רקע
ברל כצנלסון
דברי נעילה
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: מפלגת פועלי ארץ-ישראל; תש"ו, 1946

1

אילמלא היתה השעה כּה מאוּחרת – אוֹ מוּקדמת – הייתי בּוֹחר, בּמקוֹם לשׂאת נאוּם נעילה חגיגי, לקרוֹא הרצאת בּיקוֹרת על הועידה. היא ראוּיה לביקוֹרת גם מבּחינת אָרכּה וגם מבּחינת תכנה, אוּלם לא זוֹ השעה. חפצתי לדבּר על הרגשה עיקרית קשה שליוַתנוּ בּועידה זוֹ. הלכנוּ אליה לא כּאֶל ועידוֹתינוּ הקוֹדמוֹת. עוֹד מהשנים הראשוֹנוֹת שׂשׂנוּ אל ועידוֹתינוּ כּאֶל קרָב, רצנוּ כּאל יצִירה, צָפינוּ חידוּש. ואמנם, כּל ועידה היתה נוֹשׂאת בּקרבּה איזוֹ התחלה חדשה, דרך חדשה, והיתה הרגשה כּי ממחר יתחיל דבר-מה אחר. הנה מהועידה השניה יצאנוּ בּרעיוֹן חברת-עוֹבדים, “ניר”, משׂרד קבּלני, עתוֹן ההסתדרוּת.

לועידה זוֹ הלכנוּ בּרוּח אחרת. לא נצא ממנה בּמוֹסד חדש, אלא בּפירוּרים: הנהלה כּלכּלית וכדוֹמה. אוּלם יש זמנים כּשהמצוה היא החזקת מעמד ולא כּיבוּש עמדוֹת חדשוֹת. בּלב מכוּוַץ וּברוּח עמוּמה הלכנוּ לועידה זוֹ – והועידה עשׂתה דבר-מה, אשר אם כּי אינוֹ ניכּר אוּלי כּרגע, הנה כּעבוֹר זמן נדע בּודאי להעריכוֹ.

מי נביא ויאמר, מתי יבוֹא הקץ למצב מצוֹר זה, בּוֹ אנוּ נתוּנים. אוּלם מצב מצוֹר, הכּרוּך גם בּאכזבוֹת וּבעוֹזבי מערכה – חשיבוּת מַכרעת לוֹ בּגוֹרל העם. אלה הם הרגעים שבּהם נחשל העם, שבּהם נחשלת התנוּעה. אנוּ יוֹדעים מה נתנוּ לנוּ, לותיקים, שנוֹת המלחמה בּארץ2 - בּרכוּש רב יצאנוּ מהן. וגם מהמצוֹר הזה מצוה עלינוּ לצאת בּרכוּש נפשי. הועידה עשׂתה צעדים עצוּמים לביצוּר ההסתדרוּת. היא סיכּמה ויכּוּחים וניגוּדים קשים. בּהתנהגוּתוֹ של כּל חוּג וחוּג בּועידה היתה בּרגעים ידוּעים התרוֹממוּת מעל למצבוֹ. ואני חוֹשב שועידתנוּ זוֹ הקשה, העצוּבה, הפּרוֹזאית, הממוּשכת – עשׂתה את שליחוּתה. היא נתנה לנוּ נשק, ציינה את הדרך המוּכרחה להוֹציאנוּ למרחב, למען נשוּב להיוֹת תנוּעה עממית חלוּצית ורבוֹלוּציוֹנית הצוֹעדת לקראת כּיבּוּשים חדשים.


תמוּז תרפ"ז.


  1. “דבר”, גליוֹן 655, כ“ב בּתמוּז תרפּ”ז, 22.7.1927.  ↩

  2. [המלחמה העוֹלמית הקוֹדמת].  ↩

המלצות קוראים
תגיות