בְּשָׁעָה זוֹ, בִּימֵי הַסְּתָו הַכֵּהִים,

בַּהֲלֹךְ וְהִתְכַּוֵּץ מֶרְחַב הָעֲרָבָה;

בַּחֲלַל הָעוֹלָם יִתְעוּ רוּחוֹת-עֶרֶב נְכֵאִים

כְּלַחַשׁ נֶפֶשׁ נֶעֱצָבָה;

וּכְאִלּוּ אֵיזוֹ יָד נַעֲלָמָה

בַּלָּט עַל תֵּבֵל מִכְסֵה לֵיל פּוֹרָשֶׂת;

וּכְיֶלֶד עָיֵף בַּאֲפֵל הַלֵּיל וּדְמָמָה

פָּנֶיהָ תֵּבֵל-יָהּ כּוֹבָשֶׁת; –

אָז יֵשׁ שֶׁנִּדְמֶה: נִבְלֵי יָהּ נִסְתָּרִים

בַּלָּט לְתֵבֵל שִׁירַת עֶרֶב שָׁרִים.

כֵּן תָּשִׁיר אֵם לְיַלְדָּהּ הַיָּגֵעַ

בַּחֲצִי קוֹל שִׁירַת עֶרֶשׂ נְכֵאָה.

1904