“ר בֶּריל חולה, חולה מסוכן מאד” – ר' בריל מסוכן" – “ר' בריל צריך רחמים” – – הכּוֹל נאנחים: “יהודי כשר כמוהו, נשמה כשרה כזאת, איש חסיד כזה!”
ואם אני שואל: ומי הוא ר' בּריל? הם מביטים עלי כעל אדם שאינו מן הישוב, על פרא-אדם:
– אינך יודע את ר' בּריל? את ר' בּריל אינך יודע?
ואני מצטדק לפניהם: רבותי, הלא גר אני פה, הלא רק ימים מועטים אני בתוככם!
אך ללא הועיל! “ומה בכך? גם תינוק מוטל בעריסה יודע את ר' בּריל …”
ר' בּריל, כפי שאני שומע, הוא יהודי אמיתי; לו היינו כולנו כמוהו, כי אז כבר בא בן-דויד …
ואני אומר בלבי: מי יתן …יהיה כל עם ה' כר' בּריל, ויבוא הגואל …
והנני משער, כי ר' בּריל הוא למדן מופלג, בקי בש"ס ובפסוקים ובאחרוני-האחרונים; והוא גם בעל-צדקה ככלבא-שׂבוע, עשיר כקורח בשעתו, ועל כל אלה יהודי נאמן לאלהיו ולעמו, ומוכן ומזומן בכל רגע למסירות נפש, לקידוש השם …
פתאום נזכרתי שראיתי פעם איזה ספר תורני, מאת איזה מחבר בציאַכנוֹבקה; מן הסתם אמרתי, הוא ר' בריל! ואשאל:
– האם הוא חבּר ספר על טהרות?
והם מושכים בכתפיהם, כאומרים: לא זו הדרך …
– ר' בּריל – אומרים לי – לא כתב ספרים, וגם למדן גדול איננו …הוא יודע פרק משניות, איזה מקומות בעין-יעקב …
אם כן הרי הוא בעל צדקה, ראיתי בציאַכנוֹבקה בית-כנסת, בית-מדרש, בית הכנסת-אורחים, שהוא אגב אורחא גם בית-חולים או, כמו שקוראים לזה “הקדש”, יש גם מרחץ ומקווה.
– את מה מכל אלה בנה ר' בּריל?
הנני בעיניהם מתלוצץ על מנת להכעיס …
ר' בּריל היה קמצן מטבעו, שלא אכשל בלשון-הרע, גם צדקה לא נתן מעולם …לא הלוָה לאיש יהודי אף פרוטה אחת בלי רבּית קצוצה – אל יהי נא לו דבר זה לגנאי – ר' בּריל לא הביא אורח הביתה, לא לשבת ולא ליום-טוב, ולא לסעודת ראש-חודש …כשהוא משליך שלוש פרוטות להקערה בערב יום-הכפורים, הוא רועד כולו …שלא אחטא בשׂפתי …
וחבילות-חבילות אנשים ונשים עומדים בשוק, והכּוֹל נאנחים, שואלים ועונים, ועל שׂפתי כולם – ר' בּריל …
– ונפלא הדבר – מעיר אחד מן החבורה – שהיהודים הכשרים, היהודים האמיתיים באמת, הם כּילַיִים וקמצנים, והאפיקורסים והמופקרים מבזבזים הרבה כסף לצדקה …אם יש חברות של צדקה בעיר, הלוָאות כשרות, איזו קרן קימת – חזקה ששם יד ה“אשכנזים” תקיפה … ששם מעשנים בשבת! …והא ראיה – ר' בּריל! והלא היה, חס ושלום, נהרג על פחות משווה פרוטה …
הנני קרב אל חבורה אחרת.
גם פה מקוננים.
– ר' בּריל! אוי – ר' בּריל! איני יודע אם מלאו לו שבעים שנה …איזה חטא גורם …רבונו של עולם – איזה חטא!
– איש יהודי כזה! מיוחס כזה – מתחיל אחד לקונן, והשני משסעו:
“מיוחס” כאן דבר שמיה …איזה מיוחס? לא מצדו ולא מצדה …
– מצד אשתו, הלא ידוע לכּוֹל – מסייע השלישי …
– העיקר הוא – יחוס עצמו! מילתא זוטרא, ר' בּריל!
ואני מתחנן לפניהם: יהודים, הגידו נא לי, מי הוא ר' בּריל?
– “ר' בּריל הוא ר' בּריל ודי!”
ובעיר אין מסחר וקנין, אין משׂא-ומתן, אין דוֹבר דבר ואין דואג לפרנסה, אך הכּוֹל משׂיחים בר' בּריל, נדים ונעים לו, ומקוננים עליו.
הנה שואב המים – פתאום הוגד לו כי ר' בּריל חולה, ויתחלחל! האֶסל נפל מעל שכמו, הדליים התנפצו ימין ושׂמאל ברעש, והמים נשפכו! אחת הנשים צעקה פתאם צעקה גדולה, ומרה, גם ביקשה להתעלף – וכבר חונה עליה המון נשים, וכולן רועשות, צועקות וסופקות כף.
– יהודים בני רחמנים! – נשמע קול אחת הזקנות, בלי ספק גבאית מלומדת – יהודים בני רחמנים, מה אתם מחשים? עושו, חושו, הצילו! אנחנו הנשים לעשׂות, אך אין אנו יכולות לעשׂות …כי מה יעשׂו עניי הצאן, נשים …נשים חלשות …
והאוויר נמלא אנחות ודמעות …
הלא דבר הוא – אמרתי בלבי – לחינם לא תהמה עיר, לא ייליל כל יושב בה.
בלי ספק – עונה אני לעצמי – ר' בּריל הוא סוחר נאמן; גם “עסקת באמונה” דבר נכבד הוא, בפרט בזמן הזה, מיום שרבו הרמאים …
– שמע נא, ר' קרוב – פונה אני אל אחד הסופקים כף – הגידה לי, במה מתעסק ר' בּריל?
וגם הוא מושך את כתפיו.
– מתעסק? הוא לא עשׂה מסחר וקנין מעודו …אשתו, כל זמן שהיתה בחיים, החזיקה בית-מרזח …והאמת נתּנה להיאמר: בית-המרזח לא היה בתכלית הצניעות …כך דרכן של נשים, מבוהלות הן על הפרוטה … יעשׂו להם השכורים בחדר-האופל מה שלבם חפץ …ורבים היו מרננים אחריה …אך כשהגידו לר' בּריל, וראו שהוא מחשה ואינו מוחה, החרישו כולם …
ונותר לי בשביל ר' בּריל אך תואר אחד: ירא-שמים פשוט …במקום יחוּס – יחוּס עצמו, במקום תורה – פרק משניות ואילו מילי דרבנן …במקום משׂא-ומתן באמונה – אורך-אפים לכל הנעשה בבית-האופל …אך ירא שמים …
ר' בּריל היה בלי ספק כשל-ברך, בעל-בכי בטבעו, בלי ספק היה מרבה לשבת בתענית, ואולי עשׂה גם איזה “גלגול שלג” …והדבר נקל, שלג בתפוצות ישׂראל לא יחסר! …
והנני שב אל האכסניה: חפץ אני עוד לחקור שם את בני-הבית.
והאכסניה, כנהוג בערים קטנות, היה חדר לפנים מחדר בית-המרזח …
אך חדר-המשתה ריק, בעל-הבית איננו, כי רץ, כאשר אמרו לי, ברגליו, אל הקודש, להודיעו על שלום ר' בּריל. הקדוש שיחי‘, יודע אמנם בעצמו, אבל מידת דרך-ארץ היא להודיע …גם בעלת-הבית איננה; היא מיהרה ללכת למדוד את הקברים הקדושים …כלתם היא בבית-הכנסת, יחד עם המון הנשים, ה“קורעות” את דלתות ארון-הקודש …ובעלה גם הוא איננו הולך בטל; עומד הוא עתה בבית-המדרש ומנצח על האומרים תהילים …ובבית-המרזח הריק רק שפחה מזוהמת ופרועת-ראש; ואני מתיירא לבוא אתה בדברים, פן יחשדוני במה שאין בי …והנני הולך אל חדרי לכתוב מכתבים אל מכרי, אך הנה קול קורא: ר’ בּריל! ואני שב אל חדר-המרזח.
שני אנשים באו, האחד חגור חבל, בלי ספק נושׂא סבל, השני אין לו כל סימני אמנות, אך חטמו האדום מזכיר את ה“נושׂאים” …
– שמע נא, אחי – אומר בעל החוטם – לא טוב הדבר, לא טוב …אך מה לעשׂות? צריך לטעום מעט יין שׂרף …ר' בּריל – ה' יאריך ימיו ושנותיו – גם הוא אוהב את הלגימה …כל זמן שהיתה אשתו המרשעת, לא נתנה לו לשתות, אבל אחרי כן …ובפרט בשעת חדוָתא, יום זכרון למת וכדומה, היה תמיד הראש והראשון.
השפחה מוזגת ובעל החוטם מרים את הכוס ואומר בגאון:
– שלושים שנה רצופות התפללתי אתו ב“שטיבל” אחד, אני יודע מה הוא ר' בּריל – – לחיים!
– לחיים טובים ולשלום …
– ומה אכפת ליה להקב"ה – אם יתפלל ר' בּריל עוד שלושים שנה בכאן?
ובעל החוטם מעיר:
– יתפלל …מתפלל גדול לא היה מעולם, הלא הוא מהקוֹצקאים הראשונים!
בלילה נדדה שנתי. השאון וההמולה גברו בעיר. בחוץ עוברים ושבים, קוראים זה לזה ועונים זה לזה. כחצות הלילה שב ר' יונה בעל האכסניה מדרכו, ויפרוץ הביתה בלוית המון אנשים צמאים לשמוע מפיהו, מה שאמר הקדוש שיחי‘. והקדוש אמר, כי ר’ בּריל צריך רחמים. השומעים ספקו כף ויצאו בשאון אבלים. ר' יונה מטפס ועולה בבגדיו על מטתו, ומצווה על המאחרים לצאת לעוררו בכל חצי שעה ולהודיעהו מה נשמע אצל ר' בּריל …
וכמעט בכל רבע שעה נשמע קול דופק בחלון וקורא:
– יונה, השומע אתה? ר' בּריל מזיע …בלי עין-הרע …ר' בּריל התעטש …ר' בּריל הרים ראשו והביט ראשונה לימין ואחר-כך לשׂמאל …ר' בּריל אומר תהילים בעל-פה …
וכעלות השחר נשמע קול רעם – החלון התפוצץ – קוראים את ר' יונה ליציאת נשמה …
וקול שועת העיר עולה לאזני …טובעת היא בים של דמעות …ואתפעל גם אני, וָאדוֹם, וזכרון כל מתי עולם עלה על לבי …
וכעבור הרעש נרדמתי …
למחרת הקיצותי ואלך ללווֹת את ר' בּריל …
המיטה הנה כבר בבית-הכנסת, רב העיר מספיד …יש לו קושיות עצומות על הפסוק “בכו בכוֹ להולך”, וקושיות יותר עצומות על חלקו הקודם “אל תבכו למת” …היתּכן? היתּכן שאיש מישׂראל לא יבכה על המת? …
שתי שעות רצופות סירס את המקרא זה בצירוף מקראות אחרים ומדרשים ואגדות, אך על אודות ר' בּריל לא שמעתי מפיו מאומה.
מן ההלוָיה שבתי בחברת ר' יונה.
– וכמה הניח ר' בּריל? – שאלתי.
– כשישים אלף – ענה.
– וכל זה מבית המרזח? – השתוממתי.
– היד ה' תקצר?
– וכמה עזב לצדקה?
אך באותו הרגע ניגש אלינו בחופזה צעיר לימים, בלי ספק בן-תורה, והחזיק בבגדו של ר' יונה.
– השומע אתה – קרא כמעט בעליצות – דין תורה יפה יהיה …שוּדא דדַיינַי מיוחד במינו.
– דהיינו?
– עוד לא שמעת? ר' בּריל ז"ל עזב תמיכה לאחותו האלמנה ואמר כהאי לישנא: יתנו לה שישים רובּל-כסף לשנה, חמשה רובּל-כסף מדי חודש בחודשו.
– כמדומה לי, שהדברים ברורים, ומצוָה לקיים …
– שוטה! שיסעו הצעיר – ובשנה מעוברת? “ואדר”?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.