רקע
דוד שמעוני
עֲזוּבָה

אֶל הַחַלּוֹן הִיא יוֹשְׁבָה לְבָדָד.

צָהֳרֵי בָצִיר נִשְׁקָפִים עֲגוּמִים.

עַל הַשֻּׁלְחָן מְנוֹרוֹת הַשַּׁבָּת,

מַפָּה צְחוֹרָה וּזְבוּב קְטוּעֹ-כָּנָף.

דֹּם מַטְאֲטֵא מִתְנַמְנֵם בַּזָּוִית.


עַל הַמִּטָּה יוֹשֶׁבֶת זְקֵנָתָהּ,

רֹאּשָּהּ רוֹעֵד, עֵינֶיהָ מִתְעַצְּמוֹת,

מִשְׁקָפֶיהָ הַשְּׁוּרִים עַל שְׁבִיסָהּ,

מִסִּנּוֹרָהּ הַ“צְאֶינָה וּרְאֶינָה”

נוֹשֵׁר הָפוּךְ, עוֹד רֶגַע וְנָפַל.


אֶל הַחַלּוֹן הִיא יוֹשְבָה לְבָדָד.

עַל הַכְּפָר שַׁחַק סְתָו הִשְׂתָּרֵעַ.

שְׁחוֹר-צַמָּרוֹת הַיַּעַר מִתְלוֹנֵן,

עַרְעָר עָרֹם בַּגִּנָּה מְרַשְׁרֵשׁ,

עָשָׁן גַּלְמוּד בַּמֶּרְחָק מִתְאַבֵּךְ.


עִינָהּ צוֹפָה לַשְׁבִילִים הַנְּשַׁמִּים,

אָזְנָהּ צָדָה כָּל אִוְשָׁה נַעֲלָמָה.

אֵיפֹה יִרְבַּץ, אֵי יִרְעֶה דוֹד לִבָּהּ?

הָהּ, לֹא מָצָא עוֹד דּוֹדָהּ אֶת אָשְׁרוֹ

שָׁם, בְּאֶרֶץ נְדוּדָיו הָרְחוֹקָה.


עֲלֵי לֶחְיָהּ מִתְגַּלְגְּלָה דִמְעָה,

הָאוֹרְלוֹגִין בְּלִי הֶרֶף מְשַׁקְשֵׁק.

עַל הַתַּנּוּר הַמְסֻיָּד מְקֻפָּל

הוֹזֶה תַּחְתָּיו הֶחָתוּל הַזָּקֵן.

קוּרֵי שֵׁנָה עָלֶיהָ נִמְתָּחִים.


בַּחֲלוֹמָהּ: הוּא נִכְנָס; שַׁרְשֶׁרֶת

זָהָב נוֹצֵץ עַל חָזוֹ תִּתְנוֹעָע.

הִיא בוֹכִיָּה: “עַל מָה עֲזַבְתָּנִי?”

קוֹלוֹ רוֹטֵט: “חִפַּשְׂתִּי אָשְׁרֵנוּ”…

דִּמְעוֹת שְׁנֵיהֶם בְּנָשְׁרָן מִתְמַזְּגוֹת…


פִּתְאֹם תָּקִיץ: מִסִּנּוֹר הַזְּקֵנָה

נָפַל אַרְצָה הַ“צְאֶינָה וּרְאֶינָה”.

שִעְמוּם-עַד הַמַּטְאֲטֵא מְנַבֵּא.

צָהֳרֵי בָצִיר נִשְׁקָפִים עֲגוּמִים.

עָשָׁן גַּלְמוּד בַּמֶּרְחָק מִתְאַבֵּךְ.

תר"ע

המלצות קוראים
תגיות