תרצה אתר, משוררת, מתרגמת וסופרת
ילדים, נולדה בכ״ח בטבת תש״א, 27 בינואר 1941 בתל אביב, בתם של המשורר נתן אלתרמן ושחקנית
התיאטרון רחל מרכוס. למדה בבית הספר ׳תל נורדאו׳ ובתיכון עירוני ד׳, התגייסה לצה״ל
ושירתה בלהקת חיל השריון. לאחר שירותה הצבאי למדה דרמה בניו יורק, אך לא סיימה את לימודיה.
שיחקה בתיאטרון ׳הקאמרי׳, בתיאטרון ׳זווית׳ וב׳הבימה׳. ספר שיריה הראשון, צפנת,
ראה אור בהוצאת מחברות לספרות (1964). פירסמה עוד שני קובצי שירה, בין סוף לבין
סתיו (1972) וארצות הנשייה (1976). במלאות שנה למותה ראה אור שירים 1976/7,
קובץ שירים מוכן לדפוס שנמצא בין חפציה. כעבור שנה יצא לאור הספר עיר הירח (1979),
המציג מבחר רחב משני קובצי השירה הראשונים ומביא את שני הקבצים האחרונים במלואם. ב-2006
ראה אור הקובץ בלדה לאשה, המאגד את שיריה המולחנים. מצאה את
מותה בכ״ה באלול
תשל״ז, 7 בספטמבר 1977, בנפילה מחלון ביתה.
עם פטירת אביה (1970) עמדה (עם מנחם דורמן) בראש הוועד הציבורי
להוצאת כל כתביו. לכל אורך יצירתה שיריה עמוסים בפניות אל אביה, בהתייחסויות ליצירתו
ובציטוטים משיריו, כמו גם בשיבה מתמדת אל מצבי היסוד ואל הסמלים המרכזיים המרכיבים
את עולמו הפואטי. הביקורת המעטה שנכתבה על שירתה נטתה אפוא לראותה כאפיגונית של אלתרמן,
כאילו לא מצאה לשון אוטונומית משל עצמה; אולם שירתה מציגה התמודדות בין-דורית עם אחד
מן המשוררים החזקים ביותר שידעה השירה העברית. בעיקרה היא דיאלוג ממושך עם אלתרמן האיש
ועם הפואטיקה שלו, דיאלוג שיש בו קווים אירוניים וביקורתיים רבים. במסגרת דור משוררי
שנות השישים בשירה העברית, היא מהווה תגובה מרתקת ומיוחדת במינה לדור משוררי המודרניזם
העברי, ובראשם אביה.
בניגוד גמור למודוס הפואטי של אלתרמן, שירתה היא אישית-חווייתית
במובהק, מלאה יסודות ביוגרפיים, לעתים קרובות על גבול הווידוי. היא כותבת על חייה,
חיי אישה צעירה הנעה דרך רצף של חוויות יסוד – התאהבות, נישואים, לידה, גידול ילדים,
אובדן קרובים אהובים – ומבטאת חוויות רגשיות – חלומות, הזיות, חרדות וזיכרונות ילדות.
הפניות בשירים ממוענות אל דמויות מזוהות מחייה: אביה, אמה, סבתה, אהוביה וילדיה. בה
בעת לשונה, המלאה בצפיפות ביטויים שאולים משירת אלתרמן, מתכתבת עם שיריו הקנוניים בהתכתבות
סמויה וכמו כותבת אותם מחדש, באופן המהפך את משמעותם המקובלת ואת דימויו של אלתרמן
כאב וכמשורר.
תירגמה יותר מארבעים מחזות, רובם הוצגו בבימות המרכזיות בארץ, פירסמה
שבעה ספרי ילדים וכתבה פזמונים רבים שהולחנו בידי מלחינים בולטים (בהם משה וילנסקי,
סשה ארגוב, נורית הירש, מתי כספי ואחרים). ב-1970 זכה פזמונה ״אני חולם על נעמי״ בפרס
ראשון בפסטיבל בטוקיו, ובאותה השנה זכה פזמונה ״פתאום עכשיו, פתאום היום״ במקום הראשון
בפסטיבל הזמר העברי. ב-1972 זכתה בפרס זאב לספרות ילדים על ספרה יעל המטיילת
ובפרס ולנרוד (של אגודת הסופרים) על ספר שיריה ארצות הנשייה. הדפסה חדשה של
סיפורה ״האריה שאהב תות״ (2009) הופיעה ברשימת רבי-המכר עשרות שבועות ברציפות. פרקי
פרוזה פרי עטה יצאו לאור בעריכת שירה סתיו בשם פתאום כבו
כל האורות ב-2010. בשנת 2018 פורסם הקובץ תרצה אתר: כל השירים. הספר זכה
לשבחי הביקורת ולהצלחה מסחרית.
זעירא, מוטי. בגלל הלילה : תרצה אתר, סיפור
חיים (מושב בן שמן : כתר ספרים, 2019) <עריכה – שמעון
ריקלין>
מאמרים ורשימות
אתר, תרצה.
פתאום כבו כל האורות.הארץ, תרבות וספרות, כ״ט באלול תשס״ז,12
בספטמבר 2007, עמ׳ 2 <סיפור גנוז בשקית נילון, המתפרסם כאן בראשונה במלאות שלושים
שנה למותה של תרצה אתר. הביאה לדפוס - שירה סתיו>
אלבלך, נגה.
פרגים וחבצלות בר להלוויה שלי.הארץ, תרבות וספרות, כ׳ בסיון
תשס״ט, 12 ביוני 2009), עמ׳ 2 <תרגומי שירים של סילביה פלאת, שהתגלו בעזבונה של
המשוררת תרצה אתר, מלמד על ההשפעה הגורלית שהיתה למשוררת הבריטית עליה ברגעים שקדמו
להחלטתה להיפרד מן החיים>
אלבלך, נגה. אנחנו לא פחות חזקות : על
פן אחד ביחסי תרצה אתר ודליה רביקוביץ. אלמנך: כתב עת לספרות, גל׳
3 (מאי 2010), עמ׳ 60–64.
גולן, ארנה. ״ילדותי הייתה ספינה״ מאת
תרצה אתר. בספרה גבר, אישה, תעודת זהות
: שאלות של זהות ביצירות מן הספרות העברית (תל אביב : חורב, תשס״ה 2004),
עמ׳ 301–305.
דורון, מיכל. נתן אלתרמן ותרצה אתר על ספת
הגרפולוג. מאזנים, כרך פ״א, גל׳ 1 (טבת
תשס״ח, דצמבר 2007), עמ׳ 22–23.
נגב, אילת. [שיחה עם יעל ונתן סלור, ילדיה
של תרצה אתר, על אמם, וכן על סבתם רחל מרכוס וסבם נתן אלתרמן]. בספרה: חיים פרטיים (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי
חמד, 2001), עמ׳ 71–82.
סלור, נתן. הרחובות הם אותם רחובות. Time Out תל-אביב, גל׳ 284 (10
עד 17 באפריל 2008), עמ׳ 153 <בשנת השלושים למותה של תרצה אתר, מביא בנה שיר מעזבונה>
סתיו, שירה.״אבא אני כובשת״
: יחסי אבות ובנות בשירה העברית בשנות הששים על פי שירתן של
דליה רביקוביץ, תרצה אתר ויונה וולך
(באר שבע, תשס״ח 2007) <דיסרטציה--אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס״ח 2007>
פלדמן, זיוה. ״קולך לי ציפור ושירך לי עולם ודמותך לי כסוד וכיער״
: עיון בשירה הגנוז של תרצה אתר. פסיפס, גל׳ 68 (חורף תשס״ח 2007/2008),
עמ׳ 16–20.
קובובי, דבורה. ״ילדותי היתה ספינה״. בספרה: ספרותרפיה
: הוראה טיפולית במבחן השנים (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה
העברית, תשס״ח 2008), עמ׳ 226–240.
אהרונוביץ׳, אסתי. לאן הלכו המיליונים. הארץ, מוסף
שבועי, ו׳ בניסן תשס״ה, 15 באפריל 2005, עמ׳ 38–44.
על ״שירים 1976/7״
עקרוני, אביב.מעזבונה של משוררת.
מאזנים, כרך נ׳, גל׳ 1 (כסלו תש״ם, דצמבר 1979), עמ׳ 65–66 <חזר ונדפס בספרו:
על כפות המאזניים : מבחר מאמרים (תל-אביב :
עקד, תשס״ז 2007), עמ׳ 40–43, בשם: היום אני סופרת את ימי חיי>
על ״בלדה לאישה״
מישורי, אפרת. מחכים ללחן ולביצוע.
ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, י״ח בתמוז תשס״ז, 14 ביולי 2006, עמ׳
28.
תרצה אתר, משוררת, מתרגמת וסופרת
ילדים, נולדה בכ״ח בטבת תש״א, 27 בינואר 1941 בתל אביב, בתם של המשורר נתן אלתרמן ושחקנית
התיאטרון רחל מרכוס. למדה בבית הספר ׳תל נורדאו׳ ובתיכון עירוני ד׳, התגייסה לצה״ל
ושירתה בלהקת חיל השריון. לאחר שירותה הצבאי למדה דרמה בניו יורק, אך לא סיימה את לימודיה.
שיחקה בתיאטרון ׳הקאמרי׳, בתיאטרון ׳זווית׳ וב׳הבימה׳. ספר שיריה הראשון, צפנת,
ראה אור בהוצאת מחברות לספרות (1964). פירסמה עוד שני קובצי שירה, בין סוף לבין
סתיו (1972) וארצות הנשייה (1976). במלאות שנה למותה ראה אור שירים 1976/7,
קובץ שירים מוכן לדפוס שנמצא בין חפציה. כעבור שנה יצא לאור הספר עיר הירח (1979),
המציג מבחר רחב משני קובצי השירה הראשונים ומביא את שני הקבצים האחרונים במלואם. ב-2006
ראה אור הקובץ בלדה לאשה, המאגד את שיריה המולחנים. מצאה את
