רקע
יעקב שטיינברג
עֵץ הַדֻּבְדְּבָנִים
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: וארשה: ביבליותיקה לילדים ולנערים; תרע"ב

(מספר-זכרונות של נער).

_________

יום א׳ בחדש ניסן.

אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה, קוֹדֶם שֶׁשָּכַבְתִּי לִישׁוֹן, יָשַׁבְנוּ כֻלָּנוּ, – אַבָּא וְאִמָּא, אֲנִי, אֲחוֹתִי הַבְּכִירָה וּשְׁנֵי אַחַי הַקְּטַנִּים, – אֶל הַשֻּׁלְחָן בַּחֲדַר-הָאֹכֶל וַנְשׂוֹחֵחַ עַל הָאַוִּיר הָרַע אֲשֶׁר בַּחוּץ. הָרוּחַ הָיָה בָאֲרֻבָּה, תְּרִיסֵי הַחַלּוֹנוֹת רָעֲדוּ וַיִּתְדַּפְּקוּ, הַשְּׁמָשׁוֹת הָיוּ מְכוּסוֹת בְּמִכְסֶה עַב שֶׁל שֶׁלֶג.

אַבָּא אָמַר:

– עַד הֶחָג, כְּנִרְאֶה, לֹא יִהְיֶה אַוִּיר טוֹב.

אִמָּא עָנְתָה עַל זֶה:

– נָחוּץ יִהְיֶה לִקְנוֹת לַיְלָדִים עַרְדַּלִּים חֲדָשִים לֶחָג. הַשַּׁתָּא לֹא יִהְיֶה לָנוּ פֶּסַח דּוֹמֶה לָזֶה שֶׁל אֶשְׁתַּקֵּד. הַלְוַאי שֶׁיִּמַּס הַשֶּׁלֶג עַד הֶחָג!

אֲחוֹתִי הַבְּכִירָה הִגִּידָה:

– וּבְכָל זֹאת אֲנִי צְרִיכָה לִמְעִיל חָדָשׁ לֶחָג. מִי יוֹדֵעַ? אוּלַי יִיטַב הָאַוִיר עַד אָז?

בְּנוּסָח כָּזֶה שׂוֹחֲחוּ הַגְּדוֹלִים כָּל עֵת הָאֲרוּחָה. לְסוֹף הִשְׁתַּתַּפְתִּי גַּם אָנֹכִי בְשִׂיחַת הַגְּדוֹלִים בִּדְבָרִים אֲחָדִים. אֲנִי אָמַרְתִּי:

– מָחָר יִהְיֶה יוֹם יָפֶה!

כֻּלָּם הִסְתַּכְּלוּ בְתִמָּהוֹן בַּנַּעַר הַמְּדַבֵּר בְּבִטָּחוֹן כָּזֶה וַאֲנִי הֶחֱרָשְׁתִּי. בַּמֶּה יָכֹלְתִּי לְאַמֵּת אֶת דְּבָרַי? הֲיָכֹלְתִּי לְסַפֵּר לָהֶם, כִּי לִפְנֵי הָאֲרוּחָה יָצָאתִי אֶל הַגַּן הַקָּטָן אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵיתֵנוּ, כְּלוֹמַר, אֶל הַמָּקוֹם הַצָּר הַמּוּקָף גָּדֵר וַאֲשֶׁר רַק עֵץ-דֻּבְדְּבָנִים אֶחָד גָּדֵל בּוֹ, וָאֶעֱמוֹד שָׁעָה רַבָּה וָאֶסְתַּכֵּל בֶּעָבִים הַנִּשָּׂאִים מַהֵר-מַהֵר וָאֶשְׁאַף אֶת הָאַוִּיר הַלַּח וָאַרְגֵּשׁ, כִּי הָאַוִּיר עָתִיד לְהִשְׁתַּנּות? נָגַעְתִּי בְיָדִי בִּקְלִפַּת עֵץ-הַדֻּבְדְּבָנִים הַלַּח וָאַרְגֵּשׁ כְּעֵין לַחֲלוּחִית שֶׁל אָבִיב. הֶחֱרָשְׁתִּי. וְאוּלָם הַבֹּקֶר, בְּפָתְחִי אֶת עֵינַי, רָאִיתִי כִּי דְּבָרַי נִתְאַמְּתוּ. בְּעַד הַחַלּוֹן רָאִיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם וְהִנֵּה סִימָנִים שֶׁל תְּכֵלֶת מְצִיצִים פֹּה וָשָׁם, מִסָּבִיב הָיָה אוֹר, עֲנָנִים קְטַנִּים וּלְבָנִים שָׁטוּ עַל הַשָּׁמַיִם, וְאוּלָם מְחִיצָה בִפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ לֹא הָיוּ. יָדַעְתִּי אֶת הָעֲנָנִים הַקְּטַנִּים, הַדַּקִּים וְהַלְּבָנִים הָאֵלֶּה, – סִימָן הֵם לְיָמִים טוֹבִים. שָׁכַבְתִּי שָׁעָה קְצָרָה, בְּטֶרֶם אָקוּם לִלְבוֹשׁ אֶת בְּגָדַי. אֲחוֹתִי נִכְנְסָה לְשׁוּם-מָה לְחַדְרִי. רָאִיתִי אֶת פָּנֶיהָ וְהִנֵּה הֵם מְאִירִים. מְעִיל חָדָשׁ יִהְיֶה לָהּ!

לְסוֹף קַמְתִּי וָאֶתְלַבָּשׁ. יָצָאתִי אֶל הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵי בֵיתֵנוּ וַאֲשֶׁר בַּקַּיִץ חוֹפְרִים וְזוֹרְעִים אוֹתָהּ לְגִנַּת-יֶרֶק וּבַחֹרֶף יֵעָרֵם בָּהּ עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת שֶׁל זֶבֶל וָדָשֶׁן. הִתְהַלַּכְתִּי שָׁעָה אֲרוּכָה עַל פְּנֵי הֶחָצֵר וָאֶתְעַנָּג. אָמְנָם מַרְאֵה הֶחָצֵר לֹא הָיָה יָפֶה כְלָל: שְׁיָרֵי אֹכֶל, קְלִפּוֹת שֶׁל תַּפּוּחֵי-אֲדָמָה, שִׁבְרֵי קְדֵרוֹת, סְחָבוֹת וּשְׁאָר מִינֵי דְבָרִים כָּאֵלֶּה הֵצִיצוּ פֹּה וָשָׁם מִתַּחַת הַשֶּׁלֶג, וְאוּלָם לִי הָיָה נָעִים לְהִתְהַלֵּךְ בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַמָּקוֹם הֶעָתִיד לִהְיוֹת נֶחְרַשׁ וְנִזְרַע בְּקָרוֹב.

בְּקָרוֹב, בְּקָרוֹב תִּהְיֶה פֹּה גִּנַּת יָרֶק.

_________

ערב החג של פסח.

אָכֵן הָאָבִיב מְמַהֵר לָבוֹא הַשַּׁתָּא! הַיּוֹם בַּבֹּקֶר נִפְתְּחוּ בְּפַעַם הָרִאשׁוֹנָה הַחֲלוֹנוֹת; כָּל מַעֲשֵׂה הַנִּקָּיוֹן, הַשִּׁפְשׁוּף וְהַטָּהֳרָה נַעֲשָׂה בֶּחָצֵר הַגְּדוֹלָה, לְאוֹר וּלְחוֹם הַשֶּׁמֶשׁ. אָכֵן חָג יָפֶה יִהְיֶה לָנוּ הַשַּׁתָּא! הַכֹּל שְׂבֵעִים רָצוֹן מִזֶּה: גַּם אֲחוֹתִי, שֶׁתָּפְרוּ לָהּ מְעִיל חָדָשׁ, גַּם הַחַיָּט שֶׁהֵבִיא לָהּ אֶת הַמְּעִיל, – הַכֹּל תּוֹפְרִים לָהֶם בְּגָדִים חֲדָשִׁים לֶחָג, מִפְּנֵי הָאַוִּיר הַטּוֹב, – אוֹמֵר הוּא; שְׂמֵחוֹת הַצְּפַרְדְּעִים הַקְּטַנּוֹת וְהָאֲמוּצוֹת, הַמִּתְעוֹפְפוֹת כָּל הַיּוֹם בֶּחָצֵר הַגְּדוֹלָה לִפְנֵי הַקְּדֵרוֹת הַמְּשֻׁפְשָׁפוֹת, שָׂמֵחַ גַּם אֲנִי. אֲנִי שָׂמֵחַ יוֹתֵר מִכֻּלָּם!

שִׂמְחָתִי גָדְלָה שִׁבְעָתַיִם בִּשְׁעַת הָאֲרוּחָה שֶׁל חָמֵץ, הִיא הָאֲרוּחָה הַקְּצָרָה שֶׁל עֶרֶב חַג הַפָּסַח. בֵּין אַבָּא וְאִמָּא הָיְתָה שִׂיחָה כָזֹאת:

אַבָּא אָמַר:

– לֹא חִכִּינוּ לְפֶסַח כָּזֶה.

אִמָּא הֵשִׁיבָה:

קַיִץ מַמָּשׁ.

אַבָּא הוֹסִיף:

– עָבַרְתִּי הַיּוֹם לִפְנֵי בֵית פֶּטְרוֹב, – הוּא ״הַפָּרִיץ״ שֶׁבֵּיתוֹ עוֹמֵד בָּרְחוֹב שֶׁלָּנוּ, – וָאֵרֶא וְהִנֵּה חוֹפְרִים כְּבָר אֶת הַגִּנָּה לִפְנֵי בֵיתוֹ. זֶהוּ סִימָן, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹד קוֹר.

אִמָּא עָנְתָה:

הַגּוֹיִים מַקְדִּימִים תָּמִיד לִזְרוֹעַ אֶת גַּנֵּיהֶם. אַחֲרֵי הֶחָג, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם נִזְרַע גַּם אֶת הֶחָצֵר שֶׁלָּנוּ.

יוֹתֵר לֹא דִבְּרוּ בְעִנְיָן זֶה, כִּי מִהֲרוּ לְסַיֵּם אֶת הָאֲרוּחָה וּלְבָעֵר אֶת הֶחָמֵץ. וְאוּלָם אָנֹכִי שָׁמַרְתִּי אֶת דִּבְרֵי אִמָּא בִּלְבָבִי. אַחֲרֵי הֶחָג מִיַּד יֶחְרְשׁוּ וְיִזְרְעוּ אֶת הֶחָצֵר! כַּמָּה עֵת תַּעֲבוֹר מִן הַזְרִיעָה עַד הַצְּמִיחָה? סָמוּךְ לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת כְּבָר יַעֲלוּ זְרָעִים גְּבוֹהִים וּגְדוֹלִים!

_________

מוצאי חג של פסח.

אָכֵן חָג יָפֶה הָיָה לָנוּ הַשַּׁתָּא! חֲבָל, כִּי סוֹפוֹ קָרוֹב לָבוֹא. הַיּוֹם עָמַדְתִּי עִם אַבָּא וְאִמָּא בֶחָצֵר הַקְּטַנָּה שֶׁלִּפְנֵי בֵיתֵנוּ וֶאֶסְתַּכֵּל בַּמְּטַיְלִים, שֶׁעָבְרוּ לְפָנֵינוּ. בֵיתֵנוּ עוֹמֵד בָּרְחוֹב הַיּוֹתֵר יָפֶה שֶׁבְּכָל הָעִיר וּבְכָל שַׁבָּת וּבַחַגִּים יוֹצְאִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים לָשׂוּחַ בָּרְחוֹב שֶׁלָּנוּ. הָיְתָה כְּבָר שָׁעָה מְאוּחָרָה אַחֲרֵי הַצָּהֳרָיִם. אֲחוֹתִי לֹא נִמְצְאָה אִתָּנוּ, כִּי הָלְכָה לְטַיֵּל עִם חַבְרוֹתֶיהָ. אַבָּא וְאִמָּא הִסְתַּכְּלוּ רַק בָּעוֹבְרִים וְשָׁבִים, וַאֲנִי, חוּץ מִזֶה, הִתְעַנְיַנְתִּי בְּדָבָר אֶחָד. הִסְתַּכַּלְתִּי בְעֵץ-הַדֻּבְדְּבָנִים, בָּחַנְתִּי בְעֵינַי כָּל עָנָף וְעָנָף, לִרְאוֹת אֶת הַשִּׁנּוּי שֶׁחוֹלֵל בָּהֶם הָאוֹר. כִּמְדוּמֶה לִי שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי רַכּוּת יְתֵרָה בָעֲנָפִים הַקְּטַנִּים. הֵן זֶה שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת שׁוֹפֵעַ אוֹר עֲלֵיהֶם בְּלִי הַפְסֵק. אָמְנָם עֲדַיִן קָשִׁים הֵם לְמַדַּי, אֲבָל הֵן עֵת הָאָבִיב קְדוּמָה עוֹד כָּל כַּךְ! יַעֲבוֹר שָׁבוּעַ וּשְׁבֻעַיִם וְהִתְחִילוּ הָעֲנָפִים הַיְבֵשִׁים הָאֵלֶּה לְהוֹצִיא פְקָעִים, וְאַחֲרֵי כַךְ – אַחֲרֵי כַךְ יָבוֹאוּ גַּם הַצִּיצִים, הַצִּיצִים הַלְּבָנִים. הֵן עֵץ-דֻּבְדְּבָנִים הוּא הָעֵץ הָאַחֲרוֹן הַזֶה בְגַנֵּנוּ.

הָעֵץ הָאַחֲרוֹן, הָעֵץ הָאַחֲרוֹן! לְפָנִים, כְּשֶׁהָיָה עֲדַיִן חַי סָבָא שֶׁלִּי, הָיוּ בַּגַּן הַקָּטָן הַזֶה עוֹד שְׁנֵי עֵצִים גְּבוֹהִים וּגְדוֹלִים, – שְׁנֵי אַלּוֹנִים עֲנֵפִים וַחֲזָקִים, שֶׁהֶאֱרִיכוּ אֶת עַנְפֵיהֶם עַד חֲצִי רֹחַב הָרְחוב מֵעֵבֶר מִזֶּה וְעַד שִׁמְשׁוֹת הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל בֵּיתֵנוּ מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי. בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הָיוּ כוֹרְתִים אֶת הָעֲנָפִים שֶׁסּוֹכְכוּ וְהֶאֱפִילוּ עַל חַדְרֵי בֵיתֵנוּ, וּבְכָל קַיִץ וָקַיִץ הָיוּ הָעֲנָפִים חוֹזְרִים וּגְדֵלִים. כַּמָּה פְעָמִים נִתְעוֹרֵר הַדָּבָר לִכְרוֹת לְגַמְרִי אֶת שְׁנֵי הָעֲנָקִים הָאֵלֶּה, עַל הָאֹפֶל הָרַב שֶׁשָּׁרַר תָּמִיד בְּחַדְרֵי הַבַּיִת בִּשְׁבִילָם, וְאוּלָם הַדָּבָר לֹא נִהְיָה כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה חַי סָבָא. הוּא הָיָה אוֹמֵר:

– אָסוּר לִכְרוֹת עֵצִים כָּל זְמָן שֶׁהֵם עוֹמְדִים וּפוֹרְחִים.

זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים הָיָה סָבָא. פְּעָמִים רַבּוֹת מָרוּ גַם אַבָּא, גַּם אִמָּא אֶת פִּיו וְאולָם בַּדָּבָר זֶה שָׁמְעוּ לוֹ. כָּל זְמָן שֶׁהָיָה חַי הוּא, חָיוּ גַּם שְׁנֵי הָעֲנָקִים.

לִפְנֵי שְׁתֵּי שָׁנִים מֵת סָבָא. הוּא מֵת אַחֲרֵי חַג הַפֶּסַח, עֵת שֶׁשְׁנֵי הָעֲנָקִים הִתְחִילוּ לְהוֹצִיא צִיצִים. מֵת סָבָא וְנִשְׁכַּח מִלֵּב. לְאַט לְאַט שָׁכַחְתִּיו גַּם אֲנִי. פַּעַם אַחַת שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁנֵי הָאַלּוֹנִים אֵינָם. שָׁאַלְתִּי וְחָזַרְתִּי וְשָׁאַלְתִּי, וְאוּלָם רַק מִלָּה אַחַת הֵשִׁיבוּ לִי:

– נִכְרְתוּ!

נִכְרְתוּ – וְדַי. יָצָאתִי אֶל הֶחָצֵר שֶׁלִּפְנֵי הַבַּיִת וָאֵרֶא וְהִנֵּה נִשְׁאֲרוּ מִן הָאַלּוֹנִים שְׁנֵי גִזְעֵיהֶם הַחֲזָקִים וְהֶעָבִים. לְבָנִים הָיוּ עֲדַיִן וּפוֹלְטִים לְשַׁד בְּמִדָּה מְרֻבָּה.

נִשְׁאַר רַק עֵץ-הַדֻּבְדְּבָנִים.

_________

א׳ אייר.

הַיָּמִים נַעֲשׂוּ יָפִים שִׁבְעָתַיִם. הָאָבִיב עוֹמֵד בְּתָקְפוֹ, הַבָּתִּים הַלְּבָנִים שֶׁל רְחוֹבֵנוּ מַלְבִּינִים עוֹד יוֹתֵר בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ; ״רְחוֹב הַפְּרִיצִים״ הוּא הָרְחוֹב שֶׁלָּנוּ, וְלִפְנֵי כָל בַּיִת וּבַיִת יֵשׁ גִּנָּה גְדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה; הָעֵצִים כְּבָר הִתְעוֹרְרוּ מִשְׁנַת הַחֹרֶף.

הַבֹּקֶר יָצָאתִי אֶל הֶחָצֵר שֶׁלִּפְנֵי הַבַּיִת וָאֶעֱמוֹד שָׁעָה קַלָּה. הִסְתַּכַּלְתִּי עוֹד הַפַּעַם בְּעֵץ-הַדֻּבְדְּבָנִים וָאֵרֶא וְהִנֵּה עֲנָפִים רַבִּים נִשְׁאֲרוּ קָשִׁים וִיבֵשִׁים כְּשֶׁהָיוּ. גַּם אֶשְׁתַּקֵּד, גַּם לִפְנֵי שְׁנָתַיִם הָיָה כַּדָּבָר הַזֶּה. יוֹדֵעַ אֲנִי מִשּׁוּם מַה מִתְרַבִּים בְּאִילָן שֶׁלָּנוּ הָעֲנָפִים הַיְבֵשִׁים. צָרִיךְ הוּא הָעֵץ לִתְשׂוּמַת לֵב. צָרִיךְ לִכְרוֹת אֶת הָעֲנָפִים שֶׁנִּתְיַבְּשׁוּ, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַעֲבוֹר מַחְלָתָם לְהָעֲנָפִים הָאֲחֵרִים. כַּךְ רָאִיתִי עוֹשִׂים בְּגַן הַפָּרִיץ, שֶׁמִּמּוּל בֵּיתֵנוּ. בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה כּוֹרְתִים וְעוֹדְרִים שָׁם בַּגָּן.

אֶקַּח לִי סַכִּין וְאֶכְרוֹת אֶת הָעֲנָפִים הַיְבֵשִׁים מֵעֵץ-הַדֻּבְדְּבָנִים שֶׁלָּנוּ.

ב׳ אייר.

הַיּוֹם בַּבֹקֶר הִשְׁכַּמְתִּי לָקוּם וָאֶקַּח לִי סכִּין וֶאֵצֵא לִכְרוֹת אֶת הָעֲנָפִים הַיְבֵשִׁים. שָׁעָה קְדוּמָה בַבֹּקֶר הָיְתָה אָז, אִישׁ לֹא נִרְאֶה בָּרְחוֹב, רַק בְּגַן הַפָּרִיץ שֶׁמִּמּוּל בֵּיתֵנוּ הִתְעַסְּקוּ אֲנָשִׁים בַּעֲבוֹדַת הַחֲפִירָה וּבְיֶתֶר עֲבוֹדוֹת הַגָּן. שָׁעָה אֲרוּכָה שָׁהִיתִי טֶרֶם אַתְחִיל אֶת עֲבוֹדָתִי. הֲיַעֲלֶה בְיָדִי לִכְרוֹת רַק אֶת הָעֲנָפִים הַצְּרִיכִים כְּרִיתָה?

סוֹף כָּל סוֹף הֶחְלַטְתִּי בִלְבָבִי לְהָחֵל אֶת הַמְּלָאכָה. שָׁעָה גְּדוֹלָה כָּרַתִּי וְכָרַתִּי וְסוֹף לַמְלָאכָה לֹא הָיָה. הָעֲנָפִים הַיְבֵשִׁים הָיוּ רַבִּים כָּל כַּך, עַד שֶׁקַּצְתִּי לִכְרוֹת. גַּם יָדִי עָיְפָה מֵרוֹב הָעֲבוֹדָה.

הִשְׁלַכְתִּי אֶת הַסַּכִּין מִיָּדִי וָאֶתְעַנֵּג עַל הַבֹּקֶר. צִפֳּרִים צִפְצְפוּ בָאַוִּיר הִתְעוֹפְפוּ וְיָשְׁבוּ עַל הָעֵצִים שֶׁבְּגַן הַפָּרִיץ. עַל עֵץ הַדֻּבְדְּבָנִים לֹא יָשְׁבָה לָנוּחַ אַף צִפּוֹר אַחַת. הֲנִרְאֶה לִי הַדָּבָר, אוֹ בֶּאֱמֶת הָיָה כָךְ?

כַּךְ עָמַדְתִּי מִסְתַּכֵּל, עַד שֶׁהֵעִיר אוֹתִי קוֹל אֲחוֹתִי. הִיא עָמְדָה לְפָנַי וְהִבִּיטָה בְתִמָּהוֹן עַל עֲרֵמַת הָעֲנָפִים הַכְּרוּתִים. אַחֲרֵי כַךְ אָמְרָה:

– אֵלֵךְ וַאֲסַפֵּר לְאַבָּא מַה שֶּׁעָשִׂיתָ.

נִשְׁאַרְתִּי עוֹמֵד עַל מְקוֹמִי.

__________

ט״ו אייר, בבקר.

הַיָּמִים הַטּוֹבִים נִמְשָׁכִים. עַל הָאִילָנוֹת שֶׁבְּגַנֵּי הָרְחוֹב נִרְאוּ כְבָר פְּקָעִים; גַּם עַל עֵץ הַדֻּבְדְּבָנִים הַזָּקֵן שֶׁלָּנוּ נִרְאוּ סִימָנִים שֶׁל פְּרִיחָה. אֲבָל מְעָטִים הֵם מְאֹד. הִזְקִין בְּבָר הָעֵץ הַיָּחִיד שֶׁלָּנוּ וְשִׁלְדּוֹ חָרֵב.

הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה שֶׁמֵּאַחֲרֵי הַבַּיִת לֹא נֶחְרְשָׁה וְלֹא נִזְרְעָה עֲדַיִן. הַדָּבָר הַזֶּה הֵסֵב לִי צַעַר גָּדוֹל עַד עַכְשָׁיו. זוֹכֵר אֲנִי אֶת הַקַּיִץ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, אֶת הַחֹם הַגָּדוֹל וְאֶת הַזְּרָעִים הַגְּבוֹהִים שֶׁבְּחָצֵר שֶׁלָּנוּ; אִילָנוֹת אֵין לָנוּ לָשֶׁבֶת בְּצִלָּם כְּחֹם הַיּוֹם, אֲבָל גַּם הַצְּמָחִים הַגְּבוֹהִים נוֹתְנִים צֵל, בִּפְרַט אִם שׁוֹכֵב אַתָּה עַל הָאָרֶץ וְכֻלְּךָ מְכוּסֶה בַעֲשָׂבִים וּבְעָלֵי יְרָקוֹת גְּדוֹלִים. בְּיוֹתֵר אֲנִי נֶהְנֶה מֵהַגִּנָּה שֶׁלָּנוּ בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת שֶׁבַּקַּיִץ, עֵת חָפְשִׁי אֲנִי לְנַפְשִׁי. אַחֲרֵי הַצָּהֳרָיִם. אִמָּא וְאַבָּא יְשֵׁנִים שֵׁנָה שֶׁל שַׁבָּת, אֲחוֹתִי הוֹלֶכֶת לְחַבְרוֹתֶיהָ, וְרַק אָנֹכִי יוֹצֵא לִי לַגִּנָּה, מִתְהַלֵּךְ בֵּין הָעֲרוּגוֹת, מִסְתַּכֵּל בְּכָל צֶמַח וְצֶמַח, וּלְסוֹף, כְּשֶׁאֲנִי מִתְיַגֵּעַ, אֲנִי שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ וּמִתְכַּסֶּה כֻּלִּי בֶּעָלִים הָרְחָבִים. מִסָּבִיב דְּמָמָה, רַק קוֹל הַחַרְגוֹל מְצַרְצֵר; שׁוֹכֵב אֲנִי וּמַבִּיט אֶל הַשָּׁמַיִם הָעֲמוּקִים. אֵין אַף נְקוּדַת-עָב שְׁחוֹרָה אוֹ לְבָנָה. פִּתְאֹם אֲנִי רוֹאֶה וְהִנֵּה חֲסִידָה מִתְרוֹמְמָה מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם. כִּנְקוּדָה אַחַת שְׁחוֹרָה עַל פְּנֵי כָל הַשָּׁמַיִם; לְאַט לְאַט טָסָה הִיא, עוֹשָׂה עִגּוּלִים עִגּוּלִים וְנֶעֶלָמֶת. עוֹד הַפַּעַם תְּכֵלֶת וּתְכֵלֶת, דְּמָמָה וּדְמָמָה.

מִשּׁוּם זֶה חֲבִיבָה עָלַי הַגִּנָּה הַזֹּאת.

אוּלָם בַּשָּׁנָה זוּ לֹא נֶחְרְשָׁה עֲדַיִן הֶחָצֵר. רַק הַיּוֹם בַּבֹּקֶר קָלְטָה אָזְנִי שְׁמוּעָה טוֹבָה. הַדָּבָר הָיָה כַּךְ: אַבָּא וְאִמָּא שָׁתוּ חַמִּים בָּבֹּקֶר. אַבָּא עִיֵּן בְּסֵפֶר חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו מִתּוֹךְ לְגִימוֹת הַחַמִּים פִּתְאם הִפְסִיקָה אוֹתוֹ אִמָּא:

– שָׁכַחְתִּי לְהַגִּיד לָךְ, כִּי הָיָה אֶתְמוֹל שׁוֹטֵר וְצִוָּה לְנַקּוֹת הֵיטֵב אֶת הֶחָצֵר.

– טוב, – עָנָה אַבָּא מִתּוֹךְ עִיּוּן בְּסֵפֶר הַחֶשְׁבּוֹנוֹת.

– כִּמְדוּמֶה, – הוֹסִיפָה אִמָּא, – כִּי יוֹתֵר טוֹב יִהְיֶה לַחֲרוֹשׁ אֶת הֶחָצֵר. גַּם בְּיוֹקֶר לֹא יַעֲלֶה הַדָּבָר.

– טוֹב, – עָנָה אַבָּא בִקְצָרָה. אִמָּא הֶחֱרִישָׁה.

סוֹף כָּל סוֹף נִתְמַלְּאָה תְּשׁוּקָתִי! הַשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית בַּבֹּקֶר עַתָּה. בְּשׁוּבִי אַחֲרֵי הַצָּהֳרָיִם מִבֵּית הַסֵּפֶר בְּוַדְאַי כְּבָר תִּהְיֶה הֶחָצֵר חֲרוּשָׁה וּזְרוּעָה.

_________

ט״ו אייר, אחרי הצהרים.

שַׁבְתִּי מִבֵּית הַסֵּפֶר וְרָאִיתִי… לִמְגִנַּת לִבִּי לֹא הָיָה קֵץ. הָאֲרוּחָה לֹא נָעֲמָה לִי, כָּל דָּבָר וְדָבָר אָבַד אֶת חִנּוֹ בְעֵינַי.

עוֹד בְּלֶכְתִּי מִבֵּית הַסֵּפֶר חָשַׁבְתִּי עַל אֹדוֹת הַגִּנָּה שֶׁלִּי. חוֹשֵׁב הָיִיתִי לִמְצוֹא אוֹתָהּ חֲרוּשָׁה וּזְרוּעָה. עָיֵף מִן הַדֶּרֶךְ, תִּיק הַסְּפָרִים בְּיָדִי, – רַצְתִּי לֶחָצֵר וָאֵרֶא… רָאִיתִי וְהִנֵּה כָּל הֶחָצֵר פָּנֶיהָ אֵינָם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, אֲבָל לֹא נֶחְרְשָׁה וְלֹא נִזְרְעָה, כִּי רַק נִקּוּ אוֹתָהּ. נִכְנַסְתִּי הַבַּיְתָה וָאֶשְׁאַל אֶת אִמָּא:

– לָמָּה לֹא חָפְרוּ אֶת הֶחָצֵר?

– בִּקְשׁוּ כֶסֶף רַב בְּעַד הַחֲפִירָה.

– וּמָתַי יִזְרְעוּ אֶת הֶחָצֵר? – שָׁאַלְתִּי אָנֹכִי, – הֵן גִנּוֹת אֲחֵרוֹת מוֹצִיאוֹת כְּבָר זְרָעִים!

אִמָּא הִבִּיטָה בִּי בְּתִמָּהוֹן, וַתֹּאמַר:

– לָמָה אַתָּה דוֹאֵג כָּל כַּךְ לַגִּנָּה? שֶׁמָּא תִּדְאַג לְעִנְיָנִים אֲחֵרִים? לְךָ יֵשׁ עִנְיָן אֶחָד – לִלְמוֹד.

לִלְמוֹד, לִלְמוֹד!.. וְהַגִּנָּה לֹא תִזָרֵעַ בְּשָׁנָה זוֹ.

________

ט״ז אייר.

מַחֲשָׁבָה טוֹבָה עָלְתָה בִּלְבָבִי. מָחָר אֲסַפֵּר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲנִי חוֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת.

________

י״ז אייר, אחרי הצהרים.

הַדָּבָר אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם לֹא עָלָה בְיָדִי. לְחִנָּם נָשָׂאתִי חֶרְפָּה מֵאֵת אַבָּא וְאִמָּא. וְאוּלָם טוֹב שֶׁאֲסַפֵּר בְּסֵדֶר אֶת הַדָּבָר.

הַיּוֹם בַּבֹּקֶר הִשְׁכַּמְתִּי לָקוּם. חֶרֶשׁ, חֶרֶשׁ, לִבְלִי הָעִיר אֶת אַנְשֵׁי הַבָּיִת. יָצָאתִי לֶחָצֵר שֶׁמֵּאַחֲרֵי הַבָּיִת. שָׁם הָיָה לִי מוּכָן מֵאֶתְמוֹל מַעְדֵּר. לָקַחְתִּי אוֹתוֹ וָאָחֵל לַחֲפוֹר אֶת הָאֲדָמָה.

זֶהוּ סוֹדִי. חָפַצְתִּי לַחֲפוֹר אֶת כָּל הַגִּנָּה עַד קוּם אַנְשֵׁי הַבָּיִת. עֹנֶג רַב הָיָה לִי בְּעֵת הַחֲפִירָה. נָקֵל הָיָה לִי לַחֲפוֹר בָּאֲדָמָה הָרַכָּה, לְהָרִים אֶת פְּרוֹר הָאֲדָמָה, לְטַלְטֵל אוֹתוֹ בָּאַוִּיר וּלְפוֹרְרוּ לִפְרוּרִים קַטְנוּנִים. הָאֲדָמָה, כְאִלּוּ חִכְּתָה כָמוֹנִי בְּקֹצֶר רוּחַ לַבֹּקֶר הַזֶּה: הִיא כְמוֹ נִתְרַכְּכָה מֵאֵלֶיהָ.

שָׁעָה אֲרוּכָה חָפַרְתִּי. זֵעָה כִסְּתָה אֶת כָּל פָּנַי. וְאוּלָם אֶת הַמַּעְדֵּר לֹא הִנַּחְתִּי מִיָּדִי. פִּתְאֹם הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי נָגְעָה יַד בְּיָדִי. הִפְנֵיתִי אֶת רֹאשִׁי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אַבָּא עוֹמֵד עַל יָדִי. הוּא הִבִּיט בִּי בְּתִמָּהוֹן וּבְכַעַס עָצוּר. לְסוֹף אָמַר:

– מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?

הֶחְרַשְׁתִּי.

אַבָּא חָזַר עַל שְׁאֵלָתוֹ:

– מָה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹה?

– אֲנִי חוֹפֵר.

– לָמָּה לְךָ הַחֲפִירָה הַזֹּאת? – צָחַק אַבָּא בְקוֹל וַיִּקַּח מִיָּדִי אֶת הַמַּעְדֵּר.

לֹא הֱשִׁיבוֹתִי מְאוּמָה. בְּרֹאשׁ חָפוּי הָלַכְתִּי הַחֶדְרָה, אָכַלְתִּי בְּלִי תֵאָבוֹן אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר וָאֵלֵךְ לְבֵית הַסֵּפֶר.

הַגִּנָּה לֹא תִזָּרֵעַ בְּשָׁנָה זוֹ.

________

כ׳ אייר.

מִן הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה שֶׁמֵאַחֲרֵי הַבַּיִת הִתְיָאַשְׁתִּי כְּבָר. נָתַתִּי אֶת לִבִּי לְעֵץ הַדֻּבְדְּבָנִים הַזָּקֵן שֶׁלִּפְנֵי הַבָּיִת. בְּכָל יוֹם וָיוֹם, בְּלֶכְתִּי וּבְשׁוּבִי מִבֵּית הַסֵּפֶר, אֲנִי מִסְתַּכֵּל הֵיטֵב בְּעַנְפֵי הָעֵץ, לִרְאוֹת אִם צָמְחוּ הַפְּקָעִים, אִם נִתְפַּקַּע וְיָצָא לְאַוִּיר הָעוֹלָם צִיץ רַךְ וְלָבָן. וְאוּלָם לְאַט לְאַט מִתְעוֹרֵר הָשַּׁתָּא עֵץ הַדֻּבְדְּבָנִים. הַפְּקָעִים סְפוּרִים הֵם וְאַף צִיץ אֶחָד לֹא נִרְאָה עָלָיו עֲדַיִן. שְׁאָר הָעֵצִים מַרְהִיבִים כְּבָר עַיִן בְּיָפְיָם, וְזֶה שֶׁלָּנוּ עֵרוֹם הוּא כְמוֹ בִיְמוֹת הַחֹרֶף.

__________

כ״ב אייר.

מַחֲשָׁבָה מָרָה מִתְגַּנְּבָה לְלִבִּי, כִּי עֵץ הַדֻּבְדְּבָנִים שֶׁלָּנוּ לֹא יִפְרַח כְּלָל בְּשָׁנָה זוֹ: הַיּוֹם מִשַּׁשְׁתִּי אֶת כָּל הָעֲנָפִים וְהִנֵּה יְבֵשִׁים וְקָשִׁים הֵם. הֲאֻמְנָם לֹא יִפְרַח בְּשָׁנָה זוֹ עֵץ הַדֻּבְדְּבָנִים?

_________

א׳ סיון.

הַיּוֹם נִהְיָה הַדָּבָר.

יָצָאתִי בַבֹּקֶר הַשְׁכֵּם לֶחָצֵר שֶׁלִּפְנֵי הַבַּיִת וָאֶעֱמוֹד לְהִתְעַנֵּג עַל הַבֹּקֶר הַנָּאֶה. אָבִיב שֶׁבְּאָבִיב הַיּוֹם, צִפֳּרִים מְזַמְּרוֹת, עַל הָעֵצִים מִתְנוֹעֲעוֹת כְּבָר עָלִים רַכִּים וּקְטַנִּים. עָמַדְתִּי וְהִסְתַּכַּלְתִּי בְּגַן הַפָּרִיץ שֶׁמִּמּוּל בֵּיתֵנוּ. עֲצֵי הַדֻּבְדְּבָנִים שֶׁבַּגַּן הַהוּא הִתְכַּסּוּ כְבָר בְּצִיצִים צְחוֹרִים, מַרְאֵה הַבַּיִת הֵלָּבָן, הַנִּשְׁקָף מִבְּעַד הָעֵצִים, נֶחְמָד מְאֹד.

פִּתְאֹם זָכַרְתִּי אֶת עֵץ הַדֻּבְדְּבָנִים שֶׁלִּי. נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו. כֻּלּוֹ עֵרוֹם וְיָבֵשׁ. מִשַּׁשְׁתִּי בְיָדִי אֶת הָעֲנָפִים, וְהִנֵּה כֻלָּם יְבֵשִׁים וְקָשִׁים; שָׁבַרְתִּי בְיָדִי עָנָף אַחֲרֵי עָנָף, וְהִנֵּה נִשְׁמַע קוֹל צָרוּד, כִּשְׁאוֹן נְסוֹרֶת עֵץ יָבֵשׁ בְּהִשָּׁבְרָהּ.

אָז יָדַעְתִּי, כִּי מֵת עֵץ הַדֻּבְדְּבָנִים, כִּי לֹא יִפְרַח כְּבָר לְעוֹלָם.

בְּגַן הַפָּרִיץ הִתְנוֹעֲעוּ הָעֵצִים הַיְרַקְרַקִּים.

___________

המלצות קוראים
תגיות