דוד שמעוני
שירים
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: מסדה; תש"ט–תשי"ד.

שירים: ספר ראשון

מאת

דוד שמעוני


לזכר הורי ר' ניסן בר' דויד שמעונוביץ ומלכה בת ר' משה פרידלנד באהבה וביגון כשהוצרכתי לחלק את שירי הליריים לשני ספרים מצאתי לטוב לתת בספר הראשון את השירים שנכתבו בגולה, היינו משנת תרס“ב עד סוף שנת תר”פ, ובספר השני – את אלה שכתבתי משנת תרפ“א, כלומר מהשנה שבה השתקעתי בארץ-ישראל, עד שנת תש”ו. ואולם גם בספר הראשון הזה נכנסו כמה שירים שנכתבו בארץ-ישראל בשנות תרס“ט – תר”ע, כשעליתי לארץ בפעם הראשונה ועשיתי בה כשנה. אם כי שני ספרי השירים היו צריכים לפי התכנית לכלול רק את הליריקה שלי, מצאתי לאפשר, מטעמים סידוריים, להכניס בסוף הספר השני, במדור מיוחד (דור לדור) גם את כל הבלדות שכתבתי מתרפ“א עד תש”ו. חוץ מ“אגדות צפת” שנכנסו ב“ספר האידיליות”. ד. ש. (תרס“ב – תר”פ)

לזכר הורי ר' ניסן בר' דויד שמעונוביץ ומלכה בת ר' משה פרידלנד באהבה וביגון כשהוצרכתי לחלק את שירי הליריים לשני ספרים מצאתי לטוב לתת בספר הראשון את השירים שנכתבו בגולה, היינו משנת תרס“ב עד סוף שנת תר”פ, ובספר השני – את אלה שכתבתי משנת תרפ“א, כלומר מהשנה שבה השתקעתי בארץ-ישראל, עד שנת תש”ו. ואולם גם בספר הראשון הזה נכנסו כמה שירים שנכתבו בארץ-ישראל בשנות תרס“ט – תר”ע, כשעליתי לארץ בפעם הראשונה ועשיתי בה כשנה. אם כי שני ספרי השירים היו צריכים לפי התכנית לכלול רק את הליריקה שלי, מצאתי לאפשר, מטעמים סידוריים, להכניס בסוף הספר השני, במדור מיוחד (דור לדור) גם את כל הבלדות שכתבתי מתרפ“א עד תש”ו. חוץ מ“אגדות צפת” שנכנסו ב“ספר האידיליות”. ד. ש. (תרס“ב – תר”פ)


בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת

מאת

דוד שמעוני

בּוֹעֵר רְקִיעַ הַחֹרֶף וּמַרְאֶה לָאֵשׁ מַרְאֵה פְלָאִים:

מִתְחַלְּפִים, מִשְׁתַּפְּכִים, מִתְפַּזְּרִים וְרוֹעֲדִים רִבְבוֹת צְבָעִים,

וְרוֹקְדִים תּוֹךְ צִבְעֵי הַפֶּלֶא, מִתְחַבְּאִים, מִשְׁתַּמְּטִים וְחָשִׁים

הֲמוֹן צַלְמֵי קֶסֶם מוּזָרִים שֶׁל הָרִים וְיַמִּים וּנְחָשִׁים.

אַךְ כָּל מַה-שֶּׁאֶחְפֹּץ בָּם אֶרְאֶה, אֲשַׁנֵּם וְאַטֵּם כִּלְבָבִי:

בִּרְצוֹנִי הַר יִהְיֶה לְנָחָשׁ וְנָחָשׁ יֵהָפֵךְ לְלָבִיא…


וְהִנֵּה מִתְפַּשְּׁטִים הַצְּלָלִים וְשׁוֹפְכִים מֶמְשַׁלְתָּם מִסָּבִיב –

וְאֵלֶּה לֹא צִלְלֵי קַיִץ, וְאֵלֶּה לֹא צִלְלֵי אָבִיב;

חִוְרָתָם לֹא חִוְרַת הַלְּבָנָה וּתְכֶלְתָּם לֹא תְכֵלֶת נְהָרָה,

זוֹ לִבְנַת תַּכְרִיכֵי הַמֵּתִים, זוֹ נִשְׁמַת סְעָרָה וְקָרָה;

הֵם מְחַבְּרִים יְקוּם כָּל הָאָרֶץ, הֵם מְלַכְּדִים כָּל צִבְאוֹת שָׁמַיִם,

הֵם עוֹצְרִים בִּמְרוּצַת הַטֶּבַע וְשׁוֹפְכִים דְּמִי-סוֹד עַל הַחַיִּים.


וּבְחַדְרִי דוּמִיָּה וְחוֹלֵם אָנֹכִי בְּתוֹךְ הַדּוּמִיָּה…

הָאֵשׁ עַל הָאָח רַק לִפְעָמִים אֶת נִפְצָהּ הַצָּלוּל מַשְׁמִיעָה;

מִנָגְהָהּ צִיּוּרֵי הַכְּפוֹר עַל הַזְּכוּכִית הַקְּפוּאָה מוּפָזִים

וְחַדְרִי מִתְמַלֵּא זְהַב תְּכֵלֶת, וְחַדְרִי מִתְמַלֵּא אוֹר רָזִים:

הַכֹּל בּוֹ מוֹפִיעַ כְּקֶסֶם אַגָּדָה מְאֹד קַדְמוֹנִיָּה.

וְצוֹלֵל אֲנִי בַדּוּמִיָּה וְחוֹלֵם בְּתוֹךְ הַדּוּמִיָּה…


… וּפוֹרֵשׂ אָנֹכִי אֶת כְּנָפַי וְנִשָּׂא בְּשִׁמְמַת מִדְבָּרִים.

שְׂדֵה שֶׁלֶג בַּכֹּל מִשְׂתָּרֵעַ וְקֶצֶב לוֹ אַיִן וּמְצָרִים,

וּבוֹעֵר הַשָּׂדֶה כַּשֶּׁמֶשׁ בְּלִי נֵפֶץ וּבְלִי כָל שַׁלְהֶבֶת,

וְצָפוּן בַּדְּמִי: "שָׁוְא הַסָּאוֹן ונִצְחִי הוּא רַק דְּמִי הַמָּוֶת;

אֵשׁ חַיִּים חִישׁ תִּכְבֶּה, אֵשׁ מָוֶת אִלֶּמֶת לָנֶצַח תַּגִּיהַּ…"


כָּכָה אֶחְלֹמָה, אֶחֱזָיָה בַחֹרֶף, בִּבְעוֹר הָרָקִיעַ…

תרס"ב


בַּשַּׁלָּכֶת

מאת

דוד שמעוני

מִבֵּין הַשַּׁלֶּכֶת הַנּוּגָה, שַׁלֶּכֶת הַיַּעַר הַדּוֹמֵם,

לִי לָחַשׁ הָרוּחַ הַקּוֹדֵר שִׁירָתוֹ הַמְּלֵאָה תַמְרוּרִים

עַל דְּבַר לֵילוֹת-סוּפָה אֲיֻמִּים בְּחֶשְׁכַת הַמִּדְבָּר הַשּׁוֹמֵם,

עַל אָבְדַן הַתִּקְווֹת, עַל אָבְדַן הַנְּעוּרִים…


מִתַּחַת הֶעָלִים הַכְּמוּשִׁים בִּמְחוֹלוֹת הַמָּוֶת יָצָאוּ,

בַּמָּרוֹם כְּעֵין הָעֹפֶרֶת עֲנָנָה אִלֶּמֶת זָחָלָה;

מִתַּחַת עוֹד אַנְחוֹת חֲלָלִים, פִּרְפּוּרֵי הַגְּסִיסָה נִשְׁמָעוּ,

בַּמָּרוֹם כְּבָר דְּמָמָה: הַגְּסִיסָה חָדָלָה…


וּפִתְאֹם וַתִּשְׁלַח הַשֶּׁמֶשׁ קַרְנַיִם אֲחָדוֹת מִמָּרוֹם:

הָאַחַת צִיץ חִבְּקָה גוֹוֵעַ וַתִּשַּׁק לַגּוֹסֵס הַפֶּרַח.

הַשְּׁנִיָּה נִכְלָמָה הִתְגַּנְּבָה וַתִּפֹּל עַל צַוְּארֵי עֵץ עָרֹם,

וַתַּחְדֹּר הַשְּׁלִישִׁית לִלְבָבִי, שֶׁהָיָה לְקֶרַח…


וַיִּמַּס הַקֶּרַח וַתֵּעוֹר כָּל שִׁפְעַת הָאוֹרִים וּנְעוּרִים,

הִתְלַקְּחוּ הַזִּיקִים, וְחָיוּ הַחֲלוֹמוֹת כִּבְאָבִיב וְצָצוּ,

וּבְנַפְשִׁי הַקִּינָה נָדַמָּה, הַקִּינָה שֶׁל חַיִּים עֲכוּרִים,

לֹא! זְמִירוֹת אֶל לִבִּי בְּעֹז הִתְפָּרָצוּ!


הַיַּעַר לִי הִגִּיד: "רְאֵה, קְרָב עָרַכְתִּי,

עַד חָרַב לְשַׁדִּי, עַד נִדְעַךְ הָאוֹר!"

הַשֶּׁמֶשׁ לִי רָמְזָה: "אֶת אוֹרִי שָׁפַכְתִּי –

עֲדֵי אֲפָפַנִי עָב שָׁחוֹר מִשְּׁחוֹר…"

וַיִּקְרָא הָרוּחַ – הֶאָח, מַה-שָּׂמַחְתִּי

הָרוּחַ לִי קָרָא לַקְּרָב וְלַדְּרוֹר!!

תרס"ב


בַּמִּדְבָּר

מאת

דוד שמעוני

כְּבָר בָּצְקוּ רַגְלַי, כָּשַׁלְתִּי בֶּרֶךְ,

עִוְּדוּנִי תְלָאוֹת וּלְבָבִי חָלָל;

הַדֶּרֶךְ כָּבֵד, אֵין קֵץ לַדֶּרֶךְ,

אֵשׁ נַפְשִׁי כִבָּה, אוֹר עֵינַי שָׁלָל…


וּשְׂבַע עִנּוּיִים תָּעִיתִי דוּמָם,

בֵּין אַלְפֵי אָדָם כְּצֵל נֶהְלָכְתִּי;

לִכְפוֹר נִשְׁמָתָם וּלְאֵשׁ נְאוּמָם

לִלְעוֹג בִּדְמָעוֹת זֶה כְּבָר שָׁכָחְתִּי.


וָאָשֶׂם פָּנַי לִנְאוֹת הַסְּלָעִים,

וַתַּצֶּת אִשִּׁי אֶת חוֹל הַצִּיָה,

וּבְרֶגַע פֶּלִאי בֵּין הָעַרְבַּיִם

נָפַלְתִּי תַחְתַּי וַתְּהִי דוּמִיָּה.


אָז שֶׁמֶשׁ כֶּתֶם דֹּם שָׁקְעָה יָמָּה

וְאַרְגְּמַן מֶלֶךְ הִתְעַטְּפוּ שְׁחָקִים –

וַתִּנְהַר פִּתְאֹם וַתִּיף הַשְּׁמָמָה

בְּחַכְלִיל גְּסִיסָה וּגְאוֹן עֲנָקִים…


וַאֲנִי גָוַעְתִּי, כְּבָר קָרַב מוֹתִי,

בַּכֹּל הָס הָשְׁלַךְ, הַכֹּל הִתְאַפֵּק;

כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה לֹא סָפְדָה אוֹתִי,

רַק קַו פָּז בּוֹדֵד עָלַי הִתְרַפֵּק…


הוּא לָאַט סוֹדוֹת עֲשִׁירֵי קְסָמִים

מֵעוֹלָם אַחֵר, שָׁם זִיו נְצָחִים;

שָׁם שׁוֹטְפִים חַיִּים כַּבִּירִים, רָמִים,

שָׁם אֵשׁ לֹא תִכְבֶּה, לֹא יִבְּלוּ פְרָחִים;


שָׁם זוֹרְמִים גַּלִּים מֵרֹאשׁ הַיְצִירָה,

זִרְמָתָם זַכָּה, הֲמִיתָם בָּרָה;

כָּל דְּפִיקַת לֵב שָׁם רַק צִלְצוּל שִׁירָה

נוֹבַעַת נֶצַח וּבְלִי מַטָּרָה…


שָׁם חַיֵּי אָדָם כִּבְמַעְיָן טָמִיר

הֲמֻלַּת סְתָרִים, הֲמִית נַעֲלָמָה.

כִּצְמִיחַת אִילָן, כִּנְגִינַת זָמִיר,

כִּמְרוּצַת עָנָן בִּתְכֵלֶת רָמָה…


עוֹד הַרְבֵּה, הַרְבֵּה זֶה קַו הָרָזִים

עֲטוּף תַּעֲלוּמוֹת עִם לִבִּי נִדְבָּר…

הֶאֱזִינוּ סְלַעִים בָּאֵשׁ מוּפָזִים,

לֹא עָבַר רַחַשׁ בֵּין חוֹל הַמִּדְבָּר…

תרס"ד


מִמַּנְגִּינוֹת הַדְּרוֹר

מאת

דוד שמעוני

עַל קִיר חֲדַר כִּלְאוֹ עוֹד רָעַד קַו אוֹר…

הִשְׁתַּפֵּך בַּמֶּרְחָק הֵד בּוֹדֵד בֶּהָרִים

עִם לַחַשׁ הַצִּיָּה וּשְׁאוֹן הַמִּשְׁבָּרִים,

עִם צִוְחַת הַנֶּשֶׁר הַמְּלֵאֲתִי דְרוֹר.


הוּא קָרַע סְגוֹר לִבּוֹ וַיִּכְתֹּב בַּדָּם:

"גַּם גַּל עוֹצֵר שִׁטְפּוֹ וּנְגֹהוֹת נִדְעָכִים,

גַּם מִשְׁלֵי קַדְמוֹנִים מִלְּבָבוֹת נִשְׁכָּחִים,

רַק יִזְכֹּר דּוֹר אַחֲרוֹן אֶת שִׁירִי הָרָם;


וִיעַר אוֹתוֹ נֶשֶׁר בִּנְגִינַת הַקְּרָב,

שֶׁיָּעִיר עַל קִבְרִי בִּדְמִי חֶשְׁכַת צִיָּה,

וּשְׁמַעְתֶּם הֵד קוֹלוֹ, עֵת תָּפְרַע דּוּמִיָּה

בִּמְעוּף סוּפַת תֵּימָן וּמְרוּצַת הָעָב;


וּבְבַת-צְחוֹק חַכְלִילִית שֶׁל חֶרֶס הַפָּז

יִתְנוֹצֵץ בְּרַק דִּמְעַת נִשְׁמָתִי הַחוֹלָה,

וִיצַלְצֵל בִּבְשׂוֹרַת הַחֹפֶשׁ הַגְּדוֹלָה

כָּל עֹצֶם אֵמוּנִי, בִּטְחוֹנִי הָעָז!…"


וַיִּצְנַח הָרֹאשׁ עַל הֶחָזֶה, וַיְהִי

הַכֹּל עֲטוּף קֶסֶם וַעֲלָטָה נִשְׂגָּבָה,

וּבְתוֹךְ הָעֲלָטָה הִתְלַקְּחָה שַׁלְהָבָה

אַף רַעַם אֵיתָנִים הִתְגַּלְגֵּל בַּדְּמִי.


וּבְקֶסֶם הִזְהִירוּ חֲרוּזֵי הָרָז

הָרְשׁוּמִים בְּדָמִים תּוֹךְ יַם הָאֲפֵלָה:

"וִיצַלְצֵל בִּבְשׂוֹרַת הַחֹפֶשׁ הַגְּדוֹלָה

כָּל עֹצֶם אֵמוּנִי, בִּטְחוֹנִי הָעָז!.."

תרס"ד


[בערב בערב, עת שמש נפרדת]

מאת

דוד שמעוני

בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב, עֵת שֶׁמֶשׁ נִפְרֶדֶת

מִצַּמְּרוֹת הָעֵצִים בְּתוּגָה יוֹקֶדֶת,

בִּלְבָבִי הַלּוֹהֵט גַּעְגּוּעִים נְעוֹרִים

לַלַּיְלָה הָאָפֵל וְרָזָיו הַשְּׁחוֹרִים…

אֲצַפֶּה לָאֹפֶל כַּגֵּר בְּגָלוּתוֹ

לִבְשׂוֹרָה רְחוֹקָה מֵעֶרֶשׂ יַלְדוּתוֹ,

אֲצַפֶּה לַשָּׁעוֹת הָהֵן הַדּוֹמֵמוֹת,

עֵת שֵׁפִי מִתְגַּנְּבִים אֵלַי הַחֲלוֹמוֹת…


אֵלַי הֵמָּה יוֹרְדִים בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה,

עֲדִינִים וּבְהִירִים כְּמַלְאֲכֵי מַעְלָה;

בִּסְדָקִים עֲמֻקִּים וּבְקָעִים אֲפֵלִים,

מִתְחַבְּאִים אָז קוֹלוֹת הַלֵּיל הָאֲבֵלִים,

דּוּמִיַּת הַסּוֹד אָז כַּמָּוֶת שׁוֹתֶקֶת

וְרֶטֶט אִם יוּלַד הִיא אוֹתוֹ חוֹנֶקֶת,

וּצְלָלִים הַתּוֹעִים בְּעִמְקֵי מַחֲשַׁכִּים

מְצִיצִים וּמְיַחֲלִים, מְצִיצִים וּמְחַכִּים…


אֵלַי הֵמָּה יוֹרְדִים, הֵם חוֹדְרִים אֶל לִבִּי

וּבְקִרְבִּי מַלְהִיבִים נִיצוֹצֵי אֵשׁ אִבִּי,

וּמְכַבְּדִים בָּאוּרִים מַשּׁוּאוֹת אַרְמוֹנִי,

אֶת לִבִּי הֶחָלָל – אֲסוֹנִי וּגְאוֹנִי…

אָז נִגּוּן קַדְמוֹנִי יִשְׁתַּפֵּךְ בֵּין קְבָרָיו,

מִנְּשָׁמוֹת כָּל צְלִילָיו, מִלְּבָבוֹת כָּל שְׁבָרָיו,

וְאִישׁ אִם יִשְׁמָעוֹ לָעַד לֹא יֵרָגַע:

הוּא יַחֲלֹם, הוּא יַחֲלֹם עַד אַחֲרוֹן הָרֶגַע…


וְקֹרָא אָז מִשְׁתֵּה עַלִּיזִים בִּלְבָבִי,

לֹא חָזָה כָמוֹהוּ כָּל קוֹסֵם, כָּל נָבִיא…

לִצִלִילֵי הַפֶּלֶא מִתְקַבְּצוֹת מִסָּבִיב

כָּל שִׁירוֹת הַבֹּקֶר, כָּל תִּקְווֹת הָאָבִיב.

וְרָעֲדוּ פִתְאם מֵיתָרִים נַעֲלָמִים

מִדּוֹרוֹת אֵין סְפוֹרוֹת, מֵאַפְסֵי עוֹלָמִים,

לֶהָבוֹת תִּבְעַרְנָה וּטְלָלִים יֻזָּלוּ

וּפְלָגִים צַחְצַחִים יִצְלָלוּ, יִצְלָלוּ…

תרס"ה


[שבתי אליך גווע]

מאת

דוד שמעוני

(לת–ה ש–ה)

שַׁבְתִּי אֵלַיִךְ גּוֹוֵעַ… בָּאתִי מִשּׁוּט בָּעֲרָבָה.

הַרְבֵּה חִכִּית לִי לַחִנָּם, אָז עֵת עוֹד לַעַג מָלֵאתִי,

אָז עֵת שְׂבַע גָּאוֹן, שְׁטוּף אוֹנִים, חָפְשִׁי כָּרוּחַ נִשֵּׂאתִי,

נֶאְפָּד לֶהָבָה.


הָיָה אָז צָעִיר הַשַּׁחַר, מָכְתָּר עֲנָנִים סַפִּירִים;

שָׂחַק הַשָּׂדֶה כְּחָדָשׁ עָדוּי בִּטְלָלִים יַהֲלוֹמִים;

הָיָה הַמֶּרְחָק אָז בָּהִיר, הָיוּ הַשְּׁחָקִים רוֹמֵמִים,

הָיוּ הַחַיִּים מַזְהִירִים!


עָמַד הָאֹהֶל כֹּה שַׁאֲנָן, נִשְׁקָף מִבֵּין זְהַב הַקָּמָה;

דְּמוּתֵךְ הַזַּכָּה בַּפֶּתַח דּוּמָם הִלְבִּינָה בְּלִי נוֹעַ.

“שׁוּבָה נָא”… – חִנֵּן מַבָּטֵךְ, לִבִּי מִכְּאֵב הִזְדַּעְזֵעַ –

“לֶךְ-לְךָ!” צִוְּתָה הַנְּשָׁמָה.


קַמְתִּי וָאֶצְלֹל בַּנְּהָרָה רַעֲנָן וּמַזְהִיר כַּבֹּקֶר.

מוּעָף עַל כַּנְפֵי מַנְגִּינָה, מְלֵאֲתִי לַהַט דִּמְיוֹנוֹת,

גַּלֵּי מֶרְחַבְיָה חָצִיתִי, שׁוֹאֵף לִקְרָב וּלְנִצְחוֹנוֹת,

עוֹרֵג לִשְׁמָשׁוֹת אֵין-חֵקֶר…


עַתָּה עִם עֶרֶב מְעֻרְפָּל שַׁבְתִּי אֵלַיִךְ, לַשָּׁפֶל…

דְּמָמָה. הַשָּׂדֶה הָאִלֵּם כֻּלּוֹ הִתְכַּנֵּס בִּצְלָלִים,

עוֹמֵד הָאֹהֶל כֹּה נוּגֶה, דּוּמָם מַבִּיטִים הַכְּתָלִים…

נִרְקָם צְחוֹק קַר בָּעֲרָפֶל…


שַׁבְתִּי אֵלַיִךְ גּוֹוֵעַ… כָּלוּ בֶעָשָׁן מַאֲוַיַּי…

נָא, הֲבִיאִינִי אֶל אָהֳלֵךְ, אֶשְׁכַּב עַל מַצַּע הַתֶּבֶן…

נֵר אַל תַּדְלִיקִי בַחֹשֶׁךְ… תְּנִי לִמְרַאֲשׁוֹתַי רַק אֶבֶן

קָרָה וּשְׁחוֹרָה כְחַיַּי.


שְׁבִי נָא לִימִינִי וּשְׁקִי לִי… אוּלָם אַל תִּבְכִּי, תָּרִידִי…

לָמָּה-זֶה דַעַת לַצְּלָלִים, כִּי בַקְּרָב חֻלַּל גְּאוֹנִי?

לָמָּה-זֶה יִשְׁמַע עֲרָפֶל, יִשְׁמַע אַף יָבִין אֲסוֹנִי,

יִשְׂחַק עוֹד יוֹתֵר לְפִידִי?


אוֹ – הֵן לִי אַחַת – בְּכִי, סִפְדִי… לֹא, אַל הָאֹפֶל תָּעִירִי!

הִנֵּה הַדְּמָמָה יוֹרֶדֶת… הִנֵּה כְבָר אֶשְׁמַע אֶת גִּשְׁתָּהּ…

שְׁקִי לִי, חַבְּקִינִי וּשְׁקִי לִי, הִנֵּה כְבָר פָּרְשָׂה אֶת רִשְׁתָּהּ..

כּוֹכָב מִסְתַּכֵּל עֲרִירִי…

יק“ס, תרס”ו


אַחֲרון

מאת

דוד שמעוני

לי. ח. כ.

הִנּוֹ תוֹעֶה בֵין הַצּוּרִים, הִנּוֹ נִתְקָל בָּמוֹ.

הוּא הָאַחֲרוֹן. קִמְטֵי מִצְחוֹ סוֹד הַמָּוֶת שׁוֹמְרִים.

פָּשְׁטוּ כְבָר דִּמְדּוּמִים אִלְּמִים, הָעֲרָבָה לָכְדוּ,

אֵדִים כְּחֻלִּים אֶת הֶהָרִים הָאֲבֵלִים כִּסּוּ…


תַּצִּית קֶרֶן חִוְרַת פָּנָיו וְעַל עֵינָיו תִּרְבַּץ,

שְׁתֵּי שַׁלְהָבוֹת אָז תִּשַּׁקְנָה וְגַם שְׁתֵּיהֶן קָרוֹת.

מַבִּיט דּוּמָם חוֹל הַמִּדְבָּר, אֵשׁ בִּקְמָטָיו נָחָה,

כְּתָב קַדְמוֹנִים בּוֹעֵר שָׁמָּה: אוֹתוֹ סַעַר חָרָת…


בֵּין הַסְּלָעִים הִנּוֹ תוֹעֶה וְלַמֶּרְחָק סוֹקֵר…

שָׁם הַר עֵיבָל, שָׁם הַר גְּרִזִּים, קִבְרֵי אָבוֹת שָׁמָּה…

נֶשֶׁר גֵּאֶה חָפְשִׁי יִצְרַח וְלַמָּרוֹם יַמְרִיא –

לֹא יִרְאֶנּוּ עוֹד שֹׁמְרוֹנִי; כְּבָר הָאַחֲרוֹן גּוֹסֵס.


יֵאתֶה לַיְלָה, תִּפְשֹׁט סוּפָה, עַרְבַת דְּרוֹר תֵּאָנֵק,

קַל כַּנֶּשֶׁר יִדְהַר פָּרָשׁ: לֹא שֹׁמְרוֹנִי יֶהִי…

עַל הֶהָרִים עִם הַשַּׁחַר שִׁירַת רוֹעִים תֵּדֶא,

לֹא שֹׁמְרוֹנִי יִשְׁמָעֶנָּה: כְּבָר הַקֶּבֶר כָּרוּי…


וְעִם עֶרֶב… יִהְיֶה עֶרֶב, אוֹר וּצְלָלִים יִתְעוּ,

לֹא שֹׁמְרוֹנִי דֹּם לְנֶכְדּוֹ שִׂיחוֹת קְדוּמִים יִלְאַט…

עַל חַלָּמִישׁ תֵּשֵׁב נַעֲרָה וּבְעֵינֶיהָ יָגוֹן:

לֹא שֹׁמְרוֹנִי, לֹא שֹׁמְרוֹנִי אֶת הַיָּגוֹן הוֹלִיד…


יָבוֹא חֹרֶף, יֵרְדוּ גְשָׁמִים, קַדְרוּת יַעֲטוּ הָרִים,

שָׁחוֹר יִהְיֶה בֵית הַחֹמֶר וַעֲרִירִי יֶאֱבַל…

תִּהְיֶה דַלְתּוֹ חֶצְיָהּ פְּתוּחָה, יְנִיעֶנָּה רוּחַ:

עֵז רְעֵבָה תִגְעֶה מָרָה, צִפּוֹר בָּדָד תִּבְכֶּה…


וְעִם קַיִץ וּבַכְּרָמִים רֹאשׁ יוֹרִידוּ גְפָנִים,

אַךְ לֹא תִצְלֹל שִׁירַת עֵנָב וְלֹא יַזְהִיר מַגָּל…

מַחֲנוֹת, מַחֲנוֹת הַשּׁוּעָלִים עִנְבֵי-אֵשׁ יָבוּסוּ

וְלֹא יִפְגְּשֵׁם שֹׁמְרוֹנִי וּבְיָדוֹ קֶשֶׁת…


וְלֹא יִגְנֹב עוֹד הֵד הָרִים צְלִילֵי שִׁירַת שֹׁמְרוֹן,

וְלֹא יֵדַע אִישׁ לְעוֹלָם, אֵיךְ שֹׁמְרוֹנִי שׂוֹחֵק,

וְלֹא יֵדַע אִישׁ לְעוֹלָם, אֵיךְ שֹׁמְרוֹנִי אוֹהֵב,

אֵיךְ שֹׁמְרוֹנִי מוֹרֵט חַרְבּוֹ, אֵיךְ שֹׁמְרוֹנִי בוֹכֶה…


הִנּוֹ תוֹעֶה בֵין הַצּוּרִים, הִנּוֹ נִתְקָל בָּמוֹ.

הוּא הָאַחֲרוֹן. קִמְטֵי מִצְחוֹ סוֹד הַמָּוֶת שׁוֹמְרִים…

מִבֵּין נִקְרוֹת סְלָעִים שְׁחוֹרִים צְלָלִים כְּחֻלִּים יוֹצְאִים,

חוֹל הַמִּדְבָּר עוֹטֶה צָעִיף… כְּתָב הַקְּדוּמִים נִדְעָךְ.

קיוב, תרס"ו


קוֹף

מאת

דוד שמעוני

לי. ח. ב.

יָרְדוּ אָז גְּשָׁמִים גַּלְמוּדִים וְנָפְלוּ לָאָרֶץ הַקָּרָה,

נִגְּפוּ בְאַבְנֵי הָרִצְפָּה וּבֵין הָעֲרוּצִים הִתְחַמְּקוּ;

הָיָה לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה; שָׂרַר עֲרָפֶל עָב, אִלֵּם;

כְּתָלִים וּגְדֵרוֹת הִקְדִירוּ וּבְמַחְשְׁבוֹת אֹפֶל הִתְעַמְּקוּ.

לְעִתִּים בִּיעָף בָּא צְלִיל בּוֹדֵד שֶׁנִּמְלַט מֵרְחוֹבוֹת רְחוֹקִים

וּבִשֵּׂר, שֶׁהַרְחֵק בַּקִּרְיָה גַּל חַיִּים עוֹד שׁוֹאֵן וְרוֹמֵס,

וּמִהֵר לָשׁוּב אֶל אֶחָיו; וְשׁוּב נִשְׁאַר יָתוֹם הַמּוֹרָד,

צוֹלֵל בְּשֵׁנָה עֲקָרָה, אֲשֶׁר לֹא תֵלֵד חֲלוֹמוֹת…

דּוּמָם נִשְׁקַפְתִּי בָאֶשְׁנָב: מַה לִּי וּמִי לִי בָאָרֶץ?

נִדְמָה לִי: חִבְּקוּ אֶת לִבִּי רַגְלָיו הַקָּרוֹת שֶׁל שָׁרֶץ…


פִּתְאֹם וּקְרִיאָה מוּזָרָה צָלְלָה תַּחַת חַלּוֹנִי,

קָרְעָה אֶת כְּסוּת הָעֲרָפֶל וְזִמְזוּם הַגֶּשֶׁם הֶחֱרִישָׁה,

הָמָה בָהּ יֵאוּשׁ הַחוֹטֵא וְסָאַן בָּהּ קֶצֶף הָאוֹבֵד,

צָעַק בָהּ מַכְאוֹב הַגֶּבֶר וּבָכוּ גַעְגּוּעֵי הָאִשָּׁה;

שָׁכְנָה בַמּוֹרָד עִרְבּוּבְיָה שֶׁל חשֶׁךְ וְאוֹרָה חִוֶּרֶת,

הִרְעִיד אֶת לִבִּי צְלִיל פֶּלִי וָאֶנְעַץ מַבָּטִי בַּשָּׁפֶל:

צוֹעֲנִי דּוּמָם הִשְׁתַּחוּ וְכֶבֶל שֶׁל בַּרְזֶל הֵנִיעַ

וְרָקַד, וְצָעַק קוֹף צָעִיר… וָאֵרֶא מִבַּעַד הָעֲרָפֶל:

בְּעֵינֵי הַקּוֹף דְּבַר-מָה רָעַד, בְּעֵינֵי הַקּוֹף דְּבַר-מָה בָּעַר,

וַיֵּתַע בִּי רֶגַע לְבָבִי וָאָבִין: זֶה הָיָה הַצָּעַר…


וּמִי הִצִּית אֵשׁ זוֹ בְעֵינָיו? עַל מָה רָאָה כָךְ לְהִצְטָעֵר?

עַל מָה עַתָּה יִיקַד חֲרוֹנוֹ? אֶת מִי עַתָּה יִקֹּב וְיָאֹר?

וּפִתְאֹם וַיִּצְלֹל הַכֶּבֶל… הִזְדַּעְזַע הַקּוֹף וְהוּא צָרַח…

וְאֵיפֹה הָאֹפֶל? וְאָנָה הוּא בָא? לְאָן בָּרַח?

אֵין גְּדֵרוֹת וּכְתָלִים… אֵין צוֹעֲנִי, קוֹף וְאֵין גְּשָׁמִים…

הַשְּׁחָקִים עֲמֻקִּים, הַשְּׁחָקִים מַזְהִירִים וְרָמִים…

הַיַּעַר מִתְנַמְנֵם, הַיַּעַר קַדְמוֹנִי, אֵין-סוֹפִי…

עַל רִקְמַת מַרְבַדִּים הוּא נָח עֲטוּי-הוֹד וּכְלִיל-יֹפִי…

וְתוֹמְכִים בֶּעָבִים אִילָנוֹת עֲנָקִים צַמְרוֹתָם

וְחַיִּים נִפְלָאִים מִתְרַקְּמִים בְּסִתְרֵי חֻפּוֹתָם…

מִתְעַלְּסִים וְדוֹהֲרִים חֶרֶשׁ מַעְיְנוֹת סַפִּירִים

וְשׁוֹבְרִים בַּמַּיִם אֶת צְמָאָם חֵיל פִּילִים אַבִּירִים…

מִתְרוֹצֵץ הַנָּמֵר וְנֶעְלָם בֵּין סֻכּוֹת עֲנָפִים…

מַבְרִיקִים וְאוֹבְדִים בָּאֲוִיר נְחָשִׁים וּשְׂרָפִים…

וּשְׁאָגָה אֲיֻמָּה לְפֶתַע בַּמֶּרְחָב תִּתְרוֹמֵם

וּלְחֶרְדַּת אֱלֹהַּ אָז יִהְיֶה הַמֶּרְחָק הַדּוֹמֵם,

וּכְרֶגַע וְשֵׁנִית שְׁלוֹם עוֹלָם וּמְנוּחַת עֲדָנִים

וּנְגִינוֹת עֲדִינוֹת נִשָּׂאוֹת שֶׁל כַּנְפֵי רְנָנִים,

וְקוֹפִים עַלִּיזִים וּשְׂמֵחִים מִתְאַבְּקִים,

בְּסִתְרֵי סַרְעַפִּים מִתְעַלְּסִים, מִתְחַבְּקִים…

וּפִתְאֹם……………………

…. אֵין שְׁחָקִים, אֵין יַעַר… הַצּוֹעֲנִי נֶעְלַם וְקוֹפוֹ…

וְיוֹתֵר אֲנִי לֹא רְאִיתִיו, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה סּוֹפוֹ,

אַךְ חַיִּים עַד עַתָּה בִלְבָבִי גַעְגּוּעָיו וְצַעְרוֹ הַגְּדוֹלִים,

וּמַרְגִּישׁ אָנֹכִי בִנְדוּדַי: לֹא יָחִיד אָנֹכִי בָעוֹלָם…


אַרְנוֹן

מאת

דוד שמעוני

תהיינה בנות מואב מעברות לארנון (ישעיהו, ט"ז ב)

בַּלַּיְלָה תָעִיתִי בֵּין כֵּפִים אֲבֵלִים

בְּאֶרֶץ נְשַׁמָּה וְעוֹטְיָה,

וְהָיוּ הַשְּׁחָקִים עֲמֻקִּים וּשְׁחוֹרִים

וְחָרְשָׁה הַדְּמָמָה מְזִמּוֹת;

בֵּין מִפְלְשֵׂי עָבִים הִפְלִיגָה הַלְּבָנָה

חִוֶּרֶת וּלְכוּדַת הִרְהוּרִים,

וּמְכַשֵּׁף הַלַּיְלָה בַחוֹל שָׁזַר דּוּמָם

רְשָׁתוֹת לַבְנוּנִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת;

הִתְעַקֵּל הַנַּחַל בֵּין כֵּפִים עֲקוּמִים

וְשָׁטַף בְּלִי גַלִּים וּקְמָטִים,

וְקַרְנֵי הַכֶּסֶף, שֶׁשָּׁלְחָה הַלְּבָנָה,

בּוֹ נִרְדְּמוּ חִישׁ כִּמְכֻשָּׁפוֹת;

יָשַׁבְתִּי לָנוּחַ עַל שְׂפַת זֶה הַנַּחַל,

עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן הַקַּדְמוֹן…


בַּחֲצוֹת לֵיל הַמִּזְרָח, לֵיל לוֹהֵט וְדוֹמֵם,

וְנֶחְרְשָׁה חֶלְקַת הַנַּחַל;

הַחוֹרֵשׁ לֹא נִרְאָה, רַק תְּלָמִים אֲפֵלִים

הִתְרוֹמְמוּ חֶרֶשׁ כִּמְבַשְּׂרִים,

וְרוּחַ לֹא נוֹדָע סָר רֶגַע וְחָלַף

וְנֶחְבָּא בֵּין נִקְרוֹת הַסְּלָעִים…

וּפִתִאֹם הִלְבִּינוּ הַתְּלָמִים הַגְּבוֹהִים

וְנֶהֶפְכוּ לְטוּרֵי שָׁדַיִם,

לְבָנִים-שְׁזוּפִים, רַעֲנַנִּים וְהוֹמִים,

שֶׁנָּדְפוּ מֵהֶם בָּשְׂמֵי קֶדֶם,

וְצַמּוֹת אֲפֵלוֹת הִתְפַּתְּלוּ עֲלֵיהֶם

וְעִטְּרוּם כִּנְחָשִׁים, כְּתַאֲווֹת…

אָנֹכִי הִכַּרְתִּין, בְּנוֹת מוֹאָב הַנָּאוֹת,

שֶׁהָיוּ מַעְבָּרוֹת לְאַרְנוֹן,

שֶׁאָרְבוּ בַמִּדְבָּר לִצְעִירֵי יִשְׂרָאֵל

וּמְשָׁכוּם אַחֲרֵיהֶן לַסְּלָעִים…


הִתְרוֹמְמוּ דֹם הַשָּׁדַיִם הַהוֹמִים

וּסְלָעִים עֲרִירִים לֹא נִשְּׁקוּם,

כְּבָר תַּמּוּ בַמִּדְבָּר צְעִירֵי יִשְׂרָאֵל

שֶׁיָּנְקוּ וְסָפְגוּ אֶת אִשָּׁם.

עַל חֶלְקַת הַנַּחַל בֵּין כָּתְלֵי הָאֹפֶל

דֹּם נִשְּׂאוּ עֲזוּבִים וְקוֹדְחִים,

וְאִוְשָׁה רְחוֹקָה וּקְטוּעָה הִגִּיעָה

מֵחֶשְׁכַת הַשְּׁמָמָה הָאִלְּמָה:

זֶה בָּכָה בַסֵּתֶר מְכַשֵּׁף הַלַּיְלָה

עַל עַרְשׂוֹ הַכְּמוּסָה הַשְּׁחוֹרָה…

תרס"ו.


נָכְרִיָּה

מאת

דוד שמעוני

אָנֹכִי אִישׁ עִבְרִי מֵאֶרֶץ הַנָּכְרִים,

וּצְלָלִים כִּתְּרוּנִי מֵעוֹלָם כְּבָר הָלַךְ;

וַיְהִי לִי גַּב כָּפוּף וּבְחָזִי הַנּוֹפֵל

חֲלוֹם יָשָׁן נוֹשָׁן מָלַךְ


וּבוֹדֵד תָּעִיתִי בָאָרֶץ הַגְּדוֹלָה,

אָנֹכִי, חֲלוֹמִי וְצִלִּי נֶאֱמָנִי…

אַךְ הָיְתָה הָאָרֶץ הַגְּדוֹלָה נָכְרִיָּה,

הַמֶּרְחָב הַזָּר לִי שְׂטָנָנִי…


וּפִתְאֹם שְׁטָפַנִי גַל חָדָשׁ, גַּל מַזְהִיר.

אוֹר טָמִיר לִי זָרַח מִמִּפְלְשֵׂי עָבִים:

בֵּין קַרְחֵי הַצָּפוֹן הִתְחַמְּמָה נַפְשִׁי

וְנִקְרְמוּ פְצָעַי הַזָּבִים…


אָנֹכִי אִישׁ עִבְרִי מֵאֶרֶץ הַנָּכְרִים

וְהִיא הָיְתָה נָאוָה, עַלִּיזָה הָיָתָה,

וּבְדַרְכִּי הַכְּבֵדָה בִּשְׁעַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת

פְּגָשַׁתְנִי בְּבַת-צְחוֹק עַל שְׂפָתָהּ…


אָז שַׁרְתִּי לָהּ חֶרֶשׁ אֶת שִׁיר הַדִּמְדּוּמִים…

הִיא שָׁתְקָה, רַק רֹאשָׁהּ עַל חָזִי הוֹרִידָה,

מַנְגִּינַת מַעֲמַקַּי לָהּ הָיְתָה חֲדָשָׁה

וּבְלִבָּהּ הֵד פֶּלִי הוֹלִידָה…


אַךְ בָּא בֹקֶר רַעֲנָן וּנְגֹהוֹת זָרָמוּ:

אָז עָרְגָה שִׁיר שַׁחַר, אֲנִי לֹא שׁוֹרַרְתִּי –

אֲנִי בֶן הַצְּלָלִים וְשִׁירִי שִׁיר שְׁקִיעָה –

וְגַלְמוּד כְּקֶדֶם נִשְׁאַרתִּי…

תרס"ז


[התפללו כלם]

מאת

דוד שמעוני

הִתְפַּלְּלוּ כֻלָּם: אִילָנוֹת וּדְשָׁאִים וּפְרָחִים

בִּדְמָמָה…

רַק צְמָחִים יִתְפַּלְּלוּ כָּכָה

בַּלָּיְלָה.


הַלֵּיל הָיָה כָּחֹל, הַמֶּרְחָק מִתְנוֹצֵץ וְדוֹמֵם

וְטָהוֹר.

וּלְבָבִי הֶעָכוּר, הַשּׁוֹמֵם

בִּי שָׁתַק…


כְּצִפּוֹר עֲנָקִית נִרְדָּמָה הִשְׁחִירָה דֹם טַחֲנָה

עֲזוּבָה,

רַק רָחֲצוּ כְנָפֶיהָ הַשְּׁבוּרוֹת

בִּנְגֹהוֹת…


אֶת נַפְשִׁי חֲנוּקַת חֲטָאִים הֵבֵאתִי לַשָּׂדֶה

מִשָּׁפֶל;

בָּאֹפֶל רַק זֶה טִמֵּאתִיהָ

מִיֵּאוּשׁ…


הַטְּלָלִים כִּכְרוּבִים צְחַרְחֲרֵי כְנָפַיִם הִזְהִירוּ

וְנִחֲמוּ…

אַךְ מֵתָה תְפִלָּתִי הַחוֹלָה

עַל שְׂפָתַי…


וַיְהִי אָז, כְּאִלּוּ לָנֶצַח אֶת נַפְשִׁי מָכַרְתִּי

לַתֹּפֶת,

וְנִמְצָא לִי גוֹאֵל רַק אַחֲרֵי

כְּלוֹת הַכֹּל…

תרס"ח


לֵיל בָּצִיר

מאת

דוד שמעוני

נִשְׁקָף בַּחַלּוֹן לֵיל בָּצִיר, גַּן נָטוּשׁ וּשְׁלוּלִית;

וּבְחַדְרִי דוּמִיָּה, הַמְּנוֹרָה לְאִטָּה בּוֹעֶרֶת.

שַׁלְהַבְתָּהּ הַכְּחֻלָּה מִצְטַלְּמָה בַּשְּׁלוּלִית הַקָּרָה

וּבְמַחְשַׁךְ מֵימֶיהָ עוֹלָמוֹת בְּנֵי רֶגַע יוֹצֶרֶת;

מִזְדַּעְזְעִים, רוֹעֲדִים אֵל הָעוֹלָמוֹת הַזָּרִים

וּמְסַפְּרִים לִלְבָבִי בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים…


לִי רוֹמְזָה הַשְּׁלוּלִית הַקָּרָה וְקוֹרְאָה וְקוֹרְאָה,

כִּי רַבִּים הָרָזִים הַצְּפוּנִים בִּדְמִי הַמַּעֲמַקִּים,

כִּי מִצְעָר וְדַל הוּא הָאוֹר שֶׁבְּחַדְרִי הַמּוּאָר

כִּי יָפֶה וְנִשְׂגָּב פִּי שִׁבְעָה הוּא קֹר הַמַּחֲשַׁכִּים;

כִּי חַיִּים מוּזָרִים, נִפְלָאִים מִתְרַקְּמִים, מִתְגַּלִּים

בָּאֹפֶל הָרָחוֹק הֶעָטוּף עַרְפַּלִּים…


יִתְיַפַּח הַדַּרְדַּר הַכָּמוּשׁ מִתַּחַת חַלּוֹנִי,

מִתְלַבְּטָה הַגָּדֵר הַדְּחוּיָה שֶׁל גַּנִּי הַנָּטוּשׁ,

חֹם נָעִים בַּחֶדֶר, אַךְ לִבִּי לֹא יֵדַע מָנוֹחַ,

וּלְאָן עַתָּה אֵתַע? וּלְאָן עַתָּה אָטוּשׁ?

בְּלֵילוֹת הָאָסִיף הַשְּׁחוֹרִים, בַּלֵּילוֹת הַמְּרוּדִים

כְּבָר שֵׁנִית מִתְעוֹרֵר בִּי שִׁגְעוֹן הַנְּדוּדִים.


לַיְּעָרִים הַיְשִׁישִׁים אִנַּזֵר, לַיְּעָרִים הַפְּרָאִים,

אִסָּפַח לַזְּאֵבִים הַתּוֹעִים עֲדָרִים עֲדָרִים;

וּכְמוֹהֶם אֲיַלֵּל בַּלֵּילוֹת בְּלִי סַהַר וְכוֹכָב,

וּכְמוֹהֶם יָגֵעַ וְאֻמְלָל דֹּם אֶבְכֶּה לַבְּקָרִים,

אוֹ אֶפְרשׁ לַשָּׂדֶה וְהָיָה לִי סֶלַע לְמָלוֹן

וְאֶרְקֹם שָׁם בָּדָד אֶת שִׁיר הַחִדָּלוֹן…

תרס"ח


[עברה שנה]

מאת

דוד שמעוני

עָבְרָה שָׁנָה – הַעַל זֶה אֶבְכָּיָה?

שָׁנָה בָאָה – הַאֶצְהָלָה?

אֵדַע, אֵדַע; מַה שֶּׁיִּהְיֶה הָיָה,

דוֹמֶה סוֹף אֶל הַהַתְחָלָה.


חוֹרְשִׁים גַּלִּים תְּלָמִים בָּאוֹקְיָנוֹס

וּמִתְנַפְּצִים אֶל הַסְּלָעִים.

שׁוּר: מִשְׁבָּרִים, שֶׁרַק זֶה נֻצָּחוּ,

שֵׁנִית מְלֵאֵי גְבוּרָה דָאִים.


סוֹבֵב חִישׁ הַגַּלְגַּל עֲלֵי צִירוֹ

וְלֹא גָדוֹל הוּא הֶקֵּפוֹ,

אַךְ הַסּוּס הַמְסוֹבְבוֹ בַּל יִרְאֶה

לֹא אֶת רֹאשׁוֹ, לֹא אֶת סוֹפוֹ…

תרס"ח


[המערב כלו ים אש ופלדות]

מאת

דוד שמעוני

הַמַּעֲרָב כֻּלּוֹ יַם אֵשׁ וּפְלָדוֹת,

אַךְ כְּבָר שָׁמַיִם מִתְעַטְּפִים שְׁחוֹרִים,

וּמִי יוֹדֵעַ, אִם אַסְפִּיק לִסְפֹּג

אֶת זְהַב הַשְּׁקִיעָה, בְּטֶרֶם יוּעַם?


הַכֹּל כְּבָר אָפֵל, רַק הַרְחֵק, הַרְחֵק,

בִּמְקוֹם שָׁם אוֹבְדִים כָּל שְׁבִיל וּנְתִיבָה

בּוֹעֶרֶת דּוּמָם רְצוּעַת שְׁחָקִים

כְּשׁוֹשַׁן אָבִיב, כְּדַם לְבָבִי.


הֲיֵשׁ עוֹד תִּקְוָה? אִם אֶעֱצֹר אוֹנִים

לִדְלֹק וּלְהַשִּׂיג אֶת צִפּוֹר זְהָבִי,

לִיצֹק אֶת דָּמִי עַל פַּז אֶבְרָתָהּ,

לָשִׁיר לָהּ שִׁירִי בְּטֶרֶם תָּמוּת?


כִּי זֶה חֲלוֹמִי עֵת הֲמָמַנִי

הַיּוֹם וּשְׁאוֹנוֹ עִם תַּרְמִית חַיָּיו:

"עִם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת תֵּרָגַע תֵּבֵל –

וְנָבַע שִׁירִי מִמְּקוֹר מַצְפּוּנָיו".


וַיְהִי עִם שְׁקִיעָה וַיִּכֹּן לִבִּי

לָשִׁיר שִׁיר שֶׁמֶשׁ וְהִיא כְּבָר מֵתָה.

וּמָתַי אָשִׁיר אֶת שִׁירַת שִׁמְשִׁי,

וְאָנָה אַעַר שַׁלְהֶבֶת לִבִּי?


שַׁלְהֶבֶת לִבִּי יְחַנְּקוּ צְלָלִים

בֵּין אַבְנֵי שָׂדַי תִּשָּׁחֵת אִשִּׁי.

וְרוּחַ קָרִיר יְקוֹנֵן דּוּמָם

אֶת קִינַת נַפְשִׁי, אֲבֵדַת חַיַּי…

תרס"ח


עֲרִירִים

מאת

דוד שמעוני

עַל שֵׁן צְחִיחַ סֶלַע בְּמִדְבַּר לֹא-אָדָם

אֶל עָל מֵרִים אֶרֶז אֶת רֹאשֹׁו הַשַּׂגִּיא,

וּבְמַחְסֵה מַצַּבְתּוֹ, בֵּין נַחֲשֵׁי שָׁרָשָׁיו

צָץ פֶּרַח חֲוַרְוָר וְעָנֹג…


הֵם שְׁנֵיהֶם פֹּה זָרִים, עֲרִירִים, אֻמְלָלִים

וּשְׁנֵיהֶם מִתְגַּעְגְּעִים לִמְקוֹר מְכֹרָתָם,

אַךְ תּוֹמֵךְ הָאֶרֶז צַמַּרְתּוֹ בַשְּׁחָקִים,

מִתְפַּלֵּשׁ הַפֶּרַח בָּאָבָק.


וּבְלֵילוֹת חַג מִדְבָּר, עֵת יִדְהַר הַיְשִׁימוֹן

וּזְוָעָה תֵאָנֵק עַל כֵּפִים עֲנָקִים,

וְחוֹל קַדְמוֹן, לוֹהֵט בִּמְחוֹלוֹת יִשְׁתַּגַּע

עִם לִילִית הַסּוּפָה הַיְשִׁישָׁה, –


וְשָׁאַן הָאֶרֶז בְּאַלְפֵי עֳפָאָיו…

וְנֶאְלַם הַמִּדְבָּר וּסְלָעִים יַאֲזִינוּ,

אִם לֹא שִׂיא הַלְּבָנוֹן זֶה קָרָא מִלְחָמָה,

אִם לֹא מֵתֵי עוֹלָם נֵעוֹרוּ…


אַךְ תֵּצֵא הַשֶּׁמֶשׁ וּדְמָמָה תִשְׂתָּרֵר,

הַמִּדְבָּר שׁוֹקֵעַ בִּשְׁנָת בְּלִי חֲלוֹמוֹת,

וְעוֹמֵד כְּבָר שֵׁנִית הָאֶרֶז גֵּא, אָבֵל

וּמָכְתָּר עֲטֶרֶת עַרְפַּלִּים.


רַק בַּת-קוֹל עֲרִירִית וְרָפָה מְרַחֲפָה

עַל מֶרְחַב הַשְּׁמָמָה וְאוֹבְדָה בַמֶּרְחָק;

זֶה בּוֹכֶה הַפֶּרַח, יִתְגַּעְגַּע לַשָּׁרוֹן

מֵאֶרֶץ אֲכוּלַת הַשֶּׁמֶשׁ…


וּמַאֲזִין הָאֶרֶז וְקַר הוּא וְאִלֵּם,

לֹא יַבִּיט לַפֶּרַח וּלְבִכְיוֹ הֶעָגוּם,

הוּא מַעֲרֶה בִשְׁאָגָה אֶת סוּפַת תַּמְרוּרָיו,

הוּא בָז לַאֲנָחוֹת אֵין-אוֹנִים.


וְקִינַת הַפֶּרַח כִּפְלַיִם עֲגוּמָה,

פִּי שִׁבְעָה עֲזוּבָה, יְתוֹמָה וְזָרָה,

מְרַחֲפָה וְאוֹבְדָה בְּלִי זֵכֶר וּשְׁאֵרִית

בָּאָרֶץ אֲכוּלַת הַשֶּׁמֶשׁ…

פטרבורג, תרס"ח


שְׁקִיעָה

מאת

דוד שמעוני

הָאֹהֶל חָלַם, הָעֵץ לֹא רָעַד,

הַכֹּל הִתְכַּוֵּץ מִכְּאֵב וּתְפִלָּה.

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה וּכְנֻפְיַת עָבִים

בֵּין גַּלֵּי זָהָב דֹּם אָחֲזָה שְׁבִילָהּ


בָּאֶשְׁנָב חֶרֶשׁ הִתְדַּפְּקָה צִפּוֹר

וַיִּשֹּׁב רוּחַ וּפָשְׁטוּ צְלָלִים,

וּרְצוּעוֹת זָהָב הִצְהִיבוּ רֶגַע

עֲפַר הָרִצְפָּה וּשְׁחוֹר הַכְּתָלִים.


וּבְצִבְעֵי קֶשֶׁת הִתְקַשְּׁטוּ פִתְאֹם

בַּכּוֹס הַשְּׁבוּרָה אָז פְּנֵי הַמָּיִם,

וַחֲבַצָּלוֹת שֶׁבָּמוֹ טָבְלוּ

הִתְכַּסּוּ חַכְלִיל מִזְּהַב קַרְנָיִם.


וּכְאֵב וְרַחֲמִים בַּלֵּב הֵעִירוּ

אָז פְּרָחִים אֵלֶּה, אֲשֶׁר נָבָלוּ,

וְקַרְנֵי שְׁקִיעָה אֲחוּזוֹת חֶמְלָה

נְשָׁקוּם חֶרֶשׁ וְדֹם אָבָלוּ…

תרס"ח


שִׂרְטוּטֵי-חֹרֶף

מאת

דוד שמעוני

I: לִפְנוֹת עֶרֶב

צִלְלֵי קִפָּאוֹן,

שְׁלָגִים כְּחַלְחַלִּים,

שְׁחָקִים עֲכוּרִים,

קִרְעֵי עַרְפַּלִּים,


גְּנִיחוֹת עֲמוּמוֹת,

צְלִילִים וְהֵדִים…

דְּרָכִים אֲבֵלוֹת

אוֹבְדוֹת בָּאֵדִים.

II: עֶרֶב

גַּחֲלֵי כוֹכָבִים.

עָבִים וְסַהַר.

עוֹטֶה תַכְרִיכִים

נִמְשָׁךְ הַיַּעַר.


שְׁבִילִים מִתְפַּתְּלִים,

טִירוֹת וּדְבִירִים;

תְּכֵלֶת אַפְלוּלִית,

נָגְהֵי סַפִּירִים.


מֵתִים עֲנָקִים

פּוֹשְׁטִים זְרוֹעוֹתָם,

אִלְּמִים וּרְצִינִים

שׁוֹמְרִים אוֹצְרוֹתָם.


הִנֵּה בָא רוּחַ,

הֵנִיד אִילָנוֹת.

נוֹפְלוֹת וְשָׁרוֹת

נוֹצוֹת לְבָנוֹת.

III: לַיְלָה

נוֹפְלִים כּוֹכָבִים,

אוֹבְדִים בַּיְּעָרִים,

מֵתִים עַל שְׁלָגִים

צַחִים וּבָרִים,


אוֹ הֵם בִּסְבָכִים

חֶרֶשׁ נֶאֱחָזִים,

אוֹ הֵם בָּאֹפֶל

טָסִים וְגָזִים.


חוֹרְקִים הַשְּׁלָגִים,

רוּחַ מִתְהוֹלֵל,

כְּנֻפְיַת זְאֵבִים

אֵי-שָׁם תְּיֵלִיל…


רִשְׁרוּשׁ עֲנָפִים,

צִלְצוּל פַּעֲמוֹנִים,

גְּנִיחָה חֲרִישִׁית,

זִמְרַת אֵין-אוֹנִים…


חָלְפוּ וְאָבְדוּ…

הַסּוּ, דּוּמִיָּה.

דֹּם הָאַשְׁמוּרָה

נִגְּשָׁה הַשְּׁנִיָּה.


רֶגַע כֹּל נָדֶם

מַטָּה וָמָעְלָה.

עָבְרָה בְטִיסָה

נִשְׁמַת הַלָּיְלָה…

תרס"ט


בִּנְפֹל הַשֶּׁלֶג

מאת

דוד שמעוני

עוּפוּ, פִּתִּים, טוּסוּ מַהֵר,

דָּאֹה, כַּרְכֵּר, סָבֹב, דַּהֵר,

עַד חֲלַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ

מֵרֵאשִׁיתוֹ עַד תֹּם גְּבוּלוֹ

יִהְיֶה לֹבֶן חַי וְשׁוֹבָב

מִתְנוֹעֵעַ וּמִסְתּוֹבֵב…


שׁוּר! אֵין שְׁחָקִים, אֵין אֲדָמָה:

אַנְדְּרֹלְמוּסְיָה פִּתְאֹם קָמָה…

הַכֹּל הַכֹּל עָף, מִתְרוֹצֵץ –

נֶחְשָׂף, נֶעְלָם וּמִתְנוֹצֵץ,

וּמִמָּרוֹם וּמִתַּחַת

תֵּבֵל שׂוֹחֲקָה, מִתְיַפַּחַת…


הִנֵּה הוּחַץ יַם הַנְּהָרָה:

סוּסִים דָּאִים קַל כַּסְּעָרָה,

עֶגְלוֹת-חֹרֶף עִם רַכָּבָן –

וַיִּבְלָעֵן מָחוֹל לָבָן…

אַךְ כְּבָר נוֹטִים, פּוֹשְׁטִים צְלָלִים…

סוּפָה, גַּבְּרִי עוֹד חֲיָלִים!


סוֹד לִי, סוֹד לִי: בֵּין עַרְבַּיִם

אֶקְרַע אֶשְׁנָב, וּכְנָפַיִם

פִּתְאֹם, פִּתְאֹם לִי יִצְמָחוּ,

וּכְמוֹ פַּרְפָּר עֲלֵי אָחוּ

אָטוּס, אֵדֶא עִם הַשְּׁלָגִים

הַמִּתְהוֹלְלִים, הֶחָגִים!


אָטוּס, אֵדֶא אֶל מֶרְחַקִּים

נוּגִים, סוֹעֲרִים וְזַכִּים,

אֶל מֶרְחַקִּים זָרִים, קָרִים,

שָׁם בִּמְקוֹם הָרוּחוֹת שָׁרִים

שִׁיר הַנֵּצַח, שִׁיר הַגָּאוֹן,

שִׁיר חִדָּלוֹן, שִׁיר קִפָּאוֹן…


שָׁם עַל שָׂדֶה לָבָן, שׁוֹמֵם,

עוֹטֶה פָז, אַרְגָּמָן דּוֹמֵם,

אֵרֵד חֶרֶשׁ, אַף אֶשְׁכָּבָה…

תִּשָּׁקֵנִי הַשַּׁלְהָבָה,

הַפַּרְפָּרִים הַמּוּפָזִים

יֵצְאוּ דֹם בִּמְחוֹלוֹת רָזִים…


כָּכָה אֶגְוַע דּוּמָם דּוּמָם

נִיצוֹץ אַחֲרוֹן עַד יְעֻמָּם;

אָז הַסּוּפָה תִמְחֶה זִכְרִי,

קֶבֶר עָמֹק הִיא לִי תִכְרֶה,

שְׁלָגִים יִהְיוּ לִי כְּסוּת מָוֶת,

מִטַּת נֵצַח אַף מַצָּבֶת.


וּבַלֵּיל, בִּדְהֹר הַסְּעָרָה

רְוַת-אֲפֵלָה, חָפְשִׁית, שָׁרָה

שִׁיר הַמָּוֶת עֲלֵי קִבְרִי,

אֶחְלֹם אָז חֲלוֹמוֹת שִׂבְרִי –

חֲבַצָּלוֹת וַאֲפִיקִים,

חַיִּים הוֹמִים וּמַבְרִיקִים…

תרס"ט


תּועֶה

מאת

דוד שמעוני

הַשְּׁלָגִים הַלְּבָנִים כִּתְרוּנִי, צָדַתְנִי אֲפֵלַת הַלַּיְלָה,

עַרְפִלֵּי קִפָּאוֹן אַכְזָרִים אֶת דַּרְכִּי הַנְּשַׁמָּה הֵסַבּוּ,

בַּשַּׁחַק הָאָפֵל, הֶעָמֹק, כּוֹכָבִים-נִיצוֹצוֹת יָקָדוּ,

אַךְ שְׂפָתָם הַטְּמִירָה שָׁכַחְתִּי, חֲטָאַי כִּי כָבְדוּ, כִּי רַבּוּ…


וּלְאָן אֶשָּׂא נַפְשִׁי הַנִּלְאָה? מִסָּבִיב שׂוֹרֶרֶת עִרְבּוּבְיָה

שֶׁל אֹפֶל מְאַיֵּם וְאוֹרֵב עִם לֹבֶן מְלַגְלֵג, אַוְרִירִי;

וּמְרַחֲפָה בֶחָלָל הַהוֹמֶה הַחְלָטָה אִלֶּמֶת, מַקְפִּיאָה,

שֶׁסוֹדָהּ לֹא יָבִין, אַךְ יַרְגִּישׁ הַלֵּבָב הַמַר, הָעֲרִירִי…


וְאַבְנֵי הַשָּׂדֶה הַקָּרוֹת עֲטוּפוֹת לוֹט לָבָן וְשׁוֹתְקוֹת,

רַק אַחַת בֵּינֵיהֶן מַשְׁחִירָה מִתַּכְרִיךְ הַשֶּׁלֶג נֶחְשָׂפָה,

וּכְמוֹ סִפּוּר עָגוּם רַב תּוּגָה מִנְּשָׁמוֹת אֲבֵלוֹת, הַתּוֹעוֹת

בָּאֹפֶל הַקַּר עַרְטִילָאוֹת, הִיא חֶרֶשׁ מְסַפְּרָה בְּלִי שָׂפָה…

תרס"ט


[נושב רוח]

מאת

דוד שמעוני

נוֹשֵׁב רוּחַ, מַפְשִׁיל כַּנְפֵי בִגְדִי,

בַּשָּׁמַיִם שָׁטוֹת דֹּם עֲנָנוֹת;

אַךְ לַשֶּׁלֶג אָבַד כְּבָר כָּל זָהֳרוֹ,

אַךְ בַּגַּן כְּבָר שְׁחוֹרִים הָאִילָנוֹת.


הַרְחֵק הַרְחֵק זָעִים אֵדִים חַמִּים,

שָׁם הָאָבִיב פּוֹקֵד הַחֲיָלוֹת!

עוֹד בַּסֵּתֶר יַעֲשֶׂה אֶת מַעֲשֵׂהוּ,

עוֹד לֹא בָאָה עִתּוֹ לְהִגָּלוֹת…


אֲנִי נִשָּׂא מַהֵר בֵּין הַשְּׂדֵרוֹת

בְּמִשְׁעוֹלִים רֵיקִים וְדוֹמֵמִים;

כְּבָר אֶל לִבִּי גֻנַּב נִיב מַעְיָנִים,

בַּמַּעֲמַקִּים רוֹעֲשִׁים וְהוֹמִים…

תרס"ט


צָהֳרָיִם

מאת

דוד שמעוני

הַחַמָּה לוֹהֶטֶת, הִתְנוֹצֵץ וּבְעוֹר,

הַחוֹל מַזְהִיר-מַבְרִיק מִשִּׁפְעַת הָאוֹר;

מוּגָפִים הַתְּרִיסִים בַּבָּתִּים הַקְּטַנִּים

צְחַרְחֲרֵי הַכְּתָלִים, מוּסַבֵּי הַגַּנִּים;

מִסָּבִיב דּוּמִיָּה, מִסָּבִיב אֵין אִישׁ,

אֲנִי רַק לְבַדִּי בָּרְחוֹב עוֹבֵר חִישׁ.


וּפִתִאֹם וָאַרְא בַּיִת נָמוּךְ וָקָט,

חַלּוֹנוֹ פָּתוּחַ וְצִפּוֹר בַּלָּאט

עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן פֹּה-שָׁם מְעוֹפֶפֶת

וְחֶרֶשׁ שִׁיר שָׂדֶה וָכָר מְצַפְצֶפֶת;

וּבְאָזְנַי כְּחָדָשׁ זֶה הָיָה הַשִּׁיר,

בְּאָזְנַי שֶׁחָרְשׁוּ מִתְּשׁוּאוֹת הָעִיר.


בַּחַלּוֹן אֲנִי הִסְתַּכַּלְתִּי אֲזַי:

הַבַּיִת הוּא עָזוּב, בַּבַּיִת אֵין חַי,

אַךְ כֻּלֹּו זָרוּעַ נְגֹהוֹת וְאוֹרִים,

הַצָּצִים מִפִּנּוֹת וְסוֹקְרִים מֵחוֹרִים,

הַיּוֹקְדִים, מַבְרִיקִים וְזוֹרְחִים עַל כֹּל,

עַל קוֹרוֹת הַכְּתָלִים וְרִצְפַּת הַחוֹל…


הַצִּפּוֹר בַּחַלּוֹן לָהּ צִפְצְפָה דֹם

מִזְּהַב שַׁדְמוֹת קָמָה וּתְכֵלֶת הָרוֹם…

וּפִתְאֹם וָאֶרְאֶה הַקַּוִּים הַזַּכִּים,

כְּאוֹרְחִים שֶׁבָּאוּ מִכַּנְפוֹת מֶרְחַקִּים

וַיִּרְאוּ הַבַּיִת פָּתוּחַ וָטוֹב,

וְסָרוּ לַחֲסוֹת בּוֹ, עֵת קָצוּ בָרְחוֹב.


הֵם סִפְּרוּ לִי: שַׁטְנוּ עַל יַעַר וָנִיר

רִחַפְנוּ בַגַּנִּים וּבְחוּצוֹת הָעִיר,

עַל נַהֲרוֹת הַבְּדֹלַח וְעַרְבוֹת הַכֶּתֶם –

הַכֹּל, הַכֹּל אָחוּז בְּחַבְלֵי שְׁנַת-קֶסֶם…

מְנַמְנֵם כָּל דֶּשֶׁא וְנִרְדָּם כָּל צֵל,

רַק בָּנוּ לֹא שָׁלְטוּ הַכְּשָׁפִים הָאֵל.


הָרְחוֹב יָשֵׁן, שָׁתַק כְּשׁוּף זֹהַר וָחֹם.

הַצִּפּוֹר בַּחַלּוֹן לָהּ צִפְצְפָה דֹם,

וָאָבִין: כְּבָר חָדַל מִדְּפֹק לֵב הַחַיִּים

בְּעֶצֶם פְּרִיחָתָם וּבְשִׁפְעַת קַרְנַיִם,

וּבָדָד נִשְׁאַרְנוּ בְמֶרְחַב הַפָּז,

אֲנִי וְהַצִּפּוֹר וְקַרְנֵי הָרָז…

תרס"ט


לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר

מאת

דוד שמעוני

כָּבִים כּוֹכָבִים עֲיֵפִים וְחִוְרִים…

עָגוּם הַשַּׁחַק, כִּי שָׁכַל עוֹלָלָיו…

נִלְאָה וְחָלַשׁ הַלַּיְלָה,

נִרְדַּם וְקָפָא עַל צְלָלָיו…


יוֹצְאִים הַזְּאֵבִים מִמַּעֲבֵה סִבְכֵיהֶם,

אוֹרְבִים לַדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה וּמְצַפִּים;

פִּתְאֹם – נִתָּקִים מִמְּקוֹמָם,

גָּזִים בֵּין סֻכּוֹת סַרְעַפִּים…


סָר רוּחַ-שָׂדֶה בִּיעָף אֶל הַיַּעַר…

הֶחֱוִיר הַקָּדִים וְנִרְאָה עֲטַלֵּף

נֶאֱחָז בֶּעָנָף בִּכְנָפָיו,

תָּלוּי בְּלִי נִיד כְּמִתְעַלֵּף…


עוֹלֶה אֵד כֶּסֶף וּמְכַסֶּה כְגִגִּית

בִּצּוֹת עֲבֵשׁוֹת, יְרֻקּוֹת-הַפָּנִים…

שָׁטִים בֵּין מֵימֵי-רִקָּבוֹן

מַחֲנוֹת בַּרְבּוּרִים לְבָנִים…


נָמוֹג הָאֵד וּמִתְגַלִּים מֶרְחַקִּים…

נַחַל עִם חוֹפָיו הַטּוֹבְעִים בִּפְרָחִים,

שָׂדֶה וְגֹרֶן וּשְׁלשֶׁת הַלִּבְנִים

שָׁם, עַל פָּרָשַׁת-הַדְּרָכִים…


נוֹזֵל אוֹר חִוֵּר מִמְּקוֹרוֹת נַעֲלָמִים,

עֵרָה-יְשֵׁנָה הַתֵּבֵל כֻּלָּהּ…

הַכֹּל מְחַכֶּה לִנְצוּרוֹת,

הַכֹּל מְצַפֶּה לִגְאֻלָּה…

תרס"ט


[סואנים הרחק כמוסים מעינים]

מאת

דוד שמעוני

סוֹאֲנִים הַרְחֵק כְּמוּסִים מַעְיָנִים,

פְּלָגִים נִסְתָּרִים בּוֹכִים וְרָנִים.


שֶׁמֶשׁ שַׁלְהָבָה יָרְדָה הַיָּמָּה,

חוֹגֵג הַמַּעֲרָב, נוּגָה אֲדָמָה.


דּוֹלְקִים אַרְמוֹנוֹת, דְּבִירֵי מְרוֹמִים,

כְּרוּבֵי-צְחוֹר סְבִיבָם שָׁטִים דּוֹמֵמִים.


נָדוֹת וְחוֹלְמוֹת נִשְׁמוֹת צַדִּיקִים…

אֵלֵךְ וְאֵתַע אֶל הָאֲפִיקִים…


אָנוּד, אֲפַכֶּה הַרְחֵק מַעֲרָבָה,

שָׁם בִּמְקוֹם תִּשְׁקַע שֶׁמֶשׁ שַׁלְהָבָה.


אֶרְאֶה, אֵיךְ גֵּאֶה תֵרֵד הַתְּהוֹמָה

שְׁלֵוָה וּגְדוֹלָה, זַכָּה, רוֹמֵמָה;


אָרִיד מִמַּכְאוֹב, אֶבְכֶּה מֵאַהֲבָה –

תִּבְעַר וּתְאֻכַּל נַפְשִׁי בְלַהֲבָהּ…

ניסן, תרס"ט


עִם הַנֵּצַח

מאת

דוד שמעוני

עֵת תִּיעַף נַפְשִׁי בִי מֵאוֹר וּצְלָלִים,

מֵאַנְחוֹת גְּסִיסָה וּמִצָּהֳלַת אוֹנִים,

מִצַּחֲנַת פְּגָרִים וּמֵרֵיחוֹת פְּרָחִים, –

אָז אָתוּר מָנוֹס בֵּין אַרְבָּעָה כְתָלִים,

עַל הַחַלּוֹנוֹת אוֹרִיד הַוִּילוֹנִים

וְסָגֹר הֵיטֵב אֶסְגֹּר אֶת הַפְּתָחִים.


וּדְמָמָה תֵט עֲמֻקָּה וּמַרְגִּיעָה,

רַק זִמְזוּם רָחוֹק אֶבְחַן עוֹד בַּדְּמָמָה

וְצִלְצוּל סוֹד כֹּה קָרוֹב וְכֹה כָמוּס…

וּכְאִלּוּ עוֹד בְּמַחְשַׁךְ קַדְמוּת בְּרִיאָה

בְּפַעֲמוֹן סֵתֶר הִכְּתָה יַד נַעֲלָמָה,

וְנִשְׁמַר הֵדוֹ וְלָעַד לֹא יָמוּת…


זֶה צִלְצוּל סוֹד הוּא צִלְצוּל מַסָּע מָהִיר

מֶרְכֶּבֶת כְּשָׁפִים נִשֵּׂאת בְּלִי הֲפוּגָה

בְּאָרְחוֹת פֶּלֶא, שְׁבִילִים בִּלְתִּי-נִרְאִים.

הַנֵּצַח בָּהּ. לֹא זָקֵן וְלֹא צָעִיר,

בְּבַת-צְחוֹק-רָז לֹא קָרָה, לֹא עֲנֻגָּה

יַנְהִיגָהּ דֹּם בְּחֹסֶן שֶׁל אַדִּירִים.


וּכְבָר אֲנִי טָס עִמּוֹ בַמֶּרְכָּבָה…

עֲרָפֶל עָבָר, אֵד עֲתִידוֹת בְּרִיאָה

מִשְׁתַּפְּכִים יַחְדָּו, עוֹלִים דֹּם כְּחַיִץ…

נָמוֹגוּ חַיִּים וַהֲמִיתָם גָּוְעָה,

רַק חַלָּשׁ הֵד לְאָזְנַי עוֹד יַגִּיעַ

כְּזִמְזוּם דְּבוֹרִים בְּחַרְבוֹנֵי קַיִץ.

תרס"ט


בַּת-הָעֲמָקִים

מאת

דוד שמעוני

I

מַה תַּקְשִׁיבִי בִדְמִי הָאֲפֵלָה?

שׁוּרִי: קוֹרְצִים וּמְחַיְכִים כּוֹכָבִים;

רוּחַ לַיְלָה מִתְהַלֵּךְ בֵּין גְפָנִים,

עִם זַלְזַלִּים מְתַנֶּה אֲהָבִים.


הַרְחֵק הַרְחֵק עַל גִּבְעַת הַזֵּיתִים

צִּפּוֹר בָּדָד מִשְׁתַּפְּכָה, הוֹמִיָה;

רֵיחוֹת בֹּשֶׂם נִשָׂאִים וּמְשַׁכְּרִים…

מַה-זֶה תִרְעֲדִי כֹה, יְפֵה-פִיָּה?


מִתּוֹךְ שְׁנָתָהּ מִתְאַנְּחָה הַתְּאֵנָה:

אֵין זֹאת – זָכְרָה נְעוּרִים וְאַהֲבָה…

תַּחַת סֻכַּת עָלֶיהָ נָנוּחָה.

מַה-זֶּה לִבֵּךְ כֹּה הוֹלֵם, הַנָּאוָה?


כּוֹכַב-זָהָב עָף, גָּז בָּאֲפֵלָה;

בֵּין הַזֵּיתִים נָדַמָּה הָרְנָנָה;

עוֹבֵר רוּח בֵּין שְׂדֵרוֹת הַשְּׁקֵדִים,

נוֹשְׁרָה דוּמָם נִצָּתָם הַלְּבָנָה.

II

הַדְּקִי לִבֵּךְ אֶל לִבִּי כְּחוֹתָם,

שִׂימִי רֹאשִׁךְ הַבּוֹעֵר עַל רֹאשִי;

לַטְּפִי גַלֵּי תַלְתַּלַי וּשְׁקִינִי

וּבַמֻּפְלָא מִמֵּךְ אַל-תִּדְרֹשִׁי;


וּמַדּוּעַ אֵשׁ עֵינִי כֹּה נוּגָה,

וּמַדּוּעַ בַּת-צְחוֹקִי כֹּה זָרָה,

וּנְשִׁיקָתִי מַדּוּעַ כֹּה צוֹרְבָה –

כָּל זֶה אַגִּיד לּא עַתָּה, יְקָרָה!


וּמַדּוּעַ כֹּה אֵתַע בְּלִי הֶרֶף,

וַאֲחֵרוֹת בְּנוֹת חֵן אִם אָהַבְתִּי, –

כָּל זֶה אַגִּיד לֹא עַתָּה, לֹא עַתָּה,

עַתָּה יִנְקִי וּמֹצִּי שַׁלְהַבְתִּי!


עַתָּה יִנְקִי וּמֹצִּי שַׁלְהַבְתִּי

וּמִטַּל עֲלוּמַיִךְ הַרְוִינִי,

עַתָּה סִפְגִי עֲסִיס חֶמְדַּת יָמַי

וּמִיֵּין נְעוּרַיִךְ שַׁכְּרִינִי!


מִבֵּין עָבִים הִתְפָּרֵץ הַסַּהַר

חִוֵּר, נִבְהָל כְּנָס מִבֵּית-סֹהַר;

תַּחַת סִבְכֵי הַתְּאֵנָה הַנָּמָה

דֹם הִכְסִיפוּ טַבָּעוֹת שֶׁל זֹהַר.

III

שָׁקַע סַהַר מֵעֵבֶר לַגְּבָעוֹת,

הַרְחֵק צָלְלָה יִלְלַת תַּנִּים;

סְבוּכִים יַחַד וּמְתוּחִים כִּקְשָׁתוֹת

נָעוּ דוּמָם זַלְזַלֵּי הַגְּפָנִים.


עַל הַגִּבְעָה הִתְפַּזְּרוּ הַזֵּיתִים

כְּאֹהָלִים יְרֻקִּים-אֲפוּרִים;

תַּחַת צֵל כִּפּוֹתֵיהֶם עֲגֻלּוֹת

יָצְקוּ רוּחוֹת לְחָשִׁים לֹא-בְרוּרִים.


יָשְׁנָה, שָׁתְקָה הַתְּאֵנָה הַזְּקֵנָה,

סָגְרָה בָעֳפָאֶיהָ עָלֵינוּ;

הִשְׁתַּפַּכְנוּ עִם לַיְלָה וְחשְׁכּוֹ…

מִי יְגַלֶּה כָּעֵת מַחֲבוֹאֵנוּ?


רַק מֵעַל לְרָאשֵׁינוּ כוֹכָבִים

סוֹקְרִים-לוֹהֲטִים מִן הַחֲרַכִּים;

חַכּוֹת סֵתֶר יַשְׁלִיכוּ מִמָּרוֹם,

יִדְלוּ סוֹדוֹת מִדְּמִי הַמַּחְשַׁכִּים.


אַל תַּבִּיטוּ בַיָּפָה, כּוֹכָבִים,

אַל תַּפְרִיעוּ אֶת שְׁנָתָהּ הַטְּהוֹרָה!

בִּזְרוֹעוֹתַי הִיא נִרְדְּמָה חֶרֶשׁ

כְּשׁוֹשַׁנָּה שֶׁשָׁכְְרָה מֵאוֹרָה.


צַמּוֹתֶיהָ אֲפֵלוֹת נִפְזָרוּ;

שׁוֹזְרוֹת רָז עַל שָׁדֶיהָ הַלְּבָנִים…

שָׁוְא תָּצִיצוּ, כּוֹכָכִים-מְרַגְּלִים,

רָזִים אֵלֶּה לָכֶם לֹא מוּבָנִים!


פְּתוּחוֹת חֶצְיָן שְׂפָתֶיהָ שׁוֹשַׁנִּים,

זִיו צְחוֹק-עֵדֶן עֲלֵיהֶן נוֹבֵעַ;

שָׁוְא תִּסְתַּכְּלוּ, כּוֹכָבִים-מְרַגְּלִים

רַק אָנֹכִי אֶת פִּשְׁרוֹ יוֹדֵעַ…


לְצַוָּארִי חֲבוּקוֹת יָדֶיהָ,

כֻּלָּהּ רֹךְ, כֻּלָּהּ אֵמוּן וָטֹהַר;

מִנְּשִׁימָתָהּ הַזַּכָּה, הַבָּרָה

פָּרְחוּ שֵׁנִית בִּי צִיצֵי הַנֹּעַר.


בֹּאוּ, בֹּאוּ, הָרוּחוֹת, וּפְחוּ בִי!

פְּחוּ בַלֵּבָב זִיק תּקְוָה מַזְהֶרֶת…

פְּחוּ בַנִּימִים, שֶׁפִּתְאֹם נֵעוֹרוּ:

תָּקִיר שֵׁנִית שִׁירָתָם סוֹעֶרֶת!


הוֹזֶה לַיְלָה בְעַרְשׂוֹ הַשְּׁחוֹרָה

עַל יְצוּעֵי גֵאָיוֹת וְהָרִים;

מִנַּחֲרָתוֹ הַכְּמוּסָה נְפוֹצִים

צְלִילֵי רָזִים וְהֵדִים נִסְתָּרִים;


הַלְמוּת פְּרָסוֹת בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים:

טָס עֲרָבִי עַל סוּסוֹ הַדּוֹהֵר;

מִמֶּרְחַקִּים עַל כַּנְפֵי הַדְּמָמָה

נִשֵּׂאת הֶמְיַת יַם אַרְצִי הַסּוֹעֵר…

IV

עוּרִי, עוּרִי מִשְּׁנָתֵךְ, צִפֳּרִי!

רוּחַ בֹּקֶר כְּבָר בָּא מִן הֶהָרִים.

הַרְחֵק, הַרְחֵק מֵחַגְוֵי הַסְּלָעִים

אֵדִים וְרֻדִּים מְגִיחִים, מִשְׂתָּרְעִים.


הַרְחֵק, הַרְחֵק מֵאַחֲרֵי הֶהָרִים

יַיִן רַעֲנָן מִשְׁתַּפֵּךְ בַּשְּׁחָקִים;

כְּבָר צִפֳרִים מְעִירוֹת שִׁיר שַׁחַר;

עוּרִי, עוּפִי אֶל עֵמֶק בֵּית אִמֵּךְ

עַד לֹא גָזוּ אַחֲרוֹנֵי הַצְּלָלִים;

כְּבָר מִחַכִּים לָךְ שָׁמָּה פְרָחַיִךְ

בְּגִנָּתֵךְ עֲדוּיַת הַטְּלָלִים.


וְאִם אִמֵּךְ תִּשְׁאָלֵךְ: “מֵאַיִן?”,

וַעֲנִיתִיהָ, מַלְאָכִי הַתָּמִים:

"אֵדֵי לַיְלָה הִסְתִּירוּ אֶת דַּרְכִּי,

כָּל הַלַיְלָה תָעִיתִי בַכְּרָמִים…"


עוּרִי, עוּפִי אֶל עֵמֶק בֵּית אִמֵּךְ,

פִּקְדִי, הַשְׁקִי פְרָחַיִךְ הַנָּאוִים;

אֶל הֶהָרִים אָנוּעַ אָנֹכִי:

כְּבָר לִי קוֹרְאִים רָאשֵׁיהֶם הַשָּׂבִים!


אַךְ עֵת תְּרוּעַת שִׁירָתִי תִשְׁמָעִי

מִתְגַּלְגֶּלֶת בֵּין סְלָעִים עֲנָקִים,

וְיָדַעַתְּ כִּי מַעְפִּיל-הֶהָרִים

זָכַר שֵׁנִית אֶת בַּת-הָעֲמָקִים…

רחובות, תרס"


[לא שרתי לאלה]

מאת

דוד שמעוני

לֹא שַׁרְתִּי לָאֵלֶּה, שֶׁנִּהֲלָם אֵלָם

עַל מֵימֵי מְנוּחוֹת וּנְאוֹת דֶּשֶׁא דָשֵׁן,

שֶׁלִּבָּם מִתְעוֹרֵר עִם שַׁחָר כְּסִדְרוֹ,

עִם לֵיל כְּהִלְכָתוֹ הוּא נִרְגָּע וְיָשֵׁן.


וְשִׁירִי לָאֵלֶּה, שֶׁיַּחַד עִמָּהֶם

תָּעִיתִי בַצִּיָה בְּלִי הֶרֶף וָדֹמִי:

שֶׁיַּחַד עִמָּהֶם בְּחֶשְׁכַת נְדוּדִים

הִדְלַקְתִּי אֲבוּקוֹת מִמֹּחִי וְדָמִי;


שֶׁיַּחַד עִם צְחוֹקָם הִתְפָּרֵץ גַּם צְחוֹקִי

עֵת נִגְלָה לְפֶתַע הַתְּהוֹם לָעֵינָיִם;

שֶׁיַּחַד עִמָּהֶם מִיֵּאוּשׁ וְחָרוֹן

חִנַּקְתִּי שַׁלְהַבְתִּי בְּרֶפֶשׁ חֲטָאִים…

עין-גנים, תרס"ט


[כבר החויר הלילה בחלון]

מאת

דוד שמעוני

כְּבָר הֶחֳוִיר הַלַּיְלָה בַּחַלּוֹן,

כְּבָר קָרוֹב הַמִשְׁתֶּה אֶל קִצּוֹ,

וְטֶרֶם טָעַמְתִּי מִיֵינוֹ,

וְטֶרֶם נִכְוֵיתִי בְגִצּוֹ…


חָפַצְתִּי בְמַשְׁקֵה בְנֵי-אֵלִים,

חָשַׁקְתִּי בְאַהֲבַת בְּנוֹת-כְּרוּבִים –

וּצְנָאִי הַגָּדוֹל לֹא נִשְׁבַּר,

וּדְבִירֵי לְבָבִי עֲזוּבִים.


וְטֶרֶם טָעַמְתִּי יֵין מִשְׁתֶּה,

וְטֶרֶם נִכְוֵיתִי בְגִיצּוֹ –

וְהֶחֳוִיר הַלַּיְלָה בַּחַלּוֹן

וְקָרוֹב הַמִּשְׁתֶּה אֶל קִצּוֹ…

יפו, תרס"ט


[הגלים לי רמזו]

מאת

דוד שמעוני

הַגַּלִּים לִי רָמְזוּ, הַגַּלִּים לִי קָרְאוּ

אֲפֵלִים וְזוֹרְחִים בִּשְׁעַת בֵּין-עַרְבָּיִם.

לֹא עָנָה לְבָבִי. הוּא תָעָה לְבָדָד

בְּשַׁדְמוֹת הַמַּעֲרָב.


דֹּם קָרְנוּ שְׂדוֹת מָרוֹם מֵאַחֲרֵי יָם סוֹעֵר

יְרֻקִּים-חַכְלִילִים, עֲטוּרִים זֵר כָּסֶף.

דֹּם שׁוֹטֵט הַלֵּב בֵּין עֲרוּגֹת הַנֵּצַח,

בֵּין פִּרְחֵי הַמָּוֶת.


וְהַרְרֵי פְנִינִים וְרֻכְסֵי בָרָקוֹת

בֵּין פַּלְגֵי אֵשׁ זַכָּה הַמַּשְׁקָה הַכִּכָּר

הִתְנוֹסְסוּ דוּמָם, מַצֵּבוֹת מַבְהִיקוֹת

עַל קְבָרִים נַעֲלָמִים.


וְאוּלַי הַמַּעֲרָב בֵּית-עוֹלָם לַתּוֹעִים,

לָעַד שָׁם יֵרָגְעוּ נִדָּחִים וְאוֹבְדִים,

שֶׁנָּדוּ וְחָלְמוּ וְחִפְּשׂוּ אֳרָחוֹת

בְּאֹפֶל מִדְבָּרִים?


מִשְׂתָּעֲרִים גַּלִים, נִרְגָּנִים וְרָנִים;

אַךְ מוּזָר לִי גִילָם וְאֶבְלָם לֹא מוּבָן.

כְּבָר שָׁכַר לְבָבִי מִפִּרְחֵי הַנֵּצַח,

מִזֹּהַר הַמָּוֶת…


[ושבעים ושבעה אם יפיץ הבקר רשפיו]

מאת

דוד שמעוני

וְשִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִם יָפִיץ הַבֹּקֶר רְשָׁפָיו –

אֶת חָרְבוֹת לְבָבִי לֹא יָאִיר,

וְשִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִם יַפְלִיא הָאָבִיב אֶת כְּשָׁפָיו –

מֵאַגְמֵי נִשְׁמָתִי לֹא יֵרוֹם גַּל צָעִיר.


עַל בִּצּוֹת עֲבֵשׁוֹת, רְקוּבוֹת, בֵּין אֵדִים מַחֲנִיקִים, אַכְזָרִים,

חֲלוֹמוֹת נְעוּרַי הִתְרַקְּמוּ וְשִׂגְשְׂגוּ פְּרָחַי הַחוֹלִים;

בְּטִירוֹת בַּת-שִׁירִי הִתְעָרָה קְהַל רוּחוֹת אֲפֵלִים וְקָרִים,

וְסֻלַם דִּמְיוֹנִי רַק צְלָלִים בּוֹ יוֹרְדִים וְעוֹלִים.


וְעֵת לָרִאשׁוֹנָה נְהָרָה צָדַתְנִי בְחִנָּהּ וּגְאוֹנָהּ, –

וָאֶמְסֹר לָהּ לִבִּי, כָּל לִבִּי, בִּמְרִירוּת מֶחָאָה וּסְעָרָה,

וָאָמֹץ אֶת זִיוָהּ, כָּל זִיוָהּ, בְּצָמָא שֶׁל אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה,

עַד יָצְאָה מֵאַפִּי וַתְּהִי לִי לְזָרָא…

תר"ע


עַל שְׂפַת גַּנְגּוּס קָדוֹשׁ...

מאת

דוד שמעוני

עַל שְׂפַת גַּנְגּוּס קָדוֹש חַי נָזִיר,

חַי נָזִיר מִתְבּוֹדֵד בִּיעָרִים.

הוּא חִיָּה אֶת נַפְשׁוֹ בִתְפִלּוֹת,

אֶת גֵּוֹו הַכָּחוּשׁ – בִּתְמָרִים.


אֵל שְׂפַת גַּנְגּוּס קָדוֹש בָּא עֶלֶם

וְעֵינָיו עֲמֻקּוֹת כִּתְהוֹמוֹת,

כִּי סוּפוֹת שְׂעִפִּים אֲפֵלִים

בְּנַפְשׁוֹ מְרַצְּדוֹת וְהוֹמוֹת.


הָעֶלֶם לַנָּזִיר: – "קְדוֹשׁ עֶלְיוֹן!

בַּמֶּה הֶמְיַת נַפשׁי אַרְגִּיעַ?

אֵי יַין, בּוֹ אוֹתָהּ אֲשַׁכֵּר?

אֵי נֶשֶׁק, בּוֹ אוֹתָהּ אַכְנִיעַ?"


הַנָּזִיר לָעֶלֶם: – "נִצַּלְתָּ,

אִם עָזֹב עָזַבְתָּ אֲנָשִׁים;

חֵץ שָׁנוּן, חֵץ מִרְמָה לְשׁוֹנָם,

וּצְחוֹקָם הוּא אֶרֶס נְחָשִׁים…"


הָעֶלֶם לַנָּזִיר: – "קְדוֹשׁ עֶלְיוֹן!

לֹא נִכְלֵי בְנֵי-אִיש הֳנִיסוּנִי!

בּוֹרֵחַ אָנֹכִי מִנַּפְשִׁי

וּשְׂעִפַּי עַד מָוֶת הֶלְאוּנִי…"


הַנָּזִיר לָעֶלֶם: – “הִתְפַּלֵּל!”

הָעֶלֶם בִּכְאֵב: – “לֹא אוּכָלָה…”

וַיַּבֵּט הַנָּזִיר בְּחֶמְלָה,

וַיֵּלֶךְ הָעֶלֶם לוֹ הָלְאָה.


עַל שְׂפַת גַּנְגּוּס קָדוֹשׁ הַנָּזיִיר

מִתְפַּלֵל לָעֶלְיוֹן בִּרְעָדָה,

כִּי יַחְמוֹל עַל נִשְמַת הָעֶלֶם

בְּחֶרְמֵי הַּשָׂטָן נִלְכָּדָה.


עַל גַּלֵּי הַגַּנְגּוּס הָעֶלֶם

שָׁט דּוּמָם וְעֵינָיו לֹא נָעוֹת.

כְּבָר נִמְצָא הַצֳּרִי לְחָלְיוֹ

וְשָׁקְטוּ בְנַפְשׁוֹ הַזְּוָעוֹת…

תר"ע


[בערב בערב אהלך הירה]

מאת

דוד שמעוני

בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב אֲהַלֵּךְ הַיַּעֲרָה;

בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב מְחַכָּה הַנַּעֲרָה.


בֵּין לִבְנִים לְבָנִים וּזְהַב הַשַּׁלֶכֶת

חִוֶּרֶת וְנוּגָה הִיא דוּמָם הוֹלֶכֶת.


בְּזֵר שֶׁל עֲנָפִים וְשִׂמְלָה צְחַרְחָרָה

כְּלִבְנֶה בֵין לִבְנִים נִשְׁקֶפֶת הַנַּעֲרָה.


עַל חוֹף נַחַל חָבוּי בִּדְמָמָה נִפָּגֶשׁ,

בַּחֹרֶשׁ הַמּוּפָז אֵין תְּנוּעָה, אֵין רֶגֶשׁ.


הַנַּעֲרָה בְעֶצֶב: "מַדּוּעַ כֹּה קָרָה

בַּת צְחוֹקְךָ? מַדּוּעַ אֵשׁ עֵינְךָ כֹּה זָרָה?


בִּשְׁבִילְךָ עָדִיתִי שִׂמְלָתִי הַצְּחוֹרָה –

נְחַדֵּשׁ כְּקֶדֶם נְעוּרֵי-הָאוֹרָה…"


אָנֹכִי לַנַּעֲרָה: "הַבִּיטִי – אַרְנָבוֹת

חֲרֵדוֹת נֶחְפָּזוֹת בֵּין אֵלוֹת מָזְהָבוֹת;


הַבִּיטִי – הַחֹרֶשׁ כֹּה נִבְהָל וְדוֹמֵם,

כֹּה קַר לַהַט שְׁקִיעָה בַּמַּעֲרָב הָעוֹמֵם…"


– "וְאֵי אֲבִיבֵנוּ? אֵי קֵץ הַחֲמוּדוֹת?

הַאֻמְנָם לָנֶצַח עִקְּבוֹתָם אֲבוּדוֹת?"


אָנֹכִי לַנַּעֲרָה: "הַבִּיטִי – כְּעֶשֶׁת

קַר מַבְרִיק הַנַּחַל; אֲבלָה, נוֹאֶשֶׁת


עֲרָבָה בּוֹדֶדֶת סוֹפֶדֶת עַל גְּדוֹתָיו

לַקַּיִץ הַנֶּאֳסָף וְזִיו נְגֹהוֹתָיו…"


הַמַּעֲרָב דֹּם דּוֹעֵךְ. הַנַּעֲרָה דֹּם בּוֹכָה.

מֵעֵץ רָקוּב, יָבֵש בְּלִי קוֹל נִתְּקָה שׂוֹכָה.


בָּא רוּחַ וְשׁוֹרֵק, מִתְקַבְּצוֹת עֲנָנוֹת,

בִּדְאָגָה סְתוּמָה מִתְלַחֲשִׁים אִילָנוֹת…

בציר, תר"ע


עֲזוּבָה

מאת

דוד שמעוני

אֶל הַחַלּוֹן הִיא יוֹשְׁבָה לְבָדָד.

צָהֳרֵי בָצִיר נִשְׁקָפִים עֲגוּמִים.

עַל הַשֻּׁלְחָן מְנוֹרוֹת הַשַּׁבָּת,

מַפָּה צְחוֹרָה וּזְבוּב קְטוּעֹ-כָּנָף.

דֹּם מַטְאֲטֵא מִתְנַמְנֵם בַּזָּוִית.


עַל הַמִּטָּה יוֹשֶׁבֶת זְקֵנָתָהּ,

רֹאּשָּהּ רוֹעֵד, עֵינֶיהָ מִתְעַצְּמוֹת,

מִשְׁקָפֶיהָ הַשְּׁוּרִים עַל שְׁבִיסָהּ,

מִסִּנּוֹרָהּ הַ“צְאֶינָה וּרְאֶינָה”

נוֹשֵׁר הָפוּךְ, עוֹד רֶגַע וְנָפַל.


אֶל הַחַלּוֹן הִיא יוֹשְבָה לְבָדָד.

עַל הַכְּפָר שַׁחַק סְתָו הִשְׂתָּרֵעַ.

שְׁחוֹר-צַמָּרוֹת הַיַּעַר מִתְלוֹנֵן,

עַרְעָר עָרֹם בַּגִּנָּה מְרַשְׁרֵשׁ,

עָשָׁן גַּלְמוּד בַּמֶּרְחָק מִתְאַבֵּךְ.


עִינָהּ צוֹפָה לַשְׁבִילִים הַנְּשַׁמִּים,

אָזְנָהּ צָדָה כָּל אִוְשָׁה נַעֲלָמָה.

אֵיפֹה יִרְבַּץ, אֵי יִרְעֶה דוֹד לִבָּהּ?

הָהּ, לֹא מָצָא עוֹד דּוֹדָהּ אֶת אָשְׁרוֹ

שָׁם, בְּאֶרֶץ נְדוּדָיו הָרְחוֹקָה.


עֲלֵי לֶחְיָהּ מִתְגַּלְגְּלָה דִמְעָה,

הָאוֹרְלוֹגִין בְּלִי הֶרֶף מְשַׁקְשֵׁק.

עַל הַתַּנּוּר הַמְסֻיָּד מְקֻפָּל

הוֹזֶה תַּחְתָּיו הֶחָתוּל הַזָּקֵן.

קוּרֵי שֵׁנָה עָלֶיהָ נִמְתָּחִים.


בַּחֲלוֹמָהּ: הוּא נִכְנָס; שַׁרְשֶׁרֶת

זָהָב נוֹצֵץ עַל חָזוֹ תִּתְנוֹעָע.

הִיא בוֹכִיָּה: “עַל מָה עֲזַבְתָּנִי?”

קוֹלוֹ רוֹטֵט: “חִפַּשְׂתִּי אָשְׁרֵנוּ”…

דִּמְעוֹת שְׁנֵיהֶם בְּנָשְׁרָן מִתְמַזְּגוֹת…


פִּתְאֹם תָּקִיץ: מִסִּנּוֹר הַזְּקֵנָה

נָפַל אַרְצָה הַ“צְאֶינָה וּרְאֶינָה”.

שִעְמוּם-עַד הַמַּטְאֲטֵא מְנַבֵּא.

צָהֳרֵי בָצִיר נִשְׁקָפִים עֲגוּמִים.

עָשָׁן גַּלְמוּד בַּמֶּרְחָק מִתְאַבֵּךְ.

תר"ע


[יש יחלוף ברק פלא]

מאת

דוד שמעוני

יֵשׁ יַחֲלֹף בְּרַק פֶּלֶא מַחֲשַׁכֵּי הַנְּשָׁמָה

וְנִגְלָה קְהַל מַרְאוֹת נוֹשָׁנִים.

שֶׁנִּימָה נִרְדָּמָה, נַעֲלָמָה

הִרְעִידוּ בַלֵּבָב לְפָנִים,


שֶׁפִּתְאֹם הִזְהִירוּ בִּבְרַק כּוֹכָב נוֹפֵל

וְגָזוּ אַוְרִירִים וּטְמִירִים,

וּפִשְׁרָם הַלֵּב עוֹד לֹא הֵבִין,

וְלָמוֹ לֹא שָׁר עוֹד בַּשִּׁירִים.


אַךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו הַלבֵּב כָּמַהּ, עָרַג

לְאִוְשַׁת צַעֲדֵיהֶם דּוֹמֵמִים,

וַיִּכּוֹן לְקַדְּמָם בִּרְנָנוֹת,

בִּצְלִילִים נִשְׂגָּבִים, רוֹמֵמִים.


הֵם נִגְלִים לְפֶתַע מִבֵּין הָעֲרָפֶל

וְעוֹבְרִים לְפָנַי לְאִטָּם;

עוֹד חוֹפֵף עֲלֵיהֶם הוֹד רָזָם

וְקִסְמֵי אֲבִיבָם עוֹד אִתָּם.


אַךְ נִשְׁבַּר מִצַּפּוֹת הַלֵּב וְלֹא יַעְדֵּם

בְּמַחְלְצוֹת צְלִילִים נִפְלָאִים,

וּנְגוֹזִים הַמַּרְאוֹת עֲצוּבִים

וְאוֹבְדִים בַּדְּמִי עַרְטִילָאִים…


בָּצִיר

מאת

דוד שמעוני

עוֹד בַּלֵּיל אֵלַי גֻּנַּב שִׂיג הָרוּחוֹת הַקּוֹדְרִים

בְּגִנָּתִי הַנִּטוּשָׁה וְעַל תֶּבֶן גַּג בֵּיתִי.

מֵחֲלוֹם כָּבֵד, אָפֵל הֶעִירַנִי לְפִתְאֹם

רַעַשׁ יַעֲרִי הַזָּקֵן, שֶׁהִגִּיעּ מִמֶּרְחָק.

מַה-זֶּה יִסְאַן הָאַדִּיר וּמַה-יֶּהֳמוּ אִילָנָיו?

מִי זֶה נָס וּמִי דוֹלֵק בְּמַצְפּוּנֵי אָרְחוֹתָיו?

כּוֹכָב רוֹעֵד הִסְתַּכֵּל בְּאֶשְׁנַבִּי לְרֶגַע,

רָדַף עָנָן אֶת עָנָן עַל הַשַּׁחַק הֶעָכוּר.


וְלַבֹּקֶר כְּבָר קִנֵּן עֶצֶב טָמִיר בִּלְבָבִי.

הֵיכְלֵי יַעַר הַבָּצִיר עָמְדוּ רֵיקִים וּנְטוּשִׁים.

בֵּינוֹת מִשְׁטַח עַמּוּדָיו: לִבְנֶה, אֹרֶן וְאַלּוֹן

הֶאְדִּים פַּז הַשַּׁלֶּכֶת, אוֹצְרוֹת כֶּתֶם נִפְזָרִים.

הֲגַמָּדֵי הַיַּעַר אִבְּדוּ זְהַב מִכְמַנֵּיהֶם,

עֵת בַּלֵּיל הָפְנוּ, נָסוּ מְלֵאֵי אֵימֵי סְתָו קָרוֹב?

עָבִים שְׁחוֹרִים נֶחְפָּזוּ וּבָאַוִּיר הַנִּבְעָת

תָּעוּ קוּרִים יְתוֹמִים, עָלִים נוֹבְלִים נִדָּפוּ.


חֶרֶשׁ נִרְגָּן הַיָּעַר. שֶׁמֶשׁ נִגְלֵית, מִסְתַּתְּרָה.

דִּינְרֵי פָז זוֹרְחִים, כָּבִים בֵּינוֹת נַחְשֵׁי שָׁרָשִים.

עֶגְלַת אִכָּר טְעוּנָה גִזְרֵי עֵצִים רַעֲנַנִּים,

זֶה רַק כֹּרְתוּ בַּגַּרְזֶן, אַט מְשָׂרְכָה אֶת דַּרְכָּהּ.

דַף רֵיחַ שְׂרָף חָרִיף מִן הַגְּזָרִים הַלְּבָנִים,

נִשּׂאת דֹּם מִבֵּינֵיהֶם בְּשֹוֹרַת חֹרֶף רְחוֹקָה.

דּוֹאָה אֹרְחַת צִפֳּרִים מֵעַל צַמְּרוֹת הָעֵצִים,

אוֹבְדָה הַרְחֵק וְגָזָה בְּמַחֲבוֹאֵי הַיָּעַר.


אֲנִי צוֹעֵד וּמַאֲזִין, קוֹלֵט צְלִילִים וּבוֹחֲנָם,

סוֹפֵג לִבִּי מַנְגִּינָה הַחֲתוּמָה לָאֹזֶן.

בֵּין עֲבוֹתוֹת שָׁרָשִׁים שׁוֹטֵף נַחַל לְאִטּוֹ,

יַסְתִּירוּהוּ עֲרָבוֹת, שַׁחוֹת עֵלָיו וּכְפוּפוֹת.

שׂוֹחִים עָלִים מָזְהָבִים, שׂוֹכוֹת שְׁחוֹרוֹת וּרְקוּבוֹת

יֻצַּת פִּתְאֹם זִיק בּוֹדֵד בִּשְׁקַעֲרוּרִית הַמָּיִם.

בַּרְבּוּר פֶּרֶא יִתְנַעֵר, יַשִּׁיק כְּנָפָיו הַצְּחוֹרוֹת,

תִּרְעַד הַחֲבַצֶּלֶת וַעֲרָבוֹת תִּסְפֹּדְנָה.


עִם עֲרָבוֹת אֲבֵלוֹת סָפַד דּוּמָם לְבָבִי,

עִם הַבַּרְבּוּר הַפֶּרֶא נִשָּׂא חִישׁ לַמֶּרְחַקִּים.

אָחוּ קָטֹן וְקָצוּר נִגְלָה פִתְאֹם לְעֵינַי

מֻקָּף נֵד עֲצֵי-לִבְנֶה בְּמַעֲמַקֵּי הַחֹרֶשׁ.

עֲלֵי לֹבֶן הַקְּלִפּוֹת, עַל יְרַקְרַק הָאָחוּ

יָקְדוּ כִתְמֵי אַרְגָּמָן, חוֹתְמוֹת מָוֶת אֲדֻמִּים.

חָלְפָה מַהֵר אַרְנֶבֶת בֵּין הָעֵצִים וְאָבְדָה,

וּבְמִשְׁעוֹל לֹא-נוֹדָע סָר הָרוּחַ וְשָׁרָק.


עִם הָעֶרֶב נָח עָנָן עַל הָאָחוּ הַקָּצוּר,

גּוּשׁ אַפְלוּלִי יְרַקְרַק עָנוּד שׁוּלֵי דָם עָשֶׁן.

וַיֵהָפֵךְ הָאָחוּ אָז לְטִירָה נִפְלָאָה,

שֵׁשׁ חַכְלִילִי כְתָלֶיהָ, כֶּתֶם שְׁחַרְחַר רִצְפָּתָהּ,

סַפִּיר יָרֹק תִּקְרָתָהּ, זֵר שַׁלְהֶבֶת מִסְּבִיבָהּ;

וּבֶחָלָל הַקּוֹדֵר שׁוֹפְרוֹת אֵבֶל מְרִיעִים,

וּבִמְחוֹלוֹת הַמָּוֶת יוֹצְאִים עָלִים צְהַבְהַבִּים,

קִרְעֵי דֶשֶׁא וְאֵזוֹב, פְּרָחִים קְמוּטִים וְנוֹבְלִים.


שָׁר הָרוּחַ הַקַּבְּרָן אֶת הַקַּדִּישׁ הֶעָגוּם,

אֶל הֶעָנָן הָאָפֵל עָלוּ נִשְׁמוֹת הַדְּשָׁאִים,

צִיץ מִצִּיצֵי הָאָחוּ אָז הָיִיתִי גַם אָנִי,

אֶל הֶעָנָן הָאָפֵל עָלְתָה אָז גַּם נִשְׁמָתִי…

עַתָּה זָר כְּבָר אָנֹכִי, עַתָּה נָכְרִי אָנֹכִי,

הֶמְיַת חַיִּים וּשְׁאוֹנָם לֹא יַרְגִּיזוּ אֶת שְׁנָתִי;

עַתָּה אֶשְׁכַּב, אֵרָדֵם וַחֲלוֹמִי צַלְמָוֶת,

עַד שֶׁיָּבוֹא הַחֹרֶף וְסוּפוֹתָיו אֲפֵלוֹת…


אָז, בִּפְשֹׁט סוּפוֹת אֹפֶל עַל הַשָּׂדוֹת הַלְּבָנִים,

אָז, בִּנְאֹק צִיַת קֶרַח שְֹכוּרַת אֶבְלָהּ וּדְרוֹרָהּ, –

עֲלֵי כַנְפֵי הָרוּחַ אֶל בֵּית חָמְרָהּ הֶעָכוּר

תָּשׁוּב שֵׁנִית נִשְׁמָתִי הָעוֹרֶגֶת, הָרְחוֹקָה.

וּבְלֵילוֹת שִׁגָּעוֹן, עֵת הַכֹּל תִּמְחֶה סוּפָה,

עֵת אֶת אַחֲרוֹן כּוֹכָבִים שַׁלְגֵי נֶצַח יִבְלָעוּ,

יַרְעִיד דְּמִי תֵבֵל נוּגָה, מוּגַת לֵב וְנוֹאֶשֶׁת,

שִׁיר גְאוֹנִי הַקּוֹדֵר, שִׁיר הַקְּרָב וְהָאַחֲרִית…


[ויהי השמש באה]

מאת

דוד שמעוני

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וָאֶשְׁכַּב בֵּין הֶהָרִים.

בַּמַּעֲרָב בָּעַר כִּבְשָׁן וַיְּלְהֲטוּ הַכֵפִים;

בֵּין אַבְנֵי גִיר הִתְפַּתְּלוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת:

חֲלוֹם עֹפֶרֶת רִתַּק שְׂעִפַּי הָעֲיֵפִים.


וָאַרְא – וְהִנֵּה יַעַר מִיַּעֲרוֹת צָפוֹן רָחוֹק.

הַחֹרֶשׁ עָב וּמָשְׁלָג וּבוֹעֲרוֹת צמָרוֹת.

עַל צְבָאִים צְחוֹרִים קַלִּים דּוֹהֶרֶת אִשָּׁה חִוְרָה

וּמְשַׂחְקוֹת קַרְנֵי שְׁקִיעָה בַּקְּוֻצּוֹת הַמְפֻזָרוֹת.


וּבוֹכָה בַת הַצָּפוֹן: "מַדּוּעַ עֲזַבְתָּנִי?

הִגָּלֵה, דּוֹד לְבָבִי, מִקֹּר נִקְפָּאִים דְּמָעַי…

שָׁכַחְתִּי שְׁבִיל בֵּית אָבִי, דֹּב לָבָן שׁוֹמֵר צַעֲדִי,

הָרוּח קָרַע בְּגָדַי, עַד מָוֶת עָיְפוּ צְבָאַ…"


עַל שִׁכְמָהּ תְּלִי וָקֶשֶׁת וּמוֹשְׁכָה הִיא בַקֶּרֶן,

בִּתְרוּעוֹת שׁוֹפָר חוֹדְרוֹת הִיא לִי, בְּחִיר לִבָּה, קוֹרְאָה.

הֵד עָמוּם רָחוֹק לוֹעֵג וְעַנְקֵי יַעַר שָׂבִים

מִתְאַבְּלִים וּמִתְעַטְּפִים בְּטַלִּית צְלָלִים שְׁחוֹרָה…

תר"ע


[אני נשקף באשנב הקפוא]

מאת

דוד שמעוני

אֲנִי נִשְׁקָף בָּאֶשְׁנָב הַקָּפוּא,

נוֹשֵׁם חֶרֶשׁ עַל כְּפוֹר הַנִּצָּנִים.

מָשְׁלָג כֻּלּוֹ בֵּית יַעֲרִי הַבּוֹדֵד,

נָעִים שְׁלָדִים עֲרֻמִּים וּלְבָנִים.


קַר וְחִוֵּר אוֹר בֹּקֶר מִסְתַּנֵּן,

נוֹפֵל שֶׁלֶג, מִסְתּוֹבֵב וּמְרַקֵּד.

אֵשׁ הַכִּירָה מַזְהִיבָה בַזָוִית

צֶלֶם דְּמוּתָהּ וּפִרְחֵי אֶשְׁתַּקֵּד.


אֲנִי נִשְׁקָף בָּאֶשְׁנָב הַקָּפוּא

אֶל הַגִּבְעָה בְּמַעֲרֵה הַחֹרֶשׁ.

קֶבֶר שׁוֹמֵם מִתְנוֹסֵס לְבָדָד

תַּחַת אֵלָה הֲפוּכָה מִשֹּׁרֶשׁ.


מַטְלִיא שֶׁלֶג אֶת טְלָאָיו הַלְּבָנִים

עַל הָאֶבֶן, שֶׁחֶצְיָּהּ נֶחְשָׂפָה.

עוֹד בַּלֵּיל הִשְׁחִירוּהָ דִּמְעוֹתַי,

עַתָּה שֵׁנִית הַשֶׁלֶג עֲטָפָהּ.


חוֹלְפָה, סוֹרְגָה אַרְנֶבֶת חֲרֵדָה

בֵּין הָעֵצִים אֶת רִשְׁתָּהּ נִפְתָּלָה.

עוֹרֵב עָמוּס פַּרְפָּרִים צְחַרְחָרִים

קַר מְקַרְקֵר ונִשָּׂא לוֹ הָלְאָה.


קַר וְחִוֵר אוֹר בֹּקֶר מִסְתַּנֵּן,

נוֹפֵל שֶׁלֶג, מִסְתּוֹבֵב וּמְרַקֵּד.

אֵשׁ הַכִּירָה מַזְהִיבָה בַּזָּוִית

צֶלֶם דְּמוּתָהּ וּפִרְחֵי אֶשְׁתַּקֵּד…

תר"ע.


[הלכתי בדרכי יחידי]

מאת

דוד שמעוני

הָלַכְתִּי בְדַרְכִּי יִחִידִי

וּבוֹדֵד חַגֹּתִי אֶת חַגִּי,

שָׁכַרְתִּי מִיֵּין הֲזָיוֹתַי,

מִנֹּגַהּ חֲלוֹמוֹת הַשָּׁוְא;

בָּרָאתִי לִי שְׁמָשׁוֹת מְעַוְּרוֹת

מִכָּל אֵגֶל טְלָלִים מִתְנוֹצֵץ,

יָצַרְתִּי עוֹלָמוֹת מַזְהִירִים

מִשִׂרְטוּט, מִנִּדְנוּד כָּל עָב.


מָצָאתִי מִתַּחַת כָּל אֶבֶן

מִנְהָרוֹת שֶׁל בְּדֹלַח נִסְתָּרוֹת,

שׂוֹחַחְתִּי עִם כָּל חַיְתוֹ-שָׂדַי

בְּסֵתֶר חֲרוּלֵי הַגָּיְא;

אָסַפְתִּי מֵאֵפֶר חֳרָבוֹת

נִיצוֹצוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה נַעֲלָמִים,

כָּל אִוְשָׁה, כָּל רֶטֶט לִי גִלּוּ

חֲדָשׁוֹת וּנְצוּרוֹת בְּלִי דָי.


וְלִבִּי עֵת עָבַר עַל גְּדוֹתָיו

מִשִּׁפְעַת דִּמְיוֹנוֹת וּנְהָרָה,

לִי יוֹרְשִׁים לְעָשְׁרִי לֹא תַרְתִּי

בִּשְׁוָקִים וּתְשׁוּאוֹת הָעִיר;


אָז גַּלְמוּד כְּקֶדֶם וּבוֹדֵד

אֶת עֹדֶף מִכְמַנַּי הֶעֳרֵיתִי

בְּרִקּוּד חֲרוּזִים מִתְעַלְסִים,

בְּסוֹדוֹת צֵרוּפֵי הַשִּׁיר…

יפו, תר"ע


[גא אונים, נאדרי באביב]

מאת

דוד שמעוני

גֵּא אוֹנִים, נֶאְדָּרִי בָּאָבִיב הִתְרוֹמֵם הַנָּהָר מֵעַרְשׂוֹ

וַיָּטָס צְמֵא חֹפֶשׁ לַמֶּרְחָב, קָרֹעַ אֲזִקָּיו וּשְׁטֹף;

בִּרְנָנָה אֵיתָנָה, עַלִּיזָה הִתְגַּלְגְּלוּ גַלָּיו בְּלִי חָשָׂךְ

בֵּין כְּרַכִּים מִתְגָּעֲשִׁים, הוֹמִים, עַל שָׂדוֹת וְעַרְבוֹת אֵין-סוֹף;

וּנְחָלִים צְעִירִים וְזַכִּים מִמְּקוֹרָם הַגָּדוֹל הִתְפָּרְדוּ

וַיִּזְרְמוּ זָרֹם וְרַנֵּן בְּאַפְּסֵי כָּל אֶרֶץ וָנוּף.


אַךְ בָּאוּ חַרְבוֹנֵי הַקַּיִץ וְנִרְדַּם הָאֵיתָן שְׁכוּר שֶׁמֶשׁ,

הִתְכַּנֵּס בְּעַרְשׂוֹ וַיִּשְׁכַּח אֶת שִׁירַת הַדְּרוֹר וְהַמְּרִי;

וּפְלָגִים וּנְחָלִים מִתְעַלְּסִים, שֶׁהוֹלִיד בָּאָבִיב הַשָּׁקוּף,

עֲזוּבִים וּרְחוֹקִים מִמְּקוֹרָם נָדַמּוּ וְחָרְבוּ בִדְמִי;

רַק אֶחָד עוֹד נִשְׁאַר לִפְלֵטָה בְצֵל יַעַר עָתִּיק וְסָבוּךְ

וְגַלְמוּד בֵּין כָּתְלֵי עֲרָבוֹת אַט הִזִּיל אֶת גַּלֵּי-הָרְאִי.


הוּא שָׁמַר גַּעְגוּעָיו הַגְּדוֹלִים לָאָבִיב הַסּוֹאֵן וּמַבְרִיק

וַיַּעֲרֹג לִנְגִינַת הָאוֹנִים מִתַּחַת לַבְּדֹלַח הַקָּר;

אַךְ גָּוְעוּ גַעְגּוּעָיו בְּלִי מַעֲנֶה בִּרְקַב אַגְמֵי בֹץ שֶׁהוֹרִיקוּ,

בִּמְקוֹם שָׁם הִשְׁתַּפֵּךְ זְמִיר אֶחָיו בָּעִדָּן הַצּוֹהֵל, הַבָּר,

וּבוֹדֵד דֹּם סָפַד הַנַּחַל לִבְרַק חֲלוֹמוֹתָיו הַשְּׁכוּלִים,

לְשִׁירוֹ הַגֵּא וְהָרַעֲנָן, שֶׁהָפַךְ עֲרִיריִ וָזָר…

עין-גנים, תר"ע


[התרונן מעיני ונבע]

מאת

דוד שמעוני

הִתְרוֹנֵן מַעְיָנִי וְנָבַע,

הִתְלַקַּח דַּם לִבִּי וְשָׁאַג –

וּפִתְאֹם וַיִּגָּל לְעֵינַי

הָאֶפֶס הַגָּדוֹל וְלָעַג…


וַיִצְלֹל צְחוֹק לַעֲגוֹ בְאָזְנַי

כְּאַלְפֵי רְעָמִים אַכְזָרִים,

וְסוּפוֹת נִשְׁמָתִי חֲרֵדוֹת

הִתְחַבְּאוּ בְחַדְרֵי חֲדָרִים.


רַק הֵדִים גַּלְמוּדִים מִסַּעֲרִי

הִתְגַּנְּבוּ בַלָּאט בְּסֵרוּגִים,

וּבוֹדְדִים טִפְטְפוּ חֶרֶשׁ

מִמְּקוֹרִי נְטָפִים עֲנֻגִּים;


וְשִׁכֵּל עַזוּבִים, נִפְרָדִים

שִׁיר חַיַּי אֶת צְלִלָיו הַהוֹמִים,

וְנִדְעֲכָה שִׁמְשִׁי הַגְּדוֹלָה

נִיצוֹצוֹת, נִיצוֹצוֹת יְתוֹמִים…

תר"ע


[השלהבת באפלה מתפתלת]

מאת

דוד שמעוני

הַשַּׁלְהֶבֶת בָּאֲפֵלָה מִתְפַתֶלֶת,

קוֹרְצָה, דּוֹעֲכָה, רוֹטֶטֶת.

תַּחַת סוּפַת נְשִׁיקוֹתַי מְפַרְפֶּרֶת

לִילִית צְחוֹרָה וְלוֹהֶטֶת.

לָשׁוֹן בּוֹעֲרָה הַשָּׂטָן לִי שׁוֹלֵחַ

מִן הַפִּנָּה הַמּוּפָזָה.

זִיקִים סוֹאֲנִים נִתָּזִים וּמַצִּיתִים

לֵיל קְוֻצָּתָהּ, דָּכְיֵי חָזָהּ.


יִנְקִי, מֹצִּי אֶת כָּל טְלָלַי עֲדֵי תֻמָם,

אֶת כָּל אִשִּׁי, בַת הַשַּׁחַת!

אֵל הַטֹּהַר בם לֹא רָצָה, עֵת לוֹ שִׁוְּעָה

נַפְשִׁי שְׁכוּרַת אֵשׁ נִצַּחַת…

אֵל הַטֹּהַר! מִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא בְרָאוֹ

רַק דִּמְיוֹנִי הַבַּדָּאִי?

עָיְפָה נַפְשִׁי מִתַּעְתּוּעֵי הָעֲרָפֶל,

אֲנִי צָמֵא לְוַדָּאִי!


צַעֲקַת שֶׁבֶר… רָעֵב, צָמֵא, מָרְעַל-דִּמְיוֹן

מַר צוֹרֵחַ לִי עֲבָרִי…

דָּמִי שׁוֹתֵת… הָלְאָה הָלְאָה אֶת כָּל שֶׁמָּא!

תְּנוּ לִי בָרִי, תְּנוּ לִי בָרִי!


אַתּ לְבַדֵּךְ לִי וַדָּאִית, בָּךְ רַק אַאֲמִין

לִילִית יוֹקְדָה, אֵשׁ הַשַּׁחַת!

סִפְגִי, מֹצִּי אֶת כָּל טְלָלַי עֲדֵי כְלוֹתָם,

לַהַב נַפְשִׁי הַנִּדַּחַת!

תר"ע


[חיש שטות הספינות]

מאת

דוד שמעוני

חִישׁ שָׁטוֹת הַסְּפִינוֹת בִּנְתִיבוֹת אֲפֵלוֹת.

אֵין יָם, אֵין רָקִיעַ, אֵין צָפוֹן, אֵין דָּרוֹם,

הַחֹשֶׁךְ הוּא אִלֵּם וּגְבוּלָיו נִסְתָּרִים.


– אָן תִּדְאוּ, נַעֲלָמִים, בְּתֹהוּ סַנְוֵרִים?

הַאֻמְנָם עוֹד נִיצוֹץ מְהַבְהֵב בִּרְעָדָה,

וְעֵינִי, רַק עֵינִי, אֶת נָגְהוֹ לֹא צָדָה?


אֶל אָן אַתֶּם חוֹתְרִים בְּמַאֲרַב עַרְפִלִּים?

הַאֻמְנָם עוֹד שִׁירָה צוֹלֶלֶת חֲרֵדָה

וְאָזְנִי, רַק אָזְנִי, מִשְּׁמוֹעַ הִיא כְבֵדָה?


– "הַלַּיְלָה הוּא אָפֵל, הַלַּילָה הוּא אִלֵּם…

אַךְ סַעֲרִי לֹא שָׁכַךְ וְלַהֲבִי לֹא שָׁקַע…

הַאֻמְנָם הַשַּׁחַר לָעַד לֹא יִבָּקַע?"


– "בִּעוּתֵי צַלְמָוֶת אַחֲרַי דוֹלְקִים, רוֹדְפִים…

אַךְ מָנוֹס וּמִפְלָט לַשָּׁוְא תָּתוּר עֵינִי –

הַחֹשֶׁךְ פּוֹלְטֵנִי, הָאֹפֶל בּוֹלְעֵנִי…"


– "גַּם תִּקְווֹת, גַּם פְּחָדִים שָׁכַחְתִּי; אִנָּשֵׂא

בְּלִי הַבֵּט לְפָנִים, בְּלִי סָקֹר לְאָחוֹר

אֶל שֶׁיִּשָּׂאֵנִי הַתֹּהוּ הַשָּׁחוֹר…"


חִישׁ שָׁטוֹת הַסְּפִינוֹת בִּנְתִיבוֹת אֲפֵלוֹת.

אֵין יָם, אֵין רָקִיעַ, אֵין צָפוֹן, אֵין דָּרוֹם…

הַחֹשֶׁךְ הוּא אִלֵּם וּגְבוּלָיו נִסְתָּרִים…

יפו, תר"ע


[אכריז כרוז]

מאת

דוד שמעוני

אַכְרִיז כְּרוּז: כָּל חָרַשׁ בַּרְזֶל,

שׂר כֵּילַפּוֹת, גִּּבּוֹר פַּטִּישׁ,

כָּל יוֹדֵע הָלֹם, פָּעֹם,

כָּל יוֹדֵע רָעֹשׁ, רָעֹם,

בֹּאוּ יַחַד וַחֲמוּשִׁים

בְּכַשִּׁילִים וּבִסְדָנִים

הַכּוּ עַד יָרוּצוּ בְרָקִים,

עַד יִתְפּוֹצְצוּ אֲבָנִים,

אוּלַי תּוּכְלוּ וְהֶחֳרַשְׁתֶּם

אֶת הַיִתּוֹשׁ שֶׁבְּמֹחִי,

שֶׁכְּבָר מָצַץ בְּזִמְזוּמוֹ

פְּלֵטַת דָּמִי, שְׁאֵרִית כֹּחִי…


לֹא שָׂרַפְתִּי בָתֵּי-מִקְדָּשׁ

וּבָאֵל לֹא הִתְעַלַּלְתִּ,

רַק בִּלְבָבִי שְׁאָּר לַהַב,

יִתְרוֹן עֹז וְיִתְרוֹן רַהַב,

מִשְׁנֵה דְרוֹר וּמִשְׁנֵה סַעַר

יוֹצֵר כֹּל בִּשְׁגָגָה מָסַךְ

וּמֵאָז הוּא, צַר וְעוֹיֵן,

דּוֹרֵשׁ תַּשְׁלוּם מִבְּלִי חָשָׂךְ.

הָהּ, מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי

וְזָרַקְתִּי לוֹ בְפָנָיו

אֶת שַׁלְהַבְתּוֹ וְגָפְרִיתוֹ

אֶת יַהֲלֻמָּיו וַאֲבָנָיו!…

תר"ע


[על מרחבי ציה]

מאת

דוד שמעוני

עַל מֶרְחֲבֵי צִיָּה טָס נִמְהָר וְאָפֵל בֶּן-עָב

אֲיֹם יֹפִי קוֹדֵר וּמַפְחִיד וּמַקְסִים כִּקְרָב.

מוֹלִידוֹ אֹקְיָנוֹס, הֲרַת כָּל חֲלוֹמוֹת הַדְּרוֹר,

וְאִמּוֹ – שַׁלֶּטֶת הָאוֹר.

בְּחָזוֹ הַכַּבִּיר הִתְעַבֵּר, הִתְגָּעֵשׁ בַּעְיָם

הַסַּעַר צְמֵא קְרָבוֹת – מוֹרָשָׁה מֵאָבִיו הַיָּם;

הַשֶּׁמֶשׁ הוֹרָתוֹבּוֹ נָטְעָה רְצוֹן אֳלֹהִים

לְהַפְרוֹת אֲדָמָה וּמְתִים.


אַךְ גְּבוּל אֵין לַצִּיָּה וּמְצָרִים – לְחוֹלוֹת הָעַד.

הֶעָנָן הִתְעַצֵּב: אֵי יַעֲרֶה אֶת שִׁפְעַת הַלְּשַׁד?

רַק כֵּפִים עֲרֻמִּים וְעַפְרוֹת חֲרֵרִים בַּכֹּל:

לֹא יִפְרוּ אֲבָנִים וָחוֹל.


וְנִלְאֶה מִנְּדוּדָיו הִתְאַבֵּל וַיָרֶד הָעָב

עַל אוֹנוֹ הַצָּפוּן, עַל כֹּחוֹ הַּכָּלֶה לַשָּׁוְא…

וַיַּשְׁחֵת לַצִּיָּה אֶת לַהַט יְגוֹנוֹ הָעָז

בִּמְטַר דְּמָעוֹת קָרוֹת – וָגָז.


הַחוֹל בָּלַע מַהֵר אֶת זֵכֶר הַנֶּאֳסָף בְּלִי עֵת.

הַמִּדְבָּר כְּקֶדֶם מְפַכֶּה אֶת נָגְהוֹ הַמֵּת.

רַק רֶגַע הִזְדַּעְזַע כְּזוֹכֵר אַגָּדָה נִפְלָאת,

וְשֵׁנִית הִשְׁתַּקַּע בִּשְׁנָת.


[ממעל לאוקינוס]

מאת

דוד שמעוני

מִמַּעַל לָאֹקְיָנוֹס מִתְבַּצְּרוֹת גַּיְסוֹת עָבִים,

עַל הָרֵי זֶפֶת רוֹתְחָה מִתְלַבְּטִים עַנְקֵי שְׁלָגִים;

מְפַרְפֵּר מִפְרָשׂ בּוֹדֵד בֵּין מִפְלְשֵׂי עֲרָפֶל,

מִתְקַבְּצִים עוֹפוֹת סוּפָה, מִסְתּוֹבְבִים וְחָגִים.


אַךְ עַל הַחוֹף הַשּׁוֹמֵם עוֹד חַסְדֵי שֶׁמֶשׁ שׁוֹקְעָה:

חַכְלִילִים וַעֲנֻגִּים הַחוֹלוֹת הָעֲרֻמִּים,

עַל אָהֳלֵי הַדַּיָגִים מִתְנוֹעֲעִים בָּרוּחַ,

מִתְרַפְּקוֹת קַרְנֵי רַחֲמִים וְלוֹאֲטוֹת נִחוּמִים.


לְבָדָד אֵתַע דּוּמָם בְּאוֹר וּצְלָלִים כָּפוּת

וְנֶאֳנָק וּמִתְגּוֹשֵׁשׁ בְּחֶרְמֵי שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת:

עוֹד טֹוָה בִי הַשְּׁקִיעָה קוּרֵיהָ הַחֲרִשִׁים,

אַךְ נָתְנוּ כְּבָר אֶת קוֹלָן סוּפוֹתַי הַחֲבוּיוֹת.

תר"ע


[לפני עלות שחר מתאבל העולם]

מאת

דוד שמעוני

לִפְנֵי עֲלוֹת שַׁחַר מִתְאַבֵּל הָעוֹלָם

הֶעָטוּף בָּאֵדִים;

מְעִיקִים הָאֵדִים עַל חָזוֹ כִּשְׂעִפִּים

לֹא-בְרוּרִים וּכְבֵדִים;

אָז כְּשָׁפָיו יִנָּתְקוּ, שֶׁדֹּם עָלָיו נָסַךְ

הַסַּהַר מֵרוּמוֹ,

וְקִסְמֵי הַשֶּׁמֶשׁ עוֹד טֶרֶם יָבוֹאוּ

לְעַוְּרוֹ וּלְהֻמּוֹ,

וְצוֹלֵל הָעוֹלָם חָפְשִׁי מֵרְתוּקוֹת

בְּאֵימוֹת עַמֻקּוֹת.


אָז חֶרֶש תִּוָּלֵד בְּחִוְרוֹן מֶרְחָבִים

אֲיֻמָּה מַחֲשָָׁבָה:

"מְשַׁכְּרוֹת אוֹתָנוּ הַלְּבָנָה בְכַסְפָּהּ,

הַשֶּׁמֶשׁ בִּזְהָבָהּ;

וְרֶגַע עֵת יָבוֹא וּפָג הַשִּׁכָרוֹן –

לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה –

מַה-נּוּגֶה הָעוֹלָם! מַה חִוֵּר וְשׁוֹתֵק

כֹּל מַטָּה וָמָעְלָה!"

עִם פִּצְעֵי הָעוֹלָם אָז כּוֹאֲבִים פְּצָעַי

וְרוֹעֲפִים דְּמָעַי…


אַךְ יֵצֵא גֵא, נֶאְדָּר הַשֶּׁמֶשׁ וְהִשְׁקָה

הָעוֹלָם בְּיֵינוֹ.

וְשֵׁנִית הָעוֹלָם מִתְגָּעֵשׁ וּמַבְרִיק

וְאֶבְלוֹ כְּבָר אֵינוֹ;

וְרָתוּק בִּכְבָלִים, מִבְּלִי שֶׁיַרְגִּישֵׁם.

הוּא שׁוּב שָׂשׂ וְחוֹגֵג –

וְשֵׁנִית לְבָבִי עֲרִירִי וּבוֹדֵד

בְּאֶבְלוֹ מִתְמוֹגֵג;

וְאֵי יַיִן מַתְעֶה, אַי שֶׁמֶשׁ מְשַׁקֵּר,

שֶׁאוֹתִי יְשַׁכֵּר?

עין-גנים, תר"ע


נְשָׁמוֹת

מאת

דוד שמעוני

(קטע)

I

עוֹד רוֹטֵן הֵד תְּשׁוּאוֹת רְחוֹקוֹת,

אַךְ גֻּדְּעוּ כְּבָר בְּרִיחֵי חוֹמָתִי,

כְּבָר טוֹפֵף הָאַשָּׁף הַחִוֵּר

עַל מֶרְחֲבֵי תְכֵלֶת לְבָנָה.

מִתַּחַת חֲלִיצַת הַכֶּסֶף

מִתְעַלֵּם הַכִּנּוֹר הַפֶּלְאִי

וְנִשְׁמוֹת עוֹלָמוֹת חֲבוּיִים

מִנִּמָיו נִתָּזוֹת וְרָנוֹת.


עוֹד רוֹטֵן הֵד תְּשׁוּאוֹת רְחוֹקוֹת,

אַךְ סְבִיבִי כְּבָר שׁוֹקְקִים צלָלִים,

מְתַפְּשִׂים מִתְּהוֹמוֹת עֲבָרִים

וְגוֹלְשִׁים מֵרֻכְסֵי עֲתִידוֹת.

הֵם צוֹרְרִים אוֹתִי בִצְרוֹרָם

וְיַחְדָּו אֲנַחְנוּ מַחֲלִיקִים

בְּעִקְּבוֹת הָאַשָּׁף הַחִוֵּר

לְנַהֲרוֹת יְשִׁימוֹן רְחוֹקִים…


אֲנִי נִשְׁמַת אֳנוֹשׁ חֲרִישִׁי,

שֶׁיּוֹמָם הוּא אִלֵּם וְיָשֵׁן,

בָּעֶרֶב הוּא שׁוֹתֶה אֶת יֵינוֹ,

לִתְרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת וְתֻפִּים;

אַךְ חֵרֵשׁ לְצִלְצְלֵי תְרוּעָה

הוּא בוֹחֵן רַק רֶטֶט מְעוּפִי,

וְעִוֵּר לְאוֹרִים וְאִשִּׁים

יִתְחַקֶּה עַל צִלְלֵי אֶבְרוֹתַי.

II

עַל נַהֲרוֹת יְשִׁימוֹן רְחוֹקִים

שׁוֹזֶרֶת הַלְּבָנָה מַעְבָּרוֹת;

עַל מַעְבְּרוֹת הַכֶּסֶף מִתְקַבְּצוֹת

נְשָׁמוֹת מַקְהֵלוֹת מַקְהֵלוֹת.

הִשְׁתּוֹקְקוּ אַחַת לִרְעוּתָהּ

בְּעוֹדָן בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים –

הִפְרִידוּן הָאֵדִים הַכְּבֵדִים

וְאַחַת לֹא מָצְאָה רְעוּתָהּ.


עַל מַעְבְּרוֹת הַכֶּסֶף תִּדְאֶינָה

וּנְשָׁמָה תְחַפֵּשׂ אֲחוֹתָהּ,

אַךְ אִשָּׁה אֲחוֹתָהּ לֹא תַכִּיר

וְאָנוּ וְאָבְלוּ גַלְמוּדוֹת.

אָז יִגַּע הָאַשָּׁף בּכִּנּוֹר

וְנִמְלְטָה שִׁירָה חֲתוּמָה,

וְמָדָה נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה

בַּשִּׁירָה הַלֵּזוּ אֶת הֵדָהּ.


וְעָנְתָה נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה

בִּנְגִינָה שֶׁנָּטַע בָּהּ אֵלַהּ:

אֲבִיבִים יְרַחֲפוּ עַל שְׁדֵמוֹת

וְקֵיצִים בַּצִּיּוֹת יִלְהָטוּ;

יָרֹנּוּ אֲפִיקֵי גֵאָיוֹת

וְסוּפוֹת הַסְּתָו תְּהִימֶינָה;

שׁוֹשַׁנִּים עֲזוּבוֹת וְקוֹדְחוֹת

בְּנַחֲלֵי עֲרוּצִים תִּבְכֶּינָה…


וּנְשָׁמוֹת, שֶׁנִּיב לָהֶן אֵחָד

וְאֶחָד הַצְּלִיל לִנְגִּינָתָן,

בְּגִילָה אִלֶּמֶת תִּרְעַדְנָה

הָאַחַת לִקְרַאת יְעוּדָתָהּ.

אָז יַחְבִּיא הָאַשָּׁף כִּנּוֹרוֹ,

וּצְלִילֵי נְשִׁיקוֹת הַפְּגִישָׁה,

יָפוּצוּ בְמֶרְחַקֵּי לַיְלָה

לְהַפְרוֹת לֵב חוֹזִים וְשָׁרִים…

תר"ע


שִׁירַת הַבַּרְבּוּר

מאת

דוד שמעוני

בְּאִישׁוֹן לַיְלָה, לֵיל מַאְפֵּלְיָה,

שָׂחָה בַּרְבּוּר עֲלֵי מָיִם.


הָיָה צָחוֹר כַּחֲבַצֶּלֶת,

כַּחֲבַצֶּלֶת עַל שְׂפַת נָחַל;


שָׂחָה בַּרְבּוּר; חִפֵּשׂ, חִפֵּשׂ,

אוּלַי יִמְצָא שֶׁמֶץ לֹבֶן;


אוּלָם הַכֹּל הָיָה אָפֵל,

אוּלָם הַכֹּל הָיָה אָפֵל…


רֶגַע עָמַד, רֶגַע חָשַׁב,

חָתַר דֹּם אֶל לֵב הַנָּהָר;


הֵעִיף מַבָּט, מַבַּט פְּריִדָה

אֶל הַחוֹפִים הָאֲפֵלִים.


עַל הַחוֹפִים הָאֲפֵלִים

צָמְחָה, פָּרְחָה-לָהּ עֲרָבָה;


לָהּ הַבַּרְבּוּר כָּמַהּ, כָּמַהּ,

וְלֹא יָדְעָה, לֹא יָדָעָה…


הֵעִיף מַבָּט, מַבָּט אִלֵּם,

אַחַר נִשָּׂא הָלְאָה, הָלְאָה,


וּבָאֹפֶל נִחַת שִׁירוֹ,

שִׁיר הָרֵאשִׁית וְהָאַחֲרִית…


שָׁר הַבַּרְבּוּר עֲלֵי לֹבֶן

אוֹבֵד דֹּם תּוֹךְ כָּתְלֵי אֹפֵל,


הָיָה שִׁירוֹ גֵא וְאָבֵל,

רַב יְגוֹנִים וְגַעְגּוּעִים.


מַשַּׁק כָּנָף, רֶטֶט גַּלִּים,

קֵץ לַשִּׁיר, הָאֹפֶל שׁוֹתֵק.


הָעֲרָבָה יָשְנָה שׁוֹקְטָה

וְלֹא יָדְעָה, לֹא יָדָעָה.


וּבְנוֹת גַּלִּים גַּם לֹא בָכוּ

אֵת הַמְשׁוֹרֵר הָעֲרִירִי…


בָּעֲלִיָּה

מאת

דוד שמעוני

לאחי היקר צבי

עֲלִיָתִי עַל גַּג מִתְנוֹסֶסֶת,

לָהּ חַלּוֹנוֹת מִכָּל הָעֲבָרִים,

בַּחַלּוֹנוֹת הַיָּם אֵלַי נִשְׁקָף,

יַעֲרוֹת זֵיתִים וְתוֹעֲפוֹת הָרִים.


אֲנִי נִגָּשׁ לַחַלּוֹן הָאֶחָד,

אָז כְּאִלּוּ אֲנִי בְלֵב יַמִּים;

מַלְבִּין מִפְרָשׂ וּמַשְׁחִיר רֹאשׁ תֹּרֶן,

נוֹשְׂאִים בְּרָכָה מַעַמִּים לְעַמִּים.


אֲנִי נִבָּט בַּחַלּוֹן הַשֵּׁנִי:

נוֹשְׂאִים הָרִים רָאשֵׁיהֶם הַזְּקֵנִים;

נֶעֳקָר נֶשֶׁר וְסוֹבֵב בְּנָפְלוֹ

רֻכְסֵי זֹהַר וְצוּקִים עֲשֵׁנִים.


מִן הַחַלּוֹן הַשְּׁלִישִׁי אֶחֱזָיָה

יַעַר זֵיתִים, יַם כִּפּוֹת מָכְסָפוֹת;

מִנִּי כִפָּה לְכִפָּה צִפֳרִים

מַחֲנוֹת, מַחֲנוֹת בְּצִפְצוּף גִּיל עָפוֹת.


וּבַחַלּוֹן הָרְבִיעִי לִי נִרְאִים

נִירִים שְׁחוֹרִים, מִגְרָשִׁים עַזוּבִים,

גִּבְעָה קְטַנָּה וְעוֹמֵד עָלֶיהָ

בַּיִת לָבָן הַמֻּקָּף חֲרוּבִים.

II

תָּמִיד סְגוּרִים תְּרִיסֵי הַבַּיִת

וְלֹא אֵדַע מַה-נַּעֲשֶׂה בֵין כְּתָלָיו;

וְהַגַּג שֶׁל הַבַּיִת שָׁטוּחַ,

אַגְנוֹת פְּרָחִים מִתְנוֹסְסִים עָלָיו.


בֵּין הַפְּרָחִים קְעָרָה שֶׁל חֹמֶר

וְהַקְּעָרָה מְלֵאָה מָיִם.

תְּרֵיסַר יוֹנִים מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ

שׁוֹתוֹת מֶנָּה בִּשְׁעַת הַצָּהֳרָיִם.


מִדֵּי יוֹם, מִדֵּי יוֹם בַּצָּהֳרַיִם

הֵנָּה בָאוֹת מִשּׁוּט בַּמֶּרְחַקִּים;

נוֹפְלוֹת פִּתְאֹם בְּמַשַּׁק מְאֻחָד,

חוֹנוֹת סָבִיב לַמַּיִם הַזַּכִּים.


מִדֵּי יוֹם, מִדֵּי יוֹם בַּצָּהֳרַיִם

עֵת הַשֶּׁמֶשׁ מְעַוֵּר וְהוֹמֵם,

עֵת נִרְדָּמִים מִפְרָשִׂים וּתְרָנִים

בָּאוֹקְיָנוֹס הַמַּבְרִיק, הַדּוֹמֵם:


עֵת בֶּהָרִים יֵעָלוּ הָאֵדִים

וְהִתְחַבְּאוּ בְנִקְרוֹת הַכֵּפִים,

וְעַל פְּסָגוֹת קֵרְחוֹת וְקוֹרְנוֹת

תּוֹעִים בָּדָד שׁוּעָלִים עֲיֵפִים;


עֵת מִשְׁתַּתֵּק בְּיַעַר הַזֵּיתִים

שִׂיג עֳפָאִים וְצִפְצוּף צִפֳרִים,

וְשָׁמַיִם עַתִּיקִים וּשְׂרוּפִים

שׁוֹפְכִים נֹגַהּ וָאֵשׁ בְּלִי מְצָרִים;


אָז רֹאשׁ עָטוּף בְּצָעִיף יֵרָאֶה

מִן הַפְּרָחִים, בֵּין תְּרֵיסַר הַיּוֹנִים;

יָד קְטַנְטַנָּה, עֲנֻגָּה וּשְׁזוּפָה

זוֹרְקָה אַט מִתּוֹךְ סִנָּר זֵרְעוֹנִים.


וְעֵת כָּל הַזֵּרְעוֹנִים יִתַּמּוּ

וְהַיּוֹנִים אֶל עָל תִּנָּתַקְנָה,

שְׁתֵּי עֵינַיִם אֲפֵלוֹת, מַבְרִיקוֹת

אֶל חַלּוֹנִי תָעֹפְנָה, תִּשְׂחַקְנָה…

III

חַי אָנֹכִי כְּאֶחָד פִּילוֹסוֹף,

שָׁלֵו, בּוֹדֵד בִּדְמִי עֲלִיָּתִי;

בְּהַפְסָקָה בֵּין רַעְיוֹן לְרַעְיוֹן

אֲנִי מַבִּיט אֶל סִפּוּן תִּקְרָתִי;


מִדֵּי יוֹם, מִדֵּי יוֹם בַּצָּהֳרַיִם

אֶאֱרֹב, אָצוּד אֶת רָז הַמַּבָּטִים,

וְעֵת רַבָּה לִי אִיצַר וְאֶבְרֹר

פָּנִים הוֹלְמִים לְעֵינֵי הַלְּהָטִים.


וְהַפָּנִים מִתְחַדְּשִׁים לִרְגָעִים

וּבֱכָל רֶגַע הֵם יוֹתֵר מִשְׁתַּלְּמִים;

מֻבְטָחַנִּי: הֵם עוֹלִים עַל אֵלֶּה,

שֶׁמִּתַּחַת לַצָּעִיף מִתְעַלְּמִים.


כָּכָה אֶעֱסֹק בְּמַעֲשֵׂה יְצִירָה,

עַד תָּפֹזְנָה קַרְנַיִם אַחֲרוֹנוֹת;

אֶל הֶהָרִים וְיַעֲרוֹת הַזֵּיתִים

אֶשָּׂא עֵינַי בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת;


קַרְנֵי רַחֲמִים מְתַפְּשׂוֹת וְנָחוֹת

עֲלֵי גְזָעִים עֲקֻמִּים וּסְדוּקִים;

בְּנֵי עֲרָב בֵּין הָעֵצִים מִתְהַלְּכִים

שׁוֹתְקִים, תְּפוּשֵׂי חִשְׁבוֹנוֹת עֲמֻקִּים.


פְּנֵיהֶם חֶצְיָם מוּפָזִים, מַזְהִירִים,

חֶצְיָם קוֹדְרִים, מְעֻנְּנֵי צְלָלִים;

אֲנִי מַבִּיט וְזוֹכֵר נִשְׁכָּחוֹת:

אִם לֹא אֵלֶּה עֲדַת מְקֻבָּלִים?


קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן, תַּלְמִידֵי אֲרִיזַ"ל,

חוֹזִים צוֹפִים לְאַחֲרִית הַיָמִים?

כָּבוֹת צַמְּרוֹת הָעֵצִים, רַק יוֹקְדִים

עוֹד בֶּהָרִים הַצוּקִים הָרָמִים.


נִגְלִים רוֹכְבִים וְאוֹבְדִים בֵּין צוּרִים..

עוֹד מִתְנוֹצְצִים חֻדֵי כִידוֹנִים.

אִם לֹא קָמוּ גִבּוֹרֵי בַת עַמִּי

מִקִּבְרֵיהֶם בֵּין סְלָעִים קַדְמוֹנִים?


כְּבָר גּוֹוֵעַ הַנִּיצוֹץ הָאַחֲרוֹן

תְּכֵלֶת לַיְלָה לַתֵּבֵל מוּרָדָה;

בַּחֲלַל עֲלִיָּתִי מְרַחֲפִים

סוֹדוֹת קְדוּמִים וּפִלְאֵי אַגָּדָה…

IV

זֶה כִּשְׁלֹשָה חֳדָשִׁים, שֶׁבָּאתִי

עִם קְנֵה-רוֹבִי וְכַלְבִּי לְהָכָא;

קָצָה נַפְשִׁי בַּצָפוֹן וְקַרְחוֹ;

הִצְטַיַּדְתִּי – וָאֵלֵךְ מִזְרָחָה!


קְצָת מְשָׁכוּנִי קַדְמוֹנִיּוֹת עַמִּי,

רָז הַחֻרְבָּן, יְגוֹן אַלְפֵי שָׁנִים;

קְצָת – הַשְּׁמוּעוֹת כִּי יָפוֹת הַבָּנוֹת..

הֵן מַה הִרְבּוּ לְקַלְּסָן פַּיְטָנִים;


גַּם חָשַׁבְתִּי לָצֵאת לָצוּד צַיִד

בָּעֲרָבוֹת וְהָרֵי הַצִּיָה,

אַךְ שִׁכְּרַנִי הַשֶּׁמֶשׁ בְּזָהֳרוֹ

וָאֵרָדֵם בִּדְמִי הָעֲלִיָּה.


קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ מְרַצְּדוֹת עֲסוּקוֹת

וּמְצַחְצְחוֹת חַדְרִי בִזְהָבָן;

תָּלוּי יָשֵׁן קְנֵה-רוֹבִי וְתִלְיִי

עַל הַמַּסְמֵר בַּכֹּתֶל הַלָּבָן;


נוֹצַת צִפּוֹר עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן

נָעָה דוּמָם וְאֵינָהּ נִתֶּקֶת;

מַחֲצִית חַרְבִּי, שֶׁיָּצְאָה מִנְּדָנָהּ,

עַל הָרִצְפָּה בַּזָּוִית מַבְרֶקֶת.


אֲנִי שׁוֹכֵב שְׂבַע שַׁלְוָה וּנְהָרָה

וּמִתְעַמֵּק בִּשְׂעִפִּים נֶאֱצָלִים:

כַּלְבִּי נֶעְלַם, וְאוּלַי הִתְחַבֵּר

מִתּוֹךְ שִׁעֲמוּם לְחֶבְרַת שׁוּעָלִים?


וּבַלַּיְלָה הַשּׁוּעָל בְּלִי הֶרֶף

יִלֵּל, שָׂחַק מִתּוֹךְ הָעֲלָטָה –

וְהַנָּאוָה הֶחְלִיפָה מִטְפַּחְתָּהּ,

וּקְצָת יוֹתֵר מִתְעַכֵּב מַבָּטָהּ…


אֲנִי נִרְדָּם וְשַׂר הַחֲלוֹמוֹת

לוֹאֵט נַפְשִׁי בִכְסוּת מְעֻרְפָּלָה.

בַּחֲלוֹמִי חֲרוּב קַדְמוֹן, עָנֵף,

עוֹמֵד בָּדָד בְּבִקְעָה נִסְקָלָה.


כָּל הַבִּקְעָה מִקָּצֶה עַד קָצֶה

מוּטוֹת כְּנָפָיו מְכַסּוֹת בְּצִלָּן;

אַלְפֵי כַנְפֵי רְנָנָה מַחֲרִישׁוֹת

כָּל הַכִּכָּר בְּצִלְצְלֵי גִילָן;


וְלִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁל הָאִילָן

יוֹשֵׁב זָקֵן, כְּפוּף רֹאשׁ מִבְּלִי נִיעַ;

עָלָה אֵזוֹב בְּקִמְטֵי טַלִּיתוֹ,

כֶּסֶף זְקָנוֹ עַד אֶרֶץ יַגִּיעַ;


עֵינָיו סְגוּרוֹת וְאֹדֶם נְעוּרִים

לוֹהֵט חֶרֶשׁ בִּלְחָיָיו הַקְּמוּטוֹת;

הֶמְיַת חַיִּים לֹא תַרְגִּיז חֲלוֹמוֹ

בַּעֲבִי הַדָּלִיּוֹת הַמּוּטוֹת.


אֲנִי מַכִּיר אֶת חוֹנִי הַמְעַגֵּל,

אַךְ כְּרֶגַע שִׂרְטוּטָיו נַעֲלָמִים,

וְאָנֹכִי בְעַצְמִי כְּבָר יָשֵן

תַּחַת צֵל הַחֲרוּב שְׂבַע הַיָּמִים;


אַלְפֵי כַנְפֵי-רְנָנָה מְרִיעוֹת,

יוֹנְקִים דְּשָׁאִים לְשַׁד הָאֲדָמָה,

שָׁר יָם גֵּאֶה הִמְנוֹנֵי גְבוּרָתוֹ,

פַלְגֵי נֹגַהּ נִשְׁפָּכִים מֵרָמָה;


וְהַנָּאוָה שׁוֹלַחַת מַבָּטִים:

זֹּהַר שַׁחַר וְאֹפֶל מַאֲוַיִּים,

אַךְ אָנֹכִי מָה רָחוֹק, מָה רָחוֹק,

אַךְ אָנֹכִי מֵעֵבֶר לַחַיִּים.


וּמֵעֵבֶר לַחַיִּים וּשְׁאוֹנָם

חָבוּי, נִבְדָּל בִּפְסָגוֹת וּתְהוֹמוֹת,

אֲנִי קוֹלֵט אֶת שִׁיר הַהֲוָיָה

צָרוּף, זָקוּק בְּכוּר הַחֲלוֹמוֹת…

יפו, תר"ע


סְפִינְכְּסִים

מאת

דוד שמעוני

לַיְלָה לָבָן עוֹשֶׂה בִלְהָטָיו,

הֵיכְלֵי שַׁיִשׁ נָמִים מָכְסָפִים,

מִתּוֹךְ שֵׁנָה מִתְלַבְּטָָה הַנֶּבַה

אֶל מַרְצֶפֶת הַחוֹפִים הַשְׁחוֹרָה.

עַל הַחוֹף שְׁטוּפֵי זֹהַר וּתְכֵלֶת

רוֹבְצִים דּוּמָם שְׁנֵי סְפִנְכְּסִים עֲנָקִים

וּמַקְשִׁיבִים לְרִטּוּן הַגַּלִּים,

אֶל מַנְגִּינַת הַצָּפוֹן הַחִוְרָה.


אֲנִי צוֹעֵד בִּדְמִי הַזַּהֲרוּרִים

בְּמַמְלֶכֶת הַקְּסָמִים הַחִוְרִים.

כִּבְדַת חֵטְא וַעֲצוּמַת הַכְּשָׁפִים

שְׁנַת בְּעָתָה יְשֵׁנָה הַבִּירָה.

עָבִים קַלִּים כְּעֵין קֶרַח תְּכֵלֶת

עָמְדוּ לָפוּשׁ מֵעַל לָאַרְמוֹנוֹת.

אֲנִי הוֹלֵך אֶל אַחַי הַגּוֹלִים,

אֶל הַסְּפִינְכְּסִים עַל חוֹף גַּלֵּי צָפוֹן.


מִגְּדוֹת נִילוּס טִפּוּחֵי הַשֶּׁמֶשׁ,

מֵחַרְבוֹנֵי הַמִּדְבָּר הַלּוֹהֵט

הוּבְלוּ שַׁי הָעֲנָקִים הַפִּלְאִים

אֱלֵי גַלֵּי הַצָּפוֹן הַנּוּגֶה.

יוֹמָם גּוֹלִים עֲרִירִים כָּמוֹנִי

הֵמָּה שְׁקוּעִים בְּעַרְפִלֵּי מָוֶת,

אַךְ בַּלֵּילוֹת הַלְּבָנִים הַכְּשׁוּפִים

יִפֹּל דָּבָר וָחָיוּ…


בַּשָּׁעוֹת הָהֵן הַדּוֹמֵמוֹת, עֵת תּוֹעִים הִרְהוּרִים בְּלִי מִלִּים,

עֵת קוֹלוֹת וְהֵדִים נְמוֹגִים וְחַיָּה לְשׁוֹן הַחֲלוֹמוֹת;

עֵת צְפוּנֵי מַאֲוַיִּים עֲרֻמִּים מְרַחֲפִים בְּחִוְרוֹן הָרָזִים

וְנִשְׁמַת הַתֵּבֵל תִּשְׁתַּחֲרֵר לִטְווֹת לָהּ הֲוָיָה חֲדָשָׁה;


עֵת נָדִים בְּיַעֲרוֹת הַצָפוֹן, מִתְרַחֲצִים בִּנְגֹהוֹת אַשָּׁפִים

הַצְּבָאִים נְבוֹכִים וְנוּגִים, שִׁכּוֹרִים וּצְמֵאִים כְּאֶחָד;

וּמַחֲנוֹת בַּרְבּוּרִים צְחַרְחָרִים עַל גַּלֵּי עוֹפֶרֶת נוֹצֶצֶת

מִתֵּבֵל לְתֵבֵל נִשָּׂאִים נִרְדָּמִים וּגְלוּיֵי עֵינָיִם –


אָז נִשְׁמַת הַסְּפִינְכְּסִים חוֹזֶרֶת מִשּׁוּט בְּעוֹלָמוֹת נַעֲלָמִים

וְעַנְקֵי הַקְּדוּמִים מִתְפַּלְאִים וְסוֹקְרִים כְּזוֹכְרֵי נִשְׁכָּחוֹת.

גַּם כַּבִּיר גַּם עָלוּ אָז מַרְאָם וְרִפְיוֹן וָהוֹד לָמוֹ תֶאֱצַל

הַחִידָה עֲמֻקָּה וְקוֹדְרָה בְחוֹרֵי עֵינֵיהֶם תִּתְלַבֵּט…


אַךְ הִנֵּה מזְדַּקְּפִים הַפֶּלִים, מִתְנַעֲרִים אַדִּירֵי אֲיֻמָּה,

שְׁרִירֵיהֶם חֲסוֹנִים נִדְרָכִים וְנֶהְדָּף הַצֵּל מִקִּמְטֵיהָם;

נִמְתָּחִים גִּידֵיהֶם חַלָּמִישׁ, עֲלֵיהֶם אוֹר סַהַר יִתְעַלֵּם,

וּפִתְאֹם…


הַלֵּיל עוֹצֵר נִבְהָל נְשִׁימוֹת חָזֵהוּ וְרוֹעֵד…

נִתָּקִים הַפֶּלִים מִבְּסִיסֵי הַסְּלָעִים הַשְּׁחוֹרִים,

עוֹד רֶגַע וְדָהֲרוּ חָפְשִׁים לְמֶרְחֲבֵי לַיְלָה,

עוֹד רֶגַע…

הִזְדַּעְזַע הַלֵּיל עַד הַיְסוֹד בּוֹ מִשְּׁאָגָה אֲיֻמָּה,

זוֹ שַׁאֲגַת הַמְּרִי וְהֶחָרוֹן:

"הוֹי גּוּרוּ לָכֶם!

אֲנַחְנוּ אַדִּירֵי הַמִּדְבָּר, מִשְׂגַּבֵּי הַצִּיָּה,

בְּחוֹלוֹת מַבְרִיקִים וְיוֹקְדִים חִמַּמְנוּ רַגְלֵינוּ…

הֶעֱנִיקָה הַשֶּׁמֶשׁ נְגֹהוֹת לְגֵאוּת רֹאשֵׁנוּ רַב יוֹתֵר

מֵאֲשֶׁר לְקַרְחֵי הַצָּפוֹן כֻּלָּהַם!

עַל שִׂיא צוּר חָזֵנוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ רוּחוֹת זִלְעָפוֹת

וַיִמְסְכוּ בָנוּ אֶת מִרְיָם וְתוֹעֲפוֹת אִשָּׁם!

נְשָׁרִים הִשְׁחִיזוּ צִפָּרְנָם בְּחֶלְקַת כְּתֵפֵינוּ,

בְּכֹבֶד צִלֵּנוּ נְמֵרִים וּשְׂרָפִים חָסָיוּ

וְשִׁנְּנוּ כְפִירֵי הַיְשִׁימוֹן מַנְגִּינוֹת עֱזוּזָם!

הוֹי גּוּרוּ לָכֶם!

אִם קַמְתֶּם, זֵידוֹנִים, בְּאֶחָד מֵרִגְעֵי שְׁנָתֵנוּ

וַתְּשַׁדְּדוּ פִתְאֹם רִבְצֵנוּ,

אִם גֵּאוּת חֻפְשֵׁנוּ רִתַּקְתֶּם לְשַׁלְשְׁלוֹת קְרָחִים

וַתֹּאמְרוּ לְהַקְפִּיא אִשֵּׁנוּ בְשַׁלְגֵי נְצָחִים –

נֶהְבַּלְתֶּם!

בְּדוֹרוֹת אִין סְפוֹרוֹת, אֲלָפִים בִּשָּׁנִים

בְּמַפְּלֵי חָזֵנוּ מַעְיָנִים מַעְיָנִים

הִתְקַבְּצָה שַׁלְהֶבֶת

אַלְמָוֶת!

אִם חָבוּי הַלַּהַב וְנִרְדָּם וְאִלֵּם –

הֵן קָרוֹב יוֹם נָקָם וְשִׁלֵּם!

הָהּ, נוֹרָא יוֹם חָרוֹן וּמִי יְכִילֶנּוּ?

אִם בַּזְתֶּם לַשְׁבוּיִים וְרֹק לֹא חֲשַׂכְתֶּם –

לְאֶרֶס אֶת רֻקְּכֶם הֲפַכְתֶּם!

הוּא יֵחַת עַלרֹאשְׁכֶם וְהִרְעִיל אֶת דִּמְכֶם

וּמָחָה לָנֶצַח אֶת שִׁמְכֶם…

עֵת נִקְמַת עֲנָקִים לְפֶתַע תִּתְפָּרֶץ –

וְתִמּוֹט וְתָנוּד הָאָרֶץ!!"


לַיְלָה לָבָן עוֹשֶׂה בִלְהָטָיו.

אֲנִי נֵעוֹר לְרַגְלֵי הַסְּפִינכְכְּסִים.

קָרִים, קוֹדְרִים הֵם צוֹפְנִים בְּחֻבָּם

שִׁעֲמוּם עוֹלָם, תַּרְדֵּמַת צַלְמָוֶת.

אֲנִי נִלְחָץ לְעַנְקֵי הַקְּדוּמִים

וּמְצַנֵּן אֶת רֹאשִׁי הַלּוֹהֵט

וְעַל אֶגְלֵי הַטַּל הַמַּבְרִיקִים

אֶשְׁפֹּךְ דּוּמָם דִּמְעוֹתַי…


דְּבַר-מָה נָפַל בְּפַאֲתֵי הַמִּזְרָח.

אֹרְחַת עָבִים כְּעֵין קֶרַח תְּכֵלֶת

עָזְבָה פִתְְאֹם אֶת תַּחֲנַת הַלַּיְלָה

מֵעַל רָאשֵׁי אַרְמוֹנוֹת הַשַּׁיִשׁ

וַתֵּחַפֶז וַתִּסַּע לַמִּזְרָח.

פִּתְאֹם הֻצַּת הַמִּזְרָח וַיִּתְגַּל,

וְהֶעָבִים שָׁם חוֹנוֹת וְיוֹקְדוֹת –

קָרְבַּן נֹעַר עַל מִזְבַּח הַשַּׁחַר…


כִּבְדַת חֵטְא וַעֲצוּמַת הַכְּשָׁפִים

מִתּוֹךְ שְׁנָתָהּ דּוֹבֶבֶת הַבִירָה.

אָהֳלֵי דַלִּים נְעוֹרִים לְאִטָּם,

טִירוֹת רוֹזְנִים עוֹד שְׁקוּעוֹת בְּשֵׁנָה,

נָּפְלָה דְלֵקָה בְנֶבַה שַׁלֶּטֶת,

רוּחַ צַח סוֹרֵק אַט תַּלְתַּלֶּיהָ.

מִפְרָשׂ לָבָן וּמוּצָף אַרְגָּמָן

פּוֹרֵם וִילוֹן הָאֵדִים.


עַתָּה אָבוֹא בְחַדְרֵי חֲדָרִים

וְאֵרָדֵם תַּרְדֵּמָה עֲמֻקָּה

עִם חֲלוֹמוֹת לְבָבִי הַגְּדוֹלִים,

עִם חֶזְיוֹנוֹת נְדוּדַי הַכְּמוּסִים,

עַד שֶׁיָּבִיא הַנֶּשֶׁף הַלָָּן

אֶת תַּעֲצוּמוֹת לְהָטָיו הַחִוְרִים

וְהַסְּפִנְכְּסִים יְגַלּוּ לִי שֵׁנִית

אֶת חִידָתָם – חִידָתִי…

יפו, תר"ע


מַרְאוֹת עַרְבַּיִם

מאת

דוד שמעוני

לָחַצְתִּי בַכַּפְתֹּר

וַתֵּרוֹם אֶל עָל הַכַּפֹּרֶת

עֲנָנָה אֲפֵלָה לוֹהֶטֶת.

הִתְגַּלָה הַטְּרַקְלִין הַמַּבְרִיק

בְּאַלְפֵי חַלּוֹנוֹת הַבְּדֹלַח

צְהַבְהַבִּים וְרַדְרַדִּים,

וָאֶפֹּל אַפַּיִם

לְרִצְפָּה מֻצַּעַת שׁוֹשַׁנִּים

לְבָנוֹת וּגְדוֹלוֹת כְּעַנְנֵי בֹקֶר.


אֶל שֻלְחֲנוֹת סַפִּיר

עַל מַצַּע שׁוֹשַׁנֵּי הָעֵדֶן

הֵסַבָּה עֲדַת טְהוֹרֵי עֶלְיוֹן

נֶאְדָּרִים בַּקֹּדֶשׁ.

עַל רֹאשָׁם עֲטָרוֹת שֶׁל שְׁמָשׁוֹת

וְחָקוּק עֲלֵיהֶן בְּאוֹר שִׁבְעַת יָמִים

הַפִּתְרוֹן שֶׁל כָּל חִידוֹת בְּרִיאָה,

אַךְ אִשָּׁם מְשַׁנִּים חֲלִיפוֹת

פִּתּוּחֵי הַפִּתְרוֹן הַלּוֹהֵט

וְצֶבַע עַל צֶבַע מִתְקוֹמֵם:

זַהֲרוּרֵי הָרַחֲמִים לַלַּהַב הַדּוֹעֵךְ

וְחַכְלִיל הַשַּׁחַר הָרַעֲנָן

הַדּוֹרֵךְ בַּטֻּחוֹת;

אֵשׁ צְהֻבָּה עֲיֵפָה לְשֶׁמֶשׁ צָהֳרַיִם,

שֶׁאַחַת לָהּ לָאִיר אוֹ לַחְדֹּל…

וְהִנֵּה הַלַּהַט הַסּוּמָק לַלֵּבָב הַצָּעִיר

שֶׁכֻּלּוֹ אֲבִיבִים וּסְעָרוֹת,

וְהִנֵּה דָּם אָפֵל,

שֶׁנִּקְרַשׁ מִקֹּר וּמִמָּוֶת.

יַד סֵתֶר בּוֹחֶשֶׁת וּמוֹזְגָה

אֶת שִׁפְעַת הַגְּוָנִים,

וּפִתְאֹם רִבֹּאוֹת הַגְּוָנִים –

אֵשׁ אֶחָת…

וָאֶחְרַד חֲרָדָה עֲמֻקָּה וּגְדוֹלָה:

הִכַּרְתִּי שַׁלְהֶבֶת נִשְׁמָתִי…


עַל סִפְרֵי הַיְצִירָה,

עַל גְּוִילֵי בְרֵאשִׁית

מֵעוֹר שׁוֹר-הַבָּר צָהֹב-עָכוֹר

הִתְנוֹעֲעוּ דוּמָם

הַקְּדוֹשִׁים.

הִזְהִירוּ מִצְחוֹתָם

מֵעֹנֶג עוֹלָמִים נֶאְדָּרִי,

שֶׁאֵלָיו לְקָרְבָּן נָסַכְתִּי

כָּל דָּמִי, כָּל דָּמִי

וְטֶרֶם חֻנַּנְתִּיו.


מַלְאָכִים צְחַרְחֲרֵי גַּפַּיִם

בִּפְנִינִים וָפָז מְשֻׁבָּצוֹת

בֵּין טוּרֵי הַקְּדוֹשִׁים

הִתְעוֹפְפוּ חֶרֶשׁ

עִם נֹאדוֹת הַיַּיִן הַמְשֻׁמַּר

לְשַׁבֵּר צִמְאוֹנָם.

הִשִּׁיבוּ עַל פְּנֵיהֶם

בְּכַפּוֹת שֶׁל תְּמָרִים,

לוּלָבִים יְרֻקִּים רַעֲנַנִּים,

שֶׁזֶּה רַק הֻתָּזוּ

מִתִּמְרֵי גַּן-עֵדֶן.


…הִתְפָּרֵץ לְפֶתַע אַרְגָּמָן

מִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת

כִּנְהַר דָּם אַפְלוּלִי

שֶׁיָצָא מִגְּדוֹתָיו,

וַתִּפֹּל אֵשׁ כִּבְשָׁן בַּטְּרַקְלִין

(עוֹד רֶגַע וְנֻפְּצוּ זְגוּגִיּוֹת הַבְּדֹלַח!)

וַתֹּאחַז בְּלִבְנַת שׁוֹשַׁנִּים

וַתַּצֶּת הַגְּוִילִים הַצְּהֻבִּים

שֶׁל סִפְרֵי הַיְצִירָה.

וְרוּחַ עַרְבַּיִם בִּיעָף בָּא

מִסִּתְרֵי גַּן-עֵדֶן –

וְאֶבְרוֹת שִׁנְאַנִּים צִלְצֵלוּ.


מֶרְחַקֵי הַטְּרַקְלִין

הִזְדַּעְזְעוּ מִנְּגִינָה חֲרִישִׁית,

מִתְּפִלַּת הַמִּנְחָה

שֶׁשָּׁרוּ סוֹד קְדוֹשִׁים וּכְרוּבִים,

תַּעֲלוּמוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה

וּצְפוּנוֹת בְּרֵאשִׁית

הִתְלַבְּסוּ בֶּחָלָל הַלּוֹהֵט,

וַעֲנַן עָשָׁן אָפֵל

הִתְאַבֵּךְ מִמַּחְתּוֹת הַקְּטֹרֶת

וַיַּעַל וַיִּשְׁכֹּן

עַל כְּבוֹד אֲדֹנָי.

תר"ע


[מתאבל זיו חכליל]

מאת

דוד שמעוני

מִתְאַבֵּל זִיו חַכְלִיל, מְרַפְרֵף עַל אֵלֶם

הַשָּׂדֶה הַלָּבָן.

עוֹד בּוֹעֲרוֹת טִירוֹת הַמַּעַרָב הַקָּפוּא

עַל קַרְחָן וּזְהָבָן.


בְשַׁרְבִיט אַרְגָּמָן לִי רוֹמְזָה הַמַּלְכָּה

מִטִּירוֹת הַקֶּרַח.

מִתְּכֵלֶת וָשֶׁלֶג שִׂמְלָתָהּ הַזַּכָּה

וְלוֹהֵט הַסֶּרַח.


– הַמַּלְכָּה! לָךְ אֶכְמַהּ, אַךְ סַעֲרַת נִשְׁמָתִי

הֲתוּכְלִי הַשְׁקִיטָהּ?

הַמַּלְכָּה מִתְעַצְּבָה, קוֹרַעַת שִׂמְלָתָהּ

וְאוֹסְפָה שַׁרְבִיטָהּ.


בְּטִירוֹת הַקֶּרַח נִדְעָכוֹת הָאִשִּׁים,

התְּרִיסִים מוּגָפִים,

וְקִרְעֵי הַשִּׂמְלָה עַל אֵלֶם הַשָּׂדֶה

מְרַפְרְפִים, עָפִים…

תר"ע


חֹרֶף

מאת

דוד שמעוני

שִׁירָה, שִׁירָה, רַכָּבִי!

חַג וָאֵבֶל בִּלְבָבִי…

הוֹי, מַה-קָּרִים הַשָּׂדוֹת,

צְלִילֵי שִׁירְךָ מַה חַמִּים!

רוֹכֵב אֹפֶל עַל לֹבֶן

בַּמֶּרְחָבִים הַנְּשַׁמִּים…


רוּחוֹת טָסִים, מַחְלִיקִים

עֲלֵי שְׁלָגִים מַבְרִיקִים.

נִרְדֹּף, נִרְדֹּף וְנַשִּׂיג

אֶת הָרוּחוֹת הַקָּרִים:

חַג לְשֵׁדִים וְשֵׁדוֹת

בַּאֲפֵלַת הַיְּעָרִים!


הַס! אַל צִלְצוּל, הָרַכָּב!

שָׁר הַלֵּיל שִׁיר מַעֲמַקָּיו…

הַטֵּה חִישׁ מִנִּי אֹרַח,

נַעֲזֹב שְׁבִילִים וּדְרָכִים,

שָׁם בִּמְקוֹם אֵין אֱרָחוֹת

חַגִּים גְּדוֹלִים נֶעֱרָכִים!


מַה נּוֹצֶצֶת הַטִּירָה!

מַה הָרִצְפָּה מַזְהִירָה!

אַבְנֵי חֵן וּבָרָקוֹת

זוֹרְקִים זִקְנֵי אִילָנוֹת,

בֵּין זְרוֹעוֹתָם הַפְּרוּשׂוֹת

רוֹקְדוֹת שֵׁדוֹת לְבָנוֹת…


הָלְאָה, הָלְאָה! רְעֵבִים

בּוֹכִים, רָצִים זְאֵבִים,

עוֹד מַבְרִיקוֹת עֵינֵיהֶם

בָּעֲרָפֶל הַכָּחֹל,

כּוֹכָב לוֹהֵט מִתְנַפֵּל

וּמִסְתּוֹבֵב בַּמָּחוֹל…


הוֹי, מַה-קַּר וּמָה-אָפֵל!

נִבְקַע חִישׁ בָּעֲרָפֶל!

הוֹי, מַה חוֹגֵג לְבָבִי,

לִבִּי נֶהְפַּךְ לְאַחֵר!

לוּ לָעַד יָשׂר לַיְלָה

וְלֹא יַעֲלֶה הַשַּׁחַר!


נֵתַע נֶצַח עֲרִירִים

עִם כּוֹכָבִים מַזְהִירִים,

נֵתַע נֶצַח בָּאֵדִים

אוֹבְדֵי שְׁבִילִים וּדְרָכִים,

רַק בִּמְקוֹם אֵין אֳרָחוֹת

תּוֹעָה נִשְׁמַת הַנְּצָחִים…


שִׁירָה, שִׁירָה, רַכָּבִי!

חַג וָאֵבֶל בִּלְבָבִי…

קָרִים כּוֹכְבֵי הַחֹרֶף,

כּוֹכְבֵי נַפְשִׁי מַה חַמִּים…

רוֹכֵב אֹפֶל עַל לֹבֶן

בַּמֶּרְחָבִים הַנְּשַׁמִּים…


עין-גנים, תר"ע


[שור: לואט כל נתיב]

מאת

דוד שמעוני

– שׁוּר: לוֹאֵט כָּל נָתִיב

עֲרָפֶל שָׂב, אַכְזָר

הָעוֹלֶה כַשָּׂטָן

מֵרִקְבוֹן אֲגַמִּים

נְשַׁמִּים…


שׁוּר: נֹגַהּ תַּעְתּוּעִים

יָרֵחַ מֵת מַרְעִיף

וְלֵיל זָדוֹן אוֹרֵב

מִסִּתְרֵי מַחֲבוֹאִים

לַתּוֹעִים…


אָן תִּפְנֶה, אָן תֵּט, אָח,

כִּי תִיעַף בְּלִי כֹחַ?

אֵיךְ תִּשְׁלַח לִי בְשׂוֹרָה

מֵחֶשְׁכַת נְדוּדִים

גַּלְמוּדִים?


וּמָה אַגִּיד, אַעַן

לַיַּלְדָּה הַחִוְרָה,

עֵת תָּשׁוּב מִמֶּרְחָק

וְתִשְׁאַל לִשְׁלוֹמְךָ,

לִמְקוֹמְךָ?


– אַל תִּדְאַג, אַל תֵּבְךְּ, אָח…

לֹא אוֹסִיף עוֹד אִיעָף,

כְּבָר שְׁבִילִי לִי מַזְהִיר

מִתַּכְרִיךְ הָאֵדִים

הַכְּבֵדִים…


הַבְּשׂוֹרָה לְךָ יָבִיא

הַסּוּס מִבְּלִי רוֹכֵב

וְיִלְלַת רוּחוֹת

בִּדְמִי אֹפֶל שְׁדֵמוֹת

שׁוֹמֵמוֹת…


וְלָהּ תַּגִּיד, תַּעַן,

לַיַּלְדָּה הַחִוְרָה,

עֵת תָּשׁוּב מִמֶּרְחָק

וְתִשְׁאַל לִשְׁלוֹמִי,

לִמְקוֹמִי:


"הִתְלַבֵּט הַמַּזָּר

בְּחֶשְׁכַת עוֹלָמוֹת

וְסָקַר לַתֹּהוּ

בְּמַבַּט שַׁלְהָבָה

וְכָבָה…"


הַקַּיִץ הַגּוֹסֵס

מאת

דוד שמעוני

I

מִתּוֹךְ שַׁלְוָה וּנְהָרָה, בֵּינוֹת גָּרְנוֹת הַתְּבוּאָה,

בֵּינוֹת אָסְמֵי יְרָקוֹת וְתַפּוּחִים אַדְמוֹנִים

גּוֹסֵס חֶרֶשׁ הַקַּיִץ וּבְלוֹרִיתוֹ הִיא פְרוּעָה

וְעַל גַּל עֲלֵי-זָהָב מֻטָּל גֵּווֹ אֵין-אוֹנִים.


גּוֹסֵס עוֹבֵד רַב-פְּעָלִים בְּלִי עֱנוּת וַאֲנָחָה:

מִלֵּא חוֹבוֹ לִזְמַנּוֹ, זָרַע זַרְעוֹ לְדוֹרוֹת…

יָמִים הוֹלְכִים וּקְטַנִּים: כְּשֶׁמֵּת רֹאשׁ מִשְׁפָּחָה,

יֵשׁ לְהַמְעִיט הוֹצָאוֹת, יֵשׁ לְקַמֵּץ בָּאוֹרוֹת.


וּבָאֲוִיר נִמְתָּחִים קוּרִים דַּקִּים, אֲרִיכִים,

עַל עֲרָבוֹת וּכְרַכִּים וְעַל שְׁדֵמוֹת וִיעָרוֹת:

כָּל הַמְּדִינָה מִשְׁתַּתְּפָה בַאֲרִיגַת תַּכְרִיכִים,

וְעַל חֶשְׁבּוֹן הַמְּלוּכָה יוֹבִילוּהוּ לִקְבָרות…

II

כְּצִפֹּרֶת הַכְּרָמִים עֲנֻגָּה:

כּוֹס הָאַהֲבָה לְשָׁכְרָה הִיא שׁוֹתָה

וּבָאַהֲבָה הִיא מוֹצְאָה אֶת מוֹתָהּ,

כְּצִפֹּרֶת הַכְּרָמִים עֲנֻגָּה


מֵת הַקַּיִץ בְּעֶצֶם הֲדָרוֹ;

שְׂבַע חֲמוּדוֹת וְלֵאוּת עֲדָנִים,

שׂוֹחֵק, עָיֵף מִנְּגֹהוֹת וּרְנָנִים

מֵת הַקַּיִץ בְּעֶצֶם הֲדָרוֹ.


עוֹד שְׁלַל צְבָעִים לְכַנְפֵי הָרִקְמָה

אַךְ בַּגַּנִּים, בָּאַחִים, בַּשָּׂדוֹת

לֹא תִצְהַלְנָה עַלִּיזוֹת, נֶחְמָדוֹת,

לֹא תַבְרֵקְנָה עוֹד כַּנְפֵי הָרִקְמָה.


עוֹד הָאָרֶץ מְלֵאָה נְגֹהוֹת,

אַךְ הַשָּׂדוֹת מִתְרוֹקְנִים, נִטָּשִׁים,

אַךְ הַפְּרָחִים מִתְנַוְּנִים, נִכְמָשִׁים,

לֹא תְחַיֵּם עוֹד שִׁפְעַת הַנְּגֹהוֹת.


תִּמְצָא יַלְדָּה אֶת גֵּו הַצִפֹּרֶת,

תִּכְרֶה קֶבֶר בְּמֵיטַב עֲרוּגוֹת,

בְּיָדַיִם חֲמִימוֹת, עֲנֻגּוֹת,

תִּטְמֹן דּוּמָם אֶת גֵּו הַצִפֹּרֶת.


וְהַמְשׁוֹרֵר לַקַּיִץ הַגּוֹסֵס

יַצִּיב יָד בְּמַשְׂכִּיּוֹת לְבָבוֹ:

יָשִׁיר חֶרֶשׁ עַל פְּרָחָיו וּזְהָבוֹ,

קָרְבַּן תּוּגָה לַקַּיִץ הַגּוֹסֵס…


תר"ע


[עת צוללה שמש התהומה]

מאת

דוד שמעוני

עֵת צוֹלְלָה שֶׁמֶשׁ הַתְּהוֹמָה

וּמַעֲרָב אַפְלוּלִי מְאָדָּם,

אָז יֵשׁ, אֲשֶׁר פִּתְאֹם בִּכְלוּבוֹ

יִתְכַּוֵּץ הָאַרְיֵה וְנָדָם;


יִתָּמֵךְ בְּשִׁבְטֵי הַבַּרְזֶל

וְרִתֵּק מַבַּטֵי גַעְגּוּעִים

לְאוּדֵי שָׁמַיִם אֻכָּלִים,

לְשַׁעֲרֵי עוֹלָמוֹת חֲבוּיִים.


מִתְגָּעֵשׁ וְשׁוֹקֵק עָם בַּעַר

מִסָּבִיב לַמֶּלֵךְ-הָאָסִיר,

אַךְ הוּא אֶת רַעְמָתוֹ לֹא יָנַע,

אַךְ הוּא אֶת מַבָּטוֹ לֹא יָסִיר;


מִתְגָּעֵשׁ וְשׁוֹקֵק עָם בַּעַר,

מְכַשְׁכֵּשׁ בְּזוּזוֹ וּזְהוּבוֹ:

“הוֹי, לָמָּה הָאַרְיֵה לֹא יִשְׁאַג?”

“הוֹי, הִשְׁלִים הַלָּבִיא עִם כְּלוּבוֹ!”


לֹא שָׁכַח הָאַרְיֵה שַׁאֲגָתוֹ,

הַלָּבִיא עִם כְּלוּבוֹ לֹא הִשְׁלִים!

בְּשַׁעֲרֵי עוֹלָמוֹת חֲבוּיִים

מַבָּטָיו הַלּוֹהֲטִים נִתְלִים…


בְּמַכְאוֹב גַּעְגּוּעִים אִי-סוֹפִי

שַׁלְהֶבֵת הֶחָרוֹן שָׁכָכָה;

שָׁם בּוֹעֲרוֹת צִיּוֹת לְבָנוֹת,

שָׁם יוֹקְדָה מוֹלֶדֶת נִשְׁכָּחָה…


ברלין, תרע"א


סְתָו

מאת

דוד שמעוני

I

הֱקִיצוֹתִי וְהִפְשַׁלְתִּי

אֶת הַוִּילוֹן: קַר וָלַח!

נוֹפֵל שֶׁלֶג וּמְסַיֵּד

גֹּרֶן, עֵץ וְאֹהֶל שַׁח;


עוֹד בִּתְנוּמַת שַׁחֲרִית כְּבֵדָה

צוֹלֵל כָּל הַכְּפָר הַדָּל;

אוֹרָה חִוְרָה מִסְתַּנֶּנֶת

מִבֵּין חַשְׁרַת עָבֵי-עָל;


שֶׁלֶג נוֹפֵל, שֶׁלֶג נָמֵס…

הַכֹּל אִלֵּם, קוֹדֵר, קָר.

אַךְ לֹא אֵדַע: לִי מֶה הָיָה?

נַפְשִׁי עֵרָה, לִבִּי שָׁר!


וְעוֹד טֶרֶם אָכְלִי, שְׁתוֹתִי,

כְּבָר חָבַשְׁתִּי אֶת הַסּוּס,

עַל פְּנֵי שָׂדוֹת, אַחִים אֶחְלֹף

חָלֹף, גַּמֵּא, עוּף וָטוּס.


כְּתָמִים צְחוֹרִים, כְּתָמִים שְׁחוֹרִים,

אִילָן בּוֹדֵד, אֶבֶן, קוֹץ,

סַיָּח נִדָּח, כַּנְפֵי טַחֲנָה…

אֶרְמֹס שֶׁלֶג, אָבוּס בֹּץ…


וְהַיַּעַד הִנֵּה הִנּוֹ:

שְׁחוֹחִים עוֹמְדִים זִקְנֵי עַד,

סְחָבוֹת צְחוֹרוֹת עַל כָּל זַלְזַל,

עוֹרֵב אוֹרֵב מִנִּי בַד.


קַרְקֵר, קַרְקֵר, עוֹרֵב שָׁחוֹר!

בְּכוּ, אִילָנוֹת, סִפְדוּ מָר!

מַה לִּי אֶבְלְכֶם וּשְׁחוֹרְכֶם?

נַפְשִׁי עֵרָה, לִבִּי שָׁר!

II

פֶּלֶא, פֶּלֶא! גַּם בָּאָבִיב,

גַם בַּקַּיִץ לִבִּי נָם,

לִבִּי שׁוֹתֵק, וְעֵת יֵעוֹר

יִכְאַב, יִכְאַב, יָזוּב דָּם.


עֵת לַשְּׁחָקִים זֹהַר חָדָשׁ,

לָאֲדָמָה חָדָשׁ צְחוֹק –

צַעַר עַתִּיק שָׁב לִתְחִיָּה,

פְּצָעַי צוֹעֲקִים בְּלי חֹק.


עֵת רָן פֶּלֶג, פּוֹרְחָה אֶרֶץ,

מוֹרִיק אִילָן, מַזְהִיב נִיר,

נַפְשִׁי שְׁחוֹחָה, נַפְשִׁי בוֹכָה,

מוּזָר צְחוֹק לָהּ, מוּזָר שִׁיר;


זָר אֲנִי עַל פְּנֵי אֲדָמָה

וּבַמִּשְׁתֶּה אֲנִי גֵר;

לֹא אֲנִי נָטַעְתִּי פְרָחִים,

לֹא אָנֹכִי אֶקְלַע זֵר…


בַּאֲפֵלַת סִמְטָא דְחוּקָה

שַׁחֲרִי חִוֵּר זָחַל דֹּם,

בְּהִתְגַּנֵּב הֵצִיץ שָׁמָה

קַו עֲרִירִי מִנִּי רוֹם;


בְּהִתְגַּנֵּב רוּחַ נוֹשֵׁב

הֵבִיא רֵיחַ עֵץ אֵלָי;

אֵזוֹב גְּדֵרוֹת הָיָה שָׂדִי

יַעֲרִי – קוֹצִים יִלְדֵי גָיְא.


שִׁיר נְעוּרַי – בְּכִי אֵם חוֹלֹה,

מִסְפַּד זְקֵנִי בַחֲצוֹת –

טְרוּנְיָה גְדוֹלָה עַל הַחַיִּים

רַבֵּי זָדוֹן וְהַוּוֹת.


אַךְ לֹא חֻנְּקָה נַפְשִׁי חַיָּה

תַּחַת סֵבֶל עָבֵי שְׁחוֹר:

מִנִּי תְהוֹם דָּלִיתִי פְנִינִים

וּמִלֵּיל חָשַׂפְתִּי אוֹר…


עֵת בַּפְּרָצִים הָמָה רוּחַ,

גֵּו וּנְשָׁמָה חִנֵּק עָב,

בַּאֲפֵלַת חֹרֶף אַכְזָר

וּבְקַדְרוּת לֵיל סְתָו,


קֵיץ עוֹלָמִים לִי יָצַרְתִּי,

עוֹלָם פֶּלִאי, סוֹד עַל סוֹד.

מִנִּי דַפֵּי חֻמָּשׁ בָּלֶה

בָּנָה רוּחִי טִירוֹת הוֹד.


עֵת בְּשֶׁלֶג אוֹ בְּבִצָּה

הָיִתָה קְבוּרָה כָּל הָעִיר,

וַעֲמוּסֵי שְׁחוֹר דְּאָגוֹת

נֶאֶלְמוּ יַחַד אִישׁ וּבְעִיר,


אָז הָלַכְתִּי לִי בַמִּדְבָּר

עִם דּוֹר קַדְמוֹן, גִּבּוֹר דּוֹר,

דּוֹר לְבָאִים, גֵא וּמַמְרֶה,

דּוֹר קְשֵׁה-עֹרֶף, לִמּוּד דְּרוֹר;


יַחַד עַפְנוּ, יַחַד נַחְנוּ,

יַחַד גַּם עָרַכְנוּ קְרָב;

נִצְחוֹנוֹתָיו – נִצְחוֹנוֹתַי

וְעִם דָּמוֹ דָּמִי זָב.


אָז לִי הֻגַּד בָּרִאשׁוֹנָה:

גַּם בָּאֹפֶל זֹהַר יֵשׁ!

וּבֵין שַׁלְגֵי צָפוֹן קָרִים

שׂוֹחַח אִתִּי מִדְבַּר אֵשׁ…


אָז שָׂנֵאתִי אוֹר שַׁאֲנַנִּים,

מְשָׁכַנִי אַחֵר אוֹר,

בְּרַק תַּעֲלוּמוֹת, אֶחְשְׂפֶנוּ

מֵאֲפֵלָה וּמִקֹּר!


וָאִמָּשֵׁךְ אָז לְאַהֲבָה

קַדְרוּת אֶרֶץ, שְׁחוֹר סְתָו,

סוּפוֹת זְוָעָה, רִקּוּד שֵׁדִים

עֲלֵי בָמוֹת חֹרֶף שָׂב,


כִּי כִגְדוֹל הַקָּרָה סָבִיב,

כְּהִתְעַבּוֹת יַם-הַשְּׁחוֹר

יֶעֱצַם קִרְבִּי לַהֲבִי גָנוּז,

הָלֹךְ יֵלֵךְ בִּי וּגְבוֹר!

III

אֵבֶל דְּמִי, לְאַחַר יֵאוּשׁ.

אֵלֶם קוֹדֵר. שׁוֹתֵק כֹּל.

שַׁח הַיַּעַר בְּלִי תַרְעֻמּוֹת,

קוֹרֵס תַּחַת כֹּבֶד עֹל;


נוֹפֵל שֶׁלֶג, עָף, מִסְתּוֹבֵב,

מַטְלֵיא טְלָאי עַל גַּבֵּי טְלָאי.

אֵיפֹה עוֹרֵב? אֵי אַרְנֶבֶת?

נִסְתַּר, נֶחְבָּא כָּל הֶחָי.


הַכֹּל חִנֵּק בְּדִיל שִׁמָּמוֹן!

אִוְשַׁת חַי וְרֶטֶט עֵץ.

הָפַךִ לָבָן סוּסִי שָׁחוֹר,

טָס בֵּין עֵצִים קַל כַּחֵץ.


כְּבָר מִתְגַנֵּב עֶרֶב עָכוֹר,

יוֹם גּוֹוֵעַ מִבְּלִי עֵת.

אַךְ הוּא נוֹלַד לְלֹא שַׁחַר

וּבְלִי שְׁקִיעָה הִנּוֹ מֵת.


חִישׁ הִדָּעֵךְ, יוֹם דָּלוּחַ,

טַפֵּס, צֵל עַל גַּבֵּי צֵל!

עוֹד מְעַט תַּגִּיעַ שַׁעְתִּי,

עוֹד מְעַט וּבָא הַלֵּיל!


עֵת יְכַסֶּה חֹשֶׁךְ אֶרֶץ,

אֹפֶל יִבְלַע כָּל הַיְקוּם,

עַנְקֵי יַעַר, צֶלֶם סוּסִי,

עַרְבוֹת שֶׁלֶג, כּוֹכְבֵי רוּם,


עֵת בִּשְׁנַת עוֹפֶרֶת כְּבֵדָה

יִשְׁקַע, יִצְלֹל גֵו וָלֵב,

רַק זְאֵב מִשֻׁגָּע יְיֵלִיל

מִשִּׁמָּמוֹן וּמִכְּאֵב,


אָז בִּדְמִי מֶרְחָבִים קוֹדְרִים

אֶפְתַּח לִבִּי, וּבַעְיָם

עֲלֵי זֹהַר תְּהוֹמוֹת שְׁחוֹרוֹת

יִפְרֹץ שִׁירִי גֵא וָרָם;


עַל תַּעֲלוּמוֹת הָאֲפֵלָה,

עַל יְגוֹן וּגְאוֹן הַקְּרָב,

עַל הַדְּרָכִים הָאֲבֵלוֹת

שְׁמוּרוֹת אֵדִים, לוּטוֹת עָב.


אַשְׁרֵי לֵב, שֶׁקָּץ בַּשַּׁלְוָה,

לָבַשׁ עֹז וּמָדַד תְּהוֹם!

מַה לּוֹ, אִם הַחַמָּה תִלְקֶה?

מַה לּוֹ, אִם יָפוּחַ יוֹם?


רַק הַדְּרָכִים הָאֲבֵלוֹת –

הַמּוֹבִילוֹת אֶל הַדְּבִיר!

רַק מִלֵּב יוֹדֵעַ אֹפֶל

גֵא וְעָמֹק יָקֵר שִׁיר!


כָּכָה אָשִׁיר בָּאֲפֵלָה

לָאֲפֵלָה, לַסְּתָו,

עַד יִבָּקַע בֹּקֶר חִוֵּר,

עַד יֵרָאֶה רִאשׁוֹן קָו…


ברלין, תרע"א


מִיָּם לְיָם

מאת

דוד שמעוני

I

בֵּין סִבְכֵי הָעֵצִים יָקַד הַמַּעֲרָב

רַעֲנָן וְעָנֹג כְּשׁוֹשן הָאָבִיב,

נִתְלָה מַבָּטִי בִּדְלִקַת הַשְּׁחָקִים,

שָׁאַן דַּם לִבִּי וַיֶּהֱמֶה בִּרְעָדָה:

שׁוֹקְעָה הַשָּׁמֶשׁ!


נָכְרִים לִי אַתֶּם, שָׁמַיִם רְחוֹקִים,

זָרָה לִי אַתְּ, אַדְמַת צָפוֹן הַקָּרָה,

שַׁד לֹא חָלַצְתְּ לִי בִנְדוּדֵי עֱנוּתִי!

לִבִּי לֹא הִרְנִין זְהַב שַׁחֲרֵךְ, בְּרַק יוֹמֵךְ,

לֵילֵךְ הַחִוֵּר לֹא הִשְׁתִּיק אֶת פִּצְעִי!

אוּלָם עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה כֹּה תִקְרַב לָךְ נַפְשִׁי

כֹּה תִבְכֶּה בֵדְמָמָה,

כֹּה תִכְאַב, כֹּה תִכְאַב

מֵאַהֲבָה…


אָז אֵדַע: הַתֵּבֵל הִיא כֻלָּהּ,

אֲדָמָה וּשְׁחָקִים,

אֵם אַחַת אוֹהֶבֶת

וּגְבוּל אֵין לָאַהֲבָה…

וּלְבָבִי הַיָּתוֹם, הַצָּמֵא

סוֹפֵג נְשִׁיקוֹת לֹא-נִרְאוֹת,

נְשִׁיקוֹת הַיְצִירָה…


מָחָר – וְאֶעֶזְבֵךְ, אֶרֶץ הַצָּפוֹן,

אֵט אֶל הַמִּזְרָח לְבַקֵּשׁ חֲלוֹמוֹת,

שֶׁאָבְדוּ לִלְבָבִי בִנְעוּרָי;

אָתוּר מַעְיָנִים אֲחֵרִים

לִשְׁבֹּר אֶת צִמְאוֹן נִשְׁמָתִי;

וּבְעַרְבוֹת חוֹל לוֹהֵט,

עֵת בּוֹדֵד וּמְקַוֶּה

חֶרֶשׁ אֲבַכֶּה אֶת גְּסִיסַת הַשֶּׁמֶשׁ –

אֶזְכֹּר הַדַר שְׁקִיעוֹתַיִךְ,

וְהִמְנוֹן נֶאְדָּרִי,

הִמְנוֹן אַהֲבָה וּמַכְאוֹב

יִפְרֹץ מִנַּפְשִׁי, אֲכוּלַת אֵשׁ אַהֲבָה…


וְאוּלַי לֹא אֶמְצָא מַעְיָנִים חֲדָשִׁים

אָז אֵט לִי אֶת אָהֳלִי עַל פִּסְגַּת הַר שׁוֹמֵם

וְאֶשְׁקַע בְּשֵׁנָה…

רַק יֵעוֹר בִּי לִבִּי עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה

וְהָיָה כִי יִשְׁקוּ קַרְנֶיהָ אַחֲרוֹנוֹת

אֶת רֻכְסֵי הַגִּבְעָה –

מֵיתָרִים נֶעֱלָמִים מִלִּבִּי יִמָּתְחוּ

אֶל כָּל כַּנְפוֹת אֶרֶץ…


אָז רוּחַ עַרְבַּיִם מִזְּהַב עַרְבוֹתַיִךְ,

מִדְּמִי יְעָרַיִךְ הַטּוֹבְעִים בִּצְלָלִים,

מִנְּהָרִים אֵיתָנִים הַמְלַטְּפִים אֶת חָזֵךְ

דֹּם יִגְנֹב אֶת צְלִילֵי גַּעְגּוּעַי הַטְּמִירִים,

וְשֵׁנִית תַּאֲזִינִי אָז, אֶרֶץ הַצָּפוֹן,

אֶת שִׁירַת נִשְמָתִי…

II

מֵאַחֲרֵי הַגָּדֵר הִשְׁחִירוּ גַגּוֹת מְכֻסִּים בְּאֵזוֹב,

צְפוּפִים וּקְבוּצִים בְּצִבּוּר הִקְשִׁיבוּ רַב קֶשֶׁב

וְהִרְהֲרוּ הִרְהוּר מְשֻׁתָּף בְּסָקְרָם לֶחָצֵר.

פָּרוּם, קָרוּעַ הִשְׂתָּרֵעַ בְּלִי גְבוּלִים רְקִיעַ הַלַּיְלָה

וּכְרָקוּם מֵאַלְפֵי מַטְלִיּוֹת שִׁוּוּהוּ הֶעָבִים

כְּחֻלִּים, אַפְלוּלִים וּתְכֻלִּים, אֲפֹרִים וְחִוְרִים לְבָנִים

שֶׁחֶרֶשׁ הִפְלִיגוּ בִשְׁבִילֵי מְרוֹמִים.

אַךְ בֵּינוֹת לְקִרְעֵי עֲנָנִים יִתְפָּרְצוּ פַעַם בְּפַעַם

זְרָמִים שֶׁל כֶּסֶף, רַצֵּי נְגֹהוֹת.

זֶה טָסִים מַלְאָכִים עוֹטֵי נְהָרָה

עַל סִירוֹת עֲנָנִים,

וְרוּחַ לֹא נִרְאֶה

מְנַפְנֵף אֶת שׁוּלֵי בִגְדֵיהֶם.

אָז יַכְסִיף הַדֶּשֶׁא הָרַעֲנָן בֶּחָצֵר הַיְשֵׁנָה

וּלְבָנִים נִצָּנִים בְּגַן הַדֻּבְדְּבָנִים

שְׁקוּפִים וְזַכִּים יַזְהִירוּ…


נָם כֹּל מִסָּבִיב. מִתְנוֹצְצִים טְלָלִים,

מִתְלַחֲשָׁה בְלִי מִלִּים כְּנֻפְיָה שֶׁל צְלָלִים

מִסָּבִיב לְגָדֵר רְעוּעָה.

רוּחוֹת הָאָבִיב לָחֲשׁוּ לִי דוּמָם,

זָלַף כְּרֵיחוֹת הַבְּשָׂמִים נְאוּמָם:

מַה-לָּךְ, כִּי תַרְחִיק לָנוּעַ?


חֶרֶשׁ עָנִיתִי: – זָקֵן הוּא מֹחִי,

אוּלָם בִּלְבָבִי שָׁמוּר עוֹד כֹּחִי,

גְּדוֹלָה וְזַכָּה אֵשׁ אִבִּי.

צִמְאוֹן נִצְחוֹנוֹת גּוֹעֵשׁ וְסוֹעֵר,

לַהַט מִלְחָמָה יוֹקֵד וּבוֹעֵר,

בּוֹעֵר וְשׂוֹרֵף אֶת לִבִּי…


לָחֲשׁוּ הָרוּחוֹת: – עַל חוֹף בֵּין אִילָנִים

תּוֹעָה כָעֵת יַלְדָּה חִוְרַת הַפָּנִים,

קוֹלְעָה עֲטָרוֹת מִפְּרָחִים;

בּוֹכָה וְזוֹרְקָה הַזֵּרִים לַמָּיִם,

בִּשְׁבִילְךָ הִיא קוֹלְעָה הַפְּרָחִים הַנָּאִים,

וְאַתָּה שְׁכַחְתָּהּ לִנְצָחִים!


חֶרֶשׁ עָנִיתִי: – עַל חוֹף הָאֲפִיקִים

אוֹרְגָה בִשְׁבִילִי מִפְּרָחִים אֲזִקְּים,

אוֹרְגָה בִשְׁבִילִי הַנָּאוָה;

וְאוּלָם אָנֹכִי שָׂנֵאתִי עֲבוֹתִים,

וְאִם גַּם מִפְּרָחִים – לֹא אוּכַל הֵן שֵׂאתָם.

וְאִם גַּם מִנְּשִׁיקוֹת שַׁלְהָבָה…


לָחֲשׁוּ הָרוּחוֹת: – כְּבֵדָה הַדֶּרֵךְ

תִּיעַף עֲרִירִי, תִּכְשְׁלָה בֶרֶךְ,

אֵיפֹה תִמְצָא אַז מָנוֹס?

חֶרֶשׁ עָנִיתִי: בֵּין צוּקֵי הֶהָרִים

תְּהוֹמוֹת מִשְׂתָּרְעִים אֲפֵלִים וְקָרִים,

עָמֹק יַם הָאוֹקְיָנוֹס.

III

בַּלַּיְלָה בָאתִי לַצִּיר הַצְּפוֹנִי.

עַל עַרְבוֹת שְׁלָגִים כְּחַלְחַלִּים,

עַל קֶרַח מוּלָט עַרְפַּלִּים

כְּסוּפָה טָסָה מַנְגִּינַת אוֹנִי.


הָאֹפֶל הָמָה וּבִשֵּׂר מוֹתִי…

הִשְׁתַּגַּע, הִתְהוֹלֵל יֵשׁ נוֹרָא,

אַךְ מוּזָר פַּחַד וּמוֹרָא

לְסַעַר לִבִּי הַדּוֹחֵף אוֹתִי.


מֵהָרֵי קֶרַח מַבְרִיקִים, זוֹרְחִים,

מִמְּעָרוֹת שֶׁלֶג נִסִתָּרוֹת,

מְרִיעִים אַלְפֵי שׁוֹפָרוֹת,

רוּחוֹת אֹפֶל מִלְחָמָה עוֹרְכִים…


הִשְׁתַּפֵּךְ פִּתְאֹם יַם זִיו וּנְהָרָה,

נִקְרְעָה דֶלֶת לֹא-נִרְאָה,

וַאֲנִי כְּבָר פְּנִימָה בַטִּירָה,

שָׁם תַּזְהִיר דּוּמָם מַלְכָּתִי הַקָּרָה.


– מַלְכָּה! הוֹלֵךְ אֲנִי מֵעִמָּךְ!

מַקְפִּיא אֶת דָּמִי קֹר נִזְרֵךְ,

לִי קוֹרְאָה שַׁלְהֶבֶת הַמִּזְרָח,

אוּלָם זִכְרוֹנֵךְ מִלִּבִּי בַּל יִמָּח…


הַמַּלְכָּה שׁוֹתְקָה, מַבָּטָהּ זוֹעֵף,

יוֹקְדִים זְמָרַגְדִּים בַּשְּׂעָרוֹת,

דּוֹמְעוֹת עֵינֶיהָ הַבָּרוֹת,

מְטַר בָּרָקוֹת עַל רֹאשִׁי רוֹעֵף…


אֲנִי שָׁט הָלְאָה… הַסּוּפָה רוֹקְדָה…

מִשְׂתָּעֵר, מִתְהוֹלֵל יֵשׁ נוֹרַא,

אַךְ מוּזָר פַּחַד וּמוֹרָא

לְאֵשׁ הַיָּגוֹן, שֶׁקִּרְבִּי יוֹקְדָה…

IV

הַיָּם יִרְעַשׁ, יֶהֱמֶה לְגַלָּיו. זוֹ הֶמְיַת דִּמְדּוּמִים,

בָּהּ הֶסְפֵּד חֲרִישִׁי עַל יֹפִי הַבָּלֶה בְלִי עִתּוֹ,

עַל זֹהַר הַהוֹלֵךְ וְנִדְעָךְ,

וּפַחַד לֹא בָרוּר מֵאֵימֵי לֵיל אָפֵל,

וְקִטְעֵי שִׁיר עֶרֶשׂ עֲנֻגִּים

וְסוֹד שִׂיחַ מַעֲשִׂיּוֹת קְדוּמִים.

דֹּם שַׁחַף צְחוֹר אֵבֶר מְשַׂרְטֵט הַגַּלִּים בִּכְנָפָיו

וּמַתְוֶה1 נְתִיבָה2 נַעֲלָמָה

הַוְּרֻדָּה מִנֹּגַהּ הַשְׁקִיעָה.

מִמֶּרְחָק עֲטוּפִים בְּאֵדִים

יֵרָאוּ שִׁרְטוֹנִים וְאִיִּים,

יְגַלּוּ סוֹד סֵתֶר מֵחַיִּים

הַמְפַכִּים בְּסִתְרֵי עֲרָפֶל

וְנֶעֱלָמוּ…

וְשֵׁנִית רַק גַּלִּים וּשְׁחָקִים.

וְיוֹקְדִים הַשְּׁחָקִים בַּמַּעֲרָב,

וּכְנֻפְיַת מַלְאָכִים אֲיֻמֵּי הַיֹּפִי,

נֶאְפָּדִים מֵרֹאשׁ וְעַד רֶגֶל עֲנָנִים אֲפֵלִים

עִם שׁוּלֵי שַׁלְהָבָה,

מַכְתִּירִים אַפִּרְיוֹן הַשַּׁיִשׁ הַלּוֹהֵט

בּוֹ נָחָה הַשֶּׁמֶשׁ הַמֵּתָה.

בִּדְמָמָה מוֹרִידִים הֵם אוֹתָהּ

אֶל קֶבֶר לֹא נִרְאֶה

וְעֵינִי לַשָּׁוְא תְּחַפְּשֶׂנּוּ

בְּמֶרְחַב הַגַּלִּים…


הַמֶּלֶךְ מֵת, יְחִי הַמֶּלֶךְ!

כְּבָר פָּשְׁטוּ הַצְּלָלִים וְעֻמַּם הַזָּהָב

וְשִׁירָה אַחֶרֶת לַגַּלִּים,

שִׁירַת הַמֶּרְחָק הֶעָטוּף עַרְפִלִּים,

שִׁירַת הָאוֹן וְהַקְּרָבוֹת!

הֲרָרִים, הֲרָרִים

מֵעֶשֶׁת כְּחַלְחַלָּה צַלְעוֹתָם,

מִשֶּׁלֶג לְבַנְבַּן פִּסְגּוֹתָם

הֵם דּוֹאִים בְּכֹחַ אֵיתָנִים,

מִתְנַגְּשִׁים, מִתְנַפְּצִים, מַעְפִּילִים וְעוֹלִים

וּבְחֶדְוָה שֶׁל כֹּחוֹת עֲלוּמִים הַשּׁוֹפְעִים וּפוֹרְצִים

הֵם מוֹשִׁים מִסֵּתֶר מַחֲבוֹאָם דַּלְפִינִים נִבְהָלִים

וְזוֹרְקִים לְמַעְלָה;

וְנוֹפְלִים לְמַטָּה דַלְפִינִים עֲלוּבִים

וְשׁוּב הֵם נִזְרָקִים וְשׁוּב הֵם מִתְנַפְּצִים,

מִסְתַּבְּכִים בְּלֹבֶן רַעֲמוֹתָם שֶׁל גַּלִּים עַלִּיזִים

וְשׂוֹחֲקִים הַגַּלִּים וּמוֹחֲאִים כָּף.

מִצְּחוֹקָם הַסְּפִינָה נִבְהֶלֶת, רוֹעֶדֶת,

וּתְרָנִים מַשְׁמִיעִים קוֹל נֵפֶץ

וְעוֹבְרָה עֲנָנָה

עַל פְּנֵי רַב-הַחוֹבְלִים הַזָּקֵן…


הַמֶּלֶךְ מֵת, יְחִי הַמֶּלֶךְ!

מֵחַשְׁרַת הֶעָבִים הַכְּבֵדָה

כְּבָר נִרְאֵית דְּמוּת דְּיוֹקָנָהּ

שֶׁל מַלְכַּת הַלָּיְלָה.

לִכְבוֹדָהּ זֶה יָצְאוּ הַגַּלִּים בִּמְחוֹלוֹת מַחַנָיִם,

לִכְבוֹדָהּ הֵם טָסִים שִׁכּוֹרֵי עֲלִיצוּת

לַמֶּרְחָק הַמְעֻרְפָּל,

לִקְרָב וּלְנִצָחוֹן.

מִנֹּגַהּ עֲטַרְתָּהּ מַבְרִיקִים גַּבּוֹתָם,

וּבְקִמְטֵי שְׁרִירֵיהֶם נוֹבֵעַ זִיו תְּכֵלֶת, אוֹר פֶּלִאי,

מִתְפּוֹרֵר לְאַלְפֵי רְסִיסִים, לִגְוָנִים אֵין סְפוֹרוֹת.

וְנִמְשָׁךְ הָאוֹר וּמִתְפַּתֵּל בֵּין לֹבֶן תַּלְתַּלֵּי רַעֲמוֹתָם

כְּעוְרִקים עֲנֻגִּים,

כְּמֵיתְרֵי הַכֶּסֶף

שֶׁל פְּסַנְתֵּר עֲנָקִי,

עָלָיו הַגַּלִּים עַלִּיזִים, אֵיתָנִים

מְנַגְּנִים אֶת שִׁירַת עֱזוּזָם…


הַמֶּלֶךְ מֵת, יְחִי הַמֶּלֶךְ!

אֲנִי רַק לִבַדִּי, בֶּן אָדָם עֲרִירִי,

הַמְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם הָרָחוֹק, בְּלִי דַעַת לִאָן,

הַנִּקְלָע מִצָּפוֹן לְדָרוֹם, מִמַּעֲרָב לְמִזְרָח

בְּלִי הָבִין מַדּוּעַ וְלָמָּה,

בְּלִי חֵפֶץ וּבְלִי כָּל מַטָּרָה,

אֲנִי רַק לְבַדִּי עוֹד נוֹעֵץ אֶת עֵינַי בַּמַּעֲרָב

וּמְחַפֵּשׂ צִפֳּרֵי הַיְחִידָה, חֲלוֹמִי הָאַחֲרוֹן

שֶׁעָזַב קַן לִבִּי וְנָע אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַגּוֹוְעָה,

הִתְרַפֵּק עָלֶיהָ בְּעֶצֶב וְאַהֲבָה אִלֶּמֶת

וּלְקִנּוֹ לֹא שָׁב…

הַגַּלִּים לִי שׁוֹלְחִים אֶת צְחוֹקָם בִּרְסִיסִים מְלוּחִים

נַעֲלָמִים בְּלַעַג שֶׁל בּוּז לַאֲסוֹן בֶּן הָאָדָם

וְאוֹרְגִים אֶת שִׁירָם הֶחָסוֹן בָּאֹפֶל הַהוֹמֶה…

V

הַשַּׁחַר עָלָה עַל אִיֵּי יָוָן,

בְּבַת-צְחוֹק הֵקִיץ הַיָּם מִשְּׁנָתוֹ

וַיַּבֵּט סְבִיבוֹ בְּגִיל נְעוּרִים.

הַסְּפִינָה טָסָה, הַקֶּצֶף רָתַח,

תַּלְתַּלֵּי שֶׁלֶג עֲדוּיֵי חַכְלִיל

הִתְפַּזְּרוּ, רָקְדוּ בִמְחוֹל זַהֲרוּרִים.


מִתְּהוֹמוֹת סֵתֶר הִשְׁתַּפְּכָה עֶדְנָה,

הַבֹּקֶר קָרָא לְחַג עֲלוּמִים

וַיַּז לִלְבָבִי גַּל אוֹנִים רָנִים;

וּכְבָר אָנֹכִי לֹא נוֹדֵד עוֹלָם,

רַק גִּבּוֹר נַעֲרָץ הַשָּׁב לְאַרְצוֹ

בְּזֵר נִצָּחוֹן מִקְּרָב אֵיתָנִים.


דַּלְפִינִים רָצוּ לִפְנֵי סְפִינָתִי

וּשְׁחָפִים הִתְווּ וּפִנּוּ דַרְכִּי

וְרוּחוֹת בֹּקֶר לִי אָמְרוּ שִׁירָה;

וְגִבְעוֹת עוֹלָם בְּתַכְרִיךְ תְּכֵלֶת

אֶת עַטְרוֹת כַּסְפָּם לִכְבוֹדִי קִשְּׁטוּ

בְּכֶתֶם פְּלָדוֹת וּנְגֹהוֹת צְפִירָה.


הָאִיִּים עָדוּ עֲדִי זְמָרַגְדִּים

וּבְרוּכֵי זֹהַר אֶת פָּנַי קִדְּמוּ

בִּשְׂחוֹק נְהָרָה וְרֵיחוֹת בְּשָׂמִים,

וּתְמָרִים טוֹבְלִים בִּתְכֵלֶת שַׁחֲרִית

מֵחוֹפֵי זָהָב אֶת שׁוּבִי בֵּרְכוּ

לְחֵיק מוֹלֶדֶת מִקְּרָב הַדָּמִים.


אֶל חֵיק מוֹלֶדֶת! שָׁם אֵלֵי נֹעַר

מִתְעַלְּסִים נֶצַח בְּיַעֲרוֹת דַּפְנָא,

עַל יִבְלֵי בְדֹלַח, בֵּין פִּרְחֵי גַנִּים.

שָׁם יְקַדְּמוּנִי יְשִׁישֵׁי עַמִּי,

בַּחוּרֵי חֶמְדָּה וּבָנוֹת פּוֹרְחוֹת

בְּשִׁירֵי תְהִלָּה וּבַשּׁוֹשַׁנִּים.


שָׁם חֶרֶב נָקָם מִמָּתְנַי אָסִיר,

חֲנִיתִי אָמִיר בְּעוּגַב אַהֲבָה

וּשְׂדֵה מִלְחָמָה – בְּשַׁדְמוֹת פְּרָחִים.

וּרְוֵה נְהָרָה אֶת שִׁירִי אַעַר

עַל זֹהַר נֹעַר לָעַד לֹא יוּעַם,

עֲלוּמֵי עוֹלָם, אֲבִיב נְצָחִים…


הַיָּם הִתְנוֹצֵץ, הַסְּפִינָה טָסָה,

הַקֶּצֶף רָתַח, הַמִּזְרָח יָקַד,

הַבֹּקֶר קָרָא לְחַג עֲלוּמִים.

כְּבָר אִיֵּי יָוָן נָגוֹזוּ, חָלְפוּ,

אַךְ עוֹד בִּלְבָבִי חֲלוֹמִי הִבְרִיק

בְּחַכְלִיל נֹעַר וְשֵׂיבַת קְדוּמִים…

VI

נְגֹהוֹת חֲמִימִים אֶת כָּל הַמֶּרְחַבְיָה מְמַלְּאִים,

מֵרֹךְ וְהִתְעַנֵּג הֵם נִרְדְּמוּ זַכִּים וְקַלִּים.

לְרֶגַע יֵעוֹרוּ – יִתְעַלְּסוּ עַל מִכְסֵה הַסְּפִינָה

בְּשִׂיחָה חֲרִישִׁית. וּמִי אֲשֶׁר יוּכַל הֲבִינָהּ?

שַׁלְשֶׁלֶת הָעֹגֶן מַבְרִיקָה. דּוּמִיָּה. צָהֳרָיִם.

רְמָחִים מוּפָזִים נִזְרָקִים, נִנְעָצִים בַּמָּיִם.


חִישׁ מַלָּח עַל תֹּרֶן מְטַפֵּס, מְחַפֵּשׂ וְסוֹקֵר.

אִם טִיסַת הַשַּׁחַף אוֹ מֵרוֹץ עָב צְחוֹרָה הוּא חוֹקֵר?

מִתְּכֵלֶת הָאַוִּיר מַבְהִיקִים מִכְנָסָיו הַלְּבָנִים,

צַוָּארוֹ הַשָּׁזוּף וּשְׁרִירֵי זְרוֹעוֹתָיו אֵיתָנִים.

חֲבֵרוֹ מִתַּחַת שׁוֹלֵחַ לוֹ בַּת-צְחוֹק רְחָבָה;

בֵּין צְרוֹרוֹת חֲבָלִים דֹּם כַּלְבָּה מְשַׂחְקָה בִזְנָבָהּ.


עַל גֶּשֶׁר הַמִּצְפֶּה רָץ כּוֹעֵס רַב-חוֹבְלִים שְׂבַע-שָׁנִים:

– “הוֹי, אֵיפֹה נַחְבֵּאתֶם, בְּנֵי כְלָבִים, נְבָלִים, רַצְחָנִים!”

צְחוֹק עָצוּר. גֻּלְגֹּלֶת מְצִיצָה מִזָוִית וְאֵינָהּ.

שְׁמֵי תְכֵלֶת עֲמֻקִּים מְפַכִּים נְגֹהוֹת וְשֵׁנָה.

מוּצֶפֶת זַהֲרוּרִים וְלוּטָה בִתְרֵיסַר מְעִילִים

מִתְנַמְנְמָה בְּרִיטִית יְשִׁישָׁה עַל סֵפֶר הַתְּהִלִּים…

VII

הִתְעַבּוּ הַצְּלָלִים בְּתָאִי וּבָלְעוּ אֶת מַחֲצִית הַדַּרִגֵשׁ,

עַל חֶצְיוֹ הַשֵּׁנִי עוֹד כְּתָמִים הִתְנוֹעֲעוּ רוֹעֲדִים חִוְרִים,

כְּבָר הָפַךְ אַפְלוּלִי הַשּׁוֹשָׁן הַלּוֹהֵט בִּגְבִיעַ הַבְּדֹלַח

וְגַלִּים הִבִּיטוּ בָאֶשְׁנָב כְּגוּשִׁים לְטוּשִׁים שֶׁל זֶפֶת,

מִתְגַּלְגְּלִים חַד אַחֲרֵי אַחַד וְשִׁבְרֵי אוֹר קַר בְּצַלְעוֹתָם.

הִתְגַנֵּב קַו אַחֲרוֹן בַּצֹּהַר הַקָּטֹן. מִתְבַּיֵּשׁ

לוֹ חִפֵּשׂ מַחֲבוֹאִים בְּמַפְּלֵי הַוִּילוֹן הָאָדֹם

וְנָפַל מִשָּׁמָּה וְנִתְקַל בְּמַנְעוּל הַדֶּלֶת

וַיָּפֶז נְחֹשֶׁת הַקָּלָל.

וּמַה לִּי וּלְקַו עָלוּב, גּוֹסֵס?

– – – בֵּין לִבְנִים וּבְרוֹשִׁים דֹּם נִשְׁקָף הַבַּיִת הַלָּבָן,

הַחַלּוֹן פָּתוּחַ וְצִפּוֹר בַּלָּאט מְצַפְצֶפֶת.

בַּחַלּוֹן מַבִּיטָה הַנַּעֲרָה עֲנֻגָּה וְחִוְרָה,

קַו בּוֹדֵד מְנַשֵּׁק בְּעֶצֶב אֶת עֵינֵי הַתְּכֵלֶת

וְעֵינֵי הַתְּכֵלֶת נְעוּצוֹת בַּמַּעֲרָב הַבּוֹעֵר,

הַבּוֹעֵר וְאֻכָּל אֵינֶנּוּ…

– – – בֵּין פְּרָחִים וּדְשָׁאִים מִשְׁתּוֹחֲחָה זְקֵנָה לְבָדָד.

עַל בְּנָהּ, עַל יְחִידָהּ תְּפַלֵּל לִפְנֵי קֶבֶר בַּעֲלָהּ,

עַל בְּנָהּ, עַל יְחִידָהּ הַתּוֹעֶה בְמֶרְחַקֵּי תֵבֵל.

הַקֶּבֶר מָךְ, עָזוּב וּמוּצָף נְגֹהוֹת הַשְּׁקִיעָה,

מְנַסֵּר הַחַרְגֹּל וּמְצַרְצֵר הַצְּרָצַר בָּעֵשֶׂב,

וְנוֹפְלוֹת הַדְּמָעוֹת בִּדְמָמָה…

הוֹי, מִי בִי מִתְעַלֵּל?

אוֹרִידָה הַוִּילוֹן הַיָּרֹק וְקֶרֶן גּוֹסֶסֶת אֲמוֹתֵת.

כְּבָר חֹשֶׁךְ בְּתָאִי, כְּבָר חֹשֶׁךְ… וַתִּלְכֹּד הַדְּמָמָה אֶת נַפְשִׁי.

נְחֹשֶׁת הַקָּלָל לַמַּנְעוּל! גַּם אַתְּ לֹא תוֹסִיפִי תִתְגָּרִי!

אֲכַבֶּה אֶת בְּרַק מַעֲרֻמַּיִךְ בְּאֶרֶג מְעִילִי הַשָּׁחוֹר

וְחֹשֶׁךְ מִסְּבִיבִי וְקִרְבִּי…

מִשְׁתַּקְשְׁקִים חֶרֶשׁ גַּלְגַּלִים וְגַלִּים מִתְנַפְּצִים בְּלִי שָׁאוֹן.

– – – כְּבָר דּוֹרוָת אֵין סוֹף אֲנִי נִשָּׂא בַּדְּמָמָה, בְּחֶשְׁכַת נְצָחִים

כְּבָר בָּלְתָה הַקְּטִיפָה הַיְרֻקָּה הַמְרַפְּדָה אֶת דַּרְגַּשׁ מִשְׁכָּבִי

וְהֶעֱלָה חֲלֻדָּה הַמַּנְעוּל וְצָפוּן מַחֲבוֹאִי מֵאָדָם,

וְדַלְתּוֹ לָעַד לֹא תִפָּתַח…

מִשְׁתַּקְשְׁקִים חֶרֶשׁ גַּלְגַּלִים וְגַלִּים מִתְנַפְּצִים בְּלִי שָׁאוֹן.

– – – יֵשׁ אִי בְמֶרְחַקֵּי אוֹקְיָנוֹס; בְּאֵדִים אֲפֵלִים וּכְבֵדִים

הוּא עָטוּף מֵרֵאשִׁית בְּרִיאָתוֹ וְעַיִן לֹא חָדְרָה עוֹד אֵלָיו;

בָּאִי מִסְתַּתֶּרֶת מְעָרָה חֲצוּבָה בְצוּרֵי בְרֵאשִׁית,

הֲרַת דְּמִי עוֹלָמִים וָאֹפֶל.

לְאִי הַתַּעֲלוּמוֹת אֲכוֹנֵן מְשׁוֹטֵי סְפִינָתִי הַנִּלְאָה,

אֲפוֹצֵץ הַסְּפִינָה לִרְסִיסִים וְאֶמְסֹר אֶת יִתְרָהּ לַלַּהַב,

וְאָפֵס כָּל מָנוֹס וּמִפְלָט, וְנָדוֹן לִבְדִידוּת עוֹלָמִים

בַמְּעָרָה הַכְּמוּסָה אֶסָּגֵר, אֶתְמַכֵּר לְאַחַת מַחֲשָׁבָה:

לְבַלַּע הַלּוֹט, הַלּוֹט נֶצַח עַל שִׁקְרֵי הַנּוֹכֵל הַגָּדוֹל,

שֶׁנָּטַע בְּקִרְבִּי אֲבִיבוֹ וְחָרְפּוֹ וְקֵיצוֹ וּסְתָווֹ

וּקְרָב שָׂם בֵּינֵיהֶם, קְרָב עוֹלָם, לְהַחֲרִישׁ בִּשְׁאוֹנָם אֶת נַפְשִׁי,

הַשּׁוֹאֲפָה, נִנְהָה לִמְקוֹרָהּ, מִתְלַבְּטָה כְנֶשֶׁר בְּחֶרְמוֹ

בִּשְׁבִילֵי הַיְצִירָה אֲפֵלִים, בֵּין כְּתָלִים שֶׁל רֵאשִׁית וְאַחֲרִית…

אִם רַבִּים כְּבָר עָרְקוּ לַצִּיָּה וּמָסְרוּ אֶת נַפְשָׁם לַדְּמָמָה,

אַךְ הָיוּ נִכְנָעִים וְכוֹשְׁלִים וְיָצְקוּ תַחֲנוּנֵי הוֹדָיָה

וְתַאֲווֹת בִּשְׂרֵיהֶם לְקָרְבָּן הֵבִיאוּ לַשַּׁלִּיט הֶעָרוּם,

שֶׁלָּקַח וְשָׂחַק לַפְּתָאִים…

אָנֹכִי קָרְבָּנוֹת לֹא אָבִיא וְשִׁירֵי הוֹדָיָה לֹא אֶקְלַע,

רַק דּוּמָם בִּקְלָלָה עֲצוּרָה, שְׁסוּעָה בֵין שִׁנַּי הֲדוּקוֹת,

בְּאַחַת הַחְלָטָה בְמֹחִי וְרֶגֶשׁ רַק אֶחָד בִּלְבָבִי

אֵאָחֵז בְּטַבְּעוֹת הַכֶּבֶל הַקּוֹשֵׁר מֶרְחָבִים וּזְמַנִּים,

האוֹסֵר אֶת אֶבְרוֹת נִשְׁמָתִי וְטִיסַת רַעְיוֹנִי מְסַבֵּךְ,

וּמוּזָר לְלֵאוּת וּתְשׁוּקוֹת אֲמַשֵּׁשׁ בַּחֹשֶׁךְ טַבָּעוֹת,

טַבַּעַת בִּרְעוּתָה אָמִירָה, הַשְּׁנִיָּה בַשְּׁלִישֵׁית וּרְבִיעִית,

עַד אֲשֶׁר אֶת רֹאשָׁהּ אוֹ סוֹפָהּ שֶׁל אוֹתָהּ שַׁלְשֶׁלֶת הַכְּשָׁפִים

בְּאֶצְבַּע דַּם זָבָה אֲגַשֵּׁשׁ…

… מִשְׁתַּקְשְׁקִים חֶרֶשׁ גַּלְגַּלִים וְגַלִּים מִתְנַפְּצִים בְּלִי שָׁאוֹן,

הַלַּיְלָה מִסְּבִיבִי וְקִרְבִּי…

VIII

יוֹרְדִים גְּשָׁמִים עֲצֵלִים וְקָרִים,

טִיט וָרֶפֶשׁ גּוֹרְשִׁים מִשְׁבָּרִים,

הַרְחֵק, הַרְחֵק מַשְׁחִירִים הֶהָרִים

שְׁקוּעֵי שֵׁנָה וְלוּטִים בָּעָב.

עַל הַחוֹף כְּנִבְהָלִים, נוֹאָשִׁים,

רָצִים סוּסִים, חֲמוֹרִים, אֲנָשִׁים;

מַשַּׁק גַּלִּים מִתְנַפְּצִים לִטְרָשִׁים,

שְׁרִיקַת סְפִינוֹת וְשִׁירַת עֲרָב.


עַרְבִי עִוֵּר מִשְׁתַּפֵּךְ בִּנְגִינָה:

"גַּם בְּמֶכַּה וְגַם בְּמֶדִינָה

"אַפִּיל בַּעַדְכֶם בַּקָּשָׁה וּתְחִנָּה,

“חִמְלוּ, אַחִים, קְשִׁי-יוֹמִי כִי רָב!”

– קַח, אָח אֻמְלָל, אֶת נִדְבַת לְבָבִי,

אַךְ בַּעֲדִי כָּל תְּפִלָּה בַּל תָּבִיא,

לִי לֹא יוֹעִיל כָּל קוֹסֵם, כָּל נָבִיא,

כָּל בַּקָּשָׁה וּתְחִנָּה לַשָּׁוְא!…


קוֹדֵר שׁוֹאֵן וְרוֹעֵשׁ הַנָּמָל.

עַל הַחוֹל רְצוּץ גַּב רוֹבֵץ גָּמָל.

–“מַה הַשָּׁאוֹן וְלָמָּה הֶעָמָל?” –

עֵינָיו דוֹעֲכוֹת לוֹאֲטוֹת דֹּם.

לִבְנַת קֶצֶף עַל שְׂפָתוֹ רוֹעֶדֶת…

הַאִם נִזְכַּר בְּמִדְבַּר מוֹלֶדֶת,

חוֹלוֹת זָהָב וְשֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת?

טִפּוֹת דְּלוּחוֹת אַט דּוֹלְפוֹת מֵרוֹם.


– עִוֵּר מִסְכֵּן וְגָמָל גּוֹוֵעַ!

אֵין מוֹלֶדֶת לִי, לָהּ אֶתְגַּעִגֵּעַ,

אֵין לִי נָבִיא, כִּי לוֹ אֲשַׁוֵּעַ,

וּתְפִלָּתִי כְבָר מֵתָה לָעַד.

לִי אֵין גּוֹאֵל וְאֵין לִי מְכֹרָה,

עָיְפָה נַפְשִׁי מֵחַפֵּשׂ מְקוֹרָהּ,

כֹּה אֲבֵלָה הִיא דַרְכִּי וּשְׁחוֹרָה,

וְאָנֹכִי, אָנֹכִי לְבָד…


נוֹסְעִים כְּבֵדִים וּשְׁחוֹרִים עֲנָנִים,

– הוֹי, רַב חוֹבְלִים, פְּרֹשׂ נֵס, חַזֵּק תְּרָנִים,

נָטוּס שֵׁנִית עַל יַמִּים אֵיתָנִים

הַרְחֵק, הַרְחֵק מִנָּמָל וָחוֹף!

שָׁם בִּמְקוֹם שֶׁהָאֵדִים נֶעֱרָמוּ,

שָׁם בִּמְקוֹם שֶׁמִּשְׁבָּרִים יִזְעָמוּ,

אוּלַי לַהֲבֵי נַפְשִׁי יוּעַמּוּ,

יִדֹּם סַעֲרִי בְּסַעֲרוֹת אֵין סוֹף…

IX

עַל שְׂפַת הַיָּם אֲנִי הוֹלֵךְ

וְרַגְלַי מְרַשְׁרְשׁוֹת חֶרֶשׁ

בַּעֲרֵמוֹת הַצֶּדֶף,

חַלּוּקֵי אֲבָנִים וָחוֹל.

כֵּהְים שְׁמֵי בֹּקֶר

וְלֹבֶן דָּלוּחַ וְעָכוֹר

בֵּין מִזְרָח וְדָרוֹם –

עִקְּבוֹת שֶׁמֶשׁ מִתְנַהֲלָה בִכְבֵדוּת

מִמַּעַל לְעָבֵי עוֹפֶרֶת.

גַּלֵּי חֲלֻדָּה מִתְלַבְּטִים לַחוֹף

כִּפְגָרִים

בְּמַשַּׁק עָמוּם.

וְרוּחַ קוֹדֵר מְנַשֵּׁב

וּמְבַדֵּר שׁוּלֵי טַלִּיתִי

וְקַר לִי.


קַר לִי! מִיָּם לְיָם וּמֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ

אִקָּלַע זֶה יָמִים וְשָׁנִים,

וְשֶׁמֶשׁ מִדְבְּרוֹת אַסְיָה

וְאֵשׁ גַּעְגּוּעַי הַבּוֹעֲרִים

וְלַהַט סוּפוָת נֶגֶב

וְלַהַב קִצְפִּי וִיגוֹנִי

לֹא יָכְלוּ לְהָמֵס, לֹא יָכְלוּ לְחַמֵּם

הַקֶּרַח הַנּוֹרָא…


קַר לִי… וּבְעוֹדִי תָמִים עִם אֵלִים

וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּשְׁמָשׁוֹת

וְשׁוֹפֵךְ נַפְשִׁי בִזְרִיחוֹת וּשְׁקִיעוֹת –

וָאַרְגִּישׁ גַּם אָז אֶת נְשִׁימַת הַקֶּרַח,

הַקֶּרַח הַנּוֹרָא…

וּבְעוֹדִי מִשְׁתַּחֲוֶה בְּעֵרֶב שֶׁל צְלָלִים וְאוֹרוֹת

בְּבָתֵּי מִקְדָּשִׁים

וּמַקְרִיב אֶת לִבִּי עַל סַעֲרוֹ וְאִשּׁוֹ

קָרְבַּן אַהֲבָה וְרַחֲמֵי אֵין סוֹף,

אַהֲבַת יָצוּר לְיוֹצְרוֹ, רַחֲמֵי יוֹצֵר לִיצוּרוֹ;

וּשְׁתֵּי נִשְׁמוֹתַי הַהוֹמוֹת, שֶׁל יוֹצֵר וְיָצוּר,

בְּאֵשׁ גַּעְגּוּעִים מִתְדַּבְקוֹת,

בִּכְאֵב עֲדָנִים מִתְיַחֲדוֹת –

וָאַרְגִּישׁ גַּם אָז אֶת נְשִׁימַת הַקֶּרַח,

הַקֶּרַח הַנּוֹרָא…

נֹגַהּ לוֹ כָּחֹל וְאִלֵּם,

קַר וְלָטוּשׁ כְּעֶשֶׁת,

כְּעֶשֶׁת חַד וְחוֹדֵר…

כְּבָר הוּנְפָה הָעֶשֶׁת הַקָּרָה עַל מִבְחַר נִצָּנַי,

חִישׁ מַהֵר וְגֻדָּעוּ!


קַר לִי!… אַךְ קַצְתִּי בַפְּרָחִים הַנּוֹבְלִים

מִנְּשִׁימַת הַקֶּרַח,

יִבֹּלוּ!

לָאוֹרוֹת הָהֵן לֹא אֵעָגֵן,

שֶׁמִּדָּה וּמִשְקָל לָהֵמָּה,

יִדְעָכוּ!

בְּחֹם דַּל וּמִצְעָר מָאַסְתִּי

וְאוֹר הָעוֹלָמִים הַגָּנוּז

אִם לִי לֹא יִגָּלֶה –

אֶפֹּל בְּיָדְךָ, הַקֶּרַח,

קָשָׁה וְחַדָּה כְעֶשֶׁת,

וְאַל בַּעֲבוֹתוֹת קַרְנַיִם

חִוְרוֹת וּקְלוּשׁוֹת וּגְנוּבוֹת

אֵאָסֵר!


הָרוּחַ שׁוֹרֵק בְּחֶדְוָה וּמַכֶּה בְאַחְוָה עַל שִׁכְמִי,

וּבָאִים צִירִים מִמֶּרְחַקֵּי יָם

בְּטַלִּיתוֹת שְׁחוֹרוֹת וְרָאשֵׁי שֵׂיבָה מְגֻלִּים,

גּוֹחֲנִים לְרַגְלַי בְּהֶמְיָה עֲמוּמָה

וְעוֹנִים אָמֵן.

מִתְפַּלֵּשׁ לְרַגְלַי אֶשְׁכָּרָם –

שִׁבְרֵי סְפִינוֹת, שְׁלַל תְּהוֹמוֹת,

גַּרְמֵי אָדָם וּבְהֵמָה.

וְהוֹלֵךְ אָנֹכִי קֵדְמָה,

וְחַשְׁרַת הֶעָבִים לְפָנָי.

רַק הַרְחֵק, הַרְחֵק

עַל פִּסְגּוֹת הַרְרֵי אֵימָה,

מְעוֹנוֹת אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים,

כְּאִי חֲבַצָּלוֹת בֵּין כֵּפֵי צַלִמָוֶת

נָחָה עָב צְחוֹרָה וּשְׁקוּפָה,

מָכְתֶּרֶת עֲנָנִים אֲפֵלִים,

וּנְגֹהוֹת מִסְתַּנְּנִים בַּעֲדָהּ,

נָגְהֵי שֶׁקֶט…

הַרְחֵק, הַרְחֵק…

X

עוֹד לֹא הִתְגַּלָּה הָאָבִיב בְּיִפְעַת הֲדָרוֹ,

אַךְ כְּבָר לִי גֻנַּב הֵד צַעֲדוֹ בָטוּחַ,

שָׁלַח בִּי חִצּוֹ מֵאַחֲרֵי הַפַּרְגּוֹד,

פַּרְגּוֹד הָאֵדִים הַחַמִּים, הָעוֹטְפִים

מֶרְחֲבֵי גַּלִּים וְסַלְעֵי הִאִּיים.

מַה זֶּה לִלְבָבִי, הֶהָיְתָה לוֹ עֶדְנָה?

הִנֵּה הִיא הַלְמוּת נְעוּרָיו הַפּוֹרְחִים,

הִנֵּה הַסּוּפוֹת שֶׁל שַׁחֲרוֹ הַמַּזְהִיר,

פִּצְעֵי עֲלוּמָיו כְּבָר שׁוֹאֲגִים שֵׁנִית,

שׁוֹתֵת דַּם אִבּוֹ וּמַפְרֶה נִצָּנָיו

וְאֶת אֶבְרוֹתָיו מַצְמִיחַ!

הִנֵּה גַם הוּא פֹּה, הָעֶצֶב הַגָּדוֹל,

תָּמִיד הוּא בָּא עִם הָאָבִיב לִלְבָבִי,

עֵת זְרוֹעוֹת עוֹלָם לְחַבֵּק אֶצִמָאָה,

עֵת כֻּלִּי נִסְעָר מֵחֵשֶׁק תַּעֲלוּמוֹת:

הָנֵב בִּלְשַׁדִּי כָּל אַדְמַת אֱלֹהַּ,

הַנְחֵל כָּל לַהֲבִי לְשַדָּהּ הַצָּמֵא,

עִמָּהּ הִתְמַזֵּג וְעִמָּהּ לִפְרֹחַ

רֶגֶב מֵרִגְבֵי אֲדָמָה…


הַס!

שִׁירַת פְּלָאִים אֲנִי סוֹפֵג מִבֵּין מִסְתְּרֵי הָאֵדִים,

הִיא עֲנֻגָּה וְאֵיתָנָה, זַכַּת צְלִילִים וּוָתִיקָה:


"רָז לִי, רָז לִי, רָז לִי…

כְּרוּבִים טוֹבִים נִצְּחוּ!

עוֹד מְעַט וְנִגְלָה…

אִיִּים, רִנָּה פִצְחוּ!


חָרַג מִמִּסְגְּרוֹתָיו,

מֵאֲפֵלַת כִּלְאוֹ…

הִנֵּה הֵד צְעָדָיו,

קַל וְעַלִּיז שְׁבִילוֹ.


אֱלֵי אִיֵּי פֶלֶא

מִדֵּי עוּפוֹ יָסוּר,

לַאֲהוּבַת לִבּוֹ

שָׁם מַתָּנוֹת יָתוּר.


אֱלֵי אִיֵּי פֶלֶא…

שָׁם כָּל טוּב נְצָחִים

יִתְּנוּ לוֹ בְשִׂמְחָה

גּוֹאֲלָיו מַלְאָכִים.


רָז לִי, רָז לִי, רָז לִי…

קָרוֹב חַג הַכְּלוּלוֹת.

רוֹקְמִים אֶת הַחֻפָּה

מִירִיעוֹת תְּכֻלּוֹת.


עוֹד מְעַט וְנִגְלָה

מֵעַרְפִלֵּי סִתְרוֹ:

פִּרְחֵי זִיו לְבוּשׁוֹ

וּמִזָּהָב כִּתְרוֹ"…


הַס!

הַאִם שָׁרִים זֶה מֶרְחֲבֵי יָם כְּחֻלֵּי גַּב וַעֲשֵׁנִים,

בְּהִתְרוֹמְמָם אַט וּבְשָׁקְעָם בִּדְמָמָה חֲלִיפוֹת?

הֲצוֹלֶלֶת הַשִּׁירָה מִנִּקְרוֹת הַסְּלָעִים הַיְשִׁישִׁים

מוֹרִיקִים בֵּין אֵדִים בָּאֵזוֹב הַמְכַסֶּה אֶת גַּבָּם?

אוֹר חִוֵּר לַבֹּקֶר וְעָבִים נִשָּׂאִים בַּמְּרוֹמִים,

וּתְכֵלֶת אַפִלוּלִית לֶעָבִים, אַךְ קַלִּים וּמְהִירִים

אֵל עַנְנֵי אָבִיב הַבְּרוּכִים, מְבַשְּׂרֵי יְשׁוּעוֹת.

וְאֵדִים מִתַּמְּרִים מִתְּהוֹמוָת הָאַרְכִיפֶּלַּגּוּס,

מִשְׁתַּטְּחִים, מִתְאַבְּכִים וְעוֹטִים הַכֹּל בִּכְסוּת כְּחֻלָּה,

אַךְ חַמִּים הָאֵדִים וְרַכִּים וְנוֹדֵף מֵהֶם רֵיחַ צְמָחִים,

זֶה רֵיחַ לָאֵזוֹב הָרַעֲנָן וְרֵיחַ לְעִשְׂבֵי הַמַּיִם:

נְשִׁימָה רִאשׁוֹנָה לָאָבִיב וּבְשׂוֹרָה רִאשׁוֹנָה מִתְּהוֹמוֹת

וְיֵשׁ אֲשֶׁר פִּתְאֹם יְקַלְּחוּ רְבִיבִים חֲמִימִים וְדַקִּים

וְנִקְּדוּ הַשֶּׁטַח הַכָּחֹל. עִגּוּלִים, עִגּוּלִים יַעֲשׂוּהוּ,

וְעִגּוּל מֵעִגּוּל יִוָּלֵד וְעִגּוּל תּוֹךְ עִגּוּל יִתְנוֹצֵץ,

וְנָפְלוּ הָרְבִיבִים עַל רֹאשִׁי, יַרְטִיבוּ אֶת שַׂעֲרִי וּפָנַי,

וְאֶסְפֹּג הָרְסִיסִים הַזַּכִּים וְאֶשְׁאַף אֶת רֵיחָם וְחֻמָּם,

נְשִׁימַת הָאָבִיב הַשְּׁנִיָה וּבְשׂוֹרָה רִאשׁוֹנָה מִמְּרוֹמִים,

הַכֹּל כָּחֹל-כָּחֹל מִסָּבִיב: שָׁמַיִם וְעַרְבוֹת הַמַּיִם

וּסְלָעִים וְאֵדִים. מַמְלָכָה כְּחַלְחַלָּה, חֲדָשָׁה…

עוֹד טֶרֶם יְתֹאֲרוּ גְבוּלוֹת, לֹא הָבְלְטוּ עוֹד שִׂרְטוּטֶיהָ,

לֹא נִקְבְּעוּ עוֹד בָּהּ מְאוֹרוֹת, עוֹד טֶרֶם תֵּחָרֵשׁ, תִּזָּרַע,

עוֹד רַבָּה בְתוֹכָהּ הַמְּלָאכָה מֵאַחֲרֵי לְקִלְעֵי הָאֵדִים,

אַךְ מַהֵר וְהוּרַם הַמָּסָךְ וְתִשְׂחַק בְּכָל הוֹד יִפְעָתָהּ

מַמְלָכָה חֲדָשָׁה, מַזְהִירָה…

הַכֹּל נוֹשֵׂא בְּשׂוֹרוֹת מִסָּבִיב וְהַכֹּל לִבְשׂוֹרוֹת מְחַכֶּה,

וּסְלָעִים קַדְמוֹנִים וְקוֹדְרִים, אַסִּירֵי הַיָּם מִימוֹת עוֹלָם,

עֲטוּפִים בִּבְלוֹיֵי מַחֲלָצוֹת, בִּסְחָבוֹת שֶׁל אֵזוֹב מָךְ, כָּמוּשׁ,

שְׂרִיד הַרְבֵּה אֲבִיבִים נִשְׁכָּחִים וְקֵיצִים, כְּבָר יָרְדוּ נְשִׁיָּה,

גַּם הֵמָּה מְצַפִּים לִגְאֻלָּה בְּתִקְוָה חֲרֵדָה וְאִלְּמָה

וְנוֹשְׂאִים רָאשֵׁיהֶם שָׁמַיְמָה וְסוֹקְרִים מִבַּעַד לָעֲרָפֶל,

אִם טֶרֶם עוֹד שָׁמָּה מַשְׁחִירוֹת שַׁיָּרוֹת שֶׁל כַּנְפֵי רְנָנִים,

דַּיָּרִים עַלִּיזִים וְטוֹבִים וְיוֹדְעִי גַם פֶּרֶק בַּשִּׁירָה.

בָּאָבִיב בָּאָבִיב יָבוֹאוּ וּבָנוּ קִנֵּיהֶם בַּסְּלָעִים,

יְקַשְׁטוּם בְּעָלִים וּדְשָׁאִים, בְּבֵיצִים יְמַלְּאוּ נִקְרוֹתָם,

וְגִדְּלוּ וְטִפְּחוּ דוֹר חָדָשׁ שָׂמֵחַ וְטוֹב כַּאֲבוֹתָיו,

תַּכְסִיסֵי הַטִּיסָה יוֹרוּהוּ וְשִׁנְּנוּ לוֹ אֶת שִׁירֵיהֶם,

וּסְלָעִים עֲרִירִים יִנָּחֲמוּ מִעָצְבָּם וּבְדִידוּת מַאֲסָרָם,

וְשֶׁמֶץ יֻגַּנב גַּם לָמוָ לַקּוֹדְרִים, עֲרִירֵי עוֹלָמִים,

מִמְּתִיקוּת וְעִצְּבוֹן הֵרָיוֹן, מֵעֶדְנֵי הַפְרָאָה וְלֵדָה…


הַס!

מִי הִרְעִיד לְפִתְאֹם הָאֲוִיר בְּצִפְצוּף חֲרִישִׁי וְעָנֹג?

שַׁלָּמָה כֹה רוֹעֲדָה נַפְשִׁי מֵחֶדְוָה עֲמֻקָּה, סְתוּמָה?

מִי הֵבִיא לִי שָׁלוֹם וּבְרָכָה מֵעֶרֶשׂ יַלִדוּתִי הָרְחוֹקָה?

כִּמְכֻשָּׁף אֵימִינָה, אַשְׂמְאִילָה וְאַבִּיט לְפָנִים, לְאָחוֹר:

שְׁנֵי צוּרִים מִתְרוֹמְמִים זְקוּפִים וְרֶוַח בֵּין שְׁנֵי הָאֵיתָנֵים

כִּמְזוּזוֹת שֶׁל שַׁעַר עֲנָקִי, יְסוֹדוֹ בְעִמְקֵי הַתְּהוֹמוֹת:

עֲלֵיהֶם שָׁטוּחַ צוּק שְׁלְישִׁי כְקוֹרָה, שֶׁאוֹתָם מַבְרִיחָה.

וְאוּלַי הַשְּׁלֹשָׁה הֵם אֶחָד, כֵּף אַדִּיר שֶׁפָּרְצוּ בּוֹ פֶרֶץ

מִשְׁבָּרִים וְרוּחוֹת אֵיתָנִים, עֵת פָּגְשׁוּ בוֹ מַעֲצוֹר לִמְעוּפָם.

עַל מַשְׁקוֹף זֶה שַׁעַר עֲנָקִי הַכָּרוּךְ בְּקִרְעֵי עַרְפִלִּים,

הַנִּשָּׂא מִלֵּב הָאוֹקְיָנוֹס וְחוֹצֶה מֶמְשֶׁלֶת הַגַּלִּים,

שְׁתֵּי סְנוּנִיּוֹת עוֹמְדוֹת לְבָדָד וְצִפְצוּף הַבְּשׂוֹרָה בְּפִיהֶן.

הֲנָחוֹת הֵן פֹּה מֵהַדֶּרֶךְ? אוֹ אוּלַי שִׂיא סְלָעִים בָּחָרוּ

לְבַשֵּׂר לְכַנְפֵי אוֹקְיָנוֹס, לְהוֹדִיעַ לְקַצְוֵי מֶרְחַקָּיו,

כִּי נַעֲשׂוּ יְשׁוּעוֹת בָּאָרֶץ וּקְרוֹבָה הַשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה?

הוֹי סְנוּנִיּוֹת, סְנוּנִיּוֹת קַלּוֹת, הַאֲבֵרִנָה כַנְפֵיכֶן וּדְאֶינָה,

וְיָמִים וְלֵילוֹת תִּדְאֶינָה, עַד אֲשֶׁר תָּבֹאנָה בֵית אָבִי,

בְּחַלּוֹן בֵּית אָבִי עֲמֹדְנָה וְשָׁלוֹם אֱמֹרְנָה מִמֶּנִּי…

אֱמֹרְנָה, כִּי הָיְתָה אֲדָמָה וּמָלְאָה הָאָרֶץ מִסָּבִיב

גַּעְגּוּעִים נִשָּׂאִים וּקְדוֹשִׁים, גַּעְגּוּעִים שֶׁל פְּרִיחָה וּצְמִיחָה;

אֱמֹרְנָה, כִּי פַלְגֵי נְהָרָה אֶת קֶרַח הַחֹרֶף הִצְמִיתוּ

וְנִרְאוּ נִצָּנִים רַעֲנַנִּים מִתַּחַת לַשֶּׁלֶג הַנָּמֵס;

אֱמֹרְנָה, כִּי בָּשְׂמֵי הָאָבִיב בְּרֵיחָם וְלֵחָם חִדְּשׁוּנִי

וְסוּפוֹת עַלִּיזוֹת מְרַצְּדוֹת בְּנַפְשִׁי שִׁכּוֹרַת-הַגְּאֻלָּה;

אַךְ אַל בְּבֵית אָבִי תַּגֵּדְנָה, כִּי יָגוֹן אִי-סוֹפִי אוֹכְלֵנִי,

כִּי גָדוֹל וְעָצוּם הוּא עָשְׁרִי וְאֵיפֹה לְפַזְּרוֹ לֹא אֵדַע,

כִּי רַעֲנָן וּמְזֻכָּךְ לְשַׁדִּי וְאֵין לִי לְמִי לְהַנְחִילוֹ;

כִּי יַחַד עִם סוּפוֹת אֲבִיבִי תּוֹחֶלֶת אֲבִיבִי לֹא חָיְתָה,

כִּי יַחַד עִם לַהַב נְעוּרַי לִי תִקְווֹת נְעוּרַי לֹא שָׁבוּ

וּתְפִלַּת הַשַּׁחַר הַזַּכָּה לָנֶצַח נָדַמָּה בְנַפְשִׁי…

הוֹי סְנוּנִיּוֹת, סְנוּנִיּוֹת קַלּוֹת, הַאֲבֵרִנָה כַנְפֵיכֶן וּדְאֶינָה!

וּתְהִי בִרְכַּת אֵל עַל נְתִיבְכֶן וְאֵדֵי הַלֵּיל בַּל יַתְעוּכֶן,

רְבִיבִים יְשַׁבְּרוּ צִמְאוֹנְכֶן וְאֵזוֹב הַסְּלָעִים – רַעֲבוֹנְכֶן,

עַד אֲשֶׁר תָּבֹאנָה, יְקָרוֹת, בְּשָׁלוֹם אֶל חַלּוֹן בֵּית אָבִי,

שָׁם אִמִּי בִמְלוֹא כַף זֵרְעוֹנִים תְּבָרֵךְ וּתְכַבֵּד בּוֹאֲכֶן

עַל פְּרִישַׂת הַשָּׁלוֹם מִיַּלְדָּהּ, הַתּוֹעֶה בְמֶרִחַקֵּי תֵבֵל.

תרס“ט-תרע”ג


  1. במקור נדפס “ומתוהה”, צ“ל: ”ומתוה". תיקון פרויקט בן–יהודה.  ↩

  2. במקור נדפס “נְתִיבָ”, צ“ל: ”נְתִיבָהּ". תיקון פרויקט בן–יהודה.  ↩


יְשִׁימוֹן

מאת

דוד שמעוני

I: צָהֳרַיִם

חוֹל לָבָן, מִתְנוֹצֵץ; רָקִיעַ מִלֻבָּן,

אֲבָנִים עֻלָּפוֹת וּצְמֵאִים חֲרֻלִּים,

עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת חֲרוּכוֹת הַשֶּׁמֶשׁ,

מֶרְחָבִים שׁוֹמֵמִים בְּלִי גְבוּלִים.


תְּנַתֵּר הַלְּטָאָה בַחוֹל הַקּוֹדֵחַ,

תַּבְרֵקְנָה טַבְּעוֹתָיו שֶׁל נָחָשׁ בָּרִיחַ,

מִמְּאוּרַת חַלָּמִישׁ יֵרָאֶה רֹאשׁ פֶּתֶן

בָּאֲוִיר הַלּוֹהֵט מֵרִיחַ…


בַּמֶּרְחָק הֶעָקָר הַשּׁוֹתֵק וּמַבְרִיק

הִסְתַּבְּכָה שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל הָרִים יְשִׁישִׁים,

וּבְתַכְרִיךְ עֲרָפֶל כִּרְפָאִים עֲנָקֵים

הֵם שׁוֹקְעִים בִּשְׁנָת וּמַחֲרִישִׁים.


טוֹבֶלֶת הַצִּיָּה בִּנְגֹהוֹת וּדְמָמָה,

חוֹל לָבָן, מִתְנוֹצֵץ, רָקִיעַ מְלֻבָּן…

וּלְבַב הַהֲוָיָה כְּמוֹ חָדַל לְפַרְכֵּס

בָּאַוִּיר הַלּוֹהֵט, הַמְאֻבָּן…


לֹא יִשְׁאַג הָאַרְיֵה מֵהָרֵי הַשֵּׂיבָה,

הַתַּן לֹא יְיֵלִיל בֵּין כֵּפֵי הַצִּיָּה,

וּבְהַמְרִיא הַנֶּשֶׁר שְׁטוּף אוֹרִים בַּמֶּרְחָב

לֹא יַרְעִיד אֶת שְׁנַת הַדּוּמִיָּה…


דּוּמִיָּה וּנְגֹהוֹת בַּכֹּל פָּרְשׂוּ רִשְׁתָּם,

כְּבָר עָיְפָה עַד מָוֶת הַשְּׁמָמָה הַנִּלְאָה,

אַךְ עָמֹק מִלֵּב הַדּוּמִיַּה בּוֹקַעַת

אֲנָקָה עֲמֻקָּה, מַבְהִילָה.


לֹא תְפוּשָׂה לָאֹזֶן, בְּלי קוֹל, עַרְטִילָאִית

הִיא פוֹרְצָה מִנִּבְכֵי הַדְּמָמָה הַטְמִירִים,

הִיא תוֹעָה אִלֶּמֶת בֵּין סְלָעִים, בְּלִי הַרְעֵד

אֶת גַּלֵּי הָאֲוִיר הַבְּהִירִים.


וּבוֹכֶה הַמִּדְבָּר עַל חוֹלוֹ וּסְלָעָיו

תְּפוּשׂ כַּבְלֵי תַרְדֵּמָה וּמְאֻכָּל שַׁלְהָבָה

כְּאֶחָד עֲנָק, שֶׁבִּשְׁנָתוֹ קוֹסֶמֶת

אִסְּרַתּוּ בְתַלְתַּלֵּי זְהָבָהּ.


זֶה מִסְפֵּד הַזֹּהַר, שֶׁקָּץ לְהִשָּׁפֵךְ

בְּלִי קֵץ וּמַטָּרָה בֵּין סַלְעֵי עֵיפָתָה…

זֶה בְכִי הַהֲוָיָה, שֶׁעָיְפָה מִשִּׁעֲמוּם,

מִשִּׁעֲמוּם אֵין-סוֹף-הֳוָיָתהּ…

II: דּמְדּוּמִים

וִילוֹנִים אֲפֵלִים אַט זָעוּ עַל שַׁעֲרֵי הַמַּעֲרָב הַדּוֹלְקִים,

הִגִּיעַ עַד קִצּוֹ הַמִּשְׁתֶּה בִּדְבִירי הַפָּז שֶׁל הַכְּרוּבִים,

הִתְלַקַּח הַיַּיִן הַמְשֻׁמָּר וַיֶעֱשַׁן בִּגְבִיעֵי בָרָקוֹת,

בִּמְחוֹלָם הָאַחֲרוֹן מַלְאָכִים הִסְתּוֹבְבוּ חֶרֶשׁ עֲצוּבִים.


וַתֵּתַע אֵשׁ נוּגָה, עֲנֻגָּה בֵּין סַלְעֵי הַשְּׁמָמָה הָאִלְּמִים,

הִיא חָפְצָה לִפְנֵי רֶגַע מוֹתָהּ לְרַכֵּךְ יְגוֹן הָעֲנָקִים.

אַךְ קוֹדְרִים וְגֵאִים הִתְיַחֲדוּ עִם אֶבְלָם אַדִּירֵי הַצִּיָּה,

בְּקִבְרוֹת חוֹל זָהָב רַגְלֵיהֶם וְגֵאוּת רָאשֵׁיהֶם בַּשְּׁחָקִים.


וַיִּדֹּם חוֹל מִדְבָּר חַכְלִילִי הֶחָרוּשׁ גֵּאָיוֹת וּרְכָסִים,

לֹא נִרְאָה כָּל חַי בְּמֶרְחָבָיו, לֹא רָעַד בִּקְמָטָיו כָּל רוּחַ;

רַק הַרְחֵק בְּלִי נִיד עָמַד גָּמָל מִתַּחַת מַשּׂוּאוֹת הַמַּעֲרָב,

אֶל עָל מוּרָם רֹאשׁוֹ הָאָפֹר, צַוָּארוֹ כְּקֶשֶׁת מָתוּחַ.


הוּא עָמַד עַל גִּבְעָה לְבָדָד בְּקַצְווֹת הָאֹפֶק הַלּוֹהֵט,

בִּמְקוֹם חוֹלוֹת צִיָּה הִתְחַבְּקוּ עִם עַנְנֵי דָם וְשַׁלְהֶבֶת;

הוּא חִכָּה וּפָנָיו לַמָּסָךְ הַמַּבְדִיל בֵּין עוֹלָם לְעוֹלָם,

הַבּוֹעֵר בְּכָל צִבִעי קֶשֶׁת וּמַקְסִים וְשׁוֹתֵק כַּמָּוֶת.


חִישׁ מַהֵר יִתְרוֹמֵם הַוִּילוֹן וְנוֹרָא-הוֹד פָּרָשׁ יְזַנֵּק,

חֲגוּר-עָב וְנֶאְפַּד-שַׁלְהֶבֶת יִנָּשֵׂא בְדַהֲרוֹת אַבִּירִים,

יְגַמֵּא מֶרְחַקִים מִתְפַּלְּאִים עַל גַּבְנוּן הַגָּמָל הַפֶּלִאי

וּנְצוּרוֹת לַמִּדְבָּר יְגַלֶּה מִנּוֹף הַחֲלוֹמוֹת הַטְּמִירים…

III: לַיְלָה

הַכּוֹכָבִים הִרְעִיפוּ לֵחַ קָרִיר, מַרְגִּיעַ,

יָרַד טַל עַל הַחוֹלוֹת כְּזֵרְעוֹנֵי סַפִּירִים.

סְבִיבִי מִדְבָּר אִי-סוֹפִי וְעַל רָאשִׁי רָקִיעַ

כָּחֹל, עָמֹק, גָבֹהַּ וּגְבוּלוֹתָיו לֹא נִרְאִים.


דָּרֵי-סַהַר נַעֲלָמִים, נָגְהֵי תְכֵלֶת קַלִּילִים,

גָּלְשׁוּ גָלְשׁוּ בִדְמָמָה, נָפְלוּ נָפְלוּ מִמָּעְלָה.

וּמַחֲרִישִׁים וְזָרִים תָּעוּ, נָעוּ הַנְּפִילֵים

מַחֲנוֹת, מַחֲנוֹת מַזְהִירִים בְּדוּמִיַּת הַלָּיְלָה.


מִדּוּמִיַּת הַלַּיְלָה נָשַׁב קֹר עַל הַצּוּרִים,

נִתְּקוּ כִשְׁפֵי תְנוּמָתָם, שָׁבוּ פִתְאֹם לִתְחִיָּה,

עָטוּ מַחְלְצוֹת תְּכֵלֶת, עָנְדוּ כִתְרֵי זַהֲרוּרִים

וַיִּשְׂתָּרְרוּ שֵׁנִית עַל מֶרְחַקֵּי הַצִּיָּה.


בְּמֶרְחַקֵּי הַצִּיָּה לַחַשׁ נֶעְלָם דֹּם נָפַל,

חוֹלוֹת נִדְבְּרוּ חֶרֶשׁ בִּשְׂפַת צְלָלִים וּזְהָרִים;

וַיִּשְׁתַּפֵּךְ הַלַּחַשׁ וְהִתְרוֹמֵם וְשָׁפַל

וְהִתְפַּתֵּל וְרָטַט בְּמֶרְחַקִּים מֻסִהָרִים;


גָּלַשׁ חֶרֶשׁ מִגַּבְנוּן, בִּשְׁקַעֲרוּרִית הִתְרוֹצֵץ,

קָפַץ שֵׁנִית וַיַּחֲלֵק עַל מִישׁוֹרִים וּרְכָסִים,

וַיִּתְעַלֵּם וַיִּתְגַּל וְהִתְנַפֵּץ וְנוֹצֵץ

כְּקַשְׂקֶשֶׂת צִפְעוֹנִים הַנִּבְהָלִים וְנָסִים.


הַרְחֵק, הַרְחֵק לַרְגֵלי תִלֵּי חוֹל לְבַנְבַּנִּים

נָס וְרָדַף קְהַל צְלָלִים; נִדְחַק, נִפְזַר וְנָמוֹג.

פִּתְאֹם בָּקַע וְגָוַע צְחוֹק וְיִלְלַת תַּנִּים.

שֵׁנִית לַחַשׁ דּוּמִיָּה, רֶטֶט סָתוּם וְעָמֹק.


אֲנִי דוּמָם שָׁכַבְתִּי וְהִקְשַׁבְתִּי רַב קֶשֶׁב.

לִמְרַאֲשׁוֹתַי הַחֵמֶת, מַקְלִי נָעוּץ בְּצִלִּי.

נִקְלָע אַט, כְּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ, מִפַּס צֵל לְפַס כֶּסֶף,

עֲלֵי זִיז סֶלַע שָׁחוֹר הִתְנוֹעֵעַ תַּרְמִילִי.


סְבִיבִי אֵין-סוֹף הַמִּדְבָּר, זָהֳרֵי תְכֵלֶת וּדְמָמָה.

בָּרוּךְ תִּהְיֶה לִי, לֵילִי, לָיְלָה קָרִיר בְּצָיוֹן!

כְּבָר עָיַפְתִּי עַד מָוֶת בְּחַרְבוֹנֵי הַשְּׁמָמָה,

שֶׁמֶשׁ הִכְּתָה עַל רֹאשִׁי וְאֵין סָבֵיב קִיקָיוֹן.


אַךְ מִלְּבַד צָהֱרֵי שָׁרָב יֶשְׁנוֹ לַיְלָה לַצָיוֹן!

וּמֵחֵיקוֹ לִי רוֹמֵז נֹגַהּ חָדָשׁ וְכָמוּס,

קַר וְשָׁלֵו כַּנֶּצַח וְכַנֶּצַח רַב גָּאוֹן,

לֹא יִתְלַקַּח לְעוֹלָם וּלְעוֹלָם לֹא יָמוּת…


גַּרִגֵּר חוֹל לְמִשְׁנֵהוּ מָסַר בְּרָקוֹ וְרָזוֹ

וּמִקָּצֶה עַד קָצֶה כָּל הַיְשִׁימוֹן דֹּם נִדְבָּר;

אֶחָד, גָּדוֹל וְנֶעְלָם, נָשַם, גֵּא, בִּמְלוֹא חָזוֹ,

אֶחָד, גָּדוֹל וְנֶעְלָם, רָחַף, קַל, עַל הַמִּדְבָּר…


פִּתְאוֹם נִפְסַק הַלַּחַשׁ, נֶעֶלְמוּ נִימֵי הַנְּגֹהוֹת:

נִסְחַף פִּתְאוֹם הַסַּהַר תַּחַת כְּנַף עָבִים תּוֹעוֹת.


גָּח, הִשְׁתַּפֵּךְ גַּל אֹפֶל; לַיְלָה שִׁלַּח מַחֲשַׁכָּיו:

מִדְבָּר הִשְׁחִיר וַיִּתְכַּס, מִדְבָּר קִפֵּל מֶרְחַקָּיו.


רַק בְּיֶתֶר עֹז יָקְדוּ הַכּוֹכָבִים, לָהָטוּ,

כְּמוֹ זֶה רַק מֵחָדָשׁ בְּיַד כְּרוּבִים מֹרָטוּ.


נָפַל כּוֹכָב וְאָבַד. שָׁאַג אַרְיֵה וּפָסַק.

זָע לְרֶגַע הַיְשִׁימוֹן. שֵׁנִית סָבִיב כֹּל שָׁתַק.


עַתָּה רֶגַע הַפְסָקָה בֵּין אַשְׁמוּרָה לַשְּׁנִיָּה.

אַל שְׁאָגָה, הָאַרְיֵה! אַל רְעָדָה, הַצִּיָּה!


נִרְתָּע כּוֹכָב וְנֶעֱקָר, אֹפֶל פּוֹעֵר הַלּוֹעַ.

נוֹפֵל שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי, כֻּלָּם אֹפֶל בּוֹלֵעַ.


עַתָּה חִלּוּף מִשְׁמָרוֹת וּמִשְׁמֶרֶת מַלְאָכִים

לַחֲבֶרְתָּהּ מוֹסֶרֶת כָּל תַּעֲלוּמוֹת נְצָחִים.


כָּל מַצְפּוּנוֹת הַיְצִירָה וּמַפְתְּחוֹת הַשְּׁעָרִים

הַמּוֹבִילִים לָרְקִיעִים, לְעוֹלָמוֹת נִסְתָּרִים.


רַק מוּצָקִים, מוּסָדִים, אִשָּׁם קָרָה, נִרְהָבָה,

זוֹכִים עַתָּה לְהַאֲזִין סוֹדוֹת מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה…


אַל שְׁאָגָה, הָאַרְיֵה! אַל רְעָדָה, הַצִּיָּה!

עַתָּה רֶגַע הַפְסָקָה בֵּין אַשְׁמוּרָה לַשְּׁנִיָּה…


תרס“ט-תר”ע


[נטשתי ים סוער]

מאת

דוד שמעוני

נָטַשְׁתִּי יָם סוֹעֵר וְצִיָּה דוֹמֵמָה,

יָרֵאתִי מִצִּלִּי וָאֶבְרַח לַקִּרְיָה;

בִּצְחוֹק שֶׁל הֶפְקֵרוּת וְנֶפֶשׁ שׁוֹמֵמָה

שָׁתִיתִי אֶת יֵינָהּ וָאֹכַל אֶת פִּרְיָהּ.


פְּגָשׁוּני עֲוֹנוֹת בְּצָהֳלַת יִפְעָתָם

וָאוֹשִׁיט אֶת שְׂפָתַי וָאֶסְבָּא מִכּוֹסָם,

אַךְ נִשְׁאַר עַל חִכִּי רַק גֹּעַל חֶלְאָתָם

וּמְאוּמָה לֹא שָׂרַד מִבְּרָקָם וּמְשׂוֹשָׁם;


וָאֶמְאַס בַּשִּׂמְחָה: יָדַעְתִּי אַחֲרִיתָהּ,

אַךְ אֵיכָה אֲכַלֶּה אֶת יָמַי וְשָׁנַי?

וְנַפְשִׁי מִתְאַבְּלָה עַל טֹהַר שַׁחֲרִיתָהּ,

וּמְבוֹסְסוֹת רַגְלַי אֶת מִבְחַר נִצָּנַי.


רַק נִשְׁאַר צִיץ אֶחָד לֹא הָיָה לִמְבוּסָה

זֶה פֶּרַח יְגוֹנִי, רִוִּיתִיו מִדָּמַי;

בַּנָּתִיב הַשּׁוֹמֵם, בַּדֶּרֶךְ הַדְּרוּסָה

כְּמַזָּר אֲדַמְדָּם הוּא מַצִּית אֶת שָׁמַי.


הִתְחַמְּמוּ טְרָפָיו בִּשְׁרַב צָהֳרֵי שְׁמָמָה

וְקֶצֶף מִשְׁבָּרִים שָׁרָשָׁיו הֵדִיחַ;

אַקִשִׁיבָה רִשְׁרוּשׁוֹ בְסַעַר וּדְמָמָה

וְיוֹמָם וָלַיְלָה אֶת רֵיחוֹ אָרִיחַ;


לֹא אוּכַל לְעָקְרוֹ, לֹא אוּכַל הַתִּיזוֹ,

אֶת צִיצֵי הַשָּרִיד, אֶת פֶּרַח יְגוֹנִי,

וְרָוִים מֵרֵיחוֹ וְיוֹנְקִים מִגִּזְעוֹ

חֲלוֹמוֹת גַּעְגּוּעַי וְסַעֲרוֹת חֲרוֹנִי…


תרע"א


עֶצֶב טָמִיר לָן בִּדְמִי נִשְׁמָתִי...

מאת

דוד שמעוני

עֶצֶב טָמִיר לָן בִּדְמִי נִשְׁמָתִי:

מַלְאָךְ חוֹלֶה, שְׁכוּחַ שַׁדַּי…

צִפּוֹר עֶרֶב נָדָה בֵין הַשְּׁדֵמוֹת,

שׁוֹשַׁן גַּיְא מִצְּלָלִים חִוֵּר…

עָב יְחִידָה תוֹעָה בַשָּׁמַיִם,

פֶּלֶג בּוֹכֶה בֵין אֲבָנִים…

עֶצֶב טָמִיר לָן בִּדְמִי נִשְׁמָתִי:

מַלְאָךְ חוֹלֶה, שְׁכוּחַ שַׁדַּי…


עֶצֶב טָמִיר לָן בִּדְמִי נִשְׁמָתִי:

נֶשֶׁר הָרִים קְצוּץ כְּנָפָיִם…

תֹּמֶר מִזְרָח שָׁבוּי בֵּין הַשְּׁלָגִים,

נוֹבֵל דֹּם בֵּין קַרְחֵי צָפוֹן…

אַרְמוֹן בְּדֹלַח עָזוּב בָּעֲרָבָה,

מוּצַף נָגְהֵי שְׁקִיעָה נוּגִים…

עֶצֶב טָמִיר לָן בִּדְמִי נִשְׁמָתִי:

נֶשֶׁר הָרִים קְצוּץ כְּנָפָיִם…


עֶצֶב טָמִיר לָן בִּדְמִי נִשְׁמָתִי:

כְּפִיר יְשִׁימוֹן, מֻרְדַּף צֶיָּד…

אֶשֶׁד פֶּרֶא יוֹרֵק מוּל כּוֹכָבִים

לֹבֶן קִצְפּוֹ, אֶרֶס לַעֲנוֹ…

סוּפַת שְׁמָמָה סוּפַת עד1 אֲפֵלָה

בֵּין הַכֵּפִים הָאֲבֵלִים…

עֶצֶב טָמִיר לָן בִּדְמִי נִשְׁמָתִי;

כְּפִיר יְשִׁימוֹן, מֻרְדַּף צַיָּד…


תרע"ז.


  1. במקור האות הראשונה מחוקה, ורק בסיסה האופקי מודפס כראוי. [הערת פרויקט בן–יהודה]  ↩


[יצאתי לשוק]

מאת

דוד שמעוני

יָצָאתִי לַשּׁוּק וָאֲחַלֵל אֶת קְדֻשַּׁת בְּדִידוּתִי,

שְׁאוֹן הַבְלֵי רִיק הֲמָמָנִי…

וַיִּדַּד מִמֶּנִּי גְאוֹנִי

וּמַגַּע הַחֻלִּין טִמְּאָנִי…


וּבְשׁוּבי לְנָוִי עִם נֵטֶל עוֹפֶרֶת בִּלְבָבִי –

וָאֵדַע, נִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה!

הָאַלּוֹן בַּחַלּוֹן לֹא שָׂח לִי,

לֹא דִבְּרוּ הַצְּלָלִים בַּפִּנָּה…


עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי וָאֵרֶא: בָּאֳרָחוֹת שׁוֹמֵמוֹת

הִיא תוֹעָה אִלֶּמֶת וְשַׁחָה,

מִתְאַבְּלָה עַל בְּנָהּ, עַל יְחִידָהּ,

שֶׁהִכְזִיב מִבְטַחָהּ.


וָאֶדֹּם מִמַּכְאוֹב… מִשְתַּתְּפִים בְּצַעֲרִי וְשׁוֹתְקִים

הִבִּיטוּ בִי כָתְלֵי אֲבָנַי…

וְאֵיךְ יְנַחֲמוּנִי? וּמֵתִי

עוֹד מֻטָּל לְפָנַי…


תרע"א


חִוְרוֹן עֶרֶב חֲרִישִׁי...

מאת

דוד שמעוני

חָרַק מַשּׂוֹר וְנָדַם…

שְׂמָמִית תִּפְּשָׂה בַחַלּוֹן…

מַעֲרָב דָּעַךְ וְחָשַׁךְ,

קוֹדֵר שָׁמַם הָאַלּוֹן.

נִגַּשׁ כֹּתֶל אֶל כֹּתֶל

וַאֲנִי עַל הַדַּרְגֵּשׁ.

הַאֵחָנֵק בֵּין כְּתָלִים?

לִבִּי נֶאֱלַם, לֹא יַרְגִּישׁ…


חָרַק מַשּׂוֹר וְנָדַם,

צִלְצוּל אַחֲרוֹן לַשִּׁירָה:

עֵת שָׁקַעְתִּי בַשֵּׁנָה

הֵקִיץ קֵץ עַל הַיְצִירָה.

שׁוֹתֵק עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ…

מִי בוֹ נִשְׁאַר? מִי גָר בּוֹ?

אֶפֶס קוֹדֵר מִסָּבִיב

וּבְקִרְבִּי שָׂם אָרְבּוֹ…


נִגַּשׁ כֹּתֶל אֶל כֹּתֶל,

עוֹד מְעֵט וְאֵחָנֵק.

אֶפֶס סְבִיבִי וְקִרְבִּי:

מִי עַל מוֹתִי יֵאָנֵק?

פִּהֵק שֵׁד הַשִּׁמָמוֹן,

פָּעַר לוֹעוֹ לִרְוָחָה;

חִוְרוֹן עֶרֶב חֲרִישֵׁי

כָּל הַגְּבוּלִין כְּבָר מָחָה…


תרע"א


בַּמַּעְגָּל

מאת

דוד שמעוני

I

אָמַרְתִּי: “הַחַיִּים – קַו יָשָׁר!”,

בִּפְרֹחַ נְעוּרַי וְגִילִי.

וְתָמִיד רַק אֵלֵךְ קָדִימָה,

וְחָדָשׁ יְהִי תָמִיד שְׁבִילִי.


וַיְהִי כִּי הִרְחַקְתִּי לָלֶכֶת,

מִקֵּץ יָמִים רַבִּים וְשָׁנִים,

וְהִנֵּה הַמִּשְׁעוֹל הַיָּשָׁן,

שֶׁבּוֹ כְּבָר דָּרַכְתִי לְפָנִים…


וָאָבין: הַחַיִּים הֵם מַעְגָּל

וְרֹאשָׁם בְּסוֹפָם הוּא כָרוּךְ,

וָאֵדַע, כִּי חַשְׁתִּי לָלֶכֶת,

וְאוּלַי הַדֶּרֶךְ לֹא אָרֹךְ…

II

מְבֹרָךְ הַצַּעַד הַקָּטֹן,

מְאֻשָׁר הַהוֹלֵךְ לְאִטּוֹ:

הוּא יִשְׁתֶּה אֶת מֵימָיו בְּשִׂמְחָה

וְאָכַל בְּחֶדְוָה אֶת פִּתּוֹ.


לוֹ תָמִיד חֲדָשָׁה הַנְּתִיבָה

וְנֶצַח עַד סוֹפָהּ לֹא יָבוֹא,

וּמַזְהִיר לְפָנָיו הָאֹפֶק

וּמְרַנְּנִים חֲלוֹמוֹת בִּלְבָבוֹ…


וְאוֹיָה לְקַל הָרַגְלַיִם,

אֲרוּרָה הִיא קְפִיצָה אֵיתָנָה:

עוֹד רוֹטֵט הַלֵּב מִנִּצָּחוֹן –

וּפִתְאֹם הַנְּקֻדָּה הַיְשָׁנָה!


עוֹד טָסָה הָרֶגֶל הָאַחַת,

וּכְבָר הִנֵּה נָחָה הַשְּׁנִיָּה

בֶּעָקֵב, שֶׁחָרְתָה בְעַצְמָהּ

לִפִנֵי כַמָּה יַרְחֵי נְשִׁיָּה…

III

אָנֹכִי בְמֶרְכַּז הַמַּעִגָּל

נָטוּעַ קַו בּוֹדֵד, עֲרִירִי,

בְּכָתְלֵי הַמַּעְגָּל אֶתְלַבֵּט

בְּסוֹבְבִי תָמִיד עַל צִירִי;


וְרַבִּים שָׁם קַוִּים כָמוֹנִי

בְּמֶרְכַּז הַמַּעְגָּל נְטוּעִים,

גַּם הֵמָּה יָסֹבּוּ עַל צִירָם,

אַךְ קְטַנִּים הֵם מֶנִּי וּגְדוּעִים.


בְּכָתְלֵי הַמַּעְגָּל לֹא יִגְּעוּ,

כִּי גְדוּעִים הֵם כֻּלָּם וּקְטַנִּים…

אָנֹכִי אֶתְחַבֵּט בַּכְּתָלִים,

וְהֵמָּה יָסֹבּוּ שַׁאֲנַנִּים…


תרע"א


[הציקני רגע אחד]

מאת

דוד שמעוני

הֱצִיקַנִי רֶגַע אֶחָד קֹר הַבְּדִידוּת

וָאֲפַזֵּר אֶת נִצָּנַי הַגְּאֵיוֹנִים,

וְהֶהָמוֹן בְּפַרְסוֹתָיו אוֹתָם דָּרַס –

וְאָנֹכִי בֵין הַדּוֹרְסִים הָרִאשׁוֹנִים.


וּבַבִּצָּה הַמְרֻפֶּדֶת בְּנִצָּנַי

כָּל הֶהָמוֹן עָבַר שׁוּרָה אַחַר שׁוּרָה

בְּקוֹל תְּרוּעָה אֶל דָּגָתוֹ וְאֶל בְּצָלָיו –

וְאָנֹכִי רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן לַחֲבוּרָה.


אֲךְ בְּלִי הֶרֶף אַחֲרַי דָלַק צֵל נִצָּנַי,

צֵל נִשְׁמָתָם הָאוֹבֶדֶת מִבְּלִי יוֹמָהּ,

וּבְלִי הֶרֶף פִּרְפֵּר, פִּרְכֵּס בְּמַעֲמַקֵּי

הֵד תְּחִנָּתָם הַקּוֹבֶלֶת וְהַהוֹמָה.


וָאֵעָצֵר וְלָלֶכֶת לֹא יָסַפְתִּי.

הָלְאָה הָלְאָה נִשְּׂאוּ צוֹהֲלִים הֲמוֹנִים.

וָאִשָּׁאֵר תּוֹךְ הַבִּצָּה הַמַּסְרִיחָה

בְּלי חֲבוּרָה וּבְלִי פְרָחַי הַגְּאֵיוֹנִים…


תרע"א


[ידעתי כי עמי]

מאת

דוד שמעוני

יָדַעְתִּי, כִּי עַמִּי לֹא יַעֲנֹד לְרֹאשִׁי עֲטָרוֹת:

שִׁירָתִי לוֹ זָרָה וּלְבָבוֹ לֹא יַעַן לִצְלִילָהּ,

נִחוּמַי לֹא נָזְלוּ עַל פְּצָעָיו בְּרִגְעֵי עֲבָרוֹת,

בִּמְצוּקוֹת יוֹם-יוֹם לֹא עוֹדַדְתִּי רוּחוֹ הַנִּלְאָה.


כְּעָלֶה עֲרִירִי הַנִּקְלָע עַל מֶרְחֲבֵי יַמִּים

מִסּוּפוֹת נִשְׁמָתִי נִסְעַרְתִּי אֲיֻמּוֹת-הָאוֹנִים;

כְּמֻכֵּי-תִמָּהוֹן בִּשְׁבִילִים אֲבֵלִים, נְשַׁמִּים

תָּעִיתִי, חִפַּשְׂתִּי לְחִידוֹת אֲפֵלוֹת פִּתְרוֹנִים.


חָטָאתִי! אַךְ תִּסְלַח לִי, עַמִּי, אָנֹכִי אֵדָעָה…

וְאוֹרְךָ כִּי יִזְרַח וּבָאָה הַשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה

וְרוּחֲךָ חָפְשִׁי יִתְנַעֵר מִגָּלוּת וּתְלָאָה –

תְּשַׁבֵּץ בְּזֵרְךָ גַּם דִּמְעַת נִשְׁמָתִי הַחוֹלָה…


תרע"א


חָזוֹן

מאת

דוד שמעוני

וַיְהִי בִּפְשֹׁט בַּבִּקְעָה צְלָלִים כְּבֵדִים,

וָאֶשְׁכַּב בֵּין הֶהָרִים עוֹטֵי־אֵדִים,

וּלְבָבִי קַר וְאָפֵל בִּי כַבִּקְעָה.

עוֹד רִטְטָה עַל פִּסְגוֹת הָעוֹלָמִים,

עוֹד פִּרְפְּרָה כְּנַף שֶׁמֶשׁ זָבַת דָּמִים,

אַךְ לִבִּי כְבָר לֹא רָעַד וְלֹא חִכָּה.


וָאֶשְׁכַּב בֵּין הַמְּצָרִים קַר וְאִלֵּם…

אִם בּוֹעֲרִים, אִם דּוֹעֲכִים הַתִּלִּים –

אָנֹכִי כְבָר מֵעֵבֶר כָּל הַמִּצָרִים,

מְצָרֵי יוֹם וָלַיְלָה, מָוֶת, חַיִּים…

שָׁכַחְתִּי כְבָר מַה־תִּקְווֹת וּמַאֲוַיִּים…

וַתְּהִי עָלַי יַד שַׁדַּי בֵּין הֶהָרִים.


וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר: "בֶּן־הָאָדָם!

אִם סַעַר דָּמְךָ רָגַע כְּבָר וְנָדַם –

קוּם, רֵשׁ עַתָּה אֶת כִּסְאִי וַהֲדוֹמִי!

עֲדוּיִים קֶרַח־נֶצַח רָאשֵׁי הָרִים:

לַשְּׁלֵוִים הַמֶּמְשָׁלָה וְלַקָּרִים…

לְעֶלְיוֹן מְשַׁחְתִּיךָ עַל מְקוֹמִי…"


אַךְ קַר אָנֹכִי שׁוֹכֵב בֵּין הֶהָרִים…

אָנֹכִי כְּבָר מֵעֵבֶר כָּל הַמְּצָרִים,

אָנֹכִי בְמֶמְשֶׁלֶת הַמַּרְגּוֹעַ,

מֵעֵבֶר לְשִׁעְבּוּדִים וְשִׁלְטוֹנִים…

וַיֶּחְשְׁכוּ הֶהָרִים הַגְּאֵיוֹנִים,

וַתִּכְבֶּה עַל הַצּוּרִים כְּנַף אֱלֹהַּ.


תרע"א


יֵשׁ יְעָרִים

מאת

דוד שמעוני

יֵשׁ יְעָרִים, יַעֲרֵי קְדוּמִים,

וּבַיְּעָרִים אַגְמֵי רָקָב,

יָהּ לֹא יִפְקְדֵם בִּרְעָמָיו

וְלֹא יִזְכְּרֵם בִּבְרָקָיו.


סַעַר אוֹן אֹרְחוֹתָם שָׁכַח,

כְּנַף רְנָנִים לֹא תְזַמֵּר.

רַק עֲרָפֶל כָּבֵד, קַדְמוֹן,

מֵהַבִּצּוֹת גָּח, מְתַמֵּר.


קַר וְשָׂב הוּא בֶחֳרָפִים,

חַם וְכָחֹל הוּא בַקֵּיצִים,

וּבְמַפְּלֵי חֲלִיצָתוֹ

יִבְנֶה חַיִץ בֵּין הָעֵצִים.


עֵץ וָעֵץ עֲרִירִי יַעֲמֹד

בַּעֲבִי הָאֵד הַקָּרוּשׁ;

עֵץ וָעֵץ שָׁם עוֹלָם בּוֹדֵד,

מֵחֲבֵרָיו מֻבְדָּל, פָּרוּשׁ.


רַק בַּלֵּילוֹת, לֵילוֹת פְּחָדִים,

חַג לַשֵּׁדִים, חַג לַלֵּצִים –

אוֹרוֹת מַתְעִים מֵהַבִּצּוֹת

עוֹלִים, פּוֹשְׁטִים בֵּין הָעֵצִים.


וּבְקַצְווֹת יַעַר קָפוּא,

בְּמֶרְחָבָיו הַחֲרִישִׁים,

יִפְשֹׁט שִׂיג וְשִׂיחַ כָּמוּס

שִׂיג נִיצוֹצוֹת, שִׂיחַ אִשִּׁים.


שְׂפַת שַׁלְהֶבֶת, שְׂפַת עִנּוּיִים

כָּל הַיַּעַר אָז יִמָּלֵא;

עֵץ לָעֵץ שׁוֹלֵחַ בְּרָכָה

מִבֵּית כֶּלֶא לְבֵית כֶּלֶא.


עֵץ לָעֵץ בִּשְׂפַת שַׁלְהֶבֵת,

שְׂפַת עִנּוּיִים קוֹדְחִים, מָרִים,

דֹּם יִתְלוֹנֵן עַל הָאֵדִים

הַמַּפְרִידִים, הָאַכְזָרִים.


אַךְ גָּז לַיְלָה, אוֹרוֹת אוֹבְדִים,

שֵׁנִית קְפוּאִים שׁוֹתְקִים עֵצִים.

וּמֵעַל לְבִצּוֹת קֶטֶב

מָחוֹל אַחֲרוֹן עוֹד לַלֵּצִים…


תרע"א


בְּעִיר נָכְרִיָּה שׁוֹקְקָה

מאת

דוד שמעוני

בְּעִיר נָכְרִיָּה שׁוֹקְקָה

לִנְגִינַת חֶדְוָה שׁוֹבְבָה,

לִתְרוּעַת תֹּף וְחָלִיל

זָכַרְתִּי אֶת הַגָּלִיל.


לִבְרַק פַּנָּסִים נוֹצְצִים,

לִצְחוֹק בַּחוּרוֹת הוֹלְלוֹת,

לְלַהַט לַהַב יֵינִי

לְנֶגְדִי קָם יַרְדֵּנִי.


– – – אִילָנוֹת נָעוּ, רָעֲשׁוּ;

עֲשָׂבִים דֹּם הִתְלַחֲשׁוּ…

לֵיל כֶּסֶף זַךְ וְנוֹהֵר

עַל חוֹפֵי יַרְדֵּן סוֹעֵר.


הַגַּלִּים נָפְלוּ, נָהֲמוּ;

צִפְעוֹנֵי כֶסֶף רָטְטוּ;

מִתַּחַת כַּפּוֹת תֹּמֶר

עָמַדְנוּ מִבְּלִי אֹמֶר.


עַל כְּתֵפִי דּוּמָם נִשְׁעֲנָה,

אֶל חָזִי דּוּמָם נִלְחֲצָה

בְּרֶטֶט גִּיל חֲרִישִׁי,

שִׁכּוֹרָה מִנִּי אִשִּׁי.


אֹהָלִים שְׁחוֹרִים, בּוֹדְדִים

בַּשָּׂדֶה הַרְחֵק נִפְזְרוּ;

הִגִּיעַ שִׁיר עַרְבִיָּה

מִתְגַּעְגְּעָה, הוֹמִיָּה…


מֶרְחָבִים כְּחֻלִּים רָטְטוּ,

שׁוֹשַׁנִּים יָקְדוּ, לָהֲטוּ

וְחָוְרוּ חֲבַצָּלוֹת

מִתִּקְווֹת וְתוֹחָלוֹת…


אֶל חָזִי דוּמָם נִלְחֲצָה,

מְאוּם לָהּ לֹא הִגַּדְתִּי,

כִּי הוֹלֵךְ אֲנִי מָחָר,

כִּי לִבִּי תּוֹכוֹ נָחָר…


כִּי אֵשׁ בְּקִרְבִּי בוֹעֲרָה

אֵשׁ זָרָה וּמְלַחֲכָה,

מְלַחֲכָה אֶת דָּמִי,

לֹא תִתֵּן רֶגַע דֹּמִי…


בִּתְכֵלֶת לֵיל הִתְנוֹצְצָה

עֲנָנָה זַכָּה, צְחַרְחָרָה

בְּאַלְפֵי זָהֳרֵי פְלָאִים

בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.


הַיַּלְדָּה חֶרֶשׁ לָאֲטָה:

"זֶה רֹאשׁ הַחֶרְמוֹן מַבְרִיק שָׁם,

לְרַגְלוֹ עוֹמֵד נָוִי –

שָׁם רוֹעִים עֶדְרֵי אָבִי…"


וְגַלֵּי יַרְדֵּן נוֹהֲמִים,

מִתְרוֹנְנִים וְשׁוֹאֲגִים;

עֲשָׂבִים חֶרֶשׁ נָדִים,

הֶחֱוִירוּ פַאֲתֵי קָדִים…


נָשַׁקְתִּי וְנִפְרַדְתִּי.

מְאוּמָה לֹא הִגַּדְתִּי

לַתַּמָּה, לָאֲהוּבָה,

כִּי יוֹתֵר לֹא אָשׁוּבָה…


כִּי סוּפָה קִרְבִּי דוֹהֲרָה,

אוֹחֶזֶת בִּי וּמְטַלְטְלָה

בְּאָרְחוֹת אֵד נְשַׁמִּים

מִיַּמִּים אֱלֵי יַמִּים…


הוֹי, אֵיפה עַתָּה תִרְבְּצִי

עֲנֻגָּה, זַכָּה, סוֹעֲרָה?

הַאם עוֹד תִּזְכְּרִינִי?

אוֹ אוּלַי קִלַּלְתִּינִי…

– – – – –

בְּעִיר נָכְרִיָּה שׁוֹקְקָה

לִתְרוּעַת הֶפְקֵר הוֹלְלָה

בֵּין רִשְׁתּוֹת טֻמְאָה שְׁחוֹרָה

לִי נִגְלְתָה הַטְּהוֹרָה…


וְכָל הַלֵּיל סָפַדְתִּי

וְכָל הַלֵּיל רָקַדְתִּי,

וְנִגְּרָה דִמְעַת עֵינִי

וְנִמְזִגָה עִם יֵינִי…


שרלוטנבורג, טבת תרע"א


בְּכַרְמֵי עֵין־גֶּדִי

מאת

דוד שמעוני

בְּכַרְמֵי עֵין־גֶּדִי מַה יִּרְעַשׁ הֶחָג,

מַה יִּבְעַר הַשַּׁחַק הַתָּכֹל!

מַקְהֵלוֹת, מַקְהֵלוֹת צִפֳּרוֹת אֵין סוֹף

בֵּין גְּפָנִים מְרַצְּדוֹת הִתְרוֹצֵץ וָסֹב…

שׁוּלַמִּית! תְּנִי יָדֵךְ לַמָּחוֹל!


מֶה־עָמְקוּ שָׁמַיִם, מַה־לּוֹהֵט הַיּוֹם!

מַה־יּוֹקְדוֹת עֵינַיִךְ עֲמֻקוֹת!

לֹא יִרְעַד כָּל אֶשְׁכּוֹל וְנִרְדָּם כָּל בַּד,

עֲיֵפִים מֵעָסִיס, עֲיֵפִים מִלְּשַׁד,

וְכַנְפֵי הָרוּחַ רְתוּקוֹת.


חוֹלֵלְנָה, הַבָּנוֹת, רַקֵּדְנָה בְגִיל!

וְשִׁירְכֶן מַדּוּעַ זֶה נָדָם?

שׁוּלַמִּית! הַבָּנוֹת תִּרְקַדְנָה לְבַד…

שׁוּלַמִּית! שַׁלְהַבְתִּי לֹא תִכְבֶּה לָעַד…

וּמַה־לָּךְ הֶחָכָם בָּאָדָם?


הַבָּנוֹת, בַּמָּחוֹל! הַבָּנוֹת, בַּשִּׁיר!

הַאֻמְנָם הֶלְאֲכֶן הַשָּׁרָב?

שׁוּלַמִּית! הֵן שְׁלֹמֹה כְבָר זָקֵן מְאֹד

מֵרֹב דַּבֵּר מָשָׁל… וְלִבִּי יְקוֹד,

וּמַעְיַן עֲלוּמַי לֹא חָרָב!


מֵרֻכְסֵי הַחֶרְמוֹן מִהַרְתִּי לִשְׁמֵךְ,

דָּאִיתִי כְנֶאְפָּד שַׁלְהֶבֶת!

… חַי רוֹעֶה לְבָדָד בֵּין תּוֹעֲפוֹת שְׂנִיר

כִּצְבִי קַל וְעַלִּיז וְאַמִּיץ כִּכְפִיר

וּפִתְאֹם – וַיִּחַל לַמָּוֶת…


בְּאַשְׁדוֹת הַבְּדֹלַח טָבַלְתִּי לַשָּׁוְא,

בַּזְּרָמִים הַקָּרִים שֶׁל הָרִי!

וְשַׁלְגֵי הַחֶרְמוֹן לֹא יָכְלוּ לִגְהוֹת

מְזוֹרִי הַלּוֹהֵט, שַׁלְהַבְתִּי הַזֹּאת,

שֶׁאָכְלָה אֶת נַפְשִׁי וּבְשָׂרִי…


הֲתִרְאִי? בְּמַעֲלֵה הַכֶּרֶם, בָּהָר,

צוּק סֶלַע לְבָדָד יִזָּקֵף…

עֲלִי אִתִּי הֶרָה: שָׁם נִהְיֶה לְבַד…

עַל בְּרַק יַם הַמָּוֶת וְאֵלֶם הָעַד

מִפִּסְגַּת הַסֶּלַע נִשָּׁקֵף…


הַבָּנוֹת, בַּמְּחוֹלוֹת! צִפֳּרוֹת הַחֵן,

הַאֻמְנָם עֲיַפְתֶּן מִצָּמָא?

יְזַנֵּק דַּם עֵנָב! שְׁתֶינָה הַמִּיץ!

מַה־שּׁוֹתִים נְגֹהוֹת כָּל זַלְזַל, כָּל צִיץ!

אֵשׁ אַחַת שְׁמֵי עָל וַאֲדָמָה…


מְחוֹלוֹת וְשִׁירִים! שׁוּלַמִּית, בָּא תוֹר…

הַאֻמְנָם שַׁלְהַבְתִּי תֵחָנֵק?

עַל פִּסְגַּת הַסֶּלַע חִישׁ אִתִּי עֲלִי…

לִבְרַק יַם הַמָּוֶת לָךְ יִתְגַּל וָלִי

יַם חַיִּים, קִרְבֵּנוּ יִאָנֵק!!..


סיון, תרע"א


כְּפִיר שַׁלְהֶבֶת

מאת

דוד שמעוני

לִפְנוֹת עֶרֶב

כְּפִיר שַׁלְהֶֶבֶת

דֹּם גּוֹוֵעַ…

סוּרוּ מֶנִּי,

הָאֲהוּבָה

וְהָרֵעַ:

כְּפִיר שַׁלְהֶבֶת

דֹּם גּוֹוֵעַ…


לִפְנֵי מוֹתוֹ

אוֹתִי יִזְכּוֹר,

טֶרֶם יִדְעָךְ;

הֵן אָנֹכִי

אָחִיו אֻמְלָל,

אָחִיו נִדָּח…

אוֹתִי יִזְכֹּר

טֶרֶם יִדְעָךְ.


הוּא בִמְרוֹמָיו

וְאָנֹכִי

עַל אֲדָמוֹת…

סוּפוֹת קְדוּמִים

בִּי נֵעוֹרוּ

הַנִּרְדָּמוֹת:

מַה לִּי, מִי לִי

עַל אֲדָמוֹת?


פְּזוּרָה הַרְחֵק

רַעֲמָתוֹ

הַלּוֹהֶטֶת,

עַל מִדְבָּרִים

וְעַל יַמִּים

הִיא רוֹטֶטֶת,

רַעֲמָתוֹ

הַלּוֹהֶטֶת…


בְּרַעֲמָתוֹ

אַסְתִּיר נַפְשִׁי,

נַפְשִׁי לֵאָה;

בְּשַׁלְהַבְתָּהּ

הָעֲנֻגָּה

וְהַגֵּאָה

אַסְתִּיר נַפְשִׁי,

נַפְשִׁי לֵאָה.


אֶקַּח שֶׁמֶץ

מִנִּי יַמִּים

וּמִדְבָּרִים,

מִמֶּרְחַקִּים

עִמְקֵי־דְמָמָה

וְנִסְעָרִים,

מִנִּי יַמִּים

וּמִדְבָּרִים.


לִפְנוֹת עֶרֶב

כְּפִיר שַׁלְהֶבֶת

דֹּם גּוֵעַ…

סוּרוּ מֶנִּי,

הָאֲהוּבָה

וְהָרֵעַ:

כְּפִיר שַׁלְהֶבֶת

דֹּם גֹּוֵעַ…


לִפְנֵי מוֹתוֹ

אָחִי־כְפִירִי

יְרַחֲמֵנִי:

סוֹד מִדְבָּרִי

שֶׁשָּׁכַחְתִּי

יְחֻנֵּנִי…

אָחִי־כְפִירִי

יְרַחֲמֵנִי…


תרע"א


חֹרְשַׁת הָאֳרָנִים

מאת

דוד שמעוני

חֹרְשַׁת הָאֳרָנִים בְּאַפְלוּלִית זַכָּה יְשֵׁנָה,

הַשֶּׁלֶג לִפְנוֹת בֹּקֶר נוֹפֵל זַךְ וְצָעִיר.

צְבִי מָשְׁלָג קַל־רַגְלַיִם מְרַקֵּד הֵנָּה וָהֵנָּה,

בְּחֶדְוַת נֹעַר מִסְּבָכִים פְּתוֹתֵי שֶׁלֶג יְנַעֵר.


עַל כְּפוֹר חַלּוֹן רוֹעֵד נֹגַהּ עֲשָׁשִׁית כֵּהָה,

נַחֲרָה עֲיֵפָה לִישֵׁנִים, בִּנְדוּדֵי שֵׁנָה מִתְהַפְּכִים.

צִלְלֵי שַׁחֲרִית קָרִים, נְגִינַת תְּהִלִּים נְכֵאָה,

רוּחַ שַׁחֲרִית יְיֵלִיל, עַפְרוֹת שֶׁלֶג מִתְאַבְּכִים.


וְעַל הַתַּנּוּר יֶלֶד רוֹעֵד מִקֹּר וָרָגֶשׁ,

מַאֲזִין לִנְגִינַת אָבִיו וְצוֹפֶה לַמֶּרְחַקִּים:

… מְהַלֵּךְ הוּא בַיַּעַר וְעַל דַּרְכּוֹ לוֹ יִפָּגֵשׁ

צְבִי קַל־רַגְלַיִם מִתְעַלֵּס עַל מַרְבַדֵּי שֶׁלֶג זַכִּים…


תרע"ב


עַל נְהַר כְּבָר

מאת

דוד שמעוני

ואני בתוך הגולה על נהר כבר

(יחזקאל, א' א').


וַיְהִי לִפְנוֹת יוֹם תְּמוּרוֹת, יוֹם מְצָרִים,

עִרְבּוּב נִיסָן וַאֲדָר,

וְנָשְׁבָה רוּח קָרָה, מִתְנַכֵּרָה.

וְשׂוֹכָה דַקָּה, רוֹעֲדָה, נִפְעָמָה,

בִּדְאָגָה לִפְטוּרֶיהָ זֶה רַק פֻּתְּחוּ,

הִתְדַּפְּקָה עַל הָאֶשְׁנָב, בִּקְּשָׁה רַחֲמִים

בְּרֶטֶט שֶׁל מַבְכִּירָה,

אַךְ נָשְׁבָה רוּחַ קָרָה, מִתְנַכֵּרָה…

וּנְחשֶׁת קָלָל כֵּהָה וַעֲמוּמָה

בַּמַּעֲרָב הִבְהֲבָה

בְּנֹגַהּ חִיצוֹן, שָׁאוּל,

מֵעַל לְגַלִּים שְׁחוֹרִים, גַּלֵּי אֶרֶץ זָרָה,

וָאַשְׁקִיף עַל הַנָּהָר קַר וּמַשְׁמִים.


וָאֶרְאֶה:

בְּלִי נוֹעַ רוֹבֵץ נְהַר כְּבָר

בְּקִפְאוֹן עֶרֶב שׁוֹתֵק, קָר,

עִרְבּוּב נִיסָן וַאֲדָר…

וַאֲנִי עִם כָּל הַגּוֹלָה

הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ…

וְהַלְּבָנָה חִוְרָה, גְּדוֹלָה

עַל הַנָּהָר, נְהַר כְּבָר…


וּלְאוֹרָהּ, אוֹר הַלְּבָנָה,

מַלְבִּין שַׁחַף מִבְּלִי נִיד

וְלִכְנָפָיו לִבְנַת־סִיד,

לִבְנָה מֵתָה, מְאֻבָּנָה…

שַׁחַף מֵת בְּלֵב הַנָּהָר!

עַד בְּלִי עֵת, עַד בְּלִי עֵת

לֹא עוֹד יֵעוֹר גַּל וְסָעָר…

וְלָעַד

כָּכָה יַלְבִּין הוּא לְבַד,

שַׁחַף מֵת, שַׁחַף מֵת…


… וַאֲנִי עִם כָּל הַגּוֹלָה

הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ עַל הַחוֹף

מִבְּלִי סוֹף,

חוֹף הַנָּהָר, נְהַר כְּבָר;

הוֹלֵךְ יָמִים, הוֹלֵךְ שָׁנִים

וְאֵין רֶטֶט וְאֵין קוֹל,

לֹא יְרַשְׁרֵשׁ גַם הַחוֹל

וְחַלּוּקֵי הָאֲבָנִים…

וְהַלְּבָנָה חִוְרָה, גְּדוֹלָה,

אֵינָהּ שׁוֹקְעָה, אֵינָהּ עוֹלָה:

מֵתָה כְבָר, מֵתָה כְבָר…


וַאֲנִי לְפִתְאֹם בָּן:

הֵן כֻּלָּנוּ

מֵתִים אָנוּ –

לָמָּה נֵלֵךְ וּלְאָן?

דַּי, רַק דַּי לְהָרִים קוֹל –

יִנְדֹּף כֹּל כְּהִנְדֹּף צֵל,

יִמּוֹג חִישׁ כְּחֶזְיוֹן לֵיל…


אַךְ לַשָּׁוְא לִשְׁאוֹג חָפַצְתִּי:

מֵת גַּם קוֹלִי, מֵת לָעַד…

וְהַמֵּתִים יַד לְיַד

הוֹלְכִים, הוֹלְכִים עַל הַחוֹף,

מִבְּלִי־סוֹף…


תרע"ב


כִּי יִפְנֶה יוֹם...

מאת

דוד שמעוני

בְּלַהַט עָצוּר, בְּלַהַט בָּצִיר

יִשְׁתּוֹחַח מַעֲרָב מֵעַל לָאִי.

כְּחֹתַם מָוֶת, כְּחֹתַם דָּמִים

מֵעַל לַמִּקְדָּשׁ בְּלֵב הָאִי.

זֶה לֵילוֹת הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה יָמִים

אוֹקְיָנוֹס אוֹרֵב לְאִי־הַדְּבִיר;

בְּלִי הֶרֶף אוֹרֵב

בְּלִי הֶרֶף טוֹרֵף,

בּוֹלֵעַ דּוּמָם

אֶת אִי־הַקְּדוּמִים,

רַק שָׂרֹד שָׂרַד עוֹד בּוֹ הַדְּבִיר…

הַשֶּׁמֶשׁ יוֹרְדָה בְעֶצֶב דְּמִי:

הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן בָּא לָאִי…


בְּפֶתַח הַשַּׁעַר, שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ,

אֶעֱמֹד דּוּמָם

וְהָעֵצִים מַמְטִירִים מִבְּלִי הֶרֶף

זְהַב עֲלֵיהֶם אֲשֶׁר עֻמַּם,

מִנְחַת בָּצִיר, מִנְחַת עֶרֶב.

אֵשׁ מִלְּמַטָּה וּמִמָּרוֹם אֵשׁ,

וְהֶמְיַת הַיָּם

בָּאָה בַעְיָם…


וְעַל כָּתְלֵי הַשַּׁיִשׁ יְגוֹן־אַרְגָּמָן,

אַרְגְּמַן־מַלְכוּת לִלְבֶן־הַשַּׁיִשׁ

כִּי יִפְנֶה יוֹם…

חִישׁ יִגְאֶה צֵל וְגָאָה יָם,

עַל שְׁאֵרִית טַרְפּוֹ יִגְהַר יָם

וּפִיהָ תֶּאְטַר עָלֵינוּ תְהוֹם…


וְהִנֵּה חֶבֶל בַּחוּרֵי חֶמֶד

שְׂרִידֵי קְדוּמִים, פִּרְחֵי כְהֻנָּה,

אֲשֶׁר יְכַהֲנוּ עַל הָאִי,

מִמּוּל הַמִּקְדָּשׁ בִּמְרוּצָה חוֹלְפִים,

עֵין נֶשֶׁר עֵינָם תַּחְצֹב לַהַב

וְקַלָּה רַגְלָם, רֶגֶל צְבִי.


וּמִתּוֹךְ מַעֲבֵה זְהַב שַׁלֶּכֶת

שַׁאֲגַת אִבָּם עֹז דּוֹרֶכֶת:

"הִלָּוֵה אֵלֵינוּ עַד לֹא פָנָה הַיּוֹם,

עַד לֹא סָגְרָה עָלֵינוּ תְהוֹם…

יְהִי לַמָּוֶת אֲשֶׁר לַמָּוֶת,

וְתֵבֵל־פְּלָאִים לָעַד נִצָּבֶת,

וְאִיִּים רַבִּים עַל פְּנֵי הַיָּם,

וְשִׁיר הַחַיִּים מְפַכֶּה בָם…

הַאִם לֹא תִשְׁמַע קוֹל הַשִּׁיר?

נָחוּשׁ, נָחוּשׁ וְנָקִים נִיר…"


עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וְאֵינָם כְּבָר.

וּנְעָרוֹת בָּאוֹת, אַיְלוֹת הָר,

חֲבַצָּלוֹת מְעֻנְּגוֹת אוֹר,

עֵינָן אוֹר וְרֵיחָן מֹר,

מִתְנוֹצְצוֹת בֵּין סִבְכֵי עֵץ,

חוֹלְפוֹת קַלּוֹת מִנִּי חֵץ.


וּמִדֵּי טוּסָן מוּל הַדְּבִיר

יְצַלְצֵל קוֹלָן לִי כַשִּׁיר:

"הִלָּוֵה אֵלֵינוּ, כֹּהֵן־אֵל,

עַד לֹא עוֹד הִתְעַבָּה צֵל…

עַל כָּל הָאִיִּים מִקְדָּשִׁים יֵשׁ,

עַל כָּל מִזְבֵּחַ יוֹקְדָה אֵשׁ,

גַּם שָׁמָּה תֵדַע לְכַהֵן פְּאֵר,

גַּם שָׁמָּה נִקְלַע לְךָ זֵר…"


עוֹד הֵן מְדַבְּרוֹת וְאֵינָן עוֹד…

בֵּין מִשְׁבְּרֵי יָם מַפְלִיג צִי

וְהֵם כְּבָר שָׁרִים בָּאֳנִי,

הַנִּמְלָטִים מִן הָאִי…

הַשֶּׁמֶשׁ יוֹרְדָה בְעֶצֶב הוֹד.


וְחֵמָה אֵין לִי וּכְאֵב וּמְרִי…

וְהָאִי שׁוֹמֵם וְרֵיק הָאִי.

וּמִשֶּׁשָּׁמַם לוֹ מִשְׁנֵה־סוֹד

וּמִשְׁנֵה־יִפְעָה וּמִשְׁנֵה־הוֹד…

וְחֵמָה אֵין לִי וּכְאֵב וּמְרִי…


וְהַשֶּׁמֶשׁ קוֹלְעָה מִפִּרְחֵי שַׁלְהֶבֶת

כֶּתֶר מַלְכוּת עַל פֶּתַח הַשַּׁעַר,

זֵר יְגוֹנִים, נִפְלָא זֵר…

וְאָנֹכִי עוֹמֵד וּמְכַהֵן פִּאֵר

לִגְאוֹן הַיָּגוֹן, לְהוֹד הַמָּוֶת

כָּל עוֹד עוֹדֶנִּי חָי…

וְהַסַּעַר הֵקִיץ, הוֹלֵךְ הַסַּעַר

חָזָק וְאַמִּיץ לַאֲדֹנָי…

הַמִּקְדָּשׁ עֻמַּם, רַק הַגַּג

עוֹד עָדוּי כֻּלּוֹ זהַר־חָג…


תרע"ב


גְּאֻלָּה

מאת

דוד שמעוני

פרעות איומות התחוללו במרוקו. כמה יהודים מצאו להם מקלט מחמת ההמון המשתולל בכלובים ריקים של גן החיות.

(מתוך העתונות).


אֶצֹּק בִּרְעָדָה לָעֶלְיוֹן תְּפִלָּתִי,

כִּי גֵאוּת עָשָׂה לְדַל וְעָנִי.

מֵאַשְׁפּוֹת הֵרִים קַרְנִי שַׁחָה

וּבֵין מְלָכִים שָׂם מִשְׁכָּנִי.

אָרֹן בִּרְעָדָה לְאֵל יְשׁוּעָתִי.


וּבְגַן הַחַיּוֹת אֲפֵלָה וּדְמָמָה,

נִרְדְּמוּ נָמֵר וָלַיִשׁ;

רַק חֶרֶשׁ יָנוּעוּ הַדְּקָלִים

רָטְטוּ צְלָלִים,

וְעַמּוּדֵי בָרָקוֹת מִמִּזְרְקֵי שַׁיִשׁ

יִתְאַבְּכוּ לְמַעְלָה

מוּל שְׁמֵי הַלָּיְלָה.


הִתְרוֹמְמוּ מַעְלָה שְׁמֵי לַיְלָה הַכְּחֻלִּים

וּמָלְאוּ דְּמָמָה וָהוֹד!

הִתְרוֹמְמוּ, גָּבְהוּ מְאֹד

וּפָשְׁטוּ כַּיָּם…

הַאִם לֹא יִתְנַדְּפוּ חִישׁ מַהֵר כְּאֵד,

יִמּוֹגוּ בְּרַחֲבֵי הַלַּיְלָה הַטְּלוּלִים,

וְנִגְלָה הַכִּסֵּא הָרָם,

וְעָלָיו מֶלֶךְ הַמְּלָכִים,

הַצּוֹחֵק אֶת צְחוֹקוֹ הַכָּמוּס,

צְחוֹק פִּלְאוֹ, צְחוֹק צֶדֶק הַנְּצָחִים,

שֶׁשֶּׁמֶץ מִמֶּנּוּ לָקַחְתִּי

הַיּוֹם, עֵת מֵרוֹדְפַי בָּרַחְתִּי,

הַיּוֹם עֵת מְעֻנֶּה וְרָמוּס

וְחֵרֵשׁ מִקּוֹלוֹת וּתְרוּעָה

כְּמֹץ בַּסַּעַר הִתְפַּלַּשְׁתִּי,

בְּדָמִים וָבֹץ הִתְפַּלַּשְׁתִּי –

וּפִתְאֹם וַתְּהִי לִי יְשׁוּעָה…


גָּבְהוּ מְאֹד שְׁמֵי הַלַּיְלָה

וְלוֹחֲשִׁים כּוֹכְבֵי הָאֵשׁ…

וְרוּחוֹת עֲדִינִים

כִּבְשָׂמִים יִזָּלוּ

וְזִרְמֵי הַפְּנִינִים

מִמִּזְרְקֵי שֵׁשׁ

כִּלְעֻמַּת שֶׁעָלוּ

יָשׁוּבוּ יִשְׁתַּפְּכוּ,

יָפוּצוּ יִסְתַּבְּכוּ

בִּמְשִׁי חֲבַצָּלוֹת

עֲדוּיוֹת הַטְּלָלִים,

לְבָנוֹת־תְּכַלְכַלּוֹת

מִנְּשִׁימַת הַצְּלָלִים

כְּחִוְרוֹן הַכַּלּוֹת –

הַאֻמְנָם הֵן בְּנוֹתַי? –

שֶׁשָּׁכְבוּ עֲרֻמּוֹת,

נִבְהָלוֹת־אֲיֻמּוֹת…

הַאֻמְנָם הֵן חַיּוֹת?…

מַה־צּוֹרְחוֹת הַדַּיּוֹת?!

הֵרָגְעוּ, עוֹפוֹתַי!

פֶּן יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ

בִּכְלוּבוֹ הַלָּבִיא,

הַלָּבִיא עֲמִיתִי…

הַיּוֹם רַק זָכִיתִי

לָבוֹא בְחֶבְרָתוֹ,

וַתִּהְיֶה קִרְבָתוֹ

כְּשִׁקּוּי לִלְבָבִי…


וְשׁוֹתֵק הַלָּיְלָה. דּוּמִיָּה בְפַרְדֵּס הַחַיּוֹת.

נִשְׁתַּתְּקוּ הַדַּיּוֹת,

בִּכְלוּבֵי הַבַּרְזֶל מַרְגּוֹעַ.

יְשֵׁנִים נְמֵרִים וּכְפִירִים,

וַיִּצְנֹף הַלַּיִשׁ שְׁחוֹר־גֵּווֹ, הַמַּבְהִיק כִּקְטִיפָה.

רַק יוֹקְדִים שְׁנֵי זִיקִים מַזְהִירִים,

הֵם עִיוֵי הַצְּבוֹעַ

הַקּוֹרֵץ מִכְּלוּבוֹ לִכְלוּבִי…


הֵרָדֵם, הֵרָדֵם, אֲהוּבִי!

וּבְאֵר הַשַּׁיִשׁ מֵימֶיהָ מַרְעִיפָה,

וְתִימְרוֹת הַפְּנִינִים, מָכְסָפִים־מָזְהָבִים

מִנֹּגַהּ כּוֹכָבִים,

מִשְׁתַּפְּכִים, מִסְתַּבְּכִים

בְּקִפְלֵי שׁוֹשַׁנִּים,

בְּקִמְטֵי שׁוֹשַׁנִּים,

הַצּוֹדוֹת בִּבְרָקָן וְרָזָן…

רְסִיסִים שׁוֹבָבִים…

תִּרְעַדְנָה שׁוֹשַׁנִּים בְּבֹשֶׁת אַרְגָּמָן

כְּאַרְגְּמַן דָּמָן,

דַם הָאֲחָיוֹת שֶׁקָּלַח מֵחָזָן…


חֲשֵׁכָה וּדְמָמָה.

הַתֵּבֵל נִרְדָּמָה.

יְשֵׁנִים הַמְּלָכִים

שַׁלִּיטֵי הַצִּיָּה,

וְיוֹצְקִים הַפְּרָחִים

תַּחֲנוּנֵי דוּמִיָּה.

רַעֲנַנִּים וּזְקוּפִים

מְנִיעִים הַתְּמָרִים

עֲלֵיהֶם הַשְּׁקוּפִים

בְּרֶטֶט מִסְתָּרִים.

נְסוּכֵי תַרְדֵּמָה

יִשָּׁקְפוּ הַמַּיְמָה

וּכְשׁוּפֵי חֲלוֹמוֹת

יַאֲבִירוּ שָׁמַיְמָה;

וּפְרוּשׂוֹת הַכַּפּוֹת

בַּדְּמָמָה הַכְּחֻלָּה

כִּמְצַפּוֹת לִגְאֻלָּה.


עַל בִּרְכַּי אֶכְרָעָה

בַּדְּמָמָה הַזֹּאת הַנִּפְלָאָה

וְאֶשְׁלַח אֶת יָדַי בְּעַד הַשָּׂרִיגִים

מוּל כּוֹכְבֵי הָאֵשׁ הַמְפַרְפְּרִים,

כּוֹכָבִים עַלִּיזִים, חֲגִיגִים,

וְנַפְשִׁי רוֹטֶטֶת, רוֹטֶטֶת

מִתְּחִנָּה לוֹהֶטֶת, לוֹהֶטֶת

לִקְדוֹשׁ־יִשְׂרָאֵל, לְאֵלִי,

שֶׁכָּכָה הִנְעִים לִי לֵילִי,

שֶׁשָּׂם בֵּין מְלָכִים אֶת זְבוּלִי…

הוֹי, צְבוֹעַ, מַה־תִּקְרֹץ לְמוּלִי

בְּלַהֲבוֹת עֵינֶיךָ אֲפֵלוֹת?

הֵן נִתְּנוּ לַשֵּׁנָה הַלֵּילוֹת!

חִישׁ מַהֵר וְאִישַׁן גַּם אָנִי…

רַק אֶצֹּק הַפַּעַם תְּפִלָּתִי

לְאֵלִי, לְאֵל יְשׁוּעָתִי,

שֶׁשָּׂם בֵּין מְלָכִים מִשְׁכָּנִי…


אָנֹכִי מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה

מִמַּלְכֵי יְהוּדָה קַדְמוֹנִים,

וְחָיוּ בִלְבָבִי מֵעוֹלָם

מַאֲוַיִּים נִפְלָאִים, גְּאֵיוֹנִים.


וְאִם כִּי בְנֵי־אָמָה וְנִקְלִים

דִמּוּנִי לְעַבְדָּם הַשָּׁבוּי,

הֵן תָּמִיד הִנְחַנִי בָאֹפֶל

בְּרַק כִּתְרִי הַקַּדְמוֹן, הֶחָבוּי.


יָדַעְתִּי, כִּי יָבוֹא יוֹם גָּדוֹל

וְנִשָּׂא עַל נִשָּׂא אָז נִסִּי,

יָדַעְתִּי, כִּי יָבוֹא יוֹם פְּדוּת לִי

וְאָרִים בֵּין רוֹזְנִים אֶת כִּסְאִי…


מִי תִכֵּן אֶת אָרְחוֹת הַגְּאֻלָּה?

עַד חֵקֶר אֱלֹהַּ מִי אָתָא?

לַבֹּקֶר אָמַרְתִּי: אֻמְלַלְתִּי

וְנַפְשִׁי לָנֶצַח נִכְרָתָה –


וְהִנֵּה כְּלוּב רֵיק אֵלִי מִנָּה

לְעַבְדּוֹ שֶׁדַּעְתּוֹ חָלָשָׁה,

כְּלוּב בַּרְזֶל בֵּין כְּלוּבֵי אֲרָיוֹת

לְמִפְלָט מִתִּגְרַת יַד רָשָׁע.


מִי מִלֵּל, כִּי מַהֵר, כּה מַהֵר

לִי יָשׁוּב תּוֹר חֹסֶן וָשָׂגֶב?

כִּי שֶׁבֶת אַגְבִּיהַּ עִם מוֹשְׁלִים,

עִם מַלְכֵי הַקֶּדֶם וָנָגֶב?


מִימִינִי כְפִיר צָעִיר, כְּפִיר רוֹדֵם

וְרַעֲמַת גַּאֲוָתוֹ מָזְהָבָה;

אֵין זֹאת, כִּי הוּא מָלַךְ בְּהֹדּוּ

עַל עֶשְׂרִים וּמֵאָה עֲרָבָה.


מִשְּׂמֹאלִי לְבִיאָה נַעֲרָצָה,

עַרְמוֹנִי־אַפְלוּלִי הוּא שַׂעֲרָהּ;

שַׁלְהֶבֶת עֵינֶיהָ עֲמֻקָּה־

עֲיֵפָה כְּחוֹלוֹת סַהַרָה.


מִמַּעַל לִי אֶבְרוֹת נְשָׁרִים

וְחָרוּךְ־אַפְרוּרִי הוּא מֶשְׁיָן,

כְּסַלְעֵי יְהוּדָה בַשָּׁרָב,

הַקַּיִץ הַלָּבָן כִּי יֶעֱשָׁן…


בַּמָּה אֲבָרְכֶךָּ, יָהּ אֵלִי?

בַּמָּה בְּעֵינֶיךָ יָשַׁרְתִּי,

כִּי שֵׁנִית לְרֹאשִׁי הַפָּרוּם

צִוִּיתָ תִּפְאֶרֶת עֲטַרְתִּי?


צְאֶינָה נָא, בְּנוֹתַי, בִּמְחוֹלוֹת,

עֲדִינוֹת־מוֹרִיָּה הַגֵּאוֹת!

מִי חָשַׂף אֶת צְפוּנֵי אֲבִיבְכֶן?

שַׁלָּמָה עֵינֵיכֶן כֹּה לֵאוֹת?


הַאֻמְנָם תִּשְׂחַקְנָה, תַּמּוֹתַי,

לְדַהֲרוֹת, דַּהֲרוֹת צִלִּי?

לְרֶטֶט זְרוֹעוֹתַי הַפְּרוּשׂוֹת

מִבַּעַד לְבַדֵּי בַרְזִלִּי?


הֵן אוֹדֶה, אֲהַלֵּל לְאֵלִי,

שֶׁשָּׂם בֵּין מְלָכִים מִשְׁכָּנִי…

מִי קִעְקַע אֶת חֶלְקַת צְחוֹר שַׁדְכֶן

בְּכָתְבוֹת אַרְגָּמָן וְשָׁנִי?


הֲנָסַךְ עֲלֵיכֶן, יוֹנוֹתַי,

הֲנָסַךְ הַלֵּיל רוּחַ עִוְעִים?

עוֹד עָמְקוּ פִּי שִׁבְעָה הַשְּׁחָקִים,

עוֹד גָבְהוּ פִי שִׁבְעָה וְשִׁבְעִים…


שַׁלָּמָה תַבֵּטְנָה בְלִי־זוֹעַ?

מֶה־עָמְקוּ, מַה־גָּבְהוּ הַשְּׁחָקִים…

גַּם עָמְדוּ הַתְּמָרִים מִנּוֹעַ

וְלַחְשָׁם הִפְסִיקוּ מִזְרָקִים.


יְשֵׁנִים וּגְלוּיֵי עֵינַיִם

נִשָּׂאִים בַּרְבּוּרִים בַּבְּרֵכָה;

בֵּין אַגְמוֹן וְקָנֶה תְרַשְׁרֵשׁ,

תְּרַשְׁרֵשׁ בַּלָּאט הַחֲשֵׁכָה…


מַה־חַם לִי! הֵעוֹרְנָה, הָרוּחוֹת,

וּפְחֶינָה וּפְחֶינָה עַל מִצְחִי…

מִי חִדֵּשׁ הַלַּיְלָה, כּוֹכָבִים,

אֶת זִיוְכֶם וּצְחוֹקְכֶם הַנִּצְחִי?


מַה־לּוֹהֵט, מְפַרְפֵּר מְשׂוֹשְׂכֶם

בְּאָרְחוֹת שָׁמַיִם נַעֲלָמוֹת…

מִי דוֹרֵךְ בִּמְסִלַּת הֶחָלָב,

מְכַבֶּה וּמַצִּית עוֹלָמוֹת?


הַסְכֵּתְנָה, הַבָּנוֹת! מִי שׂוֹחֵק?

עֲדֶינָה חִישׁ טְלָלִים וּפְרָחִים!

זֶה צוֹחֵק הֵן מֶלֶךְ הַמְּלָכִים

צְחוֹק פִּלְאוֹ, צְחוֹק צֶדֶק הַנְּצָחִים…


שׁוֹשַׁנִּים אֲדֻמּוֹת לְגֵוְכֶן,

עַל מִצְחֲכֶן זֵר חֲבַצָּלוֹת…

שַׁלָּמָה, עֲדִינוֹת מוֹרִיָּה,

עֵינֵיכֶן הַטְּהוֹרוֹת נִבְהָלוֹת?


הַסְכֵּתְנָה… מַה־שּׁוֹאֵג הַלָּבִיא

לִכְבוֹדְכֶן, נְסִיכוֹת יִשְׂרָאֵל,

לִכְבוֹדִי, כְּבוֹד מֶלֶךְ יְהוּדָה,

שֶׁבָּא לוֹ הַתּוֹר וַיִּגָּאֵל…


הֶאָח! מַה־מִּתְלַבֵּט דֹּק־שְׁחָקִים

מִשַּׁאֲגַת־הַכָּבוֹד נַעֲרָצָה…

הַבָּנוֹת! מָה אִמְּכֶן לְבִיאָה,

בֵּין אַרְיוֹת לְבָנוֹן רָבָצָה.


הַבָּנוֹת! מָה אִמְּכֶן לְבִיאָה,

וְאַתֶּן, תַּמּוֹתַי, אַיָּלוֹת…

כֹּה קַלּוֹת רַגְלֵיכֶן חֲטוּבוֹת

וְעֵינֵי הַטֹּהַר נִבְהָלוֹת…


צְאֶינָה אַיְלוֹתַי, בִּמְחוֹלוֹת,

צְאֶינָה בִּמְחוֹלוֹת הַכְּרָמִים…

בַּלַּיְלָה, כִּי רוּחוֹת יֵעוֹרוּ,

כִּי יִזְּלוּ נְרָדִים וּבְשָׂמִים…


מֶה־עָמְקָה הַדְּמָמָה כִפְלַיִם

וְחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה הַכְּחֻלָּה…

אֶשְׁתַּחֲוֶה בִרְעָדָה וְאֶצֹּק

אֶת לַחֲשִׁי, אֶת לַחַשׁ הַגְאֻלָּה…


דֹּם מַקְשִׁיב לְבִיא הָעֲרָבוֹת,

לֹא יַשִּׁיק הַנֶּשֶׁר אֶת כְּנָפָיו,

וְנִשְׁמַת הַפְּרָחִים הִתְעַטְּפָה

וַיִּקְפָּא הָעֵץ עַל עֲנָפָיו…


רַק צִלְלֵי יָדַי הַפְּרוּשׂוֹת

מִתְחַבְּקִים עִם צֵל הַשָּׂרִיגִים,

וְרָצִים בִּמְסִלּוֹת הַנֶּצַח

כּוֹכָבִים עַלִּיזִים, חֲגִיגִים,


וְרוֹטְטִים טַלְלֵי לַיְלָה

וְזוֹרְחִים כְּדִמְעוֹת מַלְאָכִים,

וּמַזִּיל קְדוֹשׁ עֶלְיוֹן לִלְבָבִי

צְחוֹק פִּלְאוֹ, צְחוֹק צֶדֶק הַנְּצָחִים…


ברלין, תרע"ב


חוּג

מאת

דוד שמעוני

עָזַבְתִּי כִלְאִי – –

לֵיל אָבִיב פֶּלִאי – –

הֲמִית מַעְיָנִים – –

אֶת שִׁיר שִׂגְשׂוּגָם

בִּמְרוּצַת חוּגָם

עוֹלָמוֹת רָנִים…


וַאֲנִי חִבַּקְתִּי,

וַאֲנִי נָשַׁקְתִּי,

וַיְהִי הַקַּיִץ…

בִּלְבָבִי יָקְדוּ,

בִּלְבָבִי רָקְדוּ

לַהֲבוֹת קַיִץ.


אַךְ שָׁקֵט גִּצִּי,

וּבַהֲקִיצִי –

וְהִנֵּה בָצִיר…

אֵי גִיל עֵרָגוֹן?

נְגֹהוֹת יָגוֹן…

הָאשֶׁר קָצֵר…


וִיקוֹד מַשְׂטֵמָה

לְחוּג הָאֵימָה,

בּוֹ חַיִּים עָפִים,

בִּי הִצִּית צָמָא

לְסַעֲרוֹת שְׁמָמָה,

לִשְׁכוֹל־חֳרָפִים…


הלינזיי 912


עִם שׁוּב רוּחוֹת אֲבֵלוֹת...

מאת

דוד שמעוני

א

הָיְתָה נַעֲרָה אֲבִיבִית,

מֵאֶרֶץ הָאָבִיב בָּאָה,

וַתֵּט לִי חֶסֶד אֲבִיבָהּ

בְּעֵת הָאָבִיב הַנָּאָה.


וְצִפֳּרִים שָׁרוּ עַל גַּגּוֹת,

בַּגַּנִּים וּבַשָּׂדוֹת,

וַתִּקַּח גַם אָזְנִי שֶׁמֶץ

מִשִּׁירוֹתֵיהֶן נֶחְמָדוֹת.


וְהָיוּ עוֹד עֵינַי מְעֻרְפָּלוֹת

מֵעַנְנֵי חֹרֶף שְׁחוֹרִים,

וְאוּלָם הַרְגֵּשׁ הִרְגַּשְׁתִּי,

כִּי כְּחֻלִּים שָׁמַיִם וּטְהוֹרִים.


וְאַדֶּרֶת חֹרֶף כְּבֵדָה

עוֹד עַל כְּתֵפַי הֵעִיקָה,

אַךְ יָדֹעַ יָדַעְתִּי,

כִּי שֶׁמֶשׁ צְעִירָה מַבְרִיקָה.


וָאֶהְיֶה כְגֵר בָּאָבִיב

וְאֵין מִתַּחְתַּי בָּסִיס,

אַךְ הִגִּיעָה לִי רִנַּת אֲדָמָה,

רִנַּת לְשַׁד וְעָסִיס.


וְהַנַּעֲרָה שָׂחֲקָה וְסִפְּרָה

מִבֵּיתָהּ וּמִגַּנָּהּ,

וַתַּעֲבֵר בְּיָדָהּ עַל פָּנַי

וָאָרִיחַ רֵיחַ שׁוֹשַׁנָּה.


וְהַנַּעֲרָה שָׂחֲקָה וְסִפְּרָה

מֵאַרְצָהּ הַחֲמוּדָה,

עַל לֵילוֹת רֵיחָנִים, בְּהִירִים

בְּכַרְמָהּ אֲשֶׁר בִּיהוּדָה.


וָאֶפְתַּח רֶגַע אֶת עֵינַי,

בִּסַפֵּר הַנַּעֲרָה עַל כַּרְמָהּ.

וַתֹּאמַר לִי הַנַּעֲרָה:

“יֵשׁ בְּעֵינְךָ דְּבַר־מָה”,


"דְּבַר־מַה כָּבֵד, מְעֻרְפָּל,

“אַךְ אֲפַזְּרוֹ, חֲבִיבִי…”

וַתִּשַּׁק לִי הַנַּעֲרָה:

“כְּלוּם לֹא תַאֲמִין לְנִיבִי?”


וַתַּבֵּט הַנַּעֲרָה כְּבוֹטְחָה,

אַךְ כְּלוּם לָהּ לֹא אָמַרְתִּי.

הַנַּעֲרָה נָשְׁקָה וְשָׂחֲקָה,

אֲנִי הִתְקַפַּלְתִּי בְאַדַּרְתִּי.


ב

הִצְלִיף עַל פְּנֵי תֵבֵל

הַקַּיִץ בְּשִׁבְטֵי רֶשֶׁף,

הֶעֱלָה בְעֵינֵי הַנַּעֲרָה

לַהֲבוֹת שַׁחַר וָנֶשֶׁף.


נָדַף חֹם מְשַׁכֵּר

בֵּין כָּתְלֵי שִׁבֳּלִים בְּשֵׁלוֹת

עֲיֵפֵי אַהֲבָה וְחֶמְדָּה

לֹא שָׁרוּ עוֹד זְמִירִים בַּלֵּילוֹת;


עָבִים אֲכוּלוֹת שֶׁמֶשׁ

צְחוֹרוֹת וְקַלּוֹת גָּוָעוּ;

הַנַּעֲרָה שָׂחֲקָה וְנֶאֶנְחָה,

פָּנֶיהָ חָוְרוּ וְנָאוּ.


גַּם אֲנִי מֵעַל כְּתֵפַי לֵאוֹת

הִשְׁלַכְתִּי אַדֶּרֶת חָרְפִּי.

קַרְנַיִם בְּלַהַט עָרְמָה

לִהֲטוּ גַם אֶת עָרְפִּי.


אַךְ עוֹד לֹא נִדְּפוּ מֵעֵינַי

שְׂרִידֵי עַרְפִלִּים קַדְמוֹנִים,

וַתְּהִי זֹאת חִידָה לַנַּעֲרָה

וְלֹא מָצְאָה פִתְרוֹנִים.


וַתְּנַס בְּיָדָהּ עֲנֻגָּה

לְהָרִים אֶת הַשְּׁמוּרוֹת,

אַךְ כְּמִקֶּדֶם עֵינַי

נִשְׁאֲרוּ חֶצְיָן סְגוּרוֹת.


וַתָּסָב הַנַּעֲרָה לִשְׂמֹאלִי,

וַתָּסָב הַנַּעֲרָה לִימִינִי,

וְשָׂחֲקָה נֶעֱצֶבֶת,

כִּי לֹא תוּכַל הֲבִינִי.


וְסוּס צוֹהֵל בָּאָחוּ,

צְפַרְדֵּעַ בַּבֹּץ מְקַעְקַעַת,

וַיַּעֲבוֹר נִקְלִים וְגֵאִים

יֵין חֶמְדָה שׁוֹפָעַת.


צְמָחִים אֶל עָל רֹאשׁ הֵרִימוּ,

נָפְלוּ לָאָרֶץ כּוֹכָבִים…

הַנַּעֲרָה לְסַפֵּר לֹא יָסְפָה

עַל שְׁמֵי אַרְצָהּ הַנָּאוִים.


חֶרֶשׁ לָחֲצָה אֶת רֹאשִׁי,

חֶרֶשׁ נָשְׁקָה תַלְתַּלַּי,

לֹא הוֹסִיפָה הַבְטִיחַ,

כִּי תְפַזֵּר עַרְפַּלַּי.


ג

נָדוּ צִפֳּרִים לַמֶּרְחָק,

נָבְלוּ שְׁחָקִים וּפְרָחִים;

בַּסּוּף עַל גְּדוֹת נְחָלִים

רוּחוֹת תּוּגָה נֶאֱנָחִים.


לֹא יִצְהֲלוּ סוּסִים. נִכְנָעִים

יִשְּׂאוּ מַשְׂאוֹתָם הַכְּבֵדִים.

וְאִם גַּם יִתְלוֹנְנוּ חֶרֶשׁ,

מִי יִשְׁמַע בְּמַעֲבֵה הָאֵדִים?


אֵדִים בְּשָׂדוֹת וּרְחוֹבוֹת:

הוּעַמּוּ פְּנֵי הַגְּאֵיוֹנִים…

רָאשִׁים מוּרָדִים לְמַטָּה,

מוּרָמִים לְמַעְלָה צַוְרוֹנִים.


דֶּלֶף רָקוּב וְטוֹרֵד

מַטְרִיד וּמַרְקִיב הָעוֹלָם.

נְמַקִּים בַּחֲשָׁאי הַחַיִּים,

וּבַל יִשָּׁמַע קוֹלָם.


וְאוּלָם בִּי רוּחִי חָיָה

עִם שׁוּב רוּחוֹת אֲבֵלוֹת;

בְּשָׂדוֹת שׁוֹמְמִים, עֲזוּבִים

אֵתַע יָמִים וְלֵילוֹת…


בְּעֶצֶב וָפַחַד כָּמוּס

הַנַּעֲרָה בִי צוֹפִיָּה:

"בָּאָבִיב וְקַיִץ נָבַלְתָּ,

"בַּסְּתָו שַׁבְתָּ לִתְחִיָּה?


"עֲצוּמוֹת הָיוּ עֵינֶיךָ

"בְּעִדַּן אוֹרָה וּבְרָכָה,

"בִּסְתָו קוֹדֵר וְעָגוּם

“נִפְקְחוּ פִתְאוֹם לִרְוָחָה?”


חֶרֶשׁ גִּלִּיתִי לַנַּעֲרָה:

"סִלְחִי, מַלְאָכִי הֶחָבִיב!

"נַפְשִׁי חוֹלָה וְעִוְרָה

"לִנְגֹהוֹת קַיִץ וְאָבִיב…


"נַפְשִׁי עִוְרָה לִנְגֹהוֹת

"גְּלוּיִים, חַמִּים וְיָפִים…

"רַק מִנִּבְכֵי עֲלָטָה

"אֶדְלֶה לִפְעָמִים רְשָׁפִים…


"רַק מִתְּהוֹמוֹת רִקָּבוֹן

"אַעַל נִיצוֹצוֹת לִפְעָמִים…

"נַפְשִׁי חוֹלָה, חוֹלָה…

"סִלְחִי, מַלְאָכִי הַתָּמִים!…


וְעוֹד אָמַרְתִּי לַנַּעֲרָה:

"זַכָּה, פּוֹרְחָה, חֲמוּדָה!

"נַפְשִׁי אֲבוּדָה לָנֶצַח –

“שׁוּבִי לְאַרְצֵךְ, לִיהוּדָה…”


וַתֵּבְךְ הַנַּעֲרָה בְּכִי גָדוֹל

לְנַפְשִׁי הָאֲבוּדָה.

עָזַרְתִּי לִצְרוֹר צְרוֹרוֹתֶיהָ,

וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ, לִיהוּדָה.


וְאָנֹכִי שְׁכוּר דְּרוֹר פֶּלִאי

אֵתַע יָמִים וְלֵילוֹת.

עַל שָׂדוֹת עֲזוּבִים, שׁוֹמְמִים

אֶתְלַבֵּט עִם רוּחוֹת אֲבֵלוֹת.


אָשׁוּט לַבְּקָרִים בִּיעָרִים

עֲרֻמִּים, חֲבוּיִים בָּאֵדִים;

אָנוּד עִם עֶרֶב לַבִּצּוֹת,

בְּרַקֵּד שָׁם לֵצִים וְשֵׁדִים…


יָמִים וְלֵילוֹת אֶתְלַבֵּט

וְעֵינַי לִרְוָחָה פְקוּחוֹת,

סוֹפְגוֹת אֶת אֵבֶל הַשָּׂדוֹת,

קוֹלְטוֹת יְגוֹן הָרוּחוֹת;


יוֹנְקוֹת עֶצֶב הַחַיִּים

בַּדּוּמִיָּה נְמַקִּים,

צָדוֹת זִיקִים עֲרִירִים

מִתְּהוֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים…


הלינזיי, חשון, תרע"ב


[וַיְהִי אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵית הַבְּדֹלַח]

מאת

דוד שמעוני

והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית

(איוב, א' י"ט)


וַיְהִי אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵית הַבְּדֹלַח

אֲשֶׁר עַל מִפְתַּן הַמִּדְבָּר,

אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמֵטִיב לִבִּי

עִם נַעֲרוֹתַי שְׁבוּיוֹתַי –

וָאֵדַע, כִּי אוֹרְבָה לִי הָאֵשׁ הַלְּבָנָה,

אֵשׁ צָהֳרֵי הַמִּדְבָּר.


אַךְ כָּתְלֵי הַבְּדֹלַח מְצִלִּים וְעָבִים

וְהָאֵשׁ הַלְּבָנָה, כִּי תִתְנַפֵּץ אֲלֵיהֶם,

וְלֹא תוֹסִיף עוֹד לִהְיוֹת לְבָנָה וְאִלְּמָה

כְּשִׁעְמוּם הַנְּצָחִים.

אָז לִצְבָא שַׁלְהָבוֹת תִּשְׁתַּבֵּר, תִּתְלַקַּח,

עֲנֻגּוֹת וְסוֹעֲרוֹת כְּאַחַת,

וּשְׁבוּיוֹתַי נַעֲרוֹתַי תִּצְהַלְנָה בִרְעָדָה

לְדָכְיֵי הַלֶּהָבוֹת הַטְּמִירוֹת,

שֶׁכְּלוּאוֹת וְרוֹגְשׁוֹת תִּרְעַדְנָה

בְּחֶבְיוֹן עֲבִי הַבְּדֹלַח,

כְּלַהֲקַת פַּרְפָּרִים מַאֲלִיפֵי גְוָנִים

מִתְלַבְּטִים בְּכֶלֶא כוֹס גָּבִישׁ…

אַךְ אָנֹכִי יָדַעְתִּי, כִּי מִלַּהֲבוֹת הַקֶּסֶם

הַמִּדְבָּר טֹוֶה לִי רֶשֶׁת.

יָדַעְתִּי כִּי מֵאַחֲרֵי כָתְלֵי הַבְּדֹלַח

לִי אוֹרְבָה הָאֵשׁ הַלְּבָנָה…


וּבְשָׂמִים יִזְלוּ מִגְּבִיעֵי הַפְּרָחִים,

פִּרְחֵי נְאוֹת מִדְבָּר

הָעוֹטְרִים אֶת מִזְרַק הַשַּׁיִשׁ;

וְתִימְרוֹת רְסִיסִים קָרִים, מַבְרִיקִים

יִתְאַבְּכוּ בְהֶמְיָה חֲרִישִׁית

מִלּוֹעַ לְבִיא הַבַּהַט

וְזָלְפוּ לְמִקְוֵה הַשַּׁיִשׁ.

וְסָרִיסַי יָנִיעוּ כַפּוֹת תְּמָרִים

לְהַשִּׁיב רוּח בַּהֵיכָל,

אַךְ אָנֹכִי יָדַעְתִּי, כִּי רוּחַ זִלְעָפוֹת

בָּא מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר.


… וְנַעֲרוֹתַי תֵּצֶאנָה בִמְחוֹלוֹת לַהַט

מִסָּבִיב לִלְבִיא הַבַּהַט

וּשְׁחוֹר גַּלֵּי שְׂעָרָן יַעְדֶּה

קֶצֶף בָּרָקוֹת שְׁחוּקוֹת;

אָז תִּקְטֹפְנָה הַנְּעָרוֹת פִּרְחֵי נְרָדִים

וּבִידֵיהֶן הַצְּמֵאוֹת תְּמוֹלְלוּם,

וְרֵיחוֹת חֶמְדָּה מְשַׁכְּרִים יִזְּלוּ

בְּרַחֲבֵי בֵית הַבְּדֹלַח;

וְנָשְׂאוּ הַנְּעָרוֹת קוֹלָן בַּשִּׁיר

וְשִׁבְּחוּ וְהוֹדוּ לִשְׁמִי

וּלְשֵׁם אֵשׁ הַמִּדְבָּר,

אֲשֶׁר שָׁפְרָה עֲלֵיהֶן…


כָּכָה תָשַׁרְנָה לֵאוֹת לוֹהֲטוֹת:

"בָּרוּךְ אַתָּה לָעַד!

"וּבְרוּכָה הָאֵשׁ, אֵשׁ הַמִּדְבָּר

"הַמַּרְנִינָה חֶלְדֵּנוּ.

"לֹא אֶחָד לָהּ מַרְאֶה, כִּי תַלְאֶה אוֹתָנוּ:

"כָּל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת מְשׁוֹטִטִים בָּהּ

"וּרְקוּמָה הִיא גְוָנִים בְּלִי דָי…

"בְּרוּכָה הָאֵשׁ, אֵשׁ הַמִּדְבָּר,

“וּבָרוּךְ אַתָּה לָעַד!”


כָּכָה תָשַׁרְנָה נַעֲרוֹתַי־שְׁבוּיוֹתַי,

שְׁבוּיוֹת כָּתְלֵי הַבְּדֹלַח

מִיּוֹם גִּיחָן מֵרֶחֶם,

יַעַן אָמַרְתִּי: אַל יִרְעַף עֲלֵיהֶן

רַעַל הָאֵשׁ הַלְּבָנָה…

כָּכָה תָשַׁרְנָה לִי וְלַמִּדְבָּר,

לִי וּלְאֵשׁ הַמִּדְבָּר,

כִּי אָמְרוּ בְלִבָּן: לַהֲבוֹת הַבְּדֹלַח

הֵן הֵנָּה אֵשׁ הַמִּדְבָּר…


וַיְהִי אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵית הַבְּדֹלַח

אֲשֶׁר עַל מִפְתַּן הַמִּדְבָּר,

שׁוֹתֶה וּמַקְשִׁיב לְשִׁירַת נַעֲרוֹתַי,

אֲשֶׁר סָבִיב לִי תְחוֹלֵלְנָה –

וָאָרִים גַּם אָנֹכִי אֶת קוֹלִי וָאָשִׁיר,

כַּאֲשֶׁר לֹא שַׁרְתִּי מִיָּמַי,

כִּי בָחֹן בָּחַנְתִּי הֵד פַּעֲמֵי הָרוּחַ

הַבָּא מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר…

עוֹד מְעַט וְיִגַּע בְּאַרְבַּע הַפִּנּוֹת

וְכָתְלֵי הַבְּדֹלַח יִתְמוֹטְטוּ;

עוֹד מְעַט וְתִשְׂחַק הָאֵשׁ הַלְּבָנָה – –


אדר, תרע"ב


רוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת

מאת

דוד שמעוני

מֵאַרְבַּע הָרוּחוֹת

בָּאוּ הָרוּחוֹת

עִם פְּנוֹת הַיּוֹם;

עֲנָנִים נִסְעֲרוּ

בְּעַרְבוֹת רוֹם;

הַשֶּׁמֶשׁ נִפְעֲמָה,

נְבוֹכָה שָׂחֲקָה,

הִתְקַדְּרָה, רָעֲדָה

עַל עֶבְרֵי תְהוֹם;

הַחַיִּים נִכְנְפוּ,

הִתְכַּסּוּ, נֶחְשְׂפוּ,

חֲלִיפוֹת רָטְטוּ

כְּבַחֲלוֹם…


אביב, תרע"ב


חֹרֶב

מאת

דוד שמעוני

הַיְרִיעָה הַצְּהֻבָּה – קֶרַע שֶׁל בֶּגֶד –

נָעָה, מוּרָמָה

בִּדְמָמָה

בַּקּוֹמָה הַשִּׁשִּׁית מִנֶּגֶד.

הַאֻמְנָם לַכְּלוּב רוּחַ חָדָר?

אוֹ אוּלַי יָדַיִם הִפְשִׁילוּ

וְשֵׁנִית הוֹרִידוּ הַיְרִיעָה?

הַכֹּתֶל הַמְסֻיָּד כְּאִלּוּ

הֶאֱפִיל מִקְצָתוֹ וְקָדָר…

מִתַּחַת הַגָּג בָּעֲלִיָּה

הַנַּעֲרָה חִוֶּרֶת תּוֹפֶרֶת

וְחֶרֶשׁ, מַה חֶרֶשׁ, לָהּ רָנָה…

עֲנָנָה בַמָּרוֹם עוֹבֶרֶת.

הַנַּעֲרָה, חִוֶּרֶת וְרָזָה,

אֶת רֹאשָׁהּ הַחוּצָה מוֹצִיאָה,

מַבִּיטָה לָרוֹם, לָעֲנָנָה:

אִם לֹא גֶּשֶׁם בְּרָכָה בָהּ חָבוּי?

וְנָשְׁמָה מְלוֹא פִיהָ,

מְלוֹא חָזָהּ.

מַה רוֹעֵד וְרוֹטֵט חָזָהּ

וּקְוֻצּוֹתֶיהָ מַה זְּהוּבוֹת…

וְאוּלָם הָאִילָן הַשָּׁבוּי,

שְׁבוּי הָאֲבָנִים הַצְּרוּבוֹת,

עוֹמֵד וְנוֹבֵל בִּדְמָמָה

נִחָר מִשָּׁרָב וְצָמָא,

שָׁכַח אֶת לִבְלוּב עֲבָרוֹ,

שָׁכַח אֶת כְּמִישַׁת עֲתִידוֹ…

אוֹי, הָעֲנָנָה עָבָרָה,

עָבְרָה כֹה חִישׁ הָעֲנָנָה!..

גֶּשֶׁם לֹא יִהְיֶה, לֹא יֶהִי…

שֵׁנִית הַדְּמָמָה הַיְשָׁנָה,

דְּמָמָה בְלִי רִנָּה, בְּלִי נֶהִי,

דְּמָמָה נְבוּבָה, לְבָנָה…

שׁוּב לֹא תָנוּעַ הַיְרִיעָה,

הַנַּעֲרָה שׁוּב אֵינָה רָנָה,

הַנַּעֲרָה אֶת רֹאשָׁהּ הֶחְבִּיאָה…

גּוֹסֵס הָעֵץ בְּלִי נַעְנוּעִים

וְהַשָּׁמַיִם הַקְּלוּיִים

שֵׁנִית לְבָנִים לְבָנִים

מִמַּעַל לִכְלוּב הָאֲבָנִים.


הלינזיי, קיץ תרע"ב


לְאַרְצוֹת הַחֲלוֹם

מאת

דוד שמעוני

על פי אגדה


עַל אֶבְרוֹת עֹז, עַל כַּנְפֵי נֶשֶׁר קַלּוֹת

הַמֶּלֶךְ טָס לְאַרְצוֹת הַחֲלוֹם.

עוֹד יַבְרִיק יָם, עוֹד לוֹעָהּ תִּפְעַר תְּהוֹם,

אַךְ אַרְצוֹת זִיו בַּמֶּרְחָק כְּבָר מִתְגַּלּוֹת,

וּלְבָבוֹ יָרֹן רַנֵּן וַהֲלֹם…

הַמֶּלֶךְ טָס לְאַרְצוֹת הַחֲלוֹם…


וּמִבְּלִי יִיגַע, מִבְּלִי הֶרֶף יָטוּשׁ

וְנַפְשׁוֹ תַעֲלוֹץ, תָּשִׁיר לֵיל וָיוֹם…

עַל רֹאשׁ חֲנִיתוֹ יַשְׁחִיר פֶּגֶר רָטוּשׁ:

לַנֶּשֶׁר צֵדָה, מִדֵּי גַמְּאוֹ רוֹם.

הַמֶּלֶךְ עָף בְּלִי שָׁתֹה, בְּלִי טְעוֹם:

הַמֶּלֶךְ עָף לְאַרְצוֹת הַחֲלוֹם…


עַל הַחֲנִית הַבָּשָׂר אָפַס, אָזַל..

כְּבָר אשֶׁר עַד מִמֶּרְחָק קָרַן דֹּם.

הַנֶּשֶׁר חָלַשׁ, עֻלַף מִנִּי צוֹם…

מֵאַרְצוֹת זִיו אוֹר גָּנוּז שֶׁפִי נָזַל…

הַנֶּשֶׁר נָד… מִלְּמַטָּה תִלְעַג תְּהוֹם:

“הַמֶּלֶךְ! הוֹי, אֵי אַרְצוֹת הַחֲלוֹם?…”


מִגֵּווֹ יַחְתּוֹךְ בֶּתֶר חִישׁ וְשָׂמוֹ

לִפְנֵי הַנֶּשֶׁר, עֻלַּף מִנִּי צוֹם…

הַנֶּשֶׁר שֵׁנִית חוֹצֶה עַרְבוֹת רוֹם.

הַמֶּלֶך טָס וְלוֹהֵט נִגָּר דָּמוֹ,

הַמֶּלֶךְ שָׁר שִׁירָתוֹ עֲדֵי תוֹם –

הַמֵּלֶךְ בָּא לְאַרְצוֹת הַחֲלוֹם…


[בַּלֵילוֹת יִבְעֲרוּ מְדוּרוֹת שָׂשׂוֹן]

מאת

דוד שמעוני

בַּלֵילוֹת יִבְעֲרוּ מְדוּרוֹת שָׂשׂוֹן

עַל פְּנֵי עֲרָבוֹת.

עַל פְּנֵי מֶרְחַקִּים כְּחֻלִּים־טְלוּלִים

גֵּא וְחָסוֹן

יָקֵר שִׁיר גְּאוּלִים

מֵרִבְבוֹת לְבָבוֹת.

בַּלֵילוֹת יִבְעֲרוּ מְדוּרוֹת שָׂשׂוֹן

עַל פְּנֵי עֲרָבוֹת…


ברלין, קיץ תרע"ב


שִׁיר הַלֵּוִי

מאת

דוד שמעוני

… עוֹד נִשָּׂא לַהַט־אָב מֵאַבְנֵי עִיר הַבִּירָה

וַיְרַחֵף עוֹד זְהַב־שְׁקִיעָה בַּאֲוִירָהּ

וַיִּשְׁכֹּן עַל הַצְּרִיחִים הָאַפְלוּלִים,

עַל מַעֲלוֹת בָּתֵּי־מַשְׂכִּית וּמִקְדָּשִׁים,

וַיַּצֶּת בְּחַלּוֹנוֹת מְלֻטָּשִׁים

זַהֲרוּרִים אִלְּמֵי־רֶטֶט וְנַעֲלָמִים

כְּזִרְמֵי־דָם בַּאֲפֵל נְהָרוֹת צְלוּלִים,

כִּשְׂרִידֵי־רָז מִלַּהֲבוֹת־הַנְּקָמָה,

שֶׁלִּחֲכוּ בְשִׁכְרוֹן־צָמָא

אֶת זְבוּל־הַשְּׁכִינָה…

אַךְ אֵין בִּשְׂפָתַי קִינָה,

וְגֵר וְזָר וְעָנִי

בְּעֶרֶב זֶה, בְּאָב בְּתִשְׁעָה יָמִים,

שְׂרוּף־יָגוֹן וּשְׁדוּף־עָמָל

תָּעִיתִי לִי בַבִּירָה הַנָּכְרִיָּה

כְּבַצִּיָּה,

וְגֵר וּבוֹדֵד שַׁבְתִּי אֶל מִשְׁכָּנִי.

אֶל הַנָּמָל,

שָׁם אַרְכִּין רֹאשׁ יוֹם־יוֹם וְאַטֶּה שֶׁכֶם

בְּעַד פַּת לֶחֶם.


עֲטוּפֵי סְחָבוֹת רָבְצוּ מְפֻחָמִים

עַל מַצַּע־הָאֲבָנִים

עֲבָדִים כְּפוּפֵי־בוּז, רְצוּצֵי־עָמָל,

בְּנֵי קֶדֶם, דָּרוֹם, יָם וְצָפוֹן,

לִמּוּדֵי־עֹל וּלְחוּמֵי־כָפָן.

אַרְגָּמָן עָנֹג הֵפֵז אֶת הַתְּרָנִים,

וְרוּחוֹת־דְּרוֹר מִכַּנְפֵי־עוֹלָם,

רוּחוֹת־עֶרֶב נָתְנוּ קוֹלָם,

וַיָּנוּעוּ הַמִּפְרָשִׂים.

אַךְ הֲלוּמִים וְנוֹאָשִׁים

יַחְדָּו רָבְצוּ הָעֲבָדִים

אישׁ לְאָחִיו מְצֻמָּדִים,

כְּבִסְעָרָה עֵדֶר כְּבָשִׂים.

גַּם לֹא בָחֲנוּ מְעוּף־הָרוּחוֹת

בָּאוֹת מֵאֲרָצוֹת בְּרוּכוֹת,

אַרְצוֹת־מֶרחק, אַרְצוֹתֵיהֶם;

גַּם לֹא שָׁאֲלוּ לִשְׁלוֹם־חוֹפֵיהֶם,

וַיָּשִׁירוּ שִׁירֵי־נֵכָר,

שִׁירֵי־הַפְקֵר, שִׁירֵי־שֵׁכָר,

שִׁיר־נוֹגְשֵׂיהֶם…

רַק אָנֹכִי לֹא שׁוֹרַרְתִּי,

דֹּם שָׁכַבְתִּי, דֹּם קָדַרְתִּי,

זָר לְנוֹגְשַׂי וּלְעַבְדֵיהֶם.


"לָמָּה בוֹדֵד וְאִלֵּם אַתָּה?

– נִפְנְפוּ רוּחוֹת, לָאֲטוּ רוּחוֹת –

"מֵחוֹפֵי נֹעַם וַאֲרָצוֹת בְּרוּכוֹת

בָּאנוּ עָתָּה…

לָמָּה קוֹדֵר וְאִלֵּם אַתָּה?

הַאֻמְנָם מַתָּ?"


וּפִתְאֹם חַשְׁתִּי עַל הַלֶּחִי

דִּמְעַת־לַהַב, אֵשׁ־צָרֶבֶת,

וַיִּרְתַּח קִרְבִּי בְּכִי־שַׁלְהֶבֶת:

לֹא, לֹא מַתִּי, כִּי אִם אֶחִי…


בַּמַּעֲרָב כָּבָה זְהַב־עֲנָנָה,

תְּרָנִים קָדְרוּ, הַיּוֹם פָּנָה

וְרוּחוֹת שָׁמְעוּ בְהֶמְיָה עֲמוּמָה

לְשִׁירַת־חַיַּי הָעֲגוּמָה:

– – – – – – – –

… מַה־יְּגוֹנִי? מַה־כְּאֵבִי?

כִּי נֻקַּמְתִּי עַל נִקְמָתִי…

אִישׁ אֲנִי מִבֵּית־הַלֵּוִי.


לֹא עָזַבְתִּי אֶת מִשְׁמַרְתִּי

בְּהִתְלַקַּח דְּבִיר־מוֹרִיָּה,

כִּי נִצַּבְתִּי וְשׁוֹרַרְתִּי.


שִׁיר־אֲבוֹתַי, שִׁירַת־נִינַי,

שִׁיר־הַלְוִיִּים, שִׁיר־הַנְּצָחִים,

נֹגַּהּ לוֹ מִלַהֲבוֹת־סִינַי…


לֹא שִׁיר־נָקָם, לֹא שִׁיר חָרוֹן:

יָגוֹן לוֹהֵט עָבַר לִבִּי,

יָגוֹן לוֹהֵט וְשִׁכָּרוֹן…


דָּם וְדֶמַע סְבִיבִי נִקְוָה…

יָגוֹן לוֹהֵט עָבַר לִבִּי,

יָגוֹן לוֹהֵט אַף גַּם תִּקְוָה..


וּבֵין שֶׁטֶף נַחֲלֵי־דָמִים

צִלְצֵל שִׁירִי, שִׁיר־הָרַחֲמִים,

בְּשׂוֹרַת־אוֹר לְקֵץ־הַיָּמִים…


אֻכַּל דְּבִירִי, אֻכַּל נָוִי…

הֱקִיצוֹתִי: גַּלְמוּד, גַּלְמוּד

רוֹעֵף חֶרֶשׁ שִׁיר־לְבָבִי…


סְבִיבִי דְּמָמָה… תֶּאֱבַל שְׁמָמָה…

בְּרַק־נְקָמָה, אֵשׁ אוֹכֵלָה,

פִּלַּח, הִצִּית בִּי הַנְּשָׁמָה –


וָאֲנַפֵּץ אֶת כִּנּוֹרִי…

מַבּוּל־צְלִילִים הֱצִיפַנִי,

צְלִילֵי־חַיַּי, צְלִילֵי־אוֹרִי…


צְלִילֵי־עָתִיד, צְלִילֵי־קְדוּמִים,

בָּם גַּעְגּוּעֵי קֵץ־הַפְּלָאוֹת,

רַחֲמֵי־עוֹלָם עִם נִחוּמִים…


וַיִמּוֹגוּ כַּחֲלוֹמוֹת,

וַיָּפוּצוּ, וַיִתְאַבְּכוּ

עַל הֶהָרִים, עַל הַתְּהוֹמוֹת…


וּמֵאָז הַצְּלִילִים תּוֹעִים

עַל הַיַּמִּים, עַל הָאִיִּים,

בֵּין כָּל מַמְלְכוֹת־הַגּוֹיִים.


תּוֹעִים הֵם כִּנְגֹהוֹת־עֶרֶב…

שִׁיר־הָעוֹלָם לֹא יַחֲרִישׁוּ,

שִׁיר הַדָּמִים וְהַחֶרֶב…


גֵּרִים, בּוֹדְדִים יַאֲבִירוּ,

פְּזוּרִים הֵם וַיָּסַר כֹּחָם,

רַק יַרְעִידוּ, רַק יַזְכִּירוּ…


רַק יַזְכִּירוּ, רַק יַרְעִידוּ…

מַשְּׂאוֹת־נֶפֶשׁ שׂוֹרְפוֹת נֶפֶשׁ

עִם גַּעֲגוּעֵי־סוֹד יוֹלִידוּ…


תּוֹעִים צִלְצְלֵי־עֲבָרִי,

בּוֹלְלִים אֶת שִׁיר־הָעוֹלָם:

אֵין עוֹד מוּצָק, אֵין עוֹד בָּרִי…


יִגַּהּ יוֹם וְלַיְלָה אוֹרֵב…

אִבְחַת־חֶרֶב, צִלְצַל־כְּרוּבִים…

לַהֲבוֹת־דָּם וְזָהֳרֵי חוֹרֵב…


חָוְרוּ וִרְדֵי־מְנַצֵּחַ,

רָפוּ כַבְלֵי־מְשֻׁעְבָּדִים,

אֵין עוֹד חָסוֹן וּבוֹטֵחַ…


תּוֹעִים צִלְצְלֵי־הַקְּדוּמִים,

פּוֹגְמִים, רוֹסְקִים שִׁיר־הָעוֹלָם,

נוֹסְכִים סֶפֶק־הַדִּמְדּוּמִים…


כֹּה פָעַלְתִּי, כֹּה נָקַמְתִּי,

אַךְ בִּמְאֵרַת גָּלוּת־נֶצַח

אֶת נִקְמָתִי זֹאת שִׁלַּמְתִּי…


נָדִים צְלִילַי בְּלִי מָנוֹחַ…

עִם כָּל נִיעָם, עִם כָּל נִידָם

אָנוּד גַּם אֲנִי בְלִי כֹחַ…


עִם כָּל נִיעָם, עִם כָּל נִידָם..

גּוֹרָל אֶחָד גַּם לַצְּלִילִים

גַּם לַלֵּוִי הַמּוֹלִידָם…


כִּי קֻלַּלְתִּי בְעֵת־חָרוֹן:

"אִם יֵאָסְפוּ צְלִילִים יַחַד

מִגָּלוּתָם, מִפִּזָּרוֹן;


אִם בְּגִילַת אֵשׁ נִצַּחַת

לְמַנְגִּינַת־אֵשׁ יְחֻבְּרוּ,

לְמַנְגִּינָה חַיָּה אַחַת –


אָז כּוֹכָבְךָ שֵׁנִית יָהֵל,

יָגֹז חִוְרוֹן־הַדִּמְדּוּמִים,

יִפְרַח, יִשְׂגֶּה שִׁיר־יִשְׂרָאֵל.


יַרְדְּ לִצְלִילָיו תֵּבֵל כֻּלָּהּ,

וּבִגְאֻלַּת כָּל הַחַיִּים

תִּהְיֶה גַם לְךָ גְּאֻלָּה…


אוֹ אִם שִׁירְךָ כֻּלּוֹ יָמת,

לֹא יִשָּׁאֵר מֶנּוּ שָׂרִיד

אַף צְלִיל אֶחָד עַל אֲדָמוֹת –


אוֹת, כִּי בָאָה, בָּאָה עִתּוֹ…

וְנִגְאַלְתָּ אָז בַּמָּוֶת:

תָּמוּת, תֶּחְדַּל יַחַד אִתּוֹ…"


אַךְ לֹא בָאָה, הָהּ לֹא בָאָה,

פְּדוּת לַצְּלִילִים הַנִּדָּחִים,

פְּדוּת לַנֶפֶשׁ הַנַּהֲלָאָה…


לֹא עוֹד אַאֲמִין בַּתַּנְחוּמִים…

מֵת הַשַּׁחַר… מֵת הַלַּיְלָה…

רַק דִּמְדּוּמִים… רַק דִּמְדּוּמִים…

– – – – – – – – – –

כּוֹכָבִים קָרִים שָׁטוּ בִמְסִלּוֹתָם,

מְסִלּוֹת־הָעוֹלָמִים.

עֲבָדִים נָמִים

נָחוּ מִסִּבְלוֹתָם.

אֲנִי לְבַדִּי, קַיִן נִצְחִי

בְּלִי אוֹת עַל מִצְחִי,

הִקְשַׁבְתִּי דֹּם בְּכִי צְלִילִים נָדִים,

רְחוֹקִים וְנִפְרָדִים…


מִקְּצוֹת־הַיָּם עֲרָפֶל שָׂב הִתְרוֹמֵם,

הַנָּמָל נָם שְׁטוּף נֹגַהּ תְּכֵלֶת דּוֹמֵם.

כּוֹכָבִים שָׁטוּ קָרִים, זָרִים, רָמִים

בִּמְסִלּוֹת הָעוֹלָמִים…


ברלין, תרע"ג


תַּחַת שְׁמֵי אֱלֹהָי...

מאת

דוד שמעוני

הַאִם עָבְרָה חֲצוֹת? הַעוֹד גָּדוֹל הַלֵּיל?

אֲנִי טָס בַּאֲפֵל

סִתְרֵי הָרִים וָגָיְא;

אֲנִי טָס רְטוּב טָל

וַאֲפוּף כּוֹכְבֵי עָל,

אֲנִי נִשָּׂא לְבַד תַּחַת שְׁמֵי אֱלֹהָי…


מַה שֶּׁרָמַז הַיּוֹם, מַה שֶּׁקָסַם הַיּוֹם

זֶה רַק הָיָה חֲלוֹם,

זֶה לֹא יָקוּם וָחָי…

קָרִים כּוֹכְבֵי הָעַד,

אֲנִי נִשָּׂא לְבַד

עַל פְּנֵי עַרְבוֹת אֵין־סוֹף, תַּחַת שְׁמֵי אֱלֹהָי…


וּבַדְּמָמָה הַזֹּאת, בָּאֲפֵלָה הַזֹּאת,

בַּאֲפֵלַת חֲצוֹת,

אַל נָא תִגְּשִׁי אֵלָי…

אַל לִי תִקְלְעִי זֵר:

אֲנִי נָכְרִי וָגֵר,

אֲנִי נִשָּׂא לְבַד תַּחַת שְׁמֵי אֱלֹהָי…


וְאַהֲבָתֵךְ כָּאֵשׁ, וְאַהֲבָתֵךְ כִּתְהוֹם,

יַלְדַּת אוֹר, יַלְדַּת תֹּם,

אַל תּוֹבִילִי לִי שָׁי…

הַס! הַלֵּיל אֵלַי שָׂח,

רַק לַלֵּיל אֲנִי אָח

עָל פְּנֵי עַרְבוֹת אֵין־סוֹף, תַּחַת שְׁמֵי אֱלֹהָי…


כְּבָר רָחַקְתְּ, כְּבָר רָחַקְתְּ… אֵין עֱנוּת עוֹד וּפְדוּת…

עֲטָפוּנִי כִּכְסוּת

פְּנִינֵי טַל עַד בְּלִי דָי…

פְּנִינֵי טָל, פְּנִינֵי לֵיל,

דִּמְעוֹת לֵיל, דִּמְעוֹת אֵל…

אֲנִי נִשָּׂא לְבַד תַּחַת שְׁמֵי אֱלֹהָי…


הלינזיי תרע"ג


מִשִּׁירֵי הַחֻרְבָּן

מאת

דוד שמעוני

מִשִּׁירֵי הַחֻרְבָּן

מאת

דוד שמעוני


עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת

מאת

דוד שמעוני

אשר היה דבר ה' אל ירמיהו

על דברי הבצרות.

(ירמיהו, י"ד, א')


אָבְלָה כָּל הָאָרֶץ,

הָאֲדָמָה חַתָּה;

דְּמִי וָאֵשׁ מִלְּמַעְלָה,

דְּמִי וָאֵשׁ מִלְּמַטָּה.


כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם,

שַׁעֲרֵי טָל נִנְעָלוּ.

אָבְלוּ נְאוֹת דֶּשֶׁא,

שַׁדְמוֹת בָּר קָמָלּוּ.


רוּחַ נֶגֶב לוֹהֵט

מַרְקִיד תִּימְרוֹת אָבָק.

אָבָק עַל כָּל נֶפֶשׁ

וְכָל לֵבָב נָבָק.


אַיֵּה גֶּשֶׁם בְּרָכָה?

אַיֵּה טַל נְדָבוֹת?

חָרְבוּ כָּל הַגְּוִיּוֹת,

נָבְלוּ כָּל הַלְּבָבוֹת…


כְּצִפֳּרִים עָפוֹת

מאת

דוד שמעוני

כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות

על ירושלים. (ישעיהו, ל"א, ה')


כְּצִפֳּרִים עָפוֹת

גַּנּוֹתִי עֲלֵיכֶם

בְּיָמִים קְדוּמִים,

     בְּחָצְבִי רַהַב


כְּצִפֳּרִים עָפוֹת

אֶל קִנְכֶם עַפְתֶּם

בֵּין צוּקֵי שְׁמָמָה

     וְחוֹלוֹת לַהַב;


כְּצִפֳּרִים עָפוֹת

קַלִּילוֹת־כָּנָף,

מַה יִצְהַל שִׁירָם

     גַּם בִּלֵילוֹת זַעַף…


כְּצִפֳּרִים עָפוֹת

לִי תִהְיוּ עַתָּה,

עֵת אָסִיר פָּנַי –

     נְאֻם אֱלֹהַּ!


כְּצִפֳּרִים עָפוֹת

מִצּוּר לְסֶלַע

תָּעוּפוּ לֵאִים –

     וְאֵין מַרְגּוֹעַ!


כְּצִפֳּרִים עָפוֹת

מְחוּצוֹת כָּנָף,

גַּם בְּשַׁחֲרֵי זֹהַר

     שִׁירָתָם נֹהַּ…


שׁוֹמֵר, מַה־מִּלַּיְלָה?

מאת

דוד שמעוני


שומר מה מלילה, שומר מה מליל.

(ישעיהו, כ“א, י”א)


בְּרַק כּוֹכָבִים, נַהַם לַיִשׁ,

רִשְׁרוּשׁ חוֹלוֹת.

בְּכִי עוֹלָלִים, אַנְחוֹת גּוֹלִים,

מִסְפַּד גּוֹלוֹת.


כְּסַפִּירִים, כְּבָרָקוֹת

יוֹקְדִים טְלָלִים…

מִדְבָּר! מִדְבָּר! אֵי גְּבוּלֶךָ?

צִלְצוּל כְּבָלִים…


זוֹרְחִים שְׁלֵוִים, זוֹרְחִים שְׁקֵטִים

כּוֹכְבֵי מָעְלָה…

שׁוֹמֵר! שׁוֹמֵר! מַה־מִּלַּיְלָה?

מַה־מִּלָּיְלָה?


עַל מִצְפֵּה אֲדֹנָי...

מאת

דוד שמעוני

על מצפה אדני אנכי עומד תמיד

יומם ועל משמרתי אנכי נצב כל

הלילות. (ישעיהו, כ"א, ח')


עַל מִשְׁמַרְתִּי אֲנִי נִצָּב:

מַעֲרָב כָּבָה,

חָוְרוּ, דָּעֲכוּ כָל גִּצָּיו;

אַךְ לֹא הִרְעִים, לֹא הִצְרִיחַ

בַּלֶּהָבָה

קוֹל הַגּוֹאֵל, קוֹל מָשִׁיחַ…


עַל הַמִּצְפֶּה אֲנִי עוֹמֵד:

בֹּקֶר פָּרַח,

בֹּקֶר עַלִּיז, חַי וְחוֹמֵד;

אַךְ בֵּין פִּרְחֵי מִזְרָח צוֹהֵל

עוֹד לֹא זָרַח

זֵר מְשִׁיחִי, זֵר הַגּוֹאֵל…


אֲנִי צוֹפֶה יָמִים, לֵילוֹת

בְּדוּמִיָּה

אֶל הַדְּרָכִים הָאֲבֵלוֹת;

עֵינַי דּוֹעֲכוֹת וּנְמַקּוֹת

מִצִּפִּיָּה –

אַךְ אֵיךְ אוּכַל לֹא לְחַכּוֹת?


שׁוּעָלִים

מאת

דוד שמעוני

הוי על הנביאים הנכלים אשר

הולכים אחר רוחם ולבלתי ראו.

כשעלים בחרבות נביאיך ישראל

היו. (יחזקאל, י"ג, ג–ד)


עַל נְבִיאֵי הַשָּׁלוֹם,

עַל הַנְּבִיאִים הַנְּבָלִים:

כְּשׁוּעָלִים הֲיִיתֶם,

בָּחֳרָבוֹת שׁוּעָלִים!


כִּי בְמִקְסְמֵי כָזָב

רַק תְּיַשְּׁנוּ הַלְּבָבוֹת

וְלַטֶּרֶף תָּתוּרוּ

בַּאֲפֵלַת חֳרָבוֹת…


כִּי תָטוּחוּ בֵית עַמִּי

רַק בְּטִיחַ חֲלוֹמוֹת,

וְהַפְּרָצוֹת עֲזוּבוֹת,

וַהֲרוּסוֹת הַחוֹמוֹת.


וַתֶּאֱהַבְכֶם בַּת עַמִּי,

חוֹזֵי שָׁוְא, טָחֵי תָפֵל!

וְאָנֹכִי נִדַּחְתִּי,

כִּי נִבֵּאתִי יוֹם אָפֵל…


אַךְ אִם סוּפָה חָזִיתִי

אַף נִבֵּאתִי לַשְּׁמָמָה –

לֹא בוֹשַׁשְׁתִּי הֵן רֶגַע

מֵעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה!


וּבִרְאוֹתִי אֶת עַמִּי

וְתִקְווֹתָיו נִתָּצוֹת –

הֵן עַל מִצְפִּי נִצַּבְתִּי

וָאִשָּׁאֵר בַּפְּרָצוֹת!


הֵן שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶן

כָּל לֵילוֹתַי וְיָמַי

וָאֲטוּחֵן בְּחֶלְבִּי

וּבְמֹחַ עֲצָמַי…


עַל נְבִיאֵי הַשָּׁלוֹם,

עַל הַנְּבִיאִים הַנְּבָלִים:

כְּשׁוּעָלִים הֲיִיתֶם,

בָּחֳרָבוֹת שׁוּעָלִים!…


אַלְלַי לִי...

מאת

דוד שמעוני


אללי לי, כי הייתי כאספי קיץ,

כעוללות בציר. (מיכה ז', א).


אַלְלַי לִי! כִּי הָיִיתִי כְעוֹלְלוֹת בָּצִיר,

כִּי הֻצַּגְתִּי לְבָדָד, לְבָדָד

וְהַקַּיִץ לֹא גָז עוֹד, לֹא נָדָד,

וְלַקַּיִץ עוֹד הָדָר וְיִפְעָה:

עוֹד מִתְנוֹצֵץ בּוּל הָרִים בְּשִׁפְעָה

וּבַבְּקָעוֹת עוֹד רַעֲנָן הֶחָצִיר…

וְאָנֹכִי כְעוֹלְלוֹת בָּצִיר…


אַלְלַי לִי! עוֹד עֲמוּסִים הַדְּקָלִים הַגֵּאִים,

עוֹד מוֹרִיקִים־מַבְרִיקִים הַכָּרִים,

עוֹד מְצִלִּים וְהוֹמִים הַיְּעָרִים,

אֶשְׁכְּלוֹת־אֵשׁ תַּחַת כָּבְדָם עוֹד שַׁחִים,

אַךְ בַּצֵּל לֹא אֶשְׁתַּעֲשַׁע עִם אַחִים,

אַךְ לֹא אֶשְׁתֶּה דַם עֵנָב עִם רֵעִים…

נוּדוּ, נוּדוּ לִי, דְּקָלַי הַגֵּאִים…


אַלְלַי לִי! כִּי הָיִיתִי כְאָסְפֵי הַקַּיִץ,

כִּי הֻצַּגְתִּי לְבָדָד, לְבָדָד,

וְהַקַּיִץ לֹא גָז עוֹד, לֹא נָדָד…

בָּגְדוּ בֶגֶד בִּי רֵעִים וְאַחִים,

כֻּלָם פּוֹרְשִׂים חֲרָמִים וּפַחִים

מֵאֲחוֹרֵי כָל גָּדֵר וָחַיִץ…

אַלְלַי לִי, כִּי הָיִיתִי כְאָסְפֵי הַקַּיִץ…


שִׁכָּרוֹן וְיָגוֹן

מאת

דוד שמעוני


שכרון ויגון תמלאי…

(יחזקאל, כ“ג ל”ג)


לֹא יָדַעְתִּי עוֹד אֶת נַפְשִׁי,

כְּמִתְנַכְּרָה לִי הִיא נַפְשִׁי.

מִי לִי נִשְׁקָף כְּמוֹ שַׁחַר

וַאֲנִי עַל עֶבְרֵי תְהוֹם?


מִי לִי רוֹמֵז בָּאֲפֵלָה:

"מִנִּי תְהוֹמוֹת הָאֲפֵלָה

יִשְׁאַג, וְאִם גַּם יְאַחֵר,

יִשְׁאַג שַׁחַר, יָרֹן יוֹם…"?


לֹא יָדַעְתִּי עוֹד אֶת נַפְשִׁי,

כְּמִתְנַכְּרָה לִי הִיא נַפְשִׁי.

מִי לִי אוֹרֵב כְּמוֹ עֶרֶב

וּבִלְבָבִי שִׁכְרוֹן־זִיו?


מִי לִי לוֹעֵג: "לֹא אֵלֶיךָ,

בֹּקֶר יָאִיר לֹא אֵלֶיךָ,

וְאִם פִּי שִׁבְעָה קְסָמָיו יֶרֶב,

וְאִם פִּי שִׁבְעָה אוֹרוֹ יִיף"?…


כּוֹס יְגוֹנִים שׁוֹתָה נַפְשִׁי,

כּוֹס תּוֹחֶלֶת שׁוֹתָה נַפְשִׁי,

וַעֲמֻקּוֹת הֵן בְּלִי קֶצֶב…

שְׁתֵּיהֶן יִשְׁתֶּה לִבִּי דָךְ…


שְׁתֵּיהֶן אֶמְצֶה עַד חַרְשֵׂיהֶן

וַאֲגָרֵם אֶת חַרְשֵׂיהֶן…

וּמִי יִדְמֶה לִי לָעֶצֶב?

וְלַתִּקְוָה מִי לִי אָח?…



[נִבְהָלִים הַצְּלָלִים]

מאת

דוד שמעוני

נִבְהָלִים הַצְּלָלִים מֵאֵשׁ הַכִּירַיִם,

צִלְלֵי בֵין הָעַרְבַּיִם;

פִּתּוּחֵי הַקֶּרַח מָאְדָּמִים, מָזְהָבִים…

מֵאַחֲרֵי הַחַלּוֹן הוֹמִיָּה הַסּוּפָה,

בִּדְמָמָה נַקְשִׁיבָה לְאֶנְקַת מְעוּפָהּ,

הַנַּעֲרָה אוֹחֶזֶת בְּאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים.


וַיַּעַב הַחֹשֶׁךְ בִּדְמִי הָעֲלִיָּה

וַתִּקְרַב הַנַּעֲרָה אֵלַי בַּדּוּמִיָּה

וַתִּקְטֹף וַתִּתֶּן לִי עֵנָב…

מֵאַחֲרֵי הַחַלּוֹן הַסּוּפָה תִּתְהוֹלֵל,

מִתְבַּקְּעִים הַכְּתָלִים, הַשֶּׁלֶג יְחוֹלֵל…

וָאָרִיחַ אֶת רֵיחוֹת הָאָבִיב וְיֵינָיו…


… וַיְהִי כִּי הֵקִיצָה הַנַּעֲרָה – נֶעֱצָבָה:

"הַאֻמְנָם עוֹד תִּסְאַן בַּכִּירָה לֶהָבָה

“וְרוּחוֹת הַחֹרֶף עוֹד יִתְּנוּ אֶת קוֹלָם?”

הָאֶשְׁכֹּל בַּפִּנָּה הִתְפַּלֵּשׁ לְבָדָד…

… לֹא יָדְעָה כִּי הָיָה כְבָר קַיִץ וְנָדָד,

כִּי בָא חֹרֶף חָדָשׁ לָעוֹלָם…


תרע"ג


[כְּבָר נֶחְשַׂף הַלִּבְנֶה מִלְּמַעְלָה]

מאת

דוד שמעוני

כְּבָר נֶחְשַׂף הַלִּבְנֶה מִלְּמַעְלָה,

לְמַטָּה מִשֶּׁלֶג לוֹ זֵר…

הַנַּעֲרָה לִי אָמְרָה: "בַּלַּיְלָה

כִּי אִישַׁן, לְבָבִי בִי עֵר…"


כְּבָר נֶחְשַׂף הָעֵץ גַּם מִלְּמַטָּה,

רַק אֶחָד עוֹד מָשְׁלָג בּוֹ בַד…

הַנַּעֲרָה לִי חֶרֶשׁ לָאָטָה:

“מֶה עָצוּב הִשָּׁאֵר לְבָד”…


כְּבָר עָרֹם כֻּלּוֹ הַלִּבְנֶה

וְשׁוֹפֵךְ בַּלָּאט דִּמְעוֹת אוֹר…

הַנַּעֲרָה לִי רָמְזָה: "פֹּה יִבְנֶה,

כִּי יָשׁוּב, אֶת קִנּוֹ הַדְּרוֹר"…


כְּבָר פְּטוּרִים נִפְתָּחִים, מוֹרִיקִים,

שְׁכוּר־עָסִיס הַלִּבְנֶה לוֹ נָע…

הַנַּעֲרָה מְטַגְּנָה רְקִיקִים

לְחַג כְּלוּלוֹתֵינוּ הַבָּא…


תרע"ג


שְׁדֵמָה

מאת

דוד שמעוני

הִשְׂתָּעֲרָה זֶפֶת הַשְּׂעָרוֹת

עֲשׂוּיוֹת שְׁפוֹפָרוֹת, שְׁפוֹפָרוֹת

עַל לֶחְיָהּ אֲפַרְסֵק, עַל אַרְגְּמַן שְׂפָתָהּ,

עַל קְמָטִים מְשַׁכְּרִים, עַל גּוּמוֹת

בִּזְרוֹעוֹת הַשֵּׁן הָעֲרֻמּוֹת,

עַל דָּכְיֵי שָׁדֶיהָ שְׁזוּפוֹת.

נָשַׁכְתִּי רִמּוֹנֵי שָׁדֶיהָ נִסְעָרוֹת,

נָשַׁקְתִּי, לִחַכְתִּי הַשְּׂעָרוֹת

וְרִיסֵי עֵינֶיהָ אֲרֻכּוֹת

בְּשִׂפְתֵי שַׁלְהֶבֶת חֲרוּכוֹת,

וְאוּלָם עֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת,

בְּגַבּוֹת אֲפֵלוֹת עֲטוּפוֹת…


וְנַפְשִׁי מֵאֵימָה אֲפֵלָה נִסְעָרָה:

הִיא זָרָה לִי, זָרָה לִי, זָרָה…

וּפִתְאֹם – וַתִּפְקַח אֶת עֵינָהּ.

כֹּה שְׁדֵמָה תְפַלֵּל לְחַשְׁרַת עֲנָנִים

מִצִּמְאוֹן יְרָחִים וְשָׁנִים…

הוֹי יִנְקִי, הוֹי יִנְקִי… וְאֵינִי, וְאֵינָהּ…

רַק לַהַט מִדְבָּרִים

וְטַלְלֵי בְקָרִים

וּקְמָטִים מְשַׁכְּרִים וְגוּמוֹת

בִּזְרוֹעוֹת הַשֵּׁן הָעֲרֻמּוֹת…


… וּשְׂפָתַי עוֹד נָעוֹת

מִלַּהַט הַפְּלָאוֹת,

מֵאשֶׁר וְשִׁפְעַת הוֹדָיָה,

וְהִנֵּה כְבָר שֵׁנִית עֲצוּמוֹת

עֵינֶיהָ,

בְּגַבּוֹת אֲפֵלוֹת חֲתוּמוֹת,

וְשֵׁנִית הִיא זָרָה לִי, זָרָה…

כֹּה שְׁדֵמָה רְוָיָה

מִגֶּשֶׁם וְשֶׁמֶשׁ

תִּתְעַטֵּף בְּעַרְפִלֵּי אֶמֶשׁ,

וְזָכֹר לֹא תִזְכּוֹר עוֹד גֶּשֶׁם וָשֶׁמֶשׁ,

רַק תַּחֲלוֹם לְבַדָּהּ עַל צְפוּן־כִּלְיוֹתֶיהָ,

עַל תְּנוּבָה רְחוֹקָה נִסְתָּרָה…


תרע"ג


חַיִּים

מאת

דוד שמעוני

עַל רֹאשׁ הָהָר הִתְנוֹסֵס מִקְדַּשׁ קְדוּמִים,

רַק שָׂרְדוּ עוֹד חֲצֵרוֹ עִם שְׁעָרָיו,

עֲלֵיהֶם עֻלְּפוּ פִרְחֵי־פְרָג אֲדֻמִּים.

הַכֹּל מִסָּבִיב לִחֵךְ, שָׂרַף שָׁרָב.

תָּעִיתִי עָיֵף, מַעְיַן לִבִּי חָרַב.


וָאֶפְתַּח דֹּם בְּיָד יוֹקֶדֶת, רָפָה

אֶת שַׁעַר בֵּית־אֵל. לַהַט, דְּמִי וְשַׁמָּה.

שַׁלְהֶבֶת בְּהִירָה רָעֲפָה, רָעָפָה

עַל פִּסְלֵי הָאֱלִילִים, שְׂרוּפֵי חַמָּה.

וָאֵדַע: זִרְמַת חַיִּים פֹּה נָדַמָּה.


אַךְ הִנֵּה לַחַשׁ לוֹהֵט אָזְנִי צָרָב:

צִפְעוֹנִי זוֹעֵם נִדְבַּק צַר כְּחוֹתָם

לְגֶפֶן בָּר. וּשְׁנֵיהֶם צִחֵי־שָׁרָב.

בְּשֶׁל כּוֹתֶרֶת שַׁיִשׁ מִלְחֲמוֹתָם,

שֶׁשְּׁנֵיהֶם אוֹתָהּ לָפְתוּ בְטַבְּעוֹתָם.


וּפִתְאֹם לֹא עוֹד חִנָּם שׁוֹפֵךְ חֶרֶס

אֶת זָהֳרוֹ עֲלֵי צִיּוֹת וַעֲרָבוֹת.

לֹא חִנָּם מִקְדַּשׁ־קְדוּמִים הֻכַּת הֶרֶס

וְכוֹתְרוֹת שַׁיִשׁ נוֹבְלוֹת בָּחֳרָבוֹת:

הוֹד תּוּגַת חַיִּים רִטֵּט דֹּם בַּקְּרָבוֹת…


אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ...

מאת

דוד שמעוני

אוֹרָה חַמָּה וְרַכָּה בַחוּץ…

טוֹבְלָה בִנְגֹהוֹת הַבִּירָה,

לַשְּׁחָקִים תְּכֵלֶת בְּהִירָה,

אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ.


כִּרְכָּרוֹת מְרַקְּדוֹת רַקֵּד וָרוּץ.

שִׁמְשׁוֹת בְּדֹלַח מַבְרִיקוֹת,

שִׂפְתֵי שׁוֹשַׁנִּים מַסְמִיקוֹת.

אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ.


יָרֹן לְבָבִי רַנֵּן וָדוּץ

דִּיצַת נְצוּרוֹת וּבָאוֹת,

אַךְ שְׂפָתַי, זָרוֹת לִי, נָעוֹת:

אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ…


תרע"ד


בְּעֶצֶם צָהֳרֵי קַיִץ...

מאת

דוד שמעוני

בְּעֶצֶם צָהֳרֵי קַיִץ, שְׁטוּפֵי אוֹרִים

יֵשׁ יַחֲלוֹף פִּתְאוֹם רוּחַ עַל מֶרְחָבִים,

בְּעֶצֶם תְּנוּמַת אוֹרִים עִמְקֵי־דְמָמָה.

מֵאַיִן בָּא הָרוּחַ? אָנָה יֵלֵךְ?

בַּקָּמוֹת וּבַיְּעָרִים יִפֹּל לַחַשׁ,

תִּדֹּדְנָה שַׁדְמוֹת זָהָב לַמֶּרְחַקִּים

וִירַק צַמָּרוֹת יַמְרִיא אֶל מְרוֹמִים,

וְעָרַג כֹּל מִסּוֹף עַד סוֹף הָעוֹלָם

לְעוֹלָם רָחוֹק, אַחֵר…


בְּעֶצֶם תְּשׁוּאוֹת חוּצוֹת, צִוְחַת שְׁוָקִים

יֵשׁ תִּרְעַד פִּתְאֹם הֶמְיַת עוּגָב רָסוּק

מִסֵּתֶר צֵל בְּהֵיכָל עַתִּיק, נָטוּשׁ…

מֵי הֵעִיר וּמִי זִעְזַע אֶת הַנִּימִים?

וּשְׁאוֹן הַהֶפְקֵר יַהֲפוֹךְ פִּתְאֹם מִסְפֵּד,

מְיַלְּלִים רְחוֹבוֹת, בּוֹכִים שְׁוָקִים

אֶת יִלְלַת הַנְּצָחִים הַחֲנוּקָה,

זוֹ יִלְלַת גַּעְגּוּעִים לֹא־מְרֻוִּים

לְעוֹלָם רָחוֹק, אַחֵר…


בְּעֶצֶם שֵׁקֶט חַיַּי, שֶׁקֶט צָהֳרַי,

עֵת נָשְׁקוּ בִי, אַף קָפְאוּ בִי הַמְּצָרִים.

לִי גֻנַּב רִפְרוּף כָּנָף עַל גַּג אָהֳלִי.

וָאַאֲזִין פִּתְאֹם נִיב מַעְיָנוֹת נוֹבְעִים

בֵּין תַּלְמֵי אֶרֶץ פְּלָאוֹת, שַׁדְמוֹת עֵדֶן

וָאַקְשִׁיב רִנַּת־הֶמְיַת כַּלּוֹת קוֹדְחוֹת

הַמְצַפּוֹת לִי, לְגוֹאֲלָן, כִּי אָבוֹא,

וָאֶבְחַן טִיסַת נַפְשִׁי הַמַּמְרִיאָה

לְעוֹלָם רָחוֹק, אַחֵר…


תרע"ד


נִשְׁרִי

מאת

דוד שמעוני

מִשְּׁנַת בִּעוּתִים כְּבֵדָה

הֱקִיצוֹתִי בַעֲרוֹב הַיּוֹם.

בְּנֶפֶשׁ נוּגָה חֲרֵדָה

סָקַרְתִּי יַרְכְּתֵי תְהוֹם.


סָבְתָא בְסֻכַּת יַעַר

שׁוֹפְתָה בִלְחָשִׁים הַסִּיר.

מִמֶּרְחָק יִסְעַר סַעַר,

מִמֶּרְחָק יוּשַׁר שִׁיר.


– סָבְתָא! סָבְתָא! מָתַי

יָבוֹא נִשְׁרִי מֵעָל?

הַמְכַשֵּׁפָה נָשְׁקָה אֶת שְׂפָתַי:

– “קָרוֹב נִשְׁרְךָ קָל”.


– מָתַי יִשָּׂאֵנִי

מֵעֵבֶר לְיָם וָהָר? –

הַמְכַשֵּׁפָה נָשְׁקָה אֶת עֵינִי:

– “הִנֵּה הוּא נִשָּׂא וָשָׁר…”


בַּמֶּרְחַק תֵּהוֹם סוּפָה…

הַמַּיִם רוֹתְחִים בַּדּוּד…

נִשְׁרִי בָּא בִתְעוּפָה,

נִשְׁרִי מֵאֶרֶץ נוּד.


– אוֹיָה, אוֹיָה, נִשְׁרִי!

אַיֵּה כִתְרְךָ הוֹד?

– "נִמְרְטוּ נוֹצוֹת כִּתְרִי

– בְּצִיּוֹת יוֹקְדוֹת כִּיקוֹד…"


– נִשְׁרִי! נִשְׁרִי! אוֹיָה,

אֵי עֵינְךָ, עֵין הָאוֹר?

– "לַהַט עֵינִי כֹל רוֹאָה

כָּבָה בֵין שַׁלְגֵי קֹר…"


– נִשְׁרִי! אַךְ שְׁלֵמָה עוֹד כְּנָפְךָ

עוֹד נוּכַל נַמְרִיא אֶל עָל!

הָבָה אֶשָּׁקְךָ, אֶלְטָפְךָ,

נִשְׁרִי, נִשְׁרִי הַקָּל!


– "בְּסוּפַת לֵיל רַבָּתִי

בִּגְעשׁ, בִּרְעשׁ הַיָּם

נִמְחֲצָה אֶבְרָתִי…"

– הוֹי! לִבִּי יָזוּב דָּם…


– וְלָמָּה אֵלַי בָּאתָ,

נִשְׁרִי אֻמְלָל, דָּךְ?

– "כִּי אֵלַי קָרָאתָ,

אֵלֶיךָ בָּאתִי, אָח…"


– אֶת הַכֹּל הִכְרִית מַכְרִית,

נִשְׁרִי אֻמְלָל, דָּךְ…

– "נָשִׁיר אֶת שִׁיר הָאַחֲרִית,

נָשִׁיר יַחַד, אָח…"


עָבוּ צְלָלִים בַּסֻּכָּה.

רָתְחוּ הַמַּיִם בַּדּוּד.

דָּמַם דְּמָמָה עֲמֻקָּה

נִשְׁרִי מֵאֶרֶץ נוּד.


יָקְדָה הַמְּדוּרָה בַזָּוִית,

יָקְדָה הַמְּדוּרָה בַדְּמִי.

סָבְתָא יָצְקָה מֵחָבִית

יַיִן לַנֶּשֶׁר וָלִי.


וְעַל יַיִן קָרוּשׁ וְאָפֵל

שַׁרְנוּ אֶת שִׁיר הַתְּהוֹם.

מֵחֲלוֹם־בִּעוּתִים תָּפֵל

הֱקִיצוֹתִי בַעֲרֹב הַיּוֹם…


תרע"ד


שִׁמְשׁוֹן

מאת

דוד שמעוני

I

הַחוֹלוֹת צוֹרְבִים; לֻבְּנָה מֵחֹם

תְּכֵלֶת שָׁמַיִם. נֶשֶׁר מֵרוֹם

אֶל פֶּגֶר חֲמוֹר דּוּמָם יַעַט.

בֵּין כַּרְמֵי תִמְנָתָה עֻלָּפִים מִלַּהַט

בָּא שִׁמְשׁוֹן כְּחֹם הַיּוֹם.


הֶחָזֶה מָתוּחַ, בַּרְזֶל הַיָּד…

מִתְבַּקְּעָה אֲדָמָה מִשִּׁפְעַת לְשָׁד,

מֵעֹצֶר שַׁלְהָבוֹת סָפָגָה…

עַל אֵלֶם הַכְּרָמִים תִּתְגַּלְגֵּל שְׁאָגָה…

שִׁמְשׁוֹן שׂוֹחֵק בַּלָּאט.


עַל שְׂפַת נַחַל חָרֵב גּוֹעֶה בְעִיר,

אָצוֹת לְטָאוֹת בֵּין קוֹצִים וָגִיר.

שִׁמְשׁוֹן מְחַיֵּךְ: אֶת קוֹלִי, קוֹל דָּמַי,

בִּשְׁאוֹנָם יַחֲרִישׁוּ לֵילוֹתַי וְיָמַי,

לֹא תוּכַל תַּחֲרִישָׁה, הַכְּפִיר!"


וַיְשַׁסַּע הָאַרְיֵה – וּמְאוּם אֵין בַּיָּד –

אַךְ צוֹעֵק עוֹד לִבּוֹ מִשִּׁפְעַת לְשָׁד,

עוֹד תִּרְתַּח בְּדָמוֹ סוּפָתָה…

תַּרְדֵּמַת שִׁכָּרוֹן עַל כַּרְמֵי תִמְנָתָה

עֻלָּפִים מִלַּהֲבוֹת הָעַד.


II

מֵאֵדֵי לַיְלָה הַמֶּרְחָק נֶעְתָּם,

הַסַּהַר עָלָה עַל סֶלַע עֵיטָם

וְשִׁמְשׁוֹן יוֹשֵׁב בִּסְעִיף הַסֶּלַע,

לַמֶּרְחָק יַבִּיט וְלֹא יֵלֶא.

מֵרְסִיסֵי טַל קְוֻצּוֹתָיו כָּבָדוּ,

בֵּין מַחְלְפוֹת עֲרָפֶל מַחְלְפוֹתָיו אָבָדוּ.


כְּשַׁלִּיט רָתוּק לְסַלְעֵי מָגוֹר

וְלוֹ עֲטָרָה כֵפִים כְּבֵדִים,

וּבְעֵינָיו פְּקוּחוֹת עֶצֶב יָגוּר,

וּבְעֵינָיו פְּקוּחוֹת חִוְרוֹן־אֵדִים:

"הֲשָׂחַקְתִּי עֵת אָהַבְתִּי?

אוֹ נִתְעֵיתִי, כִּי עָזַבְתִּי?

וְעָזַבְתִּי – אַף נִחַמְתִּי!

וּמִמִּי, מִמִּי נִקַּמְתִּי??

הַקָּמוֹת אֻכְּלוּ כִפְתִילֵי פִשְׁתִּים

וְשׁוֹק עַל יָרֵךְ הֻכּוּ פְלִשְׁתִּים

אַךְ לֹא הֵקַלְתִּי נֵטֶל כֹּחִי

וּשְכוּר־אוֹן־יֶתֶר עוֹד אָנֹכִי…"


וְשִׁמְשׁוֹן יוֹשֵׁב בִּסְעִיף סֶלַע עֵיטָם,

מֵאֵדֵי לַיְלָה הַמֶּרְחָק נֶעְתָּם,

בֵּין כֵּפִים יְתַנּוּ הֵדִים חֲרֵדִים.

מֵרְסִיסֵי טַל קְוֻצּוֹתָיו כָּבָדוּ,

בֵּין מַחְלְפוֹת עֲרָפֶל מַחְלְפוֹתָיו אָבָדוּ,

בְּעֵינָיו נוּגוֹת חִוְרוֹן אֵדִים…


III

הַמִּדְבָּר נוֹשֵׁם עַל עַזָּה

בְּאֵשׁ וְאַבְקַת חוֹל.

שֶׁמֶשׁ בֹּקֶר מַזָּה

לַהַט וָאוֹר עַל כֹּל.


הַתְּמָרִים בִּדְמִי עֵרָגוֹן

יִשְׂאוּ כַפּוֹתָם אֶל עָל,

יִשְׂאוּ כַפּוֹתָם אֶל דָּגוֹן:

“הוֹרֵד עָלֵינוּ טָל!”


לְדָגוֹן הַיּוֹם יִתְפַּלֵּל

בְּעַזָּה כָּל יֶלֶד וָשָׂב.

אֶת דָּגוֹן הַיּוֹם יְהַלֵּל

כָּל פְּלִשְׁתִּי נִקְלֶה וָרָב…


מִתְמַזֵּג עֲשַׁן קָרְבָּנוֹת

עִם קְטֹרֶת אֲהָלוֹת וָמֹר;

מָה עַלִּיז הַתֹּף עִם הָרְנָנוֹת,

מַה גָּדוֹל הַחֹם וְהָאוֹר!


– לוּ יָשִׁיר שִׁמְשׁוֹן אֶת שִׁירָיו

וִישַׂחֵק לִפְנֵי הָעָם! –

רַק יִרְחֲבוּ רֶגַע נְחִירָיו

וּפָנָיו לַשַּׁחַק הָרָם.


הוֹי, לָמָּה, עִוֵּר, תַּחֲרִישָׁה?! –

וְשִׁמְשׁוֹן עוֹמֵד בְּלִי נִיד;

הַצִּיָּה נוֹשְׁמָה בְאִשָּׁהּ,

פָּנָיו חִוְרוֹת כַּסִּיד.


לִנְשִׁימוֹת מִדְבָּר אוֹכֵלוֹת

נְחִירָיו תִּרְחַבְנָה דֹּם

וּתְהוֹמוֹת עֵינָיו אֲפֵלוֹת

קוֹרְאוֹת אֶל תְּהוֹמוֹת רוֹם:


…הַאֻמְנָם לַשָּׁוְא תִּקְווֹתַי?

רַק רֶגַע רָגַע הַלֵּב?

הַאֻמְנָם עוֹד אִתִּי כֹּחוֹתַי,

מְקוֹר כָּל יָגוֹן וּכְאֵב?


"מַה שָּׁקְטָה נַפְשִׁי, מַה נָּחָה

בְּדַעְתִּי רַק שֶׁבֶת וּטְחוֹן…

מִי חוֹלֵל בָּהּ שֵׁנִית מֶרְקָחָה?

מִי הֶחְמִיר בָּהּ שֵׁנִית יַם־אוֹן?


הוֹי דְּלִילָה נִדְגָּלָה־אֲיֻמָּה,

אֵשֶׁת עֲדָנִים וּשְׁאוֹל!

הַאִם לֹא לָקַחַתְּ מְאוּמָה?

הַאֻמְנָם הִשְׁאַרְתְּ לִי הַכֹּל?"


…וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לְדָגוֹן

עוֹבְדִים וְשָׁרִים בְּלִי דֹם.

עַל פְּנֵי שִׁמְשׁוֹן יָגוֹן

וְעֵינָיו לְלַהֲבוֹת רֹם.


וְחָלִיל וְתֹף וְרִקּוּדִים…

מָה־עַלִּיז, מַה־לּוֹהֵט הֶחָג!

הוּא נִשְׁעָן עַל שְׁנֵי הָעַמּוּדִים,

עֲלֵיהֶם נָכוֹן הַגָּג.


יְמִינוֹ אֶחָד לָפָתָה,

הַבַּיִת נָע וָחָג…

הֲשַׁאֲגַת כְּפִיר־תִּמְנָתָה

לוֹ גֻנְּבָה בִשְׁאוֹן הֶחָג?


יְמִינוֹ אֶחָד אָחָזָה,

הוּא לוֹפֵת שֵׁנִי בַשְּׂמֹאל…

הַמִּדְבָּר נוֹשֵׁם עַל עַזָּה

בְּאֵשׁ וְאַבְקַת חוֹל…


וירצבורג, ניסן, תרע"ד


עם אביב

מאת

דוד שמעוני

עם אביב

מאת

דוד שמעוני

שירים: ספר שני

מאת

דוד שמעוני


הספר הנוכחי (השני) הכולל את שירי משנות תרפ“ח – תש”ו מחולק לשלשה מדורות.

הספר הנוכחי (השני) הכולל את שירי משנות תרפ“ח – תש”ו מחולק לשלשה מדורות.

במדור הראשון (תחת שמי) באים שירים ליריים, במדור השני (מתוך הסנה) – שירים על נושאים אקטואליים, במדור השלישי (דור לדור) – בלדות.

השירים בכל מדור ומדור נתונים בסדר כרונולוגי. יוצא מן הכלל מחזור השירים “לו” במדור השני, שנכתב אמנם בשנת תרפ“ב, אבל נתפרסם בדפוס בפעם הראשונה בשנת ת”ש, והוא מובא בסוף השירים של שנת ת"ש.

השירים שנכתבו משנת תרצ"ב ואילך נקראים בנגינה הנכונה. במדור הראשון החל מהשיר “עת ילדים אראה…” (ע' קי"ח), במדור השני – מהשיר “לדוד יעקבי” (ע' רמ"ט) ובמדור השלישי מהשיר כפר העווֹן (ע' שנ"ו).

ד.ש.

(תרפ“א – תש”ו)

לזכר הורי

ר' ניסן בר' דויד שמעונוביץ

ומלכה בת ר' משה פרידלנד

באהבה וביגון


תחת שמי

מאת

דוד שמעוני

תחת שמי

מאת

דוד שמעוני


[חממיני, חמה]

מאת

דוד שמעוני

חַמְּמִינִי, חַמָּה, חַמְּמִינִי!

יָמִים וְשָׁנִים

עָבְרוּ עָלַי לְלֹא־אוֹרֵךְ

וָאֶקְפָּא מִקֹּר וּמֵחֹשֶךְ…

חַמְּמִינִי, חַמָּה!

בִּנְדִיבוּת צוֹחֶקֶת

מַה תְּפַזְּרִי זָהֳרֵךְ,

זֹהַר כִּסְלֵו הָרַךְ וְהַמְלַטֵּף,

עַל עֲמָקִים וּגְבָעוֹת,

עַל כְּרָמִים מוֹרִיקִים

וְעַל שָׂדוֹת שְׁחוֹרִים וּדְשֵׁנִים,

שֶׁזֶּה רַק נֶחְרְשׁוּ

אַחֲרֵי הַיּוֹרֶה.

עַל אֶבֶן בַּשָּׂדֶה,

אֶבֶן לְבָנָה בַשָּׂדֶה,

שֶׁבִּשְׁקַעֲרוּרִיתָהּ טֶרֶם עוֹד יִיבַשׁ טַל בֹּקֶר

אֵשֵׁב לְבַדִּי,

שְׁטוּף נָגְהֵךְ הָרַךְ וְהַמְלַטֵּף,

וְאַבִּיט אֶל הָרֵי יְהוּדָה.

מַה דַקָּה, אַוְרִירִית, עֲנֻגָּה הַתְּכֵלֶת הַנּוֹגְהָה,

הָעוֹטְפָה רֻכְסֵיהֶם,

עַד יֵשׁ אֲשֶׁר אֹמַר:

לֹא הָרִים אֵלֶּה, כִּי אִם יְצוּרֵי עֲנָנִים…

חַמְּמִינִי, חַמָּה!

וּכְתָלִים לְבָנִים עִם גַּגּוֹת אֲדֻמִּים

מוּצְפֵי־הָאוֹרָה

רוֹמְזִים בְּשֶׁקֶט עֲדָנִים וְחֶדְוָה בוֹטַחַת

מֵבֵּינוֹת לְיֶרֶק אִילָנוֹת.

בַּתְּכֵלֶת הָרָמָה, הַשְּׁקוּפָה, הַנּוֹהֲרָה

חָג עַיִט גֵּא־כָנָף אֶת חוּגָיו

בְּשֶׁקֶט תִּפְאֶרֶת.

הִזָּהֲרוּ, יוֹנִים!

וּבְרוֹשׁ צָעִיר, יֶלֶד דַּק־קוֹמָה, לְבוּשׁ

כְּתֹנֶת בְּהִירָה־יְרֻקָּה,

שֶׁנִּתְעָה לְבַדּוֹ בַּשָּׂדֶה,

יְנַעְנַע אֶת רֹאשׁוֹ לְכָל הָעֲבָרִים

כְּשׁוֹאֵל:

אוּלַי תֵּדַעְנָה,רוּחוֹת הָעוֹלָם

אַיֵּה בֵית אָבִי?

אַךְ שֶׁמֶשׁ כִּסְלֵו הָרַכָּה

סוֹרְקָה אֶת רֹאשׁוֹ הַצָּעִיר

בְּמַסְרֵק זְהָבָהּ,

וּתְכֵלֶת הָאֲוִיר הַזַּכָּה

תְּלַטֵּף גּוּפָתוֹ

בְּגַלֶּיהָ הַבְּהִירִים –

וְאֵין עוֹד יַתְמוּת בָּעוֹלָם!

חַמְּמִינִי, חַמָּה…

וְאוּלָם אַל נא תְיַבְּשִׁי

אֶת זוֹ הַטִּפָּה הַחַמָּה

הַנּוֹזְלָה עַל לֶחְיִי…

זֶה דוֹמֵעַ לִבִּי

מֵאַהֲבָה

וּמַכְאוֹב,

וּכְלִמָּה צוֹרֶבֶת,

בְּזָכְרִי אֲהוּבַי

הַנַּעֲנִים, הַנֶּאֱלָמִים,

עֲזַבְתִּים בְּאֶרֶץ הַנֵּכָר הַקָּרָה…


רחובות, כסלו תרפ"א



[השמש השקתני]

מאת

דוד שמעוני

הַשֶּׁמֶשׁ הִשְׁקַתְנִי כוֹס זְהָבָהּ,

וָאֶשְׁכַּר – –

בֹּאִי אֵלָי! בֹּאִי אֵלָי!

בְּדָמִי מְרַצְּדָה שַׁלְהָבָה

נִרְהָבָה – –

מְזַנֵּק גַּל זֹהַר סוֹעֵר וָחָי…


שׁוּרִי! לְשֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת

הָיִיתִי – –

גַּם אַתִּ מַעְיַן־אֵשׁ, גַּם אַתְּ נַחְשׁוֹל־דְּרוֹר!

שֶׁמֶשׁ בְּשֶׁמֶשׁ נִצְמֶדֶת

נִלְכֶּדֶת – –

שָׁרִים־נִסְעָרִים עוֹלָמוֹת שֶׁל אוֹר…


כסלו, תרפ"א



מִלְחָמָה

מאת

דוד שמעוני

I

מִלְחָמָה…

וּמַה זֹּאת מִלְחָמָה?

עַל הָרִי הַבּוֹדֵד יָשַׁבְתִּי בִדְמָמָה

מֵעַל לָאֲדָמָה,

וָאַקְשֵׁב וָאַאֲזֵן לְרֶטֶט הַנְּשָׁמָה,

לְרֶטֶט נִשְׁמָתִי וְנִשְׁמַת הָעוֹלָם,

וָאֶאֱרֹג אֶת לֵילִי וָאֶאֱרֹג אֶת יוֹמִי,

וָאֶמְתַּח אֶת גִּשְׁרִי, אֶת גֶּשֶׁר חֲלוֹמִי,

בֵּין הָרִי וּתְהוֹמִי,

וּפִתְאֹם – הוֹי דֹּמִּי!

הוֹי, דֹּמִּי נִשְׁמָתִי וְנִשְׁמַת הָעוֹלָם:

הִתְפַּלְּצוּ, הִתְפָּרְצוּ כָל מוֹסְדוֹת הָעוֹלָם,

בְּסוּפָה הֵרִיעוּ כָל שׁוֹפְרוֹת הָעוֹלָם

מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם

וְחֶדְוָה וּתְמִיהָה וּמָגוֹר בְּקוֹלָם:

מִלְחָמָה!…


מִלְחָמָה…

אֲנִי פֶרַח בּוֹדֵד וְצָץ בַּמִּסְתָּרִים,

גָּדַלְתִּי בֶהָרִים,

מִתְפַּלֵּל אֶל שִׁמְשִׁי וְנֶחְבָּא אֶל צְלָלַי

וְנִזּוֹן מִטְּלָלַי,

וּבְכָל אֵגֶל טַל שֶׁהִתְעַלֵּם בֵּין עָלַי

הִבְרִיקוּ עוֹלָמִים

נִשְׂגָּבִים, נַעֲלָמִים,

הִזְהִירוּ הֲוָיוֹת

מַקְסִימוֹת, מֻפְלָאוֹת,

וּבְכָל בַּדֵּי עוֹרִי וּפִיּוֹת שָׁרָשַׁי

שָׁתִיתִי אֶת אוֹרִי, אֶת זֹהַר קֳדָשַׁי,

וּפִתְאֹם – צַלְמָוֶת:

הִזְדַּעְזַע הַשָּׁפֶל

הַנָּד בָּעֲרָפֶל,

נָמוֹטוּ הֶהָרִים

בֶּעָבִים עֻטָּרִים,

וּבְלַעַג אַכְזָרִי

נִסַּחְתִּי מֵהָרִי

אֶל שַׁדְמוֹת הַמָּוֶת…


II

לֹא הַמָּוֶת הַחֲוַרְוַר עִם רְצוּעַת הָאַרְגָּמָן

עַל שִׂמְלוֹתָיו הָאֲפֵלוֹת –

לֹא הַמָּוֶת הִבְעִיתַנִי:

רַק בִּזְמַנּוֹ יָבוֹא זְמַנִּי…


לֹא הַלֶּהָבוֹת הָאֲדֻמּוֹת, לַהֲבוֹת עָנְיָן, לַהֲבוֹת דָּמָן

שֶׁל הָאֻמּוֹת הָאֲבֵלוֹת

יִבְּשׁוּ לֵחִי מִבְּלִי עִתִּי:

לֵחִי רַב וְכֹחִי אִתִּי…


לֹא תוֹתָחִים וּבְלִסְטְרָאוֹת נַפְשִׁי הָמְמוּ בִמְהוּמָה

עֵת בְּלִי דֹם הֵרִיעוּ־רֵעַ:

הֵן גָּדַלְתִּי עַל הֶהָרִים

אָח לָרוּחוֹת הַנִּסְעָרִים…


לֹא! בֵּין תְּרוּעוֹת הַמִּלְחָמָה נַפְשִׁי שָׁמְעָה קוֹל תַּעֲלוּמָה,

לַעַג עָצוּר מְפַעַפֵּעַ,

לַעַג רַעַל, צְחוֹק בְּעָתָה –

וּפַלָּצוּת אֲחָזַתָּה…


III

"חַ־חַ־חַ… הַכֹּל נִצַּחְתָּ…

חַ־חַ־חַ… עַל כֹּל שָׁפַכְתָּ

אֶת שִׁלְטוֹנְךָ הָאַכְזָרִי,

אֶת רְצוֹנְךָ הַנֶּאְדָּרִי…

כְּבָר הִכְנַעְתָּ הָאֵיתָנֵים,

כְּבָר דּוֹבַבְתָּ הָאֲבָנִים,

כְּבָר רִתַּקְתָּ אֶת הַבְּרָקִים,

כְּבָר הִתְוֵיתָ שְׁבִיל בַּשְּׁחָקִים

וּבַתִּהוֹם פִּלַּסְתָּ דֶרֶךְ…

כִּרְעוּ בֶרֶךְ! כִּרְעוּ בֶרֶךְ!

אֶת הָאֶחָד רַק שָׁכַחְתָּ,

שֶׁעוֹד אוֹתוֹ לֹא נִצַּחְתָּ:

אֶת הָאֵיתָן שֶׁבְּנָוְךָ

פְּרִיץ הַחַיּוֹת שֶׁבִּלְבָבְךָ!

חַ־חַ־חַ… הֶכֹּל הִכְנַעְתָּ

וְיָדֹעַ לֹא יָדַעְתָּ,

כִּי בִלְבָבְךָ שַׂמְנוּ אוֹרֵב

עַז וְעָרוּם, חַד וְטוֹרֵף…

שׁוּר! כְּבָר בָּאָה עֵת הַכֹּשֶר!

שׁוּר! הִגִּיעַ קְצִיר הָאֹשֶר!

יָד שָׁלַחְתָּ לָעֲטֶרֶת

הַנּוֹצֶצֶת, הַמַּזְהֶרֶת –

פִּתְאֹם יָצָא מִמַּחֲבוֹאוֹ

פְּרִיץ הַחַיּוֹת, פָּעַר לוֹעוֹ,

נָהַם נַהַם חָדָשׁ־יָשָׁן

וְשִׁלְטוֹנְךָ גָּז כֶּעָשָׁן…

חַ־חַ… אַיֵּה עֲבָדֶיךָ?

הֵם הִתְפָּרְצוּ מִפָּנֶיךָ,

אַךְ לֹא בָרְחוּ, אַךְ לֹא נָסוּ,

רַק עָלֶיךָ כֻּלָּם שָׁתוּ

וּבְלַעַג וּבְזַעַם

שׁוֹמְרִים צַלִעֲךָ כֻּלָּהַם…

סְפִינוֹת־תְּהוֹמוֹת, אֲוִירוֹנִים,

אֶתְמוֹל הָיוּ עוֹד עֲבָדִים,

אַךְ הַיּוֹם הֵם כְּבָר אֲדוֹנִים

זוֹרְעֵי פִיד וּמְפִיצֵי פְחָדִים…

תְּמוֹל בַּיְּסוֹדוֹת עוֹד מָשַׁלְתָּ,

עוֹד הִפְרַדְתָּם, הִרְכַּבְתָּם,

וְהַיּוֹם – הָהּ, לֹא פִלַּלְתָּ! –

הִנְּךָ רָתוּק לְמֶרְכַּבְתָּם…

חַ־חַ־חַ… הַכֹּל נִצַּחְתָּ

– וּבִתְרוּעוֹת, וּבִרְנָנִים! –

אֶת הָאֶחָד רַק שָׁכַחְתָּ:

אֶת הָאַדִּיר בָּאֵיתָנִים,

אֶת הָאֵיתָן שֶׁבְּנָוְךָ,

פְּרִיץ הַחַיּוֹת שֶׁבִּלְבָבְךָ!

הַאִם לֹא דָמִיתָ, פּוֹתֶה,

לוֹ, לְאוֹתוֹ צַיָּד פּוֹתֶה,

אֲשֶׁר הִרְהִיב עֹז בִּלְבָבוֹ

וּמִתְגָאֶה וּמִתְרוֹנֵן

יָצֹא יָצָא לִקְרַאת לָבִיא,

אַךִ מֵחָכְמָה רוֹבוֹ כוֹנֵן

לֹא אֶל רֹאשׁוֹ, רַק אֶל זְנָבוֹ…

חַ־חַ־חַ… הַכֹּל נִצַּחְתָּ,

רַק הָאֶחָד, הָהּ, שָׁכַחְתָּ…


IV

כּוֹכָבִים קְרִירִים מְמַצְמְצִים דּוּמָם מִמַּעְלָה,

לְבָדָד אֲדַדֶּה בַשְּׁדֵמוֹת בְּדִמְמַת לַיְלָה.

הָאֵיתָן הָאַכְזָר, הַכָּמוּס, בִּפְצָצוֹת חֲרָשָׁן

לְנֹגַהּ שַׁלְהָבוֹת מְרַצְּדוֹת בֵּין עַנְנֵי עָשָׁן.


הָאֵיתָן חֲרָשָׁן גַּם טָרַח מְאֹד בְּזִבּוּלָן:

בְּמֵיטַב מַשְׁמַנִּים הִשְׁקָמוֹ מִגְּבוּלָן עַד גְּבוּלָן,

בִּלְשַׁד חַי וְסוֹעֵר, בְּמֹחוֹת רַעֲנַנִּים וּדְשֵׁנִים,

בְּנַהֲרוֹת דְּמָעוֹת וְנַהֲרוֹת דָּמִים עֲשֵׁנִים.


הָאֵיתָן חֲרָשָׁן אַף זִבְּלָן אַף זְרָעָן בְּלִי הֶרֶף

מַשְׂטֵמָה וְזָדוֹן וּנְקָמָה וְשִׁגְעוֹן הַטֶּרֶף.

מַה יָּפִים הַחוֹרֵשׁ, הַזֶּבֶל, הַזֶּרַע… אֲדָמָה!

מַה־תִּיפִי בְּהַבְשִׁיל הַקָּמָה!…


V

מִי זֶה צוֹחֵק מִסָּבִיב? אוֹ אוּלַי לֹא צְחוֹק זֶה, רַק בֶּכִי?

אוֹ אוּלַי זֶה חִרְחוּר שֶׁל רֵאָה עֲיֵפָה וְחוֹלָה?

צְלִילִים פֶּלִאים נִסְחָפִים, נִדְחָפִים מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי

וּמִסָּבִיב עֲלָטָה וְאֵימָה חֲשֵׁכָה וּגְדוֹלָה.


אֲנִי הוֹלֵךְ בֵּין עָרִים וּכְפָרִים הָעוֹלִים עַל מוֹקֵד.

לֵיצָן עוֹטֵף, אַרְגָמָן מִתְהוֹלֵל, מִשְׁתּוֹלֵל וְרוֹקֵד

וְשׁוֹלֵחַ לְמוּלִי לְשׁוֹנוֹת שֶׁל עָשָׁן וְזִיקִים,

וּבְקִרְבִּי עֲלָטָה וְאֵימִים חֲשֵׁכִים מַחֲנִיקִים…


מֵעַל רֹאשִׁי בְזִמְזוּם מְנַסְּרִים יַתּוּשִׁים עֲנָקִים:

אֲוירוֹנִים חִישׁ חוֹצִים יַם פְּלָדוֹת וְגָזִים בַּשְּׁחָקִים.

הָאֲדָמָה נִדְהָמָה מִשָּׁאוֹן וְנָעָה חֲרֵדָה

וּבְקִרְבִּי עֲלָטָה וּדְמָמָה חֲשֵׁכָה וּכְבֵדָה.


וּבַדְּמָמָה רַק אֶשְׁמַע קוֹל צְחוֹק… אוֹ הַאִם זֶה קוֹל בֶּכִי?

אוֹ הַאִם זֶה רַק חִרְחוּר שֶׁל רֵאָה עֲיֵפָה וְחוֹלָה?

צְלִילִים פֶּלִאים נִסְחָפִים, נִדְחָפִים מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי

וּבְקִרְבִּי עֲלָטָה וְאֵימָה חֲשֵׁכָה וּגְדוֹלָה…


VI

תֵּל וָבוֹר. אַבְנֵי גִיר. שֶׁלֶד עֵץ. כֶּלֶב שׁוֹטֶה מְיַלֵּל.

פַּרִדֵּס נָאֶה פֹה לִבְלֵב; שָׁם עָמְדָה עִיר גְּדוֹלָה עַל תִּלָּה.

אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְעַפֵּר וּמְחָרֵף וְצוֹחֵק וּמְקַלֵּל,

אֲנִי נִתְקָל בִּפְגָרִים וְהוֹדְפָם בְּאַף מֵהַמְסִלָּה.


חַ־חַ־חַ! גַּם בְּקִרְבִּי כְבָר נֵעוֹר הָאֵיתָן הַיָּשֵׁן,

פְּרִיץ הַחַיּוֹת הַקַּדְמוֹן הַשּׁוֹאֵף לְטֶרֶף וָרֶצַח…

הֵן כְּבָר נֶחְנַק כָּל מַלְאָךְ בַּשַׁחַק הֶעָשֵׁן,

עַל אֲדָמוֹת לֹא יִפְרַח עוֹד פֶּרַח לָנֶצַח.


חַ־חַ־חַ! מַה זֶּה תָּשִׁיר, הַמְשׁוֹרֵר, בֵּין אַבְנֵי הַהֶרֶס

עַל גִּבּוֹרִים וְאֵמוּן וְאֹמֶץ וְאַהֲבַת מוֹלֶדֶת?

הֵן הָאֵיתָן כְּבָר הָפַךְ אֶת שִׁירְךָ לְאֶרֶס:

זֹאת לֹא אִשְּׁךָ, זֹאת אִשּׁוֹ בְשִׁירְךָ יוֹקֶדֶת.


“שִׁוְיוֹן, חֹפֶשׁ וְאַחֲוָה!” מִצְּלִילִים כַּבִּירִים, מַלְהִיבִים,

זָע הָאֲוִיר וְנָע נֵס הַדְּרוֹר מֵעַל רִבְבוֹת רָאשִׁים.

חַ־חַ־חַ! כְּבָר הִתְקַשֵּׁט הָאֵיתָן בִּטְהוֹרֵי הַנִּיבִים

וַיְכַס אֶת מַעֲרוּמָיו בְּדֶגֶל קֳדָשִׁים!


חַ־חַ־חַ! בְּכָל לֵבָב כְבָר נֵעוֹר הָאֵיתָן הַיָּשֵׁן,

פְּרִיץ הַחַיּוֹת הַקַּדְמוֹן הַשּׁוֹאֵף לְטֶרֶף וָרֶצַח…

הֵן כְּבָר נֶחְנַק כָּל מַלְאָךְ בַּשַׁחַק הֶעָשֵׁן,

עַל אֲדָמוֹת לֹא יִפְרַח עוֹד פֶּרַח לָנֶצַח.


VII

הַכַּלָּה לִוְּתָה חֲתָנָהּ לַקְּרָב

וַתִּתֶּן לוֹ צָו

לָשׁוּב כִּמְנַצֵּחַ – –

וַיֵּלֶךְ הָעֶלֶם עַז וּבוֹטֵחַ – –

חַ־חַ…


הֶאָח, כַּלָה נָאָה, נִפְלָאָה לָרֹךְ!

הַאֵין יֵשׁ אֶת נַפְשֵׁךְ מְעַט קָט לִדְרֹךְ

עַל בָּמוֹת הַקְּרָב

וְלִרְאוֹת אֵיךְ מִלֵּא חֲתָנֵךְ הַצָּו?

חַ־חַ…


אַל תִּירְאִי: אֵין דָּבָר… רַק דָּם זֶה, רַק דָּם…

פֹּה נֶהֱרַג עָם

וַיִּקָּו הַדָּם בַּעֲרוּצֵי הַגָּיְא…

אֵין כְּלוּם… זֶה לֹא יָרַע: זֶה מֵת, זֶה לֹא חָי!

חַ־חַ…


וְלָמָּה תְמַהֲרִי? נְטַיְלָה לְאַט…

רַק שֹׁבֶל שִׂמְלָתֵךְ הָרִימִי מְעַט

פֶּן יִטְבֹּל בַּדָּם…

אַל תִּירְאִי… זֶה מֵת, זֶה לֹא יֵעוֹר וָקָם…

חַ־חַ…


הָרִימִי נָא עוֹד קְצָת אֶת שִׂמְלַת הַהוֹד,

זוֹ רַגְלֵךְ עֲנֻגָה וְיָפָה מֹאד…

הַאֻמְנָם חָרַדְתְּ? הֵן אֵין פֹּה מְאוּם:

רַק דָּם זֶה, רַק מֹחַ וְיוֹתֵר לֹא כְלוּם…

חַ־חַ…


הֲתִרְאִי? לֹא נִשְׁבַּע חֲתָנֵךְ לַשָּׁוְא:

הוּא נִצַּח עַם רָב!

בְּאַחַת רַק הִמְרָה אֶת פִּיךְ: מֵהַקְּרָב

לֹא שָׁב…

חַ־חַ…


וְאוּלָם הֲתֵדְעִי, מִי אָשֵׁם בָּזֹאת,

שֶׁהֵעֵז לַמְרוֹת

אֶת פִּיךְ, כַּלָּה נָאָה, נִפְלָאָה לָרֹךְ?

הֲתֵדְעִי מִי אָשֵׁם? עוֹד כַּלָּה כָמוֹךְ!

חַ־חַ…


כִּי עוֹד כַּלָה נָאָה, עֲנֻגָּה כָמוֹךְ,

נִפְלָאָה לָרֹךְ,

עֵת לִוְּתָה חֲתָנָהּ אֶל שַׁדְמוֹת הַקְּרָב

נָתְנָה לוֹ צָו

לָשׁוּב כִּמְנַצֵּחַ…

חַ־חַ…


וַיְהִי כִי הִתְנַגְּשׁוּ בִקְרָב הָאֵיתָנִים

שְׁנֵי הַחֲתָנִים,

זָכְרוּ אֶת כַּלּוֹת הַחֵן

וַיַּעֲשׂוּ כֵן:

חַ־חַ…


זֶה תָּקַע חֲנִיתוֹ

בְּבֶטֶן עֲמִיתוֹ,

וְזֶה כָּל עוֹד רוּחוֹ בְקִרְבּוֹ

פָּנָה אֶל אָחִיו וַיִּיר בּוֹ…

חַ־חַ…


הַכַּלָּה לִוְּתָה חֲתָנָהּ לַקְּרָב

וַתִּתֶּן לוֹ צָו

לָשׁוּב כִּמְנַצֵּחַ – –

וַיֵּלֶךְ הָעֶלֶם עַז וּבוֹטֵחַ – –

חַ־חַ…


VIII

כְּבָר עָבַר קַיִץ, כָּלָה בָצִיר,

אַךְ עוֹד כַּלָּתִי לִי צוֹפִיָּה;

כְּבָר נָבַל פֶּרַח, יָבֵשׁ חָצִיר,

אַךְ עוֹד תְּקַוֶּה בַדּוּמִיָּה.


עַל יַד הַשָּׂדוֹת הַמֻּקְרָחִים

אֲשֶׁר בִּקְצֵה כְפַר הַמּוֹלֶדֶת

הִיא עוֹמְדָה, צוֹפָה אֶל הַדְּרָכִים,

מִגְּשָׁמִים וּמִקֹּר רוֹעֶדֶת.


בַּלַּיְלָה סוּפַת חֹרֶף הוֹמָה

וּזְאֵב מִתְדַּפֵּק בַּמִּכְלָאָה.

כַּלָּתִי רוֹאָה בַחֲלוֹמָהּ,

כִּי אֲכָלַתְנִי חַיָּה רָעָה.


לַשָּׁוְא עָמַדְתְּ לְהִתְפַּלֵּל,

שָׁוְא דְמָעוֹת תִּשְׁפְּכִי בְּלִי הֶרֶף:

הֵן זֶה אֲנִי הַזְּאֵב הַמְיַלֵּל

הַשָּׁט בַּלֵּיל וּמְשַׁחֵר טֶרֶף…


כְּבָר עָבַר חֹרֶף, אָבִיב כָּלָה,

אַךְ עוֹד כַּלָּתִי לִי צוֹפִיָּה;

כְּבָר קֵיץ־הַפָּז עַל כִּסְאוֹ עָלָה,

אַךְ עוֹד תְּקַוֶּה בַדּוּמִיָּה.


עַל יַד הַשְּׁדֵמוֹת הַמַּזְהִיבוֹת

אֲשֶׁר בִּקְצֵה כְפַר הַמּוֹלֶדֶת

הִיא עוֹמְדָה, צוֹפָה אֶל הַנְּתִיבוֹת

בְּחֹם הַשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹקֶדֶת.


בַּלַּיְלָה חָרִיף רֵיחַ וְרָדִים

וּבוֹכָה כוֹס עַל אֵלָה זְקֵנָה,

וּמִגַּעְגּוּעִים וּמִפְּחָדִים

יַלְדָּתִי רוֹעֲדָה הַיְשֵׁנָה…


הוֹי, שִׁמְעִי, יַלְדָּה, עַד לֹא נָדַם,

לִבְכִי הַצִּפּוֹר הַגַּלְמוּדָה:

זֶה בוֹכֶה מִי שֶׁהָיָה אָדָם,

זוֹ בוֹכָה נַפְשִׁי הָאֲבוּדָה.


IX

עָקַרְתִּי, פִּזַּרְתִּי כָּל פִּרְחֵי עֲבָרִי;

נִסַּחְתִּי, הִשְׁלַכְתִּי כָּל נִשְׂגָּב וְרָם;

הָיִיתִי לְחַיָּה, לְנָמֵר אַכְזָרִי,

מָלֵאתִי מֵרִשְׁעָה וָאֶשְׁכַּר מִדָּם.


אַךְ אָרוּר הָאוֹמֵר: "שְמֹר צֶלֶם הָאָדָם:

וְגַם מִמַּעֲמַקִּים הַבִּיטָה אֶל עָל!"

הֲיִשְׂכֹּר אִישׁ עוֹבְדִים וִיקַצֵּץ אֶת יָדָם?

הֲיִכְרֹת אִישׁ אִילָן וִיצַוֶּה לוֹ “גְּדָל!”?


הֲיִסְעַר הַסַּעַר וְעֵץ לֹא יִנּוֹעַ?

הֲיִרְצַח אִישׁ יַלְדּוֹ וְיִהְיֶה לוֹ אָב?

וּמַה לִּזְאֵב טֶרֶף וּלְצֶלֶם אֱלֹהַּ?

וְשֵׁם אֱלֹהִים לָמָּה תִשְּׂאוּ לַשָּׁוְא?


וְאִם עוֹד גָּבוֹהַּ יֵשׁ מֵעַל גָּבוֹהַּ

עַל מַה תְשַׁקְצוּהוּ, חַנְפֵי הַלֵּב?

אֲנִי לֹא שִׁקַּצְתִּי אֶת צֶלֶם אֱלֹהַּ:

אָנֹכִי לֹא אָדָם, אָנֹכִי זְאֵב…


X

… וַיְלַהֵט סְבִיבִי שֶׁמֶשׁ אָב בְּהִלּוֹ,

לֹא צִיֵּץ עוֹף, הִתְעַלֵּף עֵץ עַל צִלּוֹ,

וּבְלֶכְתִּי מִבֵּית אָבִי לַמִּלְחָמָה

כְּחֹם הַיּוֹם בֵּין שָׂדוֹת שְׂרוּפֵי־צָמָא

לִי נִדְמָה מֻפְלָא־זָר זֶה שָׁרָב נוֹרָא

כְּרֶמֶז אֵשׁ מִסְּדוֹם וּמֵעֲמוֹרָה.


וּבְלֵילוֹת אָב הַחַמִּים וּמְבֻשָּׂמִים

בִּמְסִלּוֹת רָז מִשְּׁחָקִים כְּחֻלִּים, רָמִים

כּוֹכָבִים נָפְלוּ, נָפְלוּ בְמַקְהֵלוֹת,

וַתַּקְשֵׁב נַפְשִׁי אָז בִּדְמִי הַלֵּילוֹת,

בְּסַפֵּר לָהּ הַנְּפִילִים הַנַּעֲלָמִים

עַל בּוֹא הַקֵּץ, עַל חֻרְבַּן הָעוֹלָמִים.


עוֹד הָיְתָה הַמִּלְחָמָה בְרֵאשִׁיתָהּ,

אַךְ תָּקְפָה כְבָר שַׁלְהַבְתָּהּ הַמַּבְעִיתָה

כָּל פִּנּוֹת הָאֲדָמָה הַנִּרְעָשָׁה

עַד אַפְסֵי יָם וְיַרְכְּתֵי יַבָּשָׁה,

וְנִדְמָה לִי, כִּי עוֹד מְעַט יִתְפָּרֶץ

כָּל צְבָא הַיְקוּם בַּמָּרוֹם וּבָאָרֶץ.


יִלָּחֲמוּ כּוֹכָבִים וּמַזָּרוֹת,

שִׁכּוֹרֵי־קְרָב יִתְרוֹצְצוּ סְעָרוֹת,

יְנַתְּקוּ מוֹסְרוֹתֵיהֶם רוּחוֹת שַׁחַת,

אֶל עָל תִּתְרוֹמֵם תְּהוֹם רוֹבֶצֶת תַּחַת

וּבְזִרְמֵי אֵשׁ יָאִירוּ הָרֵי שְׂרֵפָה

חֻרְבָּנָהּ שֶׁל הַתֵּבֵל הָעֲיֵפָה…


וּכְמוֹ נֶחָמָה עַזָּה וּמְשַׁכֶּרֶת

הִרְוַתְנִי הַצִּפִּיָּה הַסּוֹעֶרֶת

לְחֻרְבַּן כָּל הַתֵּבֵל, כָּל הַיְצִירָה:

הִרְגַּשְׁתִּי אֶל הָעוֹלָם קִרְבָה טְמִירָה…

יוֹם יֹפִי נוֹרָא יִהְיֶה יוֹם אַחֲרִיתִי!…

אַף גַּם לְפֶלֶא כָמוּס דֹּם קֵוִּיתִי…


אַךְ עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וָחֳדָשִׁים,

כְּבָר מָלְאוּ כָל הַנְּהָרוֹת דַּם אֲנָשִׁים,

וְשֶׁמֶשׁ זָרְחָה, יַמֵּי עַד שָׁטָפוּ,

יְעָרוֹת צָמְחוּ, פְּנִינֵי טָל רָעָפוּ

וְכוֹכְבֵי נֶצַח לָעֲגוּ עַל שְׁבִילִי:

מַה לָּנוּ וְלָאָדָם הָאֱוֵילִי?


XI

מַה תֹּאמְרוּ: “הֶבֶל”? מַה תֹּאמְרוּ: “קַיִן”?

פְּרִי נָחָשׁ אָכְלָה יוֹלֶדֶת שְׁנֵיהֶם,

דַּם אָדָם נָזַל בְּעוֹרְקֵי שְׁנֵיהֶם,

דַּם אָדָם.


לוּ שָׁעָה אֵל אֶל מִנְחַת קַיִן,

וּבְלִי לִשְׁעוֹת אֶל מִנְחַת הֶבֶל,

כִּי אָז אֶת קַיִן הָרַג הֶבֶל

בֶּן אָדָם.


מַה תֹּאמְרוּ: “הֶבֶל”? מַה תֹּאמְרוּ: “קַיִן”?

פְּרִי נָחָשׁ אָכְלָה אֵם כֻּלָּנוּ,

דַּם אָדָם מַסְעִיר לֵב כֻּלָּנוּ,

דַּם אָדָם.


הַאִם לֹא טוֹב, כִּי נִפֹּל אָרְצָה,

כֻּלָּנוּ יַחַד נִפֹּל אָרְצָה

וְנֵבְךְּ תַּמְרוּרִים: לָמָּה, עֶלְיוֹן,

בָּרָאתָ אָדָם?


XII

עוֹד לֹא נָשַׁקְתִּי כֹה בְתַמְצִית דַּם לְבָבִי,

כְּנַשְׁקִי דוּמָם אַבְנֵי הָאֲדָמָה

בְּשִׂפְתֵי סִיד נִחָרוֹת מִנִּי צָמָא

בְּרֶגַע גָּוְעִי.


עוֹד כָּל יְצוּר לֹא יָקַר כֹּה לִלְבָבִי

כְּתוֹלָע זֶה, שֶׁזָּחַל דֹּם עַל יָדִי

בְּרֶגַע זֶה, עֵת אַחֵר אֵין עִמָּדִי,

בְּרֶגַע גָּוְעִי.


גַּם תַּכְרִיךְ פְּצָעַי הִרְהִיב כֹּה לְבָבִי!

לֹא אֵדַע, מַה הִזְכִּירָה לִי הַסְּחָבָה,

אַךְ הָיְתָה כֹה נִפְלָאָה וְכֹה נָאוָה

בְּרֶגַע גָּוְעִי.


וּבַהֲקִיצִי – – יָהּ! מָה רָן לְבָבִי!

גַּל אֹשֶר סוֹעֵר שָׁר בּוֹ שִׁיר וְצָחֹק:

הֶאָח! הֶאָח! עוֹד חַי אֲנִי, עוֹד רָחוֹק

רֶגַע גָּוְעִי.


אַךְ צְרוּב אֵשׁ־כְּלִמָּה נָדַם חִישׁ לְבָבִי – – –

בְּקֹר וּשְׁחוֹר, בְּנֶכֶר שְׂדוֹת הַקְּרָבוֹת,

בְּרֶגַע זֶה הֵן גָּסְסוּ רְבָבוֹת,

בָּרֶגַע, בּוֹ חָלַמְתִּי רֶגַע גָּוְעִי…


XIII

“טוֹב לָמוּת בְּעַד מוֹלֶדֶת!”

“טוֹב לָמוּת בְּעַד הֲזָיָה!”

אַךְ מוֹלַדְתִּי – הַחַיִּים,

הֲזָיָתִי – הַהֲוָיָה!


וּמִי יֹאמַר מִי הַזַּכָּאי?

וּמִי יֹאמַר מִי הַחַיָּב?

אַךְ כָּל אָדָם דָּמוֹ סוּמָק,

אַךְ כָּל אָדָם בַּעַל חַיָּיו!


גָּרְשׁוּ אוֹתִי מֵהַ“נֶּצַח”,

קִרְאוּ לִי מוּג־לֵב וְקָטָן –

דְּבָרִי: רֶצַח גּוֹרֵר רֶצַח

וְהַדָּם הוא יֵין הַשָּׂטָן…


XIV

בִּפְאַת שְׁדֵמָה צְנוּמָה חִוְּרַת עֲשָׂבִים

יָשַׁבְתִּי לָנוּחַ בִּפְנוֹת הַיּוֹם.

הִלְבִּינוּ עֲצָמוֹת בֵּין פְּחָתִים וּרְגָבִים

מַזְכֶּרֶת אַחֲוָה מִלְּאוֹם לִלְאוֹם.

וַתִּהְיֶה דְמָמָה, רַק הִתְנוּ אֲהָבִים

צִפֳּרִים לֹא נִרְאוֹת בְּצִפְצוּף תֹּם.


הֶהָיָה פֹּה יַעַר אוֹ שָׂדֶה לְפָנִים?

זִיו שְׁקִיעָה עָנֹג עַל הַמֶּרְחָב נָח.

כִּשְׂרִידֵי חֹרֶשׁ צְעִירֵי אֳרָנִים

הוֹרִיקוּ־הִוְרִידוּ בְנֹגַהּ זָךְ;

כִּמְנוֹרוֹת מֻפְלָאוֹת, מְרֻבּוֹת־הַקָּנִים

שָׁאֲפוּ רוֹמָה קַצְווֹת הַסְּבָךְ


וַתִּהְיֶה דְמָמָה. רַק רוּחַ מֶרְחַקִּים

עָבְרָה לִפְעָמִים עָבֹר וָשֹׁךְ,

וְחֶרֶשׁ יָקְדוּ הַגְּזָעִים הַדַּקִּים

מֵחֶצְיָם וּלְמַעְלָה בְלַהַט־רֹךְ,

וַתַּקְשֵׁב נַפְשִׁי תְּפִלַּת מַעֲמַקִּים

מִדְּמִי הַלַּהַט שַׁל גֶּזַע וָשׂוֹךְ.


עוֹד הָיָה אָבִיב וּקְצוֹת הָעֲנָפִים

עַנְפֵי הָאֹרֶן, עוֹד בְּהִירִים מְאֹד;

כִּמְנוֹרוֹת לִי נִדְמוּ עִם קָנִים מֻכְסָפִים,

וּפַעַם לִי נִדְמוּ כְאֶצְבְּעוֹת סוֹד

הַפְּרוּשׂוֹת לְמַעְלָה אֶל עָבִים נִשְׂרָפִים

בְּלַהַט גַּעְגּוּעִים, בִּתְחִנַּת יְקוֹד.


כְּאִלּוּ הִתְפַּלֵּל הַחֹרֶשׁ הַצָּעִיר

עַל עוֹלָם בָּלֶה הָאוֹבֵד בָּאֵד;

כְּאִלוּ הִתְפַּלֵּל דּוֹר חָדָשׁ, דּוֹר בָּהִיר

עַל דּוֹרֵי־דּוֹרוֹת נְמַקֵּי־חֵטְא.

וַתִּהְיֶה דְמָמָה, רַק רוּחַ מָהִיר

אֶל בֵּין עֲנָפִים בְּלַחַשׁ יֵט.


וַאֲנִי הִקְשַׁבְתִּי לִתְפִלַּת אֳרָנִים

בִּפְשֹׁט הַצְּלָלִים עַל פַּחַת וָגֵב.

בְּאֵשׁ רְחוֹקָה דָלְקוּ עֲנָנִים

וְזֹהַר פֶּלִאי לָחַשׁ לַלֵּב:

"עַל חֶטְאֵי אָבוֹת יְכַפְּרוּ בָנִים

וְאַהֲבָה תִצְמַח מִזֶּרַע הַכְּאֵב".


וְדֹם עַל לִבִּי זָלְפוּ נֶחָמוֹת,

לִבִּי שְׁבוּי־חָרוֹן וּכְאֵב בְּלִי־דָי,

וְרַחַף עָנֹג כְּרַחַף נְשָׁמוֹת

מִדְּמִי הַשְּׁקִיעָה גֻנַּב אֵלָי,

וְזֹהַר פֶּלִאי נָח עַל עֲצָמוֹת,

עַצְמוֹת אָדָם הַזְּרוּעוֹת בַּגָּיְא…


תר“פ – תרפ”א



[בהיות הסערה]

מאת

דוד שמעוני


בִּהְיוֹת הַסְּעָרָה

נֶאֱנָק הַבְּרוֹשׁ הַצָּעִיר מִתַּחַת לַחַלּוֹנִי,

מְטַלְטֵל צַמַרְתּוֹ בִמְרִי גַּעְגּוּעִים.

שׁוֹאֵף לָעוּף עִם הַסְּעָרָה

לַאֲשֶׁר תִּשָּׂאֶנּוּ.


וְגַם הַבְּרוֹשׁ הַזָּקֵן

אֲשֶׁר מַאַחֲרֵי הַחַלּוֹן

הוֹמֶה בִכְאֵב זִכְרוֹנוֹת


לָמָּה תָשִׁיר לְבָבִי?


בְּשֹׁךְ הַסְּעָרָה

יִשְׁלַו הַבְּרוֹשׁ הַזָּקֵן

דָּשֵׁן וְחָסֹן;

וְהַצָּעִיר יִשִׁתַּעֲשַׁע שׁוּב

עִם רוּחוֹת עֲנֻגּוֹת וְקַלּוֹת:

וּלְךָ –

לֹא קַרְקַע וְלֹא שֹׁרֶשׁ…


אֶל אַפְסֵי יָם תִּשָּׂאֲךָ הַסְּעָרָה

וְנִפַּצְתְךָ אֶל סֶלֶע זָר;

יַלְבִּין רֶגַע הַקֶּצֶף

וְנִמְחָה…


וְהַלֵּבָב שָׁר…


תרפ"א



[לא אש נעם]

מאת

דוד שמעוני

לֹא אֵשׁ נֹעַם אֵשׁ נִשְׁמָתִי, שְׁקֵטָה וּבוֹטַחַת;

לֹא נֵר תָּמִיד, אוֹרוֹ חִוֵּר, אַךְ לָעַד לֹא יִדְעַךְ;

אֹהֶל צַר מִזָּהֳרוֹ יִמְלָא, יִרְוֶה חֹם וָנַחַת,

אַךְ בַּמִּדְבָּר לֹא לְנָגְהוֹ דַרְכּוֹ יִמְצָא נִדָּח.


נַפְשִׁי בָרָק, חַד וְטוֹרֵף, גּוֹזֵר כְּמַאֲכֶלֶת,

יקְרַע חִישׁ אֶת יַם הָאֹפֶל, יַצִּית הַמֶּרְחַקִּים,

יַחֲשׂף רָז, יְגַלֶּה שְׁבִיל לָעַיִן הַנִּבְהֶלֶת,

וְאֶל קִבְרוֹ יָטוּס שָׂשׂ, יֵעָלֵם בַּמַחֲשַׁכִּים…


רחובות, כסלו תרפ"א



אֶחָד מִנִּי אֶלֶף

מאת

דוד שמעוני

מֵרִבְבוֹת גַּרְעִינִים, גַּרְעִינֵי רָז לַזֶּרַע,

יִשָּׂאֵם בְּאֶבְרוֹתָיו מִנּוֹף אֶל נוֹף הָרוּחַ,

רַק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף עַל אַדְמַת פְּרִי יָנוּחַ

וְדָבַק בָּאֲדָמָה וְחַי וְעָשָׂה פֶרִי.


מֵרִבְבוֹת נִיצוֹצוֹת, חֲבוּרַת גִּיל מַזְהֶרֶת,

מִתַּחַת פַּטִּישׁ חָרָשׁ יָרוּצוּ חָפְשִׁים חוּצָה,

רַק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף לֹא יִדְעַךְ תּוֹךְ הַמְּרוּצָה

וְהִבְעִיר שַׁדְמוֹת־קָמָה וְשָׂרַף הֵיכְלֵי־קֶרֶת.


מֵרִבְבוֹת חֲלוֹמוֹת עֲנֻגִּים וּגְאֵיוֹנִים,

בִּלְבַב הַשָּׁר יָהֵלוּ, עֵת רוּחַ־רוֹם יֵעָרֶה,

רַק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף בַּלֵּב בָּעֹז יִתְעָרֶה,

רַק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף לֹא יֹאבַד בְּלִי פִתְרוֹנִים.


כסלו תרפ"א



בַּכְּלוּב

מאת

דוד שמעוני

עַל שַׁדְמוֹת בָּר מַזְהִיבוֹת צִפֳּרִים תִּתְעוֹפַפְנָה.

מַה־יָּפָה, מֶה־חָפְשִׁיָּה טִיסָתֶן הַנַּעֲלָסָה!

לִי חֶרֶשׁ תְּצַפְצֵפְנָה – וְנַפְשִׁי שָׂשָׂה, שָׂשָׂה –:

“אֵלֵינוּ בֹא, הִתְרוֹמֵם! כָּמוֹנוּ קוּם וּרְחַף־נָא!”


תִּרְמֹזְנָה לִי בַכָּנָף, תִּקְרֶאנָה לִי בַגָּרוֹן,

תַּיְשַׁרְנָה תִּסְתוֹבַבְנָה, תִּצְלַלְנָה כָעוֹפֶרֶת.

וַיְהִי כִּי מָלְאָה נַפְשִׁי מִטִּיסַת הַתִּפְאֶרֶת,

וָאָצוּד כְּנַף רְנָנִים לִהְיוֹת לִי לְזִכָּרוֹן.


שַׂמְתִּיהָ לְמִשְׁמֶרֶת בִּכְלוּב רְחַב־יָדַיִם,

זֵרְעוֹנִים כְּזֵרְעוֹנַי לֹא טָעֲמָה מֵעוֹדָהּ.

אַךְ אָנָה פָנָה זִיוָהּ? אַךְ אָנָה פָנָה הוֹדָהּ?

הֲזֹאת הִיא בַת־הָאֲוִיר, לִמּוּדַת־הַשָּׁמַיִם?


עַל שְׂדוֹת הָרָז, שְׂדוֹת נַפְשִׁי, הִתְעוֹפְפוּ חֲלוֹמוֹת,

לָהֶם בְּרַק שֶׁבַע שְׁמָשׁוֹת, לָהֶם כָּל צִבְעֵי קֶשֶׁת,

וָאֶחִמְדֵם בִּלְבָבִי וָאֶפְרֹשׂ לָמוֹ רֶשֶׁת

מִצְּלִילִים עַזִּים, דַּקִּים, מִנְּגִינוֹת כְּמוּסוֹת, הוֹמוֹת.


וְאָמְנָם יֵשׁ כִּי עָלָה חֲלוֹם רַב־הוֹד בָּרֶשֶׁת,

בִּכְלוּב שִׁירָתִי שַׂמְתִּיו הַנָּאוָה בַחֲרוּזִים,

הִרְוֵיתִיו אֵשׁ גַּעְגּוּעִים עֲדִינִים וְעִזוּזִים,

הִשְׁקֵיתִיו דַּם נִשְׁמָתִי, הַיּוֹקְדָה, הַנִּרְעֶשֶׁת.


אַךְ, הָהּ! לֹא אַכִּירֶנּוּ… הָהּ, תָּמִיד מִדֵּי גִשְׁתִּי

לִרְאוֹת בּוֹ, יִבְכֶּה לִבִּי: הַאֻמְנָם זֶה חֲלוֹמִי,

שֶׁאֵלָיו הָמָה לֵילִי, שֶׁאֵלָיו שִׁוַּע יוֹמִי?

וְעַתָּה זָר וְחִוֵּר יְפַרְכֵּס דֹּם בְּרִשְׁתִּי…


כסלו תרפ"א



[בנשוב מים הרוח]

מאת

דוד שמעוני

בִּנְשֹׁב מִיָּם הָרוּחַ וַיִּקְדְּרוּ הַשְּׁחָקִים,

וַיּוּעַם אוֹר הַיּוֹם, וַתְּהִי אֲפֵלָה חִוְרָה.

וְאֵשׁ חֲזִיז לֹא צָפוּי אֶת עֵינַי פִּתְאוֹם עִוְרָה,

וְגֶשֶׁם עַלִּיז נִתַּךְ עַל הָרִים וַעֲמָקִים.


צְעִירֵי־בְרוֹשִׁים בְּהִירִים הִתְלַבְּטוּ לָעֲבָרִים

וּמָסָךְ רוֹטֵט, נוֹזֵל הִתְנַדְנֵד עַל הַכְּרָמִים,

וּסְחוּף קִלּוּחִים קָרִים וְנִדְהָם מִן הָרְעָמִים

טָס נֶשֶׁר דְּחוּף־הַסְּעָרָה אֶל קִנּוֹ שֶׁבֶּהָרִים.


אַךְ אַיָּם הָרֵי תְכֵלֶת, אֲפוּפֵי אֵד־נְהָרָה?

אֵי עֶדְנַת שִׂרְטוּטֵיהֶם הַקַּלִּים, הָאַוְרִירִים,

שֶׁגִלּוּ לִי תַעֲלוּמוֹת מִנּוֹף חֲלוֹמוֹת בְּהִירִים?

הֵם אָבְדוּ בָעֲנָנִים, הֵם נִמְזְגוּ בַסְּעָרָה…


הֵם פִּנּוּ אֶת מְקוֹמָם לְיֹפִי חָדָשׁ, אַחֵר,

לִיפִי עֲנָנִים קוֹדְרִים, מְרֻטְּשֵי בְרַק אֵיתָנִים…

הַמְשׁוֹרֵר! אַל תִּתְאַבֵּל, אִם גָּז חֲזוֹן עֲדָנִים:

מִקִּבְרוֹ יָצִיץ חָדָשׁ, וְאַף אִם גַּם יְאַחֵר…


טבת תרפ"א



[טוב לשכב]

מאת

דוד שמעוני


טוֹב לִשְׁכַּב עַל שְׂפַת הַיָּם

בְּיוֹם בָּצִיר רַךְ,

עֵת הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת וּפוֹסֶקֶת, נוֹשֶׁבֶת וּפוֹסֶקֶת,

עֵת עֲנָנִים מִתְכַּנְּסִים וּמִתְפַּזְּרִים, מִתְכַּנְּסִים וּמִתְפַּזְּרִים,

וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּסְתַּתֵּר לְרֶגַע, אַךְ כְּרֶגַע תּוֹפִיעַ שׁוּב

עִם אוֹרָהּ הַמָּתוֹק וְהַמְלַטֵּף –

טוֹב אָז לִשְׁכַּב עַל שְׂפַת הַיָּם,

עַל הַחוֹל,

לְהַבִּיט עַל הַמֶּרְחָבִים הַכְּחֻלִּים הַמִּתְנוֹעֲעִים כִּמְעַט קָט,

מִתְנוֹעֲעִים וּמִתְנוֹצְצִים,

טוֹב לְהַבִּיט בִּדְמָמָה וּלְהַרְהֵר:

כַּמָּה אֳנִיּוֹת חָלְפוּ עַל הַמֶּרְחָבִים הָאֵלֶּה,

כַּמָּה אֳנִיּוֹת צָלְלוּ פֹה בַמַּעֲמַקִּים,

כַּמָּה שְׁבָטִים וְעַמִים נִשְּׂאוּ עַל הַמֶּרְחָבִים הָאֵלֶּה,

מִי לַמִּלְחָמָה,

מִי לְהוֹשִׁיב אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת,

מִי לְגַלּוֹת תַּעֲלוּמוֹת,

אַךְ הֲנֶחְתְּמוּ עִקְבוֹתֵיהֶם עַל הַמֶּרְחָבִים הַכְּחֻלִּים?

אַךְ הֲנִשְׁאַר לָהֶם זֵכֶר עַל הַמֶּרְחָבִים הַכְּחֻלִּים?

הֵם חָלְפוּ יַחַד עִם הַגַּלִּים, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נִשָּׂאוּ,

הֵם גָּזוּ יַחַד עִם הָרוּחוֹת, אֲשֶׁר הֵפִיחוּ מִפְרְשֵׂיהֶם –

וְאַף עַל פִּי כֵן:

*

מַה יָּפֶה שִׁיר הַנֵּצַח שֶׁל הַיָּם

וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מַה־מָּתוֹק…


רחובות, טבת תרפ"א



[לא עץ אנחנו]

מאת

דוד שמעוני

לֹא עֵץ אֲנַחְנוּ,

כִּי אִם עָלִים.


הַאִם לֹא כְעָלִים

נִרְעֲדָה רִאשׁוֹנָה

לִפְנֵי כָּל רוּחַ,

אִם קְטַנָּה וְאִם גְּדוֹלָה?

הַאִם לֹא כְעָלִים

נֶחְרְדָה רִאשׁוֹנָה

אֶל כָּל סְעָרָה?

הַגֶּזַע עוֹדוֹ נָח,

הָעֲנָפִים שְׁלֵוִים,

וּכְבָר אֲנַחְנוּ רוֹעֲשִׁים,

רוֹעֲשִׁים…


וּבְבוֹא הַבָּצִיר,

תּוֹר שִׁלּוּמִים,

עֵת נָח הָעֵץ הֶעָיֵף מֵעֲמָלוֹ,

עֲמַל הַקַּיִץ,

מִתְעַנֵּג עַל זְהַב הַשַּׁלְוָה

שַׁלְוַת בָּצִיר,

הַמְבַשְּׂרָה לוֹ נְעִימוּת שְׁנָת אֲרֻכָּה,

בָּהּ שֵׁנִית יִצְבֹּר אוֹנִים לִפְרִיחָתוֹ

בְּבוֹא תוֹר פְּרִיחָה חָדָשׁ –

הַאִם אֲנַחְנוּ, עָלִים דַּלִּים, קַלִּים,

אִם לֹא נִתְגּוֹלֵל אָז כְּסְחִי רִקָּבוֹן,

לְכָל רַגְלַיִם מִרְמָס,

כְּסֵמֶל חֹסֶר־אוֹנִים גַּם בַּמָּוֶת?…


רחובות, אדר א' תרפ"א



[מה מוזר זה]

מאת

דוד שמעוני

מַה־מּוּזָר זֶה הַבֹּקֶר הַחֲרִישִׁי,

מַה־מּוּזָר זֶה הָעֶצֶב וּמַה־זָּךְ…

הַחַיִּים כְּמִתְאַפְּקִים. לַהַב אִשִּׁי

לֹא יַעֲלֶה וְלֹא יִשְקַע, כִּי אִם נָח.


לֹא זֹהַר וְלֹא צְלָלִים, נֹגַהּ חִוֵּר.

לֹא שֵׁנָה, לֹא יְקִיצָה, לֹא חֲלוֹם.

מַה־זָּר לְפִתְאֹם לִבִּי! רוֹאֶה־עִוֵּר

גַּם יִרְעַד, גַּם לֹא יִרְעַד עַל־פְּנֵי תְהוֹם…


וְאֵד־לֹא־אֵד בָּאֲוִיר הָאֲבִיבִי.

הָעוֹלָם גָּלוּי נִסְתָּר. כְּבִשְׁנָת.

כְּאִלּוּ לֹא הַחַיִּים אֶרְאֶה סְבִיבִי,

כִּי אִם אֶת בָּבוּאָתָם הַנִּפְלָאת…


אדר א תרפ"א



[מה נאה אילן זה]

מאת

דוד שמעוני

מַה־נָּאֶה אִילָן זֶה! מַה־יָּרֹק בּוֹ כָל עָנָף!

מַה־זָּקוּף בּוֹ הַגֶּזַע! מַה־גֵּאָה הַצַּמֶרֶת!

אַךְ לָמָּה בוֹ לֹא נִשְׁמַע קוֹל צִפּוֹר מְשׁוֹרֶרֶת?

אַךְ לָמָּה בֵין עֲנָפָיו לֹא נִרְאֶה הִבְהוּב כָּנָף?


מַה־נָּאֶה פֶּרַח זֶה! לְמַרְאוֹ עַיִן תָּשִׂישׂ!

מַה־יָּפָה גִזְרַת טְרָפָיו, מַה־פֶּלִאית רִקְמַת צְבָעָיו!

אַךְ לָמָּה לֹא יִתְעַלֵּס בֵּין עָלָיו פַּרְפַּר זָהָב?

אַךְ לָמָּה דְבוֹרָה צְמֵאָה לֹא תֵשְׁתְּ מִכּוֹסוֹ עָסִיס?


אֲהָהּ! מִנְּיָר עֲשׂוּיִים הַפֶּרַח גַּם הָאִילָן.

וְהָמוֹן תָּם יִתְפַּלֵּא: “הֶאָח! מָה הֵמָּה יָפִים!”

אַךְ דְּבוֹרִים לֹא תִרְוֶינָה מִפְּרָחִים מְזֻיָּפִים,

וְלֹא עֲלֵיהֶם יַעֲרוּ צִפָּרִים צְלִילִי גִילָן.



אִם נִרְדַּם יָם נֶאְדָּרִי...

מאת

דוד שמעוני

אִם נִרְדַּם יָם נֶאְדָּרִי וְסַעַר גַּל לֹא יָנַע,

שָׁוְא תִּשֹּׁב בּוֹ: לֹא יֵעוֹר הַיָּם מִנְּשִׁיבוֹתֶיךָ!

אִם רוּחַ קָדְשְׁךָ, הַמְשׁוֹרֵר, סָר מִמֶּךָ –

אֶת רֹאשְׁךָ הַרְכֵּן דּוּמָם וְחַכֵּה וְהִכָּנַע.


בְּשַׁלְהֲבוֹת אֵשׁ זָרָה אֶת לִבְּךָ אַל תְּלַבֶּה,

אַל תָּעִיר לִבְלִי־עִתָּהּ אֶת נַפְשְׁךָ הַנָּמָה!

רַק צֶמַח דַּל וּמִצְעָר יְלַבְלֵב בַּחֲמָמָה,

עֵת סָבִיב תִּשְׁלַט קָרָה וְאֹפֶל־עַד יִתְעַבֶּה.


אַךְ אִילָן גֵּא וְחָסֹן לְשֶׁמֶשׁ־עָל יְחַכֶּה

וְנִכְנָע יָכֹף רֹאשׁוֹ לְרוּחוֹת־חֹרֶף קָרִים:

מִתַּחַת כְּסוּת הַקֶּרַח בּוֹ כֹּחוֹת רָז נִצְבָּרִים,

עַד יִצְחַק אָבִיב חָדָשׁ וְאוֹר־בְּלִי־גְבוּל יְפַכֶּה…


אדר ב', תרפ"א



לְחַיִּים אַרְלוֹזוֹרוֹב

מאת

דוד שמעוני

נָתַתָּ לִבְּךָ, מֹחֲךָ, וּבָאַחֲרוֹנָה גַּם הַדָּם –

מַה עוֹד, אָח יָקָר, יָכֹלְתָּ תֵּת לָעָם?


חַיִּים לוֹהֲטִים, מַמְרִיאִים, וּמוֹת קְדוֹשִׁים בְּלֹא עֵת

מַה עוֹד יָכֹל יִשְׂרָאֵל לִבְחִירֵי בָנָיו תֵּת?


כ“ד סיון תרצ”ד



דַּיָּג

מאת

דוד שמעוני

עַל שְׂפַת הַיָּם יָנוּחַ הַדַּיָּג בַּצָּהֳרָיִם.

מַה־מָּתוֹק אוֹר־הַשֶּׁמֶשׁ! הַמְּנוּחָה מַה־נָּעֵמָה!

עֲנָנוֹת צְחוֹרוֹת שָׁטוֹת בַּתְּכֵלֶת הָרוֹמֵמָה

וּקְהַל נְגֹהוֹת זַכִּים מְרַחֵף עַל הַמָּיִם.


יֵשׁ שִׁכְשׁוּךְ גַּל יִשָּׁמַע וּמַשַּׁק שֶל סְנַפִּירִים,

יִתְבַּעְבְּעוּ הַמַּיִם וְהִבְהִיק זְהַב־קַשְׂקֶשֶׂת.

הָקִיצָה, דַּיָּג עָצֵל! קוּם חִישׁ וּפְרֹשׂ הָרֶשֶׁת!

אַךְ נָעֲמָה הַמְּנוּחָה בְּצָהֳרֵי־יוֹם הַבְּהִירִים.


וְיֵשׁ גַּם אֲשֶׁר יַשְׁלִיךְ בִּצְחוֹק לַמַּיִם חַכָּה,

וְדָג מְפַרְכֵּס, מַזְהִיר, חִישׁ יַעֲלֶה בַעֲמָלוֹ,

אַךְ שׁוּב בִּצְחוֹק־נְדִיבוּת לַמַּיִם יִזְרֹק שְׁלָלוֹ,

וְשׁוּב יִתְעַנֵּג דּוּמָם עַל נֹעַם שַׁלְוָה זַכָּה.


בִּנְגֹהוֹת צָהֳרֵי חֶלְדִּי, עֵת רוֹגְעוֹת דֹּם הַתְּהוֹמוֹת,

עַל שְׂפַת הַיָּם, יַם חַיַּי, אֶתְעַנֵּג עַל הַדְּמָמָה.

מַחֲשָׁבוֹת בָּאוֹת, דּוֹאוֹת כָּעָב בִּתְכֵלֶת רָמָה,

כְּדָגִים שׁוֹקְעִים־עוֹלִים יְפַרְכְּסוּ חֲלוֹמוֹת.


וְיֵשׁ אֲשֶׁר יֵאָחֵז בְּסִבִכֵי רֶשֶׁת נַפְשִׁי

חֲזוֹן עֲדָנִים פֶּלִאי, פְּאֵר וּנְהָרָה יַעַט,

אַךְ עָצֹר בּוֹ לֹא אֶעֱצֹר, אֶל שְׁלַל הַהוֹד לֹא אַעַט,

רַק אֶרְאֶה בוֹ וְאֶעֱלֹץ וְאֶשְׁלַח אוֹתוֹ חָפְשִׁי…


ניסן, תרפ"א



מַעְיָנִים

מאת

דוד שמעוני

בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה אַט רָנוּ מַעְיָנִים מִסִּתְרֵי מַעֲמַקִּים

וַיְבַשְּׂרוּ לַנְּשָׁמָה תַּעֲנוּגוֹת נִפְלָאִים, עֲנֻגִּים וְזַכִּים.


וְאוּלָם אַף פַּעַם לֹא שָׁמְעָה עַד תֻּמּוֹ אֶת שִׁיר הַמַּעְיָנִים,

כִּי נָסְכוּ עָלֶיהָ הַצְּלִילִים הַזַּכִּים תַּרִדֵמַת־עֲדָנִים.


אַךְ קִוְּתָה: בְּנוּחָהּ מִלֵּאוּת הַנְּדוּדִים וְחָלְפָה הַתְּנוּמָה,

אָז תִּסְפֹּג אֶת שִׁירַת־הַבְּדֹלַח הַזַּכָּה עַד תֻּמָּהּ, עַד תֻּמָּהּ…


אַךְ הִנֵּה נֵעוֹרוּ הָרוּחוֹת שֶׁנָּמוּ וַתָּדָץ סְעָרָה,

וַיַּעַן לְקוֹלָהּ הַיָּם מִתְּהוֹמוֹתָיו בִּשְׁאָגָה נֶאִדָּרָה.


וְאַיֵּה תַרְדֵּמָה? אֵי לֵאוּת? הַנְּשָׁמָה חֲדָשָׁה וְשָׂשָׂה.

עַל כַּנְפֵי הַסְּעָרָה הִיא שָׁרָה נִסְעָרָה, הִיא טָסָה נַעֲלָסָה.


וּבְשַׁאֲגַת הָרֶגַע שֶׁל יַם הַחֲלִיפוֹת לָנֶצַח הֵמִירָה

אֶת שִׁיר הַמַּעְיָנִים, אֶת רִנַּת הַנְּצָחִים הַזַּכָּה, הַטְּמִירָה…


תרפ"א



כִּסְפִינָה נָמָה

מאת

דוד שמעוני

כִּסְפִינָה נָמָה, בְּלִי נִיד מִפְרָשִׂים,

נִשְׁמָתִי רוֹגְעָה בְצָהֳרֵי־יוֹם,

כְּאִלּוּ נָשָׁה הַיָּם סוּפוֹתָיו,

כְּאִלּוּ קָפְאָה לָעַד הַתְּהוֹם.


יֵשׁ רוּחַ רֶגַע לְאִטּוֹ יַחֲלֹף

וְגַל בִּשְׁנָתוֹ יְרַטֵּט דֹּם,

יִזְדַּעְזַע מִפְרָשׂ כְּנִזְכָּר פִּתְאֹם

בְּרֶמֶז רָזִים, בְּצֵל חֲלוֹם.


אַךְ טֶרֶם יִזְכֹּר חֲלוֹמוֹ כֻלּוֹ,

אַךְ טֶרֶם יִתְפֹּשׂ הַסּוֹד עַד תֹּם –

וְגָז הָרוּחַ. וְשׁוּב תַּרְדֵּמָה,

כְּאִלּוּ קָפְאָה לָעַד הַתְּהוֹם.


ניסן תרפ"א



עַל קֶבֶר

מאת

דוד שמעוני

לי. ת


נוּחָה, רֵעַ,

מִשְּׁכוֹל וְכִשָּׁלוֹן

בְּחֵיק הַחִדָּלוֹן,

בִּדְמִי הַתַּעֲלוּמָה…

נוּמָה, יָגֵעַ,

נוּמָה.


כְּאָז כְּעַתָּה

מְרַטְּטִים כּוֹכָבִים,

מִתְלַחֲשִׁים עֲשָׂבִים.

וּצְחוֹק וְרִנָּה.

מַתָּ – – מַתָּ – –

וְלֹא אָבִינָה…


נַפְשִׁי בְלִי רֶגֶשׁ.

לֹא בוֹכָה, לֹא קוֹבֶלֶת,

רַק דֹּם תּוֹחֶלֶת

תְּהַבְהֵב עֲמוּמָה:

אוּלַי עוֹד נִפָּגֶשׁ –

נוּמָה.


רחובות, אייר תרפ"א



[כל הלילה בכתה]

מאת

דוד שמעוני

כָּל הַלַּיְלָה בָכְתָה צִפּוֹר

בְּכִיָּה מְשַׁעֲמֶמֶת.

כָּל הַלַּיְלָה זָעֲפָה נַפְשִׁי

הָאִלֶּמֶת.


הוֹי חִדְלִי, חִדְלִי, צִפּוֹר אֱוִילָה,

לִשְׁפֹּךְ לַדּוּמִיָּה

גְּנִיחוֹתַיִךְ הַתְּפֵלוֹת, אֲשֶׁר כָּל אַחַת

דּוֹמָה לַשְּׁנִיָּה.


אַךְ בִהְיוֹת הַבֹקֶר וְהַשֶּׁמֶשׁ יָצְאָה

וְהַצִּפּוֹר דָּמָמָה,

שָׁמַעְתִּי שֵׁנִית אֶת בִּכְיָהּ הַתָּפֵל

מִתְּהוֹם הַנְּשָׁמָה…


תמוז, תרפ"א



רוֹמַנְס

מאת

דוד שמעוני

עַל אֵלָה צְעִירָה וּמְלַבְלְבָה

נִשְׁעַן אַלּוֹן בְּנָפְלוֹ.

הִיא הָיְתָה צְעִירָה וּמְלַבְלְבָה,

הוּא הָיָה זָקֵן וְנִחָר.


וְנִשְׁעָן לָאֵלָה הַמְּלַבְלְבָה

חָלַם הָאַלּוֹן הַזָּקֵן:

"בָּאֵלָה הַמְלַבְלְבָה אֶדְבְּקָה

וְהָיְתָה לִי עֶדְנָה בִגְלָלָהּ".


אַף חָלְמָה הָאֵלָה הַמְלַבְלְבָה:

"מַה־נֶהְדָּר הָאַלּוֹן הָעַתִּיק!

מַה־טּוֹב, כִּי נְעוּרַי אַקְרִיבָה לוֹ

וְטַלְלֵי אִבִּי אַשְׁקֶנּוּ…"


וְרוּחוֹת הָאִביב רַק שָׂחֲקוּ,

וְרוּחוֹת הָאָבִיב הִתְעַלְּסוּ,

אַלּוֹנִים צְעִירִים הִתְלַחֲשׁוּ,

הֵנִיעוּ בִמְשׁוּבָה בַדֵּיהֶם.


וְרוּחוֹת הָאָבִיב רַק שָׂחֲקוּ,

וְרוּחוֹת הָאָבִיב הִתְעַלְּסוּ,

הָאֵלָה הַצְּעִירָה, הַמְלַבְלְבָה

הֵנִיעָה בַדֶּיהָ הַיִרֻקִּים.


הַאֻמְנָם הִיא נָעָה בְשַׂחֲקָהּ

לְפִטְפּוּט הָרוּחַ הַשּׁוֹבָב?

אוֹ אוּלַי לִשְׁמוֹעַ הִשְׁתּוֹקְקָה

אֶת לַחַשׁ הָעֵצִים הַצְּעִירִים?


אַךְ הֵנָּה וָהֵנָּה הִתְנוֹעֲעָה

בְּחֶדְוָה הָאֵלָה הַצְּעִירָה.

מַה־נִּרְתַּע הַזָּקֵן? מָה רוֹעֵד הוּא?

וַיִּפֹּל לָאָרֶץ בִּנְאָקָה…


עַל אֵלָה צְעִירָה וּמְלַבְלְבָה

נִשְׁעַן אַלּוֹן בְּנָפְלוֹ.

הִיא הָיְתָה צְעִירָה וּמְלַבְלְבָה,

הוּא הָיָה זָקֵן וְנִחָר…


תמוז, תרפ"א



לֶקֶט

מאת

דוד שמעוני

דְּמָמָה וּנְהָרָה. תֵּימָנִית יְשִׁישָׁה מְקוֹשְׁשָׁה שׂוֹכוֹת יְבֵשׁוֹת לִבְעֵרָה,

גַּבָּהּ הַכָּפוּף בֵּין יֶרֶק הַגְּפָנִים מַשְׁחִיר וּמַבְהִיק בְּזָהֳרֵי־הַבָּצִיר.

נֶכְדָּהּ הַשְּׁחַרְחַר עִם פֵּאוֹת־תַּלְתַּלִּים נֶאֱחָז בָּאֲוִיר בְּסִבְכֵי הַתְּאֵנָה,

פְּרוּסַת פַּת־קֵיבָר בְּשִׁנָּיו, וְקוֹטְפוֹת יָדָיו הַזְּרִיזוֹת אַחֲרוֹנֵי הַפֵּרוֹת

צִפּוֹר הִתְפָּרְצָה מִמַּעֲבֵה הַתְּאֵנָה, צִפְצְפָה פִּתְאוֹם בְּשֶׁקֶט הָעוֹלָם,

יָרְדָה לָאָרֶץ הַחַמָּה וְנִקְּרָה פְתוֹתֵי הַלֶּחֶם, שֶׁנָּפְלוּ לְמָטָּה.

אַף גַּם אָנֹכִי נִלְוֵיתִי לַמְלַקְּטִים, דּוּמָם בְּשָׁכְבִי עַל גִבְעַת הַכֶּרֶם:

שְׂרִידֵי הַקַּיִץ לִי אֶלְקְטָה חֶרֶשׁ, זָהֳרֵי הַבָּצִיר הָרַכִּים, הַשְּׁלֵוִים…


חשון, תרפ"א



נַחַל שֶׁחָרַב

מאת

דוד שמעוני

נַחַל שֶׁחָרַב… אֲבָנִים לְבָנוֹת, חֲרוּכוֹת מִשֶּׁמֶשׁ, מְרַפְּדוֹת עֲרוּצְךָ,

שָׁמָּה, בַחֹרֶף, בְּרֶדֶת הַגְּשָׁמִים, זֶרֶם עַז, פֶּרֶא הִתְפַּתֵּל וְסָעַר.

עַלִּיז גִּלְגַּלְתָּ מֵימֶךָ בֵּין פְּרָחִים, רָעוּ עֲדָרִים עַל שְׂפָתְךָ הַיְרֻקָּה,

נַעַר הָרוֹעִים, עוֹר־כְּבָשִׂים עַל גַבּוֹ, שִׁפְשֵׁף אֶת רַגְלוֹ בְגַלְךָ הַבָּהִיר


עַתָּה שָׁמַמְתָּ, גְּדוֹתֶיךָ חֲשׂוּפוֹת. זָעוֹת לְטָאוֹת עַל חוֹלָן הַלּוֹהֵט.

שְׁרִיקַת עֲדָרִים נָדַמָּה, וּבוֹדֵד אֵשֵׁב בֵּין אַבְנֵי עֲרוּצְךָ הֶחָרֵב.

אָהֹב אָהַבְתִּי בַחֹרֶף הָרַעֲנָן יֶרֶק גְּדוֹתֶיךָ וּבְדֹלַח גַּלֶּיךָ,

עַתָּה בַקַּיִץ, כִּי עָיֵף לְבָבִי, טוֹב לִי לְנַמְנֵם עַל חוֹלְךָ הַלּוֹהֵט.


חשון, תרפ"ב



אֵגֶל

מאת

דוד שמעוני

בַּשָּׂדֶה הֶחָרוּשׁ אֵשֵׁב עַל אֶבֶן לְבָנָה

יְבֵשָׁה וְחַמָּה מִזָּהֳרֵי כִסְלֵו.

הָעוֹלָם יִשְׁלָו.

תְּכֵלֶת עֲמֻקָּה וְרָוָה. אֵין צֵל וַעֲנָנָה.


עָיַפְתִּי מִשּׁוֹטֵט בָּאָרֶץ הַבְּהִירָה,

הַזֹּהַר הֶלְאַנִי, שִׁכְּרַנִי כְיַיִן;

אַךְ צָמֵא אָנֹכִי וּמִסָּבִיב אֵין עַיִן,

גַּם עָמְדָה מִנַּשֵׁב הָרוּחַ הַקְּרִירָה.


רַק אֵגֶל טַל אֶחָד מִתְנוֹצֵץ כַּפְּנִינָה

בְּצֵל הַשְּׁקַעֲרוּרִית שֶׁל אֶבֶן מוֹשָׁבִי,

וּצְמוּדָה לוֹ עֵינִי, וְשׁוֹאֵב מִמֶּנּוּ לְבָבִי

רַעֲנַנּוּת וְצִנָּה

וְלֵחַ־מַעְיָנִים,

כְּאִלּוּ זֶה הָיָה זֶרֶם־אֵיתָנִים…


כסלו, תרפ"ב



[מברק הרזים]

מאת

דוד שמעוני


מִבְּרַק הָרָזִים אֲשֶׁר לְאַבְנֵי הַחֵן

יְפַרְכֵּס לִקְרָאתִי בִּתְלוּנָה חֲשָׁאִית

אוֹר עֵינָיו הַכָּבוֹת שֶׁל הַלּוֹטֵשׁ הַמִּסְכֵּן,

אֲשֶׁר לָטַשׁ וְלָטַשׁ אֶת אַבְנֵי הַחֵן

עַד עֲבוֹר כָּל אוֹר עֵינָיו אֲלֵיהֶן.


וּבֵין שׁוֹשַׁנֵּי הַפֶּלֶא אֲשֶׁר לְרִקְמַת־הַיְקָר

אַכִּיר גַּם אֶת פִּרְחֵי הַלַּעֲנָה,

הִצְמִיחוּם דִּמְעוֹת הָרוֹקֶמֶת הָעֲנִיָּה,

בְּזָכְרָהּ אֶת עוֹלָלָהּ הַחִוֵּר,

הַצּוֹעֵק מֵרָעָב בַּמַּרְתֵּף הַקָּר.


אַךְ מִתּוֹךְ מַנְגִּינוֹתֵיכֶם הַנִּשְׂגָּבוֹת, מְשׁוֹרְרִים,

מַנְגִּינוֹת בְּנֵי־אֵלִים,

עַל הַהוֹד וְעַל הַדְּרוֹר

וְעַל זֹהַר הַנֶּצַח –

מִי יִשְׁמַע גַּם אֶת אַנְחַתְכֶם

הַמָּרָה, הַפְּשׁוּטָה,

אַנְחַת בָּשָׂר וָדָם,

עַל שְׂעוֹרָה שֶׁאָזְלָה מִכַּד

וְעַל גַּחֶלֶת אַחֲרוֹנָה, שֶׁכָּבְתָה בָאָח…


טבת, תרפ"ב



[זה מוסר אכזר]

מאת

דוד שמעוני

זֶה מוּסָר אַכְזָר, זֶה גּוֹרַל קְלָלָה,

אֵל נוֹקֵם מִנָּה לִבְחִיר לְבָבוֹ:

"הָאָרֶץ תִּרְאֶה בְעַיִן כָּלָה,

אֲבָל אֵלֶיהָ לָעַד לֹא תָבוֹא!"


אַךְ יֵשׁ מְאֵרָה פִי שִׁבְעָה רָעָה,

הַלֵּב יִתְפַּלֵּץ, כִּי יִזְכֹּר אוֹתָה;

לָבוֹא לָאָרֶץ, אֶל הַנִּפְלָאָה,

וְלֹא לִרְאוֹתָהּ, וְלֹא לִרְאוֹתָהּ…


אֶל נוֹף חֲלוֹמִי כְסוּפָה טַשְׁתִּי,

הָאֲוִיר צִלְצֵל מִמְּחִי אֶבְרָתִי,

וְלֹא נִדְהַמְתִּי וְלֹא נוֹאַשְׁתִּי,

עֵת כְּנָפִי עָיְפָה מֵעֹז טִיסָתִי.


אַךְ בְּהַגִּיעִי אֶל נוֹף חֲלוֹמִי

בְּאַף וְיָגוֹן קִלַּלְתִּי יוֹמִי:

הֵן זֶהוּ נוֹפִי – וְהוּא אֵינֶנּוּ,

הֵן עֵינִי פְקוּחָה – וְלֹא אֶרְאֶנּוּ…


שבט, תרפ"ב



יֵשׁ נִשְׁמַת עוֹלָם...

מאת

דוד שמעוני

יֵשׁ נִשְׁמַת־עוֹלָם, מַעְיַן כָּל הַנְּשָׁמוֹת,

מִמֶּנָּה יוֹנְקָה נִשְׁמַת כָּל יְצוּר,

מִמֶּנָּה יוֹנְקִים שְׁחָקִים וַאֲדָמוֹת,

וּכְרוּב, וְאִישׁ, וְחַי, וְעֵץ, וְצוּר.


אֲבָל גַּם נִשְׁמַת־תֵּבֵל הָאַדִּירָה

יֵשׁ תֶּחֱלֶה פִּתְאוֹם – מַדְוָהּ מִי יְתַן?

מִי יָסִיר כְּסוּת מֵחִידַת־חִידוֹת טְמִירָה?

מִי יִקְרָא שֵׁם לָזֶה אֲשֶׁר לֹא כָאן?


אַךְ אִם בַּמַעְיָן מָוֶת – לֹא יִמָּלֵט

כָּל מִי אֲשֶׁר מִמֵּימָיו יֵשְׁתְּ מֵאוּם,

וְנִשְׁמַת תֵּבֵל רַבָּה כִּי תֵחָלֶה –

וְחָלָה אִתָּהּ יַחַד כָּל הַיְקוּם.


מַזָּרוֹת פִּתְאוֹם יֶחֶוְרוּ כַּמָּוֶת

וּפִתְאוֹם יֵשׁ שֶׁיֶּאְדְּמוּ כַדָּם,

וְכוֹכַב־שֵׁבֶט יַחְפֹּץ זְנַב־שַׁלְהֶבֶת,

כְּנָכוֹן בּוֹ לְטַאטֵא שַׁחַק רָם.


וְחוֹלְלָה הָאָרֶץ מָחוֹל פֶּרֶא,

אוֹקְיָנוֹס יָפִיר חֹק וְעָבַר גְּבוּל;

וְשָׁבְתוּ קַיץ, חֹרֶף. קָצִיר, זֶרַע,

הַמּוֹעֲדִים חֲקָקָם שׁוֹכֵן־זְבוּל.


בְּעֶצֶם תּוֹר הַקֹּר וְהַקִּפָּאוֹן

עֲדֵי־נִצָּנָיו יַעְדֶּה עֵץ־הַגָּן,

אַךְ בָּא הַשֶּׁבֶר יַחַד עִם הַגָּאוֹן:

כְּפָּרְחוֹ כֵּן גַּם יִבֹּל קֹדֶם זְמָן.


וְאָדְמָה נִצַּת־דֻבְדְּבָן הַצְּחוֹרָה,

וּפָרָג לוֹהֵט יַלְבִּין מִנִּי סִיד,

וְאֶבֶן אִלְּמָה תָחוֹג כַּשִׁכּוֹרָה,

וְנָהָר שׁוֹטֵף יַעֲמֹד מִבְּלִי נִיד.


וְנֶשֶׁר יֶשִׁי טִיסַת־עֹז נִסְעֶרֶת,

וְכִבְשָׁה תַמָה פִּתְאוֹם תִּלְטֹשׁ שֵׁן,

וּמְאוּרַת־חָשְׁכָּהּ תַּעֲזֹב חֲפַרְפֶּרֶת

וְעַל מְרוֹמֵי־הָרִים תִּבְנֶה קֵן.


אָז רוּחַ־עִוְעִים תֵּעָר גַּם עַל אָדָם

וְנָע כְּעִוֵּר בַּעֲרָפֶל עָב;

יוֹם־יוֹם אֱלִילִים יִבְרָא וַעֲבָדָם,

אַף גַּם יוֹם־יוֹם יְנַתְּצֵם בְּשֶׁצֶף־אָף.


וְסֻכְסְכוּ וְתֻעְתְּעוּ הָעַמִּים,

וְגוֹי אֶל גּוֹי יְנוֹסֵס נֵס־הַקְּרָב,

וְדַם וּדְמָעוֹת יִשְׁטְפוּ כַיַּמִּים,

אָח יַעֲקֹב אָח וּבֵן יְרַצַּח אָב.


וְנָבְקָה רוּחַ שָׁפָל וְגָבֹהַּ,

גַּם חַכְמֵי־אֵל לֹא יוּכְלוּ אָז עֲמֹד,

וְאִם יִשָּׁאֵר אֶחָד קְדוֹשׁ אֱלֹהַּ,

אֶל אַפְסֵי־צִיָּה יַרְחִיק חִישׁ נְדוֹד.


וְטֶרֶם נִיצוֹץ אַחֲרוֹן בּוֹ יְדֹעַךְ

אֶת שִׂיחוֹ יִשְׁפֹּךְ חֶרֶשׁ לִפְנֵי אֵל,

אַךְ לֹא עַל תִּקּוּן נָפְשׁוֹ יָרִיד שְׁחוֹחַ

וְאַף כִּי גַם לְאוֹרָהּ אוֹרֵב צֵל,


וָלֹא עַל נֶפֶשׁ־בֵּיתוֹ, נֶפֶשׁ אֻמּוֹ,

וְאָף גָּם לֹא עַל נֶפֶשׁ עָם וָעָם –

עַל מַדְוֵה נִשְׁמַת־תֵּבֵל יֵבְךְּ נְאוּמוֹ

וּבְעַד תִּקּוּנָהּ יִיצַק לַחַשׁ חָם…

רחובות, שבט תרפ"ב


[בְּלֵיל חִוֵּר]

מאת

דוד שמעוני

בְּלֵיל חִוֵּר, הַלֵּב אָז לֹא עֵר וְלֹא נָם

הִקְשַׁבְתִּי לְרִנַּת הַיָּם.

מֵרִנּוּן הַנְּצָחִים הַנִּשְׂגָּב וָחָי

קוֹל עָצוּב הִתְגַנֵּב אֵלָי.


כֹּה יֵשׁ וְאֶל מִשְׁתֶּה כְּלִיל חֶדְוָה וָזִיו

בָּא עָנִי וּמְאֵרָה בְּפִיו.

כֹּה יֵשׁ, עֵת הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹטֶפֶת הַגָּן,

צֵל יַחֲלֹף, לֹא נוֹדַע מֵאָן.


בְּלֵיל חִוֵּר, אָז בּוֹדֵד הָעוֹלָם כַּגֵּר,

הַלֵּבָב לֹא נָם וְלֹא עֵר,

סָפַגְתִּי מִתְּהוֹמוֹת אוּקְיָנוֹס הַשָּׁר

הֵד נוּגֶה, לֹא צָפוּי וָזָר:


בְּכִי עָנֹג חֲרִישִׁי הַמְרַחֵף וָצָף

וּתְלוּנָה סוֹעֶרֶת בְּאָף,

אֲנָחָה מִתְאַפְּקָה עַל כְּזַב הַחֲלוֹם

וּקְלָלָה נוֹקֶבֶת עַד תְּהוֹם.


אַט הָמוּ עֲיָנוֹת כִּבְדֹלַח לַזֹּךְ

וּמַכְאוֹב בְּבִכְיָם וָרֹךְ:

"בְּאַהֲבָה וָרֶטֶט הֵבֵאנוּ לַיָּם

אֶת שִׁיר גַּעְגּוּעֵינוּ הַתָּם,


אַךְ צָלַל שִׁירֵנוּ בְּשִׁיר־הָעֲיָם,

בִּזְמִיר־הָעֱזוּז שֶׁל הַיָּם…

לֹא נוֹסִיף לָשִׁיר עוֹד… הַיָּם רַק לְבַד

מְרַנֵּן אֶת רִנַּת הָעַד".


מַר סָפְדוּ נְהָרוֹת, גִבּוֹרִים לִשְׁטֹף,

בְּחָרוֹן וְעֶלְבּוֹן אֵין־סוֹף:

"לַיָּם חֲשַׁבְנוּהוּ אָח כַּבִּיר־אֱיָל,

הֵבֵאנוּ שִׁירֵנוּ עַל גָּל.


אַךְ בָּלַע גַּלֵינוּ בְּגַאֲוָה וָרוּם

וְלוֹ לֹא נֶחְשַׁבְנוּ בִמְאוּם.

לֹא נוֹסִיף לָשִׁיר עוֹד, הַיָּם רַק לְבַד

מְרַנֵּן אֶת רִנַּת הָעַד".


בְּלֵיל חִוֵּר, הַלֵּב אָז לֹא עֵר וְלֹא נָם,

הִקְשַׁבְתִּי לְרִנַּת הַיָּם.

בַּדְּמָמָה הַחִוְרָה הַנֵּצַח דֹּם שָׁר

אֶת שִׁירוֹ הַחוֹגֵג הַקָּר.

רחובות תרפ"ב


[בְּלִי הֶרֶף מְפַכִּים]

מאת

דוד שמעוני

בְּלִי הֶרֶף מְפַכִּים

מַעְיָנִים נִסְתָּרִים,

נִגָּרִים וְשָׁרִים.


הַאִם הֵמָּה שָׁרִים

עַל חַיִּים נִסְעָרִים

בִּתְכֵלֶת מֶרְחַקִּים?


אוֹ אוּלַי הֵם שָׁרִים

עַל שַׁלְוַת הַקְּבָרִים,

עַל דְּמִי הַמַּעֲמַקִּים?


עֲנֻגִּים וְזַכִּים

נִגָּרִים וְשָׁרִים

מַעְיָנִים נִסְתָּרִים

תרפ"ב


לֹא אַוְּזֵי הַבָּר הֵמָּה אֵלֶּה...

מאת

דוד שמעוני

לֹא אַוְּזֵי הַבָּר הֵמָּה אֵלֶּה, הַטָּסִים לְאַרְצוֹת הַנֶּגֶב

וְצוֹרְחִים בֵּין עָבֵי עֹפֶרֶת הַמְכַסִּים אֶת שַׁחַק סוֹף־תִּשְׁרֵי,

עֵת מַרְאֵה נְחשֶׁת עֲמוּמָה לַשֶּׁמֶשׁ הַשּוֹקְעָה בֶעָנָן

וּמְסָעֵר הָרוּחַ הַצְּפוֹנִי עֲרֵמוֹת עֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת…

לֹא! אֵלֶּה זִכְרוֹנוֹת נִשָּׂאִים מִתְּהוֹמוֹת נִשְׁמָתִי הַלֵּאֶה

וּמְפַלְּסִים נְתִיבָה לְבָנָה בֵּין עָבִים הַמְכַסִּים סוֹף יָמַי,

וּבוֹדְדִים הֵמָּה נֶאֱנָקִים בָּאֹפֶל הַהוֹלֵךְ וְכָבֵד,

בַּקָּרָה הַהוֹלְכָה וְגוֹבְרָה, זוֹ קָרַת הַחֹרֶף הַקָּרֵב…


לֹא עִשְׂבוֹת עֲרָבָה הֵם אֵלֶּה, שֶׁשָּׂרְדוּ מִשִׁפְעַת הַקָּיִץ,

הַנּוֹבְלִים גַּלְמוּדִים וּכְפוּפִים וְעֵינָם כְּעֵין הַחֲלֻדָּה,

נִסְעָרִים מִגְּשָׁמִים עֲקָרִים, מְטֻלְטְלֵי רוּחוֹת נִזְעָמִים,

וְנֵץ הָעֲרָבָה הַגַּלְמוּד יַצְרִיחַ עֲלֵיהֶם עֲגוּמוֹת…

לֹא! אֵלֶּה הֵם סְפִיחִים מִזְדַּקְרִים מִשַּׁדְמַת נִשְׁמָתִי הַנְּשַׁמָּה,

רוֹשׁ דְּמָעוֹת אַחֲרוֹנוֹת הִצְמִיחָם, נִגָּרוֹת בְּלֵילוֹת עֲלָטָה,

כָּל כַּנְפֵי הָרְנָנִים יְצָאוּם, רַק עוֹרֵב הַבְּדִידוּת הַזָּקֵן

יִתְנַדְנֵד עֲלֵיהֶם צְרוּד־גָּרוֹן וְסָפַק אֶת כְּנָפָיו בְּלִי כֹחַ.


לֹא אֵדֵי הַקֶּטֶב הֵם אֵלֶּה, הָעוֹלִים מֵאַגְמֵי הָרָקָב

וּמְרַטְּטִים זָרִים וְחִוְרִים בִּנְגֹהוֹת הַסַּהַר הַפָּגוּם

כִּרְפָאִים עֲטוּפֵי תַּכְרִיכִים הָעוֹזְבִים קִבְרוֹתָם בַּלַּיְלָה

וְנָדִים בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים עֲצוּמֵי־עֵינַיִם וְאִלְּמִים…


לֹא! אֵלֶּה הֵם בַּלְהוֹת הֶעָבָר וּפַחֲדֵי הֶעָתִיד הָאוֹרֵב,

כָּל אֵימֵי חִדָּלוֹן וָחֶלֶד, הֲוָיָה וְאֶפֶס־הֲוָיָה,

מְסֻכְסְכֵי־טְרוּפֵי־דִמְיוֹנִי, זֶה מִשְׂחַק דִּמְיוֹנִי הָאַחֲרוֹן

בְּלֵילוֹת־סְתָו לְלֹא שֵׁנָה, בְּשַחֲרֵי־סְתָו לְלֹא תִקְוָה…

תרפ"ב


בַּצֹּרֶת

מאת

דוד שמעוני

א

כְּמֵתוֹת רוֹבְצוֹת הָעֲנָנוֹת.

הַאֻמְנָם עוֹד לֹא בָא הַמּוֹעֵד?

הִתְקַדְּרוּ, קָפְאוּ הָאִילָנוֹת.

רַק עָלֶה רוֹעֵד וְלֹא רוֹעֵד.


הָאֲוִיר הֶאֱפִיר, זְהָבוֹ עֻמַּם,

אַךְ נְשִׁימָתוֹ אֵשׁ וְשָׁרָב.

הַבְּאֵרוֹת יָבְשׁוּ כְבָר עַד תֻּמָּן,

וְאֵגֶל טַל הָאַחֲרוֹן חָרָב.


כִּרְתוּקַת מַבַּט עֵינֵי פְתָנִים

הָאָרֶץ נָמָה שְׂרוּפַת דֶּשֶׁא.

כְּמֵתִים רוֹבְצִים הָעֲנָנִים

לְלֹא תַּנְחוּמִים, לְלֹא יֶשַׁע.


ב

הַס! חָלַף רוּחַ, רוּחַ צָפוֹן,

וַיִּרְעַד גִּבְעוֹל עַל הַתֶּלֶם,

וּפַרְפָּר הֵקִיץ מֵעִלָּפוֹן

וַיִּפְרֹשׂ כְּנָפָיו וַיֵּעָלֶם.


בָּאֲוִיר נָשְׁבָה רֶגַע צִנָּה,

הַבְּרוֹשׁ לְפִתְאוֹם רֹאשׁוֹ כָּפַף

וְצִפּוֹר מִהֲרָה אֶל קִנָּהּ –

וְשׁוּב הָאִילָן נָם עַל טְרָפָיו.


וְשׁוּב הָאֲוִיר – שְׁפוּדִים קְלוּיִים,

וְשׁוּב כְּפֶגֶר – הָאֲדָמָה.

וְלָמָּה, עָבֵי הַתַּעְתּוּעִים,

לַשָׁוְא תְרַמּוּ צִחֵי־צָמָא?


ג

לֹא אֶל רוּחַ כָּזֶה הִתְפַּלַּלְתִּי

בְּחַרְבוֹנֵי בַצֹּרֶת –

אֲשֶׁר יָעִיר מִשְּׁנָתָהּ צִפֹּרֶת,

אַף יְזַעֲזַעַ בָּאִילָן הֶעָלֶה

וְנֶעֱלַם בְּטֶרֶם יִגָּלֶה…


לֹא אֶל רוּחַ כָּזֶה הִתְפַּלַּלְתִּי –

הִתְפַּלַּלְתִּי לִסְעָרָה

עַזַּת־גִּיל, כִּבְדַת תְּנוּבָה, נֶאְדָּרָה,

עִם חֲזִיזֵי חֲרוֹנָהּ וְעִם רַעֲמֵי אָבִיבָהּ,

מְמָרֶקֶת וּמְנִיבָה…


וְאִם זְמַנָהּ לֹא בָא עוֹד, לֹא בָא עוֹד –

אֵלֵךְ הָלְאָה בְדַרְכִּי בְּלִי רָעֹד

עַד כִּי בָאתִי לִגְבוּלוֹת תּוֹחַלְתִּי,

אוֹ עַד כִּי נָפַלְתִּי – – –

לֹא אֶל רוּחַ כָּזֶה הִתְפַּלַּלְתִּי.


ד

מָשִׁיחַ! מַהֵר בּוֹא! מִתְּהוֹם מַעֲמַקֵּי

יְשַׁוָּע לִבִּי לָךְ, לְרֹאשׁ מַאֲוַיָּיו,

וְאַל תְּחַכֶּה נָא לַדּוֹר, שֶׁכֻּלּוֹ זַכַּאי

אוֹ כֻּלּוֹ חַיָּב.


הֵן דּוֹר כָּזֶה, דּוֹר עַז, אֲשֶׁר בְּלִי אֵימִים

בְּדַרְכּוֹ יֵלֵךְ לוֹ, בַּדֶּרֶךְ אִוָּה,

וּבְלִי לְהַשְׂמִאיל, בְּלִי לְהַיְמִין,

לָבֶטַח יִצְעַד עַד לִגְבוּל הַנְּתִיבָה;


הֵן דּוֹר כָּזֶה, דּוֹר שָׁלֵם לֹא יֶחָצֶה,

אֶת נַפְשׁוֹ רִפְיוֹן נִקְלֶה עוֹד לֹא קָרַע,

וְלוֹ דֵי אוֹן לְהֵישִׁיר עַד הַקָּצֶה

בִּשְׁאִיפַת לֵב – לְהֵיטִיב אוֹ לְהָרַע, –


הֵן דּוֹר כָּזֶה, רְצוֹנוֹ בַרְזֶל עָשׁוֹת,

גַּם בְּלִי עֶזְרָתְךָ, מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ,

לוֹ יָדוֹ רַב לְנַתֵּק אֶת הָרְשָׁתוֹת,

וּבְקוּמוֹ לְהִגָּאֵל – וְהִצְלִיחַ.


אַךְ שׁוּר וּרְאֵה אֶת דּוֹרִי, דּוֹר נְמוּשׁוֹת,

הַנִּקְלֶה בְּצִדְקוֹתָיו וַחֲטָאָיו!

זֶה דוֹר בַּצֹּרֶת, דּוֹר נְשָׁמוֹת כְּמוּשׁוֹת,

לֹא חָלַם וְלֹא שָׂנֵא וְלֹא אָהָב.


גְּאֻלָּה! פְּדוּת! לְשׁוֹנוֹ מְצַלְצֶלֶת,

וּבְרוּחַ פִּיו כָּל אַבְנֵי נֶגֶף הָדָף,

אַךְ לֹא יְנַס לִקְרוֹעַ הַשַּׁלְשֶׁלֶת,

וְאִם יְנַסֶּה חִישׁ תִּרְפֶּינָה יָדָיו.


לַדּוֹר הַדָּל, שֶׁיָּבַשׁ קַדְמַת שָׁלָף,

מָשִׁיחַ! מַהֵר בּוֹא! אַל תִּתְמַהְמֵהַּ!

אִם אַתָּה לֹא תְשַׁבֵּר בַּרְזֶל כְּבָלָיו –

בִּכְבָלָיו יִגְוַע, נִרְפֶּה וְיָגֵעַ.

תשרי תרפ"ד


[לֹא אֶהְיֶה לָךְ, הַשֶּׁמֶשׁ]

מאת

דוד שמעוני

לֹא אֶהְיֶה לָךְ, הַשֶּׁמֶשׁ, כְּפוּי־תּוֹדָה: חִמַּמְתִּנִי

בְּבוֹאִי גֵר וְגוֹסֵס מֵאֶרֶץ קֹר וְעֵיפָה;

לִבְנִי אָשִׁירָה חַסְדֵּךְ, אֲתַּן אוֹתוֹ לְנִינִי,

אַךְ כְּבָר שָׂבַעְתִּי אוֹרֵךְ וְנַפְשִׁי כְבָר עֲיֵפָה.


מַה־בְּהִירָה וּמַה־נִּגְלָה וּשְׁלֵוָה הָאֲדָמָה

רְחוּצַת שִׁפְעַת זִיוֵךְ, מוּצֶפֶת יָם הַנְּהָרָה,

אַךְ נַפְשִׁי מֵרֹב שַׁלְוָה כִּמְעַט אֲשֶׁר נִרְדָּמָה,

וָאֶשְׂבַּע אֶת הַנִּגְלוֹת וַיִּהְיוּ לִי לְזָרָא.


מַרְחֶשְׁוָן כְּבַר הִגִּיעַ וְלָמָּה זֶה עוֹד נוֹבְעִים,

עוֹד שׁוֹטְפִים פַּלְגֵי זֹהַר עַל אַרְצִי הָעֲרֻמָּה?

מַרְחֶשְׁוָן כְּבָר הִגִּיעַ, יְמֵי עֲרָפֶל קְרוֹבִים…

הִתְעוֹרְרִי, נִשְׁמָתִי, הִתְנַעֲרִי מִתְּנוּמָה!


כִּי יִתְלֶה הָעֲרָפֶל עַל הָרִים וַעֲמָקִים

גְּלִימָתוֹ הָאֲפֹרָה, הַשְּׁקוּיָה רֵיחַ יַמִּים,

וְקֵרֵב אֶת הָאֹפֶק וְהֵמַךְ אֶת הַשְּׁחָקִים

וְהֵצַר תְּחוּמִי אַרְצִי הַקְּטַנִּים וְהַנִּשַׁמִּים –


אָז אֶשְׁאַף שֵׁנִית רוּחַ? אָז תִּפְרֹשׂ נַפְשִׁי אֶבְרָה

מְעֵבֶר גְּבוּלוֹת נוֹפִי הַבְּהִירִים וְהָרֵיקִים;

מֵאַחֲרֵי הָעֲרָפֶל לִי מֶרְחַק פֶּלִאי אֶבְרָא,

שָׁם דּוֹפְקָה הַהֲוָיָה, שָׁם זִרְמֵי אוֹן שׁוֹקְקִים.


וּבְלֵילוֹת שְׁבָט נִסְעָרִים, עֵת יִשְׁאַג יָם כַּלָּבִיא

וּבְיֶתֶר עֹז הַגַּלִּים יִשְׂתָּעֲרוּ עַל חוֹפִי,

בָּאֹפֶל עַל מִשְׁכָּבִי דֹּם יַאֲזִין אָז לְבָבִי

קוֹל יִלְלַת הַנִּצְחִי, הֵד תְּלוּנַת הָאֵין־סוֹפִי…


בְּרִיב הָעוֹלָם רִיבוּ, בְּדַיְנוֹ עִם גוֹרָלוֹ,

וְקָבְלוּ הָאֵיתָנִים עַל גְּבוּלוֹת לָמוֹ צָרוּ,

גַּם כֹּחוֹת נַפְשֹׁי גְנוּזִים עַל גְּדוֹתָם יַעֲלוּ עָלֹה

וְהֹעֲרוּ בַסּוּפָה וְסָעֲרוּ וְשָׁרוּ…

תשרי תרפ"ד


בְּלֵיל אֲדָר

מאת

דוד שמעוני

יָרֵחַ עָמוּם מוּלָט דֹּק עֲרָפֶל,

דֹּק שָׁקוּף זַךְ, מֵעַל לַכְּפָר אַט צָף.

מְנַשְּׁבָה רוּחַ חַמָּה, רוּחַ מִדְבָּר.

כִּכְבָשִׂים תּוֹעוֹת שָׁטִים קִרְעֵי עָב.


מַה־פִּתְאֹם כֹּה נִזְעַקְתֶּם, הַשּׁוּעָלִים?

וְשֵׁנִית דְּמִי, וְשֵׁנִית נָם הַכְּפָר.

מֶה־חָרִיף־מָתוֹק רֵיחַ הַפַּרְדֵּסִים!

הֵחֵלָּה כְּבָר פְּרִיחָתָם עִם אֲדָר.


מְנַשְּׁבָה רוּחַ חַמָּה, רוּחַ מִדְבָּר.

בַּמִּדְבָּר עַתָּה סוּפָה תִתֵּן קוֹל.

מַה־זָּר בִּישִׁימוֹן־לֵיל צְלִיל זוּגוֹת גְּמַלִּים,

בְּיַלֵּל הַחַמְסִין בֵּין תִּימְרוֹת חוֹל.


וּמִן הַגִּבְעָה שִׁיר עַלִּיזִים נִשָּׂא.

שָׁם צוֹחֲקִים הַנְּעוּרִים צְחוֹק וָרֹן.

כִּי בָא אֲדָר, עִם הָנֵץ הַפַּרְדֵּסִים

יָנֵצוּ גַם הַלְּבָבוֹת גִּיל וָאוֹן.


מַה־תִּלְחַשׁ, שִׂיחַ וְרָדִים, מִן הַגִּנָּה?

מַה־תִּלְאַט אֶקַּלִיפְּטוּס כֶּבֶד־צֵל?

לְפֶתַח אָהֳלִי אֶעֱמֹד, אַבִּיט, אַקְשִׁיב.

מֵעֵינַי שֵׁנָה נָדְדָה הַלַּיִל.


הַאִם לְרַחֲבֵי צִיָּה אֶעֱרֹג עַתָּה

עִם סוּפָה לְהִתְאַבֵּק וְלָרִיב,

כְּרִיבִי אָז, בִּהְיוֹתִי עַז וְרַעֲנָן,

בִּפְרֹחַ עוֹד בַּלֵּב אֲבִיב הַזִּיו?


אוֹ אִם אֶל שִׁיר הַנְּעוּרִים עַל הַגִּבְעָה

כֹּה יֶהֱמֶה, כֹּה יִכָּסֵף בִּי הַלֵּב?

הֲיַזְהִיר אֵגֶל טַל בִּשְׁרַב צָהֳרָיִם?

הֲיָשׁוּב אַחֲרֵי חָלְפוֹ תּוֹר־הָאַב?


מְנַצְנְצִים חֲזִיזִים בַּמֶּרְחַקִּים,

נִּדְלָקִים גַּם בְּנַפְשִׁי בִרְקֵי־אוֹר.

מַה־טּוֹב, כִּי שְׁנָתִי נָדְדָה הַלַּיְלָה,

מַה־טּוֹב, מַה טּוֹב, כִּי אוּכַל עוֹד לִזְכֹּר…

אדר ב' תרפ"ד


[מָה אֲנִי כִּי תִזְכְּרִינִי]

מאת

דוד שמעוני

מָה אֲנִי כִּי תִזְכְּרִינִי?

מַה לִּי תִּקְרְאִי בַדְּמִי?

שִׁכְחִינִי, שִׁכְחִינִי,

וּמִלֵּב מְחִי אֶת שְׁמִי.


כִּי בְּזָכְרֵךְ אוֹתִי, זַכָּה,

אַתְּ נִזְכֶּרֶת לֹא בֶחָי;

עֵת בִּכְאֵב אַתְּ לִי מְחַכָּה –

גַּעְגּוּעַיִךְ לֹא אֵלָי.


כִּי לֹא לִי אַהֲבָתֵךְ נוּגָה –

אַתְּ אוֹהֶבֶת אֶת הַמֵּת!

אַל תַּזְכִּירִי לִי, עֲנֻגָּה,

שֶׁנִדְעַכְתִּי מִבְּלִי עֵת…


אַל נָא, זַכָּה, תִּזְכְּרִינִי,

אַל לִי תִקְרְאִי בַדְּמִי,

שִׁכְחִינִי, שִׁכְחִינִי,

וּמִלֵּב מְחִי אֶת שְׁמִי…


גַּם הַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבְּרוּ

מאת

דוד שמעוני

גַּם הַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבְּרוּ

כְּמוֹ שֶׁדִּבֵּר שָׁוְא הַיּוֹם;

גַּם בַּחֲלוֹם כְּמוֹ בְּהָקִיץ

לְבָבִי רֻמָּה, לֵב הַתֹּם.


עֵת יוֹם הַחֻלִּין אוֹתִי גֵרֵשׁ

בִּצְלִיפַת שׁוֹט וּבְלַעַג רָע

מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלָתוֹ,

כִּמְנַחֵם הַחֲלוֹם לִי בָא.


עַל פְּצָעַי הִרְעִיף צָרְיוֹ עָנֹג

וְדֹם לִלְבָבִי לַחְשׁוֹ זָל:

"אַל תִּבְכֶּה, מָךְ, אַל תָּרִיד, בּוֹדֵד

אֲנִי אֱהִי לְךָ כַּטָּל.


אֲנִי בְּרִית עוֹלָם אִתְּךָ אֶכְרֹת;

כִּי תִּקְרָא, אָבוֹא קַל כַּחֵץ

עִם רוּחוֹת רוֹם, עִם רָזֵי זִמְרָה,

וְנֶאֱמָן אֶהְיֶה עַד הַקֵּץ".


אַךְ הָהּ, עוֹד טֶרֶם יָבוֹא קִצִּי

וּכְבָר בִּי בָגַד הַחֲלוֹם.

הוּא אָמְנָם בָּא עוֹד, אַךְ בִּכְנָפָיו

לֹא רָזֵי שִׁיר, לֹא רוּחוֹת רוֹם.


רַק קְהַל רְפָאִים יְעַטְּרֵנִי;

יְמוֹתַי־מֵתַי בּוֹכִים מָר,

וּבַהֲקִיצִי כֻלִּי רוֹטֵט

מֵאֵשׁ כְּאֵב וְיֶזַע קָר…


וְעַד אוֹר בֹּקֶר אֶרְעַד: אֶפְחַד

פֶּן שׁוּב יְעַנֵּנִי הַחֲלוֹם.

גַּם הַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבְּרוּ,

כְּמוֹ שֶׁדִּבֵּר שָׁוְא הַיּוֹם…

ניסן תרפ"ד


[אֶל צָיוֹן לוֹהֵט]

מאת

דוד שמעוני

אֶל צָיוֹן לוֹהֵט, אָבֵל, נִקְלַעְתִּי בְּכַף הַקֶּלַע,

שְׂפָתַי דָּבְקוּ מִצָּמָא, נַפְשִׁי שָׁכְחָה רִנָּה.

רַק יוֹם וָלֵיל בְּצִפָּרְנַי נִקַּרְתִּי חֲזֵה הַסֶּלַע:

עֲלִי, עֲלִי, בְּאֵרִי! בְּאֵר, בְּאֵר, עֲלִי נָא!


וּכְבָר הִקְשִׁיבָה נַפְשִׁי מִתּוֹךְ מַעֲמַקֵּי הַסֶּלַע

הֲמִית הַמַּעְיָן הַטָּמִיר, צִלְצוּל נוֹזְלֵי־בְדֹלַח,

וּכְבָר רַק כְּפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַפֶּלֶא.

אַךְ לִבִּי הוֹלֵךְ וְרָפֶה וְכֹחִי פוֹחֵת וְהוֹלֵךְ.


בִּשְׁאֵרִית תּוּגַת נַפְשִׁי, מֵרִשְׁפֵּי עַד לְחוּמָה,

לַבְּאֵר שָׁפַכְתִּי שִׂיחַ, לַבְּאֵר בִּמְעֵי הַסֶּלַע:

נִדְבִי לִי רַק אֵגֶל מִשִּׁפְעָתֵךְ הָעֲצוּמָה

וּבְאוֹן מְחֻדָּשׁ אֶשְׂתָּעֵר וְאֶפְדֵּךְ מִן הַכֶּלֶא!


אַךְ עָנָה מִמַּעֲמַקִּים קוֹל עָצוּב, לַחַשׁ נֶהִי:

"לֹא אוּכַל, הָהּ, תֵּת שִׁפְעִי בַמְשׂוּרָה וּבַכֶּלִי.

אִם רַק תַּגִּיעַ עָדַי, לְךָ אָז כֻּלִּי אֶהִי,

אַךְ תֵּת מְאוּם לֹא אוּכַל כָּל עוֹד בֵּינֵינוּ הַסֶּלַע…


וְהַשֶּׁמֶשׁ מֵעַל לְרֹאשִׁי לוֹהֵט בְּלַהַט בֶּלַע,

חֵזֶה הָאֶבֶן אֲנַקֵּר וְנַפְשִׁי יוֹדְעָה בִיגוֹנָהּ,


* * *

אִם גַּם לַבְּאֵר אַגִּיעַ, לַבְּאֵר בַּמְּעֵי הַסֶּלַע –

יֶאְדַּם אֶגְלָהּ הָרִאשׁוֹן מִטִּפַּת דָּמִי אַחֲרוֹנָה…

תשרי, תרפ"ד


בְּהַחֲנִיק דְּמָמָה

מאת

דוד שמעוני

בְּהַחֲנִיק דְּמָמָה

וְרוּחַ אַיִן –

מָה־שְּׁכִיחוֹת סוּפוֹת

בְּכוֹס שֶׁל מָיִם!


מִכָּל הַסְּדָקִים

וְכָל הַחוֹרִים

אָץ־רָץ, מִשְׂתַּעֵר

הֲמוֹן גִבּוֹרִים.


וּבַהֲמֻלָּה

וּבַשּׁוֹפָרוֹת

יָרִיעוּ תְרוּעָה

לִכְבוֹד הַסְּעָרוֹת.


הַמְחַדְּשׁוֹת אֶרֶץ

וְגַם שָׁמַיִם –

לִכְבוֹד הַסְּעָרוֹת,

בְּכוֹס שֶׁל מָיִם…


“יְחִי הֶחָדָשׁ!”

“הַסּוֹף לַיָּשָׁן!”

עֵינֵיהֶם בְּרָקִים

וּפִיהֶם עָשָׁן,


וְכַעֲנָקִים

בְּיָד אַמִּיצָה

הַכּוֹס יָנִיעוּ

עִם מֵי הַבִּצָּה.


אַךְ לָמָה חָרְדוּ

כֻּלָּהַם פִּתְאֹם?

מַה הֵרַךְ לִבָּם

וּמִי הֱנִיסָם?


מִקְּצֵה הָאֹפֶק

עֲנָנָה גָחָה

עִם אֵשׁ וָרַעַם

עִם גִּשְׁמֵי בְרָכָה.


אֲהָהּ! בֶּאֱמֶת

וְגַם בְּתָמִים

זוֹ אֵשׁ הַבְּרָקִים,

זֶה קוֹל הָרְעָמִים!


אֲהָהּ! לֹא מִשְׂחָק

הִיא זֹאת הַסְּעָרָה!

הַכּוֹס נָפָלָה

וְגַם נִשְׁבָּרָה…


וְאֶל הַסְּדָקִים

וְאֶל הַחוֹרִים

כָּל הָעֲנָקִים

עִם הַגִּבּוֹרִים…

תרפ"ד


חַנָּה

מאת

דוד שמעוני

ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה

לו מימים ימימה בעלותה את

אישה לזבוח את זבח הימים.

(שמואל א' ב', י"ט)


בַּמִּשְׁעוֹל הַמִּתְרוֹמֵם מֵרָמָתַיִם צוֹפִים

לְשִׁילֹה עִיר הַמִּשְׁכָּן אַט צוֹעֵד לוֹ אֶלְקָנָה.

מַרְעִיפִים חֹם וּנְהָרָה שָׁמַיִם לְלֹא חוֹפִים.

עַל גַּבּוֹ טֶנֶא מָלֵא לַמִּשְׁכָּן לְמַתָּנָה.


מֵאַחֲרָיו מִתְנַהֶלֶת לְאִטָּהּ אִשְׁתּוֹ חַנָּה

בַּשְּׁבִיל מִתַּחַת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַבּוֹעֶרֶת.

כְּאוֹצָר יָקָר תֹּאחַז בַּיָּד חֲבִילָה קְטַנָּה,

לִרְגָעִים תָּצֵר צַעֲדָה וּבְלֶכְתָּהּ הִיא נֶעֱצֶרֶת.


לְעֵבֶר בַּעֲלָהּ תַּבִּיט בִּגְנֵבָה אָז הַתַּמָּה

וּמִהֲרָה בִמְבוּכָה לְגוֹלֵל הַחֲבִילָה,

וּמְעִיל אָז יַבְהִיק קָטֹן בְּלֹבֶן בְּרַק הַחַמָּה,

לִשְׁמוּאֵל בְּנָהּ יְחִידָהּ הִיא אוֹתוֹ שַׁי מוֹבִילָה.


בְּמַבָּט קוֹרֵן, נִפְלָא מַבִּיטָה וּמַבִּיטָה

הָאֵם בַּמְּעִיל הַקָּטֹן וְתִלְחֲצוֹ לִלְבָבָהּ.

וְדִמְעָה מִנִּי עֵינָהּ מִתְגַּלְגְּלָה לְאִטָּהּ,

וְשֵׁנִית תֵּלֵךְ דּוּמָם הָאִשָּׁה הָעֲנָוָה.


אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר אֶלְקָנָה לְפִתְאֹם רֹאֹשׁוֹ יָסֵב

וְרָאָה מַעֲשֶׂה חַנָּה וְנֹגַהּ רָז יְהִלּוֹ,

וּלְמוּל הַמְּעִיל הַקָּטֹן בִּמְאוּם לוֹ לֹא יֵחָשֵׁב

יְקָר כָּל מַשָּׂא טַנְאוֹ הַמּוּבָל שַׁי לְשִׁילֹה.

רחובות תרפ"ד


תְּפִלּוֹת

מאת

דוד שמעוני

א

אִם יִנְעַם לְךָ קוֹל גְּבוּרָה –

אֲנִי לֹא אִישׁ הַתֻּפִּים…

אִם אִמְרֵי שֶׁפֶר תֹּאהב –

הָהּ, דְּבָרַי לֹא מְיֻפִּים…


אֲבָל מֶה־עָמְקָה תְהוֹמִי,

אֲבָל מַה־שָּׁחַר לֵילִי,

וּלְמִי אַנְחָתִי אָבִיא

אִם לֹא אֵלֶיךָ, אֵלִי?


ב

חוֹתָמְךָ, חוֹתַם קֹדֶשׁ,

בִּלְבָבִי, יָהּ, חָרַתָּ

וְיַחַד עִם הַחוֹתָם

הִשְׁלַּכְתָּ אוֹתִי מַטָּה…


אַךְ אִם אֲנִי קָטֹנְתִּי

וְיָדְךָ בִּי לֹא סָמְכָה –

אֵיךְ תִּרְאֶה גַם בְּבַלַּע

הַקֹּדֶשׁ שֶׁל חוֹתָמְךָ.


ג

אֶת רוּחַ קָדְשְׁךָ צִוִּיתָ לִי

לְלֹא־בִקַּשְׁתִּיךָ.

לְלֹא־שָׁאַלְתִּי לָחַשְׁתָּ לִי:

“מְשַׁחְתִּיךָ”…

לְלֹא יִחַלְתִּי עָנַדְתָּ לִי

כֶּתֶר הַפְּלָאִים,

תַּעַנְדֶנּוּ, תְּסִירֶנוּ

חֲלִיפוֹת לִרְגָעִים.


אַךְ אִם רוּחֲךָ צִוִּיתָ לִי –

לָעַד יְהִי עִמִּי!

יֵין־חֶמֶד אִם מָזַגְתָּ לִי,

אַל תִּמְהֲלוֹ בְדִמְעִי!

וּסְלַח לִי, אֵלִי,

אֶת דְּבָרַי הַנּוּגִים:

בְּכִתְרְךָ אֵין חֵפֶץ לִי –

בְּכֶתֶר לְסֵרוּגִים…


ד

אִם לְרָצוֹן לֹא הָיְתָה לָךְ

זִמְרָתִי הַגֵּאָה –

הַקְשִׁיבָה עַתָּה

רַחַשׁ תּוֹלֵעָה.


אִם אָדָם בְּצֶלֶם

הָפַכְתָּ לְתוֹלָע –

שְׁמַע: גַּם מֵאַשְׁפָּתּוֹת

תְּשַׁוַּע נַפְשִׁי הַחוֹלָה.


וְגַם אִם תְּדֻקֵּנִי

לַאֲבַק דְּרָכִים –

מֵעָפָר וָאֵפֶר

אֶצְעַק צַעֲקַת הַנְּצָחִים…


וּבַכֹּל וּמִכֹּל יַגִּיעֶךָ

קוֹלִי הֶחָרֵד:

קְשׁוּרִים אֲנַחְנוּ לָנֶצַּח

וּבַל נִפָּרֵד…

תרפ"ד


[כִּי קִוִּינוּ לִנְצוּרוֹת]

מאת

דוד שמעוני

כִּי קִוִּינוּ לִנְצוּרוֹת,

כִּי נִחַשְׁנוּ תַּעֲלוּמוֹת וּגְדוֹלוֹת –

לֹא גָמַעְנוּ מִגְּבִיעַ הַבֹּקֶר הַטָּלוּל

וְאַל כּוֹס הַצָּהֳרָיִם הָרְוָיָה

לֹא הוֹשַׁטְנוּ שִׂפָתֵינוּ…

כִּי קִוִּינוּ תַּעֲלוּמוֹת וּגְדוֹלוֹת.


רַק בְּהַלְהִיב הִשְּׁקִיעָה

אֶת נַהֲרוֹת הַיַּיִן הַמְּשֻׁמָּר

בְּפַאֲתֵי יָם,

וּבְאֵשׁ וְאַרְגָּמָן וּבְדֹלַח וְזָהָב..

הִתְלַקֵּח הַמִּשְׁתֶּה הַסּוֹעֵר

בִּדְבִירֵי־הָרָז –

פָּתַחְנוּ שְׂפָתֵינוּ הַצְּמֵאוֹת

בְּשִׁירָה עִזּוּזָה,

בְּשִׁירַת הַיּוֹם,

וַנֵּצֵא לַדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה

אֶל דְּבִירֵי־הָרָז,

בִּמְקוֹם שָׁם הִתְלַקֵּח

הַמִּשְׁתֶּה הַסּוֹעֵר

בְּאֵשׁ וְאַרְגָּמָן וּבְדֹלַח וָּפָז…


כִּי קִוִּינוּ לִנְצוּרוֹת,

כִּי נִחַשְׁנוּ תַּעֲלוּמוֹת וּגְדוֹלוֹת – – –

וְאוּלָם רַק זֶה הַחִלֵּנוּ

לִצְעוֹד וְלָשִׁיר

אֶת שִׁירַת הַיּוֹם –

וַיִּפֶן הַיּוֹם…

עַל חָרְבוֹת אַרְמוֹנוֹת הַפֶּלֶא

רַק עָשָׁן אַפְלוּלִי

מִתַּמֵּר בַּלָּאט;

הִתְנַדֵּף הַיַּיִן הַמִּשֻׁמָּר

וְהָיָה לְאֵד

הַזּוֹחֵל כְּשֶׁרֶץ־בִּעוּתִים

בָּהָר וּבַגָּיְא,

וְקוֹפֵא מֵעַל לְרֹאשֵׁנוּ

הַסַּהַר הַמֵּת…

רחובות, תרפ"ד


גֶּשֶׁם

מאת

דוד שמעוני

הַתְּכֵלֶת קָדְרָה, נָשַׁב רוּחַ קָר

וְשֶׁפַע צֵל אֶת חַדְרִי פִּתְאֹם שָׁטָף,

וּפִתְאֹם כְּמִתְנַכֵּר לִי וָזָר

הַבְּרוֹשׁ הַצָּעִיר הִרְעִישׁ אֶת מְחָטָיו.


וְתוֹף וְטִיף… וּמְתוֹפְפִים הַנְּטָפִים

עַל הַחַלּוֹנוֹת… טִיף וְתוֹף וְטִיף…

וְגַן וְנִיר בַּחַלּוֹן לִי נִשְׁקָפִים

מוּזָרִים וּמִתְנַכְּרִים לִבְלִי נִיב.


בַּקַּיִץ־הָאֵשׁ, בִּתְעוֹתִי דֹם בַּשְּׁמָמָה,

לַיְּקוּם הַמְּךָ הָיִיתִי כְּמוֹ אָח,

וְסוֹד יִסּוּרָיו, סוֹד יְסוּרֵי צָמָא,

כָּל תֶּלֶם גִּלָּה לִי, כָּל קוֹץ, כָּל סְבַךְ.


אַךְ הִנֵּה הִבְרִיק בָּרָק, רַעַם נָהַם,

וְזִרְמֵי בִּרְכַּת עָל הַיּוֹרֶה יִיר,

וּכְבָר כְּזָר אָנֹכִי לְכֻלָּהַם,

לִיתוֹמֵי תְמוֹל – לְעֵץ וְקוֹץ וָנִיר…


בְּגִיל, בְּחִיל, בְּצָהֳלָה, בַּאֲנָחָה,

בְּעַמְקוּת רָז כְּמְכַהֲנֵי פְאֵר

הֵם יוֹנְקִים לְשַׁד הַתְּנוּבָה וְהַבְּרָכָה,

וּמַה כָּעֵת לָהֶם וְלִי הַגֵּר?


אַךְ אִם כְּזָר אֲנִי לָהֶם – לֹא זָרִים

הֵם לִי גַם עַתָּה, עֵת סִכּוּיָם בָּא,

וּבְחֶדְוָה שְׁקֵטָה אַבִּיט עַל הַכָּרִים

הַשּׁוֹתִים בְּצִמָּאוֹן בָּרְכַּת יָהּ.


שְׁתוּ וּרְווּ וּפְרוּ, הַשָּׂדוֹת כֻּלְּכֶם,

וְחַדְּשׁוּ אֶת אֲבִיבְכֶם, נִיר וָגָן –

לֹא לִי, לֹא לִי תַבְשִׁילוּ אֶת יְבוּלְכֶם,

אֲבָל לָכֶם, לָכֶם לְבָבִי רָן!


וּלְקוֹל הַגֶּשֶׁם וְלִשְׁאוֹן הַסְּעָרָה

בְּחֶדְוָה שְׁקֵטָה אֶזְכְּרָה, הַגֵּר,

כִּי תָמִיד עֲלֵי פְרָחִים נַפְשִׁי שָׁרָה,

אֲשֶׁר לֹא לִי הֵם נִקְלְעוּ לַזֵּר…


כִּי הִתְפַּלַּלְתִּי אֱלֵי טַל וָגָשֶׁם,

וְאַף כִּי לִי לֹא הָיוּ שַׁדְמוֹת פָּז,

וַיְהִי לִי צַר, בִּרְאוֹתִי נִיר כִּי יֵשָׁם,

וְאַף אִם גַּם לַצָּר הַנִּיר הַלָּז…


הֱיִי לַאֲשֶׁר תִּהְיִי לוֹ, אַדְמָתִי,

וּתְנִי לַאֲשֶׁר תִּתְּנִי אֶת הַיְּבוּל,

לִי רַב, לִי רַב, כִּי יֵשׁ לִי אַהֲבָתִי,

אַהֲבָתִי לָךְ, אֲדָמָה, מִבְּלִי גְבוּל…

ימות הגשמים תרפ"י


שָׁרָשִׁים

מאת

דוד שמעוני

הַגַּן לְלֹא־זִיע, הַשְּׂדֵרוֹת בַּתְּנוּמָה,

עֲלוּפוֹת זִיו סַהַר עִם זָהֳרֵי הַטָּל.

מֵאֵי־זֶה הִגִּיעַ זֶה לַחַשׁ תַּעֲלוּמָה?

אֲדָמָה נִרְדָּמָה וְשֶׁקֶט מֵעָל.


לְמִי זֶה הַיָּגוֹן? לֵב מִי שָׁמָּה כָלֶה?

מַי נִלְאָה מִצַּפּוֹת? מִי דוֹעֵךְ בְּלִי עֵת?

הֲנָעָה צַמֶּרֶת? אוֹ נִיד זֶה לֶעָלֶה?

אוֹ כוֹכָב אֶל כּוֹכָב יְדַבֵּר רְתֵת?


אוֹ אוּלַי מִמַּטָּה יַבְקִיעוּ הַלְּחָשִׁים,

מִכִּלְיוֹת אֲדָמָה, מִבֶּטֵן שְׁאוֹל?

וּפִתְאֹם הִקְשַׁבְתִּי אֶת נִיב הַשָּׁרָשִׁים:

– “כֵּן, עֵרִים אֲנַחְנוּ עֵת יָשֵׁן הַכֹּל”…


– עַל מַה־זֶּה, שָׁרָשִׁים, בַּדְּמָמָה תָלִינוּ

מִמַּחֲבֵא הָאֹפֶל, מִזְבוּלְכֶם הַקָּר? –

– "בַּדְּמָמָה נְהַרְהֵר, בְּלִי תְלוּנָה בְּפִינוּ

עַל גּוֹרָל חַיֵּינוּ הַזָּר מִכָּל זָר"…


– וּמָה, הַשָּׁרָשִׁים, גּוֹרַלְכֶם מִגּוֹרָל? –

– הֲתֵדַע מַי מוֹלִיךְ הֶעָסִיס לַפְּרִי?

הַגֶּזַע, הַמַּמְרִיא אֶל גָּבְהֵי הָאוֹרָה,

הַשֹּׁרֶשׁ, הַחוֹתֵר בְּעִוְרוֹן הַדְּמִי…


כֹּה יִזוֹן הַפֶּרִי, כֹּה יִינַק מִשְּׁנַיִם,

וּתְהוֹמוֹת וּמְרוֹמִים לוֹ יַחַלְצוּ שַׁד,

אַךְ טוֹבֵל הַגֶּזַע בְּזִיו הַשָּׁמָיִם,

אַךְ נָמֵק הַשֹּׁרֶש בְּחֶשְכַת הָעַד"…


– מַה חֶפְצְכֶם, אֵפוֹא? הַגִּידוּ, שָׁרָשִׁים:

הַאֶחְפֹּר בַּמַּעְדֵּר וְעָפָר אֲגַל

הַמֵּעִיק עֲלֵיכֶם, וּלְחַיִּים חֲדָשִׁים

תָּקִיצוּ, כִּי תֶּחֱזוּ אוֹר שֶׁמֶּשׁ מֵעָל? –


מִמַּעֲבֶה מַחֲשַׁכִּים צְחוֹק תּוּגָה חֲרִישִׁית:

– "אִם תַּחֲשֹׂף הֶעָפָר מִשָּׁרְשֵׁי הָעֵץ,

אָז נִיבַשׁ מִשֶּׁמֶשׁ, אָז נִבֹּל מֵאִשָּׁהּ,

וְאֻמְלַל הַגֶּזַע וְהֵקִיץ הַקֵּץ"…


מִמַּחְשַׁךְ מַעֲמַקִּים צְחוֹק־אֵלֶם, בְּכִי טָמִיר:

– לְמַעַן יֵשְׁתְּ גֶּזַע אוֹר שֶׁמֶשׁ הַזַּךְ,

וּלְמַעַן יִתְעַלֵּס בַּנְּגֹהוֹת כָּל אָמִיר,

וּלְמַעַן בַּפֶּרִי הַמֶּתֶק יְפַךְ,


וּלְמַעַן תְּשַׂגְשֵׂג בָּרוֹם הַצַּמֶּרֶת,

עָלֵינוּ מְקוֹר כָּל לִבְלוּבֵי הָאוֹר,

לַחְפֹּר בָּאַשְׁמַנִּים כְּמוֹ חֲפַרְפֶּרֶת

וּבְעֵיפַת נְצָחִים לַחְתֹּר וְלַחְתֹּר"…


וּבְתוֹךְ הַדּוּמִיָּה כְּבַת־קוֹל הוֹמִיָּה:

“זֶה גוֹרַל כָּל שֹׁרֶשׁ וְסוֹד כָּל יְסוֹד”…

וַיִּדֹּם הַלָּחַשׁ, וְשֵׁנִית דּוּמִיָּה.

רַק רוֹעֲפוֹת חֶרֶשׁ נְגֹהוֹת הַסּוֹד,


וְלוּטִים־עֲטוּפִים בְּרִקְמַת הֶעָלִים,

עֲלוּפֵי זִיו סַהַר עִם זָהֳרֵי הַטָּל,

כִּמְלָכִים בְּיָפְיָם מִזְדַּקְפִים הַדְּקָלִים,

כִּיצוּרֵי אַגָּדָה מַמְרִיאִים אֶל עָל…

אלול תרפ"ו


[הַצִּפּוֹר הָיְתָה חוֹלָה]

מאת

דוד שמעוני

הַצִּפּוֹר הָיְתָה חוֹלָה, יְגֵעָה הָיְתָה כְנָפָהּ,

זֶה כְּבָר לֹא נִשְׁמַע קוֹלָהּ, זֶה כְּבָר אֲשֶׁר לֹא עָפָה.


אֶל רַחֲבֵי־יָם נְשַׁמִּים מִנְּקִיק הַצּוּר הִיא צוֹפָה,

זוֹ הָיְתָה צִפּוֹר יַמִּים, אַךְ בָּאָה כְּבָר אֶל חוֹפָהּ.


לֹא יִחֲלָה לַפֶּלֶא, לֹא קַבְלָה, לֹא זָעָמָה,

לַיָּם מִקֵּן הַסֶּלַע הִבִּיטָה וְדָמָמָה.


וּפִתְאֹם קָמָה סוּפָה, הִתְחוֹלְלָה סְעָרָה –

לַצִּפּוֹר שָׁב מְעוּפָהּ! הַצִּפּוֹר שֵׁנִית שָׁרָה!


הַאִם לִרְצוֹנָהּ עָפָה הַצִּפּוֹר בְּלִי מְנוּחוֹת?

אוֹ אוּלַי הִיא נֶהְדָּפָה, נִסְחָפָה עִם הָרוּחוֹת?


הַאִם מִלֵּב שָׁאָבָה זוֹ שִׁירַת־דְּרוֹר נֶאְדָּרָה?

אוֹ שִׁירָה זוֹ נִרְהָבָה רַק בַּת־קוֹל שֶׁל הַסְּעָרָה?


אִם כֹּה וְאִם אַחֶרֶת – הִיא נִסְפְּתָה בַסּוּפָה,

הִיא מֵתָה מְשׁוֹרֶרֶת, הִיא נָפְלָה תּוֹךְ מְעוּפָהּ…


[מִתּוֹךְ מִשְׁבֶּצֶת בְּדִיל]

מאת

דוד שמעוני

מִתּוֹךְ מִשְׁבֶּצֶת בְּדִיל לְךָ אֶבֶן־חֵן מַזְהֶרֶת

וְאַתָּה קוֹבֵל מָר: עֲלוּבָה הַמִּסְגֶּרֶת!


הַיַּיִן עַז וְרָן כְּשֶׁמֶשׁ־גִּיל בְּהִלּוֹ,

וְאַתָּה אַפְּךָ עָז, כִּי קַנְקַן דַּל יְכִילוֹ…


עַל אַפְסוּת רֶגַע קַל מַדוּעַ תִּשָּׂא קִינָה?

הַנֵּצַח צָפוּן בּוֹ, כְּמוֹ בַצֶּדֶף פְּנִינָה…

חשון תרפ"ז


עוֹרְבִים

מאת

דוד שמעוני

בְּנַחַל כְּרִית הִסְתַּתֵּר הַנָּבִיא אֱלִיּהוּ,

מִמֵּי הַנַּחַל שָׁתָה וְדָבָר לוֹ לֹא חָסָר,

כִּי מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ הָעוֹרְבִים אֵלָיו בָּאוּ

בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב עִם לֶחֶם וְעִם בָּשָּׂר.


וּזְכוּתָם שֶׁל הָעוֹרְבִים אֱלֹּהַּ אֶתּוֹ חָתַם,

וַתַּעֲמֹד גַּם לִבְנֵיהֶם הַנִּקְלִים, הַגַּנָּבִים,

לִזְרוֹק לִפְעָמִים פֵּרוּר מִשְּׁיָרֵי צֵיד־גְּזֵלָתָם

לִנְּבִיאִים מֻכֵּי כָפָן, נִרְדָּפִים וְנֶעְלָבִים.


אֲהָהּ! לִי טוֹב, כִּי אֶרְאֶה בְּפִי הָעוֹרְבִים פְּגָרִים

שֶׁל חוֹזֵי־יָהּ, הִצְמִיתוּם תַּלְאוּבוֹת מִדְבָּר צוֹרֵב,

מֵרְאוֹתִי אֶת הָעוֹרְבִים בְּכַלְכְּלָם נְשָׁרִים,

מֵרְאוֹתִי נָבִיא זָקוּק לְחַסְדֵי בְנֵי־הָעוֹרֵב…


תּוֹדָה

מאת

דוד שמעוני

… וְנֹחַ נִשְׁקַף דּוּמָם בַּצֹּהַר הַפָּתוּחַ

אֶל אַרְגְּמַן הַשְּׁקִיעָה הַמֵּפֵז אֶת הַמָּיִם.

עוֹד עִם הַבֹּקֶר עָפָה הַיּוֹנָה, צִיר שָׁלוּחַ,

וְטֶרֶם תָּשׁוּב אֵלָיו לְעֵת בֵּין־הָעַרְבָּיִם.


וַתְּפָעֵם חֶדְוָה עַזָּה אֶת לֵב הַצַּדִּיק־תָּמִים:

הֲלֹא זֶה אוֹת, כִּי מָצְאָה מָנוֹחַ כְּבָר לִכְנָפָהּ!

הֲלֹא זֶה אוֹת, כִּי אָרֹך לֹא יַאַרְכוּ הַיָּמִים,

וְתִתְגַּל הַיַּבֶּשֶׁת הַיָּפָה, הַנִּכְסָפָה.


וּבְתוֹדַת־גִּיל לַיּוֹנָה, שֶׁבִּשְׂרָה יוֹם־רְנָנוֹת,

בְּצֵאת נֹחַ מִן הַתֵּבָה מְאֻשָּׁר וְשָׂמֵחַ,

בְּנֵי־יוֹנָה, תּוֹר וְגוֹזָל, לוֹ בָחַר לְקָרְבָּנוֹת,

וְכָל הָעוֹף הַטָּהוֹר לְעוֹלוֹת בַּמִּזְבֵּחַ.


וַיְהִי מֵאָז הַדָּבָר כִּמְעַט לְחֻקָּה קְבוּעָה,

כִּי נוֹשְׂאֵי נֵס־הַבָּאוֹת וּנְבִיאֵי תוֹר־נְצוּרוֹת

עַל־פְּנֵי הָעָם יִכָּבְדוּ בַזֹאת, אֲשֶׁר בִּתְרוּעָה

יַעֲלֵמוֹ בַמִּזְבֵּחַ וְיִשְׁרְפֵם בַּמְּדוּרוֹת…


בְּנֵי גֵיחֲזִי

מאת

דוד שמעוני

רָאִיתָ אֶת הַנּוֹלָד, אֱלִישָׁע גְּלוּי־עֵינַיִם,

אֶת גֵּיחֲזִי הִכַּרְתָּ, בָּחַנְתָּ אֶת לְבָבוֹ,

יָדַעְתָּ, כִּי עֵת תָּשִׁיב הָרוּחַ לַשָּׁמַיִם,

לְרִשְׁתְּךָ יִתְיַמֵּר וְעַל מְקוֹמְךָ יָבוֹא.


לָכֵן הִפְלֵאתָ עָנְשׁוֹ בְּמַעֲלוֹ הַמַּעַל

וַתַּדְבֵּק בּוֹ צָרַעַת כְּחוֹתַם קְלוֹן־נְצָחִים,

לָאוֹת לְכָל רוֹאֵהוּ, כִּי גֵיחֲזִי בְלִיַּעַל,

כִּי גֵיחֲזִי אִישׁ־בֶּצַע, כִּי גֵיחֲזִי אִישׁ־תְּכָכִים.


אֲבָל מִשְׁתַּנִּים זְמַנִּים, מִשְׁתַּנִּים גַּם הַנְּבִיאִים,

וּמְעַטִּים בָּם מֵרְחִיקֵי־רְאוֹת כְּמוֹ אֱלִישָׁע.

בְּנֵי גֵיחֲזִי יְשָרְתוּם, אֲסַפְסוּף מְצֹרָעִים,

אֲבָל צָרַעְתָם פְּנִימָה, בְּנַפְשָׁם הַמַּבְאִישָׁה,


וּבְשָׂרָם צַח וְטָהוֹר וְרָחוּץ לְתִפְאֶרֶת…

וְהָיָה בְּמוֹת נָבִיא וְעָטוּ אֶל הַיְרֻשָּׁה,

זֶה יִקַּח אֶת הָאֵזוֹר, זֶה יַעֲטֹף הָאַדֶּרֶת,

זֶה יֹאחַז בַּמִּשְׁעֶנֶת וְכֻלָּם עוֹטִים קְדֻשָּׁה


וְכֻלָּם שֶׁמֶן מִשְׁחָה וּלְשׁוֹנָם מָה רוֹנֶנֶת…

וְאַף כִּי שְׂפַת־הָרְמִיָּה רַק תֶּהְגֶּה רִיק וְשִׁקְרָה,

אַךְ הָמוֹן תָּם בִּי יִרְאֶה הָאֵזוֹר, הַמִּשְׁעֶנֶת –

אַפָּיִם יִפֹּל אַרְצָה וְ“קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ” יִקְרָא…

תרפ"ז


[וּבְעוֹד בֵּין תְּהוֹם־מַאְפֵּלְיָה]

מאת

דוד שמעוני

ייתי ולא אחמיניה.


… וּבְעוֹד בֵּין תְּהוֹם־מַאְפֵּלְיָה וְזֹהַר הָרָקִיעַ

אֲפַרְפְּרָה וְאֶכְלֶה לִדְבַר הָרָז – וְהִנֵּה

בִּכְאֵב־אֵין־גְּבוּל כִּי הִבִּיט וְלָחַשׁ: "אֵיך אוֹפִיעַ,

עֵת אֶשְׁמַע מִכָּל עֵבֶר::יֵיתִי וְלֹא אַחְמִינֵיהּ!"


“הָאֶחָד אַדִּיר חֶפְצוֹ” עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי!

ומַה־זֹּאת מַלְכוּת שַׁדַּי מִי יֵיטִיב דַּעַת מִמֶּנּוּ?

לָכֵן: כָּל גּוֹרֵעַ וּמוֹסִיף רַק נוֹכֵל הוּא וּבַדַּאי,

לְכֵן: אִם לֹא כְדַעְתּוֹ – “יָבוֹא וְלֹא אֶחֱזֶנּוּ!”


"וְאוּלָם הַשֵּׁנִי רַק בְּמַלְכוּת אֶרֶץ בּוֹטֵחַ

וּלְעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ יִתְאַזֵּר עֹז וְקִנֵּא…

לָכֵן: כָּל גּוֹרֵעַ וּמוֹסִיף רַק חַמְסָן הוּא וְרוֹצֵחַ,

לָכֵן: אִם לֹא כְדַעְתּוֹ – "יֵיתִי וְלֹא אַחְמִינֵיהּ!:


"וְהַשְּׁלִישִׁי וְהָרְבִיעִי… אִישׁ אִישׁ לִי מַתְנֶה תְנָאִים,

וּבָם רַק בָּם לִי יֵאוֹת, כִּי אָבוֹא וְאֶפְדֶנּוּ;

אִם צְרוֹר לֹא אַפִּיל אַרְצָה – מָה־טּוֹב אָז וּמַה־נָּעִים,

אַךְ קוֹץ שֶׁל יוּד אִם יֶחְסַר – יָבוֹא וְלֹא אֶחֱזֶנּוּ!"


"לֹא! לֹא אָבוֹא, לֹא אָבוֹא כָּל עוֹד לֹא אֲנִי הָעִקָּר,

כָּל עוֹד יַגִּיעַ לְאָזְנַי: “יָבוֹא וְלֹא אֶחֱזֶהוּ!”

הַגְּאֻלָּה אֵינָהּ גְּאֻלָּה אִם לֹא מִכָּל תִּיקָר,

וּמָשִׁיחַ־עַל־תְּנַאי – לֹא מָשִׁיחַ הִנֵּהוּ"!

תרפ"ח


עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר...

מאת

דוד שמעוני

הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורוכב

על חמור ועל עיר בן אתונות (זכריהו ט, ט)


“עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר”… וְיָפֶה יָפֶה שִׁנַּנְתֶּם

נְאוּם צָנוּעַ זֶה, חֲזוֹן בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ;

וּבְבוֹא אֲלֵיכֶם מְבַשֵּׂר וְחַשְׁתֶּם וְהִתְבּוֹנַנְתֶּם,

תִּתְבּוֹנְנוּ קֹדֶם כָּל, הַבְּעִיר אֲשֶׁר תָּחְתָּיו מָהוּ.


אִם לֹא סוּס שׁוֹטֵף הוּא זֶה, אִם לֹא בִּכְרָה קַלָּה,

כִּי עַל כֵּן כָּתוּב בִּמְפֹרָשׁ: “עַיִר בֶּן אֲתוֹנוֹת”.

אָמְנָם לַפְּסִיעָה הַמְּדוּדָה כָּל יִתְרוֹן וְכָל מַעֲלָה,

אָמְנָם הַטִּיסָה הָעַזָּה מְקוֹר כָּל הָאֲסוֹנוֹת.


וְאִמְרַת־נָבִיא זוֹ כֹּה לָכֶם נָעֵמָה

עַד כִּי עוֹד לֹא תִרְאוּ אֶת אֲשֶׁר בְּרֹאשָׁהּ,

עַד כִּי לֹא תַבִּיטוּ לָרוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה,

אִם זִיו מֶלֶךְ לוֹ, אִם צַדִּיק הוּא וְנוֹשָׁע.


רַק לַחֲמוֹר עֵינֵיכֶם וְלֹא לָרוֹכֵב עָלָיו.

וּבְהוֹפִיעַ מְשִׁיחַ צֶדֶק וְאַתֶּם לֹא תִשְׁעוּ לְאוֹרוֹ,

וְהוּא מִכְּאֵב וּמֵעֶלְבּוֹן יֶחְמַק לוֹ וְחָלַף –

וְנִשְׁאַרְתֶּם לֹא לְבַדְּכֶם: תִּשָּׁאֲרוּ עִם חֲמוֹרוֹ…

טבת תרפ"ח


עָמוֹס

מאת

דוד שמעוני

(קטעים)


א

שנאוּ בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו (עמוס ה, י)

לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי (שם ז, יד)

הך הכפתור וירעשו הספּים (שם ט, א).


"הוֹי, מַה־לְּךָ הָיָה, עָמוֹס, נְעִים זְמִירוֹת הָרוֹעִים,

כִּי נָטֹשׁ נָטַשְׁתָּ חֲלִילְךָ הֶעָנֹג בַּחֲלִילִים,

לִצְלִילָיו צָהֲלוּ יַחַד פְּנֵי דַלִּים וּפְנֵי שׁוֹעִים

וַתֵּלֶךְ לְהִתְחָרוֹת בַּנְּבִיאִים הַמַּהְבִּילִים?


"הֲלֹא נוֹצַרְתָּ לְהַרְנִין מוֹצָאֵי בֹקֶר וָעֶרֶב,

לְהָעִיר וּלְעוֹרֵר רִגְשׁוֹת־רֹךְ נִשְׂגָּבִים,

וְלָמָּה בְּדִבְרֵי נְאָצָה בּוֹטִים כְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב

אֶת מַתַּת־יָהּ הֵמַרְתָּ, אֶת שִׁירֵי חֲלִילְךָ הַנָּאוִים?


"לַנְּבִיאִים צָרֵי־הָעַיִן הַנַּח תוֹכָחוֹת אֵלֶּה!

וְאַתָּה שׁוּב עִם חֲלִילְךָ לִנְאוֹת הָרוֹעִים בִּתְקוֹעַ,

אָז לְסַפֵּר תְּהִלָּתְךָ לֹא נִיעַף ןלא נֵלֶא,

אָז אֶת שִׁיר חֲלִילְךָ לֹא תִשְׂבַּע אָזְנֵנוּ מִשְּׁמֹעַ…


כֹּה תַרְבּוּ לִי חֲלָקוֹת, הַחֲנֵפִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן,

כֹּה תֹּאמְרוּ לְתַעְתֵּעַ אֶת עָמוֹס, רוֹעֶה אֱוִילִי.

אַךְ אֵיךְ אַאֲמִין לִדְבַרְכֶם וְיָדֹעַ אֵדַע אֶת אוֹמְרוֹ…

וּמָתַי זֶה כֹּה שָׁפַר עֲלֵיכֶם זְמִיר חֲלִילִי?


וַאֲנִי גַם לֹא יָדַעְתִּי בְּחֶבְיוֹן שָׂדֶה וַיָּעַר,

כִּי תִכְמְהוּ כֹה לְשִׁירִי בַּלֵּילוֹת וּבַיָּמִים…

לֹא! לֹא חֲלִילִי אֲהַבְתֶּם, אַךְ שְׂנֵאתֶם מוֹכִיחַ בַּשָּׁעַר,

לֹא אֶת זִמְרָתִי תַּחְמֹדוּ, אַךְ תְּתַעֲבוּ דוֹבֵר תָּמִים!


וְאָמְנָם לֹא נָבִיא, רַק בּוֹקֵר וּבוֹלֵס שִׁקְמִים אָנִי,

וּלְשָׁדִי מַה־תַּעֲרֹג נַפְשִׁי, מַה־יִּכְלוּ לוֹ כָּל הַשְּׂעִפִּים!

אַךְ מִי שֶׁנָּתַן לִי חָלִיל הוּא גַם לִשְׁאוֹג צִוָּנִי

וּלְהַכּוֹת אֶת הַכַּפְתּוֹר עַד יִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים!…



ב

הַשַּׁחַר פָּרוּשׂ עַל הָרִים. אוֹרוֹ הַזַּךְ יַנְחֵנִי

אֶל אַרְצִי, לִנְאוֹת־הָרוֹעִים, לַשִּׁקְמִים וְלָעֲדָרִים;

בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה תֶחֱזֵךְ עַתָּה עֵינִי,

שֹׁמְרוֹן כְּלִילַת־יֹפִי, בְּרוּכַת עֲמָקִים וְהָרִים.


עוֹד סְרוּחִים עַל עַרְשׂוֹתָם נְקוּבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִים,

אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית־אֵל עַל מִטַּת שֵׁן עוֹד הוֹזֶה:

לֹא יוֹסִיף עוֹד הָרוֹעֶה לְהַרְגִּיז מְנוּחַת שׁוֹעִים,

אֲמַצְיָה שָׂרָה עִם עָמוֹס, שָׂרָה וַיּוּכַל לַחוֹזֶה.


אַךְ עַד הֵמָּה נָמִים וְטֶרֶם אֶעֱזוֹב אֶת גְּבוּלֵךְ,

שְׂאִי מִמֶּנִי בְרָכָה, אֶרֶץ חוֹרְפַי וּזְעוּמַי!

בִּנְגֹהוֹת שַׁחַר עוֹלֶה מַה־נֵּחַנְתְּ, מַה־יָּפִית כֻּלֵּךְ,

מַה־יֶּהֱמוּ לָךְ כָּל קְרָבַי, מַה־נִּכְמְרוּ נִחוּמַי!


בְּדָם דִּשְּנוּךְ שָׂרַיִךְ, שׁוֹפְטַיִךְ – בְּדִמְעוֹת דַּלִּים,

הָרֶשַׁע כְּנַחַל אֵיתָן בְּקִרְבֵּךְ עָבַר וְשָׁטַף,

אַךְ אַתָּה, חֵלֶק עַמִּי, לֹא עָלֶיךָ אַלִּין,

אַךְ לָךְ מַה־יִּזְעַק לִבִּי, נַחֲלַת־יָהּ לִשְׁבָטָיו!


לֹא יָבִין כֹּהֵן בֵּית־אֵל, לֹא יֵדְעוּ שׂוֹטְמֵי־דְבָרִי,

מַה־יָּקָר לִי בָךְ, שֹׁמְרוֹן, כָּל נִיר וְכָל עֲרוּגָה…

וְעֵת חָזִיתִי קָשׁוֹת וְנִיבִי מָה אַכְזָרִי,

מַה־לָּהֲטָה בִי נַפְשִׁי מֵאַהֲבָה וּמִתּוּגָה…


אַךְ יָבוֹא יוֹם, עוֹד יָבוֹא – וְהוּא לֹא בַשָּׁמַיִם –

וְאַדֹנָי מִקִּרְבֵּךְ יָדִיחַ הַדְּמָעוֹת עִם הַדָּמִים,

אָז נֵצֶר חָדָשׁ, רַעֲנָן, יִפְרֶה מֵעֵץ אֶפְרַיִם

וִיחִי הַצִּיץ הַנּוֹבֵל וִיהִי לִצְבִי הַכְּרָמִים.


עוֹד יָבוֹא יוֹם – מַה־נַּפְשִׁי מִתְרַפֶּקֶת עָלָיו –

וְשַׁחַר פְּדוּת וָיֶשַׁע עַל שַׁדְמוֹתַיִךְ יָשִׂישׂ:

הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה לֹא מִדָּם – מִדְּבַשׁ וְחָלָב!

וְהִטִּיפוּ אָז הֶהָרִים לֹא דְמָעוֹת, כִּי אִם עָסִיס!


בַּיּוֹם הַהוּא יִתְעַלְּפוּ הַבְּתוּלוֹת וְהַבַּחוּרִים

מִצָּמָא לִדְבַר יְהֹוָה, לִבְשׂוֹרַת־אוֹר גּוֹאֶלֶת

אָז יֶחֱזֶה גַם הַחוֹזֶה לֹא חֹשֶׁךְ וְתַמְרוּרִים,

אָז יָשִׁיר גִּיל וּתְקוּמָה לַסֻּכָּה הַנּוֹפֶלֶת…

תרפ"ח


אִם חָרְבָה טִירָתִי...

מאת

דוד שמעוני

הַתִּקְרָה שְׁבוּרָה, בַּכְּתָלִים סְדָקִים,

אַךְ בַּגַּג הַנָּקוּב מַכְחִילִים שְׁחָקִים,

וּבְעַד הַפְּרָצִים אֲשֶׁר בַּקִּירוֹת

עַד גְּבוּל הָאוֹפֶק שְׁדֵמוֹת מַזְהִירוֹת.


אִם חָרְבָה טִירָתִי, אִם יָרַד מִשְׂגַּבָּהּ –

לִי נִגְלָה פִתְאֹם הֲדַר אֶרֶץ רַבָּה,

וְלִנְגִינוֹת פֶּלֶא מַה־נַּפְשִׁי הוֹמָה,

אֲשֶׁר לֹא שְׁמַעְתִּין בְּתוֹךְ הַחוֹמָה…

תרפ"ח


אִילָן

מאת

דוד שמעוני

לאז"ר באהבה


יְשִׁישׁ הַיַּעַר רֹאשׁוֹ כָפַף

הֲלוּם רְעָמִים, צְרוּב חֲזִיזִים,

וְאוּלָם עוֹד בִּסְבַךְ עֲנָפָיו

דַּיָּרִים קִנְּנוּ עַלִּיזִים.


בִּשְׁחוֹר קְלִיפָּתוֹ אֵזוֹב עָלָה,

הַגֶּזַע כֻּלּוֹ כְתֹבֶת־קַעְקַע –

וְאוּלָם שִׁירַת אוֹן וְצָהֳלָה

בְּצֵל עֳפָאָיו עוֹד מְפַכָּה.


צַמַּרְתּוֹ קְרוּחָה, אַךְ מוֹרִיקִים

עוֹד בַּדִּים בּוֹדְדִים נֶאְדָּרִים,

וּמִשָּׁרָשָׁיו הָעַתִּיקִים

רַעֲנַנִּים יִפְרוּ עוֹד נְצָרִים.


וַיְהִי בְּהָעִיר דְּרוֹר אֶת קִּנָּהּ,

וַיְהִי בְצַפְצֵף הַגּוֹזָלִים –

וַיִּפְצַח גַּם הַיָּשִׁישׁ רִנָּה

מֵהַשָּׁרָשִׁים עַד הֶעָלִים.


וְהֶמְיַת פֹּארוֹת כִּבְדֵי־דוֹרוֹת

וְרֶטֶט כָּמוּס לַשָּׁרָשִׁים,

וְרַחֲשֵׁי חֶדְוָה, לַחֲשֵׁי אוֹרוֹת

אֲשֶׁר לַּנְצָרִים הַחֲדָשִׁים,


וְזִמְזוּם דְּבוֹרִים, עַז וְעָרֵב,

וְשִׁיר הַקֵּן, שִׁיר אֵם עַל בָּנִים –

לְאֶחָד מִזְמוֹר־שִׁיר הִצְטָרֵף

כָּל שְׁלַל הַצְּלִילִים הַמְגֻוּנִים,


לְשִׁיר גִּלוּיִים הַנַּעֲלָמִים,

אֲשֶׁר לָעַד בַּל יִדֹּם קוֹלָם,

לִזְּמִיר הַחַיִּים הַנִּרְקָמִים

מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם…

שבט תרפ"ט


שְׁעוֹתַי הַטְּרוּפוֹת...

מאת

דוד שמעוני

כָּל שָׁעָה נִפְלָאָה, כָּל רֶגַע נֵאִדָּרִי,

מְעֻטְּרֵי־הַפְּרָחִים, מְקֻטְּרֵי־הַמֹּר,

עֲלוּפֵי־הַטְּלָלִים, אֲפוּפֵי־הָאוֹר,

לָקַחְתִּי לְעַצְמִי, לִדְמֵי וּבְשָׂרַי.


רַק שְׁיָירִים נִזְעָמִים, רַק מַפָּל הַיָּמִים,

שְׁעוֹתַי הַטְּרוּפוֹת בְּסַּעֲרוֹת־הָרִיק,

עֵת אָזְלַת כָּל תִקְוָה וַיִּדְעַך כָּל זִיק,

הֵבֵאתִי בְתוּגָה לְחֵי־הָעוֹלָמִים.


אַךְ צוּרִי לֹא זָעַם אֶת פְּסֹלֶת הַתְּרוּמָה,

קָרְבָּנִי הַנִּקְלֶה לֹא מָאַס הָאֵל,

הוּא שָׁעָה לַשַוְעָה מִישִׁימוֹן וָלֵיל.

הוּא קִבֵּל בְּרָצוֹן מִנְחָתִי הַזְּעוּמָה.


וּשְׁעוֹתַי הַטְּרוּפוֹת לִי הֵשִׁיב רִבּוֹנִי,

וְהִנֵּה הֲפָכָן לְחֶמְדַּת הַיּוֹם,

לְטֹהַר הַסַּפִּיר – אֶת אֹפֶל הַתְּהוֹם,

וּלְזִמְרַת זְמִירֹותַי – אֶת הֶמְיַת יְגוֹנִי…

תרפ"ט


כְּיוֹגֵב נֶאֱמָן זֶה...

מאת

דוד שמעוני

כְּיוֹגֵב נֶאֱמָן זֶה, אֲשֶׁר גַּם בַּמִּלְחָמָה

בְּחָרְפוֹ נַפְשׁוֹ לָמוּת עַל גְּבוּלוֹת מְכוֹרָתוֹ,

לֹא יָפִיר בְּרִית הָרָז עִם אִמּוֹ הָאֲדָמָה,

וּמִדֵּי זָכְרוֹ אוֹתָהּ וְשָׁכַח אָכֹל וְשָׁתֹה;


כְּיוֹגֵב זֶה, אֲשֶׁר אִם מֵעֲמַל הַפְּחָדִים

לְמֶשֶׁךְ זְמַן יִקָּרֵא דְרוֹר לוֹ, דְּרוֹר מִקַּשְׁתּוֹ,

כְּצִפּוֹר יֶחֱרַד יָעוּף אֶל שָׂדוֹת לֹא־נֶעֱבָדִים

לְהַחֲיוֹת אוֹתָם שֵׁנִית בְּאִתּוֹ וּבְמַחֲרַשְׁתּוֹ;


וְרֶוַח כִּי יְהִי בֵין פָּעֳלֵי־קְרָב אֲיֻּמִּים

בְּאַהֲבָה מֶשֶׁךְ זָרְעוֹ יִשָּׂא עַל פְּנֵי שָׂדוֹ,

וְאַף כִּי יָפוֹן מְאֹד אִם יִשָּׂא גַם אֲלֻמִּים,

לֹא יִשְׁכַּח חֶסֶד נִיר, וּשְׁמָרוֹ וַעֲבָדוֹ –


כְּיוֹגֵב נֶאֱמָן זֶה הֵן יִהְיֶה גַם הַמְשׁוֹרֵר:

לֹא רַק בְּעִדַּן גִּיל, אַךְ גַּם בְּצוּק־הָעִתִּים

לֹא יֶחֱשֶׁה וְלֹא יִשְׁקוֹט מִלְּהָעִיר וּמִלְּעוֹרֵר

שְׁאִיפוֹת־עָל נִשְׂגָּבוֹת וְרִגְשׁוֹת־אֱנוֹשׁ אֲמִתִּים.


וְגַם בְּסַעֲרוֹת חִיל לֹא יֵשְׂטְ מִמְּנָת גוֹרָלוֹ

לִרְקוֹם חֲלוֹמוֹת אוֹר, וּשְׁמָרָם וְעֲבָדָם;

וְקָרָא גַם מִתְּהוֹם: רַק הַעְפֵּל וְרַק עָלֹה;

וְחָזָה גַּם בַּקְּרָב, כִּי אַחִים כָּל הָאָדָם…

אב תרפ"ט


לֹא הָאַחֲרוֹן!..

מאת

דוד שמעוני

ליל"ג ליובל המאה


מִכָּל הַקּוֹלוֹת הַזְּעוּמִים וְהַמְּרִירִים

שֶׁל בַּת־שִׁירְךָ “הַשְּׁחוֹרָה כָעוֹרֵב”

בְּנַפְשִׁי הִרְעִים

בִּכְאֵב אֵין לוֹ שֵׁנִי

הַהִי הַצּוֹרֵב:

“אִם לֹא הָאַחֲרוֹן בִּמְשׁוֹרְרֵי צִיּוֹן הִנְּנִי”…


מִכָּל הַקּוֹלוֹת הָעַזִּים, הַמַּסְעִירִים

שֶׁל בַּת־שִׁירְךָ הַשָּׂשָׂה לִקְרַאת קְרָבוֹת

אֵין קוֹל אֲשֶׁר כֹּה יְעוֹדְדֵנִי

לְהִלָּחֵם וּלְקַוּוֹת

כַּצְּלִילִים הַנּוֹאָשִׁים, הָעֲרִירִים:

“אִם לֹא הָאַחֲרוֹן בִּמְשׁוֹרְרֵי צִיּוֹן הִנֵּנִי”…


לֹא הָאַחֲרוֹן! עַל אַלְפֵי מֵיתָרִים

עוֹד נֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּפְּכָה בִּרְנָנִים נֶאְדָּרִים!

וְלוּ קַמְתָּ, הַקּוֹדֵר, וְהֶאֱזַנְתָּ אֶת קוֹלָם –

וְקָרַנְתָּ גַּם אַתָּה וְרִנַּנְתָּ מִתְפָּעֵל:

"לְעוֹלָם

אֶל יִתְיָאֵשׁ מְשׁוֹרֵר יִשְׂרָאֵל"!

כסלו תרצ"א


לְרָחֵל

מאת

דוד שמעוני

– כְּנַף רְנָנִים לֹא נַעֲלָסָה,

מַה מְצוּקָתֵךְ מִמְּצוּקָה?

– "אֶל תְּכֵלֶת עַל הַשָּׂשָׂה

תְּשׁוּקָתִי מָה עֲמֻקָּה"…

– מַדּוּעַ אֵינֵךְ טָסָה?

– “אֶבְרָתִי רְסוּקָה”…


מִקִנֵּךְ בַּעֲלִיַּת הַגַּג

צְלִיל בָּא וּצְלִיל הוֹלֵךְ.

עֶרְגַּת אֹשֶׁר וְחַג –

וְהַמָּוֶת מוֹלֵךְ.

מִקִּנֵךְ בַּעֲלִיַּת הַגַּג

לֹא נַאֲזִין עוֹד קוֹלֵךְ…


לֹא נַאֲזִין עוֹד, מְשׁוֹרֶרֶת

עֲנֻגָּה־עֲגוּמָה,

רִנָּתֵךְ חוֹלֶמֶת־סוֹעֶרֶת,

כְּאֵב וְאַהֲבָה רְקוּמָה…

בִּשְׂדוֹת כִּנֶּרֶת

מְנוּחָה לָךְ וּתְנוּמָה…

ל' ניסן תרצ"א


וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָרוּחַ...

מאת

דוד שמעוני

ליעקב כהן ליובל החמישים


וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָרוּחַ מִשְׁבִי הַגּוּפִים יֵרוֹם

וְעָבַר עַל גְּדוֹתֵיהֶם וְהֵצִיף אֶת הַחֹמֶר;

אָז יָבוֹא קֵץ כָּל בָּשָׂר, רַק רוּחַ זַךְ וְעֵירֹם,

רַק נֶפֶשׁ אֱלֵי נֶפֶשׁ בְּלִי קוֹל תַּבִּיעַ אֹמֶר.


וְאֶבֶן זוֹ בַשָּׂדֶה הָאִלְּמָה וְהַשְּׁחוֹחָה

שׁוּב אֵינָהּ אֶבֶן שָׂדֶה – הִיא רוּחַ הַהַשְׁלָמָה,

הַבִּינָה הָעִלָּאִית הַסְּגוּרָה בְתוֹךְ תּוֹכָהּ

וְצוֹפָה מִתּוֹךְ תּוֹכָה לְיַרְכְּתֵי הַדְּמָמָה.


וְיָרֵךְ זוֹ שֶׁל פֶּרֶד מִמַּשָּׂא מִשְׁתַּטֵּחַ

– מַה נּוֹצְצָה מִזֵּעָה, מַה רוֹטְטָה הַיָּרֵךְ –

הֲלֹא זֶה הָעִצָּבוֹן, זוֹ תוּגַת הַהֶכְרֵחַ

הַבּוֹרֵא וְהַמַּחֲרִיב, הַמְחַבֵּש וְהַמְפָרֵךְ.


וּקְצֵה כַף רֶגֶל זְעִירָה לְתוֹךְ חֲלַל הָעוֹלָם

לְתֻמּוֹ הוֹשִׁיט תִּינוֹק מְנַמְנֵם בָּעֲרִיסָה –

הֲתַקְשִׁיב, אֵיך מִסָּבִיב מַלְאָכִים נָתְנוּ קוֹלָם

בְּשִׁיר־בְּרֵאשִׁית קָדוֹשׁ, בִּנְגִינַת־תֹּם מַעֲלִיסָה?


וְעֵץ אֶל עָל מִתַּמֵּר לְנֹגַהּ קַרְנֵי שְׁקִיעָה,

אֶל תּוֹךְ הַסְּבָךְ הָרַעֲנָן נוֹטֶפֶת תַּמְצִית דָּמָן,

וְכֻלּוֹ שָׁקוּף־רוֹטֵט בְּשִׁפְעַת גַּוְנֵי פְלִיאָה

אַפְלוּלִי־יָרֹק־וָרֹד וְזָהָב וְאַרְגָּמָן –


וּפִתְאֹם גָּז הָאִילָן… רַק יִלְהַט אֵלֶם־יָגוֹן,

רַק עֶדְנַת־אַהֲבָה תֶהֱמֶה, בְּכִי־חֶמְלָה יִרְעַד רָעֹד,

וּמוּל רָקִיעַ דּוֹעֵך מְתַמֵּר הָעֵרָגוֹן

אֶל יֹפִי שֶׁנִּסְתַּלֵּק, אֶל יֹפִי שֶׁלֹּא בָא עוֹד…

תרצ"ב


עֵת יְלָדִים אֶרְאֶה...

מאת

דוד שמעוני

עֵת יְלָדִים אֶרְאֶה בַחֲבוּרָה צוֹהֶלֶת

וְעֵינֵיהֶם נוֹגְהוֹת בְּגִיל רַעֲנָן וָזָךְ,

וְאֶת צְחוֹקָם אֶשְׁמַע, זֶה שִׁיר־שִׁירֵי־הַחֶלֶד

אֲשֶׁר לְלֹא־מַעֲצוֹר מִלֵּב תָּמִים יְפַךְ –


אָז יַחַד עִם מַשַּׁב אָבִיב רָחוֹק וָּפֶלִאִי,

עִם רֵיחַ־טַל עָנֹג שֶׁל בֹּקֶר מְלַבְלֵב,

גַּם עֶצֶב־סְתָו קוֹדֵר יָמֹץ נַפְשִׁי בַּשֶּׁלִי

וּפַחַד־לַיְלָה מַר יַרְטִיט בִּי אֶת הַלֵּב.


אַךְ לֹא עַל זֹאת, בִּנְטוֹת שִׁמְשִׁי, נַפְשִׁי נֶעְגֶּמֶת

כִּי לֹא יַאְדִּמוּ שׁוּב לִי פַאֲתֵי קָדִים,

כִּי לֹא אָשׁוּב אֶדְמֶה לָכֶם, יַלְדֵי הַחֶמֶד,

כִּי לְגוֹרָל עָרִיץ יָמַי מְשֻׁעְבָּדִים –


אֲבָל עַל זֹאת אֶכְאַב, כִּי לִי תִּדְמוּ אַתֵּמָה,

כִּי פַלְגְּכֶם יֻדְלַח כְּהִדָּלַח שִׁטְפִּי,

כִּי גַם טַלְכֶם הָזַּךְ, הָהּ, יֵהָפֵךְ לְדֶמַע,

כִּי חֶלֶד קַר, עוֹיֵן גַּם אֶת צְחוֹקְכֶם יַקְפִּיא.


וּבְתַמְצִית יָגוֹן נַפְשִׁי דֹם מִתְפַּלֶּלֶת:

אִם לֹא לְמַעַן בְּכִי מָטִים עַל פִּי הַתְּהוֹם –

לְמַעַן צְחוֹק תִּינוֹק, זֶה שִׁיר־שִׁירֵי־הַחֶלֶד,

עַל עוֹלָמְךָ, אֵלִי, שְׁפֹךְ אוֹר מְעַט וָחֹם…

תרצ"ב


על שפת הים

מאת

דוד שמעוני

על שפת הים

מאת

דוד שמעוני


אלגיות

מאת

דוד שמעוני

אלגיות

מאת

דוד שמעוני


מתוך הסנה

מאת

דוד שמעוני

מתוך הסנה

מאת

דוד שמעוני


אַל סְפֹד...

מאת

דוד שמעוני


אַל סְפֹד,

אַל בְּכוֹת

בְּעֵת כָּזֹאת,

אַל הוֹרִיד רֹאשׁ…

עֲבֹד! עֲבֹד!

הַחוֹרֵשׁ, חֲרוֹשׁ!

הַזּוֹרֵעַ, זְרַע!

בְּרֶגַע רַע

כִּפְלַיִם עֲמֹל,

כִּפְלַיִם יְצֹר,

וּנְטַע וַעֲדֹר,

וְסַקֵּל וּגְדֹר,

וּפַלֵּס וְּסְלֹל

מְסִלַּת דְּרוֹר

לְיוֹם הָאוֹר…

בִּנְתִיב הָעֱנוּת

הוֹלְכָה הַפְּדוּת.

וְצוֹעֵק הַדָּם

לְנִשְׁמַת הָעָם:

הִתְנַעֵר וּפְעָל!

הִגָּאֵל וּגְאַל!


רחובות, ניסן תרפ"א



לֹא שַׁאֲנַנִּים וְחוֹגְגִים...

מאת

דוד שמעוני

לנשמת הגבורים והקדושים

באהבה ובאמונה


לֹא שַׁאֲנַנִּים וְחוֹגְגִים, לֹא בְשִׁירַת נֹעַר חֲמוּדָה,

הָלַכְנוּ אֶל אַרְצֵנוּ, הָלַכְנוּ אַל יְהוּדָה.


בְּיַמֵּי בְלִיַּעַל וְזָדוֹן, בֵּין מִשְׁבְּרֵי מָוֶת אֲיֻמִּים,

פִּלַּסְנוּ לָנוּ נְתִיבוֹת אֶל הָרֵינוּ הַקְּדוּמִים.


מִימִינֵנוּ רָתְחָה שִׂנְאָה, מִשְּׂמֹאלֵנוּ סָעַר חָרוֹן –

וַנִּצְעַד עַל עֶבְרֵי פִי פַחַת, וַנִּצְעַד אֶל שְׂדוֹת הַשָּׁרוֹן.


הַשָּׂטָן לָחַשׁ כַּנָּחָשׁ: לֹא לָכֶם, לֹא לָכֶם הִגָּאֵל…

אֲבַדּוֹן שָׁמַר צַעֲדֵנוּ – אַךְ בָּאנוּ אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל.


בָּאנוּ לֹא בְצִלְצְלֵי תְרוּעָה, בָּאנוּ לֹא בְזֵרֵי נִצָּחוֹן,

אַךְ בָּעַיִן מַזְהִירָה תִקְוָה, אַךְ בַּלֵּב פּוֹעֵם בִּטָּחוֹן.


בָּאנוּ לְהַפְרוֹת צִיָּה, לְהָנִיב אֶרֶץ מֶלַח,

יָדֵינוּ שָׁלַחְנוּ לַמַּעְדֵּר, אַךְ נֵדַע גַּם לְהַחֲזִיק שֶׁלַח.


וּמָה לָּנוּ סוּפָה כִּי תַּחֲלֹף? וּמַה לָּנוּ שׁוֹאָה כִּי תַעֲבֹר!

אֲנַחְנוּ קִוִּינוּ וַנּוּכַל גַּם בִּהְיוֹת הַחֶרֶב עַל צַוָּאר.


הָיִינוּ בֵין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת – הֲנִירָא מִבְּכִי שׁוּעָלִים?

דִּלַּגְנוּ עַל הָרֵי חֹשֶׁךְ – הַאִם יַפְחִידוּנוּ צְלָלִים?


וּבְיַלֵּל צִיִּים עִם אִיִּים – אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד וְנָרֹן

בַּשְּׁפֵלָה וּבְעַרְבוֹת הַיַּרְדֵּן, בַּגָּלִיל, בַּנֶּגֶב, בַּשָּׁרוֹן.


שִׁירָתֵנוּ לֹא דַם וּקְרָבוֹת, שִׁירָתֵנוּ – חַיִּים וִיצִירָה,

שִׁירָתֵנוּ כֵנָה וּצְנוּעָה, וְאוּלָם גַם בּוֹטְחָה וְאַדִּירָה.


מֵהַחֶרֶמוֹן עַד נַחַל מִצְרַיִם, מֵהַיָּם עַד הֲרֵי הַבָּשָׁן –

אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד וְנָשִׁיר שִׁירֵנוּ הֶחָדָשׁ־הַיָּשָׁן…


רחובות, ט' אייר תרפ"א



לִטְרֻמְפֶּלְדּור

מאת

דוד שמעוני

יוֹסֵף הַגְּלִילִי… יַרְנִין לִבֵּנוּ

שֵׁם זֶה, בּוֹ תִּנּוֹן, עַז וְצָנוּעַ:

צְלִילֵי הוֹד־קְדוּמִים בּוֹקְעִים מִמֶּנּוּ,

זֹהַר הַבָּאוֹת עָלָיו זָרוּעַ…


יוֹסֵף הַגְּלִילִי… אָכֵן לֹא תָמְנוּ

חַסְדֵי אֱלֹהַּ לָאֻמָּה הַשְּׁבוּרָה!

הַרְבֵּה מִלֵּאתָ מַה־שֶׁפָּגַמְנוּ:

עֹז שֶׁבַּטֹּהַר, תֹּם שֶׁבַּגְּבוּרָה…


הַרְבֵּה עֲנָנִים מֵעַל שָׁמֵינוּ

פִּזְּרָה בַת־צְחוֹקְךָ, זוֹ הָאַחֲרוֹנָה…

דְּבָרְךָ: “טוֹב לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ”

פִּלַּח לֵילֵנוּ כְּשֶׁמֶשׁ גְּאֵיוֹנָה.


יַעַן כִּי דְּבָרְךָ הָיָה כוֹתֶרֶת

מַעֲשִׂים וּפְעָלִים, זְמַן לֹא יַכְחִידֵם:

יַעַן כִּי יָדְךָ הִיא הַמְדַבֶּרֶת,

יָדְךָ הַיְחִידָה, יוֹסֵף הַגִּדֵּם!


לֹא נִפְנוּף דְּגָלִים, לֹא מְצִלְתַּיִם,

לֹא רַעַשׁ הֵידָד, שָׁאוֹן אֱוִילִי –

חֵרוּת, מוֹלֶדֶת, יְגִיעַ־כַּפַּיִם

הָיָה חֲלוֹמֵךְ, יוֹסֵף הַגְּלִילִי!


הֵדֵי חֲלוֹמֵךְ עוֹדָם נִשָּׂאִים

שָׁם בִּמְקוֹם כָּלָה שְׁבִילְךָ הַכָּלִיל!

הָרֵי הַגָּלִיל בְּהוֹדָם נִפְלָאִים –

תִּלְּךְ עוֹד הֶאְדִּיר הַדְרַת הַגָּלִיל.


וְעִם מַסַּדָּה וְעִם יוּדֶפֶת

עִם כָּל הָרוֹמְזִים לָאֻמָּה: “הוֹחִילִי!”

שְׁכִינַת יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה חוֹפֶפֶת

גַּם עַל זִכְרֶךָ, יוֹסֵף הַגְּלִילִי!


אדר תרפ"ט



חֶבְרוֹן

מאת

דוד שמעוני

הַאִם לֹא אִוֵּךְ לְמוֹשָׁב אַבְרָהָם צוּר חֻצָּבְנוּ,

הַאִם לֹא אֶל שְׁמֵי לֵילֵךְ צִוָּהוּ יְהֹוָה לְהַבִּיט

לִסְפֹּר אֶת הַכּוֹכָבִים, לֵאמֹר: “כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ”?

הַאִם לֹא בְּתוֹכֵכִי, בִּהְיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא,

בִּנְפֹל עַל אַבְרָם תַּרְדֵּמָה וְאֵימָה חֲשֵׁכָה גְדוֹלָה

(אוּלַי נִפְעֲרוּ פִּתְאֹם לְעֵינָיו תְּהוֹמוֹת הֶעָתִיד…)

נִכְרָתָה בְּרִית הַקְּדוּמִים בְּאֵשׁ וּבְתַנּוּר עָשָׁן,

לֵאמֹר: “לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת…”?

וּמָגֵן שָׁאוּל כִּי נִגְעַל עַל הָרֵי בַגִּלְבּוֹעַ,

הַאִם לֹא בַעֲצַת עֶלְיוֹן עָלָה דָוִד חֶבְרוֹנָה,

הַאִם לֹא בָךְ הָמְלַךְ גַּם מָלַךְ מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב,

מְכוֹנֵן מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל, נְעִים זְמִירוֹת עוֹלָם?

חֶבְרוֹן בְּנַחַל אֶשְׁכּוֹל, חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה!

הַאִם לֹא נִין לְדָוִד לְעִיר מְצוּרָה שָׂמֵךְ,

חִזְּקָךְ לְהַרְבֵּה מְאֹד בְּצִינּוֹת וּבִרְמָחִים

וּנְגִידִים בְּקִרְבֵּךְ נָתַן, נְגִידֵי עַם יְהוּדָה,

לַעֲמוֹד בָּךְ עַל הַמִּשְׁמָר, לִשְׁקֹד עַל מוֹרֶשֶׁת יַעֲקֹב?

הַאִם לֹא הַמַּכַּבִּי בְחַרְבּוֹ, חֶרֶב גּוֹאֶלֶת,

קָרָא דְּרוֹר לָךְ מֵעֵשָׂו הָעוֹשֵׁק נַחֲלַת אָחִיהוּ,

וְנֶשֶׁר רוֹמָא עֵת תָּקַע בְּלִבֵּךְ מַקּוֹר בַּרְזִלּוֹ,

הַאִם לֹא כָל עוֹד בָּם נַפְשָׁם נִלְחֲמוּ לָךְ גִּבּוֹרָיִךְ,

צְבָאֵי הֶהָרִים הַקַּלִּים, כְּפִירֵי הַנֶּגֶב הָעַזִּים,

הַאִם לֹא מִנַּהֲרוֹת דָּמָם רָווּ אַף דַּשְׁנוּ הָרָיִךְ?..


חֶבְרוֹן עִיר הָאָבוֹת, חֶבְרוֹן עִיר הַקְּבָרִים!

הַאִם שְׁכֵחוּךְ בָּנַיִךְ, עוֹרְקֵי־צִיַּת־הַגָּלוּת,

הַאִם לֹא כָמְהוּ אֵלַיִךְ, הַאִם לֹא חָרְדוּ אֵלַיִךְ

שְׂרִידֵי חֶרֶב וּמְדוּרוֹת לְחוֹנֵן אֶת עַפְרוֹתָיִךְ?

הַאִם לֹא יָקְדָה אֵשׁ תָּמִיד, אֵשׁ אַהֲבָה, אֱמוּנָה וְתִקְוָה,

בְּחֶשְׁכַת חֲצֵרֵךְ הַזְּעוּמָה, “חֲצַר־הַיְּהוּדִים” הַקּוֹדְרָה,

שַׁלְהֶבֶת־אַלְמָוֶת נַעֲלָמָה, אֲשֶׁר לֹא כִבּוּהָ שְׁטָפוּהָ

כָּל גַּלֵּי מַשְׂטֵמָה וְעֶבְרָה, כָּל מִשְׁבְּרֵי זָדוֹן וָרֶשַׁע?

הַאִם לֹא בִגְבוּרָה נֶאְדָּרָה מְתֵי־מְעַט מְדֻכָּאִים,

יוֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, אֲסִירֵי עֹנִי וְרָעָב,

שָׁמְרוּ עַל הַגַּחֶלֶת מִמִּטְרוֹת עֹז וּמִסְּעָרוֹת?

הַאִם לֹא בַאֲוִיר־הַמַּחֲנָק שֶׁל כְּלוֹבֵי־אֶבֶן הַצָּרִים

נֶאֶרְגוּ חוּטֵי הַפָּז לְאַגָּדוֹת עֲנֻגּוֹת וְזַכּוֹת,

נִרְקְמוּ מַחְלְצוֹת חָזוֹן וְשִׁירָה נִפְלָאָה נָבָעָה,

תּוֹכָהּ רָצוּף בִּטָּחוֹן עַז מֵחַלָּמִישׁ וְשָׁמִיר?

הַאִם לֹא נִשְׁזְרָה תָמִיד בְּרִקְמַת־הֶחָזוֹן הַתְּמִימָה

הַסְּפוּגָה אֱמוּנָה וּדְמָעוֹת, הַשְּׁקוּיָה יָגוֹן וְתִקְוָה,

דְּמוּת אַבְרָהָם אָבִינוּ כְּשׁוֹמֵר הָעוֹמֵד עַל מִצְפֶּה,

הַזּוֹכֵר וּמַזְכִּיר לֶאֱלֹהַּ אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית הָעַתִּיקָה?

הוּא הוּא אֲשֶׁר דֶּרֶךְ הַחוֹר בְּדֶלֶת הַבַּרְזֶל, לְמַטָּה,

הֵבִיא לָרַב אֶת הָאַרְנָק עִם דִּינָרִין טָבִין וּתְקִילִין,

כֶּסֶף פִּדְיוֹן הַנְּפָשׁוֹת, נְפָשׁוֹת קְהִלַּת הַקֹּדֶשׁ,

אֲשֶׁר זָמַם לְהַשְׁמִיד פֶּחָה פֶרֶא וְעָרִיץ.

וְהוּא שֶׁיָּצָא מִקִּבְרוֹ בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים

וּפָנָיו מוּעָדוֹת לְ“חָצֵר” לְבֵית־הַתְּפִלָּה הֶעָגוּם,

שָׁם קְהִלַּת־חֶבְרוֹן הַקְּדוֹשָׁה נִתְאַסְּפָה שְׁרוּיָה בְצַעַר,

כִּי חָסֵר אֶחָד לְמִנְיָן לְקַבֵּל פְּנֵי שַׁבָּת־שַׁבָּתוֹן…

וְהוּא אֲשֶׁר בָּא בַלַּיְלָה לְנוֹגֵשׂ שׁוֹאֵף דָּמִים,

כְּרוּחַ עַל פָּנָיו חָלַף וְרֹב עַצְמוֹתָיו הִפְחִיד,

לְבַל יָהִין לִנְגֹּעַ בְּעַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם…


חֶבְרוֹן עִיר הַשְּׁחִיטָה, חֶבְרוֹן עִיר הַהֶרֶג!

הַבָּנִים הוּבְלוּ לַטֶּבַח, הָאָבוֹת יָשְׁנוּ שְׁנָתָם,

הַמְּעָרָה אָטְרָה פִיהָ, אַבְרָהָם לֹא יָצָא מִקִּבְרוֹ…

חֶבְרוֹן עִיר הַשְּׁחִיטָה, חֶבְרוֹן עִיר הַהֶרֶג!

לֹא עוֹד עִיר מִקְלָט הִנָּךְ לְמַכֵּה־נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה,

כִּי אִם לְמִפְלָצוֹת־טֶרֶף, הֲלוּמוֹת־דַּם־נְקִיִּים;

לֹא עוֹד תְּכֻנִּי עִיר מְעָרַת־הַמַּכְפֵּלָה:

לִמְעָרַת פָּרִיצִים הָיִית, לִמְאֵרַת־הַמַּכְפֵּלָה:

כְּצֹאן – לֹא בַמִּלְחָמָה – נִזְבְּחוּ קְדוֹשַׁיִךְ

וּבְאַכְזָרִיּוּת־תָּפְתֶּה, פְּרִיץ חַיּוֹת לֹא יֵדָעֶנָּה…

וְאוּלָם בְּכָל אֵלֶּה אֵיךְ אָאֹר אוֹתָךְ, חֶבְרוֹן,

אֵיךְ אֶקֹּב וַאֲקַלֵּל: "הֲרֵי קִרְיַת אַרְבַּע

אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם…" וְהֵן הֶהָרִים הָרָי!

וְאִם עֲשָׁקוּם זֵדִים וְחִלְּלוּם טְמֵאֵי־פְרָאִים,

וְאִם הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתַיִךְ חָלָל –

הֲלֹא עַל נַחֲלָתֵנוּ נָקִים עוֹד אֶת שְׁמֵנוּ,

הֲלֹא בְדָמֵנוּ תִחְיִי, חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה!


חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה, חֶבְרוֹן עִיר הַבָּנִים!

מִבַּעַד לְלוֹט הַדְּמָעוֹת, הַלּוֹט עַל כָּל עֵינָיִם,

מְנַצְנְצָה לִקְרָאתִי רִקְמַת חָזוֹן חָדָשׁ

אֲשֶׁר מִכַּרְמֵי חֶבְרוֹן וּמִשּׂדוֹתֶיהָ יִצְמָח;

וּבְעַד יְלֵל הַשְּׁחוּטִים, הַשְּׂרוּפִים, הַחֲנוּקִים

בּוֹחֶנֶת אָזְנִי לַחַשׁ אַגָּדַת־עָם חֲדָשָׁה

אֲשֶׁר בְּעִדָּן בָּא – אֲשׁוּרֶנוּ וְלֹא רָחוֹק –

יְסַפֵּר אָב לַבֵּן וְהִגִּיד סָב לְנֶכְדּוֹ.

בִּהְיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וַעֲרָפֶל תְּכֵלֶת יַעַט

אֶת שֶׂגֶב הָרֵי חֶבְרוֹן, שְׂעִירֵי גַן וָיָעַר,

בַּכְּרָמִים יָשְׁלַךְ הָס מוּפַזֵּי נָגְהֵי שְׁקִיעָה

וְהֶאְדִּימוּ כִפּוֹת זֵיתִים מִצְטוֹפְפִים בַּגְּבָעוֹת,

וּבְמִשְׁעוֹלֵי־צֵל הַגּוֹלְשִׁים מִן הָרְכָסִים

יָשׁוּבוּ הָעֲמֵלִים – יוֹגְבִים וְכוֹרְמִים עִבְרִים –

אֶל נָוָם נְוֵה שָׁלוֹם, כְּתֹם עֲבוֹדַת יוֹמָם,

וְסִפֵּר אָב לַבֵּן וְהִגִּיד סָב לְנֶכְדּוֹ,

אֵיךְ שֵׁנִית קָמוּ הָרִים אֵלֶּה, נוֹטְפֵי־עָסִיס,

לִבְנֵי־אַבְרָם לְמִקְנָה מִידֵי עוֹשְׁקֵיהֶם־כֹּחַ:

"בְּשׁוּב יְהֹוָה שִׁיבַת צִיּוֹן – לֹא קָם הָעָם כַּלָּבִיא,

לֹא כַאֲרִי הִתְנַשֵּׂא לַחֲרוֹג מִמִּסְגְּרוֹת כִּלְאוֹ,

לֹא זָרַם אֶל הַמְּכוֹרָה מִיַּרְכְּתֵי הַגּוֹלָה

כִּשְׁטוֹף אֲפִיקֵי־אָבִיב לַנְּהָרוֹת וְלַיַּמִּים,

רַק בְּקִלּוּחִים דַּקִּים, בְּאַמּוֹת־מַיִם צָרוֹת

אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ רַוּוֹת מוֹלֶדֶת צִחַת־צָמָא.

וְרַבִּים בְּנֵי שׁוֹמְמָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת עוֹלָם

  • מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב בִּתְפוּצוֹת אֶרֶץ רַבָּה? –

אַךְ רַק מְעַטִּים שָׁמְעוּ שׁוֹפָרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ

וְאַדְמַת־יָּהּ הַשְּׁדוּדָה לֹא נִגְאֲלָה מִשִּׁבְיָהּ.

וַתִּרְגַּז אָז תַּחְתֶּיהָ אַדְמַת־יָּהּ הַשְׁבוּיָה,

וַתֵּמַר מְאֹד תְּלוּנָתָהּ וּמְלִיצֵי־יֹשֶׁר שָׁתְקוּ,

כִּי כָבֵד הָיָה מִנְּשׂוֹא עָוֹן הָעָם לְאַרְצוֹ…

וַתְּהִי עֵת צָרָה לְיַעֲקֹב… בְּנֵי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל

בְּרִית רֶשַׁע כָּרְתוּ יַחַד לְהַכְרִית נִיר לְיַעֲקֹב,

לִמְחוֹת גַּם אֶת הַמְּעַטִּים מֵעַל פְּנֵי אַדְמַת צִיּוֹן,

אֲשֶׁר בִּבְרִיתָהּ נֶאֶמְנוּ וְלָהּ חַיֵּיהֶם קֹדֶשׁ.

אָז דַּם יִשְׂרָאֵל טָהוֹר, דַּם גִּבּוֹרִים וּקְדוֹשִׁים,

מִצְּפַת וְעַד חֶבְרוֹן נִשְׁפַּךְ, וּבְחֶבְרוֹן הִגְדִּיל,

וּבְעִיר קִבְרֵי אָבוֹת נִגַּר דַּם הַבָּנִים

כְּמַיִם נִגָּרִים אַרְצָה… וְהָאָבוֹת יָשְׁנוּ שְׁנָתָם…

רַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית:

“רַב, הֶרֶף יָדֶיךָ!” לְקוֹרְאֵי־שְׁמוֹ הוֹפִיעַ

אַבְרָם בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, וּדְבָרוֹ מַר וְקוֹדֵר:

“אֵיךְ אָב יְרַחֵם בֵּן מַקְשִׁיחַ לֵב מֵאִמּוֹ?”

וַיִּשְׁמַע חֲלוֹם־הָרָז בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קוֹלוֹ,

וְצִלְצְלוּ בִּקְצֶה תֵבֵל מִלָּיו הַמֻּפְלָאוֹת,

עַד כִּי אָזְנֵי חֵרְשִׁים נִפְקְחוּ לְשִׁמְעָן…

וַיֶּרֶב אָז הָעָם מִיַּרְכְּתֵי הַגּוֹלָה

לַעֲלוֹת לִפְדּוֹת אֶת אַדְמַת־יָּהּ מִיַּד גּוֹזְלֶיהָ,

לְרַצּוֹת פְּנֵי הָאֵם, עֲזוּבָה לֹא נֻחָמָה,

לְכַפֵּר אֶת הַדָּם הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר נִשְׁפַּךְ,

וְכָכָה נִגְאֲלוּ גַם הָרֵי חֶבְרוֹן אֵלֶּה,

הַשּׁוֹמְעִים עַתָּה שֵׁנִית הֵידַד יוֹגְבִים עִבְרִים

וְעוֹנִים לָמוֹ אֶת הַתִּירוֹשׁ וְאֶת הַיִּצְהָר…"


כֹּה יְסַפֵּר אָב לַבֵּן וְהִגִּיד שָׂב לְנֶכְדּוֹ

בִּהְיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וַעֲרָפֶל תְּכֵלֶת יַעַט

אֶת שֶׂגֶב הָרֵי חֶבְרוֹן, שְׂעִירֵי גַן וָיָעַר,

וּבְמִשְׁעוֹלֵי־צֵל הַגּוֹלְשִׁים מִן הָרְכָסִים

יָשׁוּבוּ הָעֲמֵלִים – כּוֹרְמִים וְיוֹגְבִים עִבְרִים –

אֶל נָוָם, נְוֵה שָׁלוֹם, כְּתֹם עֲבוֹדַת יוֹמָם.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר בְּיַד־עֲמֵלִים גְּרוּמָה יִרְמֹז

הַמְסַפֵּר פֹּה וָשָׁם, לְאוֹת כִּי שָׁמָּה נָפְלוּ

חֲלָלִים בְּחִירֵי־עָם וְשָׁמָּה נֶחְצָב קִבְרָם.

אָז מְלֵאֲתִי־הָגוּת תִּשְׂתָּרֵר דְּמָמָה רַבָּה

- רַק מַעְיָנוֹת עֵרֵי־לֵיל יַגְבִּירוּ הֶמְיַת שִׁירָם –,

הַזְּקֵנִים יַרְכִּינוּ רֹאשׁ בְּעֶצֶב וּבִתְפִלָּה,

וּצְעִירִים אַרְזֵי־אוֹן טִפּוּחֵי מֶרְחַב הָרִים,

יַבִּיטוּ נִכְחָם בְּרוֹמְמוּת־הַעֲרָצָה,

אַף גַּם כְּמוֹ בְרַק קִנְאָה יַבְרִיק בְּעֵינֵיהֶם

עַל כִּי לֹא זָכוּ הֵמָּה לִהְיוֹת בָּרִאשׁוֹנִים,

בְּסוֹלְלֵי הַמְּסִלָּה, דֶּרֶךְ לַעֲבוֹר גְּאוּלִים…


תרפ"ט



בְּבוֹא הַשּׁוֹאָה...

מאת

דוד שמעוני

בְּבוֹא הַשּׁוֹאָה לֹא נָפַל בִּי

לְבָבִי רָאָה עֹנִי,

צָו רָז לְנַפְשִׁי נִשְׁמַע אָז:

“בַּלַּיְלָה קוּמִי רֹנִּי…”


לַצַּו הַטָּמִיר נִשְׁמְעָה

נַפְשִׁי הַמַּקְשֶׁבֶת,

וְטַל תַּנְחוּמִים רָעֲפָה

עַל רוּחַ־עָם דּוֹאֶבֶת.


וְעֵת הַדְּמָעוֹת רָתְחוּ עוֹד

- מִי סְפָרָן וּמִי מָנָן –

יוֹם פְּדוּת, יוֹם זֹהַר חָזְתָה

מִבַּעַד לְעַב־הֶעָנָן.


אַךְ הִנֵּה הַשּׁוֹאָה שָׁכְכָה

וַיִּקְרַם עוֹר עַל פְּצָעִים;

אֲדָמָה דָּמָהּ כִּסְּתָה,

הִתְכַּסְּתָה בִדְשָׁאִים;


שׁוּב יָצָא עָם לְפָעֳלוֹ

לִטְווֹת אֶת טְוִי הַבָּאוֹת;

רַק לִבִּי אֵין דּוּמִיָּה לוֹ

רְדוּף חֲזוֹן־בַּלָּהוֹת.


בַּלֵּיל בַּלֵּיל הוּא בָא אֵלַי

בִּנְהִימָה מְטֹרֶפֶת:

"הֲתִרְאֶה? אֵשׁ מִתַּמְּרָה שָׁם…

מִשְׁפַּחְתִּי שָׁם נִשְׂרֶפֶת!


"מִשְׁפַּחְתִּי שָׁמָּה נִשְׂרְפָה

- הוֹי, לָמָּה חַיִּים עִמִּי! –

וְעֵינֵי אִמִּי נִדְקְרוּ,

לְעֵינַי – עֵינֵי אִמִּי…


"וְאֵיךְ לְבָבְךָ מְלָאֲךָ

לְבַשֵּׂר פְּדוּת וּגְאֻלָּה?

לְנַפְשִׁי אֵין גְּאֻלָּה עוֹד,

הָרְמוּסָה, הַשַּׁכּוּלָה…"


בַּלֵּיל בַּלֵּיל תּוֹפִיעַ לִי

בִּילָלָה מְחֻנֶּקֶת:

"הֲתִשְׁמַע בְּכִי מְפַרְכֵּס שָׁם.

זֹאת בִתִּי הַנֶּאֱנֶקֶת!


"לִקְרָעִים רִטְּשׁוּ בַעֲלִי,

וְעוֹד הֵם נֶאֱבָקִים אִתִּי –

אֶל בִּתִּי עָטוּ… אַלְלַי!

מַה עוֹלְלוּ לְבִתִּי…


"וְאֵיךְ זֶה כָּזָב תֶּחֱזֶה

וּבְדָיוֹת־פְּדוּת תְּסַפֵּר?

עַל קְלוֹנִי וְעַל צַעֲרִי

אֵין פְּדוּת אֲשֶׁר תְּכַפֵּר!…"


לְשָׁוְא אֶת רֹאשִׁי אֶחְבְּטָה

אֶל כָּרִי וְאֶל קִירִי:

אַיֶּכָּה, שֶׁצִּוִּיתָ אָז

לְנַפְשִׁי: “קוּמִי שִׁירִי!”?


גַּם עַתָּה קוֹמָה, צַוֵּה לִי

מַה־לּוֹ, מַה־לָּהּ אָשִׂיחָה?

עֲנֵנִי נָא! הוֹרֵנִי נָא!

אוֹ מַעֲנֶה אֵין בְּפִיךָ?.."


אַךְ רַק עֲלָטָה סָבִיב לִי

גַּם מַטָּה וְגַם מָעְלָה…

אֵין פּוֹנֶה וְאֵין עוֹנֶה לִי

בְּדִמְמַת הַלַּיְלָה…


תרפ"ט



גִּדְעוֹן

מאת

דוד שמעוני

גִּדְעוֹן

(חובט את החיטים בגת, בלילה)

הוֹ!

כִּי הִגַּעְנוּ עַד כֹּה,

כִּי הִשְׁפַּלְנוּ לִשְׁאוֹל –

לַחְבֹּט אֶת הַחִטִּים בַּגַּת!

הַאֻמְנָם כֹּה עָצוּם הָעֹל,

אוֹ כֹה רָפֶה הַלֵּב,

עַד כִּי נִרְאֶה חֲתַת

בְּכָל צֵל,

עַד כִּי נַחְבֹּט הַחִטִּים בַּגַּת

- וּבְחֶשְׁכַת הַלֵּיל ־ ־

מִפְּנֵי עוֹרֵב וּזְאֵב!

הוֹ!

קִנִּים וָהֶגֶה וָהִי…

עוֹד אַחַת מְעַט וּנְהִי

לַעֲדַת חֲפַרְפָּרוֹת:

בָּהָרִים עָשִׂינוּ מִנְהָרוֹת,

וַנִּסְתַּתֵּר בַּמְּעָרוֹת

וַנִּתְחַבֵּא בַמְּצָדוֹת

וְכֻלָּנוּ חֲרָדוֹת

פֶּן הוֹלֵךְ הַמַּשְׁחִית וְקָרֵב,

פֶּן נִטָּרֵף,

פֶּן נִמָּלֵק

בְּצִפָּרְנֵי בְנֵי קֶדֶם וּבְשִׁנֵּי עֲמָלֵק…

הוֹ, הַכֵּה, מוֹרִגִּי, חֲבֹט,

אַךְ לְאָט,

אַךְ בְּלִי קוֹל,

פֶּן יַעֲלוּ עֲמָלֵק וּמִדְיָן עִם חָמוּר וְעִם גָּמַל

וְלָקְחוּ הַכֹּל,

כִּי לִי הֶעָמָל

וְלָמוֹ – הַיְבוּל,

וְלָמוֹ יְגִיעִי מוֹרֶשֶׁת…

הוֹי, שְׁמַחְנָה, בְּנוֹת פְּלֶשֶׁת,

עֲלֹזְנָה, בְּנוֹת גַּת,

כִּי דוּשׁ לֹא אָדוּשָׁה אֶת קְצִירִי בַגֹּרֶן בַּשִּׁיר,

כִּי אַחְבִּיא כַגַּנָּב גְּנֵבָתוֹ אֶת בִּרְכַּת הַנִּיר,

כִּי אֶחְבֹּט אֶת חִטַּי בַּגַּת…

וְכָכָה יֵעָשֶׂה בְּאַרְצִי מִגְּבוּל וְעַד גְּבוּל:

לַחְבֹּט אֶת הַחִטִּים

בַּגִּתִּים

וּבְחֶשְׁכַת הַלָּיִל…


הַמַּלְאָךְ

אֲדֹנָי עִמְּךָ, גִּבּוֹר הֶחָיִל!


גִּדְעוֹן

אֲדֹנָי?

וְהוּא עוֹדוֹ חָי?

וּכְלִמָּה לֹא תַעַט אֶת פָּנָיו

בִּרְאוֹתוֹ אֶת בָּנָיו

וְהֵם כְּעַכְבָּרִים בַּחוֹרִים…

הוֹי דַּלִּים! הוֹי רֵיקִים!

גִּבּוֹרִים –

לְדַבֵּר תַּחֲנוּנִים אֶל הָעֲמָלֵקִים

וּלְפָרֵק מִנְּשֵׁיהֶן אֶת עֶדְיָן

וּלְתִתּוֹ לְמִדְיָן…

בְּנֵי חָיִל –

לַחְבֹּט אֶת הַחִטִּים בַּגִּתִּים בְּחֶשְׁכַת הַלַּיִל

וְהֲעֲמֵק לְמָטָּה לְמָטָּה…


הַמַּלְאָךְ

לָךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ!


גִּדְעוֹן

בְּכֹחִי? מַה־כֹּחִי?

קַשְׁתִּי חַתָּה,

חַרְבִּי שְׁבוּרָה,

לֹא עֵצָה לֹא גְבוּרָה…

רַק לִבִּי הַכּוֹאֵב בְּתוֹכִי…


הַמַּלְאָךְ

לָךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ…


גִּדְעוֹן

בְּכֹחִי?


הַמַּלְאָךְ

בְּכֹחַ הַכְּאֵב,

בּוֹ תַּכֶּה אֶת עוֹרֵב וְתַךְ אֶת זְאֵב!

אַחֶיךָ הֵן שָׁכְחוּ כְּבָר גַּם לִכְאוֹב,

גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ מִכְּלִמּוֹת וָרֹק,

וִיבָרְכוּ עַל רָעָה כְּבָרְכָם עַל טוֹב!

כֹּה הִרְבּוּ לִכְרֹעַ עַל בֶּרֶךְ לִפְנֵי כָל אֱלִיל,

לִפְנֵי כָל עַשְׁתֹּרֶת וּמֹלֶךְ וָבַעַל,

עַד כִּי גַּם שַׁעַל

לֹא יוּכְלוּ לִפְסוֹעַ

מִבִּלְתִּי לִכְרוֹעַ!

וְאֵיכָה לֹא יִכְרְעוּ בְּחֹנֶף וּבְחִיל

לְמִדְיָן, עַל אַרְצָם כִּי יַעַל?

לְכָה, אֵפוֹא, גִּדְעוֹן, בִּכְאֵבְךָ, בּוֹא אֵשׁ וָאֳיָל,

וְהוֹשַׁע אֶת עַמְּךָ וּגְאַל!

אַךְ שָׁמוֹר וְזָכוֹר: אַל תִּשְׁעֶה אֶל כּוֹרְעֵי־הַבֶּרֶךְ!

וַאֲדֹנָי יַנְחֶךָ הַדֶּרֶךְ…


תרפ"ט



מֵהָרֵי יִשְׂרָאֵל

מאת

דוד שמעוני

הָהּ, מִי יִתֵּן

וְכַהִידְרָה הַלֵּזוּ מְרֻבַּת הָרָאשִׁים

תִּהְיֶה שְׂפַת שִׁירִי וּכְאֵבִי

לִשְׂפַת־שִׁבְעִים־ לָשׁוֹן,

אֲשֶׁר תַּחְדֹּר לְכָל תְּפוּצוֹת עַמִּי

מִקֹּטֶב עַד קֹטֶב

וְתִשֹּׁךְ וְתִצְּרֹב

כָּל לֵב בְּיִשְׂרָאֵל!


הָהּ, מִי יִתֶּן וְהָיָה קוֹל שִׁירִי וּכְאֵבִי

כְּרַעַם

אַשֶׁר תִּשְׁמַע כָּל אֹזֶן,

כַּבָּרָק

אֲשֶׁר תִּרְאֶה כָל עַיִן,

כַּאֲנָחָה

אֲשֶׁר יִקְלֹט כָּל לֵב,

אִם לֹא הָיָה לְאֶבֶן,

כָּל לֵב בְּיִשְׂרָאֵל!


וְאוּלָם שְׂפַת שִׁירִי וּכְאֵבִי

מֵי יַאֲזִין, מִי יַקְשִׁיב,

זוּלָתִי וְזוּלַת עוֹד מָכִים כָּמוֹנִי,


הָעוֹמְדִים עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל

גַּלְמוּדִים וּפְצוּעִים

וְשׁוֹלְחִים אֲנָקָה נוֹאֶשֶׁת

אֶל אֻמָּה חֵרֶשֶׁת…

*


הוֹי, אֻמָּה חֵרֶשֶׁת!

וְאַף כִּי אֵינֵךְ אִלֶּמֶת…

אֲבָל –

מִי יִתֶּן וּמִכָּל

שִׁפְעַת הַנִּיב הָרוֹעֶשֶׁת,

הַמַּדְהֶמֶת,

הָיִית רַק עוֹצֶרֶת: “עֲשֵׂה!”

הָיִית רַק זוֹכֶרֶת: “בְּנֵה!”

הָיִית רַק שׁוֹמֶרֶת: “גְּאָל!”

*


זאת תורת העולה, היא העולה על מוקדה

על המזבח כל הלילה עד הבּקר.

  • (ויקרא ו, ב)

עַל נַהֲרוֹת הַגּוֹלָה יְשַׁבְתֶּם גַּם בְּכִיתֶם

בְּזָכְרְכֶם אֶת צִיּוֹן בְּאֵשׁ וָדֶמַע טְבוּלָה,

אֶת שׁוֹמְרֵי חוֹמוֹתֶיהָ, אֶת בּוֹנֵי חָרְבוֹתֶיהָ,

שֶׁנָּפְלוּ עַל מִשְׁמֶרֶת הַתְּקוּמָה וְהַגְּאֻלָּה.


וּבִכְיְכֶם הַנֶּאֱמָן, בְּכִי עָם לְמִשְׁפְּחוֹתָיו,

כְּרִפְאוּת לִפְצָעֵינוּ, כְּטַל לִלְבָבוֹת שַׁחִים,

וּבְאוֹצָר בְּכִי יִשְׂרָאֵל גַּם נֶסֶךְ דִּמְעוֹתֵיכֶם

בְּזֹהַר עָל יִתְנוֹצֵץ, מַזְכֶּרֶת אֵמוּן אַחִים.


וְאוּלָם נֶסֶךְ דְּמָעוֹת לְבַדּוֹ לֹא יֵרָצֶה

בְּלִי קָרְבָּנוֹת הַחוֹבָה, הַתְּמִידִים וּמוּסָפִים,

בְּלִי קָרְבָּנוֹת לְבַבְכֶם וְנַפְשְׁכֶם וּמְאֹדְכֶם

בַּיָּמִים וּבַלֵּילוֹת בַּשְּׁחָרִים וּבַנְּשָׁפִים.


"זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה, הִיא הָעוֹלָה עֹל מוֹקְדָהּ

עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר…"

זֹאת תּוֹרַת הַגְּאֻלָּה: לַעֲלוֹת עַל מוֹקְדָהּ

עַד כִּי יָנוּס לַיְלָה, עַד כִּי יָאִיר בֹּקֶר..


תרפ"ט



לָהֵם

מאת

דוד שמעוני

הַאִם שְׁתִיתֶם יַיִן בֶּן אַלְפַּיִם שָׁנָה?

הֲתֵדְעוּ עֹז הָרָז הֶעָצוּר בַּאֲגָלָיו?

כָּל כְּפוֹר מִלַּהֲטוֹ יִמַּס, תִּנְדֹף כָּל עֲנָנָה,

כָּל אֵשׁ לֹא תִשְׁוֶה לוֹ, כָּל גַּל לֹא יִגְבַּר עָלָיו.


בַּסֵּבֶל יִגְאוּ מְאֹד גַּעְגּוּעֵי נֶפֶשׁ נַעֲנָה,

וְאֵמוּן יַגְבִּיר אוֹן מִלַּעַג וּמֵעָתָק,

וְאִם בְּיֵין הָעַד מְסֵכְתֶּם רוֹשׁ וְלַעֲנָה,

אַךְ טַעְמוֹ עָמַד בּוֹ, רַק חָזַק עוֹד וּמָתַק…


אַל תַּשְׁלוּ נַפְשְׁכֶם! זֶה לֹא קִיקָיוֹן נוֹבֵל,

זֶה לֹא חֲלוֹם וָצֵל אִוּוּיִי לְהִגָּאֵל!

הוֹי, יֵין־גַּעְגּוּעֵי־אֵשׁ, כִּסוּפֵי עֶשְׂרִים יוֹבֵל,

אֵי עַם אֲשֶׁר טְעָמְךָ זוּלַת עַם יִשְׂרָאֵל?


שָׁוְא תִּשְׁלְחוּ הַיָּד לְיַּיִן בֶּן־אַלְפַּיִם,

כָּל רַעַל וְכָל רוֹשׁ לֹא יוּכְלוּ לוֹ לְהָרַע!

מִמַּגָּע יֶדְכֶם רַק יִתְלַקַּח שִׁבְעָתַיִם,

אֶת יֶדְכֶם תִּצְרְבוּ – וְנֵטֶף לֹא יִגָּרַע…


תרפ"ט



אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל

מאת

דוד שמעוני

וְאַף עַל פִּי כֵן – – וְלַמְרוֹת הַכֹּל – –

אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל!


וְכָל עוֹד דּוֹפֵק בָּעוֹלָם לֵב יִשְׂרָאֵל,

וְכָל עוֹד נִשְׁמָע בָּעוֹלָם “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל”

אַתְּ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל!


לֹא יֶחֱרַב הַנַּחַל, כָּל עוֹד חַי הַמַּבּוּעַ,

לֹא יִשְׁבֹּת הַיּוֹם, כָּל עוֹד תָּאִיר הַשֶּׁמֶשׁ,

וְכָל עוֹד עַם יִשְׂרָאֵל חַי –

אַתְּ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל!


וְכָל עוֹד יִתְהַלֵּךְ בְּתוֹכֵךְ יַרְדְּנֵךְ

בְּשִׁיר מִיָּם לְיָם,

וְכָל עוֹד אֶת עֵינָהּ הַכְּחֻלָּה

לֹא עָצְמָה כִּנֶּרֶת הַחֵן,

וְכָל עוֹד לֹא נִדְּפוּ כֶעָשָׁן הָרַיִךְ

וְשָׁרוֹן וְיִזְרְעֶאל לֹא כֻסּוּ בִתְהוֹמוֹת –

עַם יִשְׂרָאֵל חַי!


וְכָל עוֹד עַם יִשְׂרָאֵל חַי –

אַתְּ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל!

לַמְרוֹת הַכֹּל – – וּבִיֵתֵר עֹז – – וּבְיֶתֶר שְׁאֵת:

אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל!


אב, תרפ"ט



מִי הוּא זֶה...

מאת

דוד שמעוני

מִי הוּא זֶה וְאֵי־זֶה הוּא אֲשֶׁר יָלֹק בַּהֲנָאָה

הַיָּד הָרְטֻבָּה מִדַּם אֶחָיו וְעוֹלָלָיו?

וִיכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ לְעֻמַּת בְּעָלָיו

הַמֵּנִיף גַּם עָלָיו אֶת אֶגְרוֹף הַזְּוָעָה?

לֹא כֶלֶב זֶה, לֹא כֶלֶב! הַכֶּלֶב כֵּן לֹא יַעַשׂ,

הוּא נֶאֱמָן לְנֶאֱמָנִים, אַךְ יִנְהוֹם בְּכַעַס

בְּהִתְעַלֵּל בּוֹ אֲדוֹנוֹ בְּרֶשַׁע וּבְסֶלֶף…

לֹא כֶלֶב זֶה, לֹא כֶלֶב!


מִי הוּא זֶה וְאֵי־זֶה הוּא, בְּשִּׁכְרוֹן הֲנָאָה

יִתְפַּתֵּל לִפְנֵי נוֹגְשׂוֹ, יִתְכּוֹפֵף לִפְנֵי רַבּוֹ

הַיּוֹרֵק בְּפַרְצוּפוֹ, הַחוֹרֵשׁ עַל גַּבּוֹ

בְּמַקֵּל הַחוֹבְלִים, בְּאֶגְרוֹף הַזְּוָעָה?

לֹא חָתוּל זֶה! הֶחָתוּל מִתְרַפֵּק עַל מֵיטִיבָיו.

אַךְ שִׁנָּיו וְצִפָּרְנָיו יִלְטֹשׁ עַל יְרִיבָיו,

וְלוּ גַם בְּבֵיתָם כְּאֶזְרָח הוּא שָׁתוּל…

לֹא חָתוּל זֶה, לֹא חָתוּל!…


מִי הוּא זֶה וְאֵי־זֶה הוּא, בְּגֻלְגֹּלֶת כְּפוּפָה

יִתְחַכֵּךְ בַּסַּנְדָּל הַמְּסֻמָּר הַחוֹבְלוֹ?

יִתְגָּרֵד בָּרֶגֶל הַבּוֹעֲטָה – וְטוֹב לוֹ?

וְגָדוֹל הַסִּרְחוֹן כִּגְדוֹל הַחֲנוּפָה?


חֲזִיר הוּא זֶה, חֲזִיר! – שָׂהֲדִי בַּשָּׁמַיִם! –

וְאִם יִטְבֹּל בַּבֹּשֶּׂם וְאִם יֵלֵךְ עַל שְׁתַּיִם,

וְאִם טַלִּיתוֹ כֻלָּהּ תְּכֵלֶת, וְאִם נִמְלָץ נְאוּמוֹ –

חֲזִיר הוּא, חֲזִיר הוּא עַל בָּאְשׁוֹ וְטִמְטוּמוֹ!..


תר"צ



פְּסוּקִים

מאת

דוד שמעוני

לַזְּאֵב שִׁינַיִם כְּמַאֲכָלוֹת,

לַנָּמֵר צִפֹּרְנָיִם,

לַצְּבִי רַגְלַיִם קַלּוֹת,

לַנֶּשֶׁר הַכְּנָפַיִם.

גַּם בְּנֵי־אֱנוֹשׁ הַצּוּר לֹא שְׁכָחָם:

לַגִּבּוֹר גְּבוּרָה, וְלֶחָכָם

הֲגִיגֵי־לֵב עֲמֻקִּים,

וְלָאֱוִיל – הַפְּסוּקִים.


תִּקְהֶינָה גַם צִפָּרְנֵי נָמֵר

וְשִׁנֵּי כְפִיר נִתָּעוֹת,

וְקַל בְּרַגְלָיו צְבִי מַה יָּמֵר

בָּרְשָׁתוֹת הַנּוֹרָאוֹת!

וּבְבֹא יוֹם מַר וְאָחַז חִיל

גִּבּוֹרִים וַחֲכָמִים,

אֲבָל בִּפְסוּקָיו הָאֱוִיל

יִוָּשַׁע לְעוֹלָמִים.


אִם תִּצְעַק לָאֱוִיל: “אֱוִיל!”

עַל מַעֲשָׂיו הַמַּמְאִירִים,

וּפָסַק פְּסוּקוֹ בְּעַנְוַת גִּיל:

"זֶה גוֹרַל כָּל הַבְּחִירִים!

לַנָּבִיא תָמִיד כָּכָה קָרְאָה

עֲדַת הַחוֹטְאִים הַנִּבְעָרָה

כַּכָּתוּב בְּיָד שְׁאֵרִי

הוֹשַׁע בֶּן בְּאֵרִי."


וְאִם גַּם תִּכְתְּשׁוּ בָּעֱלִי

עַל רֶשַׁע אוֹ אִוֶּלֶת,

וְצָהַל שׁוּב: "הֵן אוֹת זֶה לִי

כִּי נַפְשִׁי בִי נֶאֱצֶלֶת

מֵחוֹזֶה אוֹ מִמַּלְאָךְ…

הֲלֹא גַּם אֶת אֲדוֹן הַנְּבִיאִים

לִסְקֹל נָכוֹנוּ בְנֵי מְרֵעִים

כָּאָמוּר בִּ’בְּשַׁלַּח'".


הוֹי! פָּגַשׁ פְּרִיצֵּי חַיְתוֹ טֶרֶף

הַבָּזִים לְכָל חֻקִּים:

דֹּב שַׁכּוּל, נָמֵר, זְאֵב עֶרֶב –

וְאַל אֱוִיל בִּפְסוּקִים!


תר"צ



בִּקְדוּשַׁת הַתִּקְווֹת שֶׁל קְדוּמַת הָאֻמּוֹת סְחַרְתֶּם,

מאת

דוד שמעוני

קְנִיתֶם,

מְכַרְתֶּם,

רִמִּיתֶם.

אֲנוּשָׁה הַמַּכָּה הֻכִּינוּ, הַפֶּצַע מֶה עָמֹק.

אֲבָל הַיְדַעְתֶּם

כִּי עָמֹק מִמֶּנּוּ וְעַז אוֹת הַקָּלוֹן,

עַל מִצְחֲכֶם אוֹתוֹ חֲרַתֶּם…

אֵין דָּבָר! לִבֵּנוּ לֹא נָמוֹג!

גַּלְמוּדִים אֲנַחְנוּ, עֲנִיִּים,

לֹא בַיִת, לֹא מָלוֹן,

לֹא צָבָא, לֹא צִיִּים,

לֹא פַרְסָה, לֹא שֵׁן – – –

וְאַף עַל פִּי כֵן:

בְּהִמּוֹט אֲרָצוֹת וְאִיִּים,

בִּשְׁקוֹעַ הַשֶּׁמֶשׁ הַגָּזוּל, הַגָּנוּב,

שֶׁל חוֹלְשֵׁי־עַל־עַמִּים

הַנּוֹתְנִים חִתִּיתָם עַל קַצְוֵי יַבָּשׁוֹת וְיַמִּים –

שִׁמְשֵׁנוּ־צִדְקֵנוּ אֶת אוֹרוֹ עוֹד יַהֵל,

עוֹד נַעְפִּיל, עוֹד נַעַל, עוֹד נַשְׁרִישׁ, עוֹד נָנוּב

בִּמְרוֹם הַר יִשְׂרָאֵל!


תשרי, תרצ"א



לְדָוִד יַעֲקבִי

מאת

דוד שמעוני

1

דָּוִד בֶּן יוֹסֵף יַעֲקבִי, בֶּן תֵּשַׁע, מִכְּפָר נַהֲלָל.

דָּוִד אָחִי, אָחִי… עַל שְׂדוֹת יִזְרְעֶאל חָלָל…

לֹא הִכַּרְתִּיךָ עַד כֹּה, גַּם לֹא שָׁמַעְתִּי שִׁמְךָ

בִּלְתִּי הַיּוֹם, בּוֹ שִׁכְּלוּךָ לֹא רַק אָבִיךָ וְאִמְּךָ

כִּי אִם גַם אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ… הֵן רֵאָתְךָ מֹעֲכָה

גַּם בִּגְלָלִי וּבִגְלַל בְּנִי הַקָּטָן, רֵעֲךָ

(הוּא עַכְשָׁו מְשַׂחֵק בִּסְבִיבוֹן־חֲנֻכָּה

כִּי בְּמִקְרֶה לֹא נִפְגַע וְרֵאָתוֹ לֹא רֻסְּקָה),

וּבִגְלַל כָּל אֵלֶּה, מִגָּלוּת אֲפֵלָה וּטְמֵאָה

נִמְלְטוּ חֲנוּקִים וּרְמוּסִים לִנְשׁוֹם בִּפְלֵיטַת הָרֵאָה

אֲוִיר מוֹלֶדֶת חָפְשִׁי… דָּוִד אָחִי, אָחִי…

בְּנַפְשִׁי הֲמוּמַת הַיָּגוֹן, בְּעֵינַי מְעֻרְפְּלוֹת הַבְּכִי

נִצֶּבֶת אֻמָּתִי כֻלָּהּ, רְדוּפַת כָּל בַּלְהוֹת שָׂטָן,

בִּדְמוּתְךָ, עוֹלָה תְּמִימָה, בְּצַלְמְךָ, אָחִי הַקָּטָן…

וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתֵנוּ, כִּי דָמֶיךָ הַטְּהוֹרִים, הַנְּקִיִּים

נִשְׁפְּכוּ לֹא עַל צְחִיחַ סֶלַע בִּישִׁימוֹן הַגָּלוּת, כִּי אִם

בִּגְלַל הַתְּקוּמָה נָפַלְתָּ, בִּגְלַל הַחַיִּים, בִּגְלַל

חֲזוֹן הַפְּדוּת עֲלֵי־אֶרֶץ, חֲזוֹן שְׂדוֹת נַהֲלָל!

כָּל צַר, כָּל עַוָּל, כָּל מַשְׂטִין חֲזוֹן־הַפְּדוּת לֹא יַאֲבִיד!

וְאוּלַי לֹא יְאַחֵר הַיּוֹם, יַלְדִּי, אָחִי דָּוִד,

וּקְהַל חוֹגְגִים צוֹהֵל בְּרִנָּה יָבוֹאוּ גַם אֶל

תֵּל קִבְרְךָ לְבַשֵּׂר, כִּי גָּדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל…


כסלו תרצ"ג



  1. השיר הזה, וכן יתר השירים מכאן ועד סוף המדור “מתוך הסנה” (ע' של"ה) נקראים בנגינה הנכונה.  ↩


לְחַיִּים אַרְלוֹזוֹרוֹב

מאת

דוד שמעוני

נָתַתָּ לִבְּךָ, מֹחֲךָ, וּבָאַחֲרוֹנָה גַּם הַדָּם –

מַה עוֹד, אָח יָקָר, יָכֹלְתָּ תֵּת לָעָם?


חַיִּים לוֹהֲטִים, מַמְרִיאִים, וּמוֹת קְדוֹשִׁים בְּלֹא עֵת

מַה עוֹד יָכֹל יִשְׂרָאֵל לִבְחִירֵי בָנָיו תֵּת?


כ“ד סיון תרצ”ד



מֵילָא...

מאת

דוד שמעוני

מֵילָא!

אִם מִפְגָּע הָיִינוּ לְכָל אַבְנֵי קֶלַע,

אִם חֶשְׁכַת כָּל שְׁאוֹל עָלֵינוּ הִתְגּוֹלֵלָה –

מֵילָא!

הֵן לֹא לְעוֹלָמִים נֵבְךְ וְנִתְאַבֵּלָה!


מֵילָא!

אֵי פַּטִּישׁ, אֵי בַרְזֶל לֹא הִכָּה עַל הַסֶּלַע?

יְפוֹצַץ הַבַּרְזֶל, אַךְ יְחִי צוּר־הַפֶּלֶא!

מֵילָא!

כֹּחֵנוּ – צִדְקֵנוּ וּבוֹ נִגָּאֵלָה.


מֵילָא!

וְאִם כָּל הָעוֹלָם פָּנָיו הַלֵּיְלָה –

אֲנַחְנוּ לַבֹּקֶר, לַבֹּקֶר נְיַחֵלָה!

מֵילָא!

לִבְנוֹת וְלִנְטֹעַ לֹא נֵלֶא, לֹא נֵלֶא!


מֵילָא! וּמֵילָא! וְעוֹד פַּעַם מֵילָא!

יוֹם יוֹם אִם יָדֵנוּ עָבוֹד לֹא חָדֵלָה –

נִשְׂמַח בְּחַגֵּנוּ, נָשִׁיר וּנְחוֹלֵלָה!

מֵילָא! וּמֵילָא! וְעוֹד פַּעַם מֵילָא!

כֹּחֵנוּ – בִּטְחוֹנֵנוּ וּבוֹ נִגָּאֵלָה!



הַטֵּרוּף הַלָּזֶה

מאת

דוד שמעוני

הַטֵּרוּף הַלָּזֶה שֶׁל שִׁכְרוֹן הַשִּׂנְאָה,

שֶׁל עִוְרוֹן קַנָּאוּת מִשְׁתּוֹלֶלֶת,

שֶׁיִּשְׂרוֹף עוֹד מְעַט אֶת הַמְּעַט שֶׁנִּבְנָה,

אֶת צְרִיפֵנוּ הַמָּט, אֶת צְרִיפֵנוּ הַדָּל

(לֹא בַּרְזֶל הוּא, לֹא מֶלֶט!).

הַטֵּרוּף הַלָּזֶה – שֶׁיֶּחְדָּל!


הַסִּיּוּט הַלָּזֶה שֶׁל הַדָּם הַמָּרְעָל,

שֶׁל הַלֵּב הָעִקֵּשׁ, הַנָּבָק;

הַסִּיּוּט הַמַּחֲרִישׁ אֶת שׁוֹפַר הַגּוֹרָל:

“אַל תַּחְמִיץ הַשָּׁעָה! חוּשׁ וּגְדָל!…”;

הַסִּיּוּט הַמְּפוֹרֵר כָּל יְסוֹד לָאָבָק –

שֶׁיֶּחְדָּל!


וְאָרוּר כָּל יוֹצֵק אֶת שַׁמְנוֹ עַל הָאֵשׁ!

וְכָל יָד מִתְרוֹמֶמֶת עַל אָח – שֶׁתִּיבָשׁ!

אוֹ אוּלַי נְחַכֶּה עַד כָּל לֵב יִוָּאֵשׁ?

אוֹ אוּלַי לֹא נֶחֱרַד עַד כֻּלָּנוּ נִבְאָשׁ,

עַד נַעֲלֶה כָּאָבָק בַּחֲלַל הָעוֹלָם

הַשּׂוֹחֵק עַל מִשְׁבַּת עַם־לֹא עָם?…


י“ד חשון תרצ”ה



תֵּל־חַי

מאת

דוד שמעוני

כַּחֲזוֹן תּוֹחֶלֶת,

כִּבְשׁוֹרָה גּוֹאֶלֶת,

בִּנְגִינָה מַעְפֶּלֶת

יוֹם תֵּל חַי, צַלְצֵל:


כִּי לֹא פַּס עוֹד פֶּלֶא

גַּם בִּשְׁבִי וָכֶלֶא,

כִּי עוֹד עַז הַסֶּלַע,

סֶלַע יִשְׂרָאֵל!


זֶה הַיּוֹם יִזְכֹּר בְּרֶטֶט

עַם עוֹרֵג אֶל גְּאֻלָּה,

זֶה הַיּוֹם – עֵדוּת לוֹהֶטֶת,

כִּי כָבוֹד עוֹד לֹא גָלָה.


כִּי עוֹד לֹא יִבְּשׁוּ הַלֵּחַ

חַרְבוֹנֵי אַלְפֵי שָׁנִים,

כִּי עוֹד תֹּם גְּבוּרָה פּוֹרֵחַ

בִּלְבָבוֹת נֶאֱמָנִים.


כַּחֲזוֹן תּוֹחֶלֶת,

כִּבְשׂוֹרָה גוֹאֶלֶת

בִּנְגִינָה מַעְפֶּלֶת:

כֹּה לְחַי, תֵּל חַי!

תרצ"ה



דְּגָנִיָּה

מאת

דוד שמעוני

לחצי יובלה

בֵּין שִׁבֳּלֵי זָהָב

מַכְחִילִים פְּרָחִים צְנוּעִים

הַמִּתְחַבְּאִים אֶל הַקָּמָה.

שְׁמָם: פִּרְחֵי דָגָן

אוֹ דְגָנִיּוֹת.

עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת

הַצּוֹפוֹת חֶרֶשׁ אֶל הַשָּׁמַיִם

מִמַּחֲבוֹא הַקָּמָה.

עֵינֵי הַשָּׂדֶה הַכְּחֻלּוֹת.

וְאוּלַי חֲלוֹמוֹת הַשָּׂדֶה?

לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הַשָּׂדֶה…


אַךְ אַתְּ, דְּגָנִיָּה

אֲשֶׁר עַל הַכִּנֶּרֶת,

שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה יָקַרְתְּ לִי.

לָךְ הַזָּהָב הַטּוֹב אֲשֶׁר לַשִּׁבֹּלֶת,

לָךְ תְּכֵלֶת הַזֹּךְ אֲשֶׁר לַפֶּרַח,

חֲלוֹם וְלֶחֶם נָשָׁקוּ.

מֶה עָרֵב הַלֶּחֶם, הַחֲלוֹם טִפְּחָהוּ,

מַה־נִשְׂגָּב הַחֲלוֹם, הַמַּצְמִיחַ לָחֶם.

אֶל כְּמִישָׁה לַפֶּרַח, לַשִּׁבֹּלֶת אַל רָזוֹן!


יִפְרֶה הַדָּגָן אַף יִפְרֹץ הֶחָזוֹן!

וְשֹׁרֶשׁ וְצַמֶּרֶת, וְהַתְמָדָה וָמֶרֶד

בָּךְ יִהְיוּ בַחוֹבֶרֶת,

דְּגָנִיָּה נִלְבָּבָה עַל שְׂפַת הַכִּנֶּרֶת…


ו' חשון, תרצ"ה



אִנַּסְנוּ...

מאת

דוד שמעוני

"אִנַּסְנוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת אֶרֶץ לַהֲגִירָה…

(בועידת האכרים תרצ"ו)


אִנַּסְנוּ אֶת הָאָרֶץ… אֲנַחְנוּ אַנָּסִים!

חָטָאנוּ וּפָשַׁעְנוּ וְהֶעֱוִינוּ עַד מְאֹד!

נִרְדָּפִים עַל צַוָּאר, טְרוּפִים וְנִרְמָסִים,

בָּאנוּ וְנָטַעְנוּ וּבָנִינוּ שׁוֹמֵמוֹת…


אִנַּסְנוּ אֶת הָאָרֶץ… אֲנַחְנוּ אַנָּסִים!

אִנַּסְנוּ הַבִּצּוֹת, כִּי תַּעֲטֹפְנָה זְהַב בָּר,

אִנַּסְנוּ סִרְפָּדִים תֵּת מָקוֹם לַהֲדַסִּים,

אִנַּסְנוּ הַתַּנִּים לְהִסּוֹג קְצָת לַמִּדְבָּר..


אִנַּסְנוּ אֶת הָאָרֶץ, אֲנַחְנוּ אַנָּסִים!

אִנַּסְנוּ חַרְבוֹנִים פַּלְגֵי בְרָכָה הָקֵר,

סְלָעִים קֵרְחִים – לִהְיוֹת בְּיַעַר מְכֻסִּים,

אוּלָם, הָהּ, לֹא אִנַּסְנוּ הַלֵּב הַמִּתְנַכֵּר…


אוּלָם, הָהּ, לֹא אֻנַּסְנוּ, שְׁלֵוִים וּמְיֻחָסִים,

לָחוּשׁ אֶת הָאֵימָה לִרְאוֹת אֶת הַמְּנוּסָה,

לִזְכּוֹר כִּי לְאַחִים בַּדָּם מִתְבּוֹסְסִים

אֵין מִפְלָט מִלְּבַד זוֹ אֶרֶץ אֲנוּסָה…


אִנַּסְנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲנַחְנוּ אַנָּסִים…

וּמַה מִמַּה יִגְדַּל, הַכְּאֵב אוֹ הַכְּלִמָּה?

כִּי דוֹר לְלֹא כְנָפָיִם, כִּי דוֹר נַנָּסִים,

מָצְאָה הַשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה, הָאֲיֻמָּה…

כ“ב כסלו תרצ”?



[לֹא! אֶת דָּמֵנוּ לֹא נַפְקִיר!]

מאת

דוד שמעוני

לֹא! אֶת דָּמֵנוּ לֹא נַפְקִיר!

קָדוֹשׁ הַדָּם,

קְדוֹשִׁים חַיֵּי אָדָם,

אֲבָל גַּם אֶת חַיֵּינוּ נְקַדֵּשׁ וְנוֹקִיר,

וְיָדַע כָּל אוֹרֵב מֵאַחֲרֵי כָּל קִיר:

אֶת דָּמֵנוּ לֹא נַפְקִיר!


דָּמֵנוּ כְּמָיִם עַל כָּל אַדְמוֹת תֵּבֵל…

אַךְ פֹּה לֹא נִהְיֶה כְּעָלֶה נוֹבֵל,

כְּעָלֶה נִדָּף מִכָּל רוּחַ נוֹשֶׁבֶת –

פֹּה לֹא כְּצֹאן נִפְגֹּשׁ אֶת הַמָּוֶת!

פֹּה לֹא יַכּוּנוּ בְּשֵׁבֶט עַל לֶחִי,

נָשׂר אֶל הַמָּוֶת – וְנֶחִי!


וְלֹא תַפְחִידוּנוּ! מַה סַכִּינִים וְחִצִּים

לְעַם, אֲשֶׁר כָּלוּ לוֹ כָּל הַקִּצִּים?

מִשּוֹאַת רְשָׁעִים לֹא יַעֲרֹץ וְלֹא יֵחַת

עַם אֲשֶׁר נוֹתְרָה לוֹ רַק דֶּרֶךְ אַחַת,

רַק דֶּרֶךְ אַחַת: בְּאַרְצוֹ לְהִגָּאֵל,

בְּאַרְצוֹ הָאַחַת: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!


כ“ז ניסן, תרצ”ו



[צְעַקְנָה, אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם]

מאת

דוד שמעוני

צְעַקְנָה, אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם, צְעַקְנָה, אַל דֳּמִי לָכֶן!

דָּמֵנוּ אֲשֶׁר הֻזָּה עֲלֵיכֶן, דָּמֵנוּ אֲשֶׁר נִקְרָשׁ עֲלֵיכֶן –

דָּמֵנוּ כְּמַיִם, לְלֹא צֶבַע, לְלֹא קוֹל…


צְעַקְנָה אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם, צְעַקְנָה! אוּלַי יָקִיץ,

אוּלַי יֶאְדַּם, אוּלַי יִתְלַקַּח

דָּמֵנוּ הַחִוֵּר, דָּמֵנוּ הַקָּרוּשׁ –

וְצָעַק…


עַד אֲשֶׁר תָּעִירוּ וְעַד אֲשֶׁר תְּעוֹרְרוּ

אֶת דָּמֵנוּ הָאִלֶּם, אֶת דָּמֵנוּ הַמֵּת –

הַשְׁבָּעַתִּיכֶן, אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם: אַל דֳּמִי לָכֶן…


כ“ה אייר תרצ”ו



לַנֶּהָג הָעִבְרִי

מאת

דוד שמעוני

בַּדֶּרֶךְ לְלֹא־דֶרֶךְ, בְּכָל נָתִיב וָאֹרַח,

בַּזֹּהַר וּבָאֹפֶל, וְאִם יֶעֱצַם הַטֹּרַח,

וְאִם יִנְהוֹם הַשֶּׁטֶף, וְסַעַר אִם יִשְׁאַג,

נְהַג, נֶהָג עִבְרִי, וּנְהָג!


נְהַג בָּהָר, בָּעֵמֶק, נְהַג בַּכְּפָר, בַּקֶּרֶת,

בֵּין שְׂדוֹת קָמָה פּוֹרַחַת, בֵּין שְׂדוֹת קָמָה בּוֹעֶרֶת.

וְעַל עֶבְרֵי פִי פָחַת, שָׁם פֶּרֶא־גַל יִנְהַק –

נְהַג, נֶהָג עִבְרִי, וּנְהָג!


בִּכְבִישׁ שֶׁל דֶּרֶךְ־מֶלֶךְ, בִּשְׁבִיל לֹא בָּא שָׁם הֵלֶךְ,

מִצְּרִיף שׁוֹמֵר בַּחוּלָה עַד סְדוֹם בְּיָם הַמֶּלַח

- וְאִם אוֹיֵב מֵאֶרֶב חִצּוֹ מָרְעָל יִשְׁלַח –

רְכַב נֶהָג עִבְרִי, וּצְלַח!


מִשִּׂיא הָרֵי גְלִילֵנוּ עַד מִישׁוֹרֵי הַנֶּגֶב

מֵאָח אֶל אָח הָבִיאָה בִּרְכַּת עִדּוּד וָשֶׂגֶב:

“וְאִם הָאֵשׁ סְבִיבֵינוּ – אֲבָל גִּזְעֵנוּ לַח!”

רְכַב, נֶהָג עִבְרִי, וּצְלַח!


וְאִם אָיֹם הַיֶּגַע – אַל רֶטֶן וְאַל הֶגֶה!

הֵן לֹא תַּעֲזוֹב הָרֶכֶב, הֵן לֹא תַשְׁמִיט הַהֶגֶה!

עַד כִּי שַׁבָּת תַּגִּיעַ, עַד כִּי יִגַּהּ הֶחָג –

קָדִימָה וְקָדִימָה! קָדִימָה, הַנֶּהָג!


תרצ"ו



לֵיל סוֹף נִיסָן...

מאת

דוד שמעוני

לֵיל סוֹף נִיסָן, תַּרצַ"ו, הַהֲלִיכָה בָּרְחוֹבוֹת אֲסוּרָה.

עֲרָב נִלְחֶמֶת בִּיהוּדָה. הַמִּדְבָּר מְהַלֵּךְ אֵימִים.

תֵּל־אָבִיב עַלִּיזַת־הַנְּעוּרִים אִפְּקָה נְשִׁימָתָהּ הַשּׁוֹאֶנֶת

כְּאִלּוּ פִּתְאֹם הִתְבַּגְּרָה, בּוֹטַחַת, אַךְ דְּרוּכָה וְקַשָּׁבֶת.

רֵיקִים הָרְחוֹבוֹת. נָחִים הַכְּבִישִׁים מֵעֲמַל יוֹם וָלָיְלָה,

מַה־מַּבְהִיק עַכְשָׁו הָאַסְפַלְטְ לְנֹגַהּ כּוֹכָבִים רוֹעֲדִים.

הֶמְיַת הַיָּם מַה־קְצוּבָה! שׁוּב אֵינֶנָּהּ נִבְלַעַת

בְּרַעַשׁ חוּצוֹת, בִּשְׁאוֹן וִכּוּחִים וּצְחוֹק וּנְגִינָה.

מִבַּעַד חַלּוֹן עֲלִיָּתִי אַבִּיטָה לַלַּיְלָה, אַקְשִׁיבָה,

גַּם לַחַשׁ פִּרְחֵי הַגִּנָּהּ מַגִּיעַ עַתָּה לְאָזְנָי.

דֶּלֶת פִּתְאֹם נִפְתְּחָה בַּדִּירָה מִמּוּלִי, מִלְּמָטָּה,

בְּפֶּתַח נִצְּבוּ שְׁנָיִם. אִישׁ וְאִשָּׁה צְעִירִים.

"שָׁלוֹם לָךְ מִרְיָם, אֵלֵכָה. תּוֹרִי הִגִּיעַ לִשְׁמוֹר,

בִּרְחוֹב הַיַּרְקוֹן, בְּקָצֵהוּ, עַל גְּבוּל יְהוּדָה וְעָרַב…"

חִיֵּךְ הָאִישׁ. הָאִשָּׁה הִשְׁהֲתָה בְּיָדָהּ אֶת יָדוֹ,

אַחֲרֵי כֵן בְּאַהֲבָה וּבְרֹךְ: “לָךְ לְשָׁלוֹם, חֲבִיבִי….”

בַּשַּׁעַר הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ, נִפְנֵף בְּיָדוֹ וְנֶעֱלָם,

הָאִשָּׁה עוֹד עָמְדָה בַּפֶּתַח, עַד נִשְׁמַע מִבִּפְנִים בְּכִי תִּינוֹק

וְשׁוּב דְּמָמָה. אַךְ בְּדִמְמַת הַלַּיְלָה פִּתְאֹם הִבְחַנְתִּי

צְלִילִים עֲמוּמִים, יְקָרִים, מִתּוֹךְ “בֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת”,

שִׁירַת יַלַ"ג הַנֶּאְדָּרָה עַל מִלְחֶמֶת יְרוּשָׁלַיִם וְרוֹמָא.

…“שָׁלוֹם לָךְ מַרְתָּא תַּמָּתִי… הָבִי לִי נִשְׁקִי… אַל תִּבְכִּי…”

…“לֵךְ, שִׁמְעוֹן דּוֹדִי… לֵךְ וּנְהַג חֵילֶךָ…”

רָטְטוּ חֶרֶשׁ הַצְּלִילִים וַתֵּלֶךְ וַתֶּעֱמַק הַדְּמָמָה,

כָּבַשׁ הַיָּם נְשִׁימָתוֹ, הֶמְיָתוֹ הַקְּצוּבָה הוּאַטָּה

וְנָמוֹג הַלַחַשׁ בַּגִּנָּהּ, רַק רִפְרְפוּ כַּנְפֵי זְמַן רָחוֹק

כְּצִפּוֹר חוֹלֶפֶת בַּלַּיְלָה…


אייר תרצ"ו



עַל הַגָּג

מאת

דוד שמעוני

מָה אַדִּיר, מֶה חָפְשִׁי, מַה כָּחֹל הַמֶּרְחָב לְלֹא־גְּבוּל!

מָה עַזָּה וּמְרַעֲנֶנֶת נְשִׁימָתוֹ, נְשִׁימַת הַיָּם עִם שַׁחַר,

בָּרוּחַ תַּגִּיעַ אֵלַי, אֶל הַגָּג עָלָיו אֶעֱמֹדָה,

וְתָשִׁיב נַפְשִׁי הַלֵּאָה מִבִּעוּתֵי הַלֵּיל הַחוֹלֵף.

בְּעֶצֶם, הָיָה לֵיל רָגִיל, לֵיל אָבִיב מְבֻשָׂם וְטָלוּל,

וְשֶׁקֶט בָּעִיר הַיְשֵׁנָה, וְהַיָּם לִטֵּף בְּלַחְשׁוֹ,

וְכוֹכָבִים שׁוֹמְרִים נִצְחִיִּים, לֹא נָמוּ וְלֹא יָשְׁנוּ בִּמְסִלּוֹתָם,

אַךְ הַרְחֵק בָּאֹפֶק נָחָה עַנְנַת צֶמֶר וְרַדְרַדָּה,

כֹּה רַךְ, כֹּה מְתֻלְתָּל הַצֶּמֶר, וְצֶבַע הַוֶּרֶד מֶה עָנֹג,

כֶּסֶת־מַלְכוּת מְפֹאֶרֶת, שׁוּלֶיהָ אֲפֹרִים־מֻכְסָפִים,

וְעֵין הָאַרְגָּמָן בַּתָּוֶךְ. עַנְנַת־צֶמֶר וְרַדְרַדָּה

בְּעֶצֶם לֵיל אֹפֶל אֵין סַהַר! וְאֵין קוֹל בַּלַּיְלָה הַדּוֹמֵם,

רַק הַיָּם לִטֵּף בְּלַחְשׁוֹ וּטְלָלִים צוֹנְנִים רָעָפוּ.

הַרְאִיתֶם, שׁוֹמְרִים נִצְחִיִּים, אוֹ שֶׁמָּא יְשַׁנְתֶּם, כּוֹכָבִים?

אַךְ נַפְשִׁי יָדְעָה מְאֹד: בּוֹעֲרִים שְׂדוֹת יִשְׂרָאֵל!

וְגַם עֵת נִרְדַּמְתִּי עָיֵף עַל הַגָּג, חָלַמְתִּי בְּלִי הֶרֶף

שַׁוְעָה חֲנוּקָה פוֹרֶצֶת מִתַּחַת לְכֶסֶת וְרֻדָּה,

עַד כִּי הֱקִימַתְנִי פִּתְאֹם צַעֲקַת־אַרְגְּמַן גּוֹעֶשֶׁת –

הַשֶּׁמֶשׁ הַצְלִיפָה עַל עֵינַי, וָאִיקָץ מִשְׁתּוֹמֵם: הַיָּם!

מַה אַדִּיר, מֶה חָפְשִׁי, מַה כָּחֹל, מַה רַעֲנָן הַמֶרְחָב לְלֹא־גְבוּל!

וּמִמְּרוֹם הַגָּג הַנִּשָּׂא נִדְמֶה לִי, כְּאִלּוּ עוֹמֵד

אֲנִי בְּלֵב־יָם הַמַּקִּיף אוֹתִי מִכָּל עֲבָרִים.

שַׁ"י עוֹלָמוֹת שֶׁל הוֹד וָזִיו וְחֹסֶן וּדְרוֹר!

עוֹלָמוֹת צוֹנְנִים, אֲפֵלִים, וְעוֹלָמוֹת חֲמִימִים, מַבְהִיקִים,

וְעוֹלָם עִם עוֹלָם מִשְׁתַּפֵּךְ, וְעוֹלָם אֶל עוֹלָם מְשַׁגֵּר

נִצְנוּצִים, הִבְהוּבִים, שִׁלְהוּבִים: חִיוּכֵי הִתְחַדְּשׁוּת וִיקִיצָה.

חִיוּכֵי הִתְחַדְּשׁוּת וִיקִיצָה… וַדַּאי, כֵּן חִיַּכְתָּ, הַיָּם,

גַּם אָז, בִּנְהוֹג צִי רוֹמָא עַל פְּנֵי מֶרְחָבְךָ הַכָּחֹל

בְּקוֹלָרֵי הַבַּרְזֶל אֶת גִּבּוֹרֵי יְהוּדָה,

וּבְוַדַּאי תְּחַיֵּךְ כָּכָה עַד סוֹף כָּל עִדָּן,

חִיּוּךְ־הַנְּצָחִים הַנַּעֲלֶה מִכְּאֵב בְּנֵי־חֲלוֹף וְסִבְלָם…

אָהַבְתִּי, הַיָּם, רָז צְחוֹקְךָ וְאֶת אֲדִישׁוֹת גְּאוֹנְךָ

אֶל כָּל הָרִגְעִי, הַחוֹלֵף… אֲבָל אָנֹכִי בֶן חֲלוֹף,

וּמִדָּמִי אֶל דָּמִי שְׂדוֹת יִשְׂרָאֵל צוֹעֲקִים,

שְׂדוֹת יִשְׂרָאֵל הַשְּׂרוּפִים… וְלוּ לְכָל הַפָּחוֹת

עַל מֶרְחָבֶיךָ נִגְלוּ הַיּוֹם סְפִינוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת

מֵהַגָּלוּת, מֵהַשְּׁבִי, אַחִים לַחֲלוֹם וְלַקְּרָב…

וְעוֹד מְשׁוֹטְטוֹת עֵינַי עַל פְּנֵי הַמֶּרְחָב לְלֹא גְבוּל –

פִּתְאוֹם נִשְׁמְעוּ צְעָדִים בַּמַּעֲלוֹת הָעוֹלוֹת אֶל הַגָּג,

צְעַדִים אִטִּים וּכְבֵדִים… וְתָמַהְתִּי: בְּזוֹ הַשָּׁעָה,

שְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת, מִי יְשַׁחֵר אֶת נָוִי?

(שֶׁכֵּן יוֹדְעִים מַכָּרַי, שֶׁאִם בְּחַדְרִי אֵינֶנִי –

וַדַּי אָנֹכִי עַל הַגָּג, נֶהֱנָה מִזִּיווֹ שֶׁל הַיָּם).

וְהִנֵּה רֹאשׁ עָטוּף מִטְפַּחַת, וְהִנֵּה גוּף־זְקֵנָה צָנוּם,

וְהִנֵּה גַם: “שָׁלוֹם, אָדוֹן!”, וְתֵכֶף הִכַּרְתִּי אֶת שָׂרָה

אֶת הַתֵּימָנִית הַיְּשִׁישָׁה, אֲשֶׁר כַּמָּה שָׁנִים

עָזְרָה בְּבֵיתִי בְּכָל מִינֵי עֲבוֹדוֹת וּמְלָאכוֹת,

אֲבָל לִפְנֵי כִשְׁנָתַיִם עָבְרָה לָגוּר אֶל בִּתָּהּ

(בָּרוּךְ הַשֵּׁם, חָשַׂכְתִּי קְצָת כֶּסֶף לִימֵי הַזִּקְנָה,

לֹא אֶפֹּל לְמַשָּׂא עַל בִּתִּי, וְגַם עָזוֹר אֶעֱזֹר לָהּ

לְטַפֵּל בִּילָדֶיהָ… בֵּרְכָה אֱלֹהִים בִּפְרִי בֶטֶן…

וַאֲנִי כְּבָר זָקַנְתִּי… עָבַדְתִּי דַי בְּחַיַּי…).

וְהִנֵּה לְפָנַי שָׂרָה, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה, לֹא שֻׁנָּתָה,

צְנוּמָה, שְׁזוּפָה, וּבְעֵינֶיהָ חִיּוּךְ שֶׁל טוּב־לֵב וּבִינָה.

שָׁלוֹם לָךְ, שָׂרָה, מַה שְׁלוֹמֵךְ: וְלָמָּה עָלִית עַל הַגָּג?

הַאִם לֹא קָשֶׁה לָךְ הָיָה לַעֲלוֹת? – בָּרוּךְ הַשֵּׁם,

כְּלָל וּכְלַל לֹא קָשֶׁה… וְזֶה הָעִנְיָן: רָצִיתִי

לִרְאוֹת אֶת הַגְּבֶרֶת, אֲבָל דָּפַקְתִּי וְאִישׁ לֹא עָנָה,

וַדַּי עוֹדָהּ יְשֵׁנָה, וְאוּלַי הָלְכָה אֶל הַשּׁוּק,

אֲבָל נִזְכַּרְתִּי, אָדוֹן, כִּי אַתָּה תָמִיד עַל הַגָּג,

אוֹהֵב לְהַבִּיט אֶל הַיָּם (וּבְעֵינֶיהָ נִצְנֵץ

חִיּוּךְ שֶׁל חִבָּה וּוִתּוּר, כְּאִלּוּ רָצְתָה לְהַגִּיד:

אָכֵן יֵשׁ לִבְנֵי־אָדָם כָּל מִינֵי שִׁגְעוֹנוֹת,

אַךְ אֵין בְּכַךְ כְּלוּם, סוֹף־סוֹף אָדָם כָּשֵׁר הִנֶּךָ…),

וּבְכֵן הָעִנְיָן הוּא זֶה, רָצִיתִי בַּקֵּשׁ אֶת הַגְּבֶרֶת

לָתֵת לִי שׁוּב עֲבוֹדָה, הוֹאִיל וְהַגּוֹיִים שְׁכֵנֵינוּ,

שָׂרְפוּ אֶת הַצְּרִיף שֶׁל בִּתִּי בְּכֶרֶם הַתֵּימָנִים,

וְגַם נִשְׂרַף בַּבַּיִת מְעַט כַּסְפִּי הֶחָשׂוּךְ,

לָכֵן אָמַרְתִּי, אֵלֵךְ אֶל הַגְּבֶרֶת וְאֶשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ…

וּבָרוּךְ הַשֵּׁם, עוֹד כֹּחִי אִתִּי לִכְבִיסָה, לִשְׁטִיפָה,

בָּרוּךְ הַשֵּׁם… וְלֹא אֶפֹּל לְמַשָּׂא עַל בִּתִּי,

וְאַף כִּי זוֹ מְנָעַתְנִי בְּכָל כֹּחָהּ מִלָּלֶכֶת,

אַךְ מָה הִיא מְבִינָה? עֵז צְעִירָה וְתוּ לֹא…

וְהַאֲמֵן לִי, אָדוֹן, מִיּוֹם שֶׁהֶחְלַטְתִּי שׁוּב

לָלֶכֶת לַעֲבוֹדָה, כְּאִלּוּ חֻדַּשׁ בִּי כֹחִי,

שֶׁכֵּן בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הַכֹּל חַיָּבִים לַעֲבוֹד,

נַעַר וְגַם זָקֵן, וְזֶהוּ מַה שֶׁכָּתוּב:

“הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ”… כְּלוֹמַר, מִי שֶׁעוֹבֵד

וּמִתְיַגֵּעַ הַרְבֵּה, לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

יִתֵּן גַּם כֹּחַ הַרְבֵּה… וּפִתְאֹם הִנְמִיכָה קוֹלָהּ

וּכְאִלּוּ גִלְּתָה לִי סוֹד: וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא

כָּל הַצָּרָה הַזֹּאת הֻשְׁלְחָה בָנוּ מִמַּעְלָה

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ כֻלָּנוּ בְּהִתְפַּנְּקוּת יְתֵרָה…

אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת מְפֻנָּק… וּמָה?

כְּלוּם כְּבָר אֵין גָּלוּת? כְּלוּם כְּבָר בָּא הַמָּשִׁיחַ?

אֲבָל עַכְשָׁו נִצְטָרֵךְ כֻּלָּנוּ לַעֲמוֹל וְלִיגוֹעַ,

נַעַר וְגַם זָקֵן, וְהַשֵּׁם יְרַחֵם,

שֶׁכֵּן נֶאֱמַר בְּפֵרוּשׁ: הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ…

כָּכָה סָחָה שָׂרָה וְעֵינֶיהָ חִיְּכוּ,

וּמַשֶּׁהוּ עַתִּיק־יוֹמִין, רַב סֵבֶל אֲבָל גַּם רַב כֹּחַ,

שׁוֹפֵעַ צַעַר דּוֹרוֹת וּסְפוּג נְגֹהוֹת תִּקְוַת־רָז

רָעַף מִתּוֹךְ חִיּוּכָהּ… וּבְהַבִּיטִי אֶל הַיָּם

שִׂחַקְתִּי אֵלָיו בְּלִבִּי: רְאֵה, הַיָּם הַגָּדוֹל,

מַה בֵּינְךָ, הָעֲנָק, וּבֵין שָׂרָה הַזְּקֵנָה!

בְּעֶצֶם, כָּמוֹךָ גַּם הִיא הֲרֵי מַבִּיטָה בְּבִטּוּל

אֶל כָּל הָרִגְעִי הַחוֹלֵף… אַךְ בְּעַד הָרִגְעִי, הַחוֹלֵף,

קוֹלְטָהּ עֵינָהּ הַכֵּהָה אֶת זִיו יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ…


תמוז, תרצ"ו



בְּהַר אֶפְרַיִם, בְּיָקְנְעָם...

מאת

דוד שמעוני

על שמות שני השומרים יצחק ויואד,
שנרצחו ליד יקנעם, נקראו שני ילדים הראשונים, תאומים, שנולדו ביקנעם.

(מתוך העתונות)


בְּהַר אֶפְרַיִם, בְּיָקְנְעָם,

יָצְאוּ שְׁנֵי רֵעִים לְעֶזְרַת הָעָם,

יוֹאָשׁ וְיִצְחָק, בַּחוּרִים אַמִּיצִים.

עֵת לַמַּעְדֵּר וְעֵת לַחִצִּים.

יָצְאוּ לִשְׁמוֹר בְּחֶשְׁכַּת הַלֵּיל

אֶת שְׂדוֹת יִשְׂרָאֵל מִצַּר מִשְׁתּוֹלֵל.


בְּחֶשְׁכַּת הַלֵּיל סַכָּנוֹת לָרֹב,

מֵאַחֲרֵי כָּל אֶבֶן רוֹצֵחַ יֶאֱרֹב.

יוֹאָשׁ בְּחִיּוּךְ לְיִצְחָק יִלְחַשׁ:

אִם אֶפֹּל – לְבִנְךָ תִּקְרָא יוֹאָשׁ.

רֵעוֹ לִקְרָאתוֹ בָאֹפֶל יִצְחַק:

וּבְנָפְלִי – תִּקְרָא לְבִנְךָ יִצְחָק.


בְּהַר אֶפְרַיִם, בְּיָקְנְעָם,

יְרִיָּה אַחֲרֵי יְרִיָּה תִרְעַם.

מְטַר חִצִּים בָּאֹפֶל יִרְעַשׁ,

עַל שְׂדוֹת יִשְׂרָאֵל יִצְחָק וְיוֹאָשׁ,

עַל שְׂדוֹת יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי רֵעִים צְעִירִים

נָפְלוּ חֲלָלִים – שׁוֹמְרִים עֲרִירִים.


אָז אִישׁ יָקְנְעָם נִשְׁבַּע עַל דָמָם:

בָּנִים יִוָּלְדוּ – יִקָּרְאוּ עַל שְׁמָם.

אֲבָל הָרִאשׁוֹן עַל שֵׁם מִי יְקֹרָא?

שְׁנֵיהֶם חֲבִיבִים – וּלְמִי הַבְּכוֹרָה?

וְהֵן עַל לִבֵּנוּ שְׁנֵיהֶם כַּחוֹתָם,

וְהֵן לֹא נִפְרְדוּ גַם בְּמוֹתָם.


בְּהַר אֶפְרַיִם, בְּיָקְנְעָם,

בְּשִׂמְחָה חֲרִישִׁית כָּל לֵב יִפְעַם:

אִשָּׁה יַלְדָה בָּנִים תְּאוֹמִים…

הָאֵין זֶה אוֹת וּמוֹפֵת מִמְּרוֹמִים?

אִם לֹא נִפְרְדוּ גַם בְּמוֹתָם –

עַתָּה בְּרִית חַיִּים מֵחָדָשׁ אִחְדָתָם…


בְּהַר אֶפְרַיִם, בְּיָקְנְעָם,

נוֹלְדוּ שְׁנֵי אַחִים לְעֶזְרַת הָעָם.

יוֹאָשׁ וְיִצְחָק – בַּחוּרִים כַּהֲלָכָה,

יוֹנְקִים שְׁדֵי אִמָּם וּגְדֵלִים לִבְרָכָה.

גִדְלוּ מְהֵרָה, יוֹאָשִׁים! יִצְחָקִים!

שְׂדוֹת יִשְׂרָאֵל לָכֶם מְחַכִּים!


אלול, תרצ"ו



בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה

מאת

דוד שמעוני

בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה

זוֹרֵחַ אוֹר בָּאֲפֵלָה.

מִגַּן הָעֵדֶן טַל־תְּחִיָּה

רוֹעֵף, נוֹטֵף בַּדּוּמִיָּה,

וַיקָר כָּל רֵיחַ, רֹאשׁ בְּשָׂמִים

מֵעוֹלָמוֹת נַעֲלָמִים.


בִּרְעֹף, בִּנְטֹף טַל הַנְּצָחִים

הוֹלְכִים קְבָרִים וְנִפְתָּחִים.

שָׁלֹשׁ תֻּצַּתְנָה שַׁלְהָבוֹת,

יוֹצְאִים בַּלָּאט שְׁלֹשָׁה אָבוֹת

לְהִתְפַּלֵּל בְּעַד זַרְעָם.

כְּמַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן מַרְאָם.


אֲבָל מַה יּוֹם מִנִּי יָמִים?

מַדּוּעַ הֵם נֶאֱלָמִים?

לְיַד הַמַּצֵּבוֹת דּוּמָם

יֵשְׁבוּ, וְזִיו פְּנֵיהֶם עֻמָּם.

מָה הַיָּגוֹן לִבְּכֶם יִקֹּב,

אַבְרָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב?


אַחֲרֵי דְמָמָה מְמֻשָּׁכָה

שָׂח אַבְרָהָם בַּאֲנָחָה:

הָהּ, לֹא אוּכַל לְהִתְפַּלֵּל…

מִבְּנִי אֵבוֹשׁ, מִיִשְׁמָעֵאל…

אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב לֵאֵי־עָמָל

בִּלַּע, טָרַף וְלֹא חָמַל…


מִלֵּל יִצְחָק בְּעֶצֶב מָר:

מָה אֲדַבֵּר וּמָה אֹמַר?

לָאָרֶץ שַׁח רֹאשִׁי הַשָּׂב

מֵרֹב כְּלִימָּה… הֵן בְּנִי עֵשָׂו

גַם הוּא עִם יִשְׁמָעֵאל בִּבְרִית

זָמַם אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב הַכְרִית…


וְאֶל יַעֲקֹב נְאוּם דְּוָיָם:

אָכֵן פִּידְךָ גָדוֹל כַּיָּם,

אַךְ בֹּשֶׁת הַפָּנִים לֹא לָּךְ:

הֵן זַרְעֲךָ לֹא נֶאֱלָח

בְּדָם נָקִיץ כְּמוֹ צָרָיו;

אָכֵן נִטְרַף, אַךְ לֹא טָרָף…


צְעַק אֵפוֹא וְאַל תִּדֹּם,

עַל כִּי עוֹלָם כֻּלּוֹ גַרְדֹּם

לְזַרְעֲךָ מִפֶּשַׁע חַף:

קְרָא לֶאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּאַף

שִׁחֵת רַחֲמָיו וְלֹא רִחֵם

אוּלַי יָשׁוּב וְיִנָּחֵם.


אַךְ יַעֲקֹב נוּגֶה, כְּפוּף־רֹאשׁ,

לָחַשׁ בִּבְכִי: אֲהָהּ, אֵבוֹשׁ

גַם אָנֹכִי מִצֶּאֱצָאַי…

אַיֵּה מָקוֹם, אֵי הַר וָגַיְא,

שָׁם לֹא נִקֵּשׁ מַטֵּה נוּדָם?

שֶׁמִּדָּמָם עוֹד לֹא אֻדָּם?


הֵן בִּמְרוּצַת אַלְפֵי שָׁנִים

יָכְלוּ הַפְרוֹת גַם אֲבָנִים,

יָכְלוּ הָמֵס הָרֵי בַרְזֶל

בְּיָם דָּמָם, בְּלִי־דֹם נוֹזֵל…

זָרַם הַדָּם וְלֹא שֻׁלַּם,

וְעַז כְּאָז בַּרְזֶל עֻלָּם.


אַךְ לֹא רַק סֵבֶל וּתְלָאָה

הוּא רִפְיוֹנָם – הוּא חֲטָאָה!

זֶה חֵטְא, אִם הֵמָּה עַד הַיּוֹם

קֹוִים לְחֶסֶד מֵאֱדוֹם

וּלְרַחֲמִים מִבֶּן־הָגָר…

עַל זֹאת אֵבוֹשׁ בִּכְאֵב נֶעְכָּר…


בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה

בַּדּוּמִיָּה הָאֲבֵלָה

נוֹטְפִים טְלָלִים, נוֹזְלִים בְּשָׂמִים,

אֲבָל נוּגִים וְנִכְלָמִים

שְׁחוּחִים יוֹשְׁבִים אֲבוֹת עוֹלָם,

בּוֹכִים – וּבְלִי נִשְׁמָע קוֹלָם…


כ“ב אלול תרצ”ו



שָׂדוֹת בּוֹעֲרִים

מאת

דוד שמעוני

(שִׁיר עֶרֶשׂ)


אֲפֵלָה אֲדֻמָּה,

רְחִישָׁה עֲמוּמָה:

הַשָּׂדוֹת בּוֹעֲרִים…

עַל מִשְׁכָּב עוֹלָלִי,

עֲרִיסַת גּוֹזָלִי,

שִׁלְהוּבִים דּוֹהֲרִים.


נוֹמָה, נוּם, עוֹלָלִי,

אַל תִּפְחַד, גּוֹזָלִי,

מֵעֲנַן הֶעָשָׁן;

אַל תִּפְחַד, אַל תִּירָא

מִפְּנֵי אֵשׁ סוֹעֲרָה –

סְגֹר עֵינֵיךָ וִישָׁן.


אִם שְׂרוּפָה הַקָּמָה –

עוֹד תִּפְרַח אֲדָמָה,

נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל;

עוֹד נִקְצֹר קְצִיר הַגִּיל

בִּיהוּדָה, בַּגָּלִיל,

בְּשַׁדְמוֹת יִזְרְעֶאל.


מֵעָנָן וּמֵאֵשׁ

עוֹד נַקְשִׁיב: “עֲלֵה! רֵשׁ!”

בִּצְלִילִים אֵיתָנִים.

גַּם נַעֲלֶה, גַּם נִירַשׁ

וּפִרְיֵנוּ יִרְעַשׁ

כְּבַיָמִים מִלְּפָנִים.


וִירֹעָע וִירֻנָּן!

הֵן בְּאֵשׁ וְעָנָן

בַּמִּדְבָּר הַנּוֹרָא

כְּבָר הנִחָה פַּעַם אֵל

אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל

מִנֵּכָר לַמְּכוֹרָה…


הֵרָדֵם, עוֹלָלִי,

נוֹמָה, נוּם, גּוֹזָלִי,

עַד הַשַּׁחַר יָנֵץ;

אָז נֵצֵא שׁוּב בַּשִּׁיר

לַחֲרוֹשׁ אֶת הַנִּיר

וְלִנְטוֹעַ הָעֵץ.


עֶצֶב־לֵיל אָז יִבְרַח,

וּמִלֵּב יִשְׁכַח

כָּל הַכְּאֵב הַיָּשָׁן…

נוֹמָה, נוּם, עוֹלָלִי,

אַל תִּפְחַד, גּוֹזָלִי,

סְגֹר עֵינֶיךָ וִישָׁן…


אלול תרצ"ו



לו

מאת

דוד שמעוני

לו

מאת

דוד שמעוני


מספרי נער חולה

מאת

דוד שמעוני

מספרי נער חולה

מאת

דוד שמעוני


דור לדור

מאת

דוד שמעוני

דור לדור

מאת

דוד שמעוני


הַנִּגּוּן

מאת

דוד שמעוני

וּכְשֶׁנִּתְעַוֵר רַבִּי יוֹסִי

מֶה הָיָה עוֹשֶׂה רַבִּי יוֹסִי?

הוּא הָיָה אוֹמֵר: גַּם הַנִּגּוּן

הוּא קָדוֹשׁ, אֶעֱבֹד בּוֹ לְעוֹשִׂי,


שֶׁכֵּן לֹא הָיָה רַבִּי יוֹסִי

לֹא בַעַל תְּפִיסָה וְזִכָּרוֹן,

עַל־פֶּה לֹא יָדַע אֶת הַתּוֹרָה,

אֲבָל חֲנָנוֹ יָהּ בַּגָּרוֹן.


לֹא עַז, לֹא גָדוֹל הָיָה קוֹלוֹ,

אֲבָל מַה־מָּתוֹק: “אָמַר רָבָא”…

הַלּוֹמְדִים הָיוּ קְצָת מְחַיְּכִים,

אֲבָל גַּם אוֹתָם קוֹלוֹ שָׁבָה.


וְעֵת מְעִיּוּן וְהִתְעַמְּקוּת

מִתְעַיְּפִים הָיוּ הַבַּחוּרִים,

אוֹ עֵת, חָלִילָה, זֶה סַמָּאֵל

מַטְרִידָם הָיָה בְּהִרְהוּרִים,


אָז הָיָה קוֹלוֹ של רַב יוֹסִי

מְשׁוֹבֵב נַפְשָׁם הַחֲרֵרָה,

אָז הָיָה קוֹלוֹ שֶׁל רַב יוֹסִי

מְטַהֵר לִבָּם מֵעֲבֵרָה.


וּכְשֶׁנִּתְעַוֵר רַבִּי יוֹסִי

מְתִיקוּת־קוֹלוֹ עוֹד גָּבָרָה.

כְּקֶדֶם כָּפוּף עַל הָעַמּוּד,

וּמִבְּלִי הַבֵּט עוֹד בַּגְּמָרָא


הִשְׁתַּפֵך שׁוּב בְּאוֹתוֹ נִגּוּן.

אֵין דָּבָר נִשְׁמָע בִּלְתִּי צְלִילִים;

עַל־פֶּה לֹא יָדַע אֶת הַתּוֹרָה,

לָכֵן גַּם לָמַד לִבְלִי מִלִּים.


וְיֵש שֶׁנִּרְגַּן לַמְדָּן קַפְּדָן:

"הַאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם לֵיצָנוּת?

הַאֵין זֶה נִגּוּן לְבַטֵּלָה?

הֲלֹא זֶה עָוֹן, בְּנֶאֱמָנוּת…"


אֲבָל כְּעֶצֶם זוֹ לֹא־צְפוּיָה

שֶׁלֹּא לִבְלֹעַ, לֹא לְהָקִיא,

לְפִתְאֹם תַּעֲמֹד הַתַּרְעֹמֶת

בִּגְרוֹן הֶחָרִיף אוֹ הַבָּקִי.


בַּגְּמָרָא פִּתְאֹם יַסְתִּיר פָּנָיו

וְאֶת תְּלוּנָתוֹ אֵינוֹ גוֹמֵר,

וּבְיֶתֶר עֹז מֵרֹב מְבוּכָה

אֶת קוֹלוֹ יָרִים: “תַּלְמוּד לוֹמַר…”


וְיָמִים חָלְפוּ, חָלְפוּ שָׁנִים,

וּבֵית־הַמִּדְרָש עוֹדוֹ קַיָּם.

כְּבָר לוֹמְדִים רַבִּים בּוֹ הִתְחַלְּפוּ,

מִי יִסְפְּרֵם, מִי יֹאמַר אַיָּם?


אֲבָל כְּקֶדֶם רַבִּי יוֹסִי

לִפְנֵי הָעַמּוּד מִתְנוֹעֵעַ,

אֵין דָּבָר נִשְׁמָע בִּלְתִּי צְלִילִים,

אֵין נִיב, רַק נִגּוּן חַם בּוֹקֵעַ.


וּכְמוֹ מֵאָז עַל בֵּית־הַמִּדְרָשׁ

מְסַפְּרִים מַעֲשִׂיּוֹת וְנִסִּים,

כִּי כָּל הַלּוֹמְדִים בּוֹ גְאוֹנִים,

אַדִירֵי תּוֹרָה, בַּעֲלֵי־תְרִיסִים.


כָּל יַם־הַתַּלמוּד לָמוֹ נָהִיר,

בִּתְהוֹמוֹ צָלְלוּ הֶעֱמִיקוּ,

לוּ חָפְצוּ הָיוּ גַם יְכֹלִים

לְתָרֵץ הֵיטֵב אֶת כָּל “תֵּיקוּ”.


רַק אֶחָד, יוֹסִי סַגִּי־נָהוֹר,

עוֹד טֶרֶם יַעֲשֶׂה לוֹ שֵׁם־תְּהִילָּה,

לֹא סִינַי הוּא, לֹא עוֹקֵר־הָרִים,

וְאַף כִּי אֵינוֹ בוּר, חָלִילָה…


אַך מִי יוֹדֵעַ? – אוּלַי שָׁכַח

הַמְּעַט שֶׁיָּדַע עוֹד מִלְּפָנִים?

מִלְבַד הַנִּגּוּן, הֵן גַם הֶגֶה

מִפִּיו לֹא הוֹצִיא כַמָּה שָׁנִים!


וְיָמִים חָלְפוּ, חָלְפוּ שָׁנִים,

הָעִתִּים רָצוֹת רוּץ וְדָהֹר,

וְהִנֵּה כְּבָר לִישִיבַת־מַעְלָה

נִתְבַּקֵּש יוֹסִי סַגִּי־נָהוֹר.


לֹא עָשׂוּ הֶסְפֵּד לוֹ חֲבֵרָיו,

לִוּוּהוּ דֹם לְבֵית־עוֹלָמִים:

הֵן הוּא לֹא גָאוֹן עִם הַגְּאוֹנִים,

רַק “עוֹבֵד” פָּשׁוּט, עוֹבֵד תָּמִים.


לְטוֹבָה זָכְרוּ אֵיךְ בִּמְתִיקוּת

הוּא שָׁר הַנִּגּוּן שֶׁל הַגְּמָרָא,

אַגַּב גַם לִגְלְגוּ בִּרְמִיזָה

עַל לַמְדָּנוּתוֹ הַמִּצְעָרָה.


וּמַהֵר חִיש – וַיִּשְׁכָּחוּהוּ.

מְרֻבָּה הֵן מְאֹד הַמְּלָאכָה:

אֵין חוֹף לַיָּם, אֵין סוֹף לַפּוֹסְקִים,

אֵין גְּבוּל לְעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה!


אִישׁ לְעַמּוּדוֹ! לְתַלְמוּדוֹ!

וְגַם בַּלֵּילוֹת, גַּם בַּיָּמִים

מְצַלְצֵל שֵׁנִית בֵּית־הַמִּדְרָשׁ

מִקּוֹל הַלּוֹמְדִים הַמְפֻרְסָמִים.


אֲבָל רְאֵה זֶה פֶּלֶא מַמָּש:

מֵעֵת שֶׁנֶאֱלְמָה הַנְּעִימָה

שֶׁל רַבִּי יוֹסִי סַגִּי־נָהוֹר

מֵאָז כְּאִלוּ הוּטְלָה פְגִימָה


בְּמֹחוֹתֵיהֶם שֶׁל הַלּוֹמְדִים,

אוֹ פִתְאֹם קָשְׁתָה הַגְּמָרָא:

לֹא זֹאת הָעַמְקוּת, הַחֲרִיפוּת,

לֹא זֹאת הַתְּפִיסָה הַנִּמְהָרָה!


וּמַה־שֶּׁהָיָה קַל מִקֹּדֶם

כִּלְהוֹצִיא מִן הֶחָלָב שָׂעַר,

זֶה נַעֲשָׂה עַתָּה קָשֶׁה, סָתוּם:

הַצֵּל לְהָר, הָעֵץ לְיָעַר.


וּכְבָר לֹא עָלָה בֵית־הַמִּדְרָשׁ

עַל בָּתֵּי־מִדְרָשׁ לֹא־יְדוּעִים:

גַּם בּוֹ לֹא כֻלָּם הֵם גְּאוֹנִים,

גַּם בּוֹ לֹא כֻלָּם הֵם עִלּוּיִים.


וּבְצַעַר רָאוּ הַפַּרְנָסִים,

וּבְעֶצֶב רָאֲתָה הַקְּהִילָּה,

כִּי גָלָה כָבוֹד מִן הַיְשִׁיבָה,

כִּי הָלְכָה מָעֲטָה הַתְּהִילָּה.


אֲבָל כְּגֹדֶל עָגְמַת־נַפְשָׁם

כֵּן גָּדֹל גָּדְלָה גַם תְּמִיהָתָם,

לְאוֹתוֹ שִׁינּוּי מִי זֶה גָרַם?

מְקוֹר־הַתּוֹרָה מִי זֶה סָתָם?


עַד שֶׁנִּזְדַּמֵּן אֶחָד צַדִּיק

לְאוֹתָהּ עִיר, לְאוֹתָהּ קְהִילָּה:

הַדָּבָר הֻגַּד לוֹ, וַיְבַקֵּשׁ

לְסַפְּרוֹ שֵׁנִית מִלְּכַתְּחִלָּה.


וּכְשֶׁנִּתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים

עַל אוֹתוֹ עִוֵּר, אוֹתוֹ עָנָו,

אָז קֶשֶׁב רַב הַקָּדוֹש הִקְשִׁיב

וּכְמִשֶּׁמֶשׁ קָרְנוּ פָנָיו.


וּפִתְאֹם בְּהִתְפַּעֲלוּת רַבָּה

סָח אֶל תַּלְמִידֵי־הַחֲכָמִים:

אִם קֹדֶם אוֹר רְאִיתֶם גָּדוֹל –

הֵן זֶה בִּזְכוּת שֶׁל אוֹתוֹ תָמִים!


כִּי רַק הַנִּגּוּן שֶׁל רַב יוֹסִי

כְּרוֹעֶה נֶאֱמָן אֶת עֲדָרָיו

לָבֶטַח הוֹלִיךְ אֶתְכֶם תָּמִיד

בְּיַם־הַתַּלְמוּד וּמִדְבָּרָיו.


מֵאֵש־נִגּוּנוֹ נִתְּזוּ זִיקִים

גַם עַל נִשְׁמַתְכֶם הָעֲמוּמָה,

וַתִּרְאוּ אוֹרוֹת בָּאֲפֵלָה

מִנֹּגַהּ־נַפְשׁוֹ שֶׁל הַסּוּמָא.


וְעֵת קִיַּמְתֶּם “סַלְסְלֶהָ”

רַק בְּחִיצוֹנִיּוּת־הַתּוֹרָה,

הוּא סִלְסֵל, גִּפֵּף אֶת נִשְׁמָתָהּ,

הוּא בָא לַפְּנִים שֶׁל דְּבִיר־הָאוֹרָה.


וְעֵת לְעַסְתֶּם אֶת הַקְּלִיפָּה,

אָז הוּא בַתּוֹךְ, בַּגַּרְעִין זָכָה –

מִכָּאן הַנֹּעַם שֶׁל נִגּוּנוֹ,

מִכָּאן הַמְּתִיקוּת הַמְבֹרָכָה.


שֶׂכֵּן לַכֹּל הָרְשׁוּת נְתוּנָה

לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵין מוֹחֶה,

אֲבָל בַּנִּגּוּן הָאֲמִתִּי

רַק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף זוֹכֶה…


תרפ"ח



זקנות

מאת

דוד שמעוני

זקנות

מאת

דוד שמעוני


עַכְסָה

מאת

דוד שמעוני

… וְעַכְסָה שְׂבֵעַת יָמִים וּכְפוּפָה וּמְקֻמָּטָה,

מַה־דַּל וְזָעִיר גּוּפָהּ וְכֻלָּהּ גַּל עֲצָמוֹת,

אַךְ קוֹלָהּ עַז וְצוֹרֵם, וְלַהַב בְּמַבָּטָהּ

הַנִּזְרָק מֵעֵינֶיהָ הַלֵּאוֹת, הַנִּזְעָמוֹת.


בַּשׁוּק בְּ“מֵאָה שְׁעָרִים” יְרָקוֹת הִיא מַשְׁבִּירָה,

וּלְשׁוֹנָהּ לֹא תָנוּחַ מִקְּלָלוֹת וּמִלֶּקַח;

וְאוֹי וַאֲבוֹי לַקּוֹנִים, אֲשֶׁר מִבְּלִי הַכִּירָהּ

יְכַעֲסוּהָ כַעַס בְּעָמְדָם עַל הַמֶּקַח.


אֲבָל לֹא רַק תַּגְרָנִית הִיא עַכְסָה הָאַלְמָנָה,

גַם בַּיִת הִשְׁאִיר בַּעֲלָהּ בַּשׁוּק בְּמֵאָה שְׁעָרִים.

“לֹא בַיִת, כִּי אִם אַרְמוֹן קִבַּלְתֶּם בְּמַתָּנָה!”

בְּתָבְעָהּ שְׂכַר הַדִּירָה כֵּן תִּצְעָק לַדַּיָּרִים.


לַבַּיִת שְׁנֵי חֲדָרִים וְעַל הַגַּג עֲלִיָּה,

לְבַדָּהּ בָּעֲלִיָּה מִתְגּוֹרְרָה הַזְּקֵנָה;

וּמִדֵּי לֵיל בְּלֵילוֹ תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה

מַחֲרִידוֹת כָּל הַסִּמְטָה הַשְּׁקוּעָה כְבָר בַּשֵּׁנָה.


מֵחֶשְׁכַת הָעֲלִיָּה מִתְפָּרְצִים קוֹלוֹת אֵימָה:

בְּכִי־עֶצֶב צַעֲקוֹת־עֶזְרָה בַּקָּשָׁה וְקֻבְלָנָה.

מִתְעוֹרְרִים הַשְּׁכֵנִים בַּסִּמְטָא הַדּוֹמֵמָה,

מִתְגָּרְדִים וּמְרַטְּנִים: “חֲצוֹת שֶׁל הָאַלְמָנָה!”


“אֵי נִשְׁמַע וְאֵי נִרְאָה: ‘חֲצוֹת’ עוֹרֶכֶת אִשָּׁה?”

וְשׁוּב הַשְּׁכֵנִים שׁוֹקְעִים בְּמַעֲבֵה שְׁנַת עֲמֵלִים.

אַךּ עוֹד זְמַן רַב מַבְקִיעִים מֵחַדְרָהּ שֶׁל הַיְּשִׁישָה

הַצְעָקוֹת הַנִּרְגָזוֹת, הַצְּלִילִים הָאֲבֵלִים.


מֵאַיִּן הִיא שׁוֹאֶבֶת כָּל שִׁפְעַת הָאֲמָרִים?

מֵאַיִּן לָהּ הַכֹּחַ לַקִּיר הָטֵחַ רֹאשָׁהּ?

כִּי מַה כָּל גַּעֲרוֹתֶיהָ בַּשׁוּק בְּמֵאָה שְׁעָרִים

לְעֻמַּת צַעֲקָתָהּ בִּשְׁעַת חֲצוֹת הַקְּדוֹשָׁה?


וּמַה כָּל טַעֲנוֹתֶיהָ כְּלַפֵּי שׂוֹכְרֵי בֵיתָהּ

לְעֻמַּת טְרוּנִיוֹתֶיהָ עִם רִבּוֹן הָעוֹלָמִים:

"הֵן עַכְסָה כְּבָר זְקֵנָה, הֵן עוֹד מְעַט וָמֵתָה,

וְלָמָּה, יָהּ, לֹא תִרְאֶה, לֹא תַבִּיט מִנִי רָמִים?


"הַאֻמְנָם גַם בְּעֵינְךָ לֹא נֶחְשְבָה בִמְאוּמָה

יְשִׁישָׁה שׁוֹמְרָה־חָקְּךָ, קְשַׁת־רוּחַ וְאַלְמָנָה?

וּבְכֵן הָאַפִּיקוֹרְסִים – אַל תִּהְיֶה לָמוֹ תְקוּמָה –

לֹא חִנָּם לִי יִלְעָגוּ כִּמְעַט חֲמִשִׁים שָׁנָה.


"עַל עָרְכִי מִדֵּי לַיְלָה ‘חֲצוֹת’ עֵת הֵמָּה נָמִים,

וְהֵמָּה עֵת מִתְפַּנְקִים לַכֹּתֶל רֹאש אָטִיחַ…

הֲנַאֶה זֶה וְיָאֶה, הוֹי, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים,

כִּי אֶגְוַע וְלֹא אֶרְאֶה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ?


"הֲלֹא לָזֹאת הָיִיתִי לְאֵשֶׁת רִיב וּמְדָנִים,

כִּי נַפְשִׁי עָלַי מָרָה, כִּי רוּחִי בִי קָשָׁתָה,

כִּי אֶרְאֶה: יָמֵי חוֹלְפִים, נְמוֹגִים כַּעֲנָנִים,

וְרָחוֹק עוֹד בֶּן־דָּוִד, וּרְחוֹקָה יְשׁוּעָתָה.


"וּמַה־מִּמְּךָ יַהֲלוֹךְ, אִם אֶזְכֶּה גַם אָנֹכִי,

אֲמָתְךָ הָעֲלוּבָה, שִׁפְחָתְךָ הַנִּדַּחַת,

לַחֲזוֹת בְּזִיו הַגּוֹאֵל בְּטֶרֶם יִתַּם כֹּחִי,

וְלָמָּה תֵצַר עֵינְךָ בִּמְלֹא צִפֹּרֶן נַחַת?


"לוּ אֶזְכֶּה רַק וְאֶרְאֶה בְּבִנְיַן בֵּית־הַבְּחִירָה,

לוּ אֶזְכֶּה רַק וְאֶשְׁמַע שִׁיר כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים –

לִשְׁכֵנַי אֶמְחַל כָּלִיל אֲזַי אֶת שְׂכַר הַדִּירָה,

וּבֵיתִי יִהְיֶה קֹדֶשׁ לַלּוֹמְדִים הָעֲנִיִּים…"


וְעַכְסָה מִתְיַפַּחַת, וְעַכְסָה מִתְוַכַּחַת

בִּתְלוּנָה וּבִתְחִנָּה, בִּלְחִישָׁה וּבִנְהִימָה.

כְּבָר גֻּלְּתָה שֵׂיבַת רֹאשָׁהּ, הַשְּׁבִיס עַל הַפַּדַחַת,

וְהִיא לֹא תָחוּשׁ דָּבָר. וּכְיַלְדָּה לִפְנֵי אִמָּהּ


לְפֶתַע פִּתְאֹם תִּגְעֶה בְּבִכְיַת־רֹךְ חֲטוּפָה

כְּבוֹכָה מִתּוֹךְ שֵׁנָה, וְצָנְחָה וְנִרְדָּמָה

עַל רִצְפַּת הָאֲבָנִים. מַה־מּוּזָר אָז פַּרְצוּפָהּ:

בּוֹ עֶלְבּוֹן יַלְדוּת תַּמָּה, גַּם זִקְנָה לֹא רֻחָמָה.


אַךּ אֵין לְהַרְבּוֹת שֵׁנָה בָּרְחוֹבוֹת הָעַתִּיקִים.

וְטֶרֶם יַחֲוִיר קָדִים, וְנִשְׁמַע קוֹל הַקּוֹרֵא

מִתַּחַת לַחַלּוֹנוֹת, הַמְעוֹרֵר הַוָּתִיקִים:

“יִשְׂרָאֵל, עַם קְדוֹשִׁים! קוּמוּ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא!”


וְעַכְסָה תָקִיץ מַהֵר בְּפַחַד, פֶּן הִרְעִימוּ

דְּבָרֵיהָ־תְּלוּנוֹתֶיהָ אֶת יוֹשְׁבִי־בַשָּׁמַיִם,

וּלְבֵית־הַתְּפִלָּה תָרוּץ בִּדְחִילוּ וּבִרְחִימוּ,

וּלְקֻפַּת רַבִּי מֵאִיר תְּשַׁלְשֵׁל פְּרוּטוֹת שְׁתָּיִם.


וְשׁוּב הַבֹּקֶר רוֹעֵשׁ בַּשּוּק בְּמֵאָה שְׁעָרִים,

וְשׁוּב צְעָקָה צוֹרְמָה מַחֲרִישָׁה כָל הַצְּעָקוֹת,

וְיָדְעוּ כָל הַקּוֹנִים וְיָדְעוּ הַתַּגָּרִים,

כִּי בָאָה כְבָר הַשּוּקָה הַזְּקֵנָה עִם הַיְרָקוֹת…



אָסְנַת

מאת

דוד שמעוני

כְּבָר פָּרְצָה לְכָל עֵבֶר הַקִּרְיָה הַמַּעֲטִירָה,

יָמִינָה וְגַם שְׂמֹאלָה – הַבִּירָה שֶׁבֶּהָרִים.

וְעֶדְנַת־גִּיל רַעֲנַנָּה וּפְרִיחַת־אוֹן צְעִירָה

רוֹנֶנֶת וְקוֹרֶנֶת בִּשְׁכוּנוֹת וּפַרְוָרִים.


כְּבָר עָזְבוּ גַם בְּנֵי אָסְנַת זֶה הַרְבֵּה הַרְבֵּה שָׁנִים

הַחוֹמוֹת הָעַתִּיקוֹת, הָאָבָק עִם הָרֶפֶשׁ.

בַּשְּׁכוּנוֹת הַחֲדָשׁוֹת כְּבָר נִרְאוּ הַנִּצָּנִים,

שָׁם יֵש וְהוֹרִיק אִילָן, שָׁם אֲוִיר מֵשִׁיב נָפֶש.


אֲבָל לַשָּׁוְא יַפְצִירוּ הַבָּנִים עִם הַנְּכָדִים

בְּאִמָּם, בִּזְקֵנָתָם, כִּי תוֹאִיל אִתָּם שָׁבֶת.

עָלֶיהָ אָמְנָם כֻּלָּם חֲבִיבִים וְנֶחְמָדִים,

אַךְ לַעֲזוֹב מְקוֹמָהּ הַיְשִׁישָׁה מְסָרֶבֶת.


כִּמְעַט זֶה יוֹבֵל שָׁנִים כִּרְתוּקָה הִיא לִמְקוֹמָהּ

בָּעִיר, בִּרְחוֹב הַיְהוּדִים, בַּמַּחֲנָק וּבַצְּלָלִים,

וִיקָרִים לָהּ הָאָבָק, הַצֵּל בְּתוֹךּ הַחוֹמָה,

מִיֶּרֶק וּמִשֶּׁמֶש אֲשֶׁר מִחוּץ לַכְּתָלִים.


מִשְׁתּוֹמְמִים הַשְּׁכֵנִים, מִתְפַּלְּאִים הַמַּכָּרִים,

מִי יַגִּיד לָמוֹ פִתְרוֹן וּמִי יְבִינֵם דַּעַת:

הֵן “מֶזֶג טוֹב” הִיא אָסְנַת וּבָנִים לָהּ יְשָׁרִים,

וְלָמָּה מִצְוֹת “כַּבֵּד” מִזַּרְעַהּ הִיא מוֹנַעַת?


אֲבָל גַם אָסְנַת תְּמֵהָה: אֵיכָכָה זֶה יְהוּדִים

יְרֵאִים וְחֲכָמִים לֹא יֵדְעוּ מַה־בִּלְבָבִי?

אֵיךְ אוּכַל וְעָזַבְתִּי אֶת חֶמְדַּת־הַחֲמוּדוֹת,

אֶת סְגֻלַּת כָּל הַסְּגֻלּוֹת, אֶת כֹּתֶל הַמַעֲרָבִי?


… עוֹד כּוֹכָב בּוֹדֵד יַבְהִיק עַל קִרְיַת הָעוֹלָמִים,

עוֹד צִלְלֵי לֵיל לֹא גָזוּ מִסִּמְטוֹת קְדוּמוֹת, צָרוֹת,

וּכְתוּגַת זְקֵנִים לֵאִים הַנָּמִים וְלֹא נָמִים

עַצֶּבֶת רָז נוֹשֶׁבֶת מֵחוֹמוֹת בָּלוֹת, קָרוֹת.


עוֹד שׁוֹמְמִים הַמְּבוֹאוֹת הַקּוֹדְרִים, הַנִּפְתָּלִים,

הַצּוֹלְעִים כִּבְהִתְגַּנֵּב לַשְּׁאֵרִית הַנִּכְסֶפֶת,

וְטֶרֶם מֵעֶבְרֵיהֶם יִשְׁתַּטְּחוּ זִקְנֵי דַלִּים

כְּשׁוּרַת שְׁבוּיֵי־עֹנִי הַכְּבוּלִים לַמַּרְצֶפֶת.


עוֹד דִּמְמַת תַּרְדֵּמָה מֵעַל לָרְחוֹבוֹת קוֹפְאָה,

עוֹד דִּמְעוֹת־טַל עֵין־סֵתֶר מֵחִוְרוֹן רֹם מַזִּילָה,

וְתוּגַת־חֻרְבָּן גְּדוֹלָה מִכָּל עֲבָרִים צוֹפָה,

כְּצִפּוֹר־לֵיל בְּטֶרֶם עוֹד אוֹר הַיּוֹם יַבְהִילָהּ.


וְהִנֵּה זְקֵנָה גְבוֹהָה וְאִם כִּי כָפוּף גַּבָּהּ,

בְּחִוְרוֹן שַׁחַר תַּחֲלֹף כְּצֵל, כְּסֵמֶל חָזוֹן:

עַצֶּבֶת בָּעֵינַיִם עִם עֶדְנַת אַהֲבָה רַבָּה,

וְצַעֲדֵי הַזֹּקֶן נִשָּׂאִים בְּחִפָּזוֹן.


הַכֹּתֶל נָם. אֵין מַחֲרִיד אֶת צְלָלָיו הָעֲגוּמִים;

מֵרְסִיסֵי־לֵיל רְחוּצוֹת, מִתְנוֹצְצוֹת אֲבָנָיו;

בָּאֵזוֹב שֶׁבַּפְּרָצִים, תַּלְתַּלֵּי אָבֵל פְּרוּמִים,

בָּרֶקֶת טַל תְּפַרְפֵּר בְּזֹהַר נוּגֶה־עָנָו.


רַק צַעֲדֵי הַיְשִׁישָׁה מַרְעִידוֹת הַדּוּמִיָּה,

לַכֹּתֶל תִּגַּש אָסְנַת וּלְאָרְכּוֹ הִיא עוֹבֶרֶת,

וְהָיָה מִדֵי עָבְרָהּ – בְּרֶטֶט וּבִבְכִיָּה

תְּנַשֵּׁק אֶת כָּל אֶבֶן, אַף אַחַת לֹא נֶעְדֶּרֶת.


וְהָיָה מִדֵי עָבְרָהּ וְקָרְאָה לָמוֹ שֵׁמוֹת,

לָאֶבֶן וְלָאֶבֶן שֵׁם תַּנַּאי אוֹ שֵׁם נָבִיא.

לֹא כֹּתֶל אִלֵּם זֶהוּ, לֹא אַבְנֵי־דְמִי שׁוֹמֵמוֹת:

חַי חַי וּמָלֵא רֶטֶט הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי!


כָּל אֶבֶן תַּכִּיר אָסְנַת לְצִבְעָהּ וּגְוָנֶיהָ,

כָּל קַו בָּהּ תַּכִּיר עֵינָהּ, כָּל חָרִיץ בָּהּ לָהּ חָבִיב,

כֹּה תֵדַע אֵם אוֹהֶבֶת שִׂרְטוּטֵי עוֹלָלֶיהָ,

כֹּה יֶלֶד עָנֹג יַכִּיר פְּנֵי אִמּוֹ וּפְנֵי אָבִיו.


וּבְהַרְבּוֹת אָסְנַת תְּפִלָּה וּבְנַשְּׁקָהּ הָאֲבָנִים,

וְשָׁכְחָה לְתֻמָּהּ אִם סְלָעִים אֵל עֲגוּמִים

בָּנֶיהָ הֵם וּבָאָה לְנַחֵם אֶת הַבָּנִים,

או בִתָּם הִיא וּבָאָה לְבַקֵּשׁ לָה תַּנְחוּמִים.


וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה תְּחִנּוֹת לַיְשִׁישָׁה זוֹ הַקְּמוּטָה,

וְרַבִּים שְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַמֵּתִים וְהַחַיִּים,

אַךְ אֶחָד שֵׁם מַה־יִיקַד בַּלֵּב וּבַל יְבֻטָּא…

רַק מַאֲוֶה אֶחָד תַּסְתִּיר, הַנִּלְהָב בַּמַּאֲוַיִּים…


אֵיך תִּשָּׂא שֵׁם מָשִׁיחַ, שֵׁם מַדְהִים בַּהֲדָרוֹ?!

אֵיך תֶּעֱרַב אֶת לִבָּהּ, אֵיך תַּרְהִיב עֹז וּפָתְחָה

אֶת פִּיהָ בְּתַחֲנוּנִים, כִּי תִזְכֶּה לְשׁוֹפָרוֹ,

הִיא בַת־יִשְׂרָאֵל פְּשׁוּטָה, הִיא “אָסְנַת בַּת אֲמָתְךָ”?!


וּבְגָמְרָהּ אֶת הַתְּפִלָּה זֶה כְבָר הַבֹּקֶר חָלָף,

וְשׁוּב עַל יַד הַכֹּתֶל לְאָרְכּוֹ הִיא עוֹבֶרֶת;

וּכְאִלּוּ לְעוֹלָמִים נִפְרֵדֶת הִיא מֵעָלָיו

וּמְנַשְּׁקָה אֵת כָּל אֶבֶן, אַף אַחַת לֹא נֶעְדֶּרֶת.


אַך אִם עַל יַד הָאֶבֶן בַּתְּפִלָה אִישׁ שָׁקוּעַ,

בַּתְּהִלִּים שׁוֹפֵךְ שִׂיחוֹ, מְתַנֶּה אֶת קְשִׁי־יוֹמוֹ,

וְנִצְּבָה אָסְנַת דּוּמָם וְעָמְדָה מִבְּלִי זוּעַ,

וְחִכְּתָה עַד אִם כִּלָּה וְעָזַב אֶת מְקוֹמוֹ.


אָז תִּגַּש בְּדוּמִיָּה לָאֶבֶן וּנְשָׁקָתָּה…

וְשָׁעוֹת לֹא מְעַטּוֹת תְּחַכֶּה כֵּן בִּדְמָמָה

עַד כִּי לִנְשׁוֹק תַּצְלִיחַ כָּל אֶבֶן כְּמִשְׁפָּטָהּ,

וּמְאוּם עוֹד לֹא שָׁתָתָה וּמְאוּם עוֹד לֹא טָעָמָה.


וְיֵשׁ שֶׁכְּבָר הַחַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ

עֵת אָסְנַת מִן הַכֹּתֶל לְבֵיתָהּ מִתְנַהֶלֵת,

אַך עַל פָּנֶיהָ לֵאִים זִיו אֹשֶׁר־רָז יוֹפִיעַ

וּבְעֵינָהּ הַדּוֹעֶכֶת אוֹר אֵמוּן וְתוֹחֶלֶת…

תרפ"ח



כֻּפַּר הֶעָוֹן...

מאת

דוד שמעוני

1

פָּרוּעַ וְחִוֵּר בְּרַעַשׁ הָרְחוֹב

הוּא עוֹמֵד וְסוֹפֵר הַפְּרוּטוֹת.

בַּמַּרְתֵּף מְחַכִּים הַפְּעוּטוֹת.

הַשֶּׁמֶש נוֹטֶה לַעֲרוֹב.


הוּא סוֹפֵר הַפְּרוּטוֹת. יֵשׁ לוֹ רָב.

דִּי מְחִיר סַף רַעַל.

סִלְחוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל!..

הַיּוֹם לֹא הָיָה עֲמָלוֹ לַשָׁוְא…


אֵין עוֹד כֹּחַ לִסְבֹּל.

אִשָּׁה וִילָדִים לֹא־נֻחָמִים,

בּוֹכִים מֵרָעָב, אִם אֵינָם נָמִים.

יְשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח הַכֹּל…


וּפְרוּטוֹת הַנְּדָבוֹת לִסְפֹּר הוּא שָׁב.

אוּלַי יוּכַל גַּם לֶחֶם לָקַחַת

מִלְבַד הָרַעַל בְּבֵית הַמִּרְקַחַת?

לֶחֶם לְפִי הַטָּף…


וְאוּלָם הַחֶשְׁבּוֹן בַּד בְּבַד…

מָנָה שֶׁל רַעַל. גְּאֻלָּה נֶאֱמָנָה.

אִם יִקְנֶה גַם לֶחֶם – וְחָסְרָה הַמָּנָה.

לֹא יִהְיֶה הַמָּוֶת מָהִיר וְחַד.


אַךְ בּוֹכִים מֵרָעָב הַבֵּן וְהַבַּת.

אַל תִּבְכֶּה, תִּינוֹק! אַל תִּבְכִּי, תִּינוֹקֶת!

חֵלֶק כְּחֵלֶק נַחֲלֹקָה:

הַחֵצִי לַמָּוֶת, הַחֵצִי לַפַּת.


וְזֹהַר פֶּלִאי עַל פָּנָיו צָף…

הַאִם מִנֹּגָהּ שְׁקִיעַת שַׁלְהֶבֶת?

טוֹב, כִּי יִקְשׁוּ חַבְלֵי הַמָּוֶת,

אוּלַי יְכֻפַּר עֲוֹנִי הָרָב…"


בַּמַּרְתֵּף הָיָה חַג הַלֵּיל.

הַפְּעוּטוֹת אָכְלוּ לְשָׂבְעָם

עַד נִרְדְמוּ עַל מוֹשָׁבָם.

בִּשְׁנָתָם רָאוּ מַלְאֲכֵי־אֵל.


אָז יָצָא הַחוּצָה הָאִיש הַדָּל.

מְנָת־הָרַעַל זְעוּמָה…

מִסָּבִיב שֶׁקֶט וּתְנוּמָה.

רַק כּוֹכָב תָּמֵהַּ נִצְנֵץ מֵעָל.


וְתֶּאֱרַךְ מְאֹד מְאֹד הָעֵת…

מַה שׂוֹרֵף הַלַּילָה… מַה מַּר הָעִצָּבוֹן

לִפְנוֹת בֹּקֶר כֻּפַּר הֶעָוֹן,

הַבֹּקֶר זָרַח עַל פְּנֵי הַמֵּת…

תרצ"ב



  1. השיר הזה, וכן יתר השירים מכאן ועד סוף הספר, נקראים בנגינה הנכונה.  ↩


דורון

מאת

דוד שמעוני

א

הָרוּחַ יִלֵּל. קִלֵּל, הִשְׁטִין.

סוּפַת שֶׁלֶג הָמָתָה.

בָּאֹפֶל נָחַר הַקְּסַרְקְטִין

כִּלְוָי לִילֵל סוּפָתָה.


בְּשִׁכְרוֹן שֵׁנָה לִילֵל סוּפָה

מַה־טּוֹב עָמָל לִשְׁכֹּחַ!

אַךְ שָׁם בַּפִּנָּה הַשֵּׁנָה טְרוּפָה,

לֹא יִישְׁנוּ, לֹא יֵדְעוּ מָנוֹחַ.


אַךְ לֹא הַסּוּפָה שָׁם בַּזָוִית

אֶת הַשּׁוֹכְבִים הִבְעִיתָה.

בִּבְכִי יִלְחֲשׁוּ זְמִירוֹת דָּוִד

יְלָדִים מִוּוֹהְלִין, מִלִּיטָא.


חֲטוּפִים מֵחֵיק אֵם, מִשְּׁכֶם אָב גְזוּלִים,

לִגְדוֹת הַווֹלְגָה הֻדָּחוּ

לִהְיוֹת בִּצְבָא נִיקוֹלַי חַיָּלִים –

וְתוֹרַת מוֹרֶשֶׁת יִשְׁכָּחוּ!


וּמָחָר, מָחָר, מָחָר – אַלְלַי –

לְחִנְגַּת הַטְּבִילָה הַנֶּהְדֶּרֶת

יָבוֹא בִּכְבוֹדוֹ הַקֵּיסָר נִיקוֹלַי

הַכְנִיסָם בְּדַת נַצֶּרֶת.


פְּנֵי אָב וָאֵם, פְּנֵי אָח וְאָחוֹת,

מֵרָחוֹק רוֹמְזִים בְּצַעַר.

תְּפִלּוֹת עַתִּיקוֹת, תְּפִלּוֹת נִשְׁכָּחוֹת,

הוֹמוֹת בָּאֹפֶל, בַּסַּעַר.


ב

בַּחוּץ הָרוּחַ בְּאוֹן עוֹד יֵהוֹם,

עָמֹק עוֹד לֵיל הַצַּלְמָוֶת.

זִכְרוֹנוֹת נוּגִים כְּמוֹ מִתּוֹך תְּהוֹם

דּוֹלִים יַלְדֵי הָעַצָּבֶת.


לְנַחְרַת חַיָלִים הֲמוּמֵי שִׁנָה,

לְנַהַם הַסַּעַר בַּכֹּחַ

מַה־זָּר זֶה הַלַּחַש שָׁם בַּפִּנָּה

כְּמוֹ מֵעָפָר יָשׂחַ.


– אֲהָהּ, פְּנֵי הוֹרַי לוּ אוּכַל וְאֶחֱזֶה

בְּטֶרֶם אִתַּם וְאֶגְוָעָה,

אַף גַם אֶת אָחִי, הַפָּעוֹט הַזֶּה,

אֲשֶׁר גַּם אֶת שְׁמוֹ לֹא אֵדָעָה.


לִקְרֹא הָלַכְתִּי לַבְּרִית אֶת הָרַב

לִהְיוֹת סַנְדָּק לַיֶּלֶד,

פִּתְאֹם וְעָלַי חַטְפַנִים מִמַּאֲרָב

הִתְנַפְּלוּ וְשָׂמוּנִי בַכֶּלֶא.


בַּלַּילָה הִקְפִּיאָה קִרְבִּי אֶת הַדָּם

צְרִיחַת הוֹרָתִי.., הִכַּרְתִּיהָ…

וְהִיא הֵן חוֹלָה עוֹד… אֵיך בָּאָה לְשָׁם?

שָׁמַעְתִּי… אַךְ לֹא רְאִיתִיהָ…"


– "לְךָ טוֹב מִמֶּנִי, לְךָ אָב וָאֵם,

וְנִשְׁאַר עוֹד אָחִיךָ לָמוֹ.

אֶפְשָׁר בְּגָדְלוֹ, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,

מָשִׁיחַ יָבוֹא וּגְאָלָמוֹ,


אֲבָל לְאִמִּי תַנְחוּמִים מִי יָבִיא?

וַאֲנִי יָחִיד לָהּ… אֵיךְ תֶּחִי?

בְּתִשְׁעָה בְּאָב עַל קֶבֶר אָבִי

הִשְׁתַּטְּחָה בִתְפִילָּה וָבֶכִי.


הַיּוֹם פָּנָה, הַקָּהָל נָמוֹג.

בְּבֵית הָעוֹלָם צֵל עַרְבָּיִם.

אַךְ אִמִּי עוֹד שָׁם, כִּי שִׁבְרָהּ עָמֹק

וּפוּגָה לֹא תִתֵּן לָעֵינַיִם.


וְעוֹד בְּיָדִי תֹּאחַז בִּבְכוֹתָהּ

וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחְיָהּ שׁוֹטֶפֶת –

פִּתְאֹם מַכָּה עַל רֹאשִי נִחֲתָה

וְאִמִּי נָפְלָה מִתְעַלֶּפֶת.


אֲהָהּ, אִמִּי… הַעוֹד תִּחְיִי?

הַאִם לְבַקְשֵׁנִי תֵלֵכִי?

הַאִם תִּשְׁמְעִי מֵרָחוֹק בִּכְיִי,

בְּכִי יְתוֹמֵךְ, יְחִידֵכִי?"


מֵעֵבֶר לַקִּיר בְּאוֹן וְחָרוֹן

עוֹד הַסּוּפָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת.

אַךְ כְּבָר בָּאֹפֶל נִמְזָג חִוָּרוֹן

בְּעַד חֲרַכֵּי הַדֶּלֶת.


וּבַחִוָּרוֹן כַּעֲדַת רְפָאִים

עֲדַת הַיְלָדִים הִלְבִּינָה.

– "קוּמוּ, יְלָדִים, נִקְרָא לֵאלֹהִים,

רַק בּוֹ, רַק בּוֹ נַאֲמִינָה.


קוּמוּ, יְלָדִים, נִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית,

וְחָזַק לִבֵּנוּ כְּסֶלַע

לְהָקִים הַשְּׁבוּעָה… לִזְכּוֹר הַבְּרִית,

הַלְוַאי אָמֵן סֶלָּה!"


בְּאֹמֶץ כֹּה שָׂח הַגָּדוֹל בַּנְּעָרִים,

לָהֶם הוּא רוֹעֶה וְגַם רֵע;

וּמַה יַעֲרִיצוּהוּ קוֹלוֹ כִי יָרִים:

אֶת כָּל הַתּוֹרָה הוּא יוֹדֵעַ!


עַגְמוּת לִפְנוֹת בֹקֶר קָרָה, אֲפוּרָה…

בַּשֵּׁנָה הַקְּסַרְקְטִין עוֹד שָׁקוּעַ.

בְּלִי קוֹל בִּתְפִלָּה סְעוּרָה־עֲצוּרָה

עֲדַת צְלָלִים תָּנוּעַ.


ג

קַזַן עִיר הַווֹלְגָה נוֹהֶרֶת,

בִּשְׁטִיחַ שֶׁלֶג מַזְהֶרֶת.

הַסַּעַר שָׁכַךְ, הַשֶּׁמֶשׁ בְּהִירָה

וּמִמִּגְדְּלֵי בָתֵּי הַיִּרְאָה

בִּצְלִילֵי חַג, בִּצְלִילֵי אוֹנִים

מְצַלְצְלִים הַפַּעֲמוֹנִים.


דִּין־דִּין בָּם־בָּם… רֵיקָה הַקֶּרֶת,

אַךְ שְׂפַת הַווֹלְגָה כֻלָּהּ מַשְׁחֶרֶת,

כָּל עַם קַזַן יָצָא בִתְפִלָּה

אֶל שְׂפַת הַנָּהָר לַחֲזוֹת בַּטְּבִילָה.

צְלָבֵי הַפָּז בִּשְׁלַל זְהָרִים;

כְּשֶׁלֶג צְחוֹרוֹת מַחְלְצוֹת הַכְּמָרִים.


אַךְ הִנֵּה הָעָם כּוֹרֵעַ בֶּרֶךְ

עַל פְּנֵי הַשֶּׁלֶג, עַל פְּנֵי הַקֶּרַח.

כָּל יָד מְנַפְנֶפֶת, כָּל כּוֹבַע הוּסַר:

יְחִי הַקֵּיסָר! יְחִי הַקֵּיסָר!

בָּא לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ חָמַד:

יַלְדֵי יְהוּדִים הַכְנֵס לִשְׁמַד.


פַּנּוּ דֶּרֶךְ! פַּנּוּ דֶּרֶךְ!

מִקְוָה מְרֻוַּחַת נֶחְצֶבֶת בַּקֶּרַח,

בְּקֶרַח הַוּוֹלְגָה אַדִּיר הַנְּהָרִים.

עַל יַד הַמִּקְוָה עוֹמְדִים הַנְּעָרִים,

עוֹד רֶגַע וְהָיוּ לְנוֹצְרִים נֶאֱמָנִים

בְּבִרְכַּת הַקֵּיסַר, לִתְפִלַּת חַשְׁמַנִּים.


וְדִבְרֵי הַכֹּמֶר כְּשֶׁמֶן יִזָּלוּ:

"רַק רֶגַע, יְלָדִים, רַק רֶגַע תִּטְבָּלוּ,

וְתֵכֶף תַּעֲלוּ מֵחֲשַׁשׁ הַצִּנָּה".

וּבְפִי הַיְלָדִים לֹא תְּלוּנָה לֹא תְחִנָּה,

וּבִפְנֵי הַיְלָדִים דְּמָמָה נִשְׂגָּבָה,

רַק לַקֵּיסַר יַצְדִּיעוּ כְאַנְשֵי צָבָא.


אָז יִפְקֹד הַכֹּמֶר: “אַחַת, שְׁתַּים!”

רַק רֶגַע נָשְׂאוּ עֵינָם לַשָּׁמַים,

שָׁלְבוּ יָדַיִם וְעֵינָם תָּהֵל,

קָפְצוּ לַמַּיִם וּ“שְׁמַע יִשְׂרָאֵל”

בִּצְלִיל פְּלָאִים כְּפַעֲמוֹן־יְקָר

צִלְצֵל בְּעֹז עַל פְּנֵי הַכִּכָּר.


הֶחְוִיר הַקֵּיסַר, שְׂפָתָיו הִרְעִידוּ:

“הוֹי עַם קְשֶׁה עֹרֶף! תָּמִיד יָזִידוּ…”

וְהַצַּו הֻכְרַז בַּכִּכָּר כֻּלָּהּ:

“לִמְשׁוֹת הַטּוֹבְעִים מִתּוֹך הַמְּצוּלָה!”

הַקֵּיסַר זָעֵף, מוֹרֵט הַשָּׁפָם,

אַךְ הַטּוֹבְעִים אֵינָם! הַנָּהָר גְּרָפָם.


הֶהָמוֹן נָמוֹג. הַוּוֹלְגָה שׁוֹמֶמֶת.

אַךְ מִתַּחַת לַקֶרַח הִיא בְעֹז זוֹרֶמֶת.

לַיָּם הַכַּסְפִּי מוֹבִילָה הִיא דוֹרוֹן:

לְלֹא תַכְרִיכִים, לְלֹא אָרוֹן,

לְלֹא קַדִּיש אָב, לְלֹא בְכִי אֵם,

יְלָדִים שֶׁמֵּתוּ עַל קִדּוּש הַשֵּׁם…

תרצ"ד




הַנּוֹטֵעַ (על פי אגדה תלמודית)

מאת

דוד שמעוני

לרבי א. ז. רבינוביץ בכבוד ובאהבה

– שָׁלוֹם, הַשָּׂב! מַה תַּעַש כָּאן?

הַאִם לִךָ עַדוֹר?

עָבַדְתָּ כְּבָר דַּי בַּגָּן!

לָנוּחַ בָּא הַתּוֹר!


– "לָנוּחַ הֵן אַסְפִּיקָה עוֹד

בְּבוֹא הַצַּו מֵרוֹם!

עַד אָז עָלַי עוֹד לַעֲבֹד

עֲבוֹדָתִי בְתֹם".


– אִם כֵּן הַגִּידָה לִי, הַשָּׂב,

מַה פֹּה תִטַּע כָּעֵת?

הַאִם זֶה עֵץ מַקְדִּים וָנָב,

מֵחִיש פִּרְיוֹ לָשֵׁאת?


– "אֲנִי נוֹטֵעַ כָּאן חֲרוּב

מִתַּחַת שְׁמֵי הָאוֹר.

מְאֹד הוּא מְאַחֵר לָנוּב,

פִּרְיוֹ – רַק אַחֲרֵי דוֹר".


– הַאִם בִּי תְּהָתֵל, הַשָּׂב,

כִּי פֹּה תִטַּע חֲרוּב?

הֲנַפְשְׁךָ תַּשְׁלֶה לַשָּׁוְא

לִטְעוֹם מִפְּרִי־הַצּוּף?


– אִם לֹא אֲנִי, יֹאכְלֶנוּ בְנִי,

וִיהִי לַנֶּכֶד שָׁי.

וְאִם גַּם יִשָּׁכֵחַ שְׁמִי –

הֵן עֲמָלִי עוֹד חָי…"


וּפְנֵי הַשָּׂב קוֹרְנִים בְּחִין,

שׁוֹפְעִים גִּילָה וָזִיו.

בִּרְכַּת הַבֵּן, בִּרְכַּת הַנִּין

מְצַלְצְלוֹת בְּלִי נִיב…


כְּמוֹ נִמְחוּ גְבוּלוֹת הַזְּמָן

וְעֵת נָגְעָה בָעֵת…

וְשׁוּב הִנוֹ עוֹבֵד בַּגָּן,

וְשׁוּב מַחֲזִיק בָּאֵת.


וְשִׁיר פּוֹצְחות כַּנְפֵי־הַשִּיר,

מְרַנְּנוֹת לַשָּׂב:

הַלְוַאי לִנְטֹעַ וְלָנִיר

תִּזְכֶּה עִדָּן עוֹד רָב!


וְגַם הָעֶלֶם אָז בִּדְּמִי

בְּרֶגֶשׁ סָח: הַלְוָאי

תִּזְכֶּה בָּרֵךְ גַּם עַל הַפְּרִי,

הַשָּׂב, בְּרוּךְ־אַדֹנָי!

תרצ"ד



סִיפּוּר כֶּלֶב־הַיָּם

מאת

דוד שמעוני

כלב־ים היה ארבע שנים בבית משפחה אירלנדית, וכשרצו להפטר ממנו והשליכוהו אל הים, שב אל הבית. בני המשפחה, אחרי שלא הצליחו להרחיקו, נתאכזרו לו ונקרו את עיניו וחזרו וזרקוהו אל הים. כעבור שמונה ימים שבה החיה אל הבית.

(“דבר” י“ט תשרי תרצ”ה)

אֲנִי רַק כֶּלֶב־יָם וּמִן הַיָּם נִמְשֵיתִי

וּלְבֵית אָדָם הוּבֵאתִי.

אֲנִי רַק כֶּלֶב יָם, אֲבָל אֶת הָאָדָם

אָהָבְתִּי.


מַדּוּעַ וְעַל מָה? אֲנִי רַק כֶּלֶב־יָם

וּמִמֹּחִי הַדָּל

נִבְצַר לָדַעַת

מַדּוּעַ כֹּה אֹהַב אֶת הָאָדָם.


אֲבָל לִבִּי אָהַב אוֹתוֹ, אָהָב.

הַאִם בִּגְלַל לַחְמוֹ אֲשֶׁר אָכַלְתִּי?

אַךּ גַּם הַיָּם לְשׂבַע הִטְרִיפַנִי

וְהוּא לֹא הִתְעַלֵּל בִּי

כְּהִתְעַלֵּל בִי הָאָדָם…


כִּי כָל פְּרוּסָה וְכָל פֵּרוּר

אֲשֶׁר זָרַק לִי

בִּיְסּוּרִים שִׁלַמְתִּי:

עָמַדְתִּי עַל קְצֵה זְנָבִי,

רָקַדְתִּי,

שִׁנִּיתִי אֶת טַעְמִי,

כִּי אֲדוֹנִי אָהַב כֵּן…


אַךְ אֲהַבְתִּיו.

אֲנִי רַק כֶּלֶב יָם וְלֹא אֵדַע

מַדּוּעַ וְעַל מָה…

וּבְהִתְעוֹרֵר בִּי גַעְגּוּעִים לַיָּם,

לַיָּם אָבִי,

נָמוֹגוּ גַעְגּוּעַי כְּדוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ,

מֵאֵשׁ אַהֲבָתִי אֶל הָאָדָם.


עַד בּוֹא הַיּוֹם…

וּמַה שָּׂמַחְתִּי אָז בְּבוֹא הַיּוֹם,

עֵת לְקָחַנִי הָאָדָם לַיָּם!

הַיָּם – עֲרִיסָתִי, מְשׂוֹשׂ שַׁחֲרִי,

וְהָאָדָם – אֲהוּב כָּל מְאֹדִי –

הַיָּם וְהָאָדָם יַחְדָּיו…


אַךְ טֶרֶם עוֹד אוֹצִיאָה מִגְּרוֹנִי

הֶמְיַת חֶדְוָה

וְהָאָדָם הַמַּיְמָה הֱטִילַנִי,

אַף גַּם הָמַם אוֹתִי בִמְחִי מָשׁוֹט

לְבַל אוּכַל אַחֲרָיו לִדְלוֹק –

וְנֶעֱלַם…


אָכֵן מָאַס בִּי הָאָדָם, מָאַס בִּי…


עַל מַה בָּכִיתִי אָז? עַל בְּדִידוּתִי?

עַל עֶלְבּוֹנִי?

עַל כִּי מָאַס בִּי הָאָדָם?

הַאִם אֵדַע עַל מַה בָּכִיתִי אָז?

אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי הִשָּׁאֵר בַּיָּם,

אַךְ כֹּחַ רָז בְּקֶסֶם מְשָׁכַנִי

אֶל הָאָדָם…


וּלְמָחֳרָת, עֵת אֲדוֹנִי

רָאַנִי שׁוּב עַל סַף דַּלְתּוֹ

קָצַף, רָגַז, צָחַק,

אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי כְשִׁכּוֹר:

רָאִיתִי שׁוּב אֶת הָאָדָם!

וְהוּא חִבֵּק אוֹתִי בְּצַוָּארִי,

מָה הִתְרַפַּקְתִּי אָז עָלָיו,

וּמָה אֻשַּׁרְתִי אָז וּמָה עֻנֵּיתִי


כִּי לֹא חֻנַּנְתִּי בְמַתַּת הַנִּיב,

כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לְסַפֵּר לוֹ שֶׁמֶץ

מִכָּל תַּעֲצוּמוֹת אַהֲבָתִי – –

וְהוּא חִבֵּק אוֹתִי בְּצַוָּארִי

וְאֶל הָאָח נִגַּשׁ, אֶל הַבּוֹעֶרֶת,

– מַה נוֹצְצוּ בָאָח הַגֶּחָלִים! –

וְאֶת הַגֶּחָלִים בִּשְׁפוּד בַּרְזֶל חָתָה

– מַה הִתְלַקַּח הַשְּׁפוּד בַּלֶּהָבָה! –

וּמַה לִי נָעֲמָה אֲזַי הָאֵש

אַחֲרֵי לֵיל קַר בַּחוּץ לִבְלִי מַחֲסֵה,

(בְּמֶשֶׁךְ שְׁנוֹת שִׁבְתִּי בְּבֵית אָדָם

נֶחְלַשׁ גֵּוִי וַיִתְרַגֵּל לַחֹם),

אַךְ פִּי שִׁבְעָה נָעַם לִי הַמַּגָּע

שֶׁל אֲדוֹנִי,

עֵת לְפִתְאֹם גִפֵּף רֹאשִׁי…

וְאִם יֶשְׁנוֹ גַּן־עֶדֶן, כַּאֲשֶּר

שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים בְּנֵי־הָאָדָם –

טָעַמְתִּי אָז אֶת טַעַם גַן־הָעֵדֶן…

אַךְ לְפִתְאֹם מִכְּאֵב אָיֹם נִדְהַמְתִּי:

בַּשְּׁפוּד הַחַד מֵעִם הַגֶּחָלִים

נֻקְּרוּ עֵינַי…


אֲנִי רַק כֶּלֶב־יָם, יְצוּר סָכָל,

אֲבָל בְּשׁוּב אֵלַי רוּחִי,

וַאֲנִי בְּלֵב הַיָּם וּמִשְׁבָּרִים קָרִים

מְנַדְנְדִים אוֹתִי

(אֵין זֹאת, כִּי הָאָדָם אַחֲרֵי עַוְּרוֹ אוֹתִי

לַיָּם זְרָקַנִי שׁוּב)

יִלַּלְתִּי (לֹא בְקוֹל, קוֹלִי כְּמוֹ לֻקַּח

עִם אוֹר עֵינַי, אַךְ מַשֶּהוּ יִלֵּל

בְּתוֹךְ תּוֹכִי – וּמִי יֵדַע? אוּלַי

יֵשׁ נֶפֶשׁ גַּם לְכֶלֶב־יָם עָלוּב,

וְהִיא שֶׁיִלְּלָה בְתוֹךְ תּוֹכִי?),

יִלַּלְתִּי לֹא עַל אוֹר עֵינַי אֲשֶׁר לֻקַּח

וְלֹא מִתּוֹךְ כְּאֵב וְלֹא מִתּוֹךְ חָרון

עַל רֶשַׁע הָאָדָם,

כִּי אִם מֵאַהֲבָה וְגַעְגּוּעִים

אֵלַיו…


עַתָּה אֲנִי שֵׁנִית עַל סַף דַּלְתּוֹ רוֹבֵץ…

אֵיכָה, עִוֵּר וָדָךְ,

מָצָאתִי שְׁבִיל

מִלֵב הַיָּם אֶל מִשְׁכְּנות אָדָם?

אֲנִי רַק כֶּלֶב־יָם, וְאֵיךְ אֵדַע

מַה כֹּחַ הַפְּלָאִים אֲשֶׁר הִנְחָנִי?

אַךְ שׁוּב אֲנִי רוֹבֵץ עַל סַף דַּלְתּוֹ,

וְאִם כִּי לֹא אֶרְאֶנוּ,

אֲבָל נְשִׁימָתוֹ אָחוּש בְּעַד הַדֶּלֶת…


הַלַּיְלָה קַר, הָרוּחַ מְסַמֶּרֶת

אֶת גְּוִיָתִי תְשׁוּשַת הָעִנּוּיִים

אֲשֶׁר תִּקְפָּא לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר,

אַךְ מָה אֻשַּׁרְתִּי, כִּי לִפְנֵי גָוְעִי

אָרִיחַ שׁוּב אֶת רֵיחַ הָאָדָם,

אָחוּש נְשִׁימָתוֹ בְעַד הַדֶּלֶת.

אוּלָם עַל זֹאת עַד בּוֹא קִצִּי אֶדְאַב:

מַדּוּעַ הִתְאַכְזֵר כֹּה אֱלֹהִים

אֶל הָאָדָם, תִּפְאֶרֶת יְצוּרָיו,

וְלֹא חָלַק לוֹ נִיצוֹצוֹת דַּיָם

מֵהַשַּׁלְהֶבֶת הַפֶּלִאית,

אֲשֶׁר הִדְלִיק גַּם בִּי, בַּיְצוּר הַדָּל,

וְלֹא מָזַג לוֹ כוֹס הָאַהֲבָה

הַנִּפְלָאָה בַשִּׁקוּיִים,

אֲשֶׁר גַם אָנֹכִי, עֲלוּב כַּלְבֵי־הַיָּם,

רָוָה מִמֶּנָּה…

מַה יֶהֱמֶה לִבִּי לְךָ, אָדָם!

נָוְךָ מוּחָם, הָאָח בּוֹ מְבֹעֶרֶת,

אַךְ כֹּה נוֹרָא בְנַפְשְׁךָ הַקֶּרַח…

וּמִי יִתֵּן וְלֹא יִקְפָּא לִבְּךָ

כִּקְפוֹא עַתָּה גֵוִי עַל מִפְתָּנֶךָ…

ה' חשון תרצ"ה



יִרְמְיָהוּ (מֵאַגָדוֹת הַחֻרְבָּן)

מאת

דוד שמעוני

… וְהַנָּבִיא מֵרֹאש גִּבְעַת סְלָעִים

צוֹפֶה לַעֲבָרִים בָּדָד:

"אַיֵה הַדֶּרֶךְ, בָּה הָלְכוּ הַחֵלְכָּאִים?

אֵי הַנָּתִיב, בּוֹ עַם אוֹבֵד נָדַד?


הוֹי לָמָּה הִצַּלְתָּנִי רַב־הַטַּבָּחִים,

מִקְּלוֹן הַשְּׁבִי? הָהּ חֶסֶד אַכְזָרִי!

אַךְ אֲחַפְּשֵׁם עַתָּה בְּכָל דְּרָכִים

וּבַקּוֹלָר אָשִׂים גַם צַוָּארִי".


אַךְ יִרְמְיָהוּ עוֹד בִּמְרִי שִׂיחוֹ יָרִיד,

אַךְ עוֹד יוֹרְדָה עֵינוֹ פַּלְגֵי דְמָעוֹת,

וּפֶתַע לִקְרָאתוֹ הִוְרִיד,

נָתִיב לוֹהֵט בֵּין הַגְּבָעוֹת.


מַה דֶּרֶךְ זֹאת? וְזה הָאֹדֶם מָה?

וּפַחַד מַר לִבּוֹ הָמַם…

וּבִשְׁאֵרִית אוֹנוֹ רָץ לַשְּׁמָמָה,

לִנְתִיב הָאַרְגָּמָן.


שָׁם נַחַל דָּם פִּעְפַּע רָתַח בַּדְּמִי,

רֻבְּצָה בַּדָּם הָאֲדָמָה כֻּלָּהּ…

וְהַשְּׁמָמָה פִּלַּח יְלֵל־נְהִי:

– הֵן זֶה נְתִיב צִיּוֹן הָאֲמוּלָה…


כָּבוּ הַדִּמְדּוּמִים הָאַחֲרוֹנִים,

קָדְרוּ עַרְבוֹת שָׁמַיִם עֲמֻקּוֹת,

וּבְלִי אַחֲרִית נִמְשַׁךְ שְׁבִיל הַיְגוֹנִים

עִקְבוֹת גוֹלִים בּוֹ חֲקוּקוֹת.


וְהַנָבִיא עַל כָּל עָקֵב גּוֹחֵן

מִדֵי יִצְעַד בַּדֶּרֶךְ הַנּוֹרָא,

גּוֹחֵן עַל כָּל עָקֵב, מַבִּיט, בּוֹחֵן,

כְּמוֹ קוֹרֵא חִידוֹת גוֹרָל.


פֹּה יְשִׁישִׁים הָלְכוּ, רַגְלָם גְּדוֹלָה,

אַךְ צַעֲדָם מַה צַּר. פֹּה בִּכְבָלִים

הוּבְלוּ בְּנֵי עֲלוּמִים אֶל הַגּוֹלָהּ,

וְשָׁם פִּסּוֹת רַגְלֵי הָעוֹלָלִים.


וְחֶרֶשׁ יֵאָנַח מַר

מִדֵּי יֶחֱזֶה עִקְבוֹת זְקֵנִים לֵאִים:

– "מַה צַּר לָכֶם לָלֶכֶת לִפְנֵי צַר

מִנּוֹף אֵל חַי אֶל גְּבוּל טְמֵאִים…


אַךְ מִכְּאֵבְכֶם תָּנוּחוּ בִּמְהֵרָה,

מַרְגּוֹעַ תִּמְצְאוּ בִּדְמִי קְבָרִים.

וְעַל אַדְמַת נֵכָר הַרְחֵק מֵהַמְּכוֹרָה

לֹא יֶאֱרַךְ יוֹמְכֶם, מְאֻשָּׁרִים!"


וּבִרְאוֹתוֹ עִקְבוֹת הַבַּחוּרִים

יִשְאַג כִּכְפִיר פָּצוּעַ יִרְמְיָה:

– "יָמִים רַבִּים בְּלַהַט תַּמְרוּרִים

יִכְמַהּ לִבְּכֶם אֶל אֶרֶץ־יָהּ.


יָמִים רַבִּים תַּחֲרוֹךְ צִיַּת נֵכַר

אֶת שָׁרְשְׁכֶם עוֹרֵג מִנִּי צִיָּה

עַל אֲפִיקֵי חַיָּיו… וְהוּא יֵחַר

עוֹד טֶרֶם יִפְקְדֵהוּ טַל תְּחִיָּה…"


אַךְ לְמַרְאֵה עִקְבוֹת הָעוֹלָלִים

תָּאִיר פִּתְאֹם אוֹרָה נַעֲלָמָה

פָּנָיו הָאֲפֵלִים מִנִּי צְלָלִים,

וּבִקְדֻשָּׁה יִשַּח לָאֲדָמָה,


יִשַּׁק אוֹתוֹת רַגְלַיִם עֲדִינוֹת,

וּכְמוֹ אוֹתָם לִגְמוֹעַ הוּא חוֹשֵק:

– "פַּעֲמֵי עָתִיד אָזְנַי מַאֲזִינוֹת,

עִקְבוֹת שָׁבֵי־גוֹלָה פֹּה אֲנַשֵּק…


וְעֵת אַחֲרֵי עִדָּן וְעִדָנִּים

תָּרִיעַ בְּשׂוֹרַת־יֶשַׁע רַבָּתִי,

תַּעֲלוּ גַם זִכְרוֹנִי, הַנֶאֱמָנִים,

זִכְרוֹן כָּל תּוּגָתִי עִם אַהֲבָתִי…"


כְּמוֹ כִּפַּת מִקְדָּשׁ, בַּעֲדָיָיו

רְקִיעַ־לֵיל נָטוּי עַל מֶרְחָבִים.

נָם הַיְשִׁימוֹן, נָמִים כֵּפָיו, שְׁפָיָיו,

וְטַל רוֹעֵף לְלַחַש כּוֹכָבִים.


וְאַט צוֹעֵד יָשִׁישׁ בּוֹדֵד, עָיֵף

בְּדוּמִיַּת הָרָחָב הַכָּחֹל.

לָאֲדָמָה כָּל רֶגַע יִתְכּוֹפֵף

וּבְלִי דְבָרִים יִשַּׁק הַחוֹל…



אַף־בְּרִי

מאת

דוד שמעוני

אַף בְּרִי אֻתַּת שֵׁם שַֹר מָטָר – (תפלת גשם)


בְּשַׂלְמוֹת אוֹר,

כְּטַל טְהוֹרוֹת,

כְּשֶׁלֶג צְחוֹרוֹת

וְרֵיחָן כִּפְרָחִים,

יָרְדוּ מִשָּׁמַים

שְׁנֵי מַלְאָכִים.


אַךְ הָאֲדָמָה

תִּקְדַּר, תֶּעְגַּם,

סַעַר הָמָה.

גְּשָׁמִים נִתָּכוּ,

כַּר וָאָחוּ –

בֹּץ וַאֲגָם.

סְתָו.


וּבַשָּׂדֶה,

בִּיוֵן הַטִּיט

קָרוֹן טוֹבֵעַ.

הַסּוּס מַרְטִיט.

אִכָּר יָגֵעַ

מוֹשֵׁךְ בְּכָל אוֹן.

רָחוֹק מוֹשָׁב,

רָחוֹק מָעוֹן.

לְעֶזְרָה יִקְרָא בָּעֲרָפֶל הַשָּׂב –

לַשָּׁוְא.


מַלְאָךְ אֶל רֵעוֹ יֹאמַר אָז כֵּן:

צַר לַי עָלָיו,

עַל הַמִּסְכֵּן.

מִקְּרֹא וּמִצְעֹק לוֹ נִחַר הַגָּרוֹן…

בּוֹא וְנַעֲזֹר… נַחֲלֹץ הַקָּרוֹן…


אֲבָל חֲבֵרוֹ עָנָה לוֹ כַךְ:

שִׂמְלָתִי זַכָּה, שִׂמְלָתִי יָפָה –

אֵיךְ אֲטַנְפָהּ?

רֶפֶש וָבֹץ אֲנִי עוֹיֵן,

שְׂאֵת לֹא אוּכַל טִיט הַיָּוֵן!

לֹא אֹהַב גַּם גֶּשֶׁם, אֹהַב רַק טָל.

לִשְׁמֹר עַל טָהֳרִי עָלַי מוּטָל.

וְאֵיךְ אָבוֹא לִפְנֵי כֵּס־הַכָּבוֹד

אִם שִׂמְלָתִי תֵּהָפֵךְ לִסְחָבוֹת?


וְהָרִאשׁוֹן – נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו –

הָלַךְ לְבַדּוֹ בִּשְׂדֵה הַסְּתָו.

כְּמוֹ מַבּוֹל שָׁטַף הַמָּטָר,

בִּשְׁבָטִים לַחִים עַל פָּנָיו סָטַר.

אַךְ הוּא לֹא שָׂם לֵב, הוּא חָש לַעֲזֹר,

אֲהָהּ, מֶה הָיָה לְשִׂמְלַת־הַצְּחוֹר!

חֶצְיָהּ נִרְפַּש וְנִקְרַע הַחֲצִי,

אַךְ אֶת הַקָּרוֹן מֵהַבֹּץ הוֹצִיא,

וְאִישׁ וּבְהֶמְתּוֹ שָׁלֵם וּבָרִיא.

אָז אֶל חֲבֵרוֹ חָזַר אַף־בְּרִי

– זֶה שֵׁם הַמַּלְאָךְ מְלֻכְלַךְ־הַשִּׂמְלָה –

וְיַחַד אִתּוֹ לַמָּרוֹם עָלָה.


בִּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם בֹּקֶר לֹא עָבוֹת.

מַזְהִיר בְּכָל זֹהַר כִּסֵּא־הַכָּבוֹד,

שְׁנֵי מַלְאָכִים עוֹמְדִים לְפָנָיו.

אֶחָד עוֹטֶה אוֹר וּמְצֻחְצַח כָּנָף,

אֲבָל הַשֵּׁנִי לֵאֶה וְנִכְלָם,

שׁוּלֵי לְבוּשׁוֹ מְלֻכְלָכִים כֻּלָּם,

וְהוּא כִּמְפַחֵד עֵינָיו לְהָרִים

אֶל הַכִּסֵּא מוּצַף הַזְּהָרִים.


לַכְּרוּב הַמְצֻחְצָח מִכֵּס־יָהּ אָז דּוֹבַב:

אָכֵן לְבוּשְׁךָ אֵין בּוֹ רְבָב,

אָכֵן מִלְּבוּשְׁךָ נוֹדֵף רֵיחַ מֹר,

אָכֵן עַל הַיֹּפִי תֵּדַע לִשְׁמֹר,

אָכֵן תֶּאֱהַב אֶת הַטַּל הַמַּזְהִיר –

לָכֵן עַל הַטַּל תִּהְיֶה מְמֻנֶּה.

אַךְ עֵת עַל הַטַּל יִתְפַּלֵּל הָעָם,

שִׁמְךָ לֹא יַזְכִּיר:

לֹא נִזְכַּרְתָּ גַם אַתָּה בְּאָדָם מְעֻנֶּה

בִּזְרֹם הַמָּטָר וְסַעַר זָעָם…


אֲבָל לְאַף־בְּרִי הִצְטַחֵק אֲבִי־עַד:

אַל נָא תִּכָּלֵם, בְּנִי, וְאַל נָא תִּרְעַד.

מִגֶּשֶׁם שׁוֹטֵף לִבְּךָ לֹא נִתַּר,

לָכֵן מֵעַתָּה תִּהְיֶה שַׂר מָטָר.

אֶל רֶפֶשׁ וָבֹץ לֹא נִרְתַּעְתָּ מִגֶּשֶׁת

עֶזְרָה לְהָחִיש לְנֶפֶשׁ נוֹאֶשֶׁת,

וְאִם כִּי לִכְלַכְתָּ הַלְּבוּשׁ הַיָּפֶה

הֲלֹא כָּל רְבָב זוֹרֵחַ כַּלֶּשֶם,

כָּל נֵתֶז שֶׁל בֹּץ כְּנֵטֶף הַצֳּרִי…

וְעֵת הָעָם יִתְפַּלֵּל עַל הַגֶּשֶׁם

יַעֲלוּ זִכְרְךָ בְּלֵב וּבְפֶה,

יַזְכִּירוּ בְּרֶגֶשׁ אֶת שֵׁם אַף־בְּרִי…


וּמֵאָז בָּעָם הַמִּנְהָג נִשְׁתַּל:

בְּרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, עֵת תְּפִלַּת הַטַּל

יִתְפַּלֵּל הָעָם בַּכְּפָר וּבָעִיר,

אֵין אִיש אֶת שֵׁם שַׂר הַטַּל מַזְכִּיר,

אֲבָל בְּסֻכּוֹת, בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת,

עֵת כָּל הָעָם בַּכְּפָר וּבַקֶּרֶת

בְּבָתֵּי כְּנֵסִיוֹת אֶל אֱלֹהַּ יֶעְתַּר

“לְהַעֲבִיב וּלְהַעֲנִין, לְהָרִיק וּלְהַמְטַר”,

הַזֶּרַע לַנְבִּיט וּלְהַעֲסִיס אֶת הַפְּרִי,

יַעֲלֶה אֶת זִכְרוֹ שֶׁל שַׂר הַמָּטָר,

יַזְכִּיר בְּרֶגֶשׁ אֶת שֵׁם אַף־בְּרִי.

תשרי תרצ"ח



יַלְדֵי הָעִבְרִים

מאת

דוד שמעוני

וירדו [מלאכי השרת] מבוהלים ועמדו במים עד ארכובותיהם והיו מקבלים בניהם של ישראל ומניחים על גבי הסלעים, והקדוש ברוך הוא מוציא להם דדים מן הסלעים ומיניקם.

(שיר השירים רבה, ב')


נָמָה מִצְרָיִם. דְּמָמָה וּשְׁחוֹר.

מִמַּעַל יָהֵלּוּ כוֹכְבֵי הָאוֹר,

מִתְקַמְּטִים לִרְגָעִים פְּנֵי הַיְאוֹר.


מְרַחֲפִים הֵדִים חֲנוּקִים שֶׁל הִי.

מִי מַרְטִיט בַּלַּיְלָה אֶת חֶלְקַת הָרְאִי?

מַה מֻּשְׁלָךְ הַיְאוֹרָה בְּחֶשְׁכַת הַדְּמִי?


מִתְקַמְּטִים הַמַּיִם וְשוּב נָחִים.

רַק חֶרֶשׁ שָׁטָה עֲדַת תִּמְסָחִים

בַּלַּיְלָה לְנֹגַהּ כּוֹכְבֵי הַנְּצָחִים.


לְנֹגַהּ כּוֹכְבֵי הַנְּצָחִים פִּתְאֹם

קוֹפְאִים הַטּוֹרְפִים, נִרְתָּעִים דֹם:

עְדַת מַלְאָכִים גּוֹלְשָׁה מֵרוֹם.


יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל עוֹלִים מִנְּבָכִים.

יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל עַל כַּנְפֵי מַלְאָכִים.

בַּלַילָה לְנֹגָה כּוֹכְבֵי הַנְּצָחִים.


בּוֹכִים בִּדְמָמָה הַכְּרוּבִים הַחִוְרִים,

בּוֹכִים וְנוֹשְׁקִים אֶת יַלְדֵי הַעִבְרִים

וְאֶל הַסְּלָעִים אוֹתָם מַעֲבִירִים.


חוֹלְצִים הַסְּלָעִים לַיְלָדִים שַׁד,

חֲלֵב הַסְּלָעִים יְמַלְאֵמוֹ לְשַׁד,

לְשַׁד וְעָצְמָה, לֹא יָסוּפוּ לָעַד.


הָלְכוּ וְנַעֲשׂוּ לִגְדוֹלִים הַקְּטַנִּים,

יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנְּשָׂאוּם שִׁנְאַנִּים,

שֶׁנְּשָׂאוּם שִׁנְאַנִּים, וְהֵינִיקוּם אֲבָנִים.


מִמַגַּע הָרָז שֶׁל כְּרוּבֵי הַצְּחוֹר

מָלְאָה נַפְשָׁם כִּסּוּפִים אֱלֵי אוֹר

וְאֶל כָּל נַעֲלֶה וְנִשְׂגָּב וְטָהוֹר.


וְעִם הֶחָלָב מִשַּׁד סַלְעֵי־אוֹן

יָנְקוּ אוֹן פְּלָאִים לַעֲמוֹד בְּגָאוֹן

בִּפְנֵי כָל נַחְשׁוֹל וְסוּפַת־אֲבַדּוֹן.


מֵאָז בְּנִשְׁמַת יֶלֶד עִבְרִי

יִנְווּ תְּאוֹמִים – בְּגָלוּי אוֹ בִדְמִי –

הַזֹּךְ הָעֶלְיוֹן וְהָעֹז הַסַּלְעִי…

ניסן, תרצ"ט



מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת

מאת

דוד שמעוני

… שֶׁהָיוּ בְּיָדָם מְגִלּוֹת שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּעַשְׁעִין בָּהֶן מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא גוֹאֲלָם.

(מדרש, שמוֹת רבה ה')


דְּמָמָה. הַחֹם לוֹהֵט. גַּם תְּכֵלֶת עָל כְּאִלּוּ

הוֹלֶכֶת וּנְמוֹגָה מֵעֹצֶם הַשָּׁרָב,

וְעַל מִדְבָּר יָשֵׁן שְׁחָקִים קְלוּיִים יַזִּילוּ

שַׁלְהֶבֶת לְבָנָה לִמְלוֹא כָל עֲבָרָיו.


בַּחוֹל זוֹחֵל נָחָשׁ, אַךְ חִישׁ רַחֲשׁוּ גוֹסֵס.

לִמְאוּרָתוֹ הוּא חָשׁ עָיֵף מֵאוֹר וָרֶשֶׁף,

וּבְלִי סִמַּן חַיִּים פִּיתֹם וְרַעַמְסֵס

בַּשֶּׁמֶש מוּטָלוֹת כַּאֲחוּזוֹת שְׁנַת כֶּשֶׁף.


עוֹד לֹא נִשְׁלַם בִּנְיַן עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת,

פֹּה קִיר, שָׁם רַק יְסוֹד חָפוּר בָּאֲדָמָה,

אַךְ גַעֲרַת נוֹגְשִׂים הַמְּאִיצִים לִבְנוֹת

תּוֹךְ הַצְלָפַת שׁוֹטִים הַיּוֹם לֹא תִשָּׁמַע.


רַק בְּבִקְעַת הַטִּיט, מִשְׁכַּן הָעֲבָדִים,

כְּפֶלֶג קָט בַּדְּמִי נוֹבֵעַ חֶרֶשׁ אֹמֶר;

עַל עֲרֵמוֹת הַקַּש, מִדָּם עוֹד יַאְדִּים,

יַקְשִׁיבוּ הַמְסֻבִּים בְּצֵל תִּלֵי הַחֹמֶר.


הַיּוֹם שַׁבָּת. אֵלֶיהָ יְיַחֲלוּ בְרֶטֶט.

עוֹד כַּף רַגְלָם, אֲשֶׁר נֻקְּבָה בְקַש וָקוֹץ

מִדֵּי רָמְסָם הַטִּיט, מֻגְלָה וָדָם שׁוֹתֶתֶת,

עוֹד פֶּצַע הַפַּרְגּוֹל אֶת גַּבֵּיהֶם יַעֲקֹץ.


אֲבָל בְּקֶשֶׁב רַב קוֹלְטִים הֵם כָּל מִלָּה

מִפִּי עַמִּינָדָב אֲשֶׁר יִדְמֶה לְשֶׁלֶד,

בְּיָד גְּרוּמָה, צְנוּמָה, אוֹחֵז הוּא מְגִלָּה

וּמִתּוֹכָהּ יַרְעִיף עָלֵימוֹ טַל תּוֹחֶלֶת.


בָּלָה הִיא הַמְּגִילָּה, כְּתוּמָה בְדָם וָדֶמַע,

מְלֻכְלָכָה בְטִיט וּבְמֻרְסַת פְּצָעִים,

אֲבָל כָּל לֵב יִרְעַד, יִדְּאַב־יִצְהַל, לְשֵׁמַע

כָּל אוֹת, כָּל הֲבָרָה, מִסֵּפֶר הַפְּלָאִים.


הִנֵּה חֲזוֹן הָרָז מוֹפִיעַ לִפְנֵיהֶם,

אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נִגְלָה בָעֲלָטָה:

“גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם…”

וַחֲשֵׁכָה גְדוֹלָה גַּם אֶת נַפְשָׁם עוֹטָה.


אַבָל הִנֵּה יֵעוּד בְּאוֹר־יְקָר רָקוּם –

וְעֵין הָעֲבָדִים תֻּדְלַק בְּגִיל וָמֶרֶץ…

כְּשֶׁם שֶׁבָּא הָרָע כֵּן גַּם הַטּוֹב יָקוּם!

שִׁמְעוּ: “לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ…”


לְאַט לְאַט קוֹלוֹ שֶׁל הַקּוֹרֵא יָשׁוּחַ

וְעַל חָזוֹ רֹאשׁוֹ מֵעֲיֵפוּת מַרְטִיט,

גַּם הַשּׁוֹמְעִים, סְחוּטֵי עֲמַל כָּל הַשָּׁבוּעַ.

שׁוֹקְעִים בְּתַרְדֵּמָה בְּצֵל תִּלֵּי הַטִּיט.


דְּמָמָה. אַךְ הֵד כָּבוּש פִּתְאֹם בַּדְּמִי יַחְתֹּר.

הַאִם זֹאת נְשִׁמַת עֲדַת הָעֲבָדִים?

אוֹ נַאֲקַת חָנוּק, אֲשֶׁר אִסְפַּקְלָטוֹר

שִׁקְּעוֹ בְתוֹךְ הַקִּיר, וְהִיא תוֹבַעַת דִּין?


וְשׁוּב דְּמָמָה, הַהֵד בַּלַּהַט מִתְמַסְמֵס.

הַאִם יֹאבַד לָעַד? הַאִם עוֹד יְבֻקַּש?

וְשוּב שׁוֹתְקִים קִירוֹת פִּיתֹם וְרַעַמְסֵס,

נָמִים תִּלֵּי הַטִּיט וַעֲרֵמוֹת הַקַּש.


רַק בֶּן עַמִּינָדָב אֵינוֹ יָכוֹל לִישֹן,

לְיַד אָבִיו יַעֲמֹד וּבִרְעָדָה יָגִילָה.

אֶת יַד אָבִיו הַנָּם תּוֹמֶכֶת יַד נַחְשׁוֹן

מִפַּחַד פֶּן תַּשְׁמִיט גְּוִילֵי הָרָז, חָלִילָה.


וּבִמְגִלַּת הָרָז נַפְשׁוֹ תִצְלֹל כֻּלָּהּ,

וְעַל חִוְרוֹן פָּנָיו אֵשׁ פֶּלֶא מִתְלַקַּחַת,

כְּאִלּוּ כְּבָר שָׁמַע שׁוֹפַר הַגְּאֻלָּה,

כְּאִלּוּ כְבָר רָאָה הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת…



הַרוֹעֶה

מאת

דוד שמעוני

וּפַעַם הַבֶּעשְׁ"ט בִּנְדוּדָיו בָּא לִכְפָר.

שְׁדוֹת־בָּר מַזְהִיבִים וּמוֹרִיק הָאֲפָר.


הָרִים מִסָּבִיב עֲטוּרִים יְעָרִים,

וּמַטָּה בָּעֵמֶק רוֹעִים עֲדָרִים.


וּמִן הֶהָרִים מְזַנֵּק פֶּלֶג כֶּסֶף

וְרָץ בְּהֶמְיָה עַלִּיזָה בֵּין הָעֵשֶׂב.


הַבֶּעשְׁ"ט הִסְתַּכֵּל וַיִשְׂמַח לַמַּרְאוֹת,

הִתִּיר אֶת סוּסוֹ וּשְׁלָחָהוּ לִרְעוֹת.


"אָנוּחָה הַיּוֹם בַּמֶּרְחָב הַחָפְשִׁי,

הֲרֵי כָּאן כְּמוֹ בְּ’בָרְכִי נַפְשִׁי'".


נָטַל אֶת יָדָיו וְעָמַד לִתְפִלָּה

מִתַּחַת אֵלָה עֲבֻתָּה וּמְצִלָּה.


אֲבָל רַק הִסְפִּיק לַעֲטוֹר הַתְּפִילִּין

הֵצִיף אֶת אָזְנָיו גַּל מָתוֹק שֶׁל צְלִילִים.


צְלִילֵי נְגִינָה נִלְהָבָה וְחוֹגֶגֶת.

נָשָׂא אֶת עֵינָיו וְרָאָה כִּי מִנֶּגֶד


רוֹעֶה עַל פִּסְגָּה שֶׁל גִּבְעָה יְרֻקָּה

עוֹמֵד וּמְחַלֵּל בִּדְבֵקוּת עֲמֻקָּה,


מִדֵּי הֲרִימוֹ אֱלֵי עָל הָעֵינַיִם,

וּכְמוֹ מִתְכּוֹנֵן הוּא לִקְפֹּץ לַשָּׁמָיִם.


אַךְ הִנֵּה כִּלָּה הָרוֹעֶה לְחַלֵּל,

כִּלָּה לְחַלֵּל וְהִתְחִיל מְמַלֵּל,


וְעוֹד רַב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לַזִּמְרָה

הַבֶּעשְ"ט הִשְׁתּוֹמֵם בְּשָׁמְעוֹ הָאִמְרָה:


"רִבּוֹן הָעוֹלָם, אַל תַּחְשֹׁב לִי לְחֵטְא

עַל כִּי לֹא אֵדַע גַּם צוּרַת אָלֶף־בֵּית.


הַלֹא בְּאִבִּי (הֵן תֵּדַע זֹאת, הַשֶּׁם)

יָתוֹם נַעֲשֵּׂיתִי מֵאָב וּמֵאֵם,


וּבַעַל הַכְּפָר בְּרַחֲמָיו עַל יָתוֹם

שָׂמַנִי רוֹעֶה עֲדָרָיו עַד הַיּוֹם.


וּכְלוּם הַ’פָּרִיץ' יְלַמְּדֵנִי ‘עִבְרִי’?

אֲבָל אֹהַבְךָ, רִבּוֹנִי וּבוֹרְאִי.


וְאִם אַהֲבָתִי לְסַפֵּר לֹא אֵדַע,

תְּהִי לִי זִמְרַת חֲלִילִי לְעֵדָה".


כִּלָּה וּלְעֶדְרוֹ חִישׁ יָרַד הָרוֹעֶה.

הַבֶּעשְׁ"ט, הָרוֹאֶה וְאֵינֶנּוּ נִרְאֶה,


(הָעֵץ בְּנוֹפוֹ הִסְתִּירָהוּ) תָּמַהּ:

"הֲרֵי הוּא אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ גַּם 'שְׁמַע,


וְאַף עַל פִּי כֵן יְקַיֵּם בְּלִי יוֹדְעִים

מִצְוַת הַמִּצְווֹת – אַהֲבַת אֱלֹהִים!"


בְּנֹעַם חוֹלְפִים בַּמֶּרְחָב הָרְגָעִים

לְקוֹל שִׁיר צִפּוֹר וּלְלַחַש דְּשָׁאִים.


לְסוֹד שִׂיחַ פֶּלֶג כְּמוֹ לִצְחוֹק יֶלֶד

זַכּוּת הַתְּהִילִּים עוֹד יוֹתֵר מִצְטַלֶּלֶת.


וּלְרַחַף הָרָז שֶׁל עַנְנֵי טֹהַר

נִגְלֶה מֵאֵלָיו כָּל סָתוּם שֶׁבַּ’זֹּהַר',


וְתוֹךְ אֲמִירַת תְּהִלוֹת לְאֵל חַי,

וְתוֹךְ הִתְעַמְּקוּת בַּחֲזוֹן בַּר־יוֹחַאי


הַבֶּעשְׁ"ט הִתְבּוֹנֵן אֵיך לִבְלֵב הָאִילָן,

וְאֵיךְ רָחֲשׁוּ הַנְּמָלִים בִּשְׁבִילָן,


וְאֵיךְ הָאַרְנֶבֶת דָּלְגָה דִלּוּגִים,

וְאֵיךְ בִּמְרוֹם תְּכֵלֶת הַנֵּץ חָג חוּגִים,


וְאֵיךְ אֶת גַּלָּיו הַנַּחַל הִנְחָהּ.

בֵּינְתַּיִם הִגִיעָה שְׁעַת הַמִּנְחָה.


נָטַל אֶת יָדָיו וְעָמַד לִתְפִלָּה

מִתַּחַת סֻכַּת הָאֵלָה הַמְּצִילָּה.


אֲבָל לֹא הִסְפִּיק עוֹד לִגְמוֹר אֶת ‘אַשְׁרֵי’ –

מִמּוּל, מֵהַגֶּבַע, נִשְׁמַע קוֹל קוֹרֵא:


"ריבּוֹן הָעוֹלָם! הֵן אֲנִי אִישׁ נִבְעָר,

אֲבָל אַהֲבָתִי בִּלְבָבִי מַה תִּבְעָר,


אֲבָל זִכְרְךָ מִלְּבָבִי אֵינוֹ מָשׁ,

וְאִם לֹא אֵדַע לֹא סִדּוּר, לֹא חֻמָּשׁ,


הֵן שִׁיר שֶׁל רוֹעִים לְזַמֵּר אוּכַל –

רְצֵה נָא אֵפוֹא אֶת שִׁירִי הַדַּל!"


וְתֵכֶף רִנּוּן מִתְגַּעְּגֵּעַ הֵרִיעַ

עַל פְּנֵי הַשָּׁדֶה. בְּקֶשֶׁב, בְּלִי נִיעַ,


הַבֶּעשְׁ"ט הֶאֱזִין לִצְלִילֵי הַשִּׁירָה.

כֻּלָּהּ רְוַת עֶרְגָּה נִשְׂגָּבָה וּטְמִירָה,


וְרַק עֵת נָמוֹג הַצִלְצוּל הָאַחֲרוֹן

לָחַש בְּחֶדְוָה: "מִי שֶׁכָּכָה יָרֹן –


הַסּוֹד שֶׁל ‘בְּכָל לְבָבְךָ’ לוֹ נָהִיר!.."

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה. לֵיל יָרֵחַ בָּהִיר


עַל יַעַר וָנִיר נָגְהֵי תְכֵלֶת הִרְעִיף.

הַבֶּעשְ"ט הִתְפַּלֵּל כְּבָר תְּפִלַּת מַעֲרִיב.


וְשׁוּב הָרוֹעֶה עַל הַגֶּבַע עוֹלֶה

וְשָׂח, אֶת עֵינָיו בַּשְּׁחָקִים הוּא תוֹלֶה:


"תָּמִיד עֵת צֵל עֶרֶב הָאָרֶץ הֵלִיט

אָבִי הִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָּה הַשְּׁלִישִית,


אֲבָל אָנֹכִי כְּצֹאנִי, בִּמְחִילָה,

מִדַּעַת נִבְעָר, לֹא אֵדַע שׁוּם תְּפִלָּה.


אַךְ פַּעַם רָאִיתִי רִקּוּד מְפֹאָר

בְּעַד הַחַלוֹן שֶׁל אַרְמוֹן שַׂר הַכְּפָר.


מְאֹד נֶהֱנֵיתִי מִזֶּה הָרִקּוּד,

זְמַן רַב לְלָמְדוֹ הָיִיתִי שָׁקוּד.


עַתָּה לִכְבוֹדְךָ אֶרְקְדוֹ, כֹּל־יָכוֹל,

אוּלַי גַּם אוֹתְךָ יְהַנֶּה הַמָּחוֹל".


וּכְאִלּוּ מִכֹּבֶד גּוּפוֹ הִשְׁתַּחְרֵר,

בִּמְחוֹל שִׁכָּרוֹן הָרוֹעֶה הִסְתַּחְרֵר


עַד כִּי בְּלִי אוֹנִים עַל הָאָרֶץ נָפַל,

נָפַל וְקָפָא בַּגְּלִימָה מְכֻרְבָּל.


נִרְעָשׁ שָׂח הַבֶּעשְׁ"ט גַּם: “וּבְכָל נַפְשְׁךָ!!”

שָׁכַב בִּקְרוֹנוֹ, וּבַחֲשֵׁכָה


לָחַש “הַמַּפִּיל” וַיִשְׁקַע בַּשֵּׁנָה.

אוּלַי הֶעִירַתּוּ פִּתְאֹם הַצִּינָּה?


אוּלַי בְּכִי שֶׁל כּוֹס אוֹ צְרִיחָה שֶׁל יַנְשׁוּף?

אֲבָל הוּא הֵקִיץ, וְדָרוּךְ וְקַשּׁוּב


הִבְחִין בְּעֻמְקוֹ שֶׁל הַדְּמִי הַלֵּילִי

קוֹל רַךְ, מִתְחַנֵן: "יָהּ אֵלִי, יָהּ אֵלִי,


בַּמֶה אֲשַׁלֵּם בְּעַד גִּיל הַפְּלָאִים,

תַּרְוֵנִי בְּלִי דַי אַהֲבָתִי לֵאלֹהִים!


בַּמֶּה אֶגְמְלָה חַסְדְּךָ לִי בּוֹרְאִי,

זֶה חֶסֶד אֵין סוֹף כָּאֵינְסוֹף שֶׁל אָשְׁרִי?


וַאֲנִי מֶה חָפַצְתִּי לְךָ תֵּת הַכֹּל –

אֲבָל אָנֹכִי אִיש עָנִי, אֵין לִי כֹּל.


וְאוּלָם לִי הֻגַּד, כִּי אִתְּךָ מוּכָנוֹת

בִּשְׁבִיל אוֹהֲבֶיךָ הַרְבֵּה מַתָּנוֹת.


וְאִם גַּם בִּשְׁבִילִי, מֵיטִיבִי וּמְפַלְּטִי,

דּוֹרוֹן הֲכִינוֹתָ, הֲרֵי מִשְׁאַלְתִּי:


קָחֵהוּ מִמֶּנִי, עַבְדְּךָ וּבִנְךָ,

קָחֵהוּ לְךָ רִבּוֹנִי, לְמִנְחָה!"


וְשׁוּב דּוּמִיָּה. רַק זָעִים כּוֹכָבִים.

רַק חֶרֶשׁ נָעִים בַּחֲלוֹם עֲשָׂבִים.


רַק אֵי מִשָּׁם רוּחַ נָשַׁב וְחָלַף.

רַק נַחַל בַּלָּאט מְנַעְנֵעַ גַּלָּיו.


וּפֶתַע נֶחְתַּך דְּמִי הַלֵּיל הַהוֹזֶה:

“בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנִי לַלַּיְלָה הַזֶּה!”


מִפִּיו שֶׁל הַבֶּעשְ"ט הִתְפָּרְצָה הַבְּרָכָה:

"לֹא פַּעַם הָיִיתִי שָׁרוּי בִּמְבוּכָה,


לֹא פַּעַם נַפְשִׁי בְּקִרְבִּי הִשְׁתוֹחֵחָה:

כֵּיצַד מְקַיְּמִים ‘וּבְכָל מְאֹדֶךָ’?


עַתָּה כִּי זִכַּנִי הַשֵּׁם וְאֶחֱזֶה –

בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיַנִי לָרֶגַע הַזֶּה!"


וְשׁוּב נָם הַכֹּל: בְּכוֹס פֶּרַח – הַטָל.

צִפּוֹר עַל עָנָף וּבַנַּחַל – הַגָּל.


גְּבָעוֹת וּבְקָעוֹת, אִילָנוֹת וּדְשָׁאִים.

לֹא נָם רַק הַבֶּעשְ"ט מֵרְגָשׁוֹת מֻפְלָאִים.


וְאֶל הַגִּבְעָה מִמּוּלוֹ הוּא שׁוֹעֶה,

מִמֶּנָּה הִגִּיעָה נַחֲרַת הָרוֹעֶה…



הַאֵין מַה לְּתַקֵּן?

מאת

דוד שמעוני

בְּבֹקֶר צַח, רַעֲנָן, בְּעַד לְחַלּוֹנוֹ

הִשְׁקִיף הָרַב הַחוּצָה, לִרְחוֹב הָעֲיָרָה.

אֵי־שָׁם עַל עֵץ בּוֹדֵד אַנְקוֹר מֵעִיר קִנּוֹ,

וְרוּחַ מְבֻשֶּׂמֶת, וּתְכֵלֶת, וּנְהָרָה.


וְרוּחַ מְבֻשֶּׂמֶת נוֹשְׁבָה עַל פְּנֵי הָרַב,

וּכְמוֹ הִיא מְלַטֶּפֶת עֵינָיו לֵאוֹת־לִמּוּד;

וְרֹךְ מַגַּע הָרוּחַ מְאֹד לוֹ יֶעֱרַב,

וּמְאֹד יִנְעַם לוֹ זֹהַר הַבֹּקֶר הֶחָמוּד.


אַף גַּם לָזֹאת דַּעְתּוֹ הַיּוֹם עָלָיו נָחָה,

כִּי בְּלָמְדוֹ עִם שַׁחַר אֶת שִׁעוּר הַיּוֹם,

לוֹ נִתְחַוְּרָה סוּגְיָה קָשָׁה בַּהֲלָכָה,

סְבוּכָה כְּיַעַר־עַד וַעֲמֻקָּה כִּתְהוֹם.


וְעוֹד הָרַב נֶהְנֶה מֵרֹךְ מַשַּׁב הָרוּחַ

וּמִשִּׁירַת צִפּוֹר הַמְּעִירָה הַקֵּן,

לוֹ נִשְׁמְעָה קְרִיאָה בַּבֹּקֶר הַזָּרוּחַ:

הַאֵין מַה לְּתַקֵּן? הַאֵין מַה לְּתַקֵּן?


סַנְדְּלָר מַטְלִיא טְלָאִים עִם שַׂק מֻפְשָׁל עַל שֶׁכֶם

צָעַד בִּדְמִי הָרְחוֹב וְעַל עִסְקוֹ הִכְרִיז;

הָאֵשֶׁת וְהַטַּף הֵן מְחַכִּים לַלֶּחֶם,

לָכֵן לָעֲבוֹדָה לָצֵאת הָיָה זָרִיז.


וּבְדִמְמַת הַבֹּקֶר צִלְצֵל כְּרוּזוֹ בְּכֹחַ,

וַיִּתְחַלְחַל הָרַב בְּהַקְשִׁיבוֹ לַקּוֹל:

"אֲבוֹי לְנִשְׁמָתִי! הֵן אֵיךְ יָכְלָה לִשְׁכֹּחַ

אַף רֶגַע, כִּי תִקּוּן טָעוּן הַכֹּל, הַכֹּל!"


"הַאֵין מַה לְּתַקֵּן? הַאִם, הָהּ, לֹא יָשר

בִּמְלֹא עוֹלָם כֻּלּוֹ הַחֵטְא וְהַצָּרָה?

וְאָנֹכִי נֶהְנֶה מִצִּפְצוּפָהּ שֶׁל דְּרוֹר

וּמִפִּתְרוֹן סוּגְיָה קָשָׁה שֶׁבַּגְּמָרָא!..


הַאֵין כָּל הָעוֹלָם מָלֵא חָמָס וּנְהִי?

הַאֵין יוֹמָם וָלֵיל בּוֹ דָם נָקִי רוֹתֵחַ?

וּכְלוּם אֵין כָּל אֶחָד, וּכְלוּם אֵין גַּם אֲנִי

עָרֵב לְכָל גָּזוּל, אַחְרַאי לְכָל רוֹצֵחַ?


הַאֵין מַה לְּתַקֵּן? הָהּ, יֵשׁ וָיֵשׁ בְּלִי דַי!

וְאָנֹכִי נֶהְנֶה!.. הָהּ, אוֹי לִי וַאֲבוֹי!

כְּאִלּוּ כְבָר תֻּקַּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי,

כְּאִלּוּ לֹא יִשָּׂא עוֹד חֶרֶב גּוֹי אֶל גּוֹי!


כְּאִלּוּ יִשְׂרָאֵל נִגְאַל כְּבָר מִגָּלוּת,

כְּאִלּוּ בְאַרְצוֹ שֵׁנִית הִשְׁרִישׁ, הִפְרִיחַ,

כְּאִלּוּ עַל עוֹלָם טָמֵא, כּוֹאֵב, עָלוּט

הוֹפִיעַ כְּבָר אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ!


הַאֵין מַה לְּתַקֵּן? הָהּ, יֵשׁ וָיֵשׁ וָיֵשׁ!

וְלָמָּה זֶה אֶחְשֶׁה שָלֵו וְשַׁלְאֲנָן?.."

וִילֵל־יָגוֹן מַחְרִיד פָּרַץ וַיִּתְגָּעֵשׁ

בְּדִמְמַת הַבֹּקֶר הַצַּח, הָרַעֲנָן.


וּפֶתַע כָּל הָרְחוֹב כְּאִלּוּ נִתְרוֹקֵן,

וְכָל עוֹבֵר וָשָׁב בְּלֵב חָרֵד, רוֹעֵד,

הֵחִישׁ אֶת צְעָדָיו, כְּאִלּוּ לְתַקֵּן

אֶת הַטָּעוּן תִּקּוּן בְּטֶרֶם תַּם מוֹעַד…



זוֹלֵל הַטָּמוּן

מאת

דוד שמעוני

א

… וּכְשֶׁנִּפְטַר רַב אֲבִיגְדוֹר, שְׂבַע קֶלֶס וּתְהִלָּה

לִוְּתָה אֶת אֲרוֹנוֹ כָּל הַקְּהִלָּה.


שְׂבַע קֶלֶס – מִפְּנֵי שֶׁיָּדַע כָּל עוֹלֵל

הַכִּנּוּי שֶׁנִּטְפַּל לוֹ: “הָרַב הַזּוֹלֵל”;


שְׂבַע תְּהִלָּה – כִּי שְׁמוֹ הָלַךְ לְפָנָיו

כְּמֻפְלָג בַּתּוֹרָה וְחָסִיד וְעָנָו.


וְאִם כִּי יָדְעָה הָעֲיָרָה כֻּלָּהּ

כִּי זָכְתָה בְּאוֹתוֹ אִישׁ סְגֻלָּה,


גָּאוֹן וְחָסִיד כְּאֶחָד תַּנַּאי,

רַק בְּעֶטְיוֹ שֶׁל כִּנּוּי הַגְּנַאי;


כִּי לוּלֵא אוֹתוֹ כִנּוּי הַגְּנַאי

הָיָה רַב אֲבִיגְדוֹר מְכַהֵן בְּוַדַּאי


לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת בְּ“עִיר וָאֵם”,

וְלֹא בִּקְהִלָּה כְּכַף אִישׁ, בַּת־בְּלִי־שֵׁם;


אַף עַל פִּי כֵן גַּם כָּאן לִפְעָמִים

הָיוּ מִתְלַחֲשִׁים עַל הָרַב הַתָּמִים,


הַיוּ מַזְכִּירִים אֶת כִּנּוּי הַשִּׁמְצָה

(אָמְנָם בִּתְמִיהָה: “אֵיכָה תִמְצָא?”),


הָיוּ מְחַיְּכִים וְלָשׁוֹן חוֹרְצִים,

קוֹרְצִים וְרוֹמְזִים, מַקְשִׁין וּמְתָרְצִים,


וְגַם עַכְשָׁו, בִּשְׁעַת הַהַלְוָיָה,

חָזְרוּ וְסִפְּרוּ הַ“מַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה”,


מַעֲשֶׂה שֶׁיָדַע כָּל תִּינוֹק וְעוֹלֵל,

סִפְּרוּ גַם בִּשְׁעַת סְתִימַת הַגּוֹלֵל…


ב

וְזֶה הַמַּעֲשֶׂה: בִּקְהִלָּה נוֹדָעָה

נִתְפַּנָּה כִּסְאוֹ שֶׁל מוֹרֵה־הוֹרָאָה,


וְרַב אֲבִיגְדוֹר (עוֹד רַךְ בַּשָּׁנִים,

אַךְ אָב בַּחָכְמָה כִּגְדוֹלֵי הָרַבָּנִים)


נִתְבַּקֵּש לְעִיר זוֹ לְשַׁבָּת כְּאוֹרֵחַ.

נִתְכַּוְּנוּ הַפַּרְנְסִים אִתּוֹ לְשׂוֹחֵחַ,


וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת

לִמְסוֹר לוֹ כְּתָב שֶׁל מַ“ץ וְרַאְבָּ”ד.


וְלַגְּבִיר שֶׁל הָעִיר הָיְתָה הַזְּכִיָּה,

כִּי אֶצְלוֹ יִסְעַד הַסְּעֻדָּה הַשְּׁנִיָּה.


אַךְ בְּאוֹתָהּ קְהִלָּה מִנְהָג רוֹוֵחַ,

כִּי אִם לְשַׁבָּת יִקָּרֶה אוֹרֵחַ,


פִּנְכַּת הַחַמִּין לְפָנָיו יְשִׂימוּן,

וְהוּא לַמְסֻבִּים מְחַלֵּק הַטָּמוּן.


מֵהַטָּמוּן טָעַם הָרַב,

וְנִרְאֶה, כִּי מְאֹד מְאֹד לוֹ עָרַב,


עָרַב לְמַעְלָה מִכָּל שִׁעוּר,

שֶׁכֵּן אֲכָלוֹ בְּלִי שִׁיּוּר,


וְיֶתֶר עַל כֵּן: אַחֲרֵי אָכְלוֹ

שָׁאַל אִם אָפַס הַטָּמוּן כֻּלּוֹ.


וְאִם בַּסִּיר עוֹד שָׂרְדוּ שְׁיָרִים –

לְהָבִיא לְפָנָיו… קִצּוּר הַדְּבָרִים:


שָׂרַף הַכֹּל! וְלִבְנֵי הַבַּיִת

מֵהַתַּבְשִׁיל לֹא נִשְׁאַר גַּם כַּזַּיִת…


מֵילָא, מַה יֵשׁ לְהַאֲרִיךְ כָּאן…

תָּהוּ וּמָצְאוּ כִּי פָּגוּם הַקַּנְקָן…


וּמוּבָן, כִּי כְּתָב מַ“ץ וְרַאְבָּ”ד

לוֹ לֹא נִמְסַר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת.


אַךְ מֵאָז לוֹ נִטְפַּל אַגַּב צְחוֹק עָמוּם

הַשֵּׁם הַנָּאֶה: זוֹלֵל הַטָּמוּן…


ג

אַךְ עֵת נִשְׁמָתוֹ לַמָּרוֹם הִגִּיעָה

הָיְתָה תְכוּנָה רַבָּה בָּרָקִיעַ.


מַלְאָכִים יֵחָפְזוּן וְקוֹלוֹת יִשָּׁמְעוּן:

"בָּא רַבִּי אֲבִיגְדוֹר זוֹלֵל הַטָּמוּן!


פַּנּוּ דֶרֶךְ לְרַבִּי אֲבִיגְדוֹר,

לְרַבִּי אֲבִיגְדוֹר, צַדִּיק הַדּוֹר!"


וְסֶגֶל חֲבוּרָה וּבְרֹאשָׁם אֵלִיָּהוּ

לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַבָּא יָצָאוּ.


צַדִּיקִים רָאוּ וְכֵן תָּמָהוּ:

הֲרֵי גַם אֶת שְׁמוֹ שֶׁל זֶה לֹא שָׁמָעוּ,


וְאִם יַאְדִּירוּהוּ כָּל כָּךְ קְדוֹשֵׁי עַל,

וַדַּאי, שֶׁגְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת פָּעַל.


וּבְרֶטֶט כִּתְּרוּ צַדִּיקִים אֶת הַבַּא:

"בַּמֶּה לְזֹאת תִּפְאֶרֶת רַבָּה


זָכִיתָ, אָחִינוּ, צַדִּיק נֶעֱלָם?"

אֲבָל הָאוֹרֵחַ, נָבוֹךְ וְנִכְלָם,


מִלְמֵל בְּגִמְגּוּם: "צַדִּיק? מִמָּתַי?

סְבוּרַנִי, טָעוּת… אַל אֶחְטָא בִּשְׂפָתַי…"


מִלְמֵל וְנָבוֹךְ עוֹד יוֹתֵר וְנֶעְגַּם…

אֲבָל לְמִשְׁמַע מִלְמוּלוֹ הַמְגֻמְגָּם


מַלְאָךְ, כֻּלּוֹ זֹהַר, חִיֵּךְ חִיּוּךְ־אוֹר:

"וְשֶׁמָּא תֹאמַר לִי, רַבִּי אֲבִיגְדוֹר,


מַדּוּעַ נִטְפַּל לְךָ שֵׁם מְגֻנֶּה?

מַדּוּעַ ‘זוֹלֵל הַטָּמוּן’ תְּכֻנֶּה?"


אָז צֵל אֶת פְּנֵי הָרַב יְכַסֶּה:

"וַדַּאי שֶׁגָּרַמְתִּי בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה


לְחִלּוּל הַשֵּׁם… לְהַלְבָּנַת פְּנֵי רַב…

אַךְ שָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים, כִּי קְרָבַי צָרַב


אוֹתוֹ הַטָּמוּן… וְאַתָּה הֵן תֵּדַע

כִּי חֶשֶׁד חִנָּם בִּי חָשְׁדָה הָעֵדָה,


וְעַל זֹאת שָׁרוּי אֲנִי בְּעִצָּבוֹן,

כִּי הֵבֵאתִי יְהוּדִים לִידֵי עָווֹן…"


עַל רֹאשׁ הָרַב אָז דִּמְעָה נָשְׁרָה

מֵעֵינֵי הַמַּלְאָךְ, וַתְּהִי לַעֲטָרָה,


תִּגַּהּ, תִּזְרַח בְּאוֹר יְקָרוֹת…

וְלַצַּדִּיקִים הַתְּמֵהִים בִּפְרוֹטְרוֹט


מַעֲשֵׂה הַטָּמוּן סִפֵּר הַמַּלְאָךְ:

"אֲבָל הֲתֵדְעוּ מַדּוּעַ לָחַךְ


אֶת כָּל הַפִּנְכָּה כִּלְחוֹךְ הַשּׁוֹר?

מִפְּנֵי שֶׁלְּחֵךְ רַבִּי אֲבִיגְדוֹר


הָיָה הַתַּבְשִׁיל כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת…

וְתֵכֶף הֵבִין, כִּי שָׁגְתָה הַמְבַשֶׁלֶת,


כִּי נֵפְטְ בִּמְקוֹם שֶׁמֶן יָצְקָה בַקְּדֵרָה,

וּכְדֵי לַחֲשׂוֹךְ עֶלְבּוֹן וּגְעָרָה


מֵאִשָּׁה עֲלוּבָה, אַלְמָנָה אֶבְיוֹנָה,

וּלְמַעַן לֹא יִרְאוּ בְּעָלֶיהָ קְלוֹנָהּ,


הֵרִיק אֶל קִרְבּוֹ כָּל תַּבְשִׁיל הַתֹּפֶת,

אַף הֶעֱמִיד פָּנִים, כִּי מָתוֹק הוּא מִנֹּפֶת,


וְאִם כִּי לְלַעַג הָיָה בַקְּהִלָּה –

עַד יוֹם מוֹתוֹ סוֹדוֹ לֹא גִלָּה…"


הַמַּלְאָךְ, מֵלִיץ יֹשֶׁר, כִּלָּה דְבָרָיו,

וְנָבוֹךְ וְנִכְלָם עָמַד הָרַב,


אַף תָּמַהּ מַדּוּעַ צַדִּיקֵי עוֹלָם

פִּתְאֹם בַּשִּׁיר נָשְׂאוּ קוֹלָם,


בְּשִׁיר וָשֶׁבַח לְרַבִּי אֲבִיגְדוֹר,

לְרַבִּי אֲבִיגְדוֹר, צַדִּיק הַדּוֹר…


ניסן תש"א.



בַּאֲבֹד רְשָׁעִים...

מאת

דוד שמעוני

בַּקְּלוֹיז שִׂמְחָה, בַּקְּלוֹיז אוֹרָה,

הַקְּלוֹיז הוֹמֶה מֵהַבְּשׂוֹרָה:

הַזֵּד נַפְשׁוֹ נָפַח!

זֶה הַמַּלְשִׁין, זֶה הָעוֹכֵר,

אֲשֶׁר הָיָה אֶחָיו מוֹכֵר

וְדָם נָקִי שָׁפַךְ!


זֶה הַטָּמֵא, זֶה הָאֶפְעֶה –

גַּם עַל רַבֵּנוּ שֶׁיִּחְיֶה

עֵינוֹ לְרַע הֵן שָׂם!

אֲבָל לְשׁוֹן הַזָּהֳמָה

עַכְשָׁו תִּלְחַךְ הָאֲדָמָה,

יֶעֱרַב לָהּ וִיבֻשָּׂם!


וְצוֹהֲלִים הַחֲסִידִים,

וְעֵינֵיהֶם כַּלַּפִּידִים

תַּבְרֵקְנָה מִגִּילָה,

וְיַ"שׁ נִמְזָג בַּצִּנְצָנוֹת,

וּמֵרִקּוּד וּמֵרְנָנוֹת

נִבְקָע בֵּית־הַתְּפִלָּה.


– אֲבָל מַדּוּעַ, הָרַבִּי,

אֶת עַצְמְךָ הַיּוֹם תַּחְבִּיא

בְּסֵתֶר הַפִּנָּה?

הַיּוֹם, דָּמֵנוּ בוֹ נִדְרַשׁ,

וְהֵן כָּתוּב, וּבִמְפֹרָשׁ:

“בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה!”


אַךְ הָרַבִּי בְּפִנָּתוֹ

יוֹשֵׁב עָטוּף בְּטַלִּיתוֹ

וּבִתְפִלָּיו עָנוּד,

וְלַקָּהָל הָאוֹפְפוֹ

יִלְחַשׁ קְטוּעוֹת: "צְדַקְתֶּם אֵפוֹא…

כָּתוּב… אַךְ רַחֲמָנוּת…"


כְּנִדְהָמִים, כְּנִפְחָדִים

רוֹגְשִׁים סָבִיב הַחֲסִידִים:

– רַבֵּנוּ שֶׁתִּחְיֶה!

הֲכָךְ תֹּאמַר? הֲיִתָּכֵן?

הֲלֹא אָסוּר גַּם לְרַחֵם

עַל צֶפַע שֶׁכָּזֶה!


אַךְ הָרַבִּי סָקַר כֻּלָּם

בִּצְחוֹק נוּגֶה: "וַדַּאי… אוּלָם

הַגִּיעוּ עַצְמְכֶם:

מִי עוֹד טָעוּן רַחֲמִים, חֶמְלָה,

כָּזֶה אֲשֶׁר עָלָיו, אֲהָה

אָסוּר גַּם לְרַחֵם?!"



הַגַּאֲוָה וְהַמָּוֶת

מאת

דוד שמעוני

– "כֵּיצַד זֶה קָרָה, כֵּיצַד זֶה אֵרַע,

כִּי בְאוֹתוֹ עֵסֶק בִּישׁ, בְּאוֹתוֹ עִנְיָן רַע

נִכְשַׁלְנוּ גַם אֲנַחְנוּ, אַתָּה וַאֲנִי?

אֱמֹר לִי, אֱמֹר נָא, אֱלִימֶלֶךְ בַּת־עֵינִי!"


כָּךְ סָח רַבִּי זוּשֶה לַצַּדִּיק אָחִיו,

וְרַבִּי אֱלִימֶלֶךְ אֶת עֵינָיו הִרְחִיב:

– "לִבָּתִי־זוּשֶׁה, מַה קָּרָה? מָה אֵרַע?

מָתַי וְאֵיפֹה עָבַרְנוּ עֲבֵרָה?


– "הֲרֵי זֶה חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן!

מִדֵּי אֶזְכְּרֶנּוּ לֹא אוּכַל לִישׁוֹן!

בְּנִשְׁמָתוֹ הֵן הָיוּ כְלוּלוֹת כָּל הַנְּשָׁמוֹת

שֶׁיָּרְדוּ אַף תֵּרַדְנָה עֲלֵי אֲדָמוֹת.


וּבְכֵן גַּם נִשְׁמוֹתֵינוּ בְּאוֹתָהּ הָעֵת

הָיוּ, אֲהָהּ, שֻתָּפוֹת לַחֵטְא!

גַּם אֲנַחְנוּ אָכַלְנוּ הַפְּרִי בְּאִסּוּר,

גַּם אֲנַחְנוּ גָרַמְנוּ מָוֶת לַיְצוּר!…


וְרַבִּי זוּשֶׁה מֵעָצְמַת הַכְּאֵב נֶאֱנַק.

בְּרַם אָחִיו בְּנַחַת מִקְטַרְתּוֹ יָנַק:

"הוֹי, זוּשֶׁה־לִבָּתִי – וְחִיּוּכוֹ נוֹהֵר –

חַיָּב אַתָּה לִשְׂמוֹחַ וְלֹא לְהִצְטַעֵר.


הֵן אוֹתוֹ הַפְּרִי לוּלֵא בָא אֶל פִּינוּ,

כִּי אָז מִתּוֹךְ סִכְלוּת תָּמִיד דִּמִּינוּ

כִּי לוּ מֵעֵץ הַדַּעַת הָיִינוּ טוֹעֲמִים

וְהָיִינוּ כֵאלֹהִים, יוֹדְעִים וַחֲכָמִים.


עַכְשָׁו מִשֶּׁאָכַלְנוּ – הֲרֵי נוֹכַחְנוּ

כִּי כְלָל לֹא חָכַמְנוּ, כִּי בוֹעֲרִים אֲנַחְנוּ,

וַהֲרֵי הַמָּוֶת עִם כָּל הַמְּרִירוּת

טוֹב בְּהַרְבֵּה מֵחֵטְא הַיְּהִירוּת".



אֵין בּוֹדְקִים לִמְזוֹנוֹת

מאת

דוד שמעוני

רַב זוּשֶׁה מֵהַנִּיפּוֹלִי הָיָה אֶבְיוֹן אָיֹם,

וּבְהִכָּמֵר רַחֲמֵי שְׁכֵנוֹ בַּסֵּתֶר בּוֹ תָמַךְ.

בַּתִּיק שֶׁל הַטַּלִּית שֶׁלּוֹ הִצְנִיעַ לוֹ יוֹם יוֹם

מַתָּת קְטַנָּה, דַּי לֶחֶם צַר בִּשְׁבִיל יַלְדֵי הַמָּךְ.


וְהֶחָסִיד תָּהָה, תָּמַהּ: מֵאַיִן? מִמָּרוֹם?

שֶׁכֵּן מַתְּנוֹת בָּשָׂר־וָדָם מְאֹד שָׂנֵא הַדָּל.

אַךְ הַשָּׁכֵן לֹא הִתְנַחֵם עַל כִּי הוֹאִיל לִתְרוֹם:

עִסְקוֹ פָרַח וּפִדְיוֹנוֹ מִיּוֹם לְיוֹם גָּדַל.


וּפַעַם לִשְׁכֵנוֹ רַב זוּשֶׁה סָח מִתּוֹךְ תְּמִיהָה:

"בַּמֶּה זָכִיתִי מֵהַשֵּׁם, כִּי לִי יִשְׁעוֹ יִשְׁלַח?

אִם לַ’מַּגִּיד' יַרְאֶה נִסִּים, לֹא תְהֵא בָזֹאת פְּלִיאָה

הֲרֵי רַב דֹּב מִמֶּזֶרִיץ הוּא בֶאֱמֶת מַלְאָךְ


אֲבָל אֲנִי – הֵן מִי אֲנִי? רִמָּה וְתוֹלֵעָה!

אָכֵן סְתוּמִים דַּרְכֵי עֶלְיוֹן וּמַעֲשָׂיו פֶּלִאים…

אַךְ מִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה? מִי לוֹ יְחַו דֵּעָה?"

וְשׁוּב רַב זוּשֶׁה הִשְׁתַּקַּע בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים.


אוּלָם דְּבָרוֹ בְּלֵב שְׁכֵנוֹ עָמֹק עָמֹק שָׁקַע:

"הֵן לֹא חִנָּם רַב זוּשֶׁה זֶה אֶת הַמַּגִּיד מַעֲרִיץ!

וְאִם תָּמְכִי בְּזֶה הַתָּם נֶחְשָׁב לִי לִצְדָקָה,

הֵן פִּי כַמָּה תִּגְדַּל בִּגְלַל רַב דֹּב מִמֶּזֶרִיץ!"


וְהַשָּׁכֵן, סוֹחֵר זָרִיז, גָּמַר – וּכְבָר נָכוֹן!

וְאִם כִּי כְּלָל וּכְלָל לֹא קַל לָבוֹא אֶל הַמַּגִּיד,

אֲבָל הוּא בָא, פָּתַח יָדוֹ, וְלֹא בְחִסָּכוֹן:

רַב דֹּב מִמֶּזֶרִיץ רַשַּׁאי לִחְיוֹת כְּמוֹ נָגִיד!


אַךְ מַזָּלוֹ מֵאָז נִרְתַּע (וּמִי אוֹתוֹ הֶחְרִיד?),

לְקוּחוֹתָיו נִתְמַעֲטוּ וְהַפִּדְיוֹן זָעִיר;

אִם מֵהַכְּרַךְ יַזְמִין סְחוֹרָה, תָּבוֹא אַחֲרֵי הַיְרִיד,

וְאִם גַּם בִּזְמַנָּהּ תָּבוֹא – פְּלָאִים יֵרֵד הַמְּחִיר.


אָז אֶל רַב זוּשֶׁה הַמֻּזְנָח, בְּלֵב דַּוָּי, שָׁבוּר,

בָּא הַַשָּׁכֵן נָבוֹךְ, נִכְלָם, וְלוֹ הַכֹּל גִּלָּה:

"אֱמֹר נָא לִי קשְׁטְ דְּבַר אֱמֶת, כֵּיצַד אַתָּה סָבוּר,

בַּמֶּה נִגְרַם לִי עֹנֶשׁ זֶה, זֶה עֹמֶק הַנְּפִילָה?"


הִקְשִׁיב רַב זוּשֶׁה קֶשֶׁב רַב, הִרְהֵר וְכֹה עָנָה:

"וַדַּאי, פְּלִאוֹת דַּרְכֵי עֶלְיוֹן, מֵעֵין אָדָם סְתוּמוֹת,

אַךְ לִפְעָמִים כְּאוֹר חַמָּה בְּעַד לָעֲנָנָה

לַלֵּב יִתְגַּל נִיצוֹץ עָמוּם מֵרָז הַתַּעֲלוּמוֹת;


וּבְכֵן, לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי, כָּל עוֹד אֲשֶׁר אַתָּה

בְּאִישׁ עָנִי הֶחְזַקְתָּ בְּלִי לִבְדֹּק אִם הוּא כְּדַאי,

גַּם הַבּוֹרֵא, שְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ, לְךָ שְׁלוֹמוֹ הִטָּה

וּבְלִי לִבְדֹּק הֵרִיק לְךָ אֶת בִּרְכוֹתָיו בְּלִי דָי.


אַךְ מֵהַיּוֹם אֲשֶׁר לִבְּךָ הֵחֵל לִבְדֹּק, לִשְׁקוֹל:

רַב זוּשֶׁה – כָּךְ, אֲבָל רַב דֹּב הוּא כָּךְ וְכָךְ וְכָךְ…

(וּבֶאֱמֶת הֵן לְעֻמַּת אוֹתוֹ צַדִּיק גָּדוֹל

אֵינִי אֶלָּא גַרְגֵּר עָפָר, תּוֹלָע שָׁפָל וָדָךְ) –


מֵאָז הֵתְחִיל גַּם הַבּוֹרֵא אֶת חֶשְׁבּוֹנְךָ לִבְדֹּק,

אִם בֶּאֱמֶת רָאוּי אַתָּה לִגְמוּל שֶׁל צַדִּיקִים…

וּלְכָךְ אוּלַי רָמְזוּ חֲזַ"ל, בְּחָכְמָתָם בְּלִי חֹק,

בְּאִמְרָתָם־אַזְהָרָתָם: “אֵין לִמְזוֹנוֹת בּוֹדְקִים”…



אַהֲבַת הָאַלְמוֹנִי

מאת

דוד שמעוני

רַבִּים הָיוּ צִבְאוֹת הַמֶּלֶךְ,

רַבִּים הָיוּ שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ,

אַךְ מִי אָהַב עוֹד אֶת הַמֶּלֶךְ

כְּאַהֲבַת הָאַלְמוֹנִי?


לֹא מְפַקֵּד, לֹא שַׂר יָדוּעַ –

חַיָּל פָּשׁוּט הָאַלְמוֹנִי,

אַךְ מִי כָּמוֹהוּ חָשׁ בָּאֹשֶׁר

לִשְׁמוֹר מִשְׁמֶרֶת הָאַרְמוֹן?


לָבוֹא לְבֵית הַמֶּלֶךְ פְּנִימָה,

לְהִסְתּוֹפֵף בַּחֲדָרָיו,

אֶת אוֹר פָּנָיו לִרְאוֹת, לִשְׂבּוֹעַ

אֵי תַעֲנוּג יִדְמֶה לָזֶה?


וּבַיָּמִים שֶׁהַמִּשְׁמֶרֶת

נִתְּנָה לַאֲחֵרִים, לֹא לוֹ,

הָיָה חוֹלֶה מֵהִתְגַּעְגֵּעַ,

מֵהִכָּסֵף אֶל זִיו מַלְכּוֹ.


אָז מֶה עָשָׂה זֶה הַתָּמוּהַּ

בְּעֹז חִשְׁקוֹ וְכִסּוּפָיו?

הָיָה נוֹתֵן כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ

לַחֲבֵרוֹ, אִישׁ הַמִּשְׁמָר,


בְּעַד הַזְּכוּת לִשְׁמוֹר תַּחְתֵּהוּ

אֶת הַמִּשְׁמֶרֶת הַקָּשָׁה,

וְשׁוּב עָמַד בְּלִי נִיד, בְּלִי נִיעַ,

רָעֵב, עָיֵף, אַךְ מְאֻשָּׁר…


וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ

וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּתְבּונָן,

כִּי אִישׁ־צָבָא אֶחָד מוֹפִיעַ

תְּכוּפוֹת מִדַּי עַל הַמִּשְׁמָר,


וַיִּשְׁתּוֹמֵם: "הַאֵין דֵּי חַיִל?

הַאֵין לִי קַלְגָּסִים דַּיָּם?

כִּי הָאֶחָד כָּאן מִתְיַגֵּעַ

עַל הַמִּשְׁמָר כִּמְעַט יוֹם יוֹם?"


וַיְצַו – וְחִישׁ אֵלָיו הִבְהִילוּ

אֶת רֹאשׁ הַמִּשְׁמָרוֹת כֻּלָּם.

– "הַאִם נִגַּף צְבָאִי בַּדֶּבֶר?

הֲתַמּוּ גִבּוֹרַי בַּקְּרָב?


כִּי הָאֶחָד כָּאן מִתְיַגֵּעַ

עַל הַמִּשְׁמָר יוֹמָם וָלֵיל?"

אֲבָל הַשַּׂר הֵשִׁיב בְּרֶטֶט

כִּי זֹאת נִפְלָאֹת גַּם בְּעֵינָיו.


כִּי אֵין מִסְפָּר לִצְבָא הַמֶּלֶךְ.

כִּי עֲצוּמִים שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ…

וַיִּקָּרֵא אָז אֶל הַמֶּלֶךְ

הָאַלְמוֹנִי לָתֵת הַדִּין.


הַלָּז נָפַל אַפַּיִם אָרְצָה

וּלְשַׁלִּיטוֹ סִפֵּר הַכֹּל;

בְּגִיל, בְּחִיל, בִּצְחוֹק, בְּדֶמַע

מִלְמֵל עַל עֹז אַהֲבָתוֹ.


וְהַשַּׁלִּיט הִקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב

וּבִלְבָבוֹ חָשַׁב לֵאמֹר:

"אָכֵן זֹאת מְסִירוּת וָאֹמֶן,

אָכֵן זֹאת אַהֲבָה טְהוֹרָה!


אַשְׁרַי, כִּי יֵשׁ אָדָם בַּחֶלֶד

לִי אַהֲבָה כָזֹאת יִרְחַשׁ,

לֹא יַעַרְכוּהָ פָּז וָכֶתֶם,

הִיא לִי תִּיקַר מִכָּל אוֹצָר.


אַךְ אֵיךְ אֵדַע אִם הִיא לָנֶצַח,

אִם יִשְׁמְרֶנָּה לִי לָעַד?

הַן אִם כַּגְּמוּל לוֹ אֲשַׁלֵּמָה –

אוּלַי יֶאֱהַב בְּעַד הַגְּמוּל?


לָכֵן כָּל גְּמוּל לֹא אֲשַׁלֵּם לוֹ,

לֹא הוֹן, לֹא בַיִת, לֹא נַחֲלָה,

גַּם שֵׁם כָּבוֹד לֹא אֲעַטְּרֶנּוּ,

חַיָּל הָיָה וִיהִי חַיָּל!


רַק זֹאת לוֹ אַעַשׂ, כִּי אַרְשֵׁהוּ

לִקְנוֹת כְּקֶדֶם מֵרֵעָיו

הַזְּכוּת לַעֲמוֹד עַל הַמִּשְׁמֶרֶת

כְּכָל אֲשֶׁר תְּאַו נַפְשׁוֹ".


יָמִים חוֹלְפִים, שָׁנִים תִּנְקֹפְנָה

וְעוֹד נִצָּב הָאַלְמוֹנִי

עַל הַמִּשְׁמֶרֶת שֶׁל הָאֹמֶן,

עַל הַמִּצְפֶּה שֶׁל הַמְּסִירוּת.


רֵעָיו אֲשֶׁר מָכְרוּ בְּעֹנֶג

לוֹ חוֹבָתָם לִשְׁמוֹר מַלְכָּם

לֹא פַעַם כְּבָר מִידֵי הַמֶּלֶךְ

קִבְּלוּ אוֹתוֹת כָּבוֹד וּפְאֵר;


לָהֶם תְּהִלָּה, לָהֶם גַּם עֹשֶׁר,

הֵם שָׁלִישִׁים, הֵם מַצְבִּיאִים,

וְהוּא חַיָּל פָּשׁוּט עוֹדֶנּוּ,

חַיָּל עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר.


פָּנָיו חֳמַרְמְרוּ מֵעֹנִי

וּמִכָּפָן גֵּווֹ רוֹטֵט,

אַךְ בְּעֵינָיו תִּדְלַק שַׁלְהֶבֶת

שֶׁל אֹשֶׁר אַהֲבַת־אֵין־גְּמוּל…


תש"ב



רַק הַזֹּךְ הַשָּׁלֵם...

מאת

דוד שמעוני

(לפי ספור עם)


רַב יוֹסֵף דֵּילָה רֵינָה נִלְאָה כְּבָר נְשׂוֹא,

כְּבָר כָּבְדוּ מֵחוֹל יָם הַוָּתוֹ וְכַעֲסוֹ:

הַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת אֲפֵלָה וּמָרָה,

יִשְׂרָאֵל לִגְזָרִים מְשֻׁסָּע וְנִקְרָע,

וְהַסַּ"ם הָאָרוּר בַּמְּרוֹמִים הוּשַׂם…

לְהוֹרִיד, לְהַפִּיל, לְמַגֵּר אֶת הַסַּ"ם!


אַךְ אֵיכָה לְהַגִּיעַ אֶל צַר הָאֻמָּה?

אַךְ אֵיכָה לְהַכְרִיעַ אֶת שַׂר הַטֻּמְאָה?

רַב יוֹסֵף דֵּילָה רֵינָה יָגֵעַ וָתָר,

רַב יוֹסֵף דֵּילָה רֵינָה גָּדוֹל בַּנִּסְתָּר,

וְאוּלָם לֹא יֵדַע אֵיךְ הַסַּ"ם לְהַשְׁבִּית…

אָז יֵלֵךְ רַב יוֹסֵף אֶל קִבְרוֹ שֶׁל רַשְׁבִּ"י.


עַל קִבְרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחֵאי

יִשְׁתַּטַּח רַב יוֹסֵף אַף יִבְכֶּה עַד בְּלִי־דַי.

וַיְהִי יוֹם וַיְהִי לֵיל, הוּא עוֹדוֹ מִתְפַּלֵּל;

וַיְהִי יוֹם וַיְהִי לֵיל, עוֹד בִּבְכִי וּבִילֵל

רַב יוֹסֵף מִתְפַּלֵּשׁ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה;

רַק בַּלֵּיל הַשְּׁלִישִׁי בַּר־יוֹחַאי לוֹ נִרְאָה.


"דַּרְכְּךָ, רַב יוֹסֵף, מְלֵאָה חַתְחַתִּים,

הַצְּלָלִים עֲצוּמִים, הַנְּגֹהוֹת מְעַטִּים,

אַךְ אִם עַז רוּחֲךָ וּלְבָבְךָ לֵב לָבִיא

תַּעֲשֶׂה כָּךְ וָכָךְ – וְאֵלִיָּה הַנָּבִיא

לָךְ יִתְגַּל, אִם רָאוּי תִּמָּצֵא, אַף יוֹרְךָ

אֶת הַדֶּרֶךְ, בָּהּ רֶגֶל אָדָם לֹא דָרְכָה".


אֶל יַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה אֶת רַגְלָיו אָז יָרִים

רַב יוֹסֵף דֵּילָה רֵינָה; וְשֵׁשׁ וְעֶשְׂרִים

בּוֹ טְבִילוֹת רְצוּפוֹת הוּא טוֹבֵל בְּכָל יוֹם,

בּוֹ טוֹבֵל הוּא עֵשְׂרִים וְשִׁשָּׁה יְמֵי צוֹם

(כְֹמִנְיַן הַוָיָ"ה!) בְּמִצְוַת הָרַשְֹבִּ"י,

וּבִמְלֹאת הַמּוֹעֵד לוֹ נִגְלָה הַתִּשְׁבִּי.


– "דַּרְכְּךָ, רַב יוֹסֵף, מְרֻפֶּדֶת זְוָעוֹת,

חֲשֵׁכָה וְאֵימָה, וְהַאוֹר אֵין לִרְאוֹת;

אַךְ אִם עַז לְבָבְךָ, לֹא יֵדַע עִלָּפוֹן,

תַּעֲשֶׂה כָּךְ וָכַךְ, וְאוּלַי סַנְדַּלְפוֹן,

הַמַּלְאָךְ הַגָּדוֹל, אָז לְךָ יִגָּלֶה,

הַמַּלְאָךְ הַגָּדוֹל, הַשּׁוֹמֵר הַנַּעֲלֶה.


הֲלֹא הוּא הַיּוֹדֵעַ כָּל סֶדֶק וּנְקִיק

בּוֹ הַסַּ"ם הַטָּמֵא מַעֲמָד מַחֲזִיק,

וְהֵן הוּא הַשּׁוֹמֵר כָּל נָתִיב אֶל הָאוֹר,

שֶׁלִּזב ל הַקְּדֻשָּׁה סַמָּאֵל בַּל יַחְדֹּר.

אִם רָאוּי תִּמָּצֵא, לָךְ יִתְגַּל אַף יוֹרְךָ

אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ רֶגֶל אָדָם לֹא דָרְכָה".


אֶל מָקוֹם רֵיק, עָזוּב, שָׁם דְּמָמָה וּשְׁאִיָּה,

אָז יֵלֵךְ רַב יוֹסֵף בַּעֲצַת אֵלִיָּה,

וְכַ“ף אָלֶ”ף טְבִילוֹת רְצוּפוֹת בְּכָל יוֹם

שָׁם יִטְבֹּל בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד יְמֵי צוֹם

(כְּמִנְיַן שֵׁם אֶהְיֶה!) אַף יַעֲמִיק וְיֶהְגֶּה

כָּל הַזְּמַן בְּסִתְרֵי שֵׁם הַקֹּדֶשׁ “אֶהְיֶה”.


וְהַיּוֹם הָעֶשְׂרִים וְאֶחָד כִּי פָּנָה,

רַב יוֹסֵף בְּאֵימָה וּבְרֹב כַּוָּנָה

הִתְעַטֵּף בְּטַלִּית, הִתְעַטֵּר בִּתְפִלִּין,

וּמִדֵּי צָלְלוֹ בְּסוֹדוֹת הַמִּלִּין

הוּא מִנְחָה הִתְפַּלֵּל וַ“עֲנֵנוּ” קָרָא,

וַיְפָרֵשׁ כִּכְתָבוֹ אֶת הַשֵּׁם הַנּוֹרָא.


וּבְגָמְרוֹ הַתְּפִלָּה בִּבְכִיּוֹת וּנְהִיּוֹת,

חִישׁ עָשָׂה הַשְׁבָּעָה בְּמֵי“ם בֵּי”ת אוֹתִיּוֹת

וַיְצָרֵף צֵרוּפִים שֶׁל מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה,

וְהִנֵּה רָכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי שַׁלְהָבָה,

וּבְקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל הַמַּרְעִיד אֲדָמָה

מִן הָאֵשׁ שַׁאֲגַת סַנְדַּלְפוֹן תִּשָּׁמַע:


– "אִם נֶעְתַּרְתִּי לְךָ, בֶּן־אָדָם, וָאֵרַד,

הֵן זֶה רַק בַּאֲשֶׁר מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת

אַף גַּם הֵם זוֹעֲפִים עַל שִׁלְטוֹן הַמְחַבְּלִים,

אַף גַּם הֵם עַל גָּלוּת הַשְּׁכִינָה מִתְאַבְּלִים,

אַף גַּם הֵמָּה, עִירִין קַדִּישִׁין וּשְׂרָפִים,

לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה מְצַפִּים, נִכְסָפִים.


אַךְ כְּדַאי שֶׁתִּזְכֹּר, אַךְ כְּדַאי שֶׁתֵּדַע

כִּי מְאֹד אֲפֵלָה דַרְכְּךָ וּכְבֵדָה;

וְהוֹאִיל וּמָנוּי וְגָמוּר מֵעִמְּךָ

עַל קִדּוּשׁ שֵׁם קוֹנְךָ גַּם לָמוּת בְּשִׂמְחָה,

תַּעֲשֶׂה כָּךְ וְכָךְ, וְשָׁלֵם אִם תֵּצֵא

סַמָּאֵל הָאָרוּר בְּיָדְךָ יִמָּצֵא".


הַמַּרְאֶה רַק חָלַף מֵעֵינֵי רַב יוֹסֵף

וְהִנֵּה אֶת שְׂרִידֵי כֹּחוֹתָיו הוּא אוֹסֵף,

וְהוֹלֵךְ, כִּמְצֻוֶּה, אֶל רַגְלֵי הַר שֵׂעִיר,

לֹא יִרְאֶה אִם רַד לַיְלָה, אוֹ שֶׁמֶשׁ מֵאִיר,

לֹא יִטְעַם, לֹא יִשְׁתֶּה, רַק בְּלִי הֶרֶף יִצְעָד,

וְכִמְעַט אֵין לוֹ גוּף עוֹד, רַק רוּח לְבָד.


בִּימִינוֹ הוּא שַׁלְשֶׁלֶת מַחְזִיק שֶׁל פְּלָדָה

שֶׁהַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ בָּהּ חָקוּק. בִּרְעָדָה

יְגַשֵּׁשׁ שְׁקַעְרוּרִית אוֹתִיּוֹת הַקְּדֻשָּׁה,

וּלְשׁוֹנוֹ הַדְּבֵקָה אֶל חִכּוֹ, הַכְּמוּשָׁה,

אַט רוֹטֶטֶת בְּלִי נִיב, בִּלְחָשִׁים נִסְתָּרִים;

מֵחֻלְשָׁה לֹא יוּכַל אֶת קוֹלוֹ לְהָרִים.


וּבִגְבוֹר רִפְיוֹנוֹ וּמִדֵּי הַרְגִּישׁוֹ,

כִּי עוֹד רֶגַע יִדְעַךְ זִיק אַחֲרוֹן שֶׁל אִשּׁוֹ,

בְּקֻמְצַת לְבוֹנָה רֶגַע קַל אָז יָרַח

כַּאֲשֶׁר לוֹ צִוָּה סַנְדַּלְפוֹן הַמַּלְאָךְ,

וְשַׁלְהֶבֶת חַיָּיו שׁוּב תֵרוֹם, לֹא תִדֹּם,

וְהוּא שׁוּב מִשְׂתָּרֵךְ אֶל הָהָר שֶׁל אֱדוֹם.


וּבִקְרֹב רַב יוֹסֵף אֶל רַגְלָיו שֶׁל הָהָר

הִתְחוֹלֵל סַעַר עַז, הִשְׁתּוֹלֵל וְדָהַר

וְיִלֵּל וְנָהַם בְּרִבּוֹא אַלְפֵי קוֹל,

פְּרִיץ־אֵימִים הַזּוֹמֵם לַעֲקֹר אֶת הַכֹּל,

אַךְ הָרַב, חֶצְיוֹ מֵת, הִתְגַּבֵּר וְהָגָה

אֶת הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ, וְהַסַּעַר רָָגָע.


אָז פִּתְאֹם לְרַגְלֵי הַהוֹלֵךְ הִשְׂתָּרֵע

יָם דִּינוּר, יָם נוֹרָא, מְצוּלָה בּוֹעֲרָה,

הִשְׂתָּרַע, הִשְׂתָּעֵר בְּגַלִּים עֲנָקִים,

מִשְׁבָּרִים לוֹהֲטִים הַמְזַנְּקִים לַשְּׁחָקִים,

אַךְ הָרַב אֶת הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ חִישׁ בִּטֵּא

וּבְדִבּוּר הַפְּלָאִים יָם־הַלַּהַט טִאטֵא.


וְאוּלָם רַק נֶעְלַם הַתָּפְתֶּה הַנּוֹזֵל

וְהִנֵּה שָׂךְ דַּרְכּוֹ קִיר אַדִּיר, קִיר בַּרְזֶל

הַהוֹלֵךְ וְנִכְפָּף עַל רֹאשׁוֹ כְּגִגִּית,

אַךְ הָרַב, כִּמְעַט מֵת, אֶת הַשֵּׁם שׁוּב הִגִּיד

וַיִּמּוֹג כֶּעָשָׁן כָּל הַקִּיר הָאַדִּיר,

וְעוֹמֵד רַב יוֹסֵף לְרַגְלֵי הַר שֵׂעִיר.


וּבִרְאוֹת רַב יוֹסֵף כִּי כְבָר בָּא לַמָּקוֹם,

הַמָּקוֹם שֶׁנּוֹעַד מִנִּי אָז בּוֹ לִנְקֹם

אֶת נִקְמַת יִשְׂרָאֵל מִבּוֹזָיו וְשׁוֹסָיו,

כַּכָּתוּב: “וְעָלוּ… לִשְפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו”,

נִתְמַלֵּא אוֹן חָדָשׁ אַף תִּקְוָה חֲדָשָה

כִּי רָצָה אֲדֹנָי אֶת דַּרְכּוֹ הַקָּשָׁה.


אָז נִגַּשׁ רַב יוֹסֵף לַמַּעֲשֶׂה הָאַחֲרוֹן:

לְהַשְׁבִּיעַ אֶת אַכְתְּרִיאֵל וּמְטַטְרוֹן,

עֶלְיוֹנֵי עֶלְיוֹנִים, אֶרְאֶלֵּי אֶרְאֶלִּים

(מִשְּׁנֵיהֶם אֱלֹהִים כָּל דְּבַר רָז לא יַעְלִים

וְיֵחַת מִשְּׂאֵתָם כָּל מַלְאָךְ וְשָׂרָף),

כִּי יַפִּילוּ הַסַּ"ם מִמְּרוֹמֵי מִסְתָּרָיו.


בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה וּבְפִיק אֲבָרִים

רַב יוֹסֵף דֹּם יִלְחַשׁ הַשְׁבָּעַת הַסְּתָרִים

בְּשֵׁם בֶּן עַיִ“ן בֵּי”ת!..) וַיְהִי רַעַשׁ נוֹרָא,

נִקְרְעוּ הַשָּׁמַיִם בְּאֵשׁ מְעַוְּרָה,

וּמִתּוֹךְ הֶחָלָל, שַׁלְהָבוֹת מְחֻתָּל,

גּוּשׁ אָפֵל הִתְגַּלְגַּל וְלָאָרֶץ הוּטָל.


רַב יוֹסֵף אֶל הַגּוּשׁ הַשָּׁחוֹר מְמַהֵר,

וְהִנֵּה כֶלֶב עַז לִקְרָאתוֹ מִשְׂתָּעֵר

בִּנְבִיחָה אֲיֻמָּה, מַקְפִּיאָה אֶת הַדָּם,

אַךְ כְּרֶגַע הַכֶּלֶב נִרְתַּע וְנָדַם:

רַב יוֹסֵף בְּשַׁלְשֶׁלֶת הָרָז בּוֹ נָגַע,

זוֹ, הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ בְּקָצֶהָ נָגַהּ.


ומִיָּד רַב יוֹסֵף אֶת הַכֶּלֶב כָּבַל

וַיֹּאמַר: "בָּא יוֹמְךָ, סַמָּאֵל הַנָּבָל,

כְּבָר עָרוּךְ הַתָּפְתֶּה עַל פִּסְגַת הַר־שֵׂעִיר,

שָׁם יִבְעַר וִיבֹעַר הַסִּלּוֹן הַמַּמְאִיר.

שָׁם תִּתֵּן אֶת הַדִּין עַל זְדוֹנְךָ, סַמָּאֵל,

שָׁם יֵשֵׁב לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל!"


אָז פָּשַׁט סַמָּאֵל אֶת צוּרַת הַכְּלָבִים

וַיִּלְבַּשׁ דְּמוּת אָדָם, אַךְ עֵינֵי לֶהָבִים

כָּל גּוּפוֹ מְשֻבָּץ, וְכָל עַיִן בִּבְכִי:

"נִצַּחְתַּנִי, רַבִּי, עַבְדְּךָ אָנֹכִי!

אַף מֵעֹצֶם רָעָב כָּל נַפְשִׁי בִּי דָוָה,

תֵּן לִי לֶחֶם כַּזַּיִת, בְּטֶרֶם אֶגְוָע!"


אַךְ בְּלֵב רַב יוֹסֵף חֲרוּתָה וּשְׁמוּרָה

אַזְהָרַת סַנְדַּלְפוֹן, אַזְהָרָה חֲמוּרָה,

לֹא לִשְׁעוֹת אֶל הַסַּ"ם, לֹא לָתֵת לָאָרוּר,

כָּל דָּבָר הַנֶּאֱכָל, לֹא גַרְגֵּר, לֹא פֵרוּר,

פֶּן יָשִׁיב בּנְכָלָיו אֶת כֹּחוֹ שֶׁחָלָף,

אֶת כֹּחוֹ הַטָּמֵא, וְשִׁבֵּר אֶת כְּבָלָיו.


וְהַסַּ"ם שׁוּב בּוֹכֶה בְּכִי רְוֵה יְגוֹנִים:

"הֵן אֲנִי בְּיָדֶיךָ, כָּבוּל, אֵין אוֹנִים.

בִּמְרוֹמַי, מֵאַחֲרֵי הַפַּרְגּוֹד, בְּצִנְעָא,

גַּם אֲנִי נְזוּנוֹתִי מִזִּיו הַשְּׁכִינָה,

אֲבָל פֹּה יִשְׂרְפֵנִי צִמְאוֹן שַׁלְהָבָה,

תֵּן לִי נֵטֶף שֶׁל מַיִּם בְּטֶרֶם אֶגְוָע!"


אַךְ בְּלֵב רַב יוֹסֵף חֲרוּתָה וּשְׁמוּרָה

אַזְהָרַת סַנְדַּלְפוֹן, אַזְהָרָה חֲמוּרָה,

לֹא לִשְׁעוֹת אֶל הַסַּ"ם, לֹא לָתֵת לַקְּלִפָּה

כָּל דָּבָר הַנִּשְׁתֶּה, לֹא רְסִיס, לֹא טִפָּה,

פֶּן יָשִׁיב בִּנְכָלָיו אֶת כֹּחוֹ שֶׁחָלַף,

אֶת כֹּחוֹ הַטָּמֵא, וְשִׁבֵּר אֶת כְּבָלָיו.


וּמִתּוֹךְ יְלָלוֹת, וּמִתּוֹךְ אֲנָחוֹת

שׁוּב הַסַּ"ם מִתְּחַנֵּן: תֵּן לְכָל הַפָּחוֹת

לִי לְרֶגַע הֶרִיחַ קֻמְצַת הַלְּבוֹנָה,

הֵן מִזֶּה בְּוַדַּאי לְךָ אֵין סַכָּנָה;

וְעֵינֶיךָ רוֹאוֹת כִּי לִנְפֹּל אֲנִי מָט,

הַאִם טוֹב, כִּי תָבִיא פֶּגֶר מֵת לַמִּשְׁפָּט?"


אָז הוֹשִׁיט רַב יוֹסֵף לְאַפּוֹ שֶׁל הַסַּ"ם

אֶת קֻמְצַת הַלְּבוֹנָה… חֲזִיזִים בַּעֲיָם

הִתְלַקְּחוּ, הִתְנַפְּצוּ; אֲדָמָה רָעֲדָה,

הַשַּׁלְשֶׁלֶת נִתְּקָה, הִתְרַסְּקָה הַפְּלָדָה,

סַמָּאֵל טָס לְמַעְלָה בְּלַעַג יָהִיר,

רַב יוֹסֵף הִתְגַּלְגֵּל בְּמִדְרוֹן הַר שֵׂעִיר.


וּבִדְמִי לֵיל שֵׂעִיר, בְּחֶשְׁכַת הַשְּׁמָמָה

הֵד נְהִי תַמְרוּרִים הִתְלַבֵּט וְהָמָה;

הִתְיַפְּחוּ נְשָׁמוֹת שֶׁל קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים

שֶׁעָיְפוּ מִיַּחֵל זֶה דוֹרִים עַל דּוֹרִים,

שֶׁלְּרֶגַע דִּמּוּ כִּי הַלַּיְלָה כְּבָר תַּם,

וְהִנֵּה נוֹחֲלָה, נִכְזְבָה תִקְוָתָם.


וַיִּשְּׁרוּ כּוֹכָבִים מִשְּׁחָקִים אֲפֵלִים –

דִּמְעוֹת אֵשׁ מֵעֵינֵי שִׁנְאַנִּים אֲבֵלִים;

בְּפַלְטְרֵי מְרוֹמִים, בְּזְבוּלֵי הַנְּצָחִים

צָעֲקוּ אֶרְאֶלִּים, מַר בָּכוּ מַלְאָכִים,

כִּי הַטַּל הִתְנַדֵּף, כִּי הָאוֹר הִסְתַּלֵּק,

כִּי נִגַּף יִשְׂרָאֵל וְגָבַר עֲמָלֵק.


אַךְ לְפֶתַע בַּת־קוֹל נִשְׁמְעָה בָּרָמָה

וַיֶחְרַד לֵיל שֵׂעִיר, וַתַּסְכֵּת הַשְּׁמָמָה:

"אִם הַטַּל הִתְנַדֵּף – לֹא הָיָה טַל תְּחִיָּה,

אִם הָאוֹר הִסְתַּלֵּק – הוּא רַק אוֹר רְמִיָּה,

אִם נֻצַּח רַב יוֹסֵף – כִּי נִפְתָּה לַשָּׂטָן,

כִּי הֶאֱמִין לוֹ, וְלוּ רַק לְרֶגַע קָטָן.


בְּוַדַּאי, הוּא נִכְסַף לְהָרִים אֶת נִסִּי,

לְהַשְׁלִים שֵׁם קָדְשִׁי, לְהַשְׁלִים אֶת כִּסְאִי

הַפְּגוּמִים כָּל עוֹד חַי סַמָּאֵל הָרָשָׁע,

וְנִלְחַם בִּגְבוּרָה מִלְחַמְתּוֹ הַקָּשָׁה,

אַךְ בְּרֶגַע אַחֲרוֹן, אַךְ לְקֵץ הַמִּבְחָן

הוּא נִפְתָּה לַמַּשְׁחִית, הֶאֱמִין לַשָּׂטָן.


בְּוַדַּאי, לוֹ לִזְכוּת, לִצְדָקָה תֵּחָשֵׁב

תְּשׁוּקָתוֹ לַגְּאֻלָּה, שֶׁצָּרְבָה לוֹ הַלֵּב;

בְּוַדַּאי לֹא אֶשְׁכַּח עֶרְגָּתוֹ הַנַּעֲלָה,

לָהּ חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ לְקָרְבָּן הֶעֱלָה,

אַךְ זִכְרוּ גַם אַתֶּם כִּי נִכְשַׁל וַיִּמְעַד,

כִּי בִּפְנֵי פִּתּוּיֵי הַשָּׂטָן לֹא עָמַד.


וְאוּלָם נְשָׁמָה הַשְּׁלֵמָה בְּלִי כָל פְּגָם

לֹא תוּכַל גַּם לְרֶגַע אֵמוּן תֵּת בַּסַּ"ם;

נְשָׁמָה, הַזַּכָּה וּטְהוֹרָה עַד תֻּמָּהּ –

הִיא תַבְחִין גַּם עָב קַל, צֵל צִלָּהּ שֶׁל טֻמְאָה,

וְיִגְבַּר עַל כֹּחוֹת הַקְּלִפָּה וִיכַלֵּם

רַק הַזֹּךְ בְּלִי רְבָב, רַק הַזֹּךְ הַשָּׁלֵם…"


שבט תש"ד



רַבִּי ווֹלְף בַּעַל־בִּטָּחוֹן

מאת

דוד שמעוני

א

מֶה הָיָה לְרַבִּי ווֹלְף? לְרַבִּי ווֹלְף מַה קָּרָה?

מִמַּה וְעַל מָה כֹּה נַפְשׁוֹ נִסְעָרָה?


רַבִּי ווֹלְף בְּעַצְמוֹ אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ,

הוּא יוֹדֵעַ רַק זֹאת, שֶׁהוּא מִתְגַּעְגֵּעַ.


נִכְסָף וְכָלֶה – וְאֵין קֵץ לַתִּכְלָה –

לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי וְלִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה…


כָּלֶה וְחוֹלֶה מֵרֹב הִתְגַּעְגֵּעַ!

וְהָרִנָּה עוֹבֶרֶת: רַבִּי ווֹלְף נוֹסֵעַ.


רַבִּי ווֹלְף נוֹסֵעַ לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ

בְּיוֹם זֶה וָזֶה וּבְזֶה הַחֹדֶשׁ!


אַךְ בְּבוֹא רַבִּי ווֹלְף אֶל הַבֶּעשְׁ"ט לְבַקֵּש

בְּרָכָה לַדֶּרֶךְ ־ הַבֶּעשְׁ"ט הִתְעַקֵּשׁ.


הַבֶּעשְׁ"ט אֶל כָּל תַּחֲנוּנָיו לֹא שָׁעָה,

הַבֶּעשְׁ"ט חִיֵּךְ לוֹ: אַל תִּדְחַק הַשָּׁעָה!


תָּמְהוּ הַחֲסִידִים: רַבִּי ווֹלְף הַמֻּפְלָא

בְּיִרְאָה וּבְעַנְוָה וּבְכָל מַעֲלָה,


שֶׁהַבֶּעשְׁ"ט כִּנָּהוּ בְּפִי קְדֻשָּׁתוֹ:

“בַּעַל־בִּטָּחוֹן שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ”,


כְּלוּם הוּא אֵינֶנּו – וּבְכָל הַכָּבוֹד –

רָאוּי לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ אָבוֹת?


אַךְ רַבִּי ווֹלְף אֵינוֹ נוֹפֵל בָּרוּחַ,

רַבִּי ווֹלְף צָם צוֹמוֹת, וְהוּא בָּטוּחַ,


כִּי אִם יִזְדַּכֵּךְ בִּתְפִלָּה וּבְצוֹם –

הַבֶּעשְׁ"ט יֵעָתֵר לוֹ, וְלֹא יִרְחַק הַיּוֹם.


רַבִּי ווֹלְף מִתְפַּלֵּל בִּבְכִי חֲרִישִׁי,

רַבִּי ווֹלְף מִתְעַנֶּה כָּל שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי,


רַבִּי ווֹלְף צָם חֹדֶשׁ, רַבִּי ווֹלְף צָם חָדְשַׁיִם,

קוֹמָתוֹ שַׁחָה, שֻׁפּוּ הַלְּחָיַיִם.


וּבְפִיק בִּרְכַּיִם, אַךְ בְּנֶפֶשׁ בְּטוּחָה,

שׁוּב בָּא אֶל הַבֶּעשְׁ"ט לְבַקֵּשׁ בְּרָכָה.


אֲבָל הַבֶּעשְׁ"ט לִקְרָאתוֹ צָחַק:

“רַבִּי ווֹלְף, אֶת הַשָּׁעָה אַל נָא תִדְחַק…”


הַחֲסִידִים תְּמֵהִים, נִרְעָשִׁים עַד הַיְסוֹד:

הֲרֵי בְּוַדַּאי כָּאן צָפוּן אֵיזֶה סוֹד!


אוּלָם רַבִּי ווֹלְף מָלֵא אֱמוּנָה

(“בַּעַל־בִּטָּחוֹן” לֹא חִנָּם כֻּנָּה).


כִּי חֶפְצוֹ יִמָּלֵא – בִּטְחוֹנוֹ עָצוּם,

אַךְ הִתְחִיל מֵעַכְשָׁו יוֹם יוֹם לָצוּם.


רַבִּי ווֹלְף צָם שָׁבוּעַ, רַבִּי ווֹלְף צָם שְׁבוּעַיִם

כְּבָר אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף,

רַק קוֹרְנוֹת הָעֵינַיִם.


וְשׁוּב אֶל הַבֶּעשְׁ"ט בָּא בְּבַקָּשָׁה

לָתֵת לוֹ בְּרָכָה לְדַרְכּוֹ הַקָּשָׁה.


הַבֶּעשְׁ"ט בּוֹ הִבִּיט בְּחִבָּה וּדְאָגָה:

"מֵילָא, אִם כָּל כָּךְ נַפְשְׁךָ עוֹרְגָה


לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי –

סַע לְשָׁלוֹם, סַע, נִלְבָּבִי,


וְהַלְוַאי וְתִזְכֶּה לְיֶשַׁע וְלִפְדוּת,

אַךְ רְאֵה, הִזָּהֵר נָא מִמַּעֲשֵׂה־שְׁטוּת…"


דִּבְרֵי הַבֶּעשְׁ"ט עָשׂוּ לָהֶם כְּנָפַיִם.

תּוֹךְ קְרִיצַת עֵינַיִם וּמְשִׁיכַת כְּתֵפַיִם


הַחֲסִידִים תְּמֵהִים בִּיחִידוּת וּבְצִבּוּר:

“הִזָּהֵר מִמַּעֲשֵׂה־שְׁטוּת”… מַה פֵּשֶׁר הַדִּבּוּר?


אַף אַחַד הַמְקֹרָבִים אֶת הַבֶּעשְׁ"ט שָׁאַל:

"כְּלוּם לְמַעֲשֵׂה־שְׁטוּת רַבִּי ווֹלְף מְסֻגָּל?


וְהֵן פִּיךָ הַקָּדוֹשׁ לֹא פַּעַם מִלֵּל:

יְרֵא חֵטְא כְּשַׁמַּאי, חָסִיד כְּהִלֵּל,


אַף אֵין כָּמוֹהוּ בַּעַל־בִּטָּחוֹן…"

הַבֶּעשְׁ"ט הֵשִׁיב: "אֱמֶת וְנָכוֹן:


בַּעַל־בִּטָּחוֹן מֵעַל לְכָל מִדָּה…"

אָמַר וְלֹא יָסַף. וְהַחִידָה – חִידָה…


ב

הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת. מִתְנַפְּחִים מִפְרָשִׂים.

כָּל קְרָבָיו שֶׁל רַבִּי ווֹלְף שְׂמֵחִים וְשָׂשִׂים.


יֶהֱמוּ גַלִּים, יֶחְמְרוּ מִשְׁבָּרִים.

כָּל קְרָבָיו שֶׁל רַבִּי ווֹלְף נוֹגְנִים וְשָׁרִים.


הַסְּפִינָה מִתְנַדְנֶדֶת כִּקְלִפַּת אֱגוֹז.

כָּל מוֹרָא, כָּל פַּחַד מִנַּפְשׁוֹ נָגוֹז.


רַבִּי ווֹלְף קוֹרֵא זֹהַר,

רַבִּי ווֹלְף אוֹמֵר תְּהִלִּים.

אַךְ רְחָשָׁיו לְהַבִּיעַ כְּלוּם יֵשׁ מִלִּים?


רַק יֵשׁ כִּי פִתְאֹם יַפְלִיט אֲנָחָה:

בַּמֶּה זָכָה? בַּמֶּה זָכָה?


הַאֵין כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כֻּלָּהּ

שׁוֹקַעַת, טוֹבַעַת בִּיוֵן מְצוּלָה?


הַאֵין הַגָּלוּת שְׁחוֹרָה כִתְהוֹם?

הֲיֵשׁ קְהִלָּה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מְתוֹם?


הֲיֵשׁ יְהוּדִי, לֹא יֵדַע חֲתַת?

הַאִם לֹא רוֹתֵחַ דַּם תַּ“ח וְתַ”ט?


וּכְלוּם זֶה לֹא נֵס שֶׁל חַי הָעוֹלָמִים,

אִם עוֹד יְהוּדִים חַיִּים וְקַיָּמִים?


אִם עוֹד יְהוּדִים בְּיָם הַמּוֹרָא

עוֹבְדִים אֶת הַשֵּׁם וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה?


וּכְלוּם זֶה לֹא נֵס כָּפוּל וּמְשֻלָּשׁ,

אִם יְהוּדִי דַל מִמַּעַשׂ, עָנִי וְחַלָּשׁ.


אַךְ בּוֹטֵחַ בַּשֵּׁם, וּבַשֵּׁם נוֹשָׁע,

זוֹכֶה לַעֲלוֹת לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה?


אָכֵן שׁוֹמֵר הַשֵּׁם אֶת עֲבָדָיו,

אָכֵן לֹא עֲזָבוּנוּ רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו.


וְעוֹד רַבִּי ווֹלְף מִתְלַהֵב וּמִתְפָּעֵל

מֵחֶמְלַת הַשֵּׁם עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל,


עָגְנָה הַסְּפִינָה בְּאַחַד הַנְּמַלִּים.

טוֹב לְהִנָּפֵשׁ קְצָת מִמְּחִי הַגַּלִּים.


וְעַל הַחוֹף רַבִּי ווֹלְף עָלָה.

יְפֵה נוֹף לְעֵינָיו נִתְגַּלָּה.


לְאוֹר הַבֹּקֶר בִּבְרַק טְלָלִים

מוֹרִיקָה־מַבְהִיקָה חֻרְשַׁת דְּקָלִים.


ה

בַּדֶּרֶךְ מִירוּשָלַיִם, בְּבֹקֶר כִּסְלֵו נוֹגֵהַּ,

סִפֵּר אִישׁ זָקֵן בְּחִיּוּךְ נוּגֶה־מִתְגַּעְגֵּעַ


עַל רַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה זֶה. רָחוּץ וּמַזְהִיר וְשָׁלֵו

נוֹף הֶהָרִים הִשְׂתָּרֵעַ בִּתְכֵלֶת בֹּקֶר כִּסְלֵו,


נוֹף מִשְׁתַּנֶּה, לִרְגָעִים בְּיֹפִי חָדָשׁ מַפְתִּיעַ.

אַךְ אֶת הַלֵּב הַדּוֹאֵב זִיו הַנּוֹי לֹא הִרְגִּיעַ…


אַךְ עָגְמָה אֲפֵלָה אֶת הַנֶּפֶשׁ הַלִיטָה…

קְהִלּוֹת־יִשְרָאֵל גְּדוֹלוֹת בְּפוֹלִין וּבְלִיטָא


וּבִשְׁאָר הַתְּפוּצוֹת, חוֹמוֹת אֻמָּה פְּזוּרָה,

אֲשֶׁר מִשֹּׁרֶשׁ עָקְרָה יַד־טְמֵאִים אֲרוּרָה,


אֶחָד נוֹסֵעַ הִזְכִּיר. וְהַלֵּב בִּכְאֵב עָרַג

עַל וַרְשָׁה, לוּבְּלִין, וִילְנָה, קוֹבְנָה, קְרָקָא, פְּרָג,


מִגְדַּלּוֹרֵי־הַפְּאֵר, בְּאֵשׁ מוּסָר וְתוֹרָה

הַאִירוּ לֵיל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת הַשְּׁחוֹרָה.


וּכְשֶׁנָּדַם הַמְדַבֵּר, וּדְמָמָה מְעִיקָה

הִשְׁתַּלְּטָה בַּמְּכוֹנִית, הִפְסִיק פִּתְאֹם הַשְּׁתִיקָה


– וּמַה שְּׁלוֹם אַחֵינוּ בְּאַרְצוֹת הַשְּׁמָד?

– הַצָּרָה גְדוֹלָה, אַךְ נַחֲזִיק מַעֲמָד.


הַיָּשִׁישׁ אֶת רַבִּי ווֹלְף הֵבִיא לַסֻּכָּה

בְּמַעֲבֵה הַחֹרֶשׁ. בְּכַוָּנָה עֲמֻקָּה


רַבִּי ווֹלְף הִתְפַּלֵּל. צִפְצוּף צִפֳּרִים,

הֶמְיַת פֶּלֶג, אִוְשַׁת תְּמָרִים.


וּכְתֹם הַתְּפִלָּה הַיָּשִׁישׁ שׁוּב שׁוֹאֵל:

אֱמֹר נָא, מַה שְּׁלוֹם שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל?


וְרַבִּי ווֹלְף מֵשִׁיב: הָיִינוּ כִּסְחִי,

אַךְ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם נִתְחַזֵּק וּנְחִי.


– סְעַד אֶת לִבְּךָ, אוֹרְחִי הַיָּקָר!

וְאִם כִּי אֵין לִי פֹה בֶּן־בָּקָר,


אַךְ תֶּעֱרַב לְךָ הַפַּת, הַחֶמְאָה וְהֶחָלָב!

רַבִּי ווֹלְף סוֹעֵד, וְהַיָּשִׁישׁ עוֹמֵד עָלָיו.


וְאַחֲרֵי הַסְּעֻדָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן

הַיָּשִׁישׁ שׁוּב שׁוֹאֵל: – מַה מֵּחָזוֹן?


הֲיֵשׁ עוֹד תִּקְוָה לִשְׁאֵרִית עַם קָדוֹשׁ?

– הָיִינוּ כַדֹּמֶן, כְּתֶבֶן נָדוֹשׁ,


אַךְ הַשֵּׁם לֹא נָתַן אֶת רַגְלֵנוּ לַמּוֹ?

הַשֵּׁם שְׁמָרָנוּ בִּזְכוּת אָבוֹת….


וּמִתּוֹךְ בְּרָכָה וְתוֹדָה נִלְהָבָה

רַבִּי ווֹלְף נִפְטַר מֵאִישׁ הַשֵּׂיבָה


וְאֶל הַסְּפִינָה מִהֵר לָרֶדֶת.

בְּאֵשׁ כִּסּוּפִים נַפְשׁוֹ יוֹקֶדֶת.


ג

חֶלְקַת הַיָּם כִּרְאִי מַבְרִיקָה.

הַסְּפִינָה לְאַט לְאַט מַחֲלִיקָה.


הַגַּלִּים שָׁקְטוּ, לֹא יִתְּנוּ קוֹלָם.

רַבִּי ווֹלְף נֶהֱנֶה מִזִּיו הָעוֹלָם.


הֵן עוֹד מְעַט וְיִדְרֹךְ עַל הַסָּף,

עַל סַף נוֹף הָרָז, אֵלָיו הוּא נִכְסָ­ף,


כִּי רַב־הַחוֹבֵל לַכֹּל הוֹדִיעַ:

הִכּוֹנוּ! הִכּוֹנוּ! הַלַּיְלָה נַגִּיעַ!


וְאָמְנָם בַּלַּיְלָה עָגְנָה הַסְּפִינָה.

רַבִּי ווֹלְף מִתְרוֹצֵץ מִפִּנָּה לְפִנָּה,


וּפוֹרְצָה מִגְּרוֹנוֹ גַּם בִּכְיָה גַּם שִׁירָה.

מִי יִתֵּן וּתְמַהֵר לַעֲלוֹת הַצְּפִירָה!


רַק תַּעֲלֶה הַצְּפִירָה וְקָפַץ בְּרֹאשׁ כֹּל,

וְקָפַץ אֶל הַחוֹף וְנָשַׁק אֶת הַחוֹל!


אַךְ עָלְתָה הַצְּפִירָה – וְרַבִּי ווֹלְף כִּמְהֻמָּם:

הַעֵינָיו נִשְׁתַּבְּשׁוּ? אוֹ שִׂכְלוֹ בּוֹ עֻמַּם?


וְצוֹעֵק הוּא מָרָה – לֹא יוּכַל לְהַבְלִיג –

הֵן זֶהוּ הַחוֹף שֶׁמִּמֶּנּוּ הִפְלִיג!


הֵן זֶהוּ הַחוֹף שֶׁל אֶרֶץ הַנֵּכָר!

אַךְ צוֹחֵק הַקְּבַרְנִיט: "הֲשָׁתִיתָ שֵׁכָר?


הֵן בַּזְּמַן שֶׁבְּאוֹתוֹ נָמָל שָׁהִיתָ

(אַגַּב, כָּל הַחֹדֶש מַה שָּׁם עָשִׂיתָ?)


הִסְפִּיקָה הַסְּפִינָה לָבוֹא לְפַלֶּשְׂתִּינָה

וְגַם לַחֲזוֹר, כַּאֲשֶר הִסְכִּינָה.


וְאֵלֵינוּ נִלְוֵיתָ בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה.

מַה לְּךָ אֵפוֹא, כִּי תִצְעַק מָרָה?"


רַבִּי ווֹלְף תָּמַהּ: אִם כֵּן לֹא שָׁעוֹת

שָׁהָה בַנָּמָל, כִּי אִם שָׁבוּעוֹת…


אַךְ אֵיךְ זֶה קָרָה? אֵיךְ זֶה קָרָה?

אֵיךְ זֶה יָצְאָה הַטָּעוּת הַמָּרָה?


וּמִי הַשָּׂב, אִישׁ הַפְּלָאוֹת,

אֲשֶׁר שָׁבוּעוֹת לוֹ הָפַךְ לְשָׁעוֹת?


וּמַה חַטָּאתוֹ, מַה פִּשְׁעוֹ

אֲשֶׁר מִמְּחוֹז חֶפְצוֹ הִתְעוֹ?


וְרַבִּי ווֹלְף רוֹעֵד: גַּם חַם לוֹ, גַּם קַר…

פִּתְאֹם בְּדִבְרֵי הַבֶּעשְׁ"ט נִזְכַּר…


ד

הַבֶּעשְׁ"ט מְדַבֵּר בְּשׁוּבָה וּבְנַחַת,

אֲבָל בַּדְּמָמָה סוֹעֶרֶת תּוֹכַחַת.


אֲבָל מֵעִמְקֵי הַקּוֹל הַלְּבָבִי

פּוֹרֵץ הֵד עָמוּם שֶׁל שַׁאֲגַת לָבִיא:


"רַבִּי ווֹלְף נִלְבָּבִי, הֵן יוֹדֵעַ הִנֶּךָ,

עַד מָה לִי יָקְרָה מִדַּת בִּטְחוֹנֶךָ.


אַךְ לַכֹּל זְמַן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ,

עֵת לְקוֹל דַּק וְעֵת לְקוֹל נֵפֶץ,


עֵת לִבְטוֹחַ וְעֵת לִצְרוֹחַ

וְעֵת לְהַרְעִישׁ עוֹלָמוֹת בְּלִי מָנוֹחַ.


וַדַּאי הַבִּטָּחוֹן – מִדָּה גְדוֹלָה,

אַךְ אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל עָלֶיהָ עוֹלָה!


וְאִם בְּלִבְּךָ אַהֲבָה עַזָּה –

אֵיךְ בִּטְחוֹנְךָ לֹא נִזְדַּעְזַע


מֵהַחֲרוֹנִים אֲשֶׁר עֲבָרוּנוּ,

מֵהַבִּעוּתִים אֲשֶׁר צִמְּתוּנוּ?!


וְהִנֵּה יוֹשֵׁב אַתָּה בַסְּפִינָה

וּפִיךָ מָלֵא שֶׁבַח וְרִנָּה,


כִּי עוֹד לֹא כָלִיל הִכְרִיתָנוּ מַכְרִית,

כִּי עוֹד שָׂרְדָה לָנוּ אַחֲרִית,


כִּי עוֹד לֹא כֻלָּנוּ אָבַדְנוּ, כָּלִינוּ…

וְעֵת שְׁאֵלְךָ אַבְרָהָם אָבִינוּ


(הוּא הַיָּשִׁישׁ מֵחֻרְשַׁת הַתְּמָרִים)

מַה שְּׁלוֹם אַחֵינוּ בִּשְׁבִי אַכְזָרִים,


נַחֵם נִחַמְתָּהוּ, כִּי עַל אַף הַשְׁמֶד

חָיֹה נִחְיֶה וְנַחֲזִיק מַעֲמָד!


שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שְׁאֵלְךָ שָׁאוֹל,

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִתְלַהֵב לִגְאוֹל,


לְקָרֵב אֶת הַקֵּץ וּלְהַחִישׁוֹ,

וְאַתָּה כָּל פַּעַם צִנַּנְתָּ אִשּׁוֹ…


הֵן אִלּוּ הָיָה לִבְּךָ שׁוֹתֵת דָּם

עִם לֵב כָּל אַחֵינוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם,


עִם כָּל הַטְּבוּחִים וְעִם כָּל הַשְּׂרוּפִים,

טְבוּעִים, חֲתוּכִים, חֲנוּקִים, עֲרוּפִים –


הָיִיתָ צוֹעֵק צְעָקָה מָרָה:

"טוֹבְעִים אֲנַחְנוּ בְּיָם צָרָה,


וְאִם לֹא תָבוֹא הַגְּאֻלָּה מִיָּד –

נֹאבַד כֻּלָּנוּ, כֻּלָּנוּ נֹאבַד!"


וְהַבֶּעשִ"ט פִּתְאֹם כַּיָּם נָהַם

"לוּ כָךְ אָמַרְתָּ לְאַבְרָהָם,


הָיָה אֲזַי מְזַעְזֵעַ שְׁחָקִים,

מֵאִיץ בַּבּוֹרֵא אֶת דְּבָרוֹ לְהָקִים.


אַךְ מִתְּשׁוּבָתְךָ, רַבִּי ווֹלְף יַקִּיר,

אַבְרָהָם אָבִינוּ הֵבִין וְהִכִּיר,


כִּי אֵין עוֹד הַדּוֹר סָפוּג לְמַדַּי

בִּכְאֵב יִשְׂרָאֵל, בְּעֹמֶק הַדְּוָי,


הֵבִין, כִּי הַדּוֹר שֶׁשָּׁחַר וְקָדַר,

שֶׁנִּרְמַס וְנִשְׁחַק – הָהּ, עוֹד טֶרֶם הָחְדַּר


לֹא בְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל כְּלוּלָה

וְלֹא בִשְׁאִיפָה כֵנָה לִגְאֻלָּה…"


הַבֶּעשְׁ"ט נָדַם. קוֹל חָנוּק שֶׁל קִינָה…

הֲבָכָה רַבִּי ווֹלְף? הֲבָכְתָה הַשְּׁכִינָה?


אלול תש"ח.



ר' אַהֲרֹנִ'צֶה

מאת

דוד שמעוני

א

"הַאִם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת שְׁמָהּ שֶׁל בִּיסְטְרִישְׁצֶהּ?

בִּיסְטְרִישְׁצֶהּ, הַפַּרְוָר שֶׁל קַ"ק פּוֹגְרֶבִּישְׁצֶה?


וְאוּלַי גַּם עָלֶיהָ, עָלֶיהָ עַצְמָהּ,

עַל קַ"ק פּוֹגְרֶבִּישְׁצֶה לֹא תֵדְעוּ עַד מָה?


אִם כֵּן אֵין הַרְבֵּה לְהִתְפַּלֵּא עַל כָּךְ,

שֶׁכֵּן פּוֹגְרֶבִּישְׁצֶה אֵינֶנָּה כְּרָךְ,


הִיא בְּסַךְ־הַכֹּל עֲיָרָה מִצְעָרָה.

וּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לְבִּסְטְרִישְׁצֶה פַּרְוָרָהּ

*

הֲרֵי כָל בָּתֶּיהָ בְּקָתוֹת דַּלּוֹת

וְכָל אֻכְּלוֹסֶיהָ בַּעֲלֵי־עֲגָלוֹת.


אֲבָל לְרַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה טַעַם מִשֶּׁלּוֹ:

הוּא דַוְקָא בְּבִּיסְטְרִישְׁצֶה תָּקַע אֶת אָהֳלוֹ,


וְאִם כִּי הִפְצִירוּ בוֹ “פְּנֵי” הָעֲיָרָה

לָשֶבֶת בְּתוֹכָם בְּדִירָה מְפֹאָרָה,


דִּירָה הָרְאוּיָה גַּם לְמוֹשָׁב שֶׁל שָׂר,

הַיְנוּ: עִם רִצְפָּה מְשׁוּחָה בְשָׁשֵׁר,


עִם כְּתָלִים מְסֻיָּדִים וּתְרִיסִים בִּכְחֹל,

בְּקִצּוּר, דִּירָה שֶׁל “בַּכֹּל, מִכֹּל, כּל”,


הֲרֵי רַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה גָּמַר אֹמֶר

לֹא לַעֲקוֹר מִבִּקְתַּת הַחֹמֶר,


מִבִּקְתַּת הַחֹמֶר בְּפַרְוַר הָעֲנִיִּים,

עִם הַגָּג הַדּוֹלֵף וְהַקִּירוֹת הָרְעוּעִים.


‘שָׁפַר עָלַי נָוִי!’ בְּבַת־צְחוֹק הוֹדִיעַ,

בְּחִינַת ‘פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּיתִיהָ’…


וּבַעֲלֵי הָעֲגָלוֹת בְּחִיּוּךְ מַפְטִירִים:

אִם גַּם תִּכְלֶינָה עֵינֵי הַגִּבִירִים –


אוֹתוֹ לֹא יִקְחוּ, לֹא יִקְחוּ מֵאִתָּנוּ,

לֹא יִקְחוּ מֵאִתָּנוּ אֶת רַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה שֶֹלָּנוּ!


ב

אָמְנָם לְבַעַל־דִּין יֵשׁ מָקוֹם לִטְעוֹן:

הֵן רַבָּהּ שֶׁל פּוֹגְרֶבִּישְׁצֶה הוּא רַבִּי אַהֲרֹן,


וְרַב הַקְּהִלָּה – נוֹתֶנֶת הַסְּבָרָה –

צָרִיךְ לָשֶׁבֶת בְּטַבּוּר הָעֲיָרָה,


וְלֹא בְּאֵיזֶה פַּרְוָר נִדָּח…

נוֹתֶנֶת הַסְּבָרָה… אֲבָל מֵאִידָךְ


מִי יִדּוֹן אִתּוֹ אִם הוּא מִתְעַקֵּשׁ?

כְּלוּם מַשֶׁהוּ מִמִּשֶׁהוּ הוּא מְבַקֵּשׁ?


הֵן רַק מֵהַנֵּרוֹת הוּא מִתְפַּרְנֵס –

וְאֵיךְ ‘מִתְפַּרְנֵס’ – אֵין זֶה אֶלָּא נֵס!


כִּי כַמָּה נֵרוֹת נִמְכָּרִים בְּשָׁבוּעַ?

זֶה רַק לַצִּדְקָנִית, לָרַבָּנִית יָדוּעַ.


שֶׁכֵּן זֶה הָעֵסֶק – כֻּלּוֹ בְיָדָהּ…

רַק דָּבָר אֶחָד לַקָּהָל נוֹדַע,


שֶׁפַּעַם קָרָה וְהָגְתָה נְכָאִים:

'אַהֲרֹנְ’צֶה, בְּגָדֶיךָ כֻּלָּם קְרָעִים


וְגַם הַזֻּפִּיצֶה שֶׁל שַׁבָּת – טְלַאי עַל טְלַאי…

מִתְקַיֶּמֶת בְּנֵס… אַל אֶחְטָא בִשְׂפָתַי…'


אַךְ רַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה פָּרַשׂ יָדָיו בִּתְמִיהָה:

'אֶתְמְהָא, אֶתְמְהָא… הַזֻּפִּיצֶה בְלוּיָה?


אִם כֵּן מַדּוּעַ, מִדֵּי אֶלְבָּשֶׁנָּה,

נִרְאֶה לִי, כִּי אֵין נָאָה הֵימֶנָּה?


מַדּוּעַ כָּל שַׁבָּת – מַה גְּדוֹלָה הַזְּכוּת –

נִדְמֶה לִי, כִּי לָבוּשׁ אֲנִי בִגְדֵי מַלְכוּת!'


ג

לֹא רָחוֹק מִפּוֹגְרֶבִּישְׁצֶה בֵּית־חֲרֹשֶׁת לְסֻכָּר,

וְטֶרֶם בֵּין תְּכֵלֶת לְלֹבֶן יֻכַּר


יוֹצֵא אִישׁ בִּיסְטְרִישְׁצֶה, כָּל בַּעַל־עֲגָלָה,

אֶל בֵּית־הַחֲרֹשֶׁת לַעֲסוֹק בְּהוֹבָלָה.


לְהָבִיא סֶלֶק מִשָּׂדוֹת וּמַמְגּוּרוֹת

בִּדְרָכִים־לֹא־דְרָכִים, בְּבֹץ וּמַהֲמוּרוֹת,


וְאַרְגְּזֵי סֻכָּר זֶה עַל זֶה נֶעֱרָמִים –

וְאֶל הָרַכֶּבֶת!.. וְכֹה יוֹם תָּמִים


טְעִינָה וּפְרִיקָה, עֲבוֹדָה מְפָרֶכֶת.

אַךְ טֶרֶם בְּנֵי בִּיסְטְרִישְׁצֶה יֵצְאוּ לַמְּלֶאכֶת


יִתְכַּנְּסוּ לִתְפִלָּה בְּבֵית־מִדְרָשָׁם.

רַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה כְּבָר מְחַכֶּה לָהֶם שָׁם.


עוֹד טֶרֶם הַשַּׁחַק בַּמִּזְרָח חָוַר,

הוֹזוֹת עוֹד בָּאֹפֶל בִּקְתוֹת הַפַּרְוָר,


וִיהֵא זֶה בַקַּיִץ, וִיהֵּא זֶּה בַסְּתָו,

עֵת גֶּשֶׁם קוֹלֵחַ בַּסַּעַר נֶהְדָּף;


וִיהֵא זֶה בַחֹרֶף, בַּשֶּׁלֶג וּכְפוֹר,

עֵת צִנָּה זוֹעֶמֶת תִּצְרֹב וְתִדְקֹר –


מֵהָאַפְלוּלִית הַדְּלוּחָה, הַקָּרָה,

בְּרֶטֶט נֶעֱלָם מְהַבְהֶבֶת אוֹרָה.


מִבֵּית־הַתְּפִלָּה הָאוֹרָה רוֹטְטָה –

תְּפִלָּה־בְצִבּוּר לָאו מִלְּתָא זֻטְרְתָא!


וְטֶרֶם צֵאתָם לַמְּלָאכָה הַקָּשָׁה

יְהוּדִים מִתְחַזְּקִים בְּ’בָרְכוּ' וּ’קְדֻשָּׁה'.


וּפִי כַמָּה הַתְּפִלָּה תֶּעֱרַב

כֵּיוָן שֶׁאִתָּם מִתְפַּלֵּל גַּם הָרַב!


ד

אַךְ לֹא רַק יְמֵי חֹל, יְמֵי עָמָל מְפָרֵךְ –

גַּם שַׁבָּת נָתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ!


בְּרַם כְּלוּם זָקוּק יְהוּדִי תָמִים

לְחִזּוּק הַלֵּב בְּחֶמְדַּת הַיָּמִים?


כְּלוּם נֶפֶשׁ יְהוּדִי לְצַעַר צְפוּיָה

כָּל עוֹד הַשַּׁבָּת בְּאָהֳלוֹ שְׁרוּיָה?


כְּלוּם בְּשַׁבַּת־קֹדֶשׁ, מְקוֹר כָּל נֶחָמָה,

צָרִיךְ יְהוּדִי לְעִדּוּד הַנְּשָׁמָה?


אַךְ מָתַי בֶּאֱמֶת יְהוּדִי מָרוּד

טָעוּן קְצָת חִזּוּק, טָעוּן הִתְעוֹרְרוּת?


הֱוֵה אוֹמֵר: בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה!

הָהּ, קָשֶׁה לְהִפָּרֵד מִשַּׁבָּת הַבְּרוּכָה…


הֱוֵה אוֹמֵר: בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת,

עֵת מֵעֶצֶב סָתוּם הַלֵּב נִצְבָּט…


עֵת הַלֵּב מְפַרְכֵּס עַל הַגְּבוּלִין

בֵּין מַלְכוּת לְדַלּוּת, בֵּין קְדֻשָּׁה לְחֻלִּין…


עֵת בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ הַנְּשָׁמָה מִתְחַלְּקָה…

וְלָכֵן רַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה בִּ“מְלַוֶּה מַלְכָּה”


אֵלָיו אֶת כָּל בִּיסְטְרִישְׁצֶה מַקְהִיל.

נְזִיד הַסֶּלֶק בַּקְּעָרָה מַהְבִּיל,


תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה אֲפוּיִים בַּקְּלִפָּה,

וְגַם דָּג מָלוּחַ, וְגַם הַטִּפָּה…


אֲבָל הָעִקָּר – הַשִּׂיחוֹת הַנָּאוֹת

וּזְמִירוֹת נִלְהָבוֹת וְסִפּוּרֵי נִפְלָאוֹת


עַל יְהוּדִים חֲסִידִים שֶׁבֶּאֱמוּנָתָם חַיִּים.

וּבֵין זֶמֶר לְזֶמֶר ‘לְחַיִּים!’ וּ’לְחַיִּים!'


וּבַעֲלֵי הָעֲגָלוֹת מְחַיְּכִים בְּהִתְפָּעֲלוּת,

מַסִּיחִים דַּעְתָּם מִדַּלּוּת וְגָלוּת…


וַחֲמִימוּת וְאַחֲוָה זוֹרְמוֹת כְּמַבּוּעַ,

וְחֶדְוָה וְתִקְוָה לְכָל הַשָּׁבוּעַ…"


מִכָּל סַנְסַן, מִכָּל עָנָף

נִשֵּׂאת שִׁירַת בַּעֲלֵי כָנָף.


וּבְתוֹךְ הַחֻרְשָׁה, עֲטוּר דְּשָׁאִים,

רָץ פֶּלֶג בְּמִלְמוּל נָעִים.


לִבּוֹ שֶׁל רַבִּי ווֹלְף רָחַב מִגִּילָה:

אַךְ זֶהוּ מָקוֹם נָאֶה לִתְפִלָּה!


מֻקְטַר־בְּשָׂמִים וּמְלַבְלֵב וּמֵאִיר!

אַךְ טַלִּית וּתְפִלִּין בַּסְּפִינָה הִשְׁאִיר.


וְהֵן לְ“שַחֲרִית” כְּבָר הִגִּיעַ מוֹעֵד!

אַךְ הִנֵּה יָשִׁישׁ לִקְרָאתוֹ צוֹעֵד,


עָטוּף בְּטַלִּית וּתְפִלִּין עוֹנֵד,

זְקַן הַכֶּסֶף עַד הָאַבְנֵט.


– שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם! – עֲלֵיכֶם שָׁלוֹם!

– מֵאַיִן יְהוּדִי בָא עַד הֲלוֹם?


– בָּאִים אֲנַחְנוּ מִמְּדִינַת ווֹלִין

וּלְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אָנוּ עוֹלִים.


שְׁכֵנִי הַזָּקֵן וְאָמַר: וַדַּאי שֶׁאוֹתָן הֶעָרִים,

הָיוּ לְגוֹלַת יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת עָרֵי מִבְצָרִים;


אַךְ גַּם עֲיָרוֹת נִדָּחוֹת, עֲיָרוֹת מִצְעָרוֹת, עֲלוּבוֹת,

גַּם הֵן עִם כָּל דַּלוּתָן שִׁמְּשׁוּ מְצוּדוֹת חֲשׁוּבוֹת


לְרוּחַ הָעָם הַגְּדוֹלָה; גַּם בָּהֶן נִגְנְזוּ אוֹצָרוֹת;

גַּם בָּהֶן שְׁכִינַת יִשְׂרָאֵל נָגְהָה בְאוֹר־יְקָרוֹת…"


וּכְאִלּוּ לְקַיֵּם בְּעֵדוּת כִּי אָכֵן נָכוֹן הַדָּבָר

סִפֵּר בְּחִיּוּךְ נוּגֶה עַל רַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה, רַב הַפַּרְוָר,


וּבְעֶצֶב סִיֵּם: "בְּלִבִּי עוֹד חַי הוּא, עוֹדֶנּוּ חַי,

אֲבָל אֲנִי כְּבָר זָקֵן, וּמִי יִזְכְּרֶנּוּ אַחֲרָי?"


טָסָה הַמְּכוֹנִית. הַכְּבִישׁ עוֹלֶה וְיוֹרֵד, מִתְפַּתֵּל.

שָׂדֶה מוֹרִיק בַּבִּקְעָה. כְּפָר חוּם מְהַבְהֵב מֵהַתֵּל.


כְּבָשִׂים גּוֹלְשִׁים אֶל הַגָּיְא. בְּרוֹשִׁים מְטַפְּסִים בָּהָר.

וּפֶתַע כְּחַלְחַל־יְרַקְרַק הַיָּם מִמֶּרְחָק יִזְהַר.


אַךְ כָּל מַרְאוֹת הַנּוֹי נְמוֹגִים, נֶעֱלָמִים מֵעֵינָי…

רַק שְׂדֵה שֶׁלֶג שׁוֹמֵם מַלְבִּין־מַכְחִיל לְפָנָי…


רַק שְׂדֵה־שֶׁלֶג שׁוֹמֵם מִשְׁתַּטֵּחַ בְּלִי קֵץ

בָּאַפְלוּלִית הַקָּרָה, בְּטֶרֶם חַמָּה תָנֵץ.


וּבַשָּׂדֶה הַשּׁוֹמֵם בְּקַפּוֹטָה בְּלוּיָה, דֵּהָה,

עוֹמֵד רַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה לְבַדּוֹ רוֹעֵד מִקֹּר וּתְמִיהָה;


"הֵן זְמַן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית הִגִּיעַ כְּבָר בְּוַדַּאי,

וְהֵיכָן, הֵיכָן כֻּלָּם? הֵיכָן הֵם יְהוּדַי?"


ניסן תש"ג


ספר שלישי

מאת

דוד שמעוני


לזכר הורי

לזכר הורי

ר' ניסן בר' דויד שמעונוביץ

ומלכה בת ר' משה פרידלנד

באהבה וביגון

הספר הנוכחי, השלישי,של “שירים” (במהדורה הראשונה של “מסדה” היו רק שני ספרים) מכיל שלשה מדורות: “שירים חדשים”, “דור לדור” ו“פזמוני עם”.

מלבד המדור “דור לדור” שהועבר לספר הנוכחי מתוך הספר השני של המהדורה הקודמת, כשהוא מתוקן וממולא, הרי שני המדורות האחרים ניתנים עכשיו לקורא במקובץ בפעם הראשונה.

“שירים חדשים” כוללים את שירי משנת תש“ח עד תשי”ג, ועד בכלל. “פזמוני עם” נכתבו בשנים תשי“ב־ תשי”ג.

כל השירים שבספר הזה, מלבד שני הראשונים במדור “דור לדור” (“הניגון” ו “זקנות”) חרוזים ושקולים לפי הנגינה הנכונה.

ד.ש.


שירים חדשים

מאת

דוד שמעוני

שירים חדשים

מאת

דוד שמעוני


עֵת לִסְעֹר וְעֵת לִרְגֹּעַ

מאת

דוד שמעוני

עֵת לִסְעֹר

וְעֵת לִרְגֹּעַ…

אַךְ גַּם בְּעֵת־רְגֹעַ זְכֹר,

כִּי הָעוֹלָם בְּלִי דֹם יִנּוֹעַ,

כִּי הַגַּלְגַּל חוֹזֵר אֵיתָן

בְּמוֹרָדוֹת וּבְמַעֲלוֹת,

וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת

לֹא יִשְׁבְּתוּ בִמְסִלּוֹתָם…


עֵת לִרְגֹּעַ

וְעֵת לִסְעֹר,

אַךְ גַּם בִּסְעֹר תֵּדַע יָדֹעַ

כִּי מְנוּחַת עוֹלָם תָּשׂר

בַּאֲפֵלַת עִמְקֵי תְהוֹמוֹת,

וְאֵין מִסְפָּר לָעוֹלָמוֹת

אֲשֶׁר בְּשֶׁלֶו־עַד נָמִים

בִּדְמִי קְבָרִים נַעֲלָמִים…


אב, תשי"א


זָכוֹר אֶת שֵׁשֶׁת אַלְפֵי אֶלֶף

מאת

דוד שמעוני

לַעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת – יוֹם הַשּׁוֹאָה


זָכוֹר אֶת שֵׁשֶׁת אַלְפֵי אֶלֶף

אֲשֶׁר אוֹיֵב טָמֵא טָרַף,

אֶפְרָם דִּשֵּׁן אֶת אֲפָרָיו,

וְאֶת דָּמָם יָלֹק כָּל כֶּלֶב…


זָכוֹר אֶת שֵׁשֶׁת אַלְפֵי אֶלֶף!

וּבְלִבֵּנוּ לְעוֹלָם

נִשָּׂא קִבְרָם הַנֶּעֱלָם –

וְאַל יֵדַע לִבֵּנוּ שֶׁלֶו!


עֵת דְּוָי יָעִיק עַל לֵב כְּסֶלַע,

יֵבְךְּ גַּם זִכְרָם, לֹא יֵאָלֵם;

וְעַל רֹאשׁ כָּל שִׂמְחָה נַעֲלֵם –

וְלֹא יֵדַע לִבֵּנוּ שֶׁלֶו!


עֵת שְׂפַת חָנֵף תַּרְעִיף כְּדֶלֶף

אֶת כְּזַב־שְׁלוֹמָהּ כַּשֶּׁמֶן רַךְ –

אַל נִפָּתֶה וְאַל נִשְׁכַּח!

זָכוֹר אֶת שֵׁשֶׁת אַלְפֵי אֶלֶף!


בָּם שָׂב וָטָף, עַלְמָה וָעֶלֶם –

אֲבָל אַחַת צַוָּאָתָם:

לִשְׁמֹר אֶת זֵכֶר עֱנוּתָם,

עֱנוּת שֶׁל שֵׁשֶׁת אַלְפֵי אֶלֶף!


כָּל שִׁכְחָה – בְּגִידָה וָסֶלֶף:

כָּל הַסָּחַת הַדַּעַת – חֵטְא!

עַם שַׁכְחָן חָשׁוּב כַּמֵּת!

וְאַל יֵדַע לִבֵּנוּ שֶׁלֶו!


וְאַל יֵדַע לִבֵּנוּ שֶׁלֶו!

יִשָּׂא לִבֵּנוּ אֶת קִבְרָם,

יִלְהַט לִבֵּנוּ מֵאֶפְרָם,

אֶפְרָם שֶׁל שֵׁשֶׁת אַלְפֵי אֶלֶף…


ח' טבת, תשי"ב


מִכְתָּב

מאת

דוד שמעוני

קִבַּלְתִּי בִרְכַתְכֶם הַנִּלְבָּבָה:

"תִּכְלֶה שָׁנָה שֶׁל צֶנַע וּמַחְסוֹר,

תָּחֵל שָׁנָה שֶׁל שֶׁפַע עַד בְּלִי דָי!"

חֵן־חֵן לָכֶם, רֵעִים, וִהְיוּ בְרוּכִים!

אֲבָל כֵּיוָן שֶׁלַּשֻּׁלְחָן יָשַׁבְתִּי

לַהֲשִׁיבְכֶם בְּרָכָה בְּעַד בְּרָכָה

(וְהֵן יוֹדְעִים אַתֶּם: אֵינִי רָגִיל

בִּמְלֶאכֶת הַכְּתִיבָה כְּלָל וְעִקָּר)

אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי: "הוֹאִיל וְכָךְ,

כְּלוֹמַר, הוֹעִיל וּלְעֵסֶק בִּישׁ נִכְנַסְתָּ,

זֶה עֵסֶק הַכְּתִיבָה – נַצֵּל הַהִזְדַּמְּנוּת!

וּפַעַם בִּשְׁמִטָּה אִם כְּבָר אָחַזְתָּ

בְּזֶה מַכְשִׁיר עָדִין, כְּלוֹמַר: בָּעֵט,

אַל תַּנִּיחֶנּוּ נָא עַד אִם דִּבַּרְתָּ

דְּבָרֶיךָ לָרֵעִים הָאֲהוּבִים,

שֶׁהַגּוֹרָל הִפְרִיד בֵּינְךָ וּבֵינֵיהֶם,

וְרַק עִם הַבְּרָכָה, בִּרְכַּת שָׁנָה טוֹבָה,

עָלְתָה אֵלֶיךָ שַׁוְעָתָם

מִן הַמַּחְסוֹר וּמִן הַצֶּנַע"…


וּבְכֵן, רֵעַי הָאֲהוּבִים

אָמְנָם בְּצָרַתְכֶם לִי צָר,

אַךְ לִי לֹא צַר בְּצָרַתְכֶם הַזֹּאת…

וַדַּאי תָּנִיעוּ רֹאשׁ, אוּלַי גַּם תִּלְחֲשׁוּ:

"אָכֵן זֶה הַמִּסְכֵּן – נִרְאֶה, כִּי נִטְרְפָה

דַעְתּוֹ (אוּלַי מִתּוֹךְ סִבְלוֹת הַצֶּנַע)…"

אֲבָל אֲנִי סָבוּר, כִּי שֶׁפַע הֲנָאוֹת,

שֶׁמֵעוֹלָם לֹא הִכַּרְנוּן עַד כֹּה

הֶעֱנִיק לָנוּ הַצֶּנַע הַנָּזוּף.

הוּא גַם רוֹפֵא מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת,

אֲשֶׁר פָּקַח עֵינֵי עִוְרִים לִרְאוֹת

אוֹצְרוֹת־יְקָר עַל כָּל מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל,

וְהוּא גַם מַהְפֵּכָן אֲשֶׁר שִׁנָּה

אֶת כָּל הָעֲרָכִים, אֲשֶׁר שִׂדֵּד

אֶת כָּל הַהַעֲרָכוֹת…

אִמְרוּ נָא בִמְטוּתָא:

הַאִם יָדַעְנוּ בִּתְקוּפַת הַשֶּׁפַע

לְהִתְפָּעֵל כָּל כָּךְ הִתְפָּעֲלוּת־אֱמֶת

מֵעֲסִיסוּת עַגְבָנִיָּה,

מֵרַעֲנַנּוּת הַמְּלָפְפוֹן

וּמֵהַלַּהֲטוּטִים שֶׁל הֶחָצִיל

הַמְשַׁנֶּה טַעֲמוֹ קַ"ן פְּעָמִים

כִּרְצוֹן כָּל אֵשֶׁת־חַיִל וִיכָלְתָּהּ?

הַאִם יָדַעְנוּ לְהַעֲרִיךְ

אֶת כָּל מָתְקוֹ שֶׁל הַבָּצָל הַמָּר?

אֶת נְעִימוּת הַצֹּרֶב הֶעָרֵב

שֶׁל הַפִּלְפֵּל? הָעֲדִינוּת הָאֲצִילָה

שֶׁל הַקִּשּׁוּא? אֶת חִין תַּפּוּחַ־אֲדָמָה,

אֶחָד מִלָּמֶד־וָו הַצַּדִּיקִים,

אֲשֶׁר מִתַּחַת לַמַּעֲטֶה הַדַּל

גּוֹנֵז הוּא בִשְׁבִילֵנוּ רָז הַשּׂבַע

וּבְפַשְׁטוּת עָשְׁרוֹ רוֹמֵז הוּא לָנוּ:

“אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה!…”

וְאוֹי לִי אִם אֹמַר: חֲבַל לִי עַל הַלֶּחֶם,

אֲשֶׁר מִתּוֹךְ שֶׁהוּא נִתָּן בְּשֶׁפַע,

גַּם עוֹד כַּיּוֹם בּוֹ נְזַלְזֵל

וְאֵין אֲנַחְנוּ כְלָל מְסֻגָּלִים

לַעֲמֹד עָמֹד הֵיטֵב עַל סְגֻלּוֹתָיו,

עַל כָּל פִּלְאֵי טַעְמוֹ, מַרְאֵהוּ וְרֵיחוֹ.

אֲבָל הַנְּיָר יִכְלֶה, הַדְּיוֹ תֶאֱזַל,

אִם אֲנַסֶּה לִמְנוֹת כָּאן רַק מְעַט

מִכָּל הַשֶּׁפַע שֶׁל הַהֲנָאוֹת

אֲשֶׁר הֶעֱנִיק לָנוּ הַצֶּנַע…

מָתַי בִּזְמַן הַשֶּׁפַע הֻפְעֲלוּ

כֹּחוֹת נַפְשֵׁנוּ בֶּעֱזוּז כָּזֶה,

בְּמֶרֶץ, בְּשִׂמְחָה נֶאֱמָנָה,

בְּרֶטֶט שֶׁל הִתְלַהֲבוּת

כְּמוֹ עַכְשָׁו, בִּימוֹת הַצֶּנַע,

בְּהִוָּדַע לָנוּ, כִּי, לְמָשָׁל,

עוֹמְדִים אֲנַחְנוּ לְקַבֵּל

חֲצִי לוֹג שֶׁמֶן אוֹ צִנְצֶנֶת דְּבָשׁ?

הַאֵין עַתָּה כָל קְנִיָּה צְנוּעָה,

כָּל רְכִישָׁה דַלָּה וּמִצְעָרָה

אֶת לְבָבֵנוּ מַצְהִילוֹת יוֹתֵר

מִשֶּׁפַע רְוָחִים וְקִנְיָנִים

בַּזְּמָן הַהוּא, זְמַן הַטִּמְטוּם שֶׁל שֶׁפַע?

הֵן רַק עַכְשָׁו לָמַדְנוּ לְהוֹקִיר

כָּל הַזּוּטוֹת, הַפְּעוּטוֹת

(וּבֶאֱמֶת, גְּדוֹלוֹת מְאֹד!)

אֲשֶׁר אֲזַי כִּמְעַט וְלֹא הִרְגַּשְׁנוּ

בִּמְצִיאוּתָן…

וּמִי אִם לֹא הַצֶּנַע שֶׁהֵרִים

אֶת הַמָּסָךְ מֵעַל עוֹלָם גָּדוֹל,

עוֹלָם מָלֵא כָל טוּב, וַיַּפְתִּיעֵנוּ

בְּגִלּוּיִים אֲשֶׁר לֹא שִׁעַרְנוּם,

מַמָּשׁ חִדֵּשׁ מַעֲשֵׂי בְרֵאשִׁית?

הוּא הוּא שֶׁהֶעֱמִיק הֲבָנָתֵנוּ,

חִדֵּד הַבְחָנָתֵנוּ וְהֶחְרִיף

כָּשְׁרֵנוּ מֵחָדָשׁ לְהַעֲרִיךְ

הַהוֹפָעוֹת וְהַדְּבָרִים…


אַךְ מָה? אֵינְכֶם תְּמִימֵי דֵעִים עִמִּי?

אַתֶּם אֵינְכֶם בַּעֲלֵי־תַאֲוָה כָמוֹנִי?

וּמוּכָנִים אַתֶּם בְּלִי קשִׁי לְוַתֵּר

עַל הַעֲמָקַת הַהֲנָאוֹת,

עַל הַחְרָפַת הַתַּעֲנוּגוֹת

אֲשֶׁר הֶעֱנִיק לָנוּ הַצֶּנַע בְּטוּבוֹ?

כְּלוֹמַר, הִנְּכֶם מַצְנִיעֵי לֶכֶת

וּמִסְתַּפְּקִים גַּם בְּמוּעָט,

בַּהֲנָאוֹת־הַשֶּׁפַע הַשְּׁכִיחִים,

וּבִגְדוֹלוֹת לֹא תְהַלֵּכוּ?

אִם כֵּן דְּעוּ, כִּי לֹא אָבוֹא בְרִיב

אִתְּכֶם וְלֹא אֶכְפֶּה דַעְתִּי

עַל יְדִידַי בְּנֶפֶשׁ. מֵילָא!

תִּהְיֶה נָא הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה

שָׁנָה שֶׁל שֶׁפַע כִּרְצוֹנְכֶם.

הֲלֹא יוֹדְעִים אַתֶּם, שֶׁמְּקַבֵּל

אֲנִי הַכֹּל בְּאַהֲבָה,

וּבְכֵן גַּם אֶת הַשֶׁפַע אֲקַבֵּל;

סוֹף־סוֹף אֵין לִיהוּדִי כָמוֹנִי

לִנְהוֹג כְּנֶהֶנְתָן מֻפְלָג…

אַגַּב, אוּלַי עִם בּוֹא הַשֶּׁפַע,

עִם הַפְחָתַת הַהֲנָאוֹת שֶׁל חֹמֶר,

נַתְחִיל לְהִתְעַנְיֵן קְצָת גַּם בָּרוּחַ,

נַמְעִיט אֵת הַשִּׂיחוֹת רַבּוֹת־הָרֶגֶשׁ

עַל אֲכִילָה, שְׁתִיָּה וּכְדוֹמֶה

וְנִדְאֲגָה לְפִרְנוּסָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ,

כִּדְאָמְרֵי אֱנָשֵׁי: "גַּם הַנְּשָׁמָה

אֵינָהּ צִמּוּק…" אַף נְעַיֵּן בַּסֵּפֶר.

וְלָאו דַּוְקָא בַּסֵּפֶר. גַּם בָּאָרֶץ

כְּדַאי קְצָת לְעַיֵּן. הַאִם לֹא כֵן?

הֲלֹא בְעֶצֶם טֶרֶם בָּהּ עִיַּנּוּ…

הֵן אִם אֵינִי טוֹעֶה, פֹּה מַשֶּׁהוּ קָרָה…

הֵן, כִּמְדֻמָּנִי, מִתְהַלְּכוֹת שְׁמוּעוֹת

עַל נֵס שֶׁהִתְרַחֵשׁ… עַל יִסּוּדָהּ

שֶׁל מְדִינָה… עַל עַם הַמִּתְחַדֵּשׁ

וְעַל קִבּוּץ הַגָּלֻיּוֹת…

אִמְרוּ גְלוּיוֹת: הַאִם כְּבָר רְאִיתֶם

אֶת הַמְּדִינָה? הַאִם בָּהּ חֲיִיתֶם?

הַאִם כְּבָר נְשַׁמְתֶּם אֶת אֲוִירָהּ?

וְאֶת קִבּוּץ הַגָּלֻיּוֹת – הַאִם

כְּבָר חֲזִיתֶם אוֹתוֹ בְּמוֹ עֵינְכֶם

וּבְמוֹ לִבְּכֶם?…

בְּכָל הַמּוֹרָאוֹת שֶׁל נִגְלוֹתָיו

וּבְכָל תִּפְאֶרֶת־זִיו־נִסְתְּרוֹתָיו?

הַאִם כְּבָר טְעַמְתֶּם

אַף קֹרֶט מִיִּפְעַת־יְמוֹת־מָשִׁיחַ?

מַה צַּר לִי, עֵת אֶרְאֶה בְדִמְיוֹנִי

דּוֹרוֹת בָּאִים הַמְקַנְּאִים

קִנְאָה עַזָּה בָּאשֶׁר הַמֻּפְלָא

אֲשֶׁר עָלָה בְגוֹרָלֵנוּ,

גּוֹרַל הָרִאשׁוֹנִים לִימוֹת מָשִׁיחַ,

הָרִאשׁוֹנִים לִרְאוֹת אֶת אוֹר דְּיוּקְנוֹ,

הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁמֹעַ שׁוֹפָרוֹ…

וְהֵם, דּוֹרוֹת בָּאִים, דּוֹרוֹת תְּמִימִים,

גַּם עַל דַּעְתָּם לֹא יַעֲלוּ

כִּי קִנְאָתָם לַשָּׁוְא, כִּי עֲצוּמוֹת הָיוּ

עֵינֵינוּ, וְאָזְנֵינוּ אֲטוּמוֹת…

– – – – – – – – – – – –

וּבְכֵן, אֲנִי מַסְכִּים. לוּ כִדְבַרְכֶם יְהִי:

שְׁנַת שֶׁפַע עַד בְּלִי דָי! וּלְהִתְרָאוֹת, רֵעִים

אַךְ בְּעִקָּר: לִרְאוֹת! לִשְׁמוֹעַ וְלִרְאוֹת!…


צִפֳּרִים

מאת

דוד שמעוני

(לְשַׁבַּת שִׁירָה)


א. גִּלְגּוּל

לִכְבוֹד שַׁבָּת, שַׁבַּת שִׁירָה,

כְּסוּת חֲדָשָׁה וּמַזְהִירָה

עָטְפָה כָּל הֶחָצֵר.

כָּל לֵיל שַׁבָּת הַשֶּׁלֶג רַד

וְעַל כֻּלָּהּ פָּרַשׂ מַרְבַד

שֶׁל לֹבֶן מְסַנְוֵר.


יָרַד הַשֶּׁלֶג לֵיל תָּמִים,

אֲבָל לַבֹּקֶר הַמְּרוֹמִים

חִיְּכוּ בְּאוֹר וּתְכֹל.

לִכְבוֹד שַׁבָּת שֶׁל “בְּשַׁלַּח”

מָה רַב הַנֹּגַהּ וּמַה זַּךְ

מַה מִּתְנוֹצֵץ הַכֹּל


מִכַּרְכּוֹבֵי חַלּוֹן וָגָג

וּמֵעַנְפֵי אִילָן מֻשְׁלָג

פְּתִילֵי גָבִישׁ מַזְהִיר

מִשְׁתַּלְשְׁלִים, מִצְטַלְצְלִים,

וּבְשִׁלְהוּבֵי אוֹרוֹת פֶּלאים

יָשִׁירוּ “אָז יָשִׁיר”.


בַּחַלּוֹנוֹת לוּטֵי הַכְּפוֹר

פּוֹרֵץ הָאוֹר, זוֹרֵם הַצְּחֹר

אֶל תּוֹךְ בֵּית־הַתְּפִלָּה.

שָׁם בְּנִגּוּן חָדָשׁ,שַׂגִּיא,

קוֹרְאִים הַשִּׁיר הַחֲגִיגִי,

אֶת שִׁיר הַגְּאֻלָּה.


אַךְ נִסְתַּיְּמָה כְבָר הַשִּׁירָה,

גַּם הַתְּפִלָּה כְּבָר נִגְמְרָה,

קִדּוּשׁ וּסְעֻדָּה.

אֲבָל לִבִּי הַיּוֹם יִמְרֹד

גַּם בַּקִּדּוּשׁ, גַּם בַּזְּמִירוֹת

וְגַם בַּפַּשְׁטִידָה.


אִמִּי סוֹנְטָה:" מַשְׁאִיר הַכֹּל!"

וְסָבָתִי בְרֹךְ: “אֱכֹל…”

רַק אַבָּא מִצְטַחֵק.

הוּא כְנִרְאֶה יָדַע יָפֶה

לְמָה אֲנִי כֹה מְצַפֶּה,

לְמַה כֹּה מִשְׁתּוֹקֵק…


אַךְ עֵת הִגִּישׁוּ הַדַּיְסָה

מִלֵּאתִי חִישׁ מְלֹא פִנְכָּה –

וְחוּצָה כַּחֲזִיז!

וְעַל הַשֶּׁלֶג הַלָּבָן

שְׁפַכְתִּיהָ (זִכָּרוֹן לַמָּן!)

מִתּוֹךְ צִפְצוּף עַלִּיז.


וּבְצִפְצוּף “שַׁבְּתָא טָבָא!”

עַל הַדַּיְסָה הָעֲרֵבָה

חִישׁ עָט קְהַל אַנְקוֹרִים

מִמַּעֲבֵה סְבַךְ אִילָנוֹת,

מִכַּרְכּוֹבֵי הַחַלּוֹנוֹת,

מֵעַל גַּגּוֹת צְחֹרִים…


אַךְ דִּמְיוֹנִי בֶּן־הַחוֹרִין

שׂוֹחַח לֹא רַק עִם אַנְקוֹרִים

מְיֻדָּעַי מִכְּבָר:

הָאַנְקוֹרִים הֵם רַק גִּלְגּוּל

מֵעוֹף אַחֵר, מֵעוֹף דָּגוּל,

שֶׁבַּחֻמָּשׁ הֻזְכַּר…


וְלִי, דַּרְדָּק הוֹזֶה, נִלְהָב,

הָיָה אָז שִׂיחַ עִם הַשְּׂלָו,

לְצַו עֶלְיוֹן נַעֲנֶה,

שֶׁבֵּין אֵלִים וּבֵין סִינַי

בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל אֲדֹנָי

כִּסָּה אֶת הַמַּחֲנֶה…


ב. בַּמִּדְבָּר

דָּתָן וַאֲבִירָם – טִפְּשִׁים מְתֹעָבִים!

בַּכֹּל הֵם אֶת חָטְמָם לִתְקֹעַ חַיָּבִים!


מִי ‘שְׁנֵי עִבְרִים נִצִּים’? מוּבָן, כִּי הָאַחִים!

אַחִים, אַךְ זֶה עִם זֶה לְהִתְכַּתֵּשׁ שְׂמֵחִים.


וּמִי הוּא שֶׁהוֹתִיר עַד בֹּקֶר אֶת הַמָּן?

דָּתָן וַאֲבִירָם! זֶה מֵאֵלָיו מוּבָן!


וְאִם אָמַר לָעָם משֶׁה, רוֹעֶה נֶאֱמָן,

כִּי בַשְּׁבִיעִי – שַׁבָּת, וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ מָן,


מִי אֶת דִּבְרֵי משֶׁה לַעֲשׂוֹת פְּלַסְתֵּר חַיָּב?

מוּבָן הֵן מֵאֵלָיו, כִּי שְׁנֵי בְנֵי אֱלִיאָב!


לֹא לְחִנָּם, אֵפוֹא, אֶת כָּל יוֹם הַשִּׁשִּׁי

שְׁנֵי הָאַחִים בִּלּוּ בְשִׂיחַ חֲרִישִׁי,


הִסְתּוֹדְדוּ בְלִי סוֹף, הִתְלַחֲשׁוּ, חִיְּכוּ,

וּכְעֶבֶד יִשְׁאַף צֵל לְבוֹא הַלֵּיל חִכּוּ.


וְרַק הַלַּיְלָה בָּא וְהַמַּחֲנֶה שָׁקַע

בְּתַרְדֵּמַת שַׁבָּת מַרְגַּעַת וּמְתֻקָּה,


וְהַמִּדְבָּר חָלַם מֻקְסַם אוֹר כּוֹכָבִים –

אֶת יְרִיעוֹת אָהֳלָם בַּלָּאט, כְּמִתְגַּנְּבִים,


הִפְשִׁילוּ וְיָצְאוּ, וּבִידֵיהֶם סְאָה,

סְאָה גְדוּשָׁה, כְּבֵדָה, וּמָן הִיא מְלֵאָה.


חִישׁ עַל הַחוֹל פִּזְּרוּ אֶת לֶחֶם־הַשְּׁחָקִים,

וּלְאָהֳלָם חָזְרוּ שְׂמֵחִים וְצוֹחֲקִים.


מְאֹד שְׂבֵעִים רָצוֹן דָּתָן וַאֲבִירָם!

מָחָר יִהְיֶה לִצְחוֹק וּלְקֶלֶס בֶּן־עַמְרָם!


אָמַר, כִּי בַשַּׁבָּת שׁוּם מָן פֹּה לֹא יִהְיֶה

וְאֶת הַמָּן מָחָר פֹּה כָל הָעָם יִרְאֶה!


וְיִוָּכַח הָעָם, כִּי עֶבֶד אֲדֹנָי,

כִּי זֶה הָאִישׁ משֶׁה אֵינוֹ אֶלָּא בַדָּאי!


מְאֹד עָרְבָה שְׁנָתָם שֶׁל שְׁנֵי הַנִּרְגָּנִים,

אֲבָל מֵרֹב תְּשׁוּקָה לַחֲזוֹת הָרִאשׁוֹנִים


עֵת בֶּן־עַמְרָם בִּפְנֵי כָל יִשְׂרָאֵל יֻכְלַם,

עִם קַו־חַמָּה רִאשׁוֹן פָּרְצוּ מֵאָהֳלָם,


וּמַה הִשְׁתּוֹמְמוּ לִרְאוֹת, כִּי אֲחֵרִים

אוֹתָם הִקְדִּימוּ כְבָר – סִיעוֹת שֶׁל צִפֳּרִים!


עוֹד נְסוּכָה שֵׁנָה עַל מֶרְחֲבֵי מִדְבָּר,

אַךְ כְּבָר מַוְרִיד הַחוֹל עֲדוּי אַבְנֵי־יְקָר,


שִׁכְבַת הַטָּל נֹגְהָה בְּרֶטֶט זַהֲרוּרִים,

וּבָאֲוִיר הַזַּךְ צִיּוּץ שֶׁל צִפֳּרִים.


תָּמֵהַּ אֲבִירָם, דָּתָן – חָוְרוּ פָנָיו:

מֵאַיִן שֶׁפַע זֶה שֶׁל בַּעֲלֵי־כָנָף?


הֵן הֵם כִּמְעַט אֵינָם פּוֹקְדִים אֶת הַיְשִׁימוֹן,

מַדּוּעַ זֶה הַיּוֹם הוֹפִיעוּ בְהָמוֹן?


וּפֶתַע בְּבַת־רֹאשׁ שְׁנֵיהֶם הִשְׂתָּעֲרוּ

לְעֵבֶר הַמָּקוֹם, שָׁם אֶת הַמָּן פִּזְּרוּ.


אַךְ מָה עֵינָם רוֹאָה? אֵין זֵכֶר, אֵין סִימָן,

אֵין אַף גַרְגִּיר אֶחָד מִכָּל סְאַת הַמָּן…


אָכְלוּ הַצִּפֳּרִים, אָכְלוּ, כִּלּוּ הַכֹּל…

אֶת תַּדְהֵמַת הַזּוּג מִי לְתָאֵר יָכוֹל?


גַּם בּשֶׁת וּמְבוּכָה, גַּם חִיל וּבֶהָלָה

אִם כֵּן לֹא לְמשֶׁה – לָהֶם הַמַּפָּלָה!


אַךְ אִישׁ לֹא הִתְבּוֹנֵן לְגֹדֶל מַזָּלָם

אֵיךְ מֻרְכְּנֵי־קָדְקֹד חָמְקוּ אֶל אָהֳלָם.


כִּי מִצִּנַּת שַׁחֲרִית וּמִתַּעֲנוּג שַׁבָּת

עַל אָהֳלֵי יַעֲקֹב מְאֹד עָרְבָה הַשְּׁנָת…


* * *


אֲבָל אִם לֹא רָאָה שׁוּם אִישׁ בְּקִלְקוּלָם,

הֲרֵי מִמַּבָּטַי שׁוּם פְּרָט לֹא נֶעֱלַם.


שֶׁכֵּן כָּל הָעִנְיָן סִפֵּר לִי הָרַבִּי,

וּמַה שֶׁלֹּא סִפֵּר חָזִיתִי מִלִּבִּי.


וְעֵת בַּקֹּר הָעַז, שֶׁהַנְּשִׁימָה עוֹצֵר,

פִּזַּרְתִּי הַדַּיְסָה עַל שֶׁלֶג הֶחָצֵר,


וְאַנְקוֹרִים פְּזִיזִים וּמֻשְׁלְגֵי אֶבְרָה

לַסְּעֻדָּה הוֹפִיעוּ שֶׁל שַׁבַּת־שִׁירָה


מִכָּל כַּרְכֹּב חַלּוֹן, מִכָּל עָנָף וּבַד –

שׂוֹחַחְתִּי אֲרֻכּוֹת לֹא רַק אִתָּם בִּלְבַד,


כִּי אִם גַּם עִם אֲבוֹת־אֲבוֹת־אֲבוֹתֵיהֶם,

שֶׁבִּזְכוּתָם רַבָּה נִמְנַע חִלּוּל הַשֵּׁם.


אָמְנָם בַּחוּץ צָרַב, דָּקַר הַקֹּר שֶׁל שְׁבָט,

וְרוּחַ־כְּפוֹר בַּגַּב וּבַפָּנִים חָבַט,


אַךְ בַּמִּדְבָּר הַחַם, בִּתְכֵלֶת שַׁחַק רָם,

עוֹפַפְתִּי עִם דְּרוֹרִים וּמָן בְּמַקּוֹרָם…


ג. צֵרוּפִים

– "הַזֶּמֶר בָּא מִן הָאֲוִיר,

וּמְקוֹם־חִיּוּת הַצִּפֳּרִים

הוּא, כְּיָדוּעַ, בָּאֲוִיר,

לָכֵן הֵם הֵם מַלְכֵי הַשִּׁיר.


גַּם לַ’שִּׁירָה' שֶׁבַּתּוֹרָה

הֻקְצַב אֲוִיר, וְהִיא כְתוּבָה

אָרִיחַ עַל גַּבֵּי לְבֵנָה:

אִם אֵין אֲוִיר – שִׁירָה אֵינָהּ!


וְ’צִפֳּרִים' וְ’צֵרוּפִים' –

בָּהֶם אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת.

וְרֶמֶז יֵשׁ בְּ’צִפֳּרִים'

לְצֵרוּפֵי־תוֹרָה טְמִירִים…


כִּי ‘צֵרוּפִים’, שֶׁלֹּא הָיָה

מָקוֹם לָהֶם עַל אֲדָמוֹת,

לְמֶרְחֲבֵי אֲוִיר עָלוּ

וּבְצִפֳּרִים הִתְגַּלְגְּלוּ…


וְ’צִפֳּרִים' הֵם גַּם כִּנּוּי

לְיִשְׂרָאֵל וְלַשְּׁכִינָה.

וְהַדְּבָרִים הָאֵל אָכֵן

גְּלוּיִים לְכָל יוֹדֵעַ־חֵן".


כֵּן לִי הוֹאִיל בֵּאֵר רַבִּי.

וְאָנֹכִי, כְּשֶׁרָגִיל,

אוֹתוֹ הִקַּפְתִּי כְּעַכְנַאי

בִּשְׁאֵלוֹת־קֻשְׁיוֹת בְּלִי דַי


הַפַּעַם לֹא שָׁאַלְתִּי כְלוּם.

וְרַק הִקְשַׁבְתִּי בְצָמָא

נָכוֹן לִשְׁמֹעַ עַד בְּלִי סוֹף

אֶת שִׁבְחֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי־הָעוֹף. –


אַךְ לוּ סִפֵּר לִי הָרַבִּי

גַּם פִּי־כַמָּה מֵהַמְסֻפָּר,

הָיָה מוֹסֵר לִי רַק טִפָּה

מִכָּל מַה שֶּׁלִּבִּי צִפָּה.


שֶׁכֵּן הָיוּ הַצִּפֳּרִים

תָּמִיד לִי, מִשַּׁחֲרִית יָמַי,

לְסֵמֶל כָּל יָפֶה וָרָם,

לְסֵמֶל־שִׂיא שֶׁל הַמֻּשְׁלָם…


הֲבַאֲשֶׁר עוֹד מִשַּׁחֲרִי

הוֹגְתָה אוֹתִי הָאֲדָמָה

רַבַּת הַחֵטְא וְהַמַּכְאוֹב –

תֻּרְגַּלְתִּי לַמְּרוֹמִים לִשְׁאֹף?


אוֹ בַאֲשֶׁר עָרְגָה נַפְשִׁי

לְכָל רָחוֹק וּלְכָל נֶעְלָם –

גִּלּוּ לִי צִפֳּרֵי הַנְּדוֹד

רָזִים מִמֶּרְחַקֵּי הַהוֹד?


אוֹ בַאֲשֶׁר הָיְתָה נַפְשִׁי

גַּם הִיא רְסִיס מִמְּקוֹר הַשִּׁיר –

עוֹד מֵאִבִּי בְּקֶסֶם־אוֹן

מָשְׁכוּ לִבִּי כַּנְפֵי־הָרֹן?


צְרִיחַת־הַמְּרִי שֶׁל עֲגוּרִים

קָרְאָה מֵעַנְנֵי הַסְּתָו:

"פְּרֹשׂ גַּם אַתָּה הָאֲבָרוֹת

עַל פְּנֵי יַמִּים וּמִדְבָּרוֹת!"


וְאֶשֶׁד סִלְסוּלֵי זָמִיר

בַּלֵּיל, בְּחֹרֶשׁ אֲבִיבִי –

מָה מֵעֶרְגָּה נִלְחַץ הַלֵּב,

מִכְּאֵב, מֵאשֶׁר מְלַבְלֵב…


וְצִפְצוּפֵי הָאַנְקוֹרִים –

הֲיֵשׁ עוֹד חֵן כְּחֵן תֻּמָּם?

הַאֵין זֶה שִׁיר שֶׁל הוֹדָיָה

לְמֵכִין מָזוֹן לְכָל בִּרְיָה?


וְקוּקִיָּה, צִפֹּר־שָׁעוֹן,

כְּלוּם לֹא תַכְרִיז בְּכָל דַּקָּה:

קוּ־קוּ־קוּם־קוּם… אַל תֵּעָצֵר

“קוּ־קוּ־קוּם־קוּם… הַיּוֹם קָצֵר…”


וּכְלוּם הָיָה לִי גִיל, כַּגִּיל

עֵת בְּחַלּוֹן חֶדְרִי פִתְאֹם

הוֹפִיעַ סִיס, נִכְנַס, צִפְצֵף

לִי סוֹד מֻפְלָא – וְהִתְעוֹפֵף?


חַיֵּי אָדָם – שָׂדֶה אוֹ גַן:

תְּשׁוּקוֹת צָצוֹת, תְּשׁוּקוֹת נוֹבְלוֹת.

וַאֲהָבוֹת רַבּוֹת חָלְשׁוּ

עַל לְבָבִי – וְנֶחְלְשׁוּ…


אַךְ אַהֲבָתִי לַצִּפֳּרִים

עוֹדָהּ טְלוּלָה וְרַעֲנַנָּה,

וּלְשִׁירָתָם רַבַּת־גְּוָנִים

עוֹד אַאֲזִין כְּמִלְּפָנִים…


חַיֵּי אָדָם – שָׂדֶה אוֹ גַן:

מִנְהָג נִשְׁתָּל, מִנְהָג נֶעֱקָר.

אַךְ אֱמוּנִים עוֹד אֶשְׁמְרָה

לַנֹּהַג שֶׁל שַׁבַּת־שִׁירָה.


וּבְחֶדְוָה שֶׁל אַהֲבָה,

כְּמוֹ בְתוֹר יַלְדוּת זַכָּה,

אֲנִי עוֹרֵךְ הָאֲרִיסְטוֹן

לַחֲבִיבַי, כַּנְפֵי־הָרֹן…


עוֹד הַיּוֹם! עוֹד הַיּוֹם!

מאת

דוד שמעוני

– אֵי שׁוֹטַטְתָּ, הֵלֶךְ, בְּתֹהוּ לֹא דֶרֶךְ?

אֵי נִגַּפְתָּ רַגְלֶיךָ בְּקוֹצִים וּסְלָעִים?

כִּי שִׁכְבַת הָאָבָק תַּעַטְךָ כְּאַדֶּרֶת,

וְרַגְלֶיךָ בְּדָם וּמֻרְסָה שֶׁל פְּצָעִים?


– אֶל אַחַי כִּי יָצָאתִי, אֶת אַחַי כִּי בִּקַּשְׁתִּי,

אֶת גְּבוּלֵנוּ מַדֹּתִי לְרָחְבּוֹ וּלְאָרְכּוֹ.

בְּדָמָם הִתְבּוֹסַסְתִּי, בְּרִפְשָׁם הִתְפַּלַּשְׁתִּי,

וּכְלִמָּה תִצְרְבֵנִי, כִּי אֵחַרְתִּי עַד כֹּה.


– מַה מַּחֲזֵה חִיל וָפַחַד, מַה גֵּיא הַצַּלְמָוֶת,

שֶׁנִּגְלָה לְפָנֶיךָ בַּנְּדוּדִים הַקָּשִׁים,

כִּי זוֹרְמִים מֵעֵינֶיךָ נְהָרוֹת שֶׁל עַצֶּבֶת,

כִּי דוֹלְקִים בְּעֵינֶיךָ מַכְאוֹבִים אֲנוּשִׁים?


– כִּי רָאִיתִי אוּדִים מֻצָּלִים מִן הַתֹּפֶת,

רָאִיתִי עַם־שֶׁלֶד חָרוּךְ וְחָלוּד.

חֻרְבָּן מְשַׁוֵּעַ מוּל זֹהַר הָאֹפֶק,

עַל רֶקַע הַיֶּשַׁע – כָּל דְּוַי הַגָּלוּת!


– מַה חֶמְדַּת גַּן־הָעֵדֶן, מַחֲזֵה זִיו וָקֶסֶם,

שֶׁנִּגְלָה לְפָנֶיךָ בִּנְתִיבֵי הַאֵימִים,

כִּי מֵעַב־עֲנָנֶיךָ מִתְפָּרַחַת הַקֶּשֶׁת

בַּעֲתַר גּוֹנֵי־זֹהַר שֶׁל אַחֲרִית־הַיָּמִים?


– כִּי רָאִיתִי, כִּי עוֹר כְּבָר קוֹרֵם עַל הַשֶּׁלֶד

כִּי אָזְנִי כְבָר הִבְחִינָה פְּעִימָה בַּלְּבָבוֹת;

מִבִּקְעַת־הַשְּׁלָדִים כִּי הֵרִיעַ שִׁיר יֶלֶד,

רֶנֶן גִּיל, זְמִיר מוֹלֶדֶת מַצְהִיל דְּאָבוֹת.


– וּמָה רֵיחַ הַפֶּלֶא, לֹא רַק דָּם, לֹא רַק יֶזַע,

כִּי אִם רֵיחַ נִיחוֹחַ, מִבְּלוֹאֶיךָ נִשָּׂא,

כְּלִבְלוּב הַבֻּסְתָּן, עֵת כָּל בַּד עַל כָּל גֶּזַע

כִּבְטַלִּית מְבֻשֶּׂמֶת מִתְעַטֵּף בַּנִּצָּה?


– כִּי דָבְקוּ בִי בַדֶּרֶךְ רֵיחוֹת נִיר וָתֶלֶם,

נִירֵי־בְרֵאשִׁית בִּישִׁימוֹן הַדּוֹרוֹת,

וּבָשְׂמֵי מַעֲיָנוֹת הָפְרְצוּ מֵהַסֶּלַע,

מֵחוֹלוֹת הָזְנְקוּ הַמִּדְבָּר לְהַפְרוֹת.


– וּמַדּוּעַ בְּלִי נוּחַ תִּשְׁטֹף בִּמְרוּצֶךָ,

תִּדְלֹג כְּמוֹ עֹפֶר עַל תֵּל וַחֲגָו?

מַה פְּקֻדַּת־הַסְּתָרִים שֶׁצּוֹפֵן צִקְלוֹנֶךָ,

וּמִמִּי וּלְמִי מְיֻעָד זֶה הַצָּו?


– כִּי צֻוֵּיתִי מִפִּי הַשְּׁמָמָה הַמְכֻפֶּלֶת,

שִׁמְמַת עַם וָאָרֶץ, הַנֵּס לְהָנִיף:

"כָּל נֶפֶשׁ אוֹהֶבֶת, כָּל זְרוֹעַ פּוֹעֶלֶת,

עוֹד הַיּוֹם עוֹד הַיּוֹם לַשְּׁמָמָה הַמְיַחֶלֶת!

לְרַפֵּא, וְלַחְבּשׁ, לְקוֹמֵם וּלְהָנִיב!"


תשי"ב


אַל תִּתְמַהְמַהּ

מאת

דוד שמעוני

הַחשֶׁךְ מִתְעַבֶּה.

גּוֹבֵר הַלֵּיל.

וְאִם הָאֵשׁ לְרֶגַע תִּתְלַבֶּה –

מַהֵר תִּכְבֶּה.

הוֹלֵךְ הַשֶּׁמֶן וְאוֹזֵל.


אִם יֵשׁ לְךָ עוֹד מַעַשׂ־מָה –

אַל תִּתְמַהְמַהּ!

עֲשֵׂה מִיָּד!

לֹא שַׁחַר יַעֲלֶה,

הַשֶּׁמֶן כִּי יִכְלֶה –

הַלַּיְלָה יְצִיפְךָ בְּאֹפֶל עַד…


סיון, תשי"ב.


צִפְצוּף

מאת

דוד שמעוני

…וְלֹא אֵדַע אֵיכָה וְלֹא אֵדַע מַדּוּעַ

הֵחֵל לִבִּי פִּתְאֹם רוֹטֵט מִגִּיל נֶעְלָם.

מִבַּעַד לַחַלּוֹן הִשִּׁיב עָלַי הָרוּחַ

הַבֹּשֶׂם הַמֻּפְלָא שֶׁל מֶרְחֲבֵי הַיָּם.


וְלֹא אֵדַע אֵיכָה וְלֹא אֵדַע מַדּוּעַ

מִלְּאוּ פִּתְאֹם לִבִּי עֶדְנָה וְגַעְגּוּעִים.

מִבַּעַד לַחַלּוֹן שְׁטָפַנִי הָרָקִיעַ

בַּזֹּהַר וּבַזֹּךְ שֶׁל תְּכֵלֶת הַגְּבָהִים.


וּמִתְּשׁוּקָה עַזָּה הָיְתָה נַפְשִׁי נִסְעֶרֶת

הָפֵק הֶמְיַת אָשְׁרָהּ בְּאֶשֶׁד שֶׁל צְלִילִים.

אַךְ תַּחַת חַלּוֹנִי הָמֹה הָמְתָה הַקֶּרֶת

בְּגַעַשׁ הַיּוֹמְיוֹם, בְּלַהַג הַחֻלִּין.


אוֹ כְבָר, אוּלַי, יָדִי חָלְשָׁה מִמְּשֹׁךְ בַּקֶּשֶׁת,

וְכִנּוֹרִי – נִימָיו רָפוּ בַּעֲרֹב יוֹמִי?

וַיְהִי לִי צַר עַל כִּי יִגְוַע לְלֹא אֲרֶשֶׁת

זֶה רֶגַע עֹנֶג רָז, גִּילִי הַפִּתְאוֹמִי…


וְעוֹד אֲנִי נָבוֹךְ מֵאשֶׁר וּמִצַּעַר

מִבַּעַד לַחַלּוֹן אֶל תּוֹךְ חֲלַל חֶדְרִי

פָּרְצָה פִתְאֹם צִפּוֹר, חָצְתָה אוֹתוֹ כְתַעַר,

וְשׁוּב לַחוּץ, לַדְּרוֹר, לַיָּם הָאֲוִירִי.


אַךְ בְּצִפְצוּף הַתֹּם אֲשֶׁר בִּיעָף הִשְׁמִיעָה,

אֶת כָּל עֶרְגּוֹנוֹתַי דָּלְתָה מִמַּחְבּוֹאָם:

לַזֹּהַר וְלַזֹּךְ שֶׁל תְּכֵלֶת הָרָקִיעַ,

לַבֹּשֶׂם הַמֻּפְלָא שֶׁל מֶרְחֲבֵי הַיָּם…


סיון תשי"ב.


שִׁיר עַל עֶלֶם מְחַיֵּךְ

מאת

דוד שמעוני

לזכר דב ליפמן,

חמש שנים לנפלו.


א

בֶּן שֵׁשׁ, אוּלַי בֶּן־שֶׁבַע, הָיִיתָ, חֲבִיבִי,

וּבֶחָצֵר צָחַקְתָּ עִם חֲבֵרְךָ, עִם בְּנִי –

אָהַבְתִּי חִיּוּכֶךָ הַתָּם וְהַלְּבָבִי.


גָּדוֹל מִכְּפִי שְׁנוֹתֶיךָ, גָּבֹהַּ וְרָחָב,

הָיִיתָ מְסֻרְבָּל קְצָת. צָנוּעַ וְעָנָיו.

אַךְ קַל וְזַךְ קָרַן חִיּוּכֶךָ הַנִּלְבָּב.


הֵן רִיב יִפְרֹץ לֹא פַעַם גַּם בֵּין רֵעִים טוֹבִים.

וְגַם עֵת הִתְכַּתַּשְׁתָּ עִם חֶבֶר שׁוֹבָבִים

צְחוֹקְךָ הַטּוֹב הִזְרִיחַ פָּנֶיךָ הַשְּׁלֵוִים.


וּכְאִלּוּ הוּא הִבִּיעַ: "הָרִיב הוּא רַק רִגְעִי.

וְאִם חָטְמִי נֶחְבַּל קְצָת, הֵן חִישׁ יַחֲלֹף נִגְעִי.

הַדָּם רַק אֲקַנֵּחַ וְלֹא תֵדַע אִמִּי."


ב

גָּדַלְתָּ. בֵּית־הַסֵּפֶר. הוֹמִים הַנְּעָרִים.

אֲנִי מוֹרְךָ הִנֵּנִי, אַךְ שְׁנֵינוּ מַכָּרִים.

לָכֵן אֵינְךָ מַפְרִיעַ לִי בַשִּׁעוּרִים.


וַדַּי, כִּי לִפְעָמִים הָיִיתָ מְפֻזָּר.

וְיֵשׁ שֶׁלֹּא הִקְשַׁבְתָּ גַּם חֲצִי־דָבָר,

אֲבָל מֵעַל שְׂפָתֶיךָ הַחִיּוּךְ לֹא סָר.


אָמְנָם גַּם הִרְגִּיזַנִי זֶה חִיּוּךְ תְּמִידִי.

הַאִם כָּל כָּךְ מַצְחִיק מַכְאוֹב הָעַנְתוֹתִי?

וּבִקְפָדָה עָלֶיךָ נָח אָז מַבָּטִי.


מִיָּד אֲזַי הִרְצִינוּ פָנֶיךָ עַד בְּלִי דָי.

וּבְקָרְאִי בְרֶגֶשׁ “עָלַי לִבִּי דַוָּי”,

בְּתַחְנוּנִים וָצַעַר הִבַּטְתָּ אֵלָי.


עַל יִרְמְיָה רִחַמְתָּ אָז? אוֹ עַל מוֹרְךָ,

שֶׁהוּא גַם מַכָּרְךָ, אָבִיו שֶׁל חֲבֵרְךָ?

אַךְ רְצִינוּת פָּנֶיךָ לֹא זְמַן רַב אָרְכָה.


שֶׁכֵּן זוֹ הָרְצִינוּת עַל פַּרְצוּפְךָ הַתָּם

בִּי עוֹרְרָה אֵלֶיךָ רֶגֶשׁ טוֹב וָחָם.

וְגַם אוּלַי חִיַּכְתִּי ( מִמְּךָ לֹא נֶעֱלַם!)…


וְשׁוּב בַּת־צְחוֹק נִלְבֶּבֶת עַל פַּרְצוּפְךָ תָּשׁוּט.

אַךְ גַם זַהֲרוּר חָדָשׁ בָּהּ: שִׂמְחַת־תִּקּוּן־עִוּוּת,

נִצְנוּץ־פִּתְאֹם שֶׁל אשֶׁר, אָשְׁרָהּ שֶׁל הִתְפַּיְּסוּת…


ג

וּפֶתַע נִתְיַתַּמְתָּ. אִמְּךָ אוֹתְךָ עָזְבָה,

יָפָה וְעַלִּיזָה וּבְעֶצֶם לִבְלוּבָהּ.

וְעֵת נוּגוֹת חִיַּכְתָּ – נַפְשִׁי בִי דָאֲבָה.


שֶכֵּן זֶה חִיּוּכֶךָ לֹא פָג וְלֹא כָבָה.

אַךְ עַל רִקְעוֹ צוֹרֶבֶת, מַכְאֶבֶת פִּי שִׁבְעָה,

הָיְתָה תוּגַת־הָאֵלֶם, שֶׁמֵּעֵינְךָ נָבְעָה.


תְּהִיָּה שֶׁל הֶלֶם־פֶּתַע, כְּאֵב אִי־הֲבָנָה.

– – בַּחֲצֵרִי רוֹעֶשֶׁת, גּוֹעֶשֶׁת, שׁוֹאֲנָה

חֶבְרַת הַפּוֹחֲחִים. אַךְ כְּבָר הַיּוֹם פָּנָה.


וְיֵשׁ כִּי יִשָּׁמַע קוֹל אֵם לִבְנָהּ קוֹרֵאת.

הַאִם לֹא הִיא, לֹא הִיא זֹאת אֲשֶׁר הָלְכָה בְּלִי עֵת?

לֹא הִיא. אֲבָל זְמַן רַב עוֹדְךָ מַקְשִׁיב בִּרְתֵת…


ד

עָבְרוּ שָׁנִים וְנִתְפָּרְדָה הַחֲבִילָה.

בַּחֲצֵרִי שָׁקְטָה כָּלִיל הַהֲמוּלָה.

זֶה לַקְּבוּצָה הָלַךְ וְזֶה לַמִּכְלָלָה.


וְאֶל מִשְׂרַד אָבִיךָ בָּאתָ לַעֲבֹד.

פָּקִיד. חֲלִיפָתְךָ מְעוֹרְרָה כָבוֹד.

וְהָהּ! גַּם “דָּג מָלוּחַ” לְצַוָּארְךָ תַעֲנֹד.


אָמְנָם זֹאת הַתִּלְבּשֶׁת, נָאָה וּמְסֻדָּרָה,

גָּרְמָה קְצַת לִגְלוּגִים מִצַּד הַ“חֲבוּרָה”,

מִדֵּי הִפָּגֶשְׁכֶם בְּאֵיזֶה יוֹם פַּגְרָה.


אַךְ עַל הַלִּגְלוּגִים רַק תְּחַיֵּךְ בִּדְמִי,

וְאִם כִּי חִיּוּכֶךָ הָיָה קְצָת עַגְמוּמִי:

"אָבִי חַלָּשׁ. לִדְאֹג לוֹ חַיָּב הֵן גַּם אֲנִי…


וְטוֹב כִּי אָנֹכִי עוֹבֵד כָּאן לְיָדוֹ.

אַךְ סֵדֶר וְנִמּוּס יִדְרשׁ בְּמִשְׂרָדוֹ…"

אַף הֶגֶה לֹא הוֹצֵאתָ. רַק חִיַּכְתָּ דֹּם.


אַךְ עֵת שֵׁנִית הַטֶּבַח פָּרַץ הָעוֹלָמִי –

– אֲנִי בְמִשְׂרָדִי כָּאן, וְשָׁם נִטְבָּח עַמִּי?…"

לֹא הֶגֶה. רַק חִיַּכְתָּ אֶת חִיּוּךְ הַדְּמִי.


וְלַצָּבָא הָלַכְתָּ. רֵעֶיךָ הַיְשָׁנִים

אַגַּב טְפִיחָה עַל שֶׁכֶם אַחֲרֵי פְּרִידַת שָׁנִים:

“בָּא גַם הַ’דָּג מָלוּחַ'! וּמִן הָרִאשׁוֹנִים!”


ה

מָתַי וְאֵיךְ אֶצְלֶךָ נִפְגַּם חוּשׁ הַשְּׁמִיעָה?

מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם כִּי תַמָּה הַשְּׁנִיָּה

וְעִם הַ“חַיִ”ל" שַׁבְתָּ אַחֲרֵי שְׁנוֹת צִפִּיָּה,


הִרְגַּשְׁתִּי כִּי אָזְנֶיךָ כָבְדוּ. לִשְׁאֵלוֹתַי

מַסְמִיק וּמְחַיֵּךְ גִּמְגַּמְתָּ: “אַחֲלַי”…

רַק עֵת קוֹלִי הֵרַמְתִּי קָלַטְתָּ מִלַּי.


אָבִיךָ מַה שָּׂמַח כִּי זָכִיתָ לַחֲזֹר,

אַךְ לֹא פָחוֹת שָׂמַחְתָּ, כִּי שׁוּב לוֹ לַעֲזֹר

תּוּכַל…אוֹיָה! קְצָרִים הָיוּ יְמֵי הָאוֹר.


מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר. זוֹרְמִים נַחֲלֵי דָמִים.

כָּל נִצָּחוֹן – כָּפְרוֹ מֵיטַב הָעֲלוּמִים.

– “שָׁלוֹם, אָבִי!” – וְשׁוּב הִנְּךָ בַלּוֹחֲמִים.


הִנְּךָ בַלּוֹחֲמִים. הִנְּךָ חַיָּל קְרָבִי.

בָּרוּר לִי, כִּי הִרְבֵּיתָ לְחַיֵּךְ בִּדְמִי:

“הִטְעֵיתִי הָרוֹפְאִים וְלֹא נִגְלָה פְגָמִי”.


חָשַׁשְׁתָּ לְגַלּוֹת שֶׁאָזְנְךָ כְּבֵדָה,

שֶׁכֵּן מְאֹד הָיְתָה נַפְשְׁךָ חֲרֵדָה

פֶּן תִּפָּסֵל לִצְעֹד יַחְדָּו עִם הָעֵדָה,


עֲדַת הַחֲבֵרִים הַמְחָרְפִים נַפְשָׁם.

"וְאִם אָזְנִי כְבֵדָה – הֲבִי הוּא הָאָשָׁם?

הֵם יְחָרְפוּ נַפְשָׁם – וְאָנֹכִי לֹא שָׁם?"


אַף הֶגֶה לֹא הוֹצֵאתָ. רַק תְּחַיֵּךְ דּוּמָם.

אַגַּב, הַחִיּוּכֶךָ בַּלֵּיל הַהוּא עֻמַּם?

עֵת רִסֶּקְךָ פָּגָז וַתִּתְבּוֹסֵס בַּדָּם?


אֵינְךָ אוֹמֵר דָּבָר לִי. גַּם אֵין הַתֵּל אוֹמֵר,

תֵּל־קִבְרְךָ צָנוּעַ. לִבִּי רַק מְשַׁעֵר

כִּי חַי עוֹד חִיּוּכֶךָ. אֵי־שָׁם עוֹדוֹ זוֹהֵר…


ניסן תשי"ג


הָעֲנֻגִּים כַּצִּיץ...

מאת

דוד שמעוני

לְזֵכֶר חַיָּה פְּרֶס


לֹא אֶרֶז, לֹא אַלּוֹן בּוֹקְעֵי הָעֲנָנִים,

רַק פֶּרַח רַךְ, עָדִין, חוֹכֶה לָאוֹר וָטָל…

וְעַל יְצוּר כָּזֶה, עָנֹג וְדַל־אוֹנִים,

אֶת כָּל כְּלֵי הַמַּשְׁחִית עוֹרַרְתָּ, הַגּוֹרָל!


זְוָעוֹת אֲשֶׁר דַּיָּן גַּם אֵיתָנִים מוֹטֵט

בַּפֶּרַח הַמְלַבְלֵב הִשְׁלַחְתָּ לְהַשְׁחִית.

רָמַסְתָּ אֶת יָפְיוֹ, אֶת לְשַׁדּוֹ בְּלִי עֵת

לִחַכְתָּ וַתָּמֹץ בְּאַכְזָרוּת אִטִּית.


מֵאַיִן כֹּחַ זֶה לְצִיץ חֶצְיוֹ קָמֵל

לִסְפֹּג שִׁפְעָה כָזֹאת שֶׁל סֵבֶל וָחֳלִי?

אָכֵן תַּעֲלוּמָה הִיא זֹאת, אַחַת מֵאֵל,

בָּהֶן גּוֹרָל אַכְזָר שָׂמֵחַ לְהַפְלִיא.


אַךְ גַּם לַכֹּחַ גְּבוּל, לְכֹחַ צִיץ רָפֶה.

סוֹף סוֹף בָּא גַם הַסּוֹף, בּוֹשֵׁשׁ וְגַם נִמְהַר…

וִיהִי שִׁירִי הַדָּל לִיגוֹן אִלְמִים לְפֶה,

הָעֲנֻגִּים כַּצִּיץ וֶעֱנוּתָם כָּהָר…


ניסן תשי"ג.


בְּרִית הַשּׂוֹחֲקִים

מאת

דוד שמעוני

א

כָּל שָׁעָה יָפָה לְהַתְחָלָה,

לְהַתְחָלָה כָּל רֶגַע יָפֶה!

וְאַל תִּבְכֶּה עַל זְמַן שֶׁכָּלָה,

וְאַל יְפַתְּךָ הַלֵּב הָרָפֶה.

הַלֵּב הָרָפֶה, הַלֵּב הֶעָצֵל

בִּמְקוֹם לִתְבֹּעַ מַעְפָּל נוֹעָז

רַק דֹּם מְיַבֵּב: חָלַף כַּצֵּל

זְמַן הַכּשֶׁר – חָלַף וָגָז!

אֶת זֹאת הַיְבָבָה, הִתְנַצְּלוּת הַחֻלְשָׁה

עָרְמַת הַלֵּב הָאוֹהֵב לִישׁוֹן,

הַחְרֵשׁ בְּרֶנֶן רֵאשִׁית חֲדָשָׁה,

בְּשַׁעַט אַדִּיר שֶׁל קְפִיצַת נַחְשׁוֹן!

בְּגַלְגַל הַנֶּצַח, בִּמְרוּצַת הָאֵינְסוֹף

נוֹשְׁקִים אַהֲדָדֵי מֻקְדָּם וּמְאֻחָר,

וְתָמִיד יֵשׁ יָם מֵעֵבֶר לַחוֹף

וְכָל תְּמוֹל הוּא גַם עֲרִיסַת מָחָר.

אַל תֵּבְךְּ אֵפוֹא עַל זְמַן שֶׁכָּלָה

וְאַל יְפַתְּךָ הַלֵּב הָרָפֶה.

כָּל שָׁעָה יָפָה לְהַתְחָלָה,

לְהַתְחָלָה כָּל רֶגַע יָפֶה!


ב

…וְאַל תֹּאמַר: "אָמְנָם יָפֶה כָּל רֶגַע

לְהַתְחָלָה, אֲבָל הַגְּמָר מָתַי?

הֲלֹא תִרְאֶה, כִּי כְבָר דּוֹעֵךְ הַנֹּגַהּ,

כִּי מִתְקָרְבִים הַלֵּילָה יְמוֹתַי…"


וּמַה בְּכָךְ, אִם מִתְקָרְבִים הַלֵּילָה?

הַאִם עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר?

חֲרשׁ וּזְרַע כָּל עוֹד אֲשֶׁר תּוּכָלָה

וִיבָרֶכְךָ הַלָּז, אֲשֶׁר יִקְצֹר.


אָמְנָם רִנַּת קוֹצְרִים מְאֹד נָעֵמָה,

אֲבָל יִיקַר מְאֹד גַּם בְּכִי זוֹרְעִים,

וְאֵי בָרָק יִדְמֶה לִבְרַק הַדֶּמַע

שֶׁל הַזּוֹרְעִים לְמַעַן אֲחֵרִים?


חֲרוֹשׁ וּזְרַע וּבְטַח: יִנְבֹּט הַזֶּרַע!

בֵּין שִׁבֳּלִים יְצַפְצְפוּ דְרוֹרִים,

כְּתֵל זָהָב תַּזְהִיר שִׁפְעַת הַכֶּרִי

וְשִׁיר עַלִּיז הַטַּחֲנָה תָרִים.


וּלְכָל קְצָווֹת, בָּרֶכֶב, בִּכְלֵי־שַׁיִט

תִּזְרֹם, זַכָּה, בִּרְכַּת הַמַּעֲנִית,

וּמֻקָּפָה בַּטַּף עֲקֶרֶת בַּיִת

מִן הַתַּנּוּר תִּרְדֶּה פַּת רֵיחָנִית…


ג

בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים אִם הַחַמָּה תִדְעַךְ –

תָּמוּת הָאֲדָמָה, תִּגְוַע בַּקִּפָּאוֹן.

אַךְ מֵאַגַּן־הַפָּז כָּל עוֹד יֵין אֵשׁ נִתָּךְ

שׁוֹתָה הִיא בְּכָל פֶּה, סוֹבְאָה בְצִמָּאוֹן.


סוֹבְאָה וְגַם אוֹגְרָה הָאוֹר בַּמַּעֲמַקִּים

לִהְיוֹת לָהּ לִישׁוּעָה בִּימֵי צִנָּה וָעָב,

וְגַם בְּחֹרֶף עַז מִתַּחַת כְּסוּת שְׁלָגִים

מַבְשֶׁלֶת הִיא בַלָּאט אֶת מִזְרְעֵי הַסְּתָו.


אָחִי וַעֲמִיתִי! הַצְהֵל פָּנִים וָלֵב!

הֱוֵה שָׁקוּי בַּחֹם, בָּאוֹר הֱוֵה רָווּי!

הַחְדֵּר כָּל יְשׁוּתְךָ בְּעֶלֶס לֹא־חוֹלֵף,

בַּנֹּגַהּ הַנִּגְלֶה, בַּזֹּהַר הֶחָבוּי!


הָאֵר פָּנִים וָלֵב, אָחִי וַעֲמִיתִי!

חַיֵּךְ עַל הַגַּרְדֹּם וּזְרַח עַל פִּי הַבּוֹר!

כִּי זֹאת אֱמוּנָתִי, כִּי זֹאת הִיא אֲמִתִּי:

הַפְּדוּת הִיא בַחִיּוּךְ, הַיֶּשַׁע הוּא בָאוֹר!


רַבּוֹת מַעֲצָמוֹת בְּרַהַב מִלְּלוּ

כִּי הַחַמָּה אֵינָהּ שׁוֹקַעַת בִּגְבוּלָן,

אַךְ הֵן עַצְמָן שָׁקְעוּ בְּטֶרֶם עוֹד כִּלּוּ

לִשְׁמֹעַ עַד תֻּמּוֹ הַהֵד שֶׁל מִלּוּלָן…


רַק נֶפֶשׁ הָאָדָם רַק הִיא מַעֲצָמָה,

מִמֶּנָּה לֹא נִבְצַר צַוּוֹת לַשֶּׁמֶשׁ: דֹּם!

וּבִגְבוּלְךָ, אָחִי, אַל נָא תִשְׁקַע חַמָּה,

וְגַם עַל פִּי שְׁאוֹל, וְגַם עַל הַגַּרְדֹּם!


ד

הָלַכְתָּ לִמְצֹא אֶת יְפֵי־הַפְּרָחִים,

לִקְלֹעַ אֶת זֵר הַמַּלְכוּת הַמְפֹאָר,

אַךְ אַל נָא יָבוּז לְבָבְךָ הַמְסֹעָר

לַפֶּרַח הַדַּל בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים.


כִּי עַד שֶׁתִּמְצָא אֶת פִּרְחֵי הַמַּלְכוּת,

עֲתֶרֶת תִּפְאֶרֶת קוֹרְנָה וְגֵאָה –

אוּלַי זֶה הַפֶּרַח הַדַּל, הַנָּחוּת,

יָשִׁיב כִּמְעַט קָט נַפְשְׁךָ הַלֵּאָה.


אוּלַי זֶה הַפֶּרַח עֲנַו־הַגְּוָנִים

וּצְנוּעַ הָרֵיחַ לִבְּךָ יְעוֹדֵד,

עֵת רֶגַע תִּכְשַׁלְנָה רַגְלֵי הַנּוֹדֵד

שְׂרוּטוֹת בַּרְקָנִים וּמְחוּצוֹת אֲבָנִים.


וְגַם אִם תִּזְכֶּה וְתַעֲלֶה לַפִּסְגָּה,

שָׁם שֶׁפַע פִּרְחֵי הַתִּפְאֶרֶת יִשְׂגָּא,

אוּלַי תִּשְׁתּוֹמֵם, כִּי קָלוּעַ בַּזֵּר

הַפֶּרַח הַדַּל עוֹד יַפְלִיא לוֹ פְּאֵר,

פְּאֵר לֹא צָפוּי לְתִפְאֶרֶת הַזֵּר…


ה

מַרְהִיב הַפֶּרַח עַיִן בִּצְבָעָיו,

גַּם בְּרֵיחוֹ הַפֶּרַח מְעַדֵּן.

אַל נָא אֵפוֹא תֶחְטָא, אַל תִּתְאוֹנֵן

מַדּוּעַ לֹא יִשְׁבֹּר גַּם הָרָעָב.


הַפְּרִי מָה עֲסִיסִי וּמַה טָּעִים!

נַעִים לַחֵךְ, מֵזִין גַּם מְרַעְנֵן.

אַל נָא אֵפוֹא תֶחְטָא, אַל תִּתְלוֹנֵן

מַדּוּעַ לֹא יַזְהִיר בִּשְׁלַל צְבָעִים.


עוֹלָם לַפֶּרַח, וְלַפְּרִי עוֹלָם,

וּלְכָל אֶחָד גְּבוּלוֹ וְיִעוּדוֹ,

וְכָל אֶחָד יָפֶה בְיִחוּדוֹ,

אַךְ אַב שְׁנֵיהֶם הָאוֹר הַנֶּעֱלָם.


חֲדַל אֵפוֹא מִקְבֹל וּמֵחֲטֹא

וּפְגשׁ בְּאַהֲבָה וּבְהוֹדָיָה

פִּלְאֵי כָל הֲוָיָה וַהֲוָיָה,

וּשְׂמַח לִקְרַאת כָּל יֹפִי בְּעִתּוֹ.


אוֹ אָז אוּלַי הַפֶּרַח יַטְעִימְךָ

גַּם טַעַם פְּרִי, אֲשֶׁר עוֹד טֶרֶם נָב:

אַף תְּגַלֶּה בַפְּרִי בִּרְתֵת שִׂמְחָה

פְּאֵר פְּרִיחָה שׁוֹקֵק בְּגַרְעִינָיו…


ו

נָקִים אֶת בְּרִית הַשּׂוֹחֲקִים,

אֶת בְּרִית אֲחֵי הַזִּיו נָקִימָה!

הַמּוֹרִידִים גָּבְהֵי שְׁחָקִים

אֶל עִמְקֵי־בוֹר, לַקֶּבֶר פְּנִימָה.


הֵן זֹאת הַבְּרִית שֶׁל אִישׁ־גַּמְזוֹ,

זֶה אוֹר הָעַד, חִיּוּךְ הַנֶּצַח,

כָּל אֵיד, כָּל פִּיד לֹא יַחְמְסוֹ,

לֹא יַעַכְרֶנּוּ שֹׁד וָרֶצַח.


הַדְּבִיר גַּל עַד. יְלֵל אוֹחִים.

אֵי הַיִּפְעָה, כָּל לֵב הִרְהִיבָה?

הַחֲכָמִים בּוֹכִים שְׁחוֹחִים,

אֲבָל שׂוֹחֵק רַבִּי עֲקִיבָא.


תַּלְמִיד וִידִיד רֹאשׁוֹ מָרַט,

בְּזִיו שְׁקִיעָה לָהַט רָקִיעַ,

אַךְ יֶתֶר זִיו לִפְנֵי סוֹקְרַט

בַּהֲרִיקוֹ אֶת הַגָּבִיעַ…


מִפְּסַק הַדִּין לֹא חָל בְּרוּנוֹ,

רַק עַל שׁוֹפְטָיו חָמַל י’וֹרְדַנוֹ,

וְאֶל מוֹקְדוֹ צָעַד, כְּמוֹ

לִקְטֹף פְּרָחִים הָלַךְ הַגַּנָּה.


עוֹלָל וָשָׂב הַצָּר הִכְרִית,

דַּם תַּ“ח גּוֹעֵשׁ, דַּם תַּ”ט רוֹתֵחַ,

אַךְ סְפוּג אוֹר־עָל הַבֶּעשְׁט הִכְרִיז:

חַיָּב אָדָם לִהְיוֹת שָׂמֵחַ!


אַךְ כְּמוֹהֶם, שָׂרֵי הָאוֹר,

אֲשֶׁר תָּמִיד זָרְחוּ, קָרָנוּ –

גַם בַּעֲזֹז עֵינוֹת הַשְּׁחוֹר

נִזְרַח, נִקְרַן, נָאִיר כֻּלָּנוּ!


וְכָל הַמַּחְשַׁכִּים יָצִיף

הָאוֹר שֶׁנַּדְלִיקֶנּוּ פְּנִימָה!

נָקִים אֶת בְּרִית אֲחֵי־הַזִּיו,

אֶת בְּרִית הַשּׂוֹחֲקִים נָקִימָה!


חשון־כסלו תש"ת.



עַל הַמִּשְׁמָר

מאת

דוד שמעוני

הַקְּרָב הוּא מָר,

אַךְ אֵין מִבְרָח!

עַל הַמִּשְׁמָר

נָפַלְתָּ, אָח,

עַל הַמִּשְׁמָר.


בִּתְהוֹם הָאֵימִים

אֶחָד הַשְּׁבִיל,

לֹא לְהֵימִין

וְלֹא לְהַשְׂמִאיל –

אֶחָד הַשְּׁבִיל!


אֲנַחְנוּ שָׁלוֹם –

הֵם לַמִּלְחָמָה…

אֲבָל לֹא חֲלוֹם

חֲזוֹן הַנֶּחָמָה,

אֲבָל לֹא חֲלוֹם!


בֵּין יָם וּמִדְבָּר

אֵין נְסִיגָה –

הַיּוֹם הַנֶּהְדָּר

יוֹפַע וְיִגַּהּ,

הַיּוֹם הַנֶּהְדָּר.


יָקוּם כַּלָּבִיא

גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה,

גְּאֻלָּה יָבִיא

לָאָרֶץ הַשְּׁדוּדָה,

גְּאֻלָּה יָבִיא!


אֶרֶץ אָבוֹת –

אֶרֶץ בָּנִים!

תְּהִלָּה וְכָבוֹד

לַנֶּאֱמָנִים,

תְּהִלָּה וְכָבוֹד!


כָּאוֹר יָהֵל

זֵכֶר גִּבּוֹרִים

יְחִי יִשְׂרָאֵל

בְּדַם הַטְּהוֹרִים,

יְחִי יִשְׂרָאֵל!


תש"ח.



יְרוּשָׁלַיִם

מאת

דוד שמעוני

לזכר גיסי היקר נתן וֶלְדֶס שנפל על משמרתו בהגנת ירושלים


הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְּאָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם לֵאמֹר: – – –

זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ

אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. (ירמיהו ב' ב')


בְּכָל מִדְבְּרוֹת הַגָּלֻיּוֹת הָלַכְתְּ אַחֲרֵינוּ, יְרוּשָׁלַיִם,

וּבְכָל אֶרֶץ לֹא זְרוּעָה נִשְׁבַּעְנוּ לָלֶכֶת אַחֲרָיִךְ.

עַל כָּל הַגַּרְדֻּמִּים שֶׁלָּנוּ לִוִּית אוֹתָנוּ,

וּבִרְכַּת בִּרְכוֹתֵינוּ הָיְתָה: לַשָּׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם!

מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הָיִית לָנוּ גַּם בְּשׁוֹמְמוּתֵךְ,

וְגַם עֵת הִתְפַּלַּשְׁתְּ בָּאֵפֶר הָיִית לָנוּ עֲטֶרֶת פְּאֵר.

מִשֶּׁבַע אוֹתִיּוֹתַיִךְ, כְּמִשִּׁבְעַת קְנֵי הַמְּנוֹרָה,

גַּם בְּמַחְשַׁכֵּי־מַחְשַׁכִּים רָעַף עָלֵינוּ אוֹר עוֹלָמִים.

עַתָּה, כִּי הִפְצִיעוּ קַרְנֵי שַׁחֲרֵנוּ –

אֵיךְ לֹא נַעֲלֵךְ, יְרוּשָׁלַיִם, עַל רֹאשׁ גְּאֻלָּתֵנוּ?

הֲלָזֹאת הִרְוִינוּךְ זֶה עַתָּה דַּם בְּחִירֵי בָנֵינוּ –

כִּי יִשְׁתּוֹלֵל צַר וְאוֹיֵב בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלַים?

דְּמֵי קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים – אַל דֳּמִי לָכֶם!

דְּמֵי קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים – אַל תִּתְּנוּ דֳמִי לָנוּ

עַד תִּהְיֶה יְרוּשָׁלַיִם לְכֶתֶר מַלְכוּת שֶׁלָּנוּ!


כ“ה תמוז תש”ח.



חֲנֻכָּה תַּשַׁ"ח

מאת

דוד שמעוני


א

אֲנִי הִדְלַקְתִּי נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה,

גַּם שַׁרְתִּי “מָעֹז צוּר יְשׁוּעָתִי”,

אַךְ קוֹל רוֹבִים נִמְזַג עִם שִׁירָתִי,

עִם שִׁיר הַהוֹדָיָה הָעֲמֻקָּה,

קוֹל יְרִיּוֹת הַבָּא מִקְּצוֹת הַכְּרָךְ

בְּזֶה לֵיל חֲנֻכָּה שֶׁל שְׁנַת תַּשַׁ"ח.


וּכְבָר נָדַם הַקּוֹל שֶׁל הַיְרִיּוֹת,

וּכְבָר לָשִׁיר גָּמַרְתִּי “מָעֹז צוּר”,

וַתְּהִי דְמָמָה. אֲבָל רִנּוּן עָצוּר

הִגִּיעַ אֶל נַפְשִׁי מֵהַנֵּרוֹת,

וְחַיִץ אַחֲרֵי חַיִץ שֶׁל שָׁנִים

נָמוֹג, נִדַּף מֵרַעַף הָרְנָנִים.


אֲנִי עוֹד יֶלֶד רַךְ. סוּפָה עַזָּה.

בִּשְׁחוֹר הַלֵּיל הַשֶּׁלֶג מִסְתַּחְרֵר.

אַךְ נְעוּצוֹת עֵינַי בְּאוֹר הַנֵּר,

הִדְלִיק סָבִי קָרוֹב אֶל הַמְּזוּזָה,

וּמִן הָאוֹר רוֹטֶטֶת לְעֵינַי

הַדְּמוּת שֶׁל מַתִּתְיָהוּ חַשְׁמוֹנַאי.


הֵן אַכִּירוֹ. דּוֹמֶה הוּא לְסָבִי.

גָּבוֹהַ. כְּפוּף קוֹמָה. זָקָן לָבָן.

אֲבָל זְקֵנִי יָרֵא מִכָּל “יָוָן”,

וּמַתִּתְיָהוּ – עַז כְּמוֹ לָבִיא!


וְאֵיךְ זֶה לֹא פָחַד – פִּלְאֵי־פְלָאִים –

מִפְּנֵי אֵל הַיְּוָנִים הַמְרֻשָּׁעִים?


אֲבָל גַּם יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי

הָיָה בַמִּלְחָמוֹת גִּבּוֹר כַּכְּפִיר,

פִּנָּה אֶת הַהֵיכָל, טִהֵר הַדְּבִיר –

מַדּוּעַ זֶה מִ“גּוֹי” יֶחְרַד לִבִּי?

וְעוֹד נַפְשִׁי אַחֲרֵי פִתְרוֹן תָּרָה –

נִרְדָּם אֲנִי לִילֵל הַסְּעָרָה…


ב

וְשׁוּב לֵיל חֲנֻכָּה. צְלִיפות אֵיבָה

מַצְלִיף עָלַי הָרוּחַ קַר וָחַד,

בַּחֲצוֹתִי אֶת רֹחַב הַנֵּיבָה

בְּפֶטֶרְבּוּרְג (כַּיּוֹם הִיא לֶנִינְגְּרַד),

וְהַנָּהָר רְתוּק־הַכְּפוֹר מַקְפִּיא

בִּנְשִׁימָתוֹ אֶת נְשִׁימַת אַפִּי.


עֲמוּם אוֹרוֹת מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל

סוֹאֵן הַכְּרָךְ, שַׂגִּיא וּמִסְתּוֹרִי,

אַךְ שִׂיג קְסָמָיו הַלַּיְלָה לִי נָכְרִי…

מַה קַּר הַלֵּיל! הַלַּיְלָה מָה אָפֵל!

וְהַבְּדִידוּת בַּלֵּב כַּעֲלוּקָה.

אֲנִי חוֹזֵר מִנֶּשֶׁף חֲנֻכָּה.


הָיוּ שָׁם עֲלָמִים חוֹלְמֵי־תְקוּמָה

וַעֲלָמוֹת חוֹלְמוֹת וַחֲבִיבוֹת,

וְיֵין כַּרְמֶל הָיָה שָׁם וּלְבִיבוֹת,

וּנְאוּם וָשִׁיר עַל נֶצַח הָאֻמָּה,

וּפֹה וָשָׁם גַּם לָהֲטָה, טְהוֹרָה,

עֶרְגָּה כֵנָה אֶל זֹהַר הַמְּכוֹרָה…


אַךְ בְּצֵאתִי – הָעֲרָפֶל הַקָּר

אָפַף אוֹתִי בְּלַעַג מְרִירוּת:

"הַאִם בְּשִׁיר וּנְאוּם קוֹנִים חֵרוּת?

וְאִם לְךָ חֲזוֹן־הַפְּדוּת יָקָר –

מַדּוּעַ זֶה יוֹשֵׁב הִנְּךָ עֲדֶן

עַל הַנֵּיבָה וְלֹא עַל הַיַּרְדֵּן?…"


ג

וְשׁוּב יוֹם חֲנֻכָּה. לֹא עֲרָפֶל,

לֹא קֹר. בָּאוֹר שְׁטוּפִים שִׁלְהֵי כִסְלֵו.

נָטַשְׁתִּי כְבָר אֶת נַהֲרוֹת בָּבֶל

וְעַל רֹאשִׁי זִיו זַךְ וְחַם זוֹלֵף,

וְכִקְסוּמָה עֵינִי, נַפְשִׁי, צְמוּדָה

אֶל יָם הַכְּחֹל שֶׁל שַׁחַק יְהוּדָה.


רַק זֶה בוֹאִי אֶל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.

וְאָנֹכִי, כְּמוֹ בַשִּׁכָּרוֹן,

צוֹעֵד מֵהַפַּרְדֵּס שֶׁבַּשָּׁרוֹן

(וִתַּרְתִּי בְיוֹם זֶה עַל שְׂכַר־פּוֹעֵל),

צוֹעֵד בִּרְתֵת, לוֹהֵט, אֶל מוֹדִיעִין,

אֶל הַקְּבָרִים שֶׁל הַחַשְׁמוֹנָאִים.


בְּהֵחָבֵא יָצָאתִי. יְחִידִי.

אוּלַי לְבַל תָּשׁוּר אוֹתִי עֵין זָר

בְּהִתְפָּרֵץ רִגְשִׁי, בְּהִתְוַדְּעִי

אֶל גִּבּוֹרֵי חֲלוֹמוֹתַי מִכְּבָר…

אֲבָל בִּנְטוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בֵּין הָרִים

יָשַׁבְתִּי בְּלִי דִמְעָה עַל הַקְּבָרִים.


שְׁמָמָה. סְלָעִים צְחִיחִים וּמְסֻדָּקִים.

שְׂרִידֵי עַמּוּד. שְׁיָרִים שֶׁל שְׁעָרִים.

בּוֹרוֹת, שׁוּחוֹת, וּפֹה וָשָׁם יָרִים

רֹאשׁוֹ חֲרוּב אוֹ זַיִת צְרוּב בְּרָקִים.

וְשֶׁפַע דְּמוּמִיּוֹת כְּשַׁלְהָבוֹת

דּוֹלְקוֹת, עוֹלוֹת מִבֵּין הֶחֳרָבוֹת.


שְׁמָמָה. דְּמָמָה. זַהֲרוּרֵי שְׁקִיעָה

לוֹטְפִים בְּרֹךְ צוּרִים וְדַרְדָּרִים.

הַאִם צִפֹּר חָלְפָה בַדּוּמִיָּה,

אוֹ לַחַשׁ בָּא אֵלַי מֵהַקְּבָרִים?

אוֹ זֶה לִבִּי? דְּמָמָה וְקוֹל אֶשְׁמַע:

"מַדּוּעַ זֶה פֹּה תֶאֱבַל שְׁמָמָה?


"הֵן עוֹד מְעַט וְהֻדְלְקוּ אוֹרִים

בְּכָל רַחֲבֵי מִדְבַּר הַגָּלוּיוֹת

לִכְבוֹד הַנִּפְלָאוֹת וְהַתְּשׁוּעוֹת,

לִכְבוֹד הַגִּבּוֹרִים וְהַטְּהוֹרִים,

לִכְבוֹד שׁוֹכְנֵי אֵל הַקְּבָרִים – אֲבָל

מַדּוּעַ זֶה שְׁמָמָה פֹּה תֶאֱבַל?


אַיָּם, אַיָּם בְּנֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים?

אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמְּדִינָה…

כְּשִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים…

וְהַשְּׁמָמָה אוֹרְבָה מִכָּל פִּנָּה…

יְלֵל תַּנִּים וְרַחַשׁ עַקְרַבִּים…

אַיָּם, אַיָּם נִינֵי הַמַּכַּבִּים?"


בָּדָד אֲנִי יוֹשֵׁב לְמַרְגְּלוֹת

קְבָרִים קְדוּמִים. קַרְנֵי שְׁקִיעָה דּוּמָם

בְּאֹדֶם וְזָהָב מְסַרְגְּלוֹת

אֶת הַסְּלָעִים. וְלַחַשׁ מְעֻמְעָם

כְּמַעֲנֶה נִשָּׂא מִן הַשְּׁמָמָה,

בּוֹ רֹךְ תּוּגָה אֲבָל גַּם נֶחָמָה:


אַיָּם? הִנָּם! אָמְנָם הֵם מְעַטִּים,

אַךְ הֵם יֶשְׁנָם, יוֹרְשֵׁי בֵית חַשְׁמוֹנַאי!

הֵם בּוֹדְדִים בִּנְתִיב הַחַתְחַתִּים,

אַךְ הֵם הוֹלְכִים בְּלִי רֶטֶן וּבְלִי תְנַאי,

וּבַשְּׁמָמָה, בֵּין שַׁיִת וּסְלָעִים,

הֵם סוֹלְלִים הַדֶּרֶךְ לַבָּאִים.


"יוֹגֵב נִלְחָם עִם קֶטֶב מְרִירִי

וְאִילָנוֹת בִּרְקַב בִּצּוֹת יִטַּע;

שׁוֹמֵר מֵגֵן בְּעֹז עַל נִיר עִבְרִי,

וּמִפִּגְיוֹן וָחֵץ לֹא יֵרָתַע;

פּוֹעֵל סָחוּט מִיֶּגַע וּמֵרִישׁ,

אַךְ בְּאֵמוּן שׁוֹקֵד עַל הֶחָרִישׁ –


"הִנֵּה הִנָּם! דָּמָם עִם זֵעָתָם

יַפְרוּ מִדְבָּר, יְמוֹגְגוּ טְרָשִׁים,

וַחֲזוֹנָם יַדְלִיק, נִשְׂגָּב וָתָם,

גַּם לְבָבוֹת קָרִים וְנוֹאָשִׁים…

הִנֵּה הִנָּם, נִינֵי הַמַּכַּבִּים!

הֵם מְעַטִּים, אֲבָל יִהְיוּ רַבִּים!"


בְּפַּאֲתֵי מַעֲרָב לְאַט דָעַךְ

נֵר־חֲנֻכָּה מֻפְלָא, עַתִּיר־צְבָעִים,

וְרוּחַ עֶרֶב בֵּין קוֹצִים גָּנַח,

וְצֵל קָרִיר זָחַל עַל הַסְּלָעִים,

אַךְ עוֹד רָטַט חַכְלִיל הַדִּמְדּוּמִים

עַל הַקְּבָרִים בְּרֹךְ וְתַנְחוּמִים…


ד

כְּאַרְבָּעִים שָׁנָה חָלְפוּ מֵאָז…

תַּשַׁ"ח. דּוֹלְקָה עוֹד הַחֲנֻכִּיָּה.

בָּרָד שֶׁל יְרִיּוֹת בְּקֶצֶב עָז

מַפְרִיעַ לִרְגָעִים הַדּוּמִיָּה,

וְגָז קְהַל הַצְּלָלִים שֶׁל עֲבָרִי

מִשֶּׂגֶב הַהֹוֶה הַנֶּאְדָּרִי.


וּכְבָר לֹא בֶחָזוֹן, אַךְ בַּעֲלִיל

אֲנִי רוֹאֶה נִינֵי הַמַּכַּבִּים,

לֹא מְעַטִּים, לֹא בּוֹדְדִים – רַבִּים

הֵם נִלְחָמִים בְּלִי רֶתַע וּבְלִי חִיל

מִלְחֶמֶת עַם מַה־דַּךְ וּמַה־גָּדוֹל,

אֲשֶׁר הֶחְלִיט לִחְיוֹת וְלֹא לַחְדֹּל!


הֵם נִלְחָמִים, נֶכְדֵי בֵית חַשְׁמוֹנַאי

מִלְחֶמֶת הַגְּבוּרָה וְהַקְּדֻשָּׁה,

הֵם נִלְחָמִים מִלְחֶמֶת עַם סִינַי

אֲשֶׁר הָיָה לָבַז וְלִמְדוּשָׁה,

עַל כִּי שָׁמַר בְּתוֹךְ עוֹלַם כָּזָב

עַל אֵשׁ סִינַי, עַל יִעוּדֵי חוֹזָיו.


הִנֵּה הִנָּם, תִּפְאֶרֶת הָאָדָם!

הִנֵּה הִנָּם, טְהוֹרִים וְאַמִּיצִים!

בֵּין שַׁלְהָבוֹת, מִתַּחַת בְּרַד חִצִּים

הֵם צוֹעֲדִים, הַנֶּשֶׁק בְּיָדָם,

אַךְ בִּלְבָבָם חָזוֹן יָקָר לוֹהֵט

שֶׁל נְבִיאֵי הַצֶּדֶק וָאֱמֶת…


הִנֵּה הִנָּם אַחֵי בַר־גִּיּוֹרָא,

רֵעִים לְיוֹחָנָן אִישׁ גּוּשׁ חָלָב…

לֹא שׁוֹאֲפֵי קְרָבוֹת – עֵדָה טְהוֹרָה!

אֲשֶׁר רַק צַו עֶלְיוֹן חַרְבָּם שָׁלַף,

צַו דְּמֵי דוֹרוֹת הַצּוֹעֲקִים בְּלִי דֹם

מִכָּל מִזְבֵּחַ וּמִכָּל גַּרְדֹּם.


יָלַד אוֹתָם הֹוֶה שָׁחוֹר מִשְּׁחוֹר,

הֵנִיק אוֹתָם עָבָר זוֹהֵר, קוֹסֵם;

גִּדֵּל אוֹתָם חֲזוֹן עֲתִיד הָאוֹר,

אֲרוּג עֶרְגַּת כָּל מְקַדְּשֵׁי הַשֵּׁם,

עֲתִיד הַגְּמוּל, הַיֶּשַׁע וְהַפְּדוּת

לְכָל רְצוּץ מִשְׁפָּט, לְכָל שָׁדוּד.


הִנֵּה הִנּוֹ – הַחַיִל הָעִבְרִי!

בְּפַרְוְרֵי הַסְּפָר שֶׁל תֵּל־אָבִיב,

בְּסִמְטְאוֹת הָרָז שֶׁל הָאֲרִ"י,

בֵּין חוֹמוֹתֶיהָ שֶׁל קִרְיַת דָּוִד,

מִשִּׂיא הָרֵי חֶבְרוֹן עַד הַלְּבָנוֹן

פּוֹסֵעַ הוּא, פָּסוֹעַ וְגָנוֹן…


פִּסְעוּ בְעֹז, וְעֹז דִּרְכוּ, עַזִּים;

לִפְסִיעַתְכֶם בִּלְוַי קוֹלוֹת הַיְרִי

כְּלִבְשׂוֹרַת קְדוּמִים, בְּשׂוֹרַת רָזִים,

עַתָּה בִרְתֵת מַקְשִׁיב כָּל לֵב עִבְרִי,

אַף מִזְדַּקֵּף בְּשֶׂגֶב כָּל רֹאשׁ שַׁח,

הַמַּכַּבִּים שֶׁל חֲנֻכָּה תַּשַׁ"ח!



אִילָן

מאת

דוד שמעוני


א

הַאִם בַּאֲשֶׁר עִיר הָרִים הִיא הָעִיר

אָהַב לְטַפֵּס עַל כָּל גַּג, עַל כָּל קִיר?


(בֶּן יְרוּשָׁלַיִם הָיָה, בָּהּ נוֹלַד,

וּבָהּ בְּרַגְלָיו כָּל אַמָּה הוּא מָדַד.)


אוֹ הֲבַאֲשֶׁר בְּמוֹרָדוֹת וּמַעֲלוֹת

הָיוּ רְגִילוֹת כָּךְ רַגְלָיו הַקַּלּוֹת,


הָיָה גַם הַבַּיְתָה נִכְנָס בַּצִּנּוֹר

בִּמְקוֹם לְהַגִּיעַ בְּאֹרַח מִישׁוֹר?


אִם כָּךְ וְאִם כָּךְ, אַךְ “אִילָן הַטַּפְּסָן”

כֻּנָּה בְּפִי כֹל הַפּוֹחֵז הַקָּטָן.


כֻּנָּה בְּפִי כֹל – שֶׁכֵּן מִי לֹא הִכִּיר

אֶת זֶה הַשּׁוֹבָב, הַמְטַפֵּס עַל כָּל קִיר?


אֶת זֶה הַשּׁוֹבָב עִם פָּנִים שֶׁל מַלְאָךְ:

זְהוּבָה הַבְּלוֹרִית, רָם הַמֵּצַח וָזָךְ,


עֵינַיִם – בְּרֵכוֹת זוֹהֲרוֹת בִּכְחוֹלָן,

וּצְחוֹק עַל שְׂפָתָיו לֹא דָעַךְ מֵעוֹלָם.


אֲבָל בְּיִחוּד יָם שֶׁל זֹהַר כִּסָּן

בִּזְמַן שֶׁשָּׁמַע כִּנּוּיוֹ “הַטַּפְּסָן”,


כְּאִלּוּ הָיָה רַב כָּבוֹד זֶה הַשֵּׁם.

וְאִם כִּי הִתְרוּ בוֹ הָאָב וְהָאֵם:


"תִּקְרַע מִכְנָסֶיךָ בַּקִּיר וּבַגָּג,

וּקְרוּעַ בְּגָדִים תְּטַיֵּל גַּם בֶּחָג…"


רָחַב עוֹד יוֹתֵר הַחִיּוּךְ עַל שְׂפָתָיו –

וְאָז צָחֲקוּ גַּם הָאֵם וְהָאָב.


וְאִם כִּי בְרוּרוֹת לוֹ אָמְרָה הַדּוֹדָה:

"תִּשְׁמַע וְתִזְכֹּר אֶת דְּבָרַי וְתֵדַע,


כִּי אִם עוֹד תּוֹסִיף בַּצִּנּוֹר לְטַפֵּס

וְאֶל דִּירָתִי בַחַלּוֹן תִּכָּנֵס,


לְךָ לֹא אֶתֵּן שׁוּם תְּשׁוּרָה, שׁוּם מִנְחָה,

וְגַם לֹא בְּיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלְּךָ,


וְגַם לֹא מַמְתָּק, לֹא עוּגָה וְלֹא כְלוּם" –

אֲבָל לְמִשְׁמַע כָּל דִּבְרֵי הָאִיּוּם


חִיּוּךְ־אוֹר הֵצִיף אֶת פַּרְצוּף הַזַּאֲטוּט,

חִיּוּךְ כֹּה נִלְבָּב, כֹּה עַלִּיז, כֹּה חָמוּד,


עַד כִּי הַדּוֹדָה לְפִתְאֹם בְּעַצְמָהּ

צָחֲקָה צְחוֹק גָּדוֹל בְּלִי לָדַעַת עַל מָה…


ב

אֲבָל הֵן יָדוּעַ כִּי כַעֲנָנִים

חוֹלְפִים וְעוֹבְרִים גַּם יָמִים וְשָׁנִים.


הַיֶּלֶד כְּבַר נַעַר, הַנַּעַר – בָּחוּר.

הַתְּמוֹל כְּבָר נִשְׁכַּח, הַשִּׁלְשׁוֹם לֹא זָכוּר.


יָמִים וְשָׁנִים – מִי יַרְגִּישׁ בִּמְעוּפָם?

וְעַל הַשָּׂפָה חֲתִימָה שֶׁל שָׂפָם…


מַלְאָךְ עִם שָׂפָם – מִיָּמָיו מִי רָאָה?

הוּעַם קְצָת גַּם זְהַב הַבְּלוֹרִית הַנָּאָה,


וּכְבָר לֹא תָמִיד הַחִיּוּךְ הַבָּהִיר

הֵצִיף כְּיָם־זֹהַר אֶת פְּנֵי הַצָּעִיר.


כְּבָר יֵשׁ שֶׁמִּצְחוֹ מִתְקַשֵּׁר בֶּעָנָן,

כְּבָר יֵשׁ שְׁאֵלוֹת שֶׁקָּשֶׁה לְפָתְרָן.


גָּדוֹל וּמָרְכָּב וּמְסֻבָּךְ הָעוֹלָם,

וּמִי יְפַעְנַח בּוֹ אֶת כָּל הַנֶּעְלָם?


אֲבָל מַחְשַׁבְתּוֹ שֶׁל אִילָן הַדְּרוּכָה

תּוֹבַעַת תְּשׁוּבָה, בְּלִי לָתֵת מְנוּחָה.


וְאָז מִשְׁתַּקֵּעַ אִילָן בִּסְפָרִים,

צוֹלֵל בִּתְהוֹמוֹת וּמַעְפִּיל עַל הָרִים.


תְּהוֹמוֹת וְהָרִים שֶׁל עִיּוּן וְהָגוּת,

וְלַיְלָה וָיוֹם עַל סְפָרָיו הוּא שָׁקוּד.


וּכְבָר לֹא אַחַת נַעֲרָה נְעִימָה

עָלָיו הִתְפַּלְּאָה וְגַם הִתְרַעֲמָה


עַל כִּי לֹא יִרְאֶה מַבָּטָהּ־לֶהָבָה,

עַל כִּי לֹא יִשְׁמַע אֶת הַלְמוּת לְבָבָהּ.


וּפַעַם נַעֲרָה חֲמוּדָה וּמִרְשַׁעַת

כִּנַּתְהוּ בְכַעַס: “אִילָן עֵץ־הַדַּעַת”.


הֵן מַה לֹּא תַעֲשֶׂינָה נָשִׁים בְּכַעֲסָן?

וְשֵׁם זֶה יָרַשׁ אֶת “אִילָן הַטַּפְּסָן”.


“אִילָן עֵץ־הַדַּעַת” הַכֹּל מַכִּירִים,

מוֹרִים וְתִיקִים, תַּלְמִידִים צְעִירִים;


וּבַמִּכְלָלָה שֶׁעַל הַר־הַצּוֹפִים

הַכֹּל בְּכָבוֹד וּבְחִבָּה בּוֹ צוֹפִים;


וּבַמִּכְלָלָה לוֹ חוֹזִים עֲתִידוֹת:

עָתִיד הוּא לִפְתֹּר תַּעֲלוּמוֹת וְחִידוֹת,


עָתִיד הוּא צְפוּנוֹת בַּמַּדָּע לְבָאֵר,

עָתִיד הוּא לִהְיוֹת לְגָאוֹן וְלִפְאֵר.


“אִילָן עֵץ־הַדַּעַת” קוֹרֵא לוֹ מוֹרֶה,

“אִילָן עֵץ־הַדַּעַת” לוֹ רֵעַ קוֹרֵא.


וְיֵשׁ כִּי רֵעָה בְּקוֹלָהּ הַלָּטִיף

תִּשְׁאַל: “עֵץ־הַדַּעַת, מָתַי הַקָּטִיף?…”


אֲבָל מִתְעַצֵּב קְצָת אִילָן בְּשָׁמְעוֹ

אֶת זֶה הַכִּנּוּי מִמּוֹרוֹ אוֹ רֵעוֹ,


שֶׁכֵּן בְּ“אִילָן הַטַּפְּסָן” הוּא נִזְכָּר,

כִּנּוּי הַיַּלְדוּת, הָעִדָּן הַיָּקָר.


כִּנּוּי שֶׁנִּשְׁכַּח כַּיַּלְדוּת בְּעַצְמָהּ…

וּכְאֵב גַּעְגּוּעִים אֶת לִבּוֹ בְעָצְמָה


מוֹצֵץ וְעוֹקֵץ…גַּעְגּוּעִים נַעֲלָמִים

לִימֵי הַחֶמְדָּה, לְחֶמְדַּת הַיָּמִים…


ג

וְהִנֵּה זְמָן הִגִּיעַ נִפְלָא וְנוֹרָא:

נִלְחָם יִשְׂרָאֵל מִלְחַמְתּוֹ בִּגְבוּרָה.


מִלְחֶמֶת הַמְּרִי וְהַפְּדוּת הוּא נִלְחָם:

אַלְפַּיִם שָׁנָה לֹא נִלְחַם כָּךְ הָעָם;


וּבִירוּשָׁלַיִם – וְהִיא בַמָּצוֹר –

בְּתוֹךְ הַחוֹמוֹת מִתְחוֹלֵל קְרָב הַדְּרוֹר.


צְמֵאִים וּרְעֵבִים, אַךְ עַזִּים כַּכְּפִירִים,

עוֹמְדִים בַּפְּרָצוֹת בַּחוּרִים צְעִירִים.


וּבְסִמְטָאוֹת אֲפֵלוֹת, עַתִּיקוֹת,

גְּבוּרָה עַתִּיקָה מִתְלַקַּחַת כִּיקוֹד.


מִבְצָר – כָּל חָצֵר, וּמָעוֹז – כָּל חֻרְבָה,

מִדַּם בְּנֵי־הַחַיִל כָּל שַׁעַל הֻרְוָה.


וּמִשְׁתּוֹמְמִים הַיְשִׁישִׁים הַשְּׂרִידִים:

מֵאַיִן הָעֹז שֶׁל “בָּנִים יְחִידִים”?


בָּנִים שֶׁטֻּפְּחוּ, שֶׁפֻּנְּקוּ – מֵהֵיכָן

זֶה מֶרֶץ, זֶה אֹמֶץ נִכְנַס לְתוֹכָם?


וּבְסִמְטָאוֹת אֲפֵלוֹת, עַתִּיקוֹת,

זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת, דַּרְדַּקִּים, תִּינוֹקוֹת,


תְּשׁוּשִׁים, רְצוּצִים, רְעֵבִים, עֲיֵפִים,

מִבֵּין חֲרַכֵּי חֳרָבוֹת, מַרְתֵּפִים,


צוֹפִים אֶל הָרְחוֹב, בִּזְחִילָה שָׁם תָּחוּשׁ

אָחוֹת רַחְמָנִית אֶל פָּצוּעַ אָנוּשׁ.


צוֹפִים אֶל גַּג בַּיִת הָרוּס בְּרֻבּוֹ,

בָּחוּר חֲבוּשׁ־רֹאשׁ שָׁם מַרְעִים מֵרוֹבוֹ.


צוֹפִים אֶל קְבוּצָה מִתְקַדְּמָה בִמְרוּצָה:

אֵין זֹאת, כִּי תִגְבֹּרֶת אֵי שָׁם נְחוּצָה…


וּפֶתַע רֻכְּזוּ כָל עֵינֵי הַצּוֹפִים

מֵהֶחֳרָבוֹת וּמֵהַמַּרְתְּפִים


עַל עֶלֶם פּוֹסֵעַ מִתּוֹךְ נַעְנוּעִים,

וְדָם מְטַפְטֵף מִבְּגָדָיו הַבְּלוּיִים,


וּבוֹ בְּרֹב יֶגַע תּוֹמֶכֶת “אָחוֹת”.

אֵלָיו כָּל עֵינֵי הַצּוֹפִים נִמְשָׁכוֹת,


וְלַחַשׁ שֶׁל צַעַר עוֹבֵר בֵּין כֻּלָּם:

הַבִּיטוּ, רְאוּ־נָא! הַאֵין זֶה אִילָן?


אָכֵן זֶה אִילָן! וְאוּלָם מַה שֻּׁנָּה!

לֹא זֶה הוּא, אֲשֶׁר “עֵץ־הַדַּעַת” כֻּנָּה,


שֶׁכֵּן מֵהָרֶגַע, הֵחֵל בּוֹ הַקְּרָב,

הִשְׁלִיךְ בְּלִי הִסּוּס אַחֲרֵי גֵו אֶת סְפָרָיו.


אַךְ זֶה הוּא, אֲשֶׁר בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ

עָלָיו אַגָּדוֹת מֻפְלָאוֹת נִרְקְמוּ,


אֲשֶׁר מַעֲשֵׂי־גְבוּרוֹתָיו בַּקְּרָבוֹת

הֵפִיחוּ חֶדְוָה וְאֵמוּן בַּלְּבָבוֹת.


פְּרוּעָה בְלוֹרִיתוֹ וּזְקָנוֹ מְגֻדָּל,

רַגְלוֹ הָאַחַת נְעוּלָה בְסַנְדָּל,


אֲבָל הַשְּׁנִיָּה בִסְחָבָה עֲטוּפָה.

נִכָּר כִּי כְהֹגֶן נִמְרַט בַּסּוּפָה,


סוּפַת הַקְּרָבוֹת, וּפָנָיו הַנָּאִים

כֻּלָּם מְכֻסִּים חַבּוּרוֹת וּפְצָעִים.


לְאַט הוּא צוֹלֵעַ מִתּוֹךְ יִסּוּרִים,

מֻדְרַךְ־דְּאָגוֹת וּמֻטְרַד־הִרְהוּרִים:


כַּמָּה בָעֶמְדָה עוֹד שָׂרְדוּ בַחוּרִים?

כַּמָּה שָׁם רוֹבִים וְכַמָּה כַדּוּרִים?


וְאֵיךְ וּבַמֶּה לַשְּׂרִידִים לַעֲזֹר?

הָהּ, מַה הוּא נִכְסָף לָעֶמְדָּה לַחֲזֹר!


וְעוֹד הוּא פוֹסֵעַ בֵּין הֶחֳרָבוֹת

כּוֹאֵב מִשְׁתּוֹחֵחַ וּתְפוּשׂ־מַחֲשָׁבוֹת,


נִשְׁמַע לְפִתְאֹם קוֹל שֶׁל יֶלֶד קוֹרֵא:

“אִילָן הַטַּפְּסָן, יִשְׁמָרְךָ הַבּוֹרֵא!”


וְחִישׁ אֶל הַקּוֹל נִצְטָרְפָה חֲבוּרָה:

“אִילָן הַטַּפְּסָן, שֶׁתַּבְרִיא בִמְהֵרָה!”


אִילָן הַטַּפְּסָן… וַיַּרְתִּיעַ אִילָן…

מִלִּים מֻכָּרוֹת… מֶה עָרֵב לוֹ צְלִילָן…


וְהוּא לֹא יָדַע, כִּי כִנּוּי זֶה יָשָׁן

מִפִּי הַיְלָדִים מֵחָדָשׁ לוֹ נִתַּן,


מִדֵּי רְאוֹתָם בְּתִמְהוֹן חֲרָדָה

אֵיךְ הוּא מְדַלֵּג מֵעֶמְדָּה אֶל עֶמְדָּה.


מִגַּג אֱלֵי גַג אֵיךְ יִקְפֹּץ – מַעֲשֵׂה נֵס! –

וְאֵיךְ עַל קִירוֹת חֲלָקִים יְטַפֵּס…


מֻפְתָּע וְתָמֵהַּ הִרְתִּיעַ אִילָן…

מִלִּים יְשָׁנוֹת… מַה נִּפְלָא זֶה צְלִילָן…


הֵן הוּא לֹא שְׁמָעָן כְּבָר יָמִים וְשָׁנִים,

עַתָּה צִלְצְלוּ בְאָזְנָיו כִּרְנָנִים…


כְּאִלּוּ הוּבְאָה לוֹ מִתּוֹר הַיַּלְדוּת

בְּשׂוֹרָה מְלַבֶּבֶת, בְּרָכָה שֶׁל עִדּוּד…


וּפֶתַע צְחוֹק גִּיל הִתְפָּרֵץ מִגְּרוֹנוֹ.

תָּמְהָה הָאָחוֹת הַתּוֹמְכָה יְמִינוֹ,


תָּמְהָה־נִבְהֲלָה, בְּפָנָיו הִסְתַּכְּלָה –

וְגַם עַל שְׂפָתֶיהָ חִיּוּךְ צָהֳלָה…


וְכָל הַצּוֹפִים מִתּוֹךְ הַחֲרַכִּים,

סְגוּפִים, רְצוּצִים, בָּרָעָב נְמַקִּים,


לְשֵׁמַע הַצְּחוֹק שֶׁל אִילָן נִבְהֲלוּ,

אֲבָל לְמַרְאֵה פַּרְצוּפוֹ צָהֲלוּ:


פַּרְצוּף מְצֻלָּק, חַבּוּרוֹת וּפְצָעִים,

אֲבָל מַה זָּרוּחַ בְּזֹהַר פְּלָאִים;


תֹּם יֶלֶד, זִיו חֶלֶד פּוֹרֵחַ, רַעֲנָן – – –

כְּזֹהַר הַקֶּשֶׁת בְּתוֹךְ הֶעָנָן – – –


מרחשון תש"ט



יְרוּשַׁלְמִית

מאת

דוד שמעוני

הַיֶּלֶד בָּכָה.

בֶּן שֵׁשׁ, וְאוּלַי בֶּן שְׁמוֹנֶה.

פֵּאוֹתָיו הַשְּׁחוֹרוֹת מִסְתַּלְסְלוֹת

עַל חִוְרוֹן לְחָיָיו.

הַגֶּשֶׁם שֶׁל רֵאשִׁית מַרְחֶשְׁוָן

פָּסַק.

אַךְ קוֹדְרִים, נְמוּכִים, רָבְצוּ הַשָּׁמַיִם

מִמַּעַל לְהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם,

וְרוּחַ קָרָה נָשְׁבָה,

נָשְׁבָה־הָמְתָה בַמִּגְרָשׁ הַשּׁוֹמֵם, הַמְסֻלָּע

שֶׁגָּלַשׁ מֵהֶהָרִים.

לְיַד הַגִּיגִית טִפְּלָה הָאִשָּׁה בַּכְּבָסִים.

הָאֵשׁ תַּחַת לַגִּיגִית

קָפְצָה, דָּעֲכָה, הִתְלַבְּתָה.

אַךְ הַיֶּלֶד לֹא שָׂם לֵב

לֹא לָאֵשׁ, לֹא לְאִמָּא שֶׁלּוֹ, לֹא אֵלַי.

הוּא בָּכָה תַּמְרוּרִים.

וּבַהֲרִימוֹ לְרֶגַע אֶת רֹאשׁוֹ

רָאִיתִי עֵינַיִם דְּלוּקוֹת,

עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, מְאֹד עֲצוּבוֹת,

אַך גַּם דְּלוּקוֹת מְאֹד.

לִטַּפְתִּי לֶחְיוֹ.

הוּא לֹא שָׂם אֵלַי לֵב,

הוּא בָכָה תַּמְרוּרִים.

בְּשִׁמְמַת הַמִּגְרָשׁ,

בְּעַגְמוּמִית הַבֹּקֶר הַמְעֻנָּן,

נָשַׁב־הָמָה הָרוּחַ,

אַךְ בְּכִי הַיֶּלֶד גָּבַר עָלָיו.

– עַל מָה וְלָמָּה? שָׁאַלְתִּי.

הָאִשָּׁה לֹא הֵנִיחָה יָדָהּ מֵהַכְּבִיסָה,

אַךְ אָמְרָה, וּכְאִלּוּ בְשִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ:

– "הוּא מִתְגַּעְגֵּעַ עַל אַבָּא שֶׁלּוֹ.

מֵאָז שִׂמְחַת תּוֹרָה הוּא בוֹכֶה בְּלִי הֶפְסֵק.

כְּשֶּׁבָּאוּ הַיְלָדִים לְבֵית־הַתְּפִלָּה עִם הַדְּגָלִים,

יֶלֶד יֶלֶד עִם אַבָּא שֶׁלּוֹ,

הִתְחִיל לִבְכּוֹת.

גַּם לוֹ הָיָה דֶגֶל, קָנִיתִי לוֹ דֶּגֶל יָפֶה,

אַךְ הוּא זָרַק אֶת הַדֶּגֶל.

"אֵינִי רוֹצֶה דֶגֶל, אֲנִי רוֹצֶה אֶת אַבָּא שֶׁלִּי…

כָּךְ צָעַק וּבָכָה.

אָמְנָם גַּם לִפְנֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה בָּכָה,

אַךְ מֵאָז שִׂמְחַת תּוֹרָה הִגְדִּיל, לֹא פָּסַק לִבְכּוֹת".

– וְהֵיכָן אַבָּא שֶׁלּוֹ?

– "אַבָּא שֶׁלּוֹ נֶהֱרַג בָּעִיר הָעַתִּיקָה.

בַּמִּלְחָמָה נֶהֱרַג אַבָּא.

יְהוּדִי יָקָר, יְרֵא־שָׁמַיִם גָּדוֹל,

אַךְ גַּם יָדַע לִירוֹת.

שֶׁכֶם אֶחָד עִם הַחֲלוּצִים נִלְחַם.

וְהַיֶּלֶד מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלָיו.

כְּלוּם אֲנִי אֵינִי מִתְגַּעְגַּעַת?

אַךְ אֲנִי מְבִינָה, שֶׁזֶּה נָחוּץ בִּשְׁבִיל הַמָּשִׁיחַ,

אֲנִי יוֹדְעָה, שֶׁיְּהוּדִי אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְאִבּוּד.

אֵין יְהוּדִי הוֹלֵךְ לְאִבּוּד.

אַךְ יֶלֶד הוּא יֶלֶד.

כְּשֶׁיִּגְדַּל, יָבִין גַּם הוּא, שֶׁיְּהוּדִי אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְאִבּוּד.

אֵין יְהוּדִי הוֹלֵךְ לְאִבּוּד…"


הָאֵשׁ מִתַּחַת לַגִּיגִית

קָפְצָה, דָּעֲכָה, הִתְלַבְּתָה.

הַיֶּלֶד בָּכָה תַמְרוּרִים.

הָאִשָּׁה טִפְּלָה בַכְּבָסִים.

הָרֵי יְרוּשָׁלַיִם הִבְהִיקוּ צְחִיחִים

מִבַּעַדד לְמִפְלְשֵׁי הָעֲרָפֶל.

הִמְשַׁכְתִּי דַרְכִּי.

בְּכִי הַיֶּלֶד לְאָזְנַי כְּבָר לֹא הִגִּיעַ.

הָרוּחַ בִּדְּרָה שׁוּלֵי מְעִילִי,

הָרוּחַ הָמְתָה, סָעֲרָה,

אַךְ גַּם יִלְלַת הָרוּחַ לֹא הִגִּיעָה לְאָזְנַי.

אֲנִי רַק שָׁמַעְתִּי:

"יְהוּדִי אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְאִבּוּד,

אֵין יְהוּדִי הוֹלֵךְ לְאִבּוּד…"


ערב שבועות, תש"ט




[איני יודע, אם זה היה בלילה אחד]

מאת

דוד שמעוני

אֵינִי יוֹדֵעַ, אִם זֶה הָיָה בְלַיְלָה אֶחָד

אוֹ בְכַמָּה לֵילוֹת,

אֲבָל כֻּלָּם בָּאוּ אֶל עֶרֶשׂ דָּוְיִי,

גַּם אֵלֶּה, שֶׁמִּזְּמַן כְּבָר נִמְחוּ מִמֹּחִי

הֶהָמוּם וְהַקּוֹדֵחַ.

בָּא עֵץ הַדֻּבְדְּבָנִים הֶעָבֹת,

שֶׁבְּסֵתֶר סִבְכוֹ הָיִיתִי מִתְחַבֵּא מֵעֵין כֹּל,

כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן־עֵדֶן,

בִּימֵי תַמּוּז לוֹהֲטִים

מַקְשִׁיב לְצִיּוּץ צִפֳּרִים בָּעֲנָפִים,

גּוֹמֵעַ אֶת תְּכֵלֶת הַשַּׁחַק מִבַּעַד לְיֶרֶק הֶעָלִים

וּמִזְּמַן לִזְמַן, כִּלְאַחַר יָד, מֵיטִיב אֶת לִבִּי

בְּדֻבְדְּבָן עֲסִיסִי.

בָּא הַלַּיְלָה הַקֵּיצִי,

בּוֹ בַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה יָשַׁנְתִּי תַחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם

בְּגַן הַפֵּרוֹת שֶׁל סָבָא,

וַאֲנִי עוֹדֶנִּי נַעַר,

עִם כָּל חֲלוֹמוֹתָיו־הֲזָיוֹתָיו שֶׁל נַעַר –

בָּא עִם כָּל כּוֹכָבָיו וּטְלָלָיו וְרִשְׁרוּשָׁיו

וְעִם כָּל חֲלוֹמוֹתָיו־הֲזָיוֹתָיו שֶׁל נַעַר…

בָּאָה אַפְלוּלִית לִפְנוֹת־בֹּקֶר בַּיַּעַר הַמֻּשְׁלָג

בִּקְצֵה הַכְּפָר הַגּוֹיִי,

עֵת תַּלְמִידַי עוֹד יְשֵׁנִים שֵׁנָה עֲרֵבָה

וַאֲני הַמּוֹרֶה הַכְּפָרִי בֶן הַיּוּד־חֵית

מְנַצֵּל שָׁעָה זוֹ, שְׁעַת הַפְּנַאי,

לְטִיּוּל שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת עִם רָזֵי יַעַר חֹרֶף,

לְטִיּוּל שֶׁל הִתְיַחֲדוּת עִם כּוֹכְבֵי לִפְנוֹת־בֹּקֶר,

טִיּוּל שֶׁל טְבִילָה מְרַעְנֶנֶת וּמְקַדֶּשֶׁת,

טְבִילַת טֹהַר וָזֹךְ בְּאַפְלוּלִית לִפְנֵי בֹקֶר.

בָּא הָאִי הַקָּטָן, כֻּלּוֹ אִילָנוֹת וּפְרָחִים,

הָאִי הַקָּטָן בַּנָּהָר הַגָּדוֹל,

– אֵלָיו אָהַבְתִּי לָבוֹא בְסִירָתִי עִם דִּמְדּוּמֵי יוֹם קַיִץ,

וְלַחֲלוֹם בְּדִשְׁאוֹ, הַרְחֵק מֵאָדָם,

עַל עוֹלָמוֹת נִפְלָאִים, שֶׁהִזְדַּהֲרוּ לְעֵינַי

מִתּוֹךְ עִנְנֵי הַשְּׁקִיעָה.

לְכֻלָּם שָׁמַחְתִּי, לְכֻלָּם, לְכָל אוֹרְחַי,

אַךְ יוֹתֵר מִכֹּל הִרְטִיטוּ אֶת לִבִּי

עַרְפִלֵּי הָאָבִיב בִּלְבַב יַמִּים,

עַרְפִלִּים כְּחֻלִּים, שֶׁמִצְּפוּנוֹתֵיהֶם נִדְּפוּ

כָּל רֵיחוֹת הַנְּעוּרִים וְהַפְּרִיחָה,

כָּל יְגוֹנֵי וְגַעֲגוּעֵי הָאֲבִיבִים

כָּל יְגוֹנֵי וְגַעֲגוּעֵי אֲבִיבַי,

הַמְרַחֲפִים בְּוַדַּאי עוֹד אֵי־שָׁם

וּמְחַכִּים לִי בְּוַדַּאי עוֹד אֵי־שָׁם

בְּסֵתֶר עַרְפִלִּים כְּחֻלִּים

בִּלְבַב יַמִּים…


אדר תש"ט



בְּרֹן צִפֳּרִים

מאת

דוד שמעוני

למאיר רוּטברג

א

מִי אֶת מִי? הַאִם בַּרְקַאי

הוּא מֵעִיר הַצִּפֳּרִים?

אוֹ הַצִּפֳּרִים בְּשִׁיר

אֶת הַשַּׁחַר מְעִירִים?


אַפְלוּלִית עוֹד נְסוּכָה

בַּשְּׁחָקִים וּבָאֲוִיר.

אַךְ הוֹלֵךְ גּוֹבֵר הָרֹן

וַחֲלַל חַדְרִי מַחֲוִיר.


וַחֲלַל חַדְרִי מַחֲוִיר.

אַךְ עוֹד לֹא הֶאְדִּים קָדִים,

מֵאַחֲרֵי הַחַלּוֹנוֹת

עוֹד מִתְעַרְבְּלִים אֵדִים.


אַךְ מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל

צְלִיל בּוֹקֵעַ אַחֲרֵי צְלִיל,

מֵחִוְרוֹן הָעֲרָפֶל

מְפַכֶּה שִׁיר זֹךְ וָגִיל.


מָה אָבִיב זֶה מֵאָבִיב?

מַה שָּׁנָה זוֹ מִשָּׁנָה?

זֶה הַשֶּׁפַע מֵהֵיכָן,

שֶׁפַע עֶלֶס וּרְנָנָה?


אַף אֵיפֹה פֹּה מִתְאַכְסֵן

כָּל הֲמוֹן פּוֹצְחֵי הַשִּׁיר?

הֵן קְטַנָּה הִיא חֲצֵרִי,

זוֹ חָצֵר בִּרְחוֹב שֶׁל עִיר.


זוֹ חָצֵר בִּרְחוֹב שֶׁל עִיר,

כְּרָךְ צָפוּף, הוֹמֶה, צוֹעֵק;

זוֹ גִנָּה – אַרְבַּע אַמּוֹת,

אוֹ פָחוֹת אִם לְדַיֵּק.


שְׁנֵי עֵצִים, שְׁלשָׁה שִׂיחִים,

צֶמַח מְטַפֵּס עַל קִיר,

אַךְ כְּמֵעַלְפֵי גְרוֹנוֹת

בֶּאֱיָל זוֹרֵם הַשִּׁיר.


כְּמִתּוֹךְ אַלְפֵי גְרוֹנוֹת

צִפְצוּפִים וְסִלְסוּלִים…

מָה אָבִיב זֶה מֵאָבִיב?

מֵהֵיכָן זֶה יָם צְלִילִים?


מִגַּלָּיו לִבִּי מוּצָף,

מִדָּכְיוֹ לִבִּי מֻרְטָט…

מָה אָבִיב זֶה מֵאָבִיב,

זֶה אָבִיב שֶׁל שְׁנַת תָּשָׁ"ט?


הֲלִכְבוֹד הָעַצְמָאוּת,

שִׂיא פְּלָאָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל,

עַם עָצוּם שֶׁל זַמָּרִים

הֵנָּה בָא וַיִּקָּהֵל?


אוֹ אוּלַי לָהֶם נוֹדַע,

כִּי אֲנִי אֶל עֶרֶשׂ־דְּוָי

כְּבָר יָמִים רַבִּים אָסוּר

וַיִּוָּעֲדוּ אֵלַי,


אֶל יְדִיד, שֶׁמִּתָּמִיד

בְּכָל לֵב אוֹתָם אָהַב,

לְרַעְנֵן בְּרִנּוּנָם

אֶת מֹחִי הַמְשֻׁלְהָב?


כֵּן! וַדַּאי! הֵן הִכַּרְתִּים!

הֵן הַלָּלוּ הֵם נִינִים

שֶׁל אוֹתָם זְמִירֵי הַחֵן

בִּלְבִּילִים וְעֶפְרוֹנִים,


סְנוּנִיּוֹת וְחִמְרִיּוֹת,

בְּנֵי חוֹחִית וּבְנוֹת חוּגָה

מִשְׁפָּחָה מְפֹאָרָה,

נִמְרָצָה וַעֲנֻגָּה


מֵעִם שְׂפַת יָם גִּינוֹסַר,

מִכִּנֶּרֶת הַנִּפְלָאת,

שֶׁבְּבֹקֶר־רָז אֶחָד

עוֹד בְּעַרְפִּלִּים מוּלָט,


טֶרֶם הַחַמָּה תָנֵץ

הִקְבִּילַתְנִי בְשִׁירָה

רְווּיָה נִחוּשׁ־שְׂמָחוֹת,

עַלִּיזָה וְאַדִּירָה…


בֹּקֶר רָז… אָמְנָם מֵאָז

גָּזוּ כְבָר עַשְׂרוֹת שָׁנִים,

אַךְ בְּעֶצֶם תֻּמָּתָם

עוֹד חַיִּים בִּי הָרְנָנִים.


וְיוֹם יוֹם בִּשְׁעַת הַדְּמִי

שֶׁלִּפְנֵי הָנֵץ חַמָּה,

עֵת רִנַּת הַצִּפֳּרִים

הַשְּׂמֵחָה וְהַתַּמָּה


כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית זַכָּה

מִתְנַגֶּנֶת בְּאָזְנַי,

הַכִּנֶּרֶת בְּיָפְיָהּ

מִתְיַצֶּבֶת לְפָנַי,


וְעָצְבִּי כְּמוֹ נָמַס,

וְסִבְלִי כְּמוֹ הוּסַר,

וּמֵעֶרֶשׂ דְּוָי אָעוּף

אֶל חוֹפֵי יָם גִּינוֹסַר…


ב

הֲתִזְכֹּר, מֵאִיר? הַיָּם

הִתְפַּנֵּק עוֹד בַּתְּנוּמָה.

עֲרָפֶל חִוֵּר־כְּחַלְחַל

עֲטָפוֹ כְהִינוּמָה.


חִוָּרוֹן וְדוּמִיָּה

בַּשָּׂדוֹת וּבַמְּרוֹמִים,

רַק שִׁפְעַת הַטַּל זוֹרְחָה,

נוֹצְצָה כְיַהֲלוֹמִים.


מִי יִמְנֶה אַבְנֵי הַחֵן

עַל שָׂדוֹת וַאֲפָרִים?

נִצְנוּצִים וְשִׁלְהוּבִים

מֵהַיָּם עַד הֶהָרִים.


וְעִם כָּל שַׁעֲטַת פַּרְסָה

שֶׁל סוּסֵינוּ הַקַּלִּים

כָּל גִּבְעוֹל זִקִּים הִתִּיז,

הֱצִיפָנוּ בִטְלָלִים.


הַשּׁוֹמֵר שֶׁל הַשָּׂדוֹת

אָז הָיִיתָ בַּחַוָּה,

וּמַכְנִיס־אוֹרְחִים חָבִיב

הִזְמַנְתַּנִי לִרְכִיבָה.


זֶה הָיָה אָבִיב רִאשׁוֹן

לִי עַל זֹאת הָאֲדָמָה –

וְצָעִיר, רַעֲנָן, חָדָשׁ

לִי כָל הָעוֹלָם נִדְמָה.


גַּם כִּנֶּרֶת, יָם קָדוּם,

הֶעָטוּף צְעִיף שֵׂיבָה,

לִי נִדְמָה חָדָשׁ, צָעִיר

כְּכִנֶּרֶת הַחַוָּה,


כְּאוֹתוֹ צְרִיף עֵץ מַבְהִיק,

עוֹד בְּלִי גַג, רַק זֶה הוּקַם

שֶׁעַל רִצְפָּתוֹ הַלֵּיל

בִּי חֲלוֹם נִפְלָא נִרְקַם.


רַק אַתָּה, פָּרָשׁ חָסֹן,

טָס בַּלֵּיל לְלֹא תְנוּמָה.

לִי נִרְאֵיתָ סֵמֶל חַי

שֶׁל תִּפְאֶרֶת־עֹז קְדוּמָה…


עוֹד דְּמָמָה בִמְלוֹא הַיְקוּם,

רַק שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת סוּסִים.

עוֹד דְּמָמָה, רַק הַדְּשָׁאִים

לוֹאֲטִים סוֹדוֹת כְּמוּסִים.


אַךְ הִנֵּה צִיּוּץ בּוֹדֵד

שֶׁל הִסּוּס וְשֶׁל תְּהִיָּה,

וְהִנֵּה שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי

מַרְעִידִים הַדּוּמִיָּה.


וּכְאִלּוּ בְּבַת רֹאשׁ

נִפְרְצוּ כָּל הַסְּכָרִים,

וְשִׁטְפֵי־זִרְמֵי צְלִילִים

הִשְׁתַּפְּכוּ מֵעֲבָרִים.


מֵחֶבְיוֹן הָעֲשָׂבִים,

מִמְּרוֹמִים (עוֹד אַפְלוּלִים) –

צִיּוּצִים וְצִפְצוּפִים,

פִּצּוּחִים וְסִלְסוּלִים.


מַקְהֵלָה מָה אַדִּירָה

– אֵין מִסְפָּר לַזַּמָּרִים! –

מַקְהֵלָה מְגֻוָּנָה

מַרְעִימָה בַמִּסְתָּרִים.


וְהַשִּׁיר מָה עָז, מַה זַּךְ,

מָה רַעֲנָן וַאֲבִיבִי!

עַל עוֹלָם צָעִיר, חָדָשׁ,

שָׁר כָּל הָעוֹלָם סְבִיבִי.


עַל תִּקְווֹת אֲשֶׁר דֻּכְּאוּ

שֶׁתָּרֵמְנָה שׁוּב רֹאשָׁן:

עַל צִיָּה וַעֲרָבָה

שֶׁתִּפְרַחְנָה כַשּׁוֹשָׁן;


עַל הַדּוֹר יְעוּד־הָאוֹר,

אוֹר הַפְּדוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל,

דּוֹר קוֹרֵן מִזִּיו נֶעֱלָם,

זִיו צְחוֹקוֹ שֶׁל הַגּוֹאֵל…


\– \– \– \– \–

\– \– \– \– \–

\– \– \– \– \–

\– \– \– \– \–


מַה שֻּׁנֵּינוּ מִנִּי אָז

גַּם אַתָּה, גַּם אָנֹכִי…

סֵבֶל רַב אוֹתְךָ כָּפַף,

גַּם אֲנִי דָּלַל כֹּחִי.


שׁוּב אֵינְךָ פָּרָשׁ חָסֹן,

שׁוּב אֵינִי חוֹלֵם נִלְהָב,

וְהַלֵּב הַרְבֵּה שָׁכַח

מִכָּל מָה אֲשֶׁר אָהַב…


אַךְ חַיָּה אוֹתָהּ שִׁירָה!

וְתָמִיד מִדֵּי אֶשְׁמַע

סִלְסוּלֵי כַנְפֵי הָרֹן

טֶרֶם תַּעֲלֶה חַמָּה –


חִישׁ אֲנִי נִשָּׂא מִתּוֹךְ

גַּעְגּוּעִים וְאַהֲבָה

אֶל חוֹפֵי יָם גִּינוֹסַר,

אֶל כִּנֶּרֶת הַחַוָּה,


וּלְצִדְּךָ, פָּרָשׁ אַמִּיץ

עַל סוּסִי אֶדְהַר הַקַּל

אֶל עוֹלָם מוּצַף רִנָּה,

אֶל עוֹלָם שׁוֹפֵעַ טָל…


אייר־סיון תש"ט



הָאַלְמוֹנִי

מאת

דוד שמעוני

לזכרו היקר של גיסי נתן זלדס, שנתים למותו, מות גבּורים


צִפּוֹר צִיְּצָה. עוֹד לֹא עָלָה הַשַּׁחַר.

בְּלִי חִפָּזוֹן, כְּדַרְכְּךָ, גָּמַעְתָּ

אֶת הַחַמִּין. – "עַד צֵאת הַשַּׁיָּרָה

עוֹד יֵשׁ זְמַן רַב. וַדַּאי, חֲצִי שָׁעָה."

– כְּלוּם לֹא יִכְבַּד מִמֶּךָ הַמִּטְעָן?"

חִיַּכְתָּ: "הֵן בַּדֶרֶךְ בְּוַדַּאי

לֹא פַעַם אֶצְטָרֵךְ לֹא רַק לָשֵׂאת

אֶת הַמִּטְעָן, כִּי אִם גַּם לַהֲדֹף

אֶת הַמְּכוֹנִית… אֲבָל אֵין כְּלוּם בְּכָךְ…

סָלַלְתִּי בְּחַיַּי הַרְבֵּה כְבִישִׁים

נוֹחִים וַחֲלָקִים… אֲבָל כְּבִישׁ בּוּרְמָה,

שׁוֹבֵר הָעֲצָמוֹת, יָקָר לִי מִכֻּלָּם.

וְאִם כִּי לֹא הִסְפַּקְתִּי בִּשְׁלשָׁה יָמִים

לִשְׁטֹף כָּל הָאָבָק, שֶׁבִּי דָבַק

בַּכְּבִישׁ הַזֶּה מַחֲלִיץ הָעֲצָמוֹת,

הֲרֵי גְדוֹלָה הַזְּכוּת אֲשֶׁר זָכִיתִי

בּוֹ לַעֲבֹר מִירוּשָׁלַיִם הֵנָּה…

הַרְבֵּה שָׁמַעְתִּי בָּעֶמְדָּה שֶׁלִּי

עַל דְּבַר כְּבִישׁ בּוּרְמָה סִפּוּרִים צוֹדִים,

אֲבָל בָּטוּחַ לֹא הָיִיתִי כְלָל

כִּי גַם זָכֹה אֶזְכֶּה אוֹתוֹ לִרְאוֹת.

הֵן בָּעֶמְדָּה, צָמוּד מַמָּשׁ אֵלַי

עָמַד רֵעִי, עֵת חֲלָפוֹ הַקֶּלַע,

עַד כִּי נִדְמָה לִי, שֶׁאֲנִי נִפְגַּעְתִּי…

הַלָּה בַּכְּבִישׁ הַזֶּה כְּבָר לֹא יַעֲבֹר…

וּבְכֵן, הֱיֵה שָׁלוֹם! צָרִיךְ לָזוּז…

וְהָאֱמֶת אַגִּיד, כִּי מֵעוֹלָם

לֹא הִתְגַּעְגַּעְתִּי כָךְ לִירוּשָׁלַיִם

כְּמוֹ בִּשְׁלשֶׁת הַיָּמִים הָאֵלֶּה

אֲשֶׁר עָשִׂיתִי פֹּה, בְּתֵל־אָבִיב.

הֲלֹא תַכִּיר אוֹתִי… רָחוֹק אֲנִי

מֵהִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ. גַּם גִּילִי

אֵינֶנּוּ כְבָר גִּיל הַהִתְאַהֲבוּת,

אַךְ מְאֹהָב אֲנִי כָעֵת בִּירוּשָׁלַיִם

הַמְרֻטָּשָׁה, הַמְרֻפָּשָׁה וְהָרְעֵבָה

כְּמוֹ שֶׁלֹּא הָיִיתִי מִיָּמַי…

וּבְכֵן, שָׁלוֹם! אָשׁוּבָה לְבָתַּי…"

– בָּתֶּיךָ? מַה פֵּרוּשׁ? – וְאָז צָחַקְתָּ

מִתּוֹךְ בְּדִיחוּת הַדַּעַת: "הָעֶמְדָּה

בֵּיתִי הִיא הַשֵּׁנִי… בָּהּ אֲבַלֶּה

אֶת רֹב זְמַנִּי… אַגַּב מְאֹד נִקְשַׁרְתִּי

לַאֲנָשַׁי. הָיָה לְךָ כְּדַאי

שֶׁתַּכִּירֵם… רֻבָּם קְשִׁישִים,

פְּקִידִים וּפוֹעֲלִים, גַּם חֶנְוָנִים,

מֵהֶם גַּם בְּנֵי הָעִיר הָעַתִּיקָה,

כֻּלָּם אַנְשֵׁי חֻלִּין לִכְאוֹרָה,

טְרוּדִים, שְׁקוּעִים בְּדַאֲגוֹת יוֹם־יוֹם

אַךְ בַּמָּצוֹר וּבַמָּצוֹק כְאִלּוּ

בָּא הָרָזוֹן לֹא רַק בְּגוּפוֹתָם

כִּי אִם בְּכָל הַגּוּפָנִי שֶׁבָּם,

וְכָל הַיּוֹמְיוֹמִי, כָּל הַחָמְרִי,

כְּאִלּוּ הִתְנַדֵּף,

וּמַשֶּׁהוּ נֶאֱצָל וְרוּחָנִי

זוֹהֵר, לוֹהֵט לֹא רַק מֵעֵינֵיהֶם,

כִּי אִם מִיֵּשׁוּתָם כֻּלָּהּ,

וּזְכוּת לִי וְכָבוֹד, שֶׁהֵם רוֹאִים בִּי

לֹא מְפַקֵּד, כִּי אִם חָבֵר וָאָח…

הֶאֱרַכְתִּי בְשִׂיחָה… מִזְּמָן לֹא רְאִיתִיךָ…

שָׁלוֹם! לְהִתְרָאוֹת… לָחַצְתָּ אֶת יָדִי

וְאֶת הַשַּׂק, אֶת הַכָּבֵד טָעַנְתָּ

עַל שִׁכְמְךָ: צָרְכֵי מַכֹּלֶת

לִבְנֵי הַמִּשְׁפָחָה הַמֻּרְעָבִים.

לָחַצְתִּי אֶת יָדְךָ. מִלִּים מִפִּי נֶעְתָּקוּ.

מַדּוּעַ? לֹא אֵדַע, אֲבָל מֵהַמִּרְפֶּסֶת

הִבַּטְתִּי אַחֲרֶיךָ. עוֹד נִמְנֵם הָרְחוֹב

בַּדּוּמִיָּה אֲשֶׁר לִפְנוֹת הַבֹּקֶר.

רַק נְעָלֶיךָ הַכְּבֵדוֹת דָּפְקוּ

בְּכֹחַ עַל הַמַּדְרֵכָה,

וְאִם כִּי עַל גַּבְּךָ הֵעִיק מַשָּׂא כָבֵד

(לֹא זֶה רַק שֶׁל הַשַּׂק, כִּי אִם גַּם שֶׁל שָׁנִים,

חָמֵשׁ עַשְׂרוֹת שָׁנִים,

מֵהֶן רַבּוֹת־הָאוֹר, מֵהֶן כִּבְדוֹת הַסֵּבֶל)

הָיְתָה צְעִידָתְךָ עַזָּה וּמְאֻשֶּׁשֶׁת

וְאִם כִּי לֹא קַלָּה… הִבַּטְתִּי אַחֲרֶיךָ

וּפָרָשַׁת חַיִּים פְּשׁוּטָה וְגַם סְבוּכָה

(פְּשׁוּטָה מִלְּבַר, לְפִי קְטָעִים מִסִּפּוּרֶיךָ

הַמִּתְלַוִּים בִּצְחוֹק, וַעֲשִׁירַת־צְלִילִים

לְפִי הַהֵד, אֲשֶׁר בְּהִדּוֹמְךָ רִטֵּט)

נָגוֹלָה לְפָנָי: בַּעֲיָרָה חַי יֶלֶד

עַלִּיז, יָפֶה, שׁוֹבָב, שִׂמְחַת הַמִּשְׁפָּחָה.

אַךְ אֲרֻחַת־הַבֹּקֶר אֵין הָאֵם מַגֶּשֶׁת

כָּל עוֹד לֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית מֵרֹאשׁ עַד סוֹף.

"וְתֵאָבוֹן, בָּרוּךְ־הַשֵּׁם, אֵינוֹ חָסֵר.

הֲיִפָּלֵא, אֵפוֹא, כִּי אֶת כָּל הַסִּדּוּר

יָדַעְתִּי בְעַל־פֶּה בְּיַלְדוּתִי?"

אֲבָל אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ גַּעְגּוּעִים

אֶל אֶרֶץ הָאָבוֹת הַמֻּפְלָאָה

גֻּנְּבוּ אֶל לֵב הַנַּעַר הָעַלִּיז?

לֹא צִיּוֹנִי הָאָב וְלֹא הָאֵם,

אֲבָל נוֹדַע לַנַּעַר הָעַלִּיז

כִּי עִיר צְחֹרָה, יָפָה וְעַלִּיזָה

הוֹלֶכֶת וְנִבְנֵית עַל שְׂפַת הַיָּם

לְיַד יָפוֹ הָעִיר שֶׁבַּתַּנַּךְ,

וְכִי גַם מִדְרָשָׁה, גִּמְנַסִּיָּה בְּלֹעַז,

וְ“הֶרְצְלִיָּה” שְׁמָהּ צוֹמְחָה עַל הַחוֹלוֹת

שֶׁל תֵּל־אָבִיב, הָעִיר הַחֲדָשָׁה.

וְאִם מֻתָּר הָיָה לְאִישׁ קָדוֹשׁ, נָבִיא,

לִבְרֹחַ מִיָּפוֹ תַּרְשִׁישָׁה,

הַלְמַאי יִהְיֶה אָסוּר לְנַעַר יְהוּדִי

אֲשֶׁר לִבּוֹ יוֹצֵא לְאֶרֶץ אֲבוֹתָיו,

מֵהַגָּלוּת לִבְרֹחַ תֵּל־אָבִיבָה?

– – וְהַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת. הַנַּעַר – עֶלֶם,

עַל לֹבֶן הַחוֹלוֹת שֶׁל תֵּל־אָבִיב

נִפְרַשׂ לְפֶתַע צֵל מַטִּיל אֵימִים,

צֵל אֶבְרוֹתָיו שֶׁל עַיִט דּוֹרְסָנִי:

מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה.

מִתֵּל־אָבִיב לְקוֹשְׂטָא, אִמּוּנִים.

הַגִּמְנַזִּיסְטָן – קְצִין־צָבָא טוּרְקִי.

וְשׁוּב אַחֲרֵי שָׁנִים שֶׁל נְדוּדִים

הָאָרֶץ הַנִּכְסֶפֶת – הַמּוֹלֶדֶת.

מַעְדֵּר וָאֵת. אֲבָל בְּהִדָּרְשׁוֹ –

רוֹבֶה וָסוּס. שׁוֹמֵר בִּשְׂדוֹת גָּלִיל.

כְּבָר לֹא אוֹתוֹ הָעֶלֶם הָעַלִּיז.

עוֹד עוּל־יָמִים, אַךְ כְּבָר הִרְצִין מְאֹד.

מָתוּן. שָׁקֵט. קוֹלוֹ אֵינוֹ הוֹלֵךְ…

אַךְ שְׂדוֹת תֵּל־חַי, אַךְ שְׂדוֹת כְּפָר גִּלְעָדִי

יָעִידוּ, כִּי בְיּוֹם מַסָּה

עָמַד אֵיתָן עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה – – –


– – – הַאִם הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אָהַב,

מוֹרַת הַמּוֹשָׁבָה הַנִּדָּחָה

שֶׁבַּגָּלִיל (הוּא שָׁם הָיָה שׁוֹמֵר)

בְּחִיּוּכָהּ הַטּוֹב רָמְזָה לוֹ

לָשֶׁבֶת עַל סַפְסַל הַלִּמּוּדִים,

אוֹ גַם בְּלִי עִדּוּדָהּ הִתְעוֹרְרוּ בוֹ

אַחֲרֵי הַרְבֵּה שְׁנוֹת מִלְחָמָה וּנְדוֹד

הַגַּעְגּוּעִים לָדַעַת וּלְהַשְׂכִּיל?

אִם כָּךְ אוֹ כָךְ – אֲבָל לָמַד־הִתְמִיד

מִתּוֹךְ מַחְסוֹר וָעֹנִי, פַּת בַּמֶּלַח,

אַךְ גַּם מִתּוֹךְ חִיּוּךְ מְשׁוֹבֵב־נֶפֶשׁ

שֶׁל רַעְיָתוֹ, תּוֹמֶכֶת גּוֹרָלוֹ –

וּכְבָר הִנֵּהוּ מְהַנְדֵּס־סוֹלֵל.

הַרְבֵּה דְרָכִים נָאוֹת וַחֲלָקוֹת

סָלַל בָּאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה,

אֲבָל דַּרְכּוֹ שֶׁלּוֹ, יְשַׁר־הַדֶּרֶךְ,

הָהּ, לֹא בַשּׁוֹשַׁנִּים הָיְתָה סוּגָה…

חֻצְפָּה וַחֲנֻפָּה – שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,

וְתוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ שְׁתֵּיהֶן.

נִדְחָק וְלֹא דוֹחֵק, נֶעֱלָב וְלֹא עוֹלֵב –

לֹא פַעַם יְגוֹנִים הָיוּ מְנָת חֶלְקוֹ,

אַךְ לֹא עָבְרָה תְלֻנָּה אֶת דַּל שְׂפָתָיו.

לְהֶפֶךְ עוֹד בֵּרַךְ אֶת גּוֹרָלוֹ

כִּי בְזֵעַת אַפּוֹ הֵבִיא לַחְמוֹ,

וְכִי עָלָה לוֹ לְגַדֵּל בָּנִים

גַּם לַתּוֹרָה, גַּם לְמַעֲשִׂים טוֹבִים…

גַּם לְמַעֲשִׂים טוֹבִים… הֵרִיעַ הַשּׁוֹפָר…

הַאִם זֶה שׁוֹפָרוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ?

עַל כָּל פָּנִים קָרְבוּ חֶבְלֵי מָשִׁיחַ…

– אֵיפֹה הַבֵּן? – בָּרוּךְ הַשֵּׁם, נִלְחָם!…

– הֵיכָן הַבַּת? – גַּם הִיא בְּתַפְקִידִים!

– מַה שְּׁלוֹם אִמָּם? – "מוּבָן, לִבָּהּ יוֹצֵא

אֶל יְחִידָהּ וְאֶל יְחִידָתָהּ,

אַךְ חִיּוּכָהּ עוֹד מְלַבְלֵב כְּקֶדֶם,

וְגַם לֹא הֱנִיאַתְנִי אַף בְּרֶמֶז…

– מִמַּה? "הַאִם עֵת יְלָדַי בַּקְּרָב,

אֶהְיֶה אֲנִי נֶחְבָּא אֵל הַכֵּלִים?

וְאָנֹכִי הֵן מְנֻסֶּה מֵהֶם…

וְהָעֶמְדָּה, עָלֶיהָ אֲפַקֵּד

הִיא בּוֹאֲכָה הָעִיר הָעַתִּיקָה…"


הָרְחוֹב עוֹד מְנַמְנֵם, עוֹד מְנַצֵּל

צִנַּת־שַׁחֲרִית הָעֲרֵבָה

בְּטֶרֶם יִתְלַהֵט הַחֹם שֶׁל יוֹם תַּמּוּז.

רַק הִתְגַּבֵּר צִיּוּץ הַצִּפֳּרִים

וְהַמִּזְרָח הִוְרִיד. כְּבָר לֹא אֶשְׁמַע

אֶת הֹלֶם נְעָלֶיךָ הַכְּבֵדוֹת,

אַךְ עוֹד אֶרְאֶה גַבְּךָ טְעוּן־הַשַּׂק

וְקֶרֶן־שַׁחַר מְרַצְּדָה עָלָיו,

אֲבָל עֵינַי מְרֻתָּקוֹת דַּוְקָא

אֶל נְעָלֶיךָ הַכְּבֵדוֹת,

וּכְאִלּוּ הֵן חוֹזְרוֹת וּמְסַפְּרוֹת לִי

אֶת הַסִּפּוּר, לִי אֶמֶשׁ הִשְׁמַעְתּוֹ:


"בְּעֶמְדָּתִי הָיִיתִי. הִתְכּוֹנַנְתִּי

לָסוּר הַבַּיְתָה לְשָׁעָה קַלָּה,

חִכִּיתִי רַק עַד שֶׁיֶּחְשַׁךְ.

וּפֶתַע רַחַשׁ־לַחַשׁ מִסְּבִיבִי

וּמִישֶׁהוּ לוֹאֵט: "גַּם בְּנוֹ הוּא שָׁם…

– מָה הָעִנְיָן? – וּבְכֵן נוֹדַע לִי

כִּי קְרָב קָשֶׁה נִטַּשׁ עַל הֶהָרִים

וְכִי קָרוֹן גְּדוּשׁ חֲלָלִים

עוֹמֵד לְיַד בֵּית־הַחוֹלִים.

יוֹם לִפְנֵי כָךְ הַבַּיְתָה בָא הַבֵּן

מִ“יְּמִין משֶׁה”, נֶחְפָּז מְאֹד, נִרְגָּשׁ


(הָיִיתִי בְמִקְרֶה גַּם אָנֹכִי

אוֹתָהּ שָׁעָה בַּבָּיִת)

וּמְחַפֵּשׂ לוֹ נַעֲלַיִם,

שֶׁכֵּן שֶׁלּוֹ מְאֹד מְרֻפָּטוֹת.

הֵבַנְתִּי כִּי עָלָיו לָצֵאת לַדֶּרֶךְ.

וּבְלִי לַחֲקֹר וּבְלִי לִדְרשׁ

(גַּם לֹא רָצִיתִי שֶׁיַּגִּיעַ שֶׁמֶץ

מֵהָעִנְיָן לָאֵם הַמֻּדְאָגָה)

חָלַצְתִּי נְעָלַי הַחֲדָשׁוֹת,

אָמְנָם מְאֹד כְּבֵדוֹת, אַךְ חֲזָקוֹת

( הַלָּלוּ, שֶׁכָּעֵת הֵן עַל רַגְלַי)

וָאֶמְסְרֵם לוֹ: "קַח! בְּעֶמְדָּתִי

טוֹבוֹת לִי גַם שֶׁלְּךָ, הַמְרֻפָּטוֹת,

וּכְשֶׁתָּשׁוּב נַעֲשֶׂה שׁוּב חֲלִיפִין".

הֶחְשִׁיךְ בֵּינְתַיִם וָאֵצֵא

מֵהָעֶמְדָּה. אֲבָל לֹא לְבֵיתִי.

כִּי אִם אֶל קְרוֹן הַחֲלָלִים

אֲבָל בָּדַקְתִּי לֹא אֶת הַפָּנִים

(פָּחַדְתִּי? אוֹ מִסִּבָּה אַחֶרֶת?),

כִּי אִם אֶת נַעֲלֵי הַהֲרוּגִים.

אַךְ נְעָלַי שֶׁלִּי שָׁם לֹא רָאִיתִי…

שָׂמַחְתִּי? בְּוַדַּאי… כְּאִלּוּ הַר

נָגֹל מֵעַל לִבִּי… אֲבָל מִיָּד

כְּאִלּוּ הַר שֵׁנִי עָלָיו נִתְלַל,

אוּלַי כָּבֵד מִן הָרִאשׁוֹן,

הַר שֶׁל כְּלִמָּה… הַאִם כָּל אֵלֶּה

אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם לֹא נְעָלַי,

הַאִם כָּל אֵלֶּה לֹא בָנִים הֵם לִי?

הָהּ, לוּ יָכֹלְתִּי אָז לִבְכּוֹת,

כִּי אָז אוּלַי הַמַּעֲמָסָה הוּקַלָּה,

אַךְ מַעְיַן דְּמָעַי נִסְתַּם…

עַל כָּל פָּנִים, רָצִיתִי כְבָר לֹא פַעַם

לְהִפָּטֵר מֵהַנְּעָלִים הָאֵלֶּה.

מִזְּמַן אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה לִי מִשּׁוּם־מָה

נַעֲשָׂה בָהֶן לֹא נוֹחַ… אַךְ דַּוְקָא

מִפְּנֵי אֲשֶׁר לֹא נוֹח לִי בָהֶן

אֵינִי יָכוֹל מֵהֶן לְהִפָּטֵר…"


הִתְחִילָה מְנַשֶּׁבֶת רוּחַ יָם.

הָרְחוֹב מֵקִיץ. עוֹבְרִים שָׁבִים

כְּבָר לִרְגָעִים יַסְתִּירוּ מֵעֵינַי

גַּבְּךָ טְעוּן־הַשַּׂק,

אֲבָל כְּרֶגַע יְנַצְנֵץ שֵׁנִית

וְשׁוּב עֵינִי אֵלָיו נִצְמֶדֶת.

אָמְנָם לְעֵת־עַתָּה הַקְּרָב פָּסַק

וְגַּם בִּירוּשָׁלַיִם הֲפוּגָה,

אֲבָל אַתָּה חוֹזֵר לְעֶמְדָּתְךָ,

אֲשֶׁר יוֹם־יוֹם עָלֶיהָ הָאוֹיֵב

מֵהַחוֹמָה לוֹטֵשׁ עֵינָיו,

לוֹטֵשׁ עֵינָיו וְגַם מַמְטִיר חִצָּיו…

אָכֵן בִּנְפֹל הָעִיר הָעַתִּיקָה

וְעִם שְׂרִידֵי לוֹחֲמֶיהָ הָעַזִּים

הָלַךְ בַּשְּׁבִי גַם יְחִידְךָ, פָּצוּעַ,

רָמַז לְךָ מִי שֶׁרָמַז:

אוּלַי כְּדַאי שֶׁתִּמָּלֵךְ

בְּדַעְתְּךָ… – אוּלַי כְּדַאי

שֶׁתִּשְׁתַּחְרֵר… הֵן בְּגִילְךָ

פָּטוּר אַתָּה בִכְלָל… לֹא כָּל שֶׁכֵּן

בְּאֵלֶּה הַמְּסִבּוֹת… הֲלֹא הַמִּסְכֵּנָה –

הַחֲרָדָה מְכַרְסְמָה אוֹתָהּ…

גַּם לִיחִידָהּ וְגַם לְבַעְלָהּ…"

אֲבָל אַתָּה עָנִיתָ בְּנִיחוּתָא:

"בַּרְנַשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ! עַד שֶׁאַתָּה

יוֹעֵץ לִי בְּדַעְתִּי לְהִמָּלֵךְ,

אוּלַי מוּטָב שֶׁתְּאַוְרֵר מִקֹּדֶם

אֶת כְּלֵי הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלְךָ…

הַגַּע בְּעַצְמְךָ: אִם בְּנִי נִשְׁבָּה –

הֵן פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל הַדָּבָר

שֶׁצְּבַא הַהֲגָנָה הִפְסִיד חַיָּל,

וּבְכֵן לַעֲשִׁירוּת דַּעְתְּךָ

עָלַי עוֹד לְהַכְפִּיל אֶת הַהֶפְסֵד?

וְשֶׁמָּא הַנָּכוֹן הוּא רַק הַהֶפֶךְ,

וּמֵעַתָּה עָלַי שׂוּמָה

אֶת כֹּחוֹתַי (דַּלִּים הֵם!) לְהַכְפִּיל?

אָמְנָם אֲשֶׁר לָאֵם… כְּלוּם נֶעֱלַם מִמֶּנִּי?

אֲבָל אֵיפֹה עַתָּה בְּיִשְׂרָאֵל

אִשָּׁה וָאֵם

אֲשֶׁר לִבָּהּ לֹא יִתְבּוֹסֵס בַּדָּם?

אוּלָם מֻבְטַחְנִי, שֶׁגַּם הִיא תִשְׂמַח

עֵת מִשִּׁבְיוֹ יָשׁוּב הַבֵּן

וְאָנֹכִי אוּכַל לִטְפֹחַ עַל גַּבּוֹ

בַּחֲבֵרוּת וּבְפַשְׁטוּת

לְלֹא בוּשָׁה…"


אֲבָל הִנֵּה מֵאַחֲרֵי זָוִית

לְפֶתַע נֶעֱלַמְתָּ, וְלַשָּׁוְא

עֵינִי עוֹד מְחַפֶּשֶׂת אֶת גַּבְּךָ…

הָהּ, שׁוּב כְּבָר לֹא אֶרְאֶנּוּ לְעוֹלָם…

הָהּ, שׁוּב כְּבָר לֹא אֶרְאֶה לְעוֹלָמִים

הַגַּב טָעוּן מַשָּׂא לַעֲיֵפָה

שֶׁל אִישׁ זָקוּף, אַמִּיץ, הוֹלֵךְ קָדִימָה,

וּצְחוֹק עַל פִּיו גַּם עֵת הַגַּב נִפְרָךְ…

הָהּ, מֵאוֹתוֹ הַבֹּקֶר בּוֹ נִפְרַדְנוּ

שְׁבוּעַיִם רַק עָבְרוּ – וַיִּמְצָאֶךָ

כַּדּוּר הַצָּר… בְּעֶמְדָּתְךָ נָפַלְתָּ.

עַל מִשְׁמָרְךָ. שָׁב מִשִׁבְיוֹ הַבֵּן.

אַךְ עַל גַּבּוֹ לִטְפֹּחַ לֹא זָכִיתָ

בַּחֲבֵרוּת וּבְפַשְׁטוּת…


תמוז תש"י



נִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ

מאת

דוד שמעוני

נִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ, נִבְדֹּקָה!

אַךְ לֹא לָאוֹר הַדַּל שֵׁל נֵר,

כִּי אִם לְאוֹר הַיּוֹם מוּצַף הַנֹּגַהּ,

עֲטוּר הַקֶּסֶם וְהַפְּאֵר,


הֲיֵשׁ עוֹד אוֹר כָּאוֹר שֶׁהֱצִיפָנוּ?

הֲיֵשׁ דּוֹמֶה לְזֹהַר הַחֵרוּת,

אֵלָיו עַד כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ הִתְגַּעְגַּעְנוּ

מִתְּהוֹם הַדְּוָי שֶׁל נֵכֶר וְגֵרוּת?


וְאֵיךְ נִפְגּשׁ אֶת זֶה יוֹם הַתּוֹחֶלֶת,

אֵלָיו בִּרְתֵת צִפָּה כָל דּוֹר וָדוֹר –

אֵיךְ נִפְגְּשׁוּ בְּנֶפֶשׁ מְגֹאֶלֶת

בְּכָל חָמֵץ וְכָל שְׂאוֹר?


נִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ וּנְבַעֲרֶנּוּ

מִכָּל מְקוֹם מַחְבּוֹא בָעֵר הֵיטֵב,

עַד כִּי שָׂרִיד לֹא יִשָׁאֵר מִמֶּנּוּ

בַּעֲלִיָּה וּבְמַרְתֵּף…


כִּי לֹא רַק עַל מַרְתֵּף נוֹפֵל הַחֶשֶׁד –

אֲהָהּ! גַּם בִּמְרוֹמֵי הָעֲלִיָּה

לֹא מְעַטִּים הֵם פֵּרוּרֵי מַחְמֶצֶת,

כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא.


לֹא רַק בַּאֲפֵלַת מַרְתֵּף, בַּסֵּתֶר,

חָמֵץ עָבֵשׁ נָקִיק וָחוֹר יִרְפֹּד:

הָהּ, לֹא מְעַט בְּנֵי־עֲלִיָּה, בְּנֵי־יֶתֶר,

גַּם בָּם דָּבַק שְׂאוֹר לְלֹא הַרְפּוֹת…


"אַחְוַת־עוֹלָם! שְׁלוֹם־עַד! – סִסְמַת תִּפְאֶרֶת!

מַה תְּצַלְצֵל בְּלַהַט וּבְעֹז!

אֲבָל מֵאַיִן זוֹ שִׂנְאָה מַמְאֶרֶת

אֲשֶׁר תַּדְלִיק עֵינָיו שֶׁל הַכָּרוֹז?


זְרוֹעוֹת עוֹלָם בְּאַהֲבָה נַחְבֹּקָה –

יַד אָח נִדְחֶה וּלְחֵרֶם נְדוּנוֹ…

נִשְׂטֹם אֶת הֶעָמִית וְשֵׁן נַחְרֹקָה

אִם לֹא כְנִגּוּנֵנוּ נִגּוּנוֹ…


לַדְּרוֹר נָשִׁיר, לַקּוֹמְמוּת נָרִיעַ,

לְעַצְמָאוּת נָרֹן בִּמְלֹא גָרוֹן;

אַךְ עַצְמוּתֵנוּ בְּנָקֵל נַכְרִיעַ,

וּלְכָל נֵכָר נִקֹּד בְּשִׁכָּרוֹן.


וּמִי יְתַן עֱזוּז הִתְפַּעֲלוּתֵנוּ

( וּמְאֹד כֵּנָה הִיא זֹאת הִתְפַּעֲלוּת!)

מִמִּפְעֲלוֹת הַהוֹד שֶׁל גִּבּוֹרֵינוּ

אֲשֶׁר הַכֹּל נָתְנוּ בִּשְׁבִיל הַפְּדוּת…


אֲבָל עֵת לְבַצֵּר פָּעֳלֵי הַפֶּלֶא

שֶׁל הָעַזִּים גַּם אָנוּ נִתָּבַע –

הַאם אֲזַי לֹא נִתְלוֹנֵן בַּשֶּׁלִי

עַל כָּל מַאֲמָץ, עַל כָּל מִלּוּי חוֹבָה?


נִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ, נִבְדֹּקָה!

אַךְ לֹא לָאוֹר הַדַּל שֵׁל נֵר,

כִּי אִם לְאוֹר הַיּוֹם מוּצַף הַנֹּגַהּ,

עֲטוּר הַקֶּסֶם וְהַפְּאֵר,


וּלְאוֹר הַיְקוֹד שֶׁל דְּמֵי כָל מְעֻנֵּינוּ,

וּלְאוֹר חֲזוֹן הַדְּרוֹר שֶׁל דּוֹר וָדוֹר,

וּלְאוֹר הַלֵּב (הֵן חַי עוֹד מַצְפּוּנֵנוּ!)

נִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ וּנְבַעֲרֶנּוּ

מִכָּל מְקוֹם מַחְבּוֹא, מִכָּל מִסְתּוֹר!


י“ג בניסן, תשי”א



שִׁיר עַל אִישׁ מִזְדַּקֵּן

מאת

דוד שמעוני

א

וְאִישׁ אֶחָד, אֲשֶׁר קָרְבּוּ יָמָיו לִזְקֹן,

הָלַךְ קוֹדֵר וָשַׁח, וְעַנְנֵי יָגוֹן

הֶעֱמִיקוּ בְעֵינָיו וּבִלְבָבוֹ לִשְׁכֹּן.


אֵיךְ תְּכֵלֶת עֲנֻגָּה שֶׁל הָאָבִיב תּוּעַב?

שֶׁל שֶׁמֶשׁ־קַיִץ עַז אֵיכָה יוּעַם זָהָב?

אֵיךְ נֶפֶשׁ לֹא תִדְאַב לִגְנִיחוֹתָיו שֶׁל סְתָו?


וְכַאֲשֶׁר הִקְרִיב לִקְרַאת הַסְּתָו הַקַּר,

הָלְכוּ וְנִפְלְאוּ קְסָמָיו שֶׁל הֶעָבַר,

וּכְאֵב הַגַּעְגּוּעִים הָלַךְ בּוֹ וְגָבַר.


וּפַעַם בְּהָעִיק עָצְבּוֹ עָלָיו בְּלִי דַי

קָרָא בִמְרִי־שִׂיחוֹ: "שְׁמָעֵנִי, אֱלֹהַי,

חֲמֹל וְקַח נַפְשִׁי, אוֹ שְׁמֹר לִי נְעוּרַי!"


וְהַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת רַחֲמִים. שָׁעָה

אֱלוֹהַּ לַנּוֹאָשׁ וּתְפִלָּתוֹ רָצָה.

אֲבָל יָדוּעַ, כִּי תְפִלָּה עוֹשָׂה מֶחֱצָה…


ב

שֵׁנִית דָּרְכָה בְאוֹן רַגְלוֹ שֶׁמָּעֲדָה,

הָרֹאשׁ אֲשֶׁר הִשְׁלִיג רַעֲמָה שְׁחוֹרָה עָדָה,

וְשׁוּב אֵשׁ רַעֲנַנָּה בָּעַיִן מְרַצְּדָה.


כָּל זִיו הָעֲלוּמִים וַהֲדָרָם עָלָיו.

שׁוֹתִים בְּנֵי הַנְּעוּרִים בְּצִמָּאוֹן מִלָּיו.

וּבְמַבְּטֵי עֶרְגָּה בַּת־חֵן אוֹתוֹ תְלַו.


בִּיקַר כָּל מַנְעַמָּיו הַחֶלֶד לוֹ קָסַם:

“מְזֹג נָא וְיֶעֱרַב, טְעַם נָא וִיבֻשַּׂם!”

אַךְ, הָהּ, בִּכְאֵב אָנוּשׁ לִבּוֹ קִרְבּוֹ כֻרְסַם.


אֲהָהּ, כָּל לִבְלוּבוֹ – לִבְלוּב הוּא מִבַּחוּץ…

רַק מְלַבְלֵב הַגֵּו, אֲבָל הַלֵּב מָחוּץ,

הַלֵּב זָקֵן, אָדִישׁ, וּבַחַיִּים יָקוּץ.


אָמְנָם כֹּחוֹ אִתּוֹ כְּמוֹ בִימֵי אִבּוֹ

לִגְמֹעַ חֶמֶר־פָּז מִתּוֹךְ גְּבִיעִים רִבּוֹא,

אַךְ שׁוּם שִׁקּוּי־פְּלָאִים אֵינוֹ מַצְמִיא לִבּוֹ…


בְּמַנְגִּינוֹת אֵין־סְפֹר תֵּבֵל אוֹמְרָה שִׁירָה,

אַךְ כְּלוֹעֵג לָרָשׁ לוֹ זֶה הַשִּׁיר נִרְאָה,

כָּל זֹאת שִׁפְעַת הַנּוֹי וְכָל זֹאת הַנְּהָרָה.


וּמֵעֶלְבּוֹן מֻרְתָּח הוּא לֵאלֹהִים צָעַק:

"אוֹ בְדָמִי שֵׁנִית צִמְאוֹן־הָעֹנֶג צַק,

אוֹ שְׁלֹף אֶת חַרְבְּךָ וְחוּט חַיַּי יִפְסַק!"


וְהַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת רַחֲמִים. שָׁעָה

אֱלוֹהַּ לַנּוֹאָשׁ וּתְפִלָּתוֹ רָצָה.

אֲבָל יָדוּעַ, כִּי תְפִלָּה עוֹשָׂה מֶחֱצָה…


ג

וְשׁוּב יְפִי עוֹלָם אֶת לְבָבוֹ מַסְעִיר,

שָׁר הָעוֹלָם שִׁירוֹ, וְהוּא קוֹלֵט הַשִּׁיר,

כָּל צְלִיל עָנֹג אוֹ עַז, כָּל רַךְ וְכָל אַדִּיר.


וְשׁוּב בְּדִמְיוֹנוֹ זְרוֹעוֹת עוֹלָם חָבַק,

וְשׁוּב דָּמוֹ נִדְלַק לִקְרַאת כָּל מַאֲבָק,

מַה טּוֹב לְהִתְמוֹדֵד גַּם עִם מִכְשׁוֹל עֲנָק!


וְשׁוּב בִּלְשׁוֹן כָּל רָז תָּרֹן הָאַהֲבָה,

וְשׁוּב בְּצִמָּאוֹן יִסְפֹּג מִקְסַם נִיבָהּ,

נִשְׂרָף בְּלַהֲבָהּ, מֻחְיֶה בְּטַל זִיוָהּ.


אַךְ, הָהּ, כָּל לִבְלוּבוֹ – לִבְלוּב הוּא מִבִּפְנִים…

רַק מְלַבְלֵב הַלֵּב, אֲבָל הַגֵּו הִזְקִין,

הַגַּב כְּבָר הִתְכּוֹפֵף, הָרֹאשׁ כֻּלּוֹ מַלְבִּין.


אִם קִרְבָתָם שֶׁל בְּנֵי תִשְׁחֹרֶת יְבַקֵּשׁ

(מֵאֵשׁ עֲלוּמֵיהֶם בּוֹ לֹא פְחוּתָה הָאֵשׁ!)

הוּא רַק עֵין־תִּמָּהוֹן אוֹ עֵין־לִגְלוּג פּוֹגֵשׁ.


וְאִם עֶרְגּוֹן פְּלָאִים בַּת־חֵן בּוֹ עוֹרְרָה,

כֻּלּוֹ עוֹלֶה בָאֵשׁ, עוֹלֶה בַסְּעָרָה –

אֵיכָה הֶמְיַת נַפְשׁוֹ, גִּילָהּ עִם צַעֲרָהּ,


אֵיךְ לָהּ, לַנִּכְסָפָה, הֶמְיַת נַפְשׁוֹ יְגַל,

וְהוּא כָעֵץ בַּסְּתָו, עֲדִי־יַרְקוֹ נָשַׁל,

וְהִיא כֻלָּהּ אָבִיב, כֻּלָּהּ פְּרִיחָה וָטָל?


וְשׁוּב הוּא לֵאלֹהִים קָרָא מֵעצֶם דְּוָי:

"רַחֲמֵנִי, אֱלֹהַי! שׁוּב לֹא אַצִּיג שׁוּם תְּנַאי!

רַק אַל בִּי תְהָתֵל! הֵתַלְתָּ בִּי כְּבָר דָּי!"


ד

וְאָז קָרָה הַנֵּס. וְהַנֵּס הָיָה בְכָךְ

שֶׁלֹּא קָרָה שׁוּם נֵס: וְרָק לָאִישׁ הוּנַח,

וְשּׁוב לֹא הִתְאוֹנֵן, וְשׁוּב לֹא נֶאֱנַח.


הוּא לֹא נַעֲשָׂה צָעִיר. לְהֶפֶךְ: נִזְדַּקֵּן.

כְּשֵׁם שֶׁכָּל אָדָם וְלָאו דַּוְקָא מִסְכֵּן!)

אִם הֶאֱרִיךְ יָמִים, יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת כֵּן.


עִם יְצֻרֵי גֵווֹ רָפוּ גַם יְצָרָיו,

וּכְבָר לֹא אַכְזָרִי בֵּין גֵּו לַלֵּב הַקְּרָב,

וְלֹא יַכְאִיב זִכְרוֹן־עָבַר, אַךְ יֶעֱרַב.


כִּי נֹעַם מְעֻדָּן בְּלַחַשׁ זִכְרוֹנוֹת,

צְרוּפִים וּמְסֻנָּנִים בְּכוּר הַנִּסְיוֹנוֹת

(סְקִירָה לַגַּיְא מֵרֹם פְּסָגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת).


אָכֵן הוּא נִזְדַּקֵּן, אַךְ לוֹ פִּתְאֹם הֻחְוַר,

כִּי כָל מַה שֶּׁסָּבַל מִגַּעְגּוּעֵי־עָבַר

אֵינוֹ אֶלָא עֲרַאי: סִבְלוֹת הַמַּעֲבָר.


שֶׁכֵּן מִדֵּי עֲבֹר אָדָם מִגִּיל אֶל גִּיל

יֻתְקַף יְגוֹן סְתָרִים, אַף יְנַחֵשׁ בְּחִיל:

מַה גִּיל חָדָשׁ יֵלֵד? לְאָן מוֹלִיךְ הַשְּׁבִיל?


לִימֵי יַלְדוּת זַכָּה הָעֶלֶם יִתְגַּעְגַּע,

וְאִישׁ בְּצָהֳרָיו יָשִׂיחַ בְּתוּגָה,

כִּי רַק בַּעֲלוּמָיו הָאשֶׁר לוֹ נָגַהּ.


אֲבָל אָדָם לְאַט לְאַט עַצְמוֹ מַרְגִּיל

לְאַכְסַנְיַת־חַיָּיו הַחֲדָשָׁה – לַגִּיל,

וּתְהִי לוֹ הָרְוָחָה, וְיֵשׁ כִּי גַם יָגִיל.


בָּרַעַשׁ יְיָ וְגַם בַּדּוּמִיָּה…

יָפָה הִיא הַזְּרִיחָה, אַךְ חֵן גַּם בַּשְׁקִיעָה

וּלְכָל עִדָּן וּזְמָן חֲלוֹם וְצִפִּיָּה…


וּלְכָל עִדָּן וּזְמָן גְּוָנָיו הַמְיֻחָדִים,

חִוְרוֹן הַתַּכְרִיכִים וְאַרְגְּמַן וְרָדִים,

אַךְ בְּמַעְגַּל־הָרָז יִהְיוּ לַאֲחָדִים…


זכרון־יעקב, מנחם־אב, תשי"א



דור לדור (גרסת הספר השלישי)

מאת

דוד שמעוני

דור לדור (גרסת הספר השלישי)

מאת

דוד שמעוני


פזמוני עם

מאת

דוד שמעוני

פזמוני עם

מאת

דוד שמעוני


לְשַׁבַּת שִׁירָה

מאת

דוד שמעוני

כַּלָּה נָאָה, אֲבַשְּׂרֵךְ בְּשׂוֹרָה:

חֲתָנֵךְ יָבוֹא לְשַׁבַּת־שִׁירָה.


לָכֵן הַשְׁגִּיחִי, כַּלָּה חֲמוּדָה,

שֶׁתַּעֲלֶה יָפֶה הַפַּשְׁטִידָה.


אַף אֲגַלֶּה לָךְ בְּסוֹד גַּם זֹאת:

אֶפְשָׁר שֶׁתָּבוֹא גַּם הֶחָמוֹת.


לָכֵן שִׂימִי לֵב, שֶׁגַּם הַלִּפְתָּן

יִיטַב בְּעֵינֵי אֵם הֶחָתָן.


שֶׁתְּהֵא הַלֶּפֶת מְצֻמָּקָה,

וְגַם דְּשֵׁנָה וְגַם מְתֻקָּה.


אֲבָל בְּעִקָּר, כַּלָּה יַקִּירָה,

אַל תִּשְׁכְּחִי־נָא לְשַׁבַּת שִׁירָה


לְהָכִין דַּיְסָה יָפָה שֶׁל גְּרִיסִים

לָאַנְקוֹרִים וְלַסִּיסִים.


וְעֵת חֲתָנֵךְ יַעֲלֶה לְמַפְטִיר,

כִּכְנַף רְנָנִים יַנְעִים שִׁיר.



עֲגוּנוֹת

מאת

דוד שמעוני

– וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר לִי: "בָּרָה אַתְּ כַּחַמָּה!

מִגַּעְגּוּעִים אֵלַיִךְ נִכְלֵאת בִּי הַנְּשִׁימָה.

נַעֲמִידָה הַחֻפָּה וּתְהִי לִי נֶחָמָה.

אַל־נָא תִּגְרְמִי לִי לִקּוּי־חַמָּה!"

וְעַתָּה עֲזָבַנִי, עֲגוּנָה שׁוֹמְמָה…

הַלְוַאי, שֶׁלְּאֵפֶר תִּשְׂרְפֶנּוּ הַחַמָּה!


– וְלִי הָיָה אוֹמֵר: "יָפָה אַתְּ כַּלְּבָנָה!

אִם אַתְּ אֵינֵךְ עִמִּי, מְנוּחָה לִי אֵינָהּ!

לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת נַעֲרֹךְ חֲתֻנָּה.

אַל־נָא תִּגְרְמִי לִי לִקּוּי־לְבָנָה!"

וְעַתָּה לַאֲנָחוֹת עֲזָבַנִי עֲגוּנָה…

שֶׁקַּדַּחַת תְּטַלְטְלֶנּוּ מִכָּאן עַד הַלְּבָנָה!



חָתָן

מאת

דוד שמעוני

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹהֵב דָּגִים מְמֻלָּאִים,

וְיֵשׁ מִי שֶׁצְּלִי קֻרְקְבָן לוֹ טָעִים;

יֵשׁ מִי שֶׁחוֹמֵד חֲמִיצָה קָרָה,

וְיֵשׁ מִי שֶׁנִּמְשָׁךְ לַטִּפָּה הַמָּרָה.

וַאֲנִי, וַאֲנִי – לְמִי אַהֲבָתִי?

אֲנִי כָּל אַהֲבָתִי לְרָחֵל כַּלָּתִי.


יֵשׁ מִי שֶׁבַּקַּיִץ, כְּדֶרֶךְ הַגְּבִירִים,

הוֹלֵך לוֹ לִנְאוֹת־דֵּשֶׁא לִשְׁאֹף אֲוִיר כְּפָרִים;

וְיֵשׁ מִי שֶׁבַּקַּיִץ, בְּצוֹק הָעִתִּים,

הוֹלֵךְ לוֹ לַאֲמֵרִיקָה, כְּמִנְהַג הַחַיָּטִים.

וַאֲנִי, אֲנִי – לְאָן אֲנִי אֶצְעַד?

אֲנִי בַקַּיִץ, בְּעֶזְרַת שׁוֹכֵן־עַד,

לֹא לַאֲמֵרִיקָה וְלֹא לְקַיְטָנָה,

אֲנִי בַקַּיִץ אֵלֵךְ לַחֲתֻנָּה.

שֶׁל מִי? שֶׁלִּי עִם רָחֵל הָעֲדִינָה.



רַבִּי קֹרַח וְרַבִּי דַלְפוֹן

מאת

דוד שמעוני

רַבִּי קֹרַח הַנָּגִיד מְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם,

בְּכָל יוֹם “שֶׁהֶחֱיָנוּ” מְבָרֵךְ בְּקוֹל רָם.

פַּעַם עַל תַּפּוּחַ וּפַעַם עַל רִמּוֹן

וְעַל כָּל מִינֵי פֵרוֹת מִמְּדִינוֹת הַיָּם.

רַבִּי קֹרַח הַנָּגִיד מְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם.


וַאֲנִי רַבִּי דַלְפוֹן, עָנִי וְאֶבְיוֹן,

לֹא עַל תַּפּוּחַ וְלֹא עַל רִמּוֹן

וְלֹא עַל כָּל מִין מִמִּינֵי הָאֲכִילָה –

אֲנִי “שֶׁהֶחֱיָנוּ” מְבָרֵךְ בִּשְׁעַת תְּפִלָּה

עַל שְׁמִיעַת קוֹל־שׁוֹפָר וְעַל מִקְרָא מְגִלָּה.


*


רַבִּי קֹרַח הַנָּגִיד מַכֶּה אֶת הַכֹּל,

מַכֶּה לְתֵאָבוֹן עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל,

אֶת מִי שֶׁיִּרְצֶה וּמָתַי שֶׁיִּרְצֶה,

וְאִישׁ כְּנֶגְדּוֹ אֶת פִּיו לֹא יִפְצֶה.

וְהַכֹּל לוֹ מְחַיְּכִים: "רַבִּי קֹרַח, אַי, אַי, אַי!

יָרִיק לְךָ הַשֵּׁם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי!"

וְהַכֹּל לוֹ מְחַיְּכִים: “רַבִּי קֹרַח, אַי, אַי, אַי!”


וַאֲנִי, רַבִּי דַלְפוֹן, אֶבְיוֹן וְעָנִי,

בְּמִי אֲנִי נוֹגֵעַ? מַכֶּה אֲנִי אֶת מִי?

אֲנִי רַק אֶת הָמָן מַכֶּה בְּפוּרִים

וְ“עַל חֵטְא” אֲנִי מַכֶּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

וְהַכֹּל לִי צוֹעֲקִים: "הוֹי טַרְחָן, הוֹי טַרְדָּן!

הוֹי דַּלְפוֹן מְדֻלְפָּן, הִתְנַדֵּף כֶּעָשָׁן!"

וְהַכֹּל לִי צוֹעֲקִים: “הוֹי טַרְחָן, הוֹי טַרְדָּן!”



כְּבָר הַפֶּסַח מִתְקָרֵב

מאת

דוד שמעוני

כְּבָר הַפֶּסַח מִתְקָרֵב,

כְּבָר נָתַן רֵיחוֹ עָרֵב.

מְרֻבִּים צָרְכֵי הֶחָג,

אַךְ אֶבְטַח וְלֹא אֶדְאַג.


יֵשׁ לְעֵת־עַתָּה בְּעֵרֶךְ

לִי הַחֵצִי מֵהַצֹּרֶךְ.

לֶחֶם־עֹנִי אֵין עֲדַיִן,

אַךְ הָעֹנִי יֵשׁ בְּעַיִן.


גַּם כּוֹסוֹת יֶשְׁנָן בְּעַיִן,

אַךְ חָסֵר לִי עוֹד הַיַּיִן.

אֵין חֲרֹסֶת, זֵכֶר לְטִיט,

אַךְ הַטִּיט – מְלֹא עָבִיט!


יֵשׁ, אֵפוֹא, לִי הַמַּחֲצִית:

עֹנִי וְכוֹסוֹת וָטִיט.

הֶחָסֵר יַשְׁלִים הַשֵּׁם,

וְהֶחָג יִהְיֶה שָׁלֵם.



הַגַּבַּאי בְּגִלּוּפִין

מאת

דוד שמעוני

… וְעוֹד בַּקְבּוּקוֹן, זוּגָתִי הַיְקָרָה!

בַּקְבּוּק יַ"ש חָרִיף מִשֻּׁפְרָא דְשֻׁפְרָא!

לִכְבוֹד זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ,

הַיּוֹם בּוֹ נִבְחַרְתִּי שֵׁנִית לְגַבַּאי

בִּזְכוּת הַסְּעֻדּוֹת וּבִזְכוּת הָאָבוֹת…

הֵן מַה יֵשׁ לוֹמַר? גָּדוֹל הַכָּבוֹד!


אָמְנָם זֶה יָדוּעַ… אָמְנָם זֶה לֹא סוֹד…

אָמְנָם לֹא קַלִּים הֵם חַיֵּי הַגַּבַּאי.

לֹא פַעַם יָרַק הַבַּלָּן בְּפָנַי,

לֹא פַעַם מָרַט הַקַּצָּב לְחָיַי…

אֲבָל הַכָּבוֹד! הַכָּבוֹד! הַכָּבוֹד!

בִּשְׁבִיל הַכָּבוֹד לִסְבֹּל קְצָת כְּדַאי!


אֶמְזֹג לִי, אֵפוֹא, עוֹד כּוֹסִית. לְחַיָּי!

וְגַם לְחַיַּיִךְ! אַשְׁרַיִךְ! אַשְׁרָי!

אַשְׁרַיִךְ שֶׁשּׁוּב אַתְּ אִשְׁתּוֹ שֶׁל גַּבַּאי!

אַךְ מַה אַתְּ רוֹטֶנֶת, רוֹגֶנֶת בַּחֲשָאי?

אַל־נָא תַכְעִיסִינִי, אִשָּׁה! בְּחַיָּי!

זֶה פִי הַמְּדַבֵּר! מְדַבֵּר הַגַּבַּאי!


אָמַרְתְּ שֶׁשִּׁכּוֹר אָנֹכִי כְּמוֹ לוֹט?

בְּהֵמָה! כְּבָר פָּתַחַתְּ אֶת פִּיךְ בִּקְלָלוֹת?

גַּם אַתְּ כְּנִבְזֵי־קַצָּבִים־בַּלָּנִים

לָמַדְתְּ לִירֹק לִי יָשָׁר בַּפָּנִים?

מִיָּד הִסְתַּלְּקִי, אֲרוּרָה! וְאִם לָאו –

פַּסִּים וּרְצוּעוֹת אֶחְתְּכֵךְ כְּקַצָּב!


סוֹף־סוֹף נִסְתַּלְּקָה… אֲרוּרָה! לִכְלוּכִית!

עוֹד טוֹב שֶׁהִשְׁאִירָה לִי כָאן הַצְּלוֹחִית…

כּוֹסִית וּשְׁנִיָּה עוֹד מִמֶּנָּה אֶסְחַט…

אֲהָהּ, לַגַּבַּאי יֵשׁ צָרוֹת לֹא מְעָט.

הֵן אֶת הַגַּבַּאי מִי לֹא שָׂשׂ לְהַקְנִיט?

מַקְנִיט הָעֶגְלוֹן, מַקְנִיטָה הַפְּלוֹנִית…

מַכּוֹת, יְרִיקוֹת… הֵן כָּל זֶה אֵינוֹ סוֹד…

אֲבָל הַכָּבוֹד! הַכָּבוֹד! הַכָּבוֹד!

אֲבָל הַכָּבוֹד שֶׁל גַּבַּאי הוּא גָדוֹל!

כְּדַאי וּכְדַאי בִּשְׁבִילוֹ קְצָת לִסְבֹּל!



הָעֶגְלוֹן הַמְאֹהָב

מאת

דוד שמעוני

הוֹי עוּפוּ, חוּשׁוּ, נְבֵלוֹת! הוֹי טוּשׁוּ, נְשָׁרִים!

הָרִימוּ חִישׁ פַּרְסוֹתֵיכֶם, פֶּן אֶעֶשְׂכֶם פְּגָרִים!

מַדּוּעַ מְנַמְנֵם אַתָּה, חֲמוֹר בֶּן מַרְמִיטָה?

הַאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁנַּפְשִׁי עָלַי קְנוּטָה?

וְגַם אַתָּה, רַבִּי אַרְיֵה, מַמְזֵר בֶּן אֲתוֹנוֹת!

אֶשְׁבֹּר עָלֶיךָ הַיָּצוּל, עוֹרְךָ אֶפְשֹׁט בַּשּׁוֹט!

הוֹי חוּשׁוּ, טוּשׁוּ, נְבֵלוֹת! הוֹי עוּף וּקְפָץ וּדְהָר!

פֶּן עֲלֵיכֶים אֶשְׁפֹּךְ אֶת כָּל חֲמַת לִבִּי הַמָּר!


לֹא לְכָבוֹד לָהּ יִחוּסִי – עֶגְלוֹן פָּשׁוּט אֲנִי!

וְהִיא – אָמְנָם הִיא עֲנִיָּה, אֲבָל בַּת חֶנְוָנִי!

אָמְנָם אָבִיהָ כְּבָר נִפְטַר וְלֹא הִשְׁאִיר פְּרוּטָה…

הוֹי עוּף, נִשְׁרִי! הוֹי לַעֲזָאזֵל! נַפְשִׁי עָלַי קְנוּטָה…

אֶל טִילִיגֶנְט, אֶל רִסְטוֹקְרַט נוֹשְׂאָה הִיא אֶת עֵינָהּ…

אַךְ שֶׁכָּזֶה – הַאִם יִשָּׂא אִשָּׁה בְּלִי נְדֻנְיָה?

וְאָנֹכִי – אֲנִי מוּכָן לָתֵת לָהּ כָּל חַיַּי!

צְרוֹר כֶּסֶף לִי וּבַיִת לִי וּפַרְנָסָה בְּלי דָי!


וּכְלוּם אֵינִי בָּחוּר נָאֶה, בָּחוּר אֵשׁ לֶהָבוֹת?

הַמְּעַטּוֹת הֵן הָרִיבוֹת שֶׁבִּי מְאֹהָבוֹת?

וְהֵן תְּמֵהוֹת: "זֶה הַבָּחוּר – הוּא הִשְׁתַּגַּע פָּשׁוּט!

מַה בָּהּ מָצָא, בְּפֵיגֶלֶה? הֵן אֵין בָּהּ מַמָּשׁוּת!

רָזָה, חִוְרָה, וְלֹא יָרֵךְ וְלֹא חָזֶה בוֹלֵט,

וַדַּאי גַּם מְשֻׁחֶפֶת הִיא וְגַם תָּמוּת בְּלִי עֵת…

אָמְנָם עֵינַיִם לָהּ גְּדוֹלוֹת, עֵינַיִם – יָם כָּחֹל,

וּפַרְצוּפוֹן לֹא מְכֹעָר – אֲבָל כְּלוּם זֶה הַכֹּל?"


הוֹי בְּלֹמְנָה אֶת פִּיכֶן, בְּהֵמוֹת, וָלֹא – אֲנִי אֶבְלֹם!

אֶעֱשֶׂה כֻּלְּכֶן גַּל עֲצָמוֹת וְלֹא אַשְׁאִיר מְתֹם!

אוֹתִי חָרְפוּ, אוֹתִי גַּדְּפוּ, הַלְעִיגוּ בְּלִי חֲתַת,

אֲבָל עַל פֵיגֶלֶה – זְהִירוּת! אַף לֹא מִלָּה אַחַת!

אָמְנָם בּוֹחֶלֶת בִּי נַפְשָׁהּ וְיִסּוּרַי תַּפְלִיא –

אֲבָל הַאִם זֶה עִסְקְכֶן? זֶה עִנְיָנִי שֶׁלִּי!

אוֹתִי לָשִׂים לִצְחוֹק – אַחֲלַי! הַשְׁחִירוּ אֶת פָּנַי!

אַךְ אַל תִּגְעוּ בְּפֵיגֶלֶה – אַף לֹא מִלָּה שֶׁל גְּנַאי!


וְהִיא אוֹתִי לֹא תְחוֹנֵן אֲפִלּוּ בְּמַבָּט!

הָהּ, אוֹי לָאִישׁ אֲשֶׁר נוֹלַד עֶגְלוֹן – לֹא רִסְטוֹקְרַט!

הָהּ, מִי יִתְּנֵנִי טִילִיגֶנְט, אֲרֹךְ־שֵׂעָר, כְּפוּף גַּב,

עִם מִשְׁקָפַיִם עַל הָאַף, צָנוּם כְּמוֹ לוּלָב!

הוֹלֵךְ בָּטֵל וּמִשְׁתָּעֵל, וְדִבּוּרוֹ – גּוֹיִית!

וַעֲרֵמַת סְפָרִים גְּדוֹלָה עִמּוֹ יִשָּׂא תָּמִיד…

אֲבָל אֵינִי אֶלָּא עֶגְלוֹן, עֶגְלוֹן בָּעֶגְלוֹנִים,

חָלָב וָדָם, זָקוּף כַּבְּרוֹשׁ, חָסֹן כָּאַלּוֹנִים!


הָהּ פֵיגֶלֶה, הָהּ מַלְאָכִי! מַלְאַךְ עֵינֵי הַכְּחֹל!…

אֲבָל כֵּיצַד מַלְאָךְ כָּל כָּךְ לְהִתְאַכְזֵר יָכוֹל?

מַלְאָךְ־חָתוּל, מַלְאָךְ־נָמֵר… אֶת כָּל לִבִּי שָׂרַט…

הָהּ, אוֹ לָאִישׁ אֲשֶׁר נוֹלַד עֶגְלוֹן, לֹא רִיסְטוֹקְרַט!

הוֹי עוּפוּ, חוּשׁוּ, נְבֵלוֹת! הוֹי טוּשׁוּ, נְשָׁרִים!

הָרִימוּ חִישׁ פַּרְסוֹתֵיכֶם, פֶּן אֶעֶשְׂכֶם פְּגָרִים!

עִמְדוּ, עֲמֹדוּ! הַהִדְלִיק הַיּוֹם אֶתְכֶם שָׂטָן?

כְּלוּם לֹא תִרְאוּ, מְטֹרָפִים, כִּי בֵית־מַרְזֵחַ כָּאן?!


שָׁלוֹם, שָׁלוֹם רֶבּ מַרְזְחָן! מַה תְּבַשֵׂר לִי טוֹב?

קֻרְקְבְנִים מְמֻלָּאִים? אַוָּז? כָּבֵד שֶׁל עוֹף?

גַּם כְּרוּב כָּבוּשׁ? גַּם פִּטְרִיּוֹת בְּחֹמֶץ וּבִדְבַשׁ?

מוּבָן! מוּבָן! הַגֵּשׁ הַכֹּל! אַךְ קֹדֶם כֹּל – הַיַּ"שׁ!

אוֹתוֹ יַ"שּׁוֹן – לַכֹּל רִאשׁוֹן! אוֹתוֹ יָשָׁן־נוֹשָׁן,

אֲשֶׁר כָּל לְגִימָה שֶׁלּוֹ מַעֲלָה תִּימְרוֹת עָשָׁן!

שֶׁכֵּן לֶהֱוֵי בָּרוּר לְךָ: אֵינֶנִּי רִסְטוֹקְרַט!

אֵינִי אֶלָּא עֶגְלוֹן פָּשׁוּט, עֶגְלוֹן לְעוֹלְמֵי־עַד!



בְּבוֹא אוֹתוֹ יוֹם...

מאת

דוד שמעוני

– וּמַה תַּעֲשֶׂה, אַתָּה, רֶבּ חַיָּט,

בְּבוֹא אוֹתוֹ יוֹם, הַיּוֹם הַמְיֻעָד,

בְּבוֹא מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ?


– בְּבוֹא מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ

אֲנִי לוֹ קַפּוֹטָה כָּזֹאת אֲחַיֵּט,

כָּמוֹהָ שׁוּם אִישׁ לֹא לָבַשׁ בְּשׁוּם עֵת,

לֹא “רֶבִּי” וְלֹא “בַּעַל־שֵׁם”.

אֲחַיֵּט לוֹ, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם!

מֵאַטְלַס כֻּלָּהּ, מִמֶּשִׁי כֻּלָּהּ,

וְלֹא אֶקַּח גַּם פְּרוּטָה בִּשְׁבִילָהּ,

חִנָּם הַמְּלָאכָה וְהַמֶּשִׁי.

בִּשְׁבִיל הַמָּשִׁיחַ הַכֹּל לִי כְּדַאי,

וּלְבַד שֶׁיִּקְרַב יוֹם הַיֶּשַׁע,

הַלְוַאי וְהַלְוַאי וְהַלְוָאי!


*


– וּמַה תַּעֲשֶׂה, רַבִּי כּוֹבָעָן,

בְּבוֹא אוֹתוֹ יוֹם, בְּבוֹא אוֹתוֹ זְמָן

בְּבוֹא מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ?


– בְּבוֹא מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ

אֲנִי אֲצַנֵּף לוֹ מִצְנֶפֶת כָּזֹאת,

כָּמוֹהָ שׁוּם אִישׁ לֹא זָכָה גַם לִרְאוֹת,

לֹא “רֶבִּי” וְלֹא “בַּעַל־שֵׁם”.

אֲצַנֵּף לוֹ, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם!

מִזַּנְּבוֹת שׁוּעֲלֵי־כֶסֶף כֻּלָּהּ,

וְלֹא אֶקַּח גַּם פְּרוּטָה בִּשְׁבִילָהּ,

חִנָּם הַ“סְּחוֹרָה” וְהַמְּלֶאכֶת.

בִּשְׁבִיל הַמָּשִׁיחַ הַכֹּל לִי כְּדַאי,

וּלְבַד שֶׁתִּקְרַב הַשָּׁעָה הַמְבֹרֶכֶת,

הַלְוַאי וְהַלְוַאי וְהַלְוָאי!


*


– וּמַה תַּעֲשֶׂה אַתָּה, רֶבּ דַּלְפוֹן,

בְּבוֹא אוֹתוֹ זְמָן, בְּבוֹא אוֹתוֹ יוֹם,

בְּבוֹא מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ?


– בְּבוֹא מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ

אֲנִי לוֹ מֵיטַב “בָּתַּי” אֲוַתֵּר,

כָּל בַּיִת אֲשֶׁר נַעֲנִים שָׁם יוֹתֵר,

כָּל בַּיִת, פִּתְחוֹ לֹא סוֹתֵם.

אֲוַתֵּר לוֹ, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם!

וְגַם אֲלַוֵּהוּ עַל כָּל הַפְּתָחִים,

חִנָּם אֲלַוֶּה אֶת מָשִׁיחַ רַחִים,

חִנָּם הַוִּתּוּר וְהַיֶּגַע.

בִּשְׁבִיל הַמָּשִׁיחַ הַכֹּל לִי כְּדַאי,

וּלְבַד שֶׁיִּקְרַב אוֹתוֹ רֶגַע,

הַלְוַאי וְהַלְוַאי וְהַלְוָאי!


*


– וּמַה תַּעֲשֶׂה אַתָּה, רֶבּ מַלְוֶה,

בְּבוֹא אוֹתוֹ יוֹם, הַיּוֹם הַמְקֻוֶּה,

בְּבוֹא מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ?


– אֲנִי הַלְוָאָה לוֹ אֵתֵּן הֲגוּנָה,

אָמְנָם בְּרִבִּית, בְּרִבִּית דֵּי שְׁמֵנַָה,

חַה־חַה, הוּא יָכוֹל לְשַׁלֵּם!

אֵתֵּן לוֹ, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם!

אַךְ לֹא אֲסָרֵב לְקַבֵּל, כַּמּוּבָן,

גַּם שׁוֹק שׁוֹר־הַבָּר וְרֹאשׁ לִוְיָתָן

בְּעַד טִרְחָתִי שַׁי צָנוּעַ.

בִּשְׁבִיל מָשִׁיחַ הַכֹּל לִי כְּדַאי!

אַךְ אִם גַּם לָבוֹא יִתְמַהְמֵהַּ –

יֵשׁ פְּנַאי לִי, יֵשׁ פְּנַאי לִי, יֵשׁ פְּנָאי!



הַדַּרְשָׁן

מאת

דוד שמעוני

… וּבְכֵן, רַבּוֹתַי, לְמָה הַדָּבָר,

לְמָה, רַבּוֹתַי, דּוֹמֶה הַדָּבָר?

מָשָׁל, רַבּוֹתַי, מָשָׁל לְשַׂר,

שֶׁנַּפְשׁוֹ אִוְּתָה לֶאֱכֹל בָּשָׂר.


וּמָה, לְמָשָׁל, עוֹשֶׂה הַשְּׂרָרָה

אִם נַפְשׁוֹ לֶאֱכֹל בָּשָׂר תְּאַו?

הַשַּׂר, לְמָשָׁל, אָז מַזְמִין חֲבוּרָה

לָצוּד צַיִד בְּיַעֲרוֹתָיו.


וּמִי, רַבּוֹתַי, הֵם הַמֻּזְמָנִים?

וּמִי, רַבּוֹתַי, יֵחַד בַּקָּהָל?

כָּל הַטִּפְסָרִים וְכָל הַסְּגָנִים,

וְהַגֶּנֶרָל וְהַקּוֹרְפּוֹרָל,


וְהַקָּטֵגוֹר וְהַסַּנֵּגוֹר,

הָאַסְפַּקְלָטוֹר וְהַדֵּילָטוֹר,

כָּל שַׂר וְגָדוֹל, כָּל גְּבִיר בְּעַמּוֹ,

וְגַם הַמּוֹכְסָן בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.


וְאֵיךְ, רַבּוֹתַי לַצַּיִד יוֹצְאִים?

נוֹצוֹת יְרֻקּוֹת עַל הַכּוֹבָעִים.

כָּל שַׂר וּסְגָן חָמוּשׁ וּמְזֻיָּן,

רוֹבֶה עַל כָּתֵף וְחֶרֶב בִּנְדָן.


וְכָל מִינֵי כְלֵי־זַיִן הַרְבֵּה,

מִינֵי תוֹתָחִים וּבַלִּיסְטְרָאוֹת.

וּקְהַל מְשַׁמְּשִׁים עָצוּם כָּאַרְבֶּה

תּוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָר וּבַחֲצוֹצְרוֹת.


וּכְלָבִים עַזִּים נוֹבְחִים בְּאֵימָה.

תְּרוּ־תְּרוּ, הַב־הַב, תְּרוּ־תְּרוּ, פִּיף־פַּף!

תְּקִיעוֹת וּתְרוּעוֹת, שָׁאוֹן וּמְהוּמָה.

הֵידָד! הֵידָד! נֶהֱרַג אַרְנָב!


וּבְיֶתֶר עֹז הַכְּלָבִים נוֹבְחִים,

וּבְיֶתֶר עֹז רוֹעֲמִים תּוֹתָחִים,

וַחֲרָבוֹת נוֹצְצוֹת נִשְׁלָפוֹת מִנְּדָן.

הֵידָד! הֵידָד! נֶהֱרַג שָׁפָן!


וְקוֹל הַתְּרוּעוֹת הוֹלֵךְ וָרָב:

הַבַּלִּיסְטְרָאוֹת נִכְנָסוֹת לַקְּרָב.

וְשׁוּב וְשׁוּב, וְעוֹד וְעוֹד,

הֵידָד! הֵידָד! נֶהֱרַג קִפּוֹד!


אַרְנָב וְשָׁפָן וְקִפּוֹד, רַבּוֹתַי,

הֵן חַיּוֹת חֲשׁוּבוֹת, וַדַּאי וּוַדָּאי!

חַיּוֹת חֲשׁוּבוֹת, שֶׁיֵשׁ בָּן מַמָּשׁ,

שֶׁכֵּן נִזְכָּרוֹת הֵן בַּחֻמָּשׁ.


אָמְנָם לֹא רָאִיתִי אוֹתָם בְּעֵינַי,

אֲבָל הַשְּׂרָרוֹת יוֹדְעִים בְּוַדַּאי

אַחֲרֵי מִי לִרְדֹּף וּבְמִי לִירוֹת.

חַיּוֹת עֲצוּמוֹת! חַיּוֹת אַדּירוֹת!


חַיּוֹת עֲצוּמוֹת, חַיּוֹת מֻפְלָאוֹת!

אֲבָל הַטִּרְחָה גַּם הִיא עֲצוּמָה!

כָּל זֹאת הָרְדִיפָה! כָּל זֹאת הַמְּהוּמָה!

וְהַהוֹצָאוֹת!? וְהַהוֹצָאוֹת?!


אֲבָל, רַבּוֹתַי, אֲבָל, יְהוּדִים,

הֵן כֻּלְּכֶם יוֹדְעִים, הֵן כֻּלְּכֶם מוֹדִים,

כִּי אֵין בַּעַל־חַי כְּשׁוֹר הַבָּר,

וְכִי לִבְשָׂרוֹ לֹא יִשְׁוֶה שׁוּם בָּשָׂר!


הֵן לְעֻמָּתוֹ הָאַרְנָב – לֹא כְלוּם!

וְשָׁפָן וְקִפּוֹד כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם!

וּמִי זוֹכֶה לְשׁוֹר הַבָּר?

זוֹכֶה יְהוּדִי כָּשֵׁר וְיָשָׁר!


וְלֹא טִרְחָה וְלֹא הוֹצָאוֹת,

וְלֹא תוֹתָחִים ובַלִּיסְטְרָאוֹת.

רַק קְרִיאַת־שְׁמַע, צִיצִית וּתְפִלִּין,

וּקְצָת מִשְׁנָיוֹת וּפֶרֶק תְּהִלִּים,


וּקְצָת צְדָקָה לִיהוּדִי נִצְרָך…

אַגַּב, נִצְרָך גָּדוֹל גַּם אֲנִי…

גַּם אֲנִי, לֹא עֲלֵיכֶם, עָנִי מְדֻכְדָּךְ,

וְיֵשׁ לִי שָׁלֹשׁ בָּנוֹת לְהַשִּׂיא…


וּבְכֵן, רַבּוֹתַי, אִמְרוּ, רַבּוֹתַי:

לִהְיוֹת יְהוּדִי – הַאִם לֹא כְדַאי?



חֲלוֹמוֹ שֶׁל רֶבּ טוּבְיָה

מאת

דוד שמעוני

שָׁקַע רֶבּ טוּבְיָה הַמְלַמֵּד בִּתְנוּמָה

וּבַת־צְחוֹק אֶת פָּנָיו תַּזְרִיחַ.

תָּמֵהַּ מְאֹד רֶבּ טוּבְיָה הַמְלַמֵּד:

הֲבָאוּ יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ?

שֶׁכֵּן הוּא רוֹאֶה עִנְיָנִים נִפְלָאִים,

וְטוֹב לוֹ כָּל־כָּךְ וְנָעִים:


רֶבּ דֹב הַשַּׁדְכָן מְדַבֵּר נִכְבָּדוֹת

בְּשֶׂרֶלֶ’ה הַמִּזְדַּקֶּנֶת.

הֵן זֹאת נְשָׁמָה יְקָרָה וּטְהוֹרָה,

אֲבָל בְּעָנְיָהּ מִתְנַוֶּנֶת.

אֲהָהּ, לֵב טוּבְיָה לְבִתּוֹ מֶה הָמָה,

לְשֶׂרֶלֶ’ה לֹא־רֻחָמָה.


וּפֶתַע יֶשְׁנָהּ נְדֻנְיָה! וְהַרְבֵּה!

אָמְנָם אֵיךְ קָרָה זֶה הַפֶּלֶא?

יֶשְׁנָהּ נְדֻנְיָה וְיֶשְׁנוֹ גַם חָתָן!

חָתָן מְצֻיָּן מְצַפֶּה לָהּ.

וְלֹא יַעַבְרוּ כַמָּה שָׁבוּעוֹת

וְיַעֲמִידוּ אַרְבָּעָה כְלֻנְסָאוֹת.1


מוֹסִיף רֶבּ טוּבְיָה הַמְלַמֵּד לְנַמְנֵם

וְאוֹר עַל פָּנָיו זָרוּעַ:

מַה טּוֹב, כִּי יוּכַל מֵעַתָּה לִתְמֹךְ

בִּבְנוֹ, הָעִלּוּי הַיָּדוּעַ,

הַלּוֹמֵד בַּיְשִׁיבָה, בָּעִיר הָרְחוֹקָה,

בְּעֹנִי גָדוֹל וּמְצוּקָה.


הַאִם זֶה יָאֶה, כִּי “יֹאכַל יָמִים”,

וְעַל בָּתִּים זָרִים יָנוּעַ?

מֵעַתָּה יְשַׁגֵּר לוֹ רֻבָּל תָּמִים

בְּכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ.

מֵעַתָּה יִלְמַד תּוֹרָה בִּרְוָחָה

וְיִגְדַּל וְיִהְיֶה לִבְרָכָה.


מוֹסִיף רֶבּ טוּבְיָה הַמְלַמֵּד לְנַמְנֵם

וְעַל פָּנָיו נְהָרָה נוֹהֶרֶת.

הַיּוֹם חֲמִשִּׁי בְשַׁבָּת, וּבְכָל זֹאת

אֵין אִשְׁתּוֹ חַיָּיו מְמָרֶרֶת.

לְצָרְכֵי הַשַּׁבָּת כְּבָר נָתַן לָהּ אֶתְמוֹל,

לְדָגִים וּלְבָשָׂר וְלַכֹּל.


וְאַף־עַל־פִּי־כֵן – הִיא בָאָה! הִיא בָאָה!

אֶל לִבּוֹ דְּאָגָה מִתְגַנֶּבֶת.

אֲבָל הוּא רוֹאֶה פַרְצוּפָהּ הַמְחַיֵּךְ,

וּמִיָּד דַּעְתּוֹ מִתְיַשֶּׁבֶת.

טוּבְיָה – הִיא אוֹמְרָה בְּקוֹל טוֹב וּמֵיטִיב –

אוּלַי אֶת גְּרוֹנְךָ קְצָת תַּרְטִיב?


"גְּרוֹנְךָ בְּוַדַּי כְּבָר נִחַר מִצְּרִיחוֹת

עִם זֹאת הַחֶבְרָה הַצּוֹהֶלֶת.

אוּלַי רְצוֹנְךָ כּוֹס עֻלְשִׁין בְּחָלָב,

וְגַם רְקִיק־שֶׁמֶן מִסֹּלֶת?

חַיֶּיךָ, הִרְבֵּית לְהִתְעַנּוֹת,

מֻתָּר לְךָ גַּם לֵיהָנוֹת".


סוֹבֵב־הוֹלֵךְ רֹאשׁ רַבִּי טוּבְיָה

מֵרֹב הַתַּעְנוּג וְהָאֹשֶׁר:

"אִם פַּעַם כָּעַסְתִּי עַל פְּלוֹנִיתִי –

הָיָה זֶה לֹא מֵהַיֹּשֶׁר.

אִשָּׁה צִדְקָנִית! וְרַק הַצָּרוֹת

מִלְּאוּ אֶת לִבָּה מְרוֹרוֹת".


וְהוּא מְמַלְמֵל בִּמְבוּכָה: "כּוֹס עֻלְשִׁין?

אַךְ כְּלוּם לְרוֹטְשִׁילְד הָיִינוּ?

עֻלְשִׁין בְּחָלָב וְתוּפִין וְכֻלֵּי –

רַק בְּשָׁבוּעוֹת בָּא אֶל פִּינוּ.

מַאַכְלֵי־חָלָב אָז מִצְוָה לֶאֱכֹל…

אַךְ סְתָם… לְפִתְאוֹם… בְּיוֹם חֹל???


אַךְ, מֵילָא… אוֹמְרָה אַתְּ: עֻלְשִׁין? יְהֵא כָךְ!

אַךְ שְׁבִי נָא וְאַל תַּעֲבֹרִי…

אֶשְׁתֶּה, אַךְ בִּתְנַאי שֶׁגַּם אַתְּ תִּטְעֲמִי!

אָכֵן זֶה שִׁקּוּי! הַצִּיקוֹרִי!

עוֹד מִשָּׁבוּעוֹת טַעֲמוֹ בִי! לֹא מָשׁ!

מְחַיֶּה נְפָשׁוֹת מַמָּשׁ!"


טוֹעֵם רֶבּ טוּבְיָה וְלוֹגֵם בִּמְתִינוּת

וְכֻלּוֹ מִתְמוֹגֵג מִנַּחַת.

אֲבָל מֵהֵיכָן מְרִירוּת זוֹ צוֹרְבָה?

מֵהֵיכָן זוֹ אֵשׁ מִשַּׁחַת?

הֵקִיץ רֶבּ טוּבְיָה מִמְּרִירוּת הָאֵשׁ,

הֵקִיץ וְהִתְחִיל מִתְעַטֵּשׁ.


מִתְעַטֵּשׁ רֶבּ טוּבְיָה. מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן

מְחַיְּכִים תַּלְמִידָיו, צֹאן הַקֹּדֶשׁ.

בִּזְמַן תְּנוּמָתוֹ בְּטַבַּק־הֲרָחָה

מִלְּאוּ נְחִירָיו בְּגֹדֶשׁ.

מִתְעַטֵּשׁ רֶבּ טוּבְיָה, מִתְעַטֵּשׁ, מִתְעַטֵּשׁ,

עַד כִּי סוֹף־סוֹף הִתְאוֹשֵׁשׁ.


אֲבָל לְתִמְהוֹן הַ“שְּׁקָצִים” הַמְחַכִּים

יָדוֹ לָרְצוּעָה לֹא נִשְׁלַחַת.

מֵרֹב מְתִיקוּת הַחֲלוֹם הַנִּפְלָא

בַּת־צְחוֹק עַל פָּנָיו עוֹד זוֹרַחַת.

חֲלוֹם שֶׁכָּזֶה מְדֻשַּׁן־הֲנָאָה

הוּא עוֹד בְּחַיָּיו לֹא רָאָה!



  1. “ארבעה כלונסאות” – כנוי לחופה בלשון העם.  ↩


הַ"מּוֹסֵר"

מאת

דוד שמעוני

1


– אוּלַי תֹּאמַר, מְכֻבָּדִי,

בַּמָּה עוֹסֵק רֶבּ יְהוּדִי?

אֱמֹר נָא וּבָאֵר…


– "אַל נָא תִהְיֶה פָּזִיז כַּחֵץ,

אַל נָא תִהְיֶה דּוֹחֵק הַקֵּץ,

כַּתַּר נָא לִי זְעֵיר.

אֵינִי חַיָּט, אֵינִי סַנְדְּלָר,

אֵינִי בַלָּן, אֵינִי סַפָּר,

וְגַם אֵינֶנִּי חֶנְוָנִי,

וּבְוַדַּאי לֹא רַב אֲנִי…"


– אִם כֵּן, אֱמֹר, מְכֻבָּדִי,

בַּמָּה עוֹסֵק רֶבּ יְהוּדִי??

אֱמֹר נָא וּבָאֵר…


– "אַל נָא תִהְיֶה פָּזִיז כַּחֵץ,

אַל נָא תִהְיֶה דּוֹחֵק הַקֵּץ,

כַּתַּר נָא לִי זְעֵיר…

אֵינִי מוֹהֵל, אֵינֶנִּי מְלַמֵּד.

אֵינִי שַׁדְּכָן, אֵינִי חַזָּן,

וּבְוַדַּאי אֵינִי דַיָּן…"


– אֲבָל סוֹף־סוֹף, מְכֻבָּדִי,

בַּמָּה עוֹסֵק רֶבּ יְהוּדִי???

אֱמֹר אֵפוֹא, בָּאֵר!


– אַל נָא תִהְיֶה פָּזִיז כַּחֵץ,

אַל נָא תִהְיֶה דּוֹחֵק הַקֵּץ,

כַּתַּר נָא לִי זְעֵיר…

לִי חֹטֶם יֵשׁ, בּוֹ אֲרַחְרַח

אֶת כָּל עָכֹר וְאֶת כָּל זַךְ…

וְאִם רַק אֲעַקֵּם חָטְמִי

מִיָּד מֻקְטָר־מֻגָּשׁ לִשְׁמִי,

מִיָּד אֵלַי יוֹבִילוּ שַׁי,

שֶׁאִם לֹא כֵן יָעוּף “נְיָר”,

“נְיָר” יָעוּף אֶל כְּבוֹד הַשַּׂר…

הַאִם לְךָ לֹא דַי?

הֵבַנְתָּ בְּוַדַּאי…"


– עַכְשָׁיו הֵבַנְתִּי, נִכְבָּדִי,

בַּמָּה עוֹסֵק רֶבּ יְהוּדִי…

אֲבָל עַכְשָׁיו אֶדְחַק הַקֵּץ,

עַכְשָׁיו עֲנֵה לִי חִישׁ כַּחֵץ:

מָתַי יִתְלוּךָ עַל הָעֵץ?

הַלְוַאי, לֹא בִמְאֻחָר:

אִם לֹא הַיּוֹם – מָחָר!



  1. “מוסר” – כנוי למלשין בלשון העם  ↩


עֵשָׂו

מאת

דוד שמעוני

כָּתוּב: “יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו”,

אֲבָל לֹא יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֵשָׂו,

וּכְאָז אֶשְׁאַג, עֵת לַפְּדוּת אֶשְׁאַף:

“הַצִּילֵנִי־נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו!”


עֵת רָעֵב אֲשׁוֹטֵט, מְעֻנֶּה וּמְדֻכְדָּךְ,

בְּבוּז יְחָרְפֵנִי: “קַבְּצָן מְלֻכְלָךְ!”

אַךְ אִם בֶּעָמָל אֵחָלֵץ מִמְּצוּקָה,

שִׁנָּיו יַחֲרֹק: “מוֹצֵץ־דָּם, עֲלוּקָה!”


אִם רֶשַׁע תַּעֲלוּלָיו בִּדְמָמָה אֶשָּׂא,

יִלְעַג לִי, יִירַק בִּי: “תּוֹלַעַת נִמְאָסָה!”

אַךְ מִכְּאֵב אִם אֶפְרֹץ בִּתְלֻנָּה מָרָה,

“חָצוּף, עַז־פָּנִים!” – יַשְׁמִיעַ גְּעָרָה.


אִם בְּאַרְבַּע אַמּוֹת אֶסְתַּגֵּר בַּלָּאט,

“שׂוֹנֵא אָדָם” – יִקְרָא לִי – “אוֹיֵב הַזּוּלָת!”

אַךְ קְצָת אֲוִיר־מֶרְחָק כִּי אֶשְׁאַף – יַרְעִים קוֹל:

“הִנֵּה הוּא זוֹמֵם לִבְלֹעַ אֶת הַכֹּל!”


שָׁלוֹם כִּי אֲדַבֵּר לַקָּרוֹב וְלָרָחוֹק,

“מוּג־לֵב וְחַנְּפָן!” – לִי יִצְחַק צָחוֹק.

אַךְ מַהֲלֻמָּה כִּי אַנְחִית עַל אוֹכֵל בְּשָׂרִי,

יִשְׁאַג בְּחָרוֹן: “רוֹצֵחַ אַכְזָרִי!”


אוּלַי עֵת מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ יָבוֹא,

גַּם אָחִי עֵשָׂו יַהֲפֹךְ לְבָבוֹ,

אֲבָל עַד בּוֹא הַיּוֹם הַנִּכְסָף –

הַצִּילֵנִי־נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו!



יוֹנָתִי

מאת

דוד שמעוני

יוֹנָתִי הַדְּווּיָה! יוֹנָתִי הַסְּחוּפָה!

סַעַר עַז יֶהֶדְפָהּ, נֵץ אַכְזָר יִרְדְּפָהּ,

אַךְ בְּאֹמֶץ וָעֹז, אֶל בֵּיתָהּ נִכְסָפָה,

לַשּׁוֹבָךְ הָרָחוֹק תְּכַוֵּן מְעוּפָהּ.


הַשּׁוֹבָךְ הָרָחוֹק – רַק אֵלָיו תְּשׁוּקָתָהּ,

רַק אֵלָיו הִיא תִשְׁאַף מְחוּצָה וּמְרוּטָה,

וּבַדֶּרֶךְ לִמְחוֹז תְּשׁוּקָתָהּ לוֹהֲטָה

גַּם יַמִּים, גַּם צִיּוֹת לֹא יַפְחִידוּ אוֹתָהּ.


הִיא צִיּוֹת מְגַמְּאָה, הִיא צוֹלַחַת יַמִּים,

וְאִם גַּם בַּשִּׁבְיָה לָהּ אָרְכוּ הַיָּמִים,

זֵכֶר קַן־יַלְדוּתָהּ בְּלִבָּהּ הַתָּמִים

בְּאוֹן־פֶּלֶא נֶחְרַת לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.


רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! שִׂים־נָא לֵב לַיּוֹנָה,

שִׂים־נָא לֵב: מֶה עָצוּם, מַה מֻּפְלָא זִכְרוֹנָהּ!

וְעָלָיו אֱמוּנָה וְעָלָיו מְעֻנָּה

לַשּׁוֹבָךְ הָרָחוֹק הִיא שׁוֹמְרָה אֵמוּנָהּ!


רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! זְכֹר אֵפוֹא גַּם אַתָּה

שְׁבוּעָתְךָ לַיּוֹנָה הַלֵּאָה, הַמְּרוּטָה!

בְּנֵה קִנָּהּ הֶחָרֵב, אַף אַמֵּץ אֶבְרָתָהּ

וּבְשָׁלוֹם וּבְשָׂשׂוֹן הֲשִׁיבָהּ אֶל בֵּיתָהּ!



לִסְלִיחוֹת

מאת

דוד שמעוני

כְּבָר כָּלָה קַיִץ, עָבַר קָצִיר,

וּבַבַּיִת אֵין קֶמַח, בָּרֶפֶת אֵין חָצִיר,

וְרוּחוֹת הַחֹרֶף מְמַשְׁמְשׁוֹת וּמְגִיחוֹת.

הוֹי שִׁמְעוּ, יְהוּדִים, לַקּוֹל הַקּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לִסְלִיחוֹת!


כְּבָר נִשְׁמַע קוֹל שׁוֹפָר, כְּבָר בָּא אֱלוּל,

וְאֵין עֵז בַּדִּיר, וְאֵין עוֹף בַּלּוּל,

וְהַגַּג פָּרוּץ לִשְׁלָגִים וּלְרוּחוֹת.

הוֹי שִׁמְעוּ, יְהוּדִים, לַקּוֹל הַקּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לִסְלִיחוֹת!


אֵין כּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם, נֵרִי עֲרִירִי,

וְהָרוּחַ סוֹעֵר וּמְכַבֶּה אֶת נֵרִי,

וְהַדֶּרֶך כֻּלָּהּ בּוֹרוֹת וְשִׁיחוֹת.

הוֹי שִׁמְעוּ, יְהוּדִים, לַקּוֹל הַקּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לִסְלִיחוֹת!


הָעוֹלָם אָפֵל, שָׁקוּע בַּשֵּׁנָה,

תִּקְרָא לוֹ, תִּצְעַק לוֹ – תְּשׁוּבָה אֵינָה.

רַק הָרוּחַ נוֹהֵם בִּיבָבוֹת וּגְנִיחוֹת.

הוֹי שִׁמְעוּ, יְהוּדִים, לַקּוֹל הַקּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לִסְלִיחוֹת!


מֻתָּר לוֹ לִישֹׁן, לָעוֹלָם הֶעָלוּט,

לִישֹׁן בִּמְנוּחָה – אֵינוֹ בַּגָּלוּת!

אַךְ אָנוּ – לֹא לָנוּ לֵיל מְנוּחוֹת!

הוֹי שִׁמְעוּ, יְהוּדִים, לַקּוֹל הַקּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לִסְלִיחוֹת!



בַּשּׁוֹפָר יִתָּקֵעַ...

מאת

דוד שמעוני

בַּשּׁוֹפָר יִתָּקֵעַ

וּמִי אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ?

הָעוֹלָם שׁוֹמֵעַ – וּמִזְדַּעְזֵעַ

"תְּרוּ־תְּרוּ, תְּרוּ־תְּרוּ! תְּרוּ־תְּרוּ, תְּרוּ־תְּרוּ!

מִיּוֹם הַדִּין פַּחֲדוּ וְיִרְאוּ!

אִמְרוּ ‘עַל חֵטְא’ וּבִתְשׁוּבָה חִזְרוּ!


בַּשּׁוֹפָר יִתָּקֵעַ. הַיָּמִים מִתְקַצְּרִים.

רוּחוֹת הוֹמִים. הַשְּׁחָקִים אֲפֹרִים,

וְסִיעוֹת סִיעוֹת עָפוֹת צִפֳּרִים:

"עָזַבְנוּ קִנֵּינוּ וְלָעוּף הִגְבַּהְנוּ,

הַשּׁוֹפָר קְרָאָנוּ וְהִנֵּה בָאנוּ –

שָפְטֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, אִם לְךָ חָטָאנוּ…"


בַּשּׁוֹפָר יִתָּקֵעַ. חָלַף קֵיץ הַחֶמֶד.

עַל שְׂפַת הַנַּחַל עֲרָבָה מִתְעַגֶּמֶת

וּמִן הַמְּצוּלָה הַדָּגָה מִתְרוֹמֶמֶת:

"אָמְנָם בַּמַּעֲמַקִּים חֶלְקֵנוּ שָׁפַר,

אֲבָל כִּי שָׁמַעְנוּ קוֹל שׁוֹפָר –

לְמַעְלָה עָלִינוּ נְכוֹנִים לַגְּזָר…"


בַּשּׁוֹפָר יִתָּקֵעַ. הָעֵצִים מִתְעַרְטְלִים.

בְּעֶצֶב תְּרַשְׁרֵשׁ שַׁלֶּכֶת הֶעָלִים;

מִקֹּר וּמִפַּחַד רוֹעֲדִים זַלְזַלִּים:

"כִּי שָׁמַעְנוּ קוֹל שׁוֹפָר – אַדְרוֹתֵינוּ הִשְׁלַכְנוּ,

גְּלוּיִים לְפָנֶיךָ עוֹמְדִים פֹּה אֲנַחְנוּ,

וְאִם חָטָאנוּ, יוֹצְרֵנוּ, מְחַל נָא וּסְלַח נָא!"


בַּשּׁוֹפָר יִתָּקֵעַ. יְהוּדִים, הַאֲזִינוּ!

כַּצִּפֹּר וְכַדָּג הֵן הֶפְקֵר הָיִינוּ,

וְכָעֵץ כָּל נָבָל וְעַוָּל יִכְרְתֵנוּ.

לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה נֵצֵא נָא חוֹצֵץ,

וְהַמְרַחֵם עַל צִפֹּר וְעַל דָּג וְעַל עֵץ

יִכְתְּבֵנוּ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ…



יֵשׁ תַּעֲנִית...

מאת

דוד שמעוני

יֵשׁ תַּעֲנִית וְיֵשׁ תַּעֲנִית…

יֵשׁ תַּעֲנִית שֶׁדּוֹקְרָה כַּחֲנִית,

וְיֵשׁ תַּעֲנִית רְחִימָה, לוֹטְפָנִית.

אֲנִי יְהוּדִי הַמְחַיֵּט בַּכְּפָרִים

וְכָל עִסּוּקִי עִם גּוֹיִים נִבְעָרִים,

אַךְ כָּל הַצּוֹמוֹת עַל־יָדַי נִשְׁמָרִים.


הִנֵּה צוֹם גְּדַלְיָה. עוֹד תְּפִלּוֹת וּתְקִיעוֹת

שֶׁל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה בְּקִרְבִּי הוֹמִיּוֹת,

אַךְ כְּבָר לַכְּפָרִים אֲכַוֵּן הַפְּסִיעוֹת.

– “בָּא סְרוֹלִיק!” – שְׂמֵחִים לִקְרָאתִי הַלָּקוֹחוֹת.

הֵן כְּבָר מְנַשְּׁבוֹת שֶׁל חֹרֶף רוּחוֹת

וְיֵשׁ לְתַקֵּן וּלְהַטְלִיא וּלְאַחוֹת.


אַךְ כָּאן יִסּוּרַי־עִנּוּיַי מַתְחִילִים,

אַךְ כָּאן מַתְחִילִים הַפְצָרוֹת, שִׁדּוּלִים:

"הוֹי סְרוֹלִיק, אַל־נָא אֶת פָּנֵינוּ תַכְלִים.

מַדּוּע קְצָת יַ"ש, אָח חָבִיב, לֹא תִלְגֹּם?

טְעַם וְקַנַּח בְּבֻלְבּוּס וּבִצְנוֹן.

הֲרֵי אֵין ‘טְרֵפָה’ כָאן וְאֵין שׁוּם עָווֹן".


וּבְהֲשִׁיבִי לָהֶם: “צוֹם לִי הַיּוֹם!”,

יַתְחִילוּ לַחְקֹר כָּל פְּרָטָיו שֶׁל הַצּוֹם,

וְלֵךְ וְהַסְבֵּר לָהֶם כָּל זֶה עַד תֹּם!

“וּמִי הוּא הָיָה ‘צוֹם גְּדַלְיָה’ דִידָן?”

“וּמָה הַנִּסִּים שֶׁהֶרְאָה בָּעוֹלָם?”

וְהֵן גַּם אֲנִי, גַּם אֲנִי לֹא לַמְדָּן!


אֲבָל יוֹם כִּפּוּר – יוֹם כֻּלּוֹ מַחְמַדִּים!

יוֹשֵׁב אָנֹכִי בֵּין אַחִים יְהוּדִים,

בּוֹכֶה עִם אַחַי, עֲנִיִּים מְרוּדִים…

“אֶנְקַת מְסַלְּדֶיךָ”, “אִמַּצְתָּ עָשׂוֹר” –

עֲשׂוּיָה כָל מִלָּה אֶת הַלֵּב לִשְׁבֹּר!

וְאֵין כָּאן קֻשְׁיוֹת שֶׁל אִיבַן וְיֶגּוֹר…


וְשׁוּב תַּעֲנִית: עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת.

וְשֶׁלֶג וָקֶרַח. וְרוּחַ חוֹבֵט.

אַךְ כָּל עוֹד יֵשׁ כֹּחַ – הֲרֵינִי עוֹבֵד.

אוֹמֵר לִי סְטֵיפָן וּמַטְרֵינָה אוֹמְרָה:

"אַחַא רְחִימָא, הֵן תִּקְפָּא מִקָּרָה!

חַמֵּם קְצָת גּוּפְךָ בַּטִּפָּה הַמָּרָה!"


וּבַהֲשִׁיבִי לָהֶם: “צוֹם לִי הַיּוֹם!”,

יַתְחִילוּ לַחְקֹר כָּל פְּרָטָיו שֶׁל הַצּוֹם,

וְלֵךְ וְהַסְבֵּר לָהֶם כָּל זֶה עַד תֹּם!

“וּמַה ‘עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת’ זֶה עָשָׂה?”

הֲטוֹב לִבְרִיאוּת הוּא אוֹ לְפַרְנָסָה?"

וְהֵן גַּם מִמֶּנִּי נֶעְלַם דָּא וְהָא…


וְכֵן בְּתַעֲנִית אֶסְתֵּר, וְכֵן גַּם

בְּשִׁבְעָה־עָשָׂר בְּתַמּוּז – אֶעֱגַם:

הַסְבֵּר לְוַסִּיל כָּל דָּבָר וּפִתְגָּם!

אֲבָל בְּתִשְׁעָה בְּאָב – רְוָחָה!

הֵן אָז לַכְּפָרִים לֹא אֵצֵא לִמְלָאכָה.

בְּתִשְׁעָה בְּאָב – רַק בְּכִי וַאֲנָחָה!


וּבֵין יְהוּדִים דִּמְעוֹתַי נִגָּרוֹת,

בְּבֵית־הַתְּפִלָּה וּבְבֵית־הַקְּבָרוֹת,

עַל חֻרְבַּן הַמִּקְדָּש וְעַל הַצָּרוֹת!

בְּתִשְׁעָה בְּאָב כִּבְיוֹם כִּפּוּרִים

יֵשׁ טַעַם גַּן־עֵדֶן בִּבְכִי תַמְרוּרִים

בֵּין אַחִים־יְהוּדִים סְגוּפִים וּשְׁבוּרִים…


יָדַעְתִּי כִּי בְּבוֹא, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם,

מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ – הַצּוֹמוֹת הָהֵם

כֻּלָּם יְבֻטְּלוּ, וְרַק יִתְקַיֵּם

צוֹם יוֹם כִּפּוּר הַקָּדוֹשׁ וְהַנִּשְׂגָּב…

וַחֲבָל לִי מְאֹד עַל תִּשְׁעָה בְּאָב –

מְאֹד וּמְאֹד נִקְשַׁרְתִּי אֵלָיו…


אַךְ יָבוֹא־נָא, יָבוֹא־נָא מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ!

אַי־אַי, אַי־אַי… “בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ”…

אַי־אַי, אַי־אַי… “וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ”…

וּמֵהַגָּלוּת הַשְּׁחוֹרָה נִפָּטֵר…

אָז – אֵין לִיהוּדִי לְהִתְפַּנֵּק בְּיוֹתֵר –

אָז גַּם עַל תִּשְׁעָה־בְּאָב אֲוַתֵּר…



הַנֵּר

מאת

דוד שמעוני

– תְּנִי לִי, אִמָּא, פְּרוּטָה, תְּנִי פְרוּטָה לִי מַהֵר,

פֶּן יִכְעַס הָרַבִּי, אִם לָבוֹא אֲאַחֵר,

פֶּן יַחְשֹׁב הָרַבִּי, כִּי שִׂחַקְתִּי בַּחוּץ,

תְּנִי מַהֵר לִי פְּרוּטָה וְלַחֶדֶר אָרוּץ.


– לְשֵׁם מַה לְּךָ, בְּנִי, נְחוּצָה הַפְּרוּטָה?

הַפְּרוּטָה הִיא אָמְנָם רַק מַטְבֵּעַ פְּחוּתָה,

וְאוּלָם הֵן תֵּדַע מַה יִּיבַש בִּי מֹחִי,

עַד כִּי זֹאת הַפְּרוּטָה מַרְוִיחָה אָנֹכִי.


– אַךְ הֵן, אִמָּא, תֵּדְעִי, כִּי לֹא קַיִץ עַתָּה,

כִּי הַקַּיִץ חָלַף וְהַחֹרֶף אָתָא.

כְּלוּם, אִמִּי, לֹא תֵדְעִי, חֲכָמָה שֶׁכָּמוֹךְ,

כִּי הַיּוֹם כְּבָר קָצָר וְהַלַּיְלָה אָרֹךְ?


– וּבְכֵן, מַה בְּכָךְ, בְּנִי, שֶׁכְּבָר חֹרֶף כַּיּוֹם?

הַאִם דֹּב גְּדוֹל־פַּרְוָה מֵת בַּיַּער פִּתְאֹם,

וְרַעְיוֹן בִּלְבָבְךָ, בֵּן יַקִּיר לִי, עָלָה

בַּפְּרוּטֹנֶת לִקְנוֹת זוֹ פַּרְוָה מְעֻלָּה?


הֵן יוֹדֵעַ אֵלִי, הֵן שַׂהֲדִי בַּמְרוֹמִים,

מַה בּוֹכֶה בִי לִבִּי בְּלֵילוֹת וְיָמִים

עֵת אֶרְאֶה מַלְבּוּשְׁךָ שֶׁכֻּלּוֹ חוֹר עַל חוֹר,

וְגוּפְךָ הַצָּנוּם מְרַטֵּט מֵהַקֹּר…


– לֹא אִירָא מֵהַקֹּר! מֵהַקֹּר לֹא אִירָא…

מְחַמֶּמֶת אוֹתִי אִשָּׁהּ שֶׁל תּוֹרָה,

וְחֹם הֲוָיוֹת דְּאַבַּיֵּי וְרָבָא

הוּא גָדוֹל מֵחֻמָּם שֶׁל מְעִיל וּפַרְוָה.


– אִם כֵּן לָמָּה לְךָ הַפְּרוּטֹנֶת דְּרוּשָׁה?

הֲתֹאמַר לְתַבֵּל בָּהּ הַפַּת הַיְבֵשָׁה?

לְתַבֵּל אֶת הַפַּת בְּחֶמְאָה עֲדִינָה,

בְּשֻׁמָּן שֶׁל אַוָּז, בְּנַקְנִיק אוֹ גְבִינָה?


אַךְ הֵן שׁוּם חֶנְוָנִי בַּמַּטְבֵּעַ הַדָּל

לֹא יִתֵּן לְךָ, בְּנִי, שׁוּם מַמָּשׁ שֶׁל מַאֲכָל…

וְיוֹדֵעַ אֵלִי, בַּמְּרוֹמִים שַׂהֲדִי,

מָה אֶבְכֶּה עֵת אֶרְאֶה רְזוֹנוֹ שֶׁל יַלְדִּי…


– מֵרָעָב לֹא אִירָא! לֹא אִירָא מֵרָעָב!

הַתּוֹרָה תַשְׂבִּיעֵנִי גַּם דְּבַשׁ גַּם חָלָב!

אַךְ אֶקְנֶה בַפְּרוּטָה נֵר־שֶׁל־חֵלֶב זָעִיר,

וּבַלֵּיל הָאָפֵל הַגְּמָרָא לִי יָאִיר.


– הֵא פְּרוּטָה, יַקִּירִי, וְהִנֵּה עוֹד פְּרוּטָה!

וַאֲנִי הַטִּפְּשָׁה, הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה,

לֹא הֵבַנְתִּי עַד כֹּה, כִּי פְּרוּטָה לוֹ דְרוּשָׁה

בִּשְׁבִיל נֵר לְלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.


וְיָאִיר לְךָ, בְּנִי, זֶה נֵר־חֵלֶב זָעִיר

כִּמְנוֹרַת הַזָּהָב בְּאוֹר זַךְ וּבָהִיר,

כָּאוֹרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִדְלַקְתָּ עַתָּה

בַּנְּשָׁמָה הַדַּלָּה שֶׁל אִמְּךָ הַפְּשׁוּטָה.



כּוֹרֵה הַזָּהָב

מאת

דוד שמעוני

יֵשׁ זָהָב גַּם בְּזֹאת עֲיָרַת־הָרָעָב,

גַּם בְּזֹאת עֲיָרָה עֲנִיָּה יֵשׁ זָהָב,

עַל רָעָב לְבַדּוֹ עֲיָרָה לֹא תִחְיֶה,

יֵשׁ זָהָב בָּהּ לָרֹב, וַאֲנִי הַכּוֹרֶה.


בַּקָּצֶה שֶׁל הָעִיר הַקְּטַנָּה, הַדַּלָּה,

נַחַל קָט אַט זוֹרֵם בְּהֶמְיָה קַלִּילָה,

וְעַל שְׂפַת הַנַּחְלוֹן בַּקָּצֶה שֶׁל הָעִיר

חוֹל צָהֹב מִתְנוֹצֵץ, חוֹל זָהָב לְמַכְבִּיר.


שְׂפַת הַנַּחַל שְׁקֵטָה. אֵין עוֹבְרִים וְשָׁבִים.

רַק צִפֹּר תְּצַפְצֵף בֵּין עַנְפֵי עֲרָבִים,

וְדָגִיג לִפְעָמִים בְּשִׁכְשׁוּךְ יִתְרוֹמָם

עַל הָרְאִי הַמְלֻטָּשׁ שֶׁל הַנַּחַל הַנָּם.


וַאֲנִי שָׁם עוֹמֵד, אָנֹכִי לְבַדִּי,

וְיוֹרֵד וְעוֹלֶה הַמַּעְדֵּר בְּיָדִי.

אֶת עַפְרוֹת הַזָּהָב אֲנִי חֶרֶשׁ כּוֹרֶה,

וְאֵין אִישׁ מְקַנֵּא, וְאֵין אִישׁ מִתְחָרֶה.


אֶת קְרוֹנִי הַקָּטֹן, הָרָתוּם לְסוּסוֹן

(לֹא הַרְבֵּה הוּא אוֹכֵל, וְלֹא רַב בּוֹ הָאוֹן),

אֶטְעֲנָה בְּחוֹל פָּז, עַד כַּמָּה שֶׁיּוּכַל

לְשֵׂאתוֹ זֶה סוּסִי, הַקָּטָן וְהַדָּל.


אָז אֶתְחַב, כַּקִּלְשׁוֹן בַּתְּבוּאָה, מַעְדְּרִי

בַּגָּדִישׁ שֶׁל הַחוֹל, וְאוֹבִיל אוֹצָרִי

אֶל עִירִי הַקְּטַנָּה. וּבְלִי עַיִן רָעָה,

יֵשׁ רַבִּים מִתְאַוִּים לַסְּחוֹרָה הַנָּאָה.


לֹא אַרְבֶּה בִמְחִירָהּ. בִּפְרוּטָה קְטַנְטַנָּה

כָּל קוֹנֶה מְקַבֵּל עֲרֵמָה הֲגוּנָה

שֶׁל עֲפַר הַזָּהָב, בּוֹ יַצַּע וְרִפַּד

הֶחָצֵר שֶׁל בֵּיתוֹ בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת.


וְאִם גַּם בְּבֵיתוֹ הָרִצְפָּה מֵעָפָר,

יְכַסֶּה הָרִצְפָּה בְּחוֹל פָּז, וְשָׁפַר

אָז הַבַּיִת מְאֹד, כְּבִשְׁטִיחַ־פְּאֵר,

וְאֶת יֶתֶר הַחוֹל בֶּחָצֵר יְפַזֵּר.


לֹא גָדוֹל הוּא שְׂכָרִי מֵעִסְקֵי הַזָּהָב,

רַק לַשְׁקִיט הַצָּמָא, רַק לִשְׁבֹּר הָרָעָב,

אַךְ יִרְחַב בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת לְבָבִי,

עֵת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה טוֹפְפָה עַל זְהָבִי.


עֵת שְׁלֵווֹת וּנְקִיּוֹת מַזְהִיבוֹת חֲצֵרוֹת,

וְשַׁבָּת הַמַּלְכָּה בְּפָנִים נוֹהֲרוֹת

עַל שְׁטִיחֵי הַזָּהָב טוֹפְפָה, צוֹעֲדָה,

וּנֶהֱנֵית וּשְׂמֵחָה שֶׁהַכֹּל לִכְבוֹדָהּ.


וּמִי לִי אָז יִדְמֶה, עֵת בְּבֵית הַתְּפִלָּה

מְרֻחָץ וּמְצֻחְצָח פְּנֵי שַׁבָּת אֲקַבְּלָה:

"בּוֹאִי בְשָׁלוֹם, עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ,

גַּם בְּרִנָּה וּבְצָהֳלָה!"

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
המלצות על הכותר או על היצירות הכלולות
0 קוראות וקוראים אהבו את הכותר
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.