חֲדַר הָאֹכֶל
פרנסיס ז'ם
יֵשׁ אָרוֹן
שֶׁהוּעַם בְּרָקוֹ,
שָׁמַע אֶת קוֹל
דּוֹדוֹתַי,
שָׁמַע אֶת קוֹל
אֲבִי-אָבִי,
שָׁמַע אֶת קוֹל
אָבִי.
לְזִכְרוֹנוֹתָיו
הָאָרוֹן נֶאֱמָן,
וְטָעוּת לְאִלֵּם
לְחָשְׁבוֹ,
כִּי אֲנִי מְסַפֵּר
עִמּוֹ.
וְיֵשׁ אוֹרְלוֹגִין
עָשׂוּי עֵץ.
לֹא יָדַעְתִּי
לָמָה נָדַם קוֹלוֹ,
לֹא אֶחְפֹּץ עַל
זֶה לְשָׁאֳלוֹ;
יָכוֹל הֱיוֹת כִּי
נִשְׁבַּר
הַקְּפִיץ שֶׁקוֹלוֹ
שָׁם נִסְתָּר,
פָּשׁוּט, כְּקוֹלוֹ
שֶׁל אִישׁ מֵת.
וְיֵשׁ גַם מִזְנוֹן
יָשָׁן
שֶׁרֵיחוֹ כְּדוֹנַג
וּכְרִבָּה,
אַגָּסִים וְלֶחֶם
וּבָשָׂר.
זֶה מְשָׁרֵת
מָסוּר. הוּא יוֹדֵעַ
כִּי אֵין לִגְנֹב
דָּבָר.
סָרוּ אֵלַי
הַרְבֵּה אֲנָשִׁים וְנָשִׁים
שֶׁכָּפְרוּ
בְּאֵלֶה הַנְּשָׁמוֹת הַקְּטַנּוֹת.
וָאֶצְחַק כִּי
יַחְשְבוּנִי יְחִידִי בְּכָאן
עֵת יֹאמַר
אוֹרְחִי, בְּדָרְכוֹ עַל מִפְתָּן:
– מַה שְׁלוֹמְךָ, הָאָדוֹן זַ'ם.