הלל צייטלין נולד בעיירה קורמי שבפלך מוהליב למשפחה חסידית (חב"ד). עוד בילדותו התבלט כעילוי חריף וכבעל נפש רליגיוזית. בהיותו בן 15, התייתם צייטלין מאביו והחל לשמש כמורה עברי. יציאתו מהישיבה הפגישה אותו עם המציאות היהודית של התקופה. צייטלין הצעיר החל לעיין בתחומי הרוח ובספרות מגוונת, בספרות המחשבה היהודית לגווניה, עיין בחיבורים ספרותיים משל סופרי דורו כגון טולסטוי ודוסטויבסקי כמו כן עיין בחיבורי מבקר הספרות לב שסטוב (שצייטלין העריכו מאוד וכתב עליו רבות) ואחרים. עיין בספרי ביקורת המקרא, בהם ספרו של שפינוזה "מאמר תיאולגי מדיני" ועוד, וכן פילוסופיה קלאסית ומזרחית. החשפותו של צייטלין לספרות זו הביאה אותו לספקות קשים באמונה ולתקופה שבה פסק לשמור מצוות. בכתיבתו הפובליציסטית ניכרת מעורבותו הרגשית הרבה של צייטלין בסבל של בני עמו. צייטלין הדגיש בכתיבתו את הפער שבין האידאות הנשגבות של הציונות מצב השפל והאיום על יהודי מזרח אירופה שסבלו מרדיפות, עוני וחרפת רעב. לאחר מלחמת העולם הראשונה (שאותה חזה שנים קודם) החל צייטלין לחזור לאמונת אבותיו. תהליך זה בא לידי ביטוי במאמרים השונים שפרסם כמו "אדם עליון או אל עליון" בו הוא מבקר את תפיסתו של ניטשה בדבר האדם העליון - תפיסה שצייטלין הזדהה עמה עד לא מכבר. ככל שנקפו השנים, צייטלין חזר בו מעמדותיו "החילוניות" והפך ל"ר' הלל צייטלין". צייטלין הצטרף לתנועה הציונית ואף דגל בגישה ההרצליאנית. בתקופה זו פרסם צייטלין מאמרים על ר' נחמן מברסלב ועל חסידות חב"ד. אולם גם לאחר ש"חזר בתשובה" נשאר צייטלין עצמאי בדעותיו ומקורי ברעיונותיו. בשנת 1921 פרסם צייטלין מאמר בו הוא מספיד את חברו הטוב יוסף חיים ברנר שנרצח ביפו באותה שנה. דרכיהם של צייטלין החוזר בתשובה וברנר האתאיסט הראדיקלי נפרדו מאז שב צייטלין לדת. אולם במאמר ההספד, ניכרת רוחו הגדולה של צייטלין שהעריך אנשים בהתאם למהותם ולא לאמונתם. יתכן כי מוטיב הייאוש שימש עבורו מעין גשר לשיח עם ברנר, שהרי באופן פראדוקסאלי דווקא הייאוש שימש עבורו קרש קפיצה אל האמונה. רושם מיוחד עשו מכתביו לנוער היהודי ששימשו מעין "מורה נבוכים" לדור, חלק מהם ראה בו מורה דרך. בסוף שנת 1942 בדרכו לטרבלינקה הוצא צייטלין להורג על ידי הנאצים עטור בטלית ותפילין והוא בן 71.
[מקורות: קרסל, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראטור,  ויקיפדיה]

ספריו:

עריכה: