ל“ביום ההסתדרוּת הששי” (עמוד 58)

לנאמר בְּפּנים בענין תכנה של ההסתדרוּת, אם היא הסתדרוּת מקצוֹעית רגילה או “היא הנָה דבר-מה יוֹתר מזה?” (עמוד 60), יצוֹרפוּ כּאן דברי בּרל בבית אַלפא, שנאמרו סמוך לאוֹתוֹ זמן (בּי“א בּטבת תרפ”ז) ואשר לא פּורסמוּ עד כּה.

על המבוּכה    🔗

אין בּרצוֹני להשמיע דברים בתוֹך ציבּוּרים הרוֹצים שלא יפריעוּ להם והשרוּיים בּאַתמוֹספירה של פּחד מפּני ציידי אדם. נוֹח היה לי לבוֹא בּתוֹר מסתכּל ולא בּתוֹר מַשמיע. היוּ בּחירוֹת לועידוֹת ההסתדרוּת, גם לאסיפת הנבחרים, ולא בּאתי הנה. הפּעם באתי ולא מנחת; יש לי הרגשה שעוֹברת עלינוּ שעת מבוּכה, הניכּרת בּיחוּד בין הקצווֹת. המבוּכה אינה באה מתוֹך כוֹבד-ראש, כּפי שהמליץ עליה החבר הפוֹתח, אך היא פרי של קלות-דעת.

השעה היא שעת-חירוּם להסתדרות: לתוֹכן, למגמוֹת היסוֹדיוֹת, למבנה, לכשרוֹן הפעוּלה שלה. בּשעה קשה זוֹ יש הכרח לברר שאלוֹת ציבּוּריוֹת גם בּתוֹך אתמוֹספרה שלא תמיד היא נוֹחה לבירוּר. אלה שנשׂאוּ בעבוֹדת הבּירוּר של רעיוֹנוֹת התנוּעה חייבים להיפּגש פּנים אל פּנים עם הציבּוּר וּלהעביר בּכל מקוֹם את הקו המבדיל בּתנוּעה: הלנוּ אתה אוֹ לצרינוּ?

המַשבּר החיצוֹני, מַשבּר העליה ההמוֹנית, שבּא מתוך זה שהתנוּעה הציוֹנית לא מצאה די אוֹן בּקרבּה לנצל עליה זוֹ; המשבּר החָמרי האִרגוני-משקי של התנוּעה היה למשבּר רוּחני. המשבּר הוּא לא בּלבד בּמעמד הבּינוני, אוֹ בּין הנוטבּלים בחוּץ לארץ, שנוֹאשוּ מן הציוֹנוּת – הוּא חדר גם פּנימה, גם לתוֹך אוֹתוֹ החלק שהיה כחוֹמה בצוּרה, כּלוּז-השדרה של הציוֹנוּת. אך בּל נתיאש: נעבוֹר על משבּר זה. ראיתי את הארץ בּעליוֹתיה וּבירידוֹתיה. לפני שמוֹנה-עשרה שנה היה כּל פּוֹעל בֹעל הכרה נוֹשׂא יאוּש; לא יפה היה אז להאמין בּארץ-ישׂראל. סגירת שערים ואכזבוֹת שוֹנוֹת עברוּ עלינוּ לא פּעם אחת. אי אפשר להימנע ממשבּרים בתנוּעה הנמצאת בתהליך של התגשמוּת. להבדיל מתנוּעוֹת הטפה, שבּכוֹחן להפיץ תוֹרתן בּמשך עשׂרוֹת בּשנים ולא להתנגש במציאוּת ולא להעמיד בּנסיוֹן את המטען הרוּחני שלהן – תנוֹעוֹת התגשמוּת, הנפגשות פּנים אל פּנים עם המציאוּת, דרכּן לעשׂוֹת צעד קדימה, שני צעדים אחוֹרנית. תנוּעת הפּוֹעלים בּאירוֹפּה משנת 1871 היתה תנוּעה של ארגוּן והטפה. מיוֹם שבּאה המהפּכה בּרוּסיה והיה רצוֹן להגשימה בּחיים עוֹברים על התנוּעה מַשבּרים לאין שיעוּר. גם בּציוֹנוּת היתה התקוּפה הראשוֹנה מאַפשרת להיוֹת ציוֹני סתם בּמשך עשׂרוֹת בּשנים. משבּא הרצל לנסיוֹן ראשוֹן של הגשמה נתגלו תיכף מכשוֹלים. מענין שבּראש כל התנוּעוֹת האנטי-ציוֹניוֹת עוֹמדים אלה אשר לפני הנסיוֹן הראשוֹן בשנת 1904 ¹היוּ אתנוּ ואחרי זה עזבוּנוּ, מכּיון שלא הספּיק להם כּוֹח מוּסרי.

נדמה היה לנוּ שיצרנוּ בּארץ-ישׂראל עמדוֹת שלא ניתנוּ להיהָרס, והנה נתגלה שהעמדוֹת היוּ חלשוֹת. המשבּר העוֹבר על התנוּעה וּמַקיף חוּגים שוֹנים הוּא חזיוֹן רַגיל מאוד. כּדאי לזכּוֹר את בני-הלוָיה שנצטרפוּ לסוֹציאל-דמוֹקרטיה הגרמנית ואחרי זה נסתלקוּ; האינטליגנציה שנספּחה אל תנוּעת הרבוֹלוּציה בּרוּסיה בּשנת 1905 נסוֹגה אחוֹר בשנוֹת הריאַקציה. אך קשה היה להאמין שהפּרצה תתגלה בּין אלה שבּאו לארץ לא בּאוֹפן אַרעי אלא לבנוֹת פּה את חייהם, והקשר בּין חייהם וּבין רעיוֹן ההגשמה צריך היה להיוֹת קשר של קיימא. לא חיכּיתי שהמשבּר יגיע עדיהם. עלינוּ לדאוֹג לכך שיעשׂה פּחוֹת שַמוֹת. וחוֹבה על התנוֹעה להגדיר את עצמה מפּני היסוֹדוֹת המפוּקפּקים שבּה. עלינו לגלות את יסוֹד הכּפירה, כּי אין אנוּ תנוּעה מקוֹמית בּלבד, אין אנוּ רק קוֹמץ הפּוֹעלים הנמצא בּארץ: מוֹפעים אנוּ כּחלוּץ העם והנוֹער וכל חוּלשה ורפיוֹן משפּיעים בּהיקף. עלינוּ להדוֹף אחוֹרנית את ההתקפה האנטי-ציוֹנית ההוֹלכת ותוֹקפת את הפּוֹעל בּארץ.

מראשית העליה החדשה התחילוּ להוֹפיע מדי פּעם בּפעם חוּגים בּעלי מגמה ליקוידציונית, כּוֹפרת, אם כּי אינם יוֹצאים בּגָלוּי נגד ארץ-ישראל והציוֹנוּת. לפני מספּר שנים, כּאשר נוֹצרה “אחדוֹת-העבוּדה”, הוֹפיעוּ מ.פּ.ס., אחר כּך שינוּ את שמם למ.פּ.ס.ע., ואחר כּך שוּב שינוּ את שמם לפּ.ק.פּ. הדבר מענין מבּחינה אוֹרגָניזציוֹנית. קוֹדם היתה מפלגת פּ.ק.פּ. המסוּנפת לקוֹמאינטרן נוֹטה לצד האפָנדים הערבים ושוֹמרת איבה לציוֹנוּת, השוּתפת, כּיבכוֹל, לאימפּריאַליזם האנגלי, בּעת שחבריה בּרוּסיה מנהלים מלחמה נגדנוּ לחיים ולמות בּאמצעי שמד, בּית-סוֹהר, ריגוּל, פּרוֹבוֹקציה. כּשנבאש ריח הפּ.ק.פּ. נתגלה הצוֹרך בּפוֹרמַציה ציבּוּרית שאין לה שייכוּת אליה: תא אִרגוּני לאַחד את התנוּעה המקצוֹעית – הפרַקציה, שהתיַמרה להיוֹת קבוּצה בּלתי-מפלגתית. כּשאבד האֵמוּן בּה קמה פוֹרמַציה אחרת: “מעמד הפּוֹעלים”, המכריזה שאין לה כּל קשר עם הקוֹדמת לה. אחרי זמן קצר צמחה פוֹרמציה חדשה: “איחוּד”. קלוּבּים תמימים, ללא כּל ענין מפלגתי: שאיפתם לאחד את אַמשׂטרדם עם מוֹסקבה – רעיוֹן לכאוֹרה סימפַּטי, אך בּינתים הוּגשה על ידי “איחוּד” לאינטרנַציוֹנל האמשׂטרדמי השׂטנה הידוּעה על ציבּוּר הפּוֹעלים בּארץ. צריך לציין שכּל פוֹרמַציה חדשה היא בּלתי-מפלגתית. עכשיו הוֹפיעה קבוּצת חברים שבּיניהם ישנם כּאלה שהיוּ קשוּרים עם שם טרוּמפּלדוֹר ושהשתתפוּ בקוֹנגרסים ציוֹניים וסיסמה בֹפיהם: איחוּד עם ה“איחוּד”! בּכל אלה הפוֹרמַצֹיות ישנוֹ גרעין המשוּתף לכוּלן, המעוֹרר את החשד שהן בּאוּ כּוּלן למלא שליחוּת של מי שאיננו פּה – אם בּיוֹדעין אוֹ בּלא יוֹדעים.

בּמה מוֹפיעה “האוֹפּוֹזיציה בּהסתדרוּת”? עכשיו, כּשיש לנוּ דאגוֹת חוֹסר-העבודה וחוֹסר-העליה והמצב קשה בּכלל, בּאה “האוֹפּוֹזיציה” וּמעמידה בּראש את שאלוֹת האיגוּד המקצוֹעי הנפרד; איחוֹד מוֹסקבה-אמשׂטרדם; הכנסת הפרקציה להסתדרוּת; ארגוּן הפּוֹעל הערבי. כּל הדברים האלה אינם פּסוּלים כּלל, אבל הם צריכים עיוּן. אך אם אלה החיים פּה בּמשך שנים ועברו מדוֹרוֹת של תלאות וסבל מעמידים במרכּז הענינים את האגוּדה המקצוֹעית – אין זה אלא קוּריוֹז מבּחינה שׂכלית. נראה שמעוֹלם לא העריכוּ את מעשׂיהם: הליכתם לארץ-ישׂראל היתה מתוֹך רוֹמַנטיקה מעוּרפּלת ואת המציאוּת הפּשוּטה חדלוּ להבין. אם האיגוּד המקצֹועי הוּא בּמרכז – חמה היה כל חיבּוּט הקבר (אוֹ גלגוּל מחילות)? הלא אגּודוֹת מקצוֹעיוֹת ישנן גם בּוַרשה, בּפּשֶמישל וּבבּוּצ’ץ'! אם מוֹדדים את ארץ-ישׂראל כּמוֹ שמוֹדדים את פּשמישל, ואין פּה מה לחדש וּפרוֹבּלימוֹת אחרוֹת אינן פּה – למה ארץ ישׂראל? שוּם אגוּדה מקצוֹעית אינה דוֹחפת את חבריה ללכת לבית-אַלפא. גם את המהפּכה הסוֹציאלית אפשר לעשׂותֹ בּמקוֹם אחר בּאוֹפן יוֹתר טוֹב. מה ישתנה אחרי האיגוּד בּבית-אלפא? וּבפתח-תקוה?

מהבּחינה הריאַלית אין כּאן חידוּש גדוֹל. האיגוּד המקצוֹעי היה קיים בארצוֹת לפני 60–70–80 שנה. ועכשיו, האם האגוּדה המקצוֹעית היא נוֹשאת המהפּכה? האם היא המלה האחרוֹנה של אירוֹפּה? בּרוּסיה הגה השלטוֹן הוא בּידי המפלגה הפּוֹליטית. מרכּז הכּוֹבד הוּא עכשיו בּתנוּעה הרבוֹלוּציוֹנית ולא בּסינדיקַליסטית, בּאינטרנַציוֹנל הפּוֹליטי ולא בּמקצוֹעי. מַרכּס יצא בּשנוֹת הארבּעים בּקריאה: פּוֹעלי כּל הארצוֹת – התאחדוּ! הפּוֹעל האנגלי לא רצה לשמוֹע על איגוּד פּוֹליטי: אי אפשר היה לקחת את לבּוֹ בּשוּם תיאוֹריה, והוּא נתמסר לאיגוּד המקצוֹעי המצוּמצם האֶגוֹאיסטי, בּמוּבן הפּוֹליטי היוּ מוֹסרים את קוֹלוֹתיהם לליבּרלים וגם לשמרנים. אחרי שנים יסד קוֹנגרס הטרייד-יוּניוֹנים את “הלֵיבּוֹר-פּרטי”: את הבּיטוּי הפּוֹליטי. אַך אצלנוּ, אצל החברים הדוֹגלים בּסיסמאוֹת אלה, העיקר הוא הטרמינוֹלוֹגיה הרבוֹלוּציוֹנית ולא הרעיוֹן.

בּשנוֹת 19–18 נמצאה אירוֹפּה על הר געש. בּאוֹפן פּסיכוֹלוֹגי שאפוּ כּוּלם לדחוֹק את הקץ. התלקחוּ הלבבוֹת: שחרוּר האנוֹשוּת אינוּ ענין של דוֹרוֹת, אלא יבוֹא על ידי מַטה קסמים – דיקטטוּרה קטנה, מעט בַּריקדוֹת. מ“השוֹמר הצעיר” בּחוּץ-לארץ הלכוּ חלקים בּדרך זוֹ, כּן גם מ“פּוֹעלי-ציוֹן”. אחרי חמש-שש שנים בּאה יציבוּת של הרכוּשנוּת. הויכּוּח בּמפלגה הקוֹמוּניסטית בּרוּסיה מתנהל על בּסיס זה. הרוּב חוּשב שזמן המהפּכה הסוֹציאלית נדחָה למספּר שנים וצריך להסתגל לזאת. על זה שאפשר להתאים את התנוּעה לא לכיבּוּשים אטיים, לא להתבּצרוּת אלא לתפיסה הקטסטרוֹפלית – חוֹשבים בּרצינוּת רק חוּגים קטנים בּתל-אביב ובבית-אלפא. הנסיוֹנוֹת של האיחוּד האנגלוֹ-רוּסי נכשלוּ. הלא פּעם היתה תנוּעת פּוֹעלים מאוּחדת ונתפּרדה שלא באוֹפן מקרי: אלה שהאמינו במהפּכה – דרך הדיקטטוּרה – הכריזוּ על פּילוּג התנוּעה. ההכרזה על שחרוּר התנוּעה המקצוֹעית אצלנוּ בּאה להרחיקה מציוֹנוּת, עליה, משק וכוּ'. אם כּי מדבּיקים (בּסיכּה אוֹ בּדבק) גם מעט קוֹאוֹפּרטיבוּת וּמעט משק. אך מהו תוֹכן האגוּדה המקצוֹעית בּארץ-ישׂראל בּלי משק? האם הקפּיטל מפוּתח כּל כּך, ופּרוֹלטריוֹן עברי רב כּל כּך בּמשק הפּרטי, שחסר רק האיגוּד המקצוֹעי? האם לאחר שיאַרגנוּ את הפּוֹעל החקלאי בּפתח-תקוה, בּתל-יוֹסף וּבבית-אלפא תהא לאגוּדוֹת השפּעה “עצוּמה” על המציאוּת? לפני שבע-עשׂרה שנה יסדנוּ את האגוּדה המקצוֹעית – ההסתדרוּת החקלאית. המפלגוֹת לא הרשוּ אז יותר, כּי לקחוּ לעצמן את הפּוֹליטיקה והתרבּוּת. ראינוּ את כּוֹחנוּ כּי דל הוּא: בּמשך שנה שלמה ניהלנוּ משא-וּמתן על פּיצוּיים לפוֹעל שנקצצה ידוֹ בתאוּנה בּעבוֹדה. משהתחילה הפּעוּלה המשקית-קוֹאוֹפּרטיבית (קוּפּת-חוֹלים, דגניה ועוֹד) נפתחוּ אופקים רחבים. גם לפני 13–15 שנה היוּ קיימוֹת בּיפוֹ וּבירוּשלים אגוּדוֹת פּוֹעלי הדפוּס. מה היה כּוֹחן, תכנן והשפּעתן? כּשנגלה רמז ליצירה משקית שוּנתה דמוּת התנוּעה המקצוֹעית. כּשהיתה שביתה בּסֶג’רה החלטנוּ להעביר את השוֹבתים לקבוּצוֹת כּנרת וּדגניה וזה היה הקשר בּין העוֹבדים בּמשק פּרטי וּבמשק לאוּמי. בּמה יגדל ערכּה המעמדי של התנוּעה אם יפרידוּ בּין המקצוֹעית לקוֹאוֹפּרטיבית? ידוּע שכּל קוֹאוֹפּרציה יצרנית מתנַוונת אם היא אינה מאוּחדת עם המקצוֹעית. האם לטוֹבת המעמד הוּא להריק את האגוּדה המקצוֹעית מכּל תוֹכן ולשלוֹל ממנה את הבּסיס האיסטרטגי?

רק בּמבוּכה הנפשית, בּאָבדן האמוּנה וּבהשפּעת אידיאוֹת זרוֹת שלא עוּכּלוּ כּהוֹגן ולא נבחנוּ לאוֹר המציאוּת הארץ-ישראלית אפשר להסבּיר מגמוֹת אלוּ. כּל הניתוּח הזה בּנוּי על הכּרה אחת: אין אנוּ הגל הראשוֹן של עליה גדוֹלה, לא החלק החלוּצי של תנוּעה עממית, כּי אם עשרים אלף רוֹבּינזוֹנים המוּקפים עוֹלם מזרחי. אנוּ פטוּרים מכּל דאגה: הקוֹנגרס, הקרן הקימת לישראל – הלא הם בּוּרגנוּת.

עוֹד זרם, הנמצא מחוּץ לליקוידציה והנלחם בּה, נתוּן בּמבוּכה – “פּוֹעלי-ציוֹן” שׂמאל. תנוּעה זוֹ מתעלה עכשיו בּמלחמתה נגד רפיוֹן הידים, נגד הבּגידה הגלוּיה והנסתרת. היא אינה מתכּחשת לרעיוֹן הציוֹני – היא מתכּחשת למפעל. היא אינה עוֹסקת בּהגשמת הציוּנוֹת: חלוֹציוּת, משק, מוֹסדוֹת, קרנוֹת. אנשיה טוֹענים לעליה סטיכית, למשק פרטי וּמעמד בּינוֹני. תפיסתם הציוֹנית היא פטליסטית: ההיסטוֹריה צריכה להביאנוּ לארץ-ישראל. כּשיהא הכּל מוּכן, יבוֹאוּ “פּוֹעלי-ציוֹן” לקיים מצווֹת. כּל המפעלים הפּרוֹליטריים הכּשרים (כּגוֹן בּנק הפּוֹעלים) נעשוּ בּלי עזרתם. אם בּין הצעירים, שכּל תוֹכן הקיוּם שלהם היא היצירה החלוּצית, נמצאים כּאלה המחפּשים משען בּזרוֹעוֹת “פּוֹעלי ציוֹן”, שלא יָדעו אף לנקוֹף אצבּע לטוֹבת קבוּצה, משק אוֹ מוֹסד פּוֹעלים – יש רק להצטער על כּך.

מצע “רשימת-הקיבּוּצים” מתחיל בּמשפט מוּצלח. תפקיד ההסתדרוּת – גיבּוּש הרצוֹן של כּל מעמד הפּוֹעלים העברים המאוּרגן בּארץ-ישׂראל. החיוּב שלוֹ נעוּץ בּתנוּעה המסרתית. אך ניכּר שזה לא צמח אוֹרגני שגדל מתוֹך התפּתחוּת, ניכּר בּוֹ רישוּמן של הרבּה אצבּעוֹת. ההפרדה בּנוֹסח השׂמאל אי אפשרית, כּי הרי זה אוֹמר להוֹציא את הנשמה מן התנוּעה. על כּן הם מציעים: גם איחוּד, גם הפרדה. על הפּסגה – לועד הפּוֹעל – יש זכוּת וֶטוֹ. “ניר” תהא ר' פדרציה של המשקים החקלאיים. “סוֹלל-בּוֹנה” – קוֹאוֹפּרטיב של אנשים המעוּנינים בּוֹ בּלבד. עוֹד ניוּאַנס: זכוּת החברוּת בּ“חברת העוֹבדים” לקיבּוּץ כּמוֹ ליחיד. בּזה נוֹצרת פּוֹליטיזציה של הקיבּוּצים.

הקיבּוּץ נהפּך למפלגה². נוֹצר כּעין שלטוֹן פיאוֹדלי: חוֹפש החבר ודעוֹתיו נמסרים למבּיעי דעת הקיבּוּץ. ואין בּקיבּוּץ המנהג שהחבר המשנה את עמדתוֹ יניח את יפּוּי-הכּוֹח שקיבּל בּתקוּפה קוֹדמת.

בּין כּל הדרישוֹת יֶשנה אחת משוּתפת לכוּלם: יחסיוּת. הכּל מוֹדים ביחסיוּת בּתוֹך המוֹסדוֹת הפּרלמנטריים שבּהם פּוֹעלים הציבּוּר, הבּיקוֹרת, ההשפּעה. מה שאין כּן בּמוֹסדוֹת ההוֹצאה לפּוֹעל. בּאנגליה יש שלטוֹן של מפלגה אחת. בּגרמניה ישנה קוֹאַליציה בּין מפלגוֹת אשר גישתן שוה לחזיוֹנוֹת החיים העיקריים. אם תוּכל להיוָצר קוֹאַליציה בּהסתדרוּת – מה טוֹב. לנוּ נחוּץ רוֹב מוּצק, מעוֹר אחד, בּעל רצוֹן אחד וּשאיפה אחת. כּיוֹם יש מצב של קוֹאַליציה ואין כּזאת. החברים מ“הפּוֹעל הצעיר” היוֹשבים בּמוֹסדוֹת וּמשתתפים בּהחלטוֹת אינם נמנעים למחרת לבעוֹט בֹהן. בּחיי החברה ישנם שני קוים מתנגדים: המשיכה אל המרכּז והדחיפה ממנו. שמוּאל הנביא נלחם בּעד הקמת אוּמה יהוּדית בתקוּפת השבטים. איטליה התאחדה אחרי מלחמה קשה. לטוֹבת איחוּד גרמניה עבדו אנשים כפיכטֵה, לַסַל, בּיסמַרק. יש הבדל בּמצב הפּוֹעלים בּין הארצוֹת שבּהן שׂוֹררת קוֹנסוֹלידציה של הכּוֹחוֹת ובין אלו שבּהן שוֹלט הפּירוּד. בּאוֹסטריה – הגמוֹניה של מפלגה פּוֹליטית אחת; בּצרפת הרוּסה תנוּעת הפּוֹעלים בּגלל פּירוּדיה. ואצלנוּ גם כּן ישנה טנדנציה להתרוֹצצוּת וּלהתפּוֹררוּת. אמנם בתוֹלדוֹת תנוּעת העבוֹדה בּארץ מכריע לא הקו המפריד כּי אם זה המאַחד. התנוּעה התפּתחה מהאגוּדה החקלאית דרך “אחדוּת-העבוֹדה” עד שבּאה אל ההסתדרוּת.