 1941, ובו גם משירי
לאות ו הנה ימים באים. חלוקת הספר לשבעה שערים ביטאה את הכרת המשורר
בגיוון הרב המאפיין את חטיבות שירתו. ואכן, הספר מכיל שירים שונים זה מזה מבחינות רבות:
שירים ליריים אינטימיים בצד המנונים קולקטיביים-לאומיים אופטימיים; שירי חלום סוריאליסטיים
בצד שירים המעצבים רגעי מודעות חדים ואכזריים; שירים סדורי משקל, חרוז ובית בצד רצפים
ריתמיים חופשיים; שירי קינה על יקיריו (הבולט בהם: ״נשמת יוסי בן אחותי ברוניה״) בצד
שירי צחוק ושמחה, אהבה וארוס; ושירים ארס-פואטיים על סגולות השירה בצד שירים המעלים
עושר של חוויות חושיות ראשוניות (הבולט בהם: ״אלמוג אדום״).
בספרו השלישי, שירים בבוקר בבוקר (1953), נאספו שיריו שנכתבו
מ-1950 ועד 1952, והוא נחשב בביקורת כטוב בספריו. הספר מכיל, אכן, את הריכוז החשוב
ביותר של שיריו הבשלים. בולטת בהם הנטייה לעצב דובר מבוגר המשחזר את נקודת תצפיתו של
ילד, עמדה המעניקה למבטו רעננות חושית-חווייתית. במתכונת זו עשויים שירים כ״הולדת״,
״שזיף באור״, ״זרעים של עופרת״ ו״יצחק״, שהם משיאי יצירתו. שירים אחרים (״רחב״, ״משה״,
״שאול״) מעצבים מבט רענן על סיטואציות מקראיות תוך שילוב בין עבר להווה, והם חלק מזיקה
עמוקה ומתמשכת של המשורר אל המסורת היהודית לרבדיה, מן המקרא ועד ספרות הקבלה והחסידות.
עוד מכיל הספר שירי שמחה אקסטטיים (״לו מאה כובעים״), תגובות המנוניות על הקמת המדינה
(״שיר בבוקר בבוקר״), ובצדם שירים מלאי מתח הצומחים מהוויית מלחמת העצמאות, על המחיר
האנושי הכבד שגבתה (״ואחי שותק״, ״מלכות דממה״).
בתחילת שנות החמישים הקים גלבע משפחה והתיישב בתל אביב. מ-1953
עד 1980 עבד לפרנסתו כעורך בהוצאת הספרים מסדה, ובין השאר ייסד במסגרת זו בשנות השבעים
״ספרייה קטנה לשירה״, שבה טיפח שורה של משוררים צעירים, בהם חמוטל
בר-יוסף, רוני סומק ואדמיאל קוסמן.
אחרי עשר שנות שתיקה פירסם ב-1963 את כחולים ואדומים, אסופה מקיפה מספריו
הקודמים ובצדה צרור שירים חדשים תחת הכותרת ״שלושה שערים חוזרים״. מצד אחד, העמיק בשירים
אלה הדיאלוג המורכב של המשורר עם המקורות היהודיים (״פני יהושע״, ״אנא בכוח״, ״עזריה
מן האדומים״). מצד אחר, חדרו לשירים חומרי מציאות וחומרי לשון פרוזאיים יומיומיים,
והטון האקסטטי המשולהב התחלף בביטויים של פיכחון, עייפות ונמיכות רוח.
מהלך זה נמשך והעמיק בשני ספריו הבאים, רציתי לכתוב שפתי ישנים
(1968) ו אילה אשלח אותך (1972). שניהם עשויים רצפים של קטעים קצרים ודחוסים,
ללא כותרות, הנראים לעתים כרישומי חלומות ולעתים כרשומות-יומן אסוציאטיביות. הנימה
הכללית בשירים היא של היסוס וספק ביחס למציאות, חשבון נפש ויקיצה מאשליות, הסתלקות
החזון ומודעות לחידלון, ואלה ניכרים גם במיתון ובאיפוק ברמת הלשון וכן בארגונו הרב-משמעי
המפותל של התחביר. רק לפרקים מבליחה בהם האקסטזה החזונית של גלבע המוקדם, כגון בשיר
״ידעתי בחלום״ שנכתב, ככל הנראה, כתגובה מיידית נפעמת על איחוד ירושלים במלחמת ששת
הימים. לעומת זאת, אחרי מלחמת יום הכיפורים, ביולי 1974, פירסם גלבע בירחון מאזניים
שלושה שירים שזיעזעו את קוראיהם בקדרותם האפוקליפטית מנבאת החורבן. לאחר מכן שבת מכתיבה
וחידש אותה רק בשנתו האחרונה. בין אוגוסט 1983 לאוגוסט 1984 חיבר את ספרו האחרון,
הכול הולך: רישומים יומניים בעונה מאוחרת, העומד כולו בסימנה של ידיעת המוות
המתקרב, וחתם אותו כשבועיים לפני מותו. הספר ראה אור ב-1985, ושוב ב-2006 במהדורת צילום
של כתב היד.
גלבע זכה בפרסים רבים, שביטאו את ההערכה חוצת הדורות וחוצת האסכולות
הספרותיות כלפיו, בהם: פרס שלונסקי (1961), פרס ברנר (1970), פרס ביאליק (1971) ופרס
ישראל לשירה (1982). ב-1987 כונסו שיריו בשני כרכים. מלבד הספרים שנזכרו לעיל חיבר
סיפור מחורז לילדים בשם איש המים של גילי (1963) ופירסם אסופות-מבחר אחדות משיריו.
קובץ משיריו הופיע בתרגום לאנגלית בארצות הברית ובאנגליה ב-1979.
אמיר גלבע נפטר בתל-אביב בה׳ באלול תשמ״ד, 2 בספטמבר 1984.
אמיר גלבע : מבחר שירים, ודברים על יצירתו / מאת דן צלקה (תל אביב : מחברות
לשירה, 1962)
שלשה שערים חוזרים (תל-אביב : עם עובד, 1963) <לקט שירים><״מהדורה
חד-פעמית זו נדפסה בק״ן עותקים״. ״הוצאה לידידים״>
איש המים של גילי (מרחביה : ספרית פועלים, תשכ״ג 1963) <איורים
– שושנה הימן>
כחולים ואדומים (תל-אביב : עם עובד, 1963)
רציתי לכתוב שפתי ישנים (תל אביב : עם עובד, תשכ״ח 1968) <שירים>
קטף : שירים מכאן ומכאן (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1971)
אילה אשלח אותך (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ג 1972)
The light of lost suns : selected poems of
Amir Gilboa / selected and translated from the Hebrew by Shirley Kaufman with
Shlomith Rimmon (London : Menard Press ; New York : Persea Books, 1979)
הכל הולך : רישומים יומניים בעונה מאוחרת (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ה
1985) <שירים>
שירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1987) 2 כרכים <התוכן: [א]:
כחלים ואדמים. -- [ב]: רציתי לכתב שפתי ישנים. - י״ב שירים. - אילה אשלח אותך.
– הכל הולך. קורות חיים>
כל השירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1994) 2 כרכים <התוכן:
כרך א. לאות, שבע רשיות, שירים בבקר בבקר, כחלים ואדמים. -- כרך ב. רציתי לכתב
שפתי ישנים, קטף, אילה אשלח אותך, הכל הולך. קורות חיים>
הכל הולך : רישומים יומניים בעונה מאוחרת (תל-אביב : קשב לשירה, תשס״ו
2006) <״שירים בכתב ידו של המשורר״>
הנה ימים באים : שירים 1942–1946 (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : מרכז קיפ לחקר
הספרות העברית, אוניברסיטת תל-אביב, 2007) <עריכה ומבוא -
חגית הלפרין ; עורך משנה -
אילן ברקוביץ׳>
איש המים של גילי (חבל מודיעין : כנרת, בית הוצאה לאור, תשע״ז 2017)
<איורים – ליאורה גרוסמן>
תרגום:
בגיטו רומא : (רומן היסטורי מחיי היהודים ברומא במאה השש עשרה) / ש. אפטר (מרחביה
: ספרית פועלים, 1948) <תרגום מיידיש>
ברק, לאה.התשתית בשיר החדש : לפי שירי א׳ גלבע, ט׳ ריבנר וי׳
עמיחי (רמת-גן, תשל״ח) <״מוגש כמלוי חלקי של הדרישות לקבלת תאר ׳מוסמך׳ - המחלקה
לספרות עברית - אוניברסיטת בר-אילן>
הרפז, דבורה.מאפייני סגנון בשירת אמיר גלבע (רמת גן, תשס״ג
2003) <דיסרטציה--אוניברסיטת בר אילן, תשס״ג 2003>
הרציג, שלמה.החלום כציר פואטי ואינטרפרטאטיבי ביצירת אמיר גלבע
(תל-אביב, תשמ״ז) <עבודת גמר (מ.א.)--אוניברסיטת תל אביב, תשמ״ז>
חקק, לב.עם ארבעה משוררים :
אברהם בן יצחק, אמיר גלבע, נתן זך, שלמה זמיר (תל אביב : עקד, 1979) <מבוסס
על עבודת דוקטורט, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס, 1974>
יונאי, חביבה.לבוא חפשי לעיר נצורה : גילויי נושא השואה בשירת
אמיר גלבע לתקופותיה (תל אביב : חמו״ל, תשל״ד) <עבודת גמר לקראת התואר מ.א., אוניברסיטת
תל אביב - החוג לתורת הספרות הכללית>
צורית, אידה.החיים האצילות : פרקים
ביוגראפיים ועיונים במרכיבים הקבליים-החסידיים של שירת אמיר גלבע (תל-אביב : הקיבוץ
המאוחד, 1988)
Bargad, Warren.To write
the lips of sleepers : the poetry of Amir Gilboa (Cincinnati : Hebrew Union
College Press, 1994)
מאמרים:
איזיקוביץ, גילי.
מים שקטים.הארץ, גלריה שישי, י׳ באלול תשע״ז, 1 בספטמבר 2017,
עמ׳ 20–26 <על אמיר גלבוע עם צאת מהדורה חדשה של ספרו לילדים ״איש המים של גילי״>
ברזל, הלל. שירים לא
מכונסים של אמיר גלבע. בקורת ופרשנות, חוב׳ 20 (טבת תשמ״ה,
דצמבר 1984), עמ׳ 5–24.
ברזל, הלל.ה״יש״ וה״אין״.
בספרו: גבהות הכיסופים: שירה מתקנת עולם: עיקרי
השקפה ואמונה מ״צדקיהו בבית הפקודות״ ועד ״הכול הולך״ (תל אביב : אגודת הסופרים
העברים בישראל, תשנ״ג 1993), עמ׳ 219–252 <על ״גבישייך להלך״,
״הכול הולך״>
ברטוב, חנוך. ״הוא בא בדמיונַי״ : על המשורר
אמיר גלבע ז״ל. משיב הרוח, גל׳ כ״א (קיץ תשס״ו 2006), עמ׳ 11–14 <חזר ונדפס
בספרו לגדול ולכתוב בארץ ישראל (אור יהודה :
זמורה-ביתן, 2007), עמ׳ 47–52. <דברים בערב לזכרו של אמיר גלבע, שיזם גוף של משוררים
״משיב הרוח״, 4 באוקטובר 2004>
גורי, חיים. האיש הכותב שפתי ישנים.
בספרו: עם השירה והזמן : דפים מאוטוביוגרפיה ספרותית (תל אביב : מוסד ביאליק
והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008), כרך ב׳, עמ׳ 236–247.
גורפיין, רבקה. [על ״שאול״
מתוך ׳כחולים ואדומים׳]. בספרה: עם שיר (תל-אביב
: עקד, 1967), עמ׳ 38–43.
גורפיין, רבקה. ״שיר בבקר בבקר״ / אמיר
גלבע. בספרה: אבל הדברים היפים : מסות על ספרות עברית חדשה (תל-אביב
: ספרית פועלים, תש״ם 1980), עמ׳ 19–23.
האפרתי, יוסף. על שני שירים של אמיר
גלבוע. עכשיו, גל׳
64 (1995–1996), עמ׳ 39–48 < על השירים ״זרעים של עופרת״ ו״הולדת״ לאמיר גלבוע.
נדפס לראשונה ב׳עכשיו׳ בשנת 1962>
ויסברוד, רחל. ״שירים בבוקר בבוקר״. בתוך: בימים האחרים
: תמורות בשירה העברית בין תש״ח לתש״ך (תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 2002), עמ׳
189–242.
זכאי, חיים. שירו האידיאולוגי של אמיר גלבע ״כי אז אצעק״ בהשוואה
לשירו של ברטולד ברכט ״אגדה מודרנית״. בספרו: מבית ומחוץ :
מסות (תל-אביב : ישראל-בוך, תשנ״ו 1996), עמ׳ 80–94.
לוין, ישראל. החלום לא כחלום יעוף :
קולות מן העבר בשירתו של אמיר גלבע. בספרו: שירה
ארגוה ידי רעיון : עיונים בשירה העברית בספרד בימי הביניים ובהשפעת הפיוט
הקדום על השירה העברית החדשה (לוד : מכון הברמן למחקרי ספרות : הוצאת הקיבוץ המאוחד,
תשס״ט 2009), עמ׳ 531–545 <דברים שעיקרם נאמר בערב זיכרון למשורר בעשור למותו,
באוניברסיטת תל-אביב, 20 בדצמבר 1994>
לנדאו, דב. איילה בין זאבים בשיר פתיחה
של אמיר גלבוע. בספרו: עידונה של שאגה
: פרקים ביסודות השירה הלירית (תל אביב : פפירוס, תש״ן 1990), עמ׳ 233–245 <על
השיר ״אילה אשלח אותך״>
מוקד, גבריאל. פרס לשירה בגדולתה - אמיר
גלבוע ויהודה עמיחי. ידיעות אחרונות (1984) <על הענקת פרס ישראל לשני המשוררים>
<חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים,
רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור-המדינה (תל-אביב : עכשיו : כתב : עמדה,
תשע״א 2011), עמ׳ 240–242>
מילמן, יוסף. ׳מדמיין [...] בוהה [...] ושותק׳: חזיון הריק בשירתו המאוחרת
של אמיר גלבע. מחקרי ירושלים בספרות עברית,
כרך י״ז (תשנ״ט 1999), עמ׳ 145–166.
מירון, דן. הרהורים על שירת גלבע.
הארץ, תרבות וספרות, כ׳ בניסן תשכ״ד, 2 באפריל 1964, עמ׳ 10, 13 <חזר ונדפס
בקובץ אמיר גלבע׳ : מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו / ליקט וצירף מבוא
וביבליוגרפיה אברהם בלבן (תל-אביב : עם עובד, תשל״ג 1972), עמ׳ 96–108>
מירון, דן. בתחום ומחוץ לתחום.
הארץ, 17 באפריל 1964.
מירון, דן. בתחום ומחוץ לתחום.
הארץ, תרבות וספרות, י״ב באייר תשכ״ד, 24 באפריל
1964, עמ׳ 10.
מירון, דן. ״מלכות דממה״. בספרו: מול
האח השותק : עיונים בשירת מלחמת העצמאות, מחזור ראשון (תל אביב : האוניברסיטה
הפתוחה ; ירושלים : כתר, 1992), עמ׳ 357 368 <על השיר ״מלכות דממה״ לאמיר גלבוע>
סלבסט, יורם. על מה אנחנו כותבים כשאנחנו
כותבים על שירה? : עיון במאמרים אחדים על שירתו של אמיר גלבע.
מאזנים, כרך
פ׳, גל׳ 5–6 (תשרי תשס״ז, ספטמבר 2006), עמ׳ 24–28.
פרגר-וגנר, רותם. הולך. ארץ אחרת, גל׳ 31 (טבת תשס״ו,
דצמבר 2005), עמ׳ 54–56 <דיון בשיר ״ככה כמו שאני הולך״ מתוך ׳רציתי לכתוב שפתי
ישנים׳>
פרוכטמן-אגמון, מאיה. ״אני מבין שאת מבינה שאני מבין״ : עיון
בלשני בשירה המודרנית על פי שני שירים של אמיר גלבע. מאזנים, כרך
נ״ח, גל׳ 5–6 (תשמ״ה), עמ׳ 26–28.
צורית, אידה.שירת אמיר גלבע.
משא (מצורף ל׳למרחב׳), שנה ששית, גל׳ 21 (ו׳ בסיון תשט״ז, 16 במאי
1956), עמ׳ א, ב ; גל׳ 22 (ח׳ בסיון תשט״ז, 18 במאי 1956), עמ׳ א, ב.
צורן, יאיר. ״מי יושב על מדינה״. עתון 77, גל׳ 234–235
(1999), עמ׳ 14–23, 44 <העם והמדינה בשירת אמיר גלבע>
צורן, יאיר. זיקתו של אמיר גלבע לכתבי ר׳ נחמן מברסלב - עוד למילונו
הפיוטי של המשורר. דימוי, גל׳ 19 (2000–2001), עמ׳ 61–64.
צורן, יאיר. ״אחינו! האדמה בוערת!״ : ״עם בני דמי״ וזיקותיו לשירת
אמיר גלבע. מאזנים, כרך ע״ט, גל׳ 2 (תמוז תשס״ה, יולי 2005), עמ׳
48–51.
צורן, יאיר. ״עבר ששאונו הסגיר לא יצא עם הצועדים בסך״ ״אל האתה האחר״
כמצייר דיוקנה של שירת אמיר גלבע. להיות ריאלי: בטאון קהילת ביה״ס
הריאלי העברי בחיפה, גל׳ 300 (2006), עמ׳ 113–126 <״מאמר זה בא לתאר מחזור שירים,
או ליתר דיוק תת-מחזור, קטן ומוקדם, האוצר בחובו את מכלול התופעות המארגנות את
שירת אמיר גלבע. המאמר מתייחס לקבוצת השירים הנושאת את השם המיוחד במינו ״אל האתה
האחר״. במאמר מנסה המחבר לעמוד על מבנהו ומיקומו המבטאים בצורה מרתקת את אופייה
של שירתו של אמיר גלבע״>
צורן, יאיר. ׳עַל סַף הַשַּׁערַיִם׳ – שער פתיחה ל׳ספר חיי עולם׳.
בתוך: רגע של הולדת: מחקרים בספרות עברית ובספרות
יידיש לכבוד דן מירון / עורך חנן חבר (ירושלים : מוסד ביאליק, תשס״ז 2007), עמ׳
609–629.
רובינשטיין, בלהה.אמיר
גלבע - גודש מתפרץ של כוח ועדנה : איש הניגודים המפתיע. בספרה:
שירים ומה שביניהם : על משוררים ושירים בתכנית הלימודים החדשה לבית הספר העל-יסודי
(תל-אביב : עם עובד, תשס״ג 2003), חלק ב, עמ׳ 131–138 <כולל דיון בשיריו:
״יצחק״, ״נשמת יוסי בן-אחותי ברוניה״,
ו״שזיף באור״>
שחם, חיה. ״לא לשורר-לעורר״: שירת אמיר גלבוע
בזיקה מתעמתת אל שירת אלתרמן.דפים למחקר בספרות,
חוב׳ 7 (1990), עמ׳ 37–53.
שחם, חיה. שירת אמיר גלבע בזיקה מתעמתת
אל שירת אלתרמן. בספרה: הדים של ניגון: שירת
דור הפלמ״ח וחבורת ׳לקראת׳ בזיקתה לשירת אלתרמן (תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1997),
עמ׳ 205–225.
שיפמן, סמדר. מחציבה בכוכבים לנסיעה באוטובוס
(על קו אחד בהתפתחות הפואטיקה של אמיר גלבע). סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות,
חוב׳ 16–17 (1983), עמ׳ 58–63.
טרסי-גיא, אסתר. ״איש המים של גילי״. בספרה:
ביקורת זוטא : הערכות ספרי ילדים ונוער (תל-אביב : מ. ניומן, תשכ״ט), עמ׳
48.
על ״כחולים ואדומים״
זנדבנק, שמעון. שירי גלבוע המקובצים:
בקריאה ראשונה. אמות, שנה ב׳, חוב׳ ג׳ (ט׳) (כסלו-טבת תשכ״ד, דצמבר-ינואר 1963/4),
עמ׳ 102–104.
על ״אדם באמת אינו צריך״ (שיר מתוך ״כחולים ואדומים״)
חזק, בארי. ״אדם באמת אינו צריך״. בספרו
בבכי אותי תקצור (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1974), עמ׳ 129–135 <עבודת תרגיל
בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים שהוגשה לגב׳ עדה קינסטלר>
גורפיין, רבקה. ספרו החדש של אמיר גלבוע.
מאזנים: ירחון לספרות, כרך כ״ז, גל׳ 3–4 (1968), עמ׳ 248–251 <חזר ונדפס
בספרה: לאור הכתוב : סופרים ומשוררים בישראל
(תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ב 1972), עמ׳ 131–138>
בר-יוסף, חמוטל. כל שירי אמיר גלבוע.
דבר, משא, ג׳ באלול תשמ״ז, 28 באוגוסט 1987, עמ׳ 19–20 <<חזר ונדפס
בספרה טעמי הקריאה :
רשימות ביקורת ספרותית (מבשרת ציון : צבעונים, הוצאה לאור, 2006), עמ׳ 92–100>
צורן, יאיר. שיריו האחרונים של אמיר גלבע וזיקתם לכלל יצירתו.
להיות ריאלי: בטאון קהילת ביה״ס הריאלי העברי בחיפה, גל׳ 1 (297) (2002),
עמ׳ 85–105 <המאמר מציג את דרכו השירית של אמיר גלבע בכלל ואת השתקפותה בספרו ״הכל
הולך״>