לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

הלל צייטלין (1871–1942)

<בהכנה>

Hillel Zeitlin

    הלל צייטלין, הוגה־דעות, סופר, משורר ועתונאי עברי ויידי, נולד בעיירה קורמי שבפלך מוהליב (כיום בתחומי בלארוס) בד׳ בסיון תרל״א*, 24 במאי 1871. נתחנך ברוח חב״ד. למד ב״חדר״ ואצל אביו, שהיה תלמיד־חכם מופלג, ואחר־כך באופן עצמאי. רכש ידיעה מקיפה בתחומי יהדות שונים, וכבן 13 עבר תקופת אכסטזה דתית, אך משום שנמשך גם אחר ספרות ההשכלה נצטננה התלהבותו ומלחמה פנימית נתלקחה בו. מגיל 16 התפרנס כ״מלמד״ בכפרים נידחים, וכך למד להכיר את מוכי הגורל. בשנים 1901–1904 עסק בהוראה בירוסלאוו (פלך סמולנסק), אחר־כך ישב בעיר הומל, שם עסק גם בכתיבה בעברית וביידיש. עסק גם במדעי־הטבע ובביקורת־המקרא וכך בא לספקנות דתית ושלילת האמונה לכל צורותיה. כן נמשך לניטשה, וכתב חיבור על חייו, שירתו והגותו (נדפס אחר־כך ב״הזמן״ וב״משואות״, תרס״ה). צייטלין ראה בניטשה, מבעד לכפירה החיצונית, מבקש אלהים ״עד לשגעון״, וזיקתו אליו נבעה משאיפתו שלו לאמונה עצמית, שתקים ״מקדש חדש״. תקופה זו לא ארכה וצייטלין, שהמשיך לחפש את אלוהיו״, התעמק בפילוסופיה יהודית וכללית, והרבה לפרסם בתחומים אלו. ביחוד דבק אז בשפינוזה ואף חיבר ספר על חייו, ספריו והגותו (נדפס: תר״ס). מבוכת האמונה הכניסה בו יאוש, וספרו על בעיית ״הטוב והרע״ (נדפס: תרע״א) טבוע בפסימיות מודגשת. אך היאוש שימש לו קרש־קפיצה – לאמונה. ספרו הנ״ל מסתיים בפיסקה, שהיתה לסיסמת חייו: ״אם אל ארץ תביט והנה צרה וחשכה... ופנה למעלה״. סייעה לזה אצלו גם דחיפה חיצונית: הפוגרומים של 1903 ו־1905, שזעזעוהו. אז כתב את ״על הזבח״, בה גילה את חרדתו לקיום היהודי, חרדה שלא עזבתו כל ימיו. הוא שב לאמונה ואף נעשה חדור הרגשת־ייעוד, להחזיר את העם בתשובה. התחיל לפרסם מאמרים חדורי להט דתי, שהפתיעו את קוראיו. את ה״אני מאמין״ החדש שלו הביע בפואמה ״הנצחון״, שנכנסה אחר־כך לספרו ״מחשבה ושירה״. למן 1906 ישב בוורשה וכתב בעתונים היידיים ״היינט״ ו״מאמענט״, למן זוטות ועד לנושאים מרכזיים בחיים היהודיים. נלחם לקיומו הפיסי של העם – בנתיבי הציונות, הטריטוריליזם והפולקיזם – ולשלמותה של היהדות. התקרב לתפיסתו של הרב א. י. קוק בשאלת מקומה של הציונות בתהליך ״אתחלתא דגאולה״. רושם מיוחד עשו ה״מכתבים לנוער היהודי״ שנתפרסמו ב״היינט״ וכונסו אחר־כך בספרו ״דער א״ב פון יודענטום״ (״הא״ב של היהדות״), מעין ״מורה־נבוכים״ חדש, שנודעה לו השפעה ניכרת על חלק גדול מהנוער, שראה בו מורה דרך. צייטלין שב ונמשך אל החסידות, לה הקדיש חלק גדול מיצירתו, במיוחד לחסידות חב״ד, ויצוין ספרו: ״החסידות, לשיטותיה וזרמיה״ (תר״ע). לדמותו של ר׳ נחמן מברצלב, הקדיש עיון רב, וספריו היסודיים בנושא זה הם: ״ר׳ נחמן מברסלב, החוזה מפודוליה״ (ביידיש); ו״ר״ן מברסלב, חייו, ספריו ותורתו״ (תר״ע). בימי מלחמת העולם הראשונה שקע ביותר בענייני מסתורין, והדבר התבטא בפרסומיו: ״על גבול שני עולמות״ (״התקופה״, ד׳); ״קדמות המסתורין בישראל״ (״התקופה״, ה׳), בו הוא טוען כי היהדות היא מיסתורית מעיקרה; ״מפתח לספר הזוהר״ (״התקופה״, ו׳ ; ד׳ ; ט׳). כן עסק בתרגום ה״זוהר״ לעברית ובפירושו (יצא־לאור רק פירושו להקדמת ה״זוהר״).  ביתו בוורשה היה מקום־מפגש לאנשי־רוח מזרמים שונים ומגוונים. בערוב ימיו, מתוך תחושת שואה מתקרבת, קרא בלהט רב, בכתב ובעל־פה, לתשובה ולתפילה, ויצוין ספרו: ״ספרן של יחידים״, תרפ״ח. לאכזבתו ולבדידותו נתן ביטוי בספר הווידוי האחרון שלו: ״דממה וקול״, שהוא סיכום עגום של חייו ומפעלו. בסוף שנת 1942 בדרכו לטרבלינקה הוצא צייטלין להורג על ידי הנאצים עטור בטלית ותפילין והוא בן 71.
    כתביו המכונסים: ״שריפטן״ (ביידיש, תר״ע); ״כתבים נבחרים״ (תרע״א–תרע״ב); ״בפרדס החסידות והקבלה״ (תש״ך); ״על גבול שני עולמות״ (תשכ״ה).
* לפי מספר מקורות נולד בשנת תרל״ב.


יצירות הלל צייטלין בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי שמחה בונם אורבך עבור האנציקלופדיה העברית
[מקורות נוספים: קרסל, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראטור,  ויקיפדיה;
 Электронная еврейская энциклопедия; The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe; Еврейская энциклопедия Брокгауза и Ефрона] 

ספריו:

עריכה:

על המחבר ויצירתו:
ספרים:
  • ספר צייטלין / ערוך בידי ישעיהו וולפסברג וצבי הרכבי (ירושלים : הוצאת הספרים הארץ־ישראלית בסיוע מוסד הרב קוק, תש״ה 1944)
  • אבלמן, עשהאל.  הלל צייטלין ויצירתה של התרבות היהודית במזרח אירופה, 1871–1919 (רמת־גן, תשס״ז 2006) <דיסרטציה–אוניברסיטת בר־אילן, תשס״ז 2006>
  • אורבאך, שמחה בונם.  תולדות נשמה אחת : הלל צייטלין, האיש ומשנתו (טבעון : שם ויפת, 1953)
  • בלומן, עוז.  איש משורש נביא : הממד האתי בבקשת האלוהים של הלל צייטלין (תל אביב : הוצאת אדרא, תשפ״ג 2022)
  • ברויאר, בנימין.  הגותו של הלל צייטלין וזיקתה לפרידריך ניטשה וברוך שפינוזה (ירושלים, תשנ״ט 1999) <עבודת גמר (מ.א.)–האוניברסיטה העברית בירושלים, סיון תשנ״ט, יוני 1999>
מאמרים:
קישורים:

OpenLibrary – OL169425A Wikidata – Q966357 J9U – 987007270220105171 NLI – 000145508 LC – n82013443 VIAF – 54378322
עודכן לאחרונה: 20 במאי 2024

לראש הדף
לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף