רקע
ברל כצנלסון
בּקוֹנגרס החמישה-עשׂר
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: מפלגת פועלי ארץ-ישראל; תש"ו, 1946

1

(בּזיל, אוֹגוּסט 1927)

אם לא אדבּר כּאן עברית, אין זה מרוֹב נחת. אנוּ כּאן “בּגלוּת אצל הציוֹנים”. אתם מכריחים אוֹתנוּ לכך, כּשם שאתם מכריחים אוֹתנוּ לנסוֹע מן הארץ לועידוֹת ציוֹניוֹת. ואתם מכריחים אוֹתנוּ ל“תרגוּם-לשוֹן” לא רק בּמוּבן הבּלשני אלא גם בּמוּבן הנפשי. אנוּ זקוּקים כּאן להסבּיר את ענינינוּ וּמכאוֹבינוּ בּאתמוֹספירה של אי-הבנה וזרוּת. רגש של נֶכֶר מלַווני בּמשך היוֹם שאני יוֹשב פּה, מרגע הפּתיחה. כּלוּם יכוֹלים וּצריכים אנוּ בּשעה זוֹ להתנהג וּלדבּר כּך, “צירליך מאנירליך”, האם מַרשים זאת מצב ישׂראל וארץ-ישׂראל וּמצב התנוּעה הציוֹנית? לא יתכן שבּקוֹנגרס זה לא תישָמע האמת על המצב הקשה, שבּוֹ אנוּ עוֹבדים בּשנים האחרוֹנוֹת.

אדבּר לראשוֹנה בּקצרה על המצב הפּוֹליטי, אף על פּי שלא הפּעוּלה הפּוֹליטית עוֹמדת בּמרכּז ענינינוּ כּיוֹם. אוּלם מיוֹם שהרצל עשׂה את תנוּעתנוּ לתנוּעה מדינית – היא לא חדלה ולא תחדל להיוֹת כּזאת. המצב הפּוֹליטי בּארץ כּיוֹם אינוֹ מזהיר כּלל. ראשית – הבּטחוֹן, המצב בּעמק, מצבנוּ לגבּי חיל-הסְפָר, המאוֹרע המחריד של התאַבּדוּת השוֹטר היהוּדי יעקב קימלדוֹרף2. בּאַדמיניסטרציה הארץ-ישׂראלית עדיין מרוּבּים שׂוֹנאינוּ בּנפש, וענין מיל-בּוּסתאני3 יוֹכיח, וכן גם מינוּיוֹ של ריצ’מוֹנד.4 ואשר למצב התעשׂיה – די להזכּיר את ההסכּם בּין ארץ-ישׂראל וסוּריה, שיש בּוֹ סכּנה עצוּמה לתעשׂייתנוּ הרכּה. ויחסה של הממשלה אל דרישוֹתינוּ לקרקע ולעבוֹדה, שתמיד היא מבטיחה ואינה מקיימת. האוּמנם מחָכמה הוּא להחריש בּכל אלה? האוּמנם טוֹב לה לתנוּעה כּתנוּעתנוּ שלא תחנך את ההמוֹנים לקוֹממיוּת מדינית?

צריך שהציוֹנים ידעוּ, כּי המַשבּר הוּא פּחוֹת מכּל מַשבּרה של ארץ-ישׂראל ויוֹתר מכּל מַשבּר הציוֹנוּת. וּשני פּרקים בּמשבּר. ראשית, לא היוּ לנוּ כּוֹח, כּשרוֹן ואוֹמץ לעליה הרביעית. אין כּל צוֹרך לזלזל בּערכּה של עליה זוֹ, שהיתה הוֹפעה עממית גדוֹלה, פּרי צרת היהוּדים ותקוַת ישׂראל. אוּלם עליה זוֹ היתה למשׂחק בּידי ספּקוּלַנטים, ולא ספסרים פּרטיים בּלבד, כּי אם גם ציבּוּריים עם גוּשפּנקה של ההסתדרוּת הציוֹנית, שהשתמשוּ בּה לרעת התנוּעה. ושנית, משבּאוּ התוֹצאוֹת המרוֹת, שוּב לא היה לנוּ האוֹמץ לפגוֹש את המשבּר. כּבר עשׂרים חוֹדש ויוֹתר אוֹרך המשבּר בּארץ! לא בּאתי לעוֹרר רחמים בּקרבּכם לאלפי מחוּסרי-העבוֹדה. אילוּ היתה זוֹ שאלת קיוּם בּלבד, היה זה חשוּב מבּחינה אנוֹשית, אך לא מסוּכּן מבּחינה ציוֹנית, כּאשר הנהוּ כּיוֹם. וּמה עשׂינוּ לתיקוּן המצב? היתה שעה שיכוֹלנוּ למנוֹע על נקלָה בּעד כּל הפּניקה של ימינוּ, אך הפּיקחים שבּנוּ ידעוּ לעשׂוֹת את החשבּוֹן, “שלא כּדאי” להילָחם בּחוֹסר-העבוֹדה, משוּם – “מה יהיה אחר כּך”. הם חשבוּ את כּל הצעוֹתינוּ לאילוּזוֹריוֹת. וּמה היה הסוֹף? בּיזבּזנוּ חיי אלפי אנשים, דוֹר חלוּצי שלם, וּמי יוֹדע מה רב המחיר שאנוּ עתידים עוֹד לשלם בּעד זה.

בּנין ארץ-ישׂראל אפשרי רק בּדרך אחת – בּדרך של הערכה והבנה לאֶנרגיה החלוּצית המביאה את עצמה לארץ-ישׂראל וּלבנינה. כּוֹח כּזה שיש לנוּ בּחלוּצי ארץ-ישׂראל בּימינוּ – כּוֹח אשר דוֹרוֹת רבּים טיפּחוּהוּ – אם נַפסידנוּ ונוֹציאֶנוּ לבטלה, מי יוֹדע אם יהיה לנוּ גם בּדוֹר הבּא? קשר ישר ואמיץ צריך להיוֹת בּין הכּוֹח החלוּצי הזה והתנוּעה הציוֹנית כּוּלה. כּל הטוֹב אשר נוֹצר בּארץ נוֹצר הוֹדוֹת לקשר הזה, שהחל עוֹד מלפני עשׂרים שנה. אמנם לא תמיד נשמר הקשר. בּכאב לב נזכּר אני בּתשעת אלפי החלוּצים, שבּאוּ עטוּפים גלימוֹת-צבא אנגליוֹת – אלה מתנדבי הגדוּד העברי, שנידחוּ מן הארץ. היוֹדעים אתם איזוֹ דחיפה אחוֹרנית לתנוּעתנוּ נתן גירוּש זה?

וּבימים הקשים, בּהם אנוּ עוֹמדים עתה, נתגלתה חלוּקת עבוֹדה בּציוֹנוּת: מצד אחד עמדוּ אנשים על משמרתם בּחזית העבוֹדה ולא פּסקוּ גם תוֹך כּדי מצוּקה מיצירתם – החדירה למוֹשבוֹת, הקמת משקים וחבוּרוֹת של פּוֹעלוֹת, הרחבת הקוֹאוֹפּרציה בּעיר, ואפילוּ הליכה לתוֹך המשק הערבי. והמחנה השני אף הוּא בּחר לוֹ עבוֹדה נאה: אתם מצאתם שעת-כּוֹשר ללַמדנוּ פּרק בּ“בּריה’שקייט” וּב“אֶפישֶנסי”. לא חדלתם מהטיף לנוּ מוּסר וּזרעתם אי-אֵמוּן לבוֹני הארץ. עבוֹדתכם זוֹ נשׂאה פּרי, כּמוּבן. פּה ושם מתחילים כּבר להוֹריד את הדגל בּמחנה ודוֹרשים לצמצם את תקווֹתינוּ. כּן עוֹשׂה הציוֹני הפּרוֹגרסיבי בּגרמניה וכן עוֹשׂים בּאמריקה. בּזמן שהפּוֹעלים נמַקים בּיִסוּריהם ונקלעים בּין אמוּנה ויאוּש – מצאוּ שם לנכוֹן להוֹציא את דיבּת הארץ רעה וּלהפיץ שקרים עלינוּ. ולא עתוֹן סתם עשׂה זאת, אלא העתוֹן הרשמי של ההסתדרוּת הציוֹנית בּאמריקה![^114] וּכשהוֹכחנוּם כּי שקר בּפיהם, לא חזרוּ בּהם וּסליחה לא בּיקשוּ על הכּזבים שהפיצוּ, כּי אם השתמטוּ מתשוּבה ישרה. לכאוֹרה, אם שבוּ תיירים מן הארץ וכמרגלים הפיצוּ עלינוּ דיבּוֹת שיסוֹדן בּשקרים וּברכילוּת, הלא היתה חוֹבתם של עתוֹנים ציוֹניים לעמוֹד בּפּרץ וּלהציל את העבוֹדה הציוֹנית מהרעלה זוֹ, אוּלם המנהיגים והעתוֹנאים נגררוּ אחרי המַשׂטינים.

ואתם, התדעוּ כּי השנה חטאנוּ ל“אֶפישנסי”? בּארץ-ישׂראל – הגשמנוּ את דבר ההתישבוּת החדשה! אתם הלכתם בּדרך הזוֹלה של סיוּע – דרך אשר עלתה לנוּ בּיוֹקר רב. ואַל תחשבוּ כּי המלחמה המתנהלת בּציוֹנוּת היא אך מלחמה בּין פּוֹעלים ושׂוֹנאיהם. זוֹהי מלחמה בּין עקָרוּת ויצירה. והדברים עתיקים. תמיד היה אֶלמנט בּציוֹנוּת שראה את המשקיוּת בּאי-פּעוּלה – מימי הסיסמה Echt kaufmännisch בּימי דויד ווֹלפסוֹן, דרך סימוֹן ודה-לימה ועד ימינוּ אלה. ואוּלם הבּיטוּ וּראוּ, מַהם הנכסים שנבנוּ בּארץ – הם נבנוּ דוקא על-ידי אלה שלא הצטיינוּ בּ“קאוּפמנישקייט” יתירה. אתם, חסידי ה“אֶפישנסי”, האם לא כּדאי היה שתנהיגוּ מקוֹדם “אֶפישנסי” בּפּעוּלה הציוֹנית בּארצוֹתיכם, בּטרם תבוֹאוּ ללמדנוּ פּרק בארץ-ישׂראל? אתם דוֹגלים בּשם ה“מוּמחיוּת” – אוּלם מדוּע הרחקתם את רוּפּין, האם מתוֹך כּבוֹד למוּמחיוּת? אוֹ שנתקיים בּכם: “כּל המֵצֵר לישׂראל נעשׂה מוּמחה”?

וההתנכּרוּת שלכם ליסוֹד היסוֹדוֹת של הציוֹנוּת החיה, לתנוּעה החלוּצית! מה יהא עתידוֹ של הנוֹער החלוּצי בּגוֹלה, אוֹתוֹ הנוֹער אשר חוּנך על ארץ-ישׂראל? יש בּארץ-ישׂראל קיבּוּצים רבּים הקשוּרים עם חבריהם בּגוֹלה, העוֹרגים לבוֹא בּכל זמן אל הארץ. אך אָזני המנהיגים הציוֹנים אטוּמוֹת לקריאוֹתיהם.

עוֹד מעט ויתחילוּ להאמין בּאמת, כּי “הנהלה טוֹבה” זהוּ ענין שלכם, וכי הפּוֹעלים רוֹצים בּהנהלה רעה. אך מוּבטחני שאבּיע דעת רבּים מבּני הישוּב בּארץ-ישׂראל, אם אוֹמַר, כּי בּשעה שאתם הרבּיתם כּל כּך ללמדנוּ הלכוֹת “קוֹנסוֹלידציה” וּמילאתם תפקיד של “בּעסער וייסער” – כּמבטאוֹ של הרצל – הלך והתהוָה בּארץ-ישׂראל למעשׂה פּרוֹצס חזק של קוֹנסוֹלידציה בּמשקים, בּקבוּצוֹת וּבמוֹשבים. השווּ נא את המוֹשבוֹת הישנוֹת עם המשקים החדשים ותיוָכחוּ כּמה למדנוּ בּמשך השנים. הלוַאי ולא היינוּ צריכים להילָחם אִתכם בּמשך שמוֹנה חדשים, שבּמקוֹם סיוּע תבוֹא השקעה, ולא היינוּ צריכים לבזבּז את כּוֹחוֹתינוּ ועצבינוּ בּשביל כּל תיקוּן מעשׂי.

הפּוֹעלים בּארץ-ישׂראל רוֹאים את עצמם כּנוֹשׂאי שליחוּת גדוֹלה – לא למעמדם בּלבד אלא לאוּמה כּוּלה. הדוֹגלים בּשם “מעמד בּינוֹני” ורוֹצים בּתוֹם לבּם להעביר את פּינסק ובּרדיצ’ב ונַליבקי לארץ-ישׂראל – אוּלי יבינוּ סוֹף-סוֹף, כּי לא בּגלל התנגדוּתנוּ מתעכּב הדבר, אלא שאין כּל אפשרוּת אוֹבּיֶקטיבית לכך, והיהוּדי הבּינוֹני הבּא לארץ אין לפניו אלא דרך העבוֹדה.

איזה טעם ואיזה יסוֹד יש למלחמה זוֹ בּפוֹעלים בּתוֹך הציוֹנוּת? הנה אמר לנוּ הנשׂיא היוֹם, שחוֹזה יש לעשׂוֹת אך עם יחידים, וחלילה עם ההסתדרוּת. אבל מדוּע לא? מדוּע מוּתר לה לחברה חשוּבה ורבּת-פּעלים כּזוֹ של סוֹסקין שתחתוֹם על חוֹזה המתישבים עם ההנהלה הציוֹנית וּלהסתדרוּת הפּוֹעלים אסוּר? גם האמריקאים שלנוּ מבינים מה גדוֹל הערך של Organized Labor (עבוֹדה מאוּרגנת), אשר בּלעדיה לא תיתכן התפּתחוּת שוּם ארץ, אבל דוקא בּנוֹגע לארץ-ישׂראל הם שוֹכחים את הדבר. ואלה שלמדוּ אצל אחד-העם שוֹכחים את מלחמתוֹ בּאפּוֹטרוֹפּסוּת. לאָשרנוּ – הפּעוּלה היסוֹדית של התנוּעה הציוֹנית משוּחררת מאפּוֹטרוֹפּסוּת זוֹ. הקוֹאוֹפּרציה של פּוֹעלי ארץ-ישׂראל בּריפּוּי, בּצרכּנוּת וּבחקלאוּת חינכה את היחיד. היא אך הגבּירה את יכלתוֹ האישית ואת האיניציאַטיבה שלוֹ. השאיפה לצמצם עתה את כּוֹחה של ההסתדרוּת אינה חוֹטאת נגד הענינים הסוֹציאליים של הפּוֹעלים בּלבד, אלא היא שוֹכחת את כּל מה שנתן ארגוּן הפּוֹעלים למפעלנוּ הלאוּמי. צמצוּם זה פּירוּשוֹ צמצוּם האֶנרגיה הגדוֹלה של המוֹני הפּוֹעלים בּארץ.

הרציוֹנַליוּת איננה בּהבאת ועדוֹת רביזיה וּבהחלפת מוּמחים ממוּמחים שוֹנים מדי חצי שנה. נחוּצה יציבוּת בּעבוֹדה. צריך לחוּס על העצבים של האנשים העוֹבדים. נחוּצה לנוּ למשך שנים מספּר סטַבּיליוּת בּהנהלת הענינים. לכם הבּרירה: לבנוֹת את ארץ-ישׂראל בּשיתוּף אַקטיבי של הפּוֹעלים אוֹ לנסוֹת לעבוֹד בּלעדיהם. תקוָתי, כּי המַצפּוּן והשׂכל הציוֹני יוֹרוּ דרכּכם.


  1. נאוּם. “דבר”, גליוֹן 697, י“ד בּאלוּל תרפ”ז, 11.9.1927. ‘ילקוּט אחדוּת–העבוֹדה", ב’, עמוּד 281  ↩

  2. בּעקב התעללוּת מתוֹעבת שהתעלל בּוֹ מפקדוֹ – סגן–קצין ערבי.  ↩

  3. בּינוּאר 1925 עקרוּ בּדוים, מוּסתים על ידי העוֹרך–דין ודיע אל בּוּסתאני, עצים שנטעה חברת פּיק“א בּקרקעוֹתיה אשר בּסביבוֹת קיסַריה. פּיק”א הגישה תביעה משפּטית נגד העוֹקרים. פּסק–הדין שהוֹציא בּית–המשפּט המחוֹזי בּחיפה (יוּני 1927) הכּיר את בּוּסתאני והבּדוים כּחייבים והטיל עליהם קנסוֹת כּספּיים. אגב הגנה על עצמוֹ הגיש בּוּסתאני לבית–הדין תעוּדוֹת סוֹדיוֹת של הממשלה הנוֹגעוֹת לזכיוֹן פּיק"א על קרקעוֹת קיסריה. מן המשׂא–וּמתן המשפּטי נתבּרר כּי תעוּדוֹת אֵלוּ נמסרוּ לוֹ על ידי מילס – סגן המזכּיר הראשי של ממשלת ארץ–ישׂראל בּימים ההם.  ↩

  4. מנהל מחלקת העתיקוֹת בּממשלת ארץ–ישׂראל; שימש גם כּסגן המזכּיר הראשי. מתנגד לציוֹנוּת.  ↩

המלצות קוראים
תגיות